לפני: כב' השופט יוחנן כהן

נציג ציבור (עובדים) - מר אפרים ויגדר

נציג ציבור (מעסיקים) - מר יוסף פרלוביץ

פסק דין

לפני בית הדין תביעת התובעת לתשלומים בגין השלמת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת לפיטורים, דמי הבראה, דמי חגים, תגמולי (מעסיק) לפנסיה ורכיב הפיצויים בפנסיה, פדיון חופשה, שכר מולן וכן טענת הנתבעים לקיזוז.

עובדות

1. התובעת היא מהגרת עבודה מהפיליפינים עם אשרת עבודה לעבוד כמטפלת סיעודית בישראל.

1. הנתבעים 2-3 היו המעסיקים של התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה.
2. במסגרת עבודתה טיפלה התובעת בבנם של הנתבעים - הנתבע 1 שי שבתי ז"ל – שהיה סיעודי לחלוטין ונזקק לטיפול והשגחה של 24 שעות ביום (להלן – הבן או המנוח).
3. התובעת החלה עבודתה אצל הנתבעים בתאריך 21.5.2008. מועד סיום העסקתה שנוי במחלוקת.
4. בתאריך 10.11.15 טסה התובעת לחופשת מולדת בפיליפינים לתקופה של כחודש ימים ושבה ארצה לעבודה בתאריך 10.12.15. מיד עם שובה, נתגלעו מחלוקות בינה לבין הנתבעים ובנסיבות השנויות במחלוקת, הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.
5. בתאריך 13.12.15 שלח נציג מקו לעובד מכתב דרישה לנתבעת 3 (להלן – האם) להסדרת תשלומים בגין זכויותיה של התובעת (נספח 2 לכתב התביעה). בתאריך 3.1.16 השיבו הנתבעים באמצעות בא כוחם למכתב הדרישה (נספח 3 לכתב התביעה).
6. מכאן התביעה שהונחה להכרעה לפנינו.
7. למרבה צער, הבן נפטר תוך ניהול ההליך.

השאלות שבמחלוקת

1. מהן נסיבות סיום העסקתה של התובעת ומהו המועד בו סיימה התובעת את עבודתה בפועל. בכלל זה, האם מדובר בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים. ככל שכן, באיזה שיעור.
2. האם זכאית התובעת לחלף הודעה מוקדמת לפיטורים. ככל שכן, באיזה שיעור.
3. האם זכאית התובעת לתשלום דמי הבראה. ככל שכן, באיזה שיעור.
4. האם זכאית התובעת לדמי חגים. ככל שכן, באיזה שיעור.
5. האם זכאית התובעת לתשלום בגין אי-הפרשות תגמולי (מעסיק) לפנסיה ורכיב הפיצויים בפנסיה. ככל שכן, באיזה שיעור.
6. האם זכאית התובעת לפדיון חופשה שנתית. ככל שכן, באיזה שיעור.
7. האם זכאית התובעת לפיצויי בגין פגיעה בשמה הטוב עקב הגשת תלונה למשטרה כנגדה בגין טענה לגניבה. ככל שכן, באיזה שיעור.
8. האם זכאית התובעת לתשלום בגין שכר מולן. ככל שכן, באיזה שיעור.
9. האם יש לקזז הוצאות והנזקים שנגרמו לנתבעים לטענתם, מהסכומים שייפסקו לטובת התובעת, ככל שייפסקו. ככל שכן, באיזה שיעור.

דיון והכרעה

נסיבות סיום העסקה/פיצויי פיטורים

1. התובעת טוענת כי פוטרה מעבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת לפיטורים. לגרסתה, בתקופת שהותה בחופשת מולדת, נודע לה, באמצעות העובדת הזמנית שהחליפה אותה (להלן – העובדת הזמנית) כי הנתבעים מתכננים לפטרה עם שובה ארצה. כך ציינה התובעת כי לא ציפתה ללמוד דרך מחליפתה הזמנית על כוונה זו של הנתבעים, תוך שהדגישה כי במשך למעלה מ-7 שנים טיפלה בבנם במסירות רבה אהבה ודאגה מתוך תחושת שליחות.
2. לטענתה, כששבה ארצה לעבודה לאחר החופשה, שררה אווירה לא נעימה בין הצדדים והתפתח ויכוח בינה לבין האם והאחרונה פיטרה אותה ללא מתן הודעה מוקדמת. לכן, פנתה התובעת לעמותת קו לעובד אשר סייעו לה בדרישה מול הנתבעים לתשלום זכויותיה כאמור (נספח ת/2 לכתב התביעה).
3. בנסיבות אלו, בהן פוטרה התובעת כנטען ללא מתן הודעה מוקדמת לפיטורים, זכאית היא לגרסתה להשלמת פיצויי פיטורים בסך 19,674 ₪ (על בסיס שכר חודשי בסך 4,650 ₪).
4. מנגד, טוענים הנתבעים כי התובעת לא פוטרה אלא היא זו שהתפטרה כאשר נטשה באופן חד צדדי את מקום העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת להתפטרותה. נטען כי התובעת היא שהפתיעה אותם בהתנהגותה והשאירה אותם מול שוקת שבורה. לגרסתם, לאורך השנים שררה מערכת יחסית ידידותית ומכילה בין הצדדים, אולם כנראה במהלך שהותה בחופשת מולדת החליטה התובעת להפסיק את עבודתה אצל הנתבעים. ועם שובה ארצה הגיעה התובעת בתאריך 10.12.15 לביתם כשהיא מלווה בקרובת משפחה, תוך שיחסה לנתבעים לטענתם היה קר ואדיש כשהיא עצבנית וחסרת סבלנות. וכך, התובעת החלה להתווכח עימם להאשים אותם שנגעו לה בבגדים ונמנעה מלבצע את עבודתה. למחרת, 11.12.15, המשיכה התובעת להתנהג בעצבנות, חוסר סבלנות ואגרסיביות תוך שהיא מתווכחת עם האם על כל נושא. ובשלב מסוים, הודיעה התובעת כי היא אינה מתכוונת להמשיך לעבוד בתנאים אלו, נטלה את חפציה ועזבה את המקום בזעם, אף בלי להיפרד מבנם שהיה קשור אליה ותלוי בה, ולא שבה. כך נטען.
5. לגרסת הנתבעים, לאחר עזיבתה בתאריך 11.12.15, התובעת נעלמה וכל ניסיונותיהם ליצור עמה קשר לא צלחו, ולכן הודיעו לעובדת הסוציאלית במשרד הפנים כי התובעת נטשה את מקום עבודתה והגישו תלונה במשטרה על נטישת העבודה. כמו כן, נטען כי הנתבעים פנו לחברת כוח האדם וסיפרו את שארע, וחברת כוח האדם הודיעה לאחר שדברה עם התובעת כי האחרונה סירבה לשוב לעבודה על אף ניסיונם לשכנעה לשוב לעבודה לפחות לתקופה של חודש עבודה כמתחייב על פי הסכם העבודה כדי לאפשר מציאת חלופה.
6. בנוסף, טוענים הנתבעים כי בדיעבד גילו שהתובעת עזבה תוך שנטלה עמה רכוש השייך להם ובכלל זה תכשיטים, בגדים ואפילו ציוד שהיה שייך למנוח. ועל כן הגישו תלונה במשטרה על גניבה. עוד נטען כי נגרמו להם נזקים כספיים בנוסף לעוגמת הנפש והצער שכרוכים בכך. בעניינים אלו נרחיב בהמשך.
7. לאחר בחינת מכלול הנסיבות העולות מהתיק - תוך ששקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, את הראיות שהובאו לפנינו ולאחר שמיעת העדויות ובהתאם להלכה הפסוקה – הגענו לכלל הכרעה כי התובעת לא פוטרה מעבודתה אלא התפטרה. ולהלן נימוקנו.
8. נטל הראיה להוכיח פיטורים מוטל על הטוען לכך. מכאן, כי הנטל להוכיח שהתובעת פוטרה מעבודתה כטענתה, מוטל על כתפיה. התובעת לא הרימה נטל זה. לא הוכח לפנינו כי התובעת פוטרה אלא דומה כי היא זו שהתפטרה והביאה הלכה למעשה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים. בכל הנוגע לשאלה מיהו הצד אשר הביא לסיום יחסי העבודה, נקבע בהלכה הפסוקה כדלהלן:

"השאלה אינה מה גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי "ביטל" את החוזה. עת מדובר בחוזה עבודה, ועת ב"ביטול" חוזה מדובר, ולא באירועים ומצבים אחרים שיכול ויביאו חוזה – כל חוזה – לידי גמר, יכול ו"הביטול" יהיה על ידי המעביד, ואזי בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות ידובר..." (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה נ' מדינת ישראל פד"ע יב 375, 383).

עוד נפסק:

"התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות" (ע"ע ארצי 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' נ' יוסי שוורץ, 13.2.11); ראו גם בג"צ 566/76, אלקו בע"מ נ. בית הדין הארצי, פד"י לא(2) 197, דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא- יעקב כהן פד"ע ז 175).

"היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא ש"הצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ ואח' נ' דוד שיינין, [פורסם בנבו] פד"ע כב' 271). הדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. וכאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/3-18 נוח בנצילוביץ נ' אתא חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב', 41)".

1. הנה כי כן, בהתאם להלכה הפסוקה, זהות הגורם שפעל לניתוק יחסי העבודה ונתן ביטוי חד משמעי שאינו משתמע לשני פנים לסיום היחסים היא שקובעת אם מדובר בפיטורים או התפטרות. בענייננו, התובעת טוענת כאמור כי הנתבעים התכוונו לפטרה כששהתה בחופשת מולדת, ועם שובה ארצה פיטרו אותה ללא הודעה מוקדמת לפני הפיטורים. אולם, לא הוכח שהנתבעים בענייננו פעלו באופן חד משמעי להביא את יחסי העבודה בינם לבין התובעת לקיצם. ונסביר להלן.
2. התובעת סומכת את טענותיה בדבר הפיטורים בפועל ובדבר כוונתם של הנתבעים לפטרה בשובה מהחופשה, בעיקר על דברים שנאמרו לה לגרסתה מפי העובדת הזמנית שהחליפה אותה וכן מהתכתבויות בפייסבוק שהעבירו לה חבריה לעניין הכוונה לפטרה. כך גם העידה התובעת על דוכן העדים, כשנשאלה: "למה את חושבת שמשפחת שבתאי החליטה לפטר אותך כשהיית בחו"ל?" השיבה: "בגלל שמחליפתי אמרה לי שהם רוצים לפטר אותי." (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 7 ש' 13-14). גם בהמשך עדותה מסרה כי "המחליפה אמרה לי שהם שוחחו איתה והם אמרו לה שהם רוצים להחליף אותי משום שאני הפכתי להיות עייפה מעבודה" (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 7 ש' 20-21).
3. חרף גרסתה זו, התובעת לא הביאה לעדות את העובדת הזמנית שהחליפה אותה בכדי לבסס ולאמת גרסתה, זאת על אף שיכלה התובעת ליצור עמה קשר בקלות. שכן, כפי שמסרה בעדותה היה בידה את מספר הטלפון של העובדת הזמנית שהחליפה אותה (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 13 ש' 4-5). כך גם מסרה התובעת בעדותה כי יש לה קשר עם החברים שסיפרו לה על ההתכתבויות בפייסבוק לעניין הכוונה לפטרה (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 13 ש' 6-10), וחרף זאת לא זימנה אף אותם לעדות לאשר ולבסס גרסתה.
4. מעיון במסמך המתורגם של ההתכתבויות בפייסבוק (נספח 4 לתיק מוצגים מטעם התובעת) ניתן ללמוד כי אכן בתוכן הדברים יש התייחסות הנוגעת לעובדת פיליפנית שעבדה תקופה ארוכה ואשר למעסיקה יש כוונה לפטרה ולהביא עובדת אחרת במקומה. יחד עם זאת, לא ניתן ללמוד בבירור כי התכתבויות אלו נוגעות ומתייחסות לתובעת עצמה או שמא אולי לעובדת אחרת. לא מצאנו מידע אישי כלשהו בהתכתבויות המקשר את תוכן הדברים דווקא לתובעת. להלן הדברים הרלוונטיים מההתכתבויות בפייסבוק כלשונם:

" אחה"צ טובים. אני רק מודאגת כאן לגבי הפיליפינית שהבוס שלה שאמר שהיא תפוטר מעבודתה ברגע שהיא תגיע לכאן. הסיבה לכך היא שהם אומרים שהם כבר לא מרוצים יותר מהפיליפינית ומישהו מהפיליפינים מגיע כדי להחליף אותה...מה צריך לעשות כי הפיליפינית עבדה עבור המשפחה כ-8 שנים ויש לה עוד זמן שהייה בויזה? הם אמרו שהם יתנו לה את הכספים המגיעים לה כשלפיליפינית יהיה כרטיס טיסה בחזרה לפיליפינים. כבר עדכנתי את הפיליפינית לגבי התוכניות של הבוס שלה והיא לא יודעת מה לעשות. "

1. מתוכן הדברים עולה כי הייתה לכאורה כוונה לפטר העובדת מושא ההתכתבות ולהביא עובדת אחרת במקומה כאמור, אולם לא הוכח כי דברים אלו נוגעים לתובעת. התובעת לא טרחה להביא את הגורמים שלקחו חלק בהתכתבויות בפייסבוק או את החברים שסיפרו לה על ההתכתבויות כדי להוכיח גרסתה, אלא העידה היא לבדה על הדברים בהתבסס על מה שנמסר לה. להלן עדותה:

" ש. אני מציג בפניך את התכתובת מהפייסבוק (אחרי נספח 4 לתצהיר התובעת), את מציינת בתצהירך שהדיון בפייסבוק הוא עליך?

ת. כן.

ש. את יכולה לומר לי מתי התכתובת הזאת נעשתה?

ת. זה התאריך שבו היא החליפה אותי.

ש. מתי בדיוק?

ת. זה מה ששלחו לי חבריי שהארגון הזה כתב בפייסבוק.

ש. לא לי שלחה לך את התכתובת הזאת?

ת. לא.

ש. דיברת עם לי על התכתובת הזאת?

ת. לא.

ש. אז איך את יודעת שהתכתובת הזאת נוגעת אליך בכלל?

ת. בגלל שאם אתה מתרגם את כל מה שכתוב שם אז זה אני.

ש. כתוב שהבוס מתכוון לפטר את העובדת כי הוא לא מרוצה ממנה ומישהו מהפיליפינים מגיע כדי להחליף אותה והיא עבדה העובדת במשך כ-8 שנים, האם זה נשמע כמו הסיפור שלך?

ת. כן. זה הסיפור שהיא סיפרה לי שכשהם יפטרו אותי יש להם מישהי שתחליף אותך.

ש. מי סיפר לך?

ת. לי.

ש. אבל אמרת שלא דיברת איתה על זה?

ת. לא דיברתי איתה, אני לא ראיתי את זה בפייסבוק, החברים שלי שהעבירו לי את מספר הטלפון שלי על מנת שאוכל לדבר איתה, הם דיברו ביניהם ואמרו שזה בנוגע אלי.

ש. למה לא ניסית לדבר על זה ולברר אם יש כוונה לפטר אותך עם משפחת שבתאי?

ת. אני שאלתי לא בזמן החופשה, אני עבדתי אצלם במשך 7.5 שנים ורק פעם אחת הייתי בביקור של חודש אצל משפחתי.

ש. כשהיית בביקור סיפרו לך שמתכוונים לפטר אותך, למה לא התקשרת אל ריבה ויורם ושאלת, למה? זה נכון?

ת. אני לא האמנתי.

ש. אז למה לא התקשר ושוחחת עם יורם וריבה?

ת. אני לא שאלתי ולא טרחתי לשאול משום שחשבתי שהם לא יפטרו אותי. כך האמנתי".

(פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 10 ש' 14-32; עמ' 11 ש' 1-13)

1. מעדותה של התובעת ניתן ללמוד עוד כי היא לא טרחה אף לשאול את הנתבעים לעניין המידע שהגיע אליה בדבר הכוונה לפטרה לכאורה. וזאת לטענתה, מאחר שלא חשבה ולא האמינה שהנתבעים באמת יפטרו אותה. כך, גם האם מסרה בעדותה כי לא התכוונה לפטרה, עוד מסרה כי לא קראה את הפרסומים בפייסבוק וכי לא דיברה כלל על התובעת עם העובדת הזמנית שהחליפה אותה וכי "לשניה אחת לא" אמרה לה שהיא שוקלת לפטר את התובעת (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.6.18, עמ' 28 ש' 8-15).
2. בנסיבות אלו - בהן לא הוכח כי ההתכתבויות בפייסבוק הן בעניינה של התובעת ולא הוכחה הטענה כי העובדת הזמנית שהחליפה את התובעת סיפרה לאחרונה שהנתבעים מתכוונים לפטרה - נשמט הבסיס העיקרי עליו נתמכה התובעת להוכיח גרסתה בדבר כוונת הנתבעים לפטרה.
3. כך נמצאה כבלתי מבוססת גם טענתה הנוספת של התובעת לפיה ידעה שהנתבעים רצו לפטר אותה, כשראתה שמרבית הציוד שלה היה ארוז בשקיות זבל בשובה מהחופשה. לעניין זה העידה התובעת "...אני יודעת שהם רצו לפטר אותי כאשר הייתי בחופשה, וכאשר חזרתי מחופשת מולדת מירב הציוד שלי היה ארוז בשקיות זבל." (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 8 ש' 12-13). גרסתה זו נסדקה בהמשך עדותה כשאישרה כי הציוד שלה, חפציה האישיים וכיוצא באלו - נותרו בחדרה, תוך שסתרה גרסתה לעיל. להלן עדותה:

" ש. את מתכוונת לבגדים?

ת. כן.

ש. אלו התמונות שאת צירפת?

ת. כן. צילמתי את זה.

ש. תגידי הם נכנסו לחדר שלך כשלא היית בארץ?

ת. אני לא יודעת.

ש. האם הלכת לחדרך כאשר חזרת מהחופשה?

ת. כן.

ש. הבגדים שלך היו בארון בחדר שלך?

ת. כן.

ש. הציוד שלך, חפצים אישיים, כלי רחצה, דברים פרטיים, ריהוט, היו בחדר שלך עדיין?

ת. כן.

ש. אז אם התכוונו לקחת את כל הדברים שלך ולזרוק בדרך לפיטורים, לא היה צריך לקחת את כל הבגדים שלך ואת כל הציוד שלך לארוז בארגזים ולשים ליד הדלת?

ת. אני לא יודעת".

(פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 8 ש' 14-28)

1. מעדות זו של התובעת ניתן ללמוד כי לא מירב הציוד שלה היה ארוז כפי שטענה בתחילה, אלא רק בגדיה. עדותה זו מתיישבת גם עם עדות האם אשר מסרה כי היא לא נכנסה לחדרה של התובעת ולא נגעה בבגדים שהיו מצויים בחדר של התובעת, אלא רק הוציאה את הבגדים שהיו בארון הבגדים של הנתבעים. ואותם הניחה בצורה מסודרת בממ"ד בכדי לפנות מקום בארון לבגדיה של העובדת הזמנית שהחליפה את התובעת אשר לא היה לה היכן לשים את בגדיה (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.6.18, עמ' 23 ש' 13-21). אף התובעת עצמה אישרה בעדותה כי הנתבעים לא הוציאו את בגדיה מארון הבגדים שלה אלא רק את אלו שהיו בארון שלהם. דבר המעיד על כך שהנתבעים פינו מקום בארון הבגדים שלהם, כפי שנטען על ידם, לטובת העובדת הזמנית. להלן עדותה:

" ש. אמרת שראית את הבגדים בשקיות בפינה, שאלת למה הבגדים ארוזים בצורה כזאת?

ת. כן. שאלתי.

ש. ומה אמרו לך?

ת. הם אמרו לי שלי צריכה פינה עבור הציוד שלה.

ש. האם הם גם אמרו לך שחלק מהבגדים שלך היו בארון של שי ושלהם והם היו צריכים חלק מהמקום?

ת. הם הרשו לי לאחסן את הבגדים שלי שם משום שהייתה לי ארונית קטנה מזכוכית שלא הספיקה לכל הבגדים ולכן הם אמרו לי שאני יכולה לאחסן את בגדיי בארון של שי.

ש. אני שאלתי האם הם הסבירו לך שהם הוציאו את הבגדים כי היו צריכים מקום לבגדים של שי ושלהם?

ת. הם אמרו את זה, אבל מדוע לא יכלו לחכות שאני אוציא את בגדיי מהארונות של שי ושלהם".

(פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 11 ש' 14-24).

1. הנה כי כן, התברר לפנינו כי הנתבעים לא ארזו את מירב הציוד של התובעת כנטען על ידה בתחילה, אלא רק את בגדיה; ולא את כל בגדיה אלא רק את אלו שהיו בארון הבגדים של הנתבעים. בכך יש כאמור להעיד כי הנתבעים הוציאו את בגדיה של התובעת מארונם בכדי לפנות מקום לעובדת הזמנית שהחליפה אותה, ולא להעיד כי הם רצו לפטר את התובעת. שהרי אם כך היו פני הדברים, כפי שטוענת התובעת, סביר יותר להניח שהנתבעים היו מוציאים את בגדיה מכלל הארונות וכך גם את כלל הציוד שלה. אולם לא כך הם פני הדברים כפי שהתבהר במסגרת ההליך.
2. מכאן, נשמט גם הבסיס לגרסה זו של התובעת עליה נסמכה כדי להוכיח טענתה כי התובעים פיטרו אותה מיד עם שובה ארצה.
3. יתרה מזאת, המסקנה כי לא הייתה לנתבעים כוונה לפטרה מתחזקת גם נוכח ניסיונם של הנתבעים לתקשר עם התובעת בהודעות בעת החופשה בחו"ל (נ/3), מהם ניתן ללמוד כי לא היה שינוי ביחסים בין הצדדים. בהודעות אלו, הנתבעים ביקשו לשאול לשלומה של התובעת ולמסור כי מתגעגעים אליה או לשאול דברים הקשורים לעבודה ובינם לבין הכוונה לפטרה אין להם ולא כלום. כשנשאלה התובעת האם מהודעות אלו ניתן לראות שמתכוונים לפטרה, השיבה כי אינה חושבת כך. להלן עדותה:

" ש. כשהיית בחו"ל, יורם שלח לך ב-23/11/15 הודעה בפייסבוק, אני מציג לך את ההודעה נספח נ/3, האם ראית אותה?

ת. ראיתי אותה רק כאשר חזרתי לישראל.

ש. כתוב בהודעה מדוע את לא מתקשרת, שי ריבה ויורם מתגעגעים אליך, האם זה נראה מההודעה שמישהו מתכוון לפטר אותך?

ת. אני לא חושבת.

" ש. אני מראה לך את תכתובת מסרונים מה-29/11/15 (נספח נ/3), ואת אומרת "אני מצטערת שהדאגתי אתכם שלא התקשרתי" ובהודעה השנייה "נתראה בקרוב", האם באותה עת ב-29/11/15 האם חשבת שהם מתכננים לפטר אותך?

ת. לא".

(פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 8 ש' 29-31; עמ' 9 ש' 1-7)

1. חיזוק נוסף למסקנה כי לא הייתה כוונה לפטר את התובעת ניתן למצוא גם בעובדה שהנתבעים האריכו את הויזה לעבודתה של התובעת טרם יציאתה לחופשה. כשנשאלה התובעת על דוכן העדים " אז אם הם רצו לפטר אותך כי היית כבר עייפה ואולי לא יעילה, למה לדעתך הם היו צריכים לעבור את כל התהליך של להאריך ויזה ולהתחייב להעסיק אותך ולא לפטר אותך באופן מיידי?" השיבה כי כשחזרה מחופשת המולדת וראתה את מירב הציוד שלה ארוז בשקיות זבל, ידעה שרצו לפטר אותה (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 8 ש' 9-13).
2. גם בעובדה שהעובדת הזמנית שהחליפה את התובעת השתכרה כמעט כפול משכרה של התובעת (שכר שעמד על 7,000 ₪ לעומת 4,100 בהתאמה , כפי שאישרה התובעת בעדותה פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 8 ש' 1-3) - יש כדי להחליש את גרסת התובעת כי רצו לפטרה עם שובה ארצה. שכן, שכרה היה נמוך בהרבה משכרה של העובדת הזמנית. לפיכך, ומשלא הייתה לנתבעים עובדת חלופית קבועה - אין זה מן ההיגיון שהם ירצו לפטר את התובעת וימשיכו לשלם שכר הגבוה כמעט פי שניים משכרה.
3. מהמקובץ עד כה – אנו קובעים כי קרסה גרסת התובעת לפיה הנתבעים התכוונו לפטרה בשובה ארצה, משאין לתובעת על מה לסמוך טענותיה. כך לא הוכחה גרסתה כי פוטרה בפועל עם שובה ארצה ללא הודעה מוקדמת.
4. לא הוכח לפנינו כי הנתבעים פעלו לפיטוריה של התובעת, אלא להיפך. התובעת היא שפעלה באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשני פנים כאשר עזבה את מקום העבודה ולא שבה אף שנתבקשה לעשות כן. כך, מעדותו של של הנתבע 2 (להלן – האב) עולה כי "לא היתה שום שיחה שמסיימת את העבודה ניתנה בקשה ממנה שאם היא רוצה לעזוב, תיתן לנו חודש להביא מישהי אחרת שנוכל, שי היה מאוד סיעודי ולא היה קל להביא מישהי מטפלת. היה צריך להביא מישהי מחו"ל" (פרוטוקול הדיון מתאריך 8.6.18, עמ' 18 ש' 20-22). גם האם העידה כי לא פיטרה את התובעת אלא שהתובעת היא שעזבה באופן פתאומי ולא ברור, לאחר ששבה מהחופשה (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 23 ש' 30). האם מספרת בעדותה את נסיבות סיום העבודה של התובעת, כדלהלן:

" ת. כן. אני רוצה להוסיף, אני בכלל לא הבנתי שהיא עוזבת. היה את מה שהיה ביום חמישי, היא קמה ביום שישי, אספה את הבגדים שלה, נכנסה למיטה של שי. היא לא היתה ברורה. בארבע בעלי אמר שבא אוטו לקחת אותה. נוצר בלבול בבית ואני לא הבנתי את זה. אם הייתי יודעת שהיא עוזבת הייתי עושה דברים אחרים. לא ידעתי שהיא עוזבת עד הרגע שהיא עלתה לאוטו. היא הלכה וחזרה והתעצבנה וצעקה.

ש. אני מבין שהיא חזרה ביום חמישי?

ת. נכון. עם דודה שלה.

ש. אם זה נכון שהיא רצתה בסוף השבוע לצאת מהבית ולא הסכמת?

ת. נכון. למה חזרת? היית חוזרת ביום ראשון, המחליפה שלה עזבה. יורם לקח אותה לתל אביב, אותה ואת הדודה. למה היא צריכה לבוא עם דודה שלה?

ש. לא הבנתי. ביום חמישי היא חזרה?

ת. עם הדודה אלי.

ש. והיא רצתה לצאת לסוף שבוע ולא הסכמת?

ת. נכון. זה נשמע לא בסדר? חודש לא היית, חזרת, אז חוזרים לעבודה. אם היא רצתה את סוף השבוע היא יכלה להאריך את החופשה בעוד יומיים. "

(פרוטוקול הדיון מתאריך 3.6.18, עמ' 27 ש' 4-18)

1. הנה כי כן, בתמצית, התמונה המצטיירת היא שהתובעת שבה מחופשת המולדת לעבודה בביתם של הנתבעים. עם שובה לעבודה, זו ביקשה לצאת לסוף שבוע והאם לא הסכימה לכך כמפורט בעדותה. לאחר מכן, התובעת ארזה את הציוד שלה עזבה ולא שבה לעבודתה. כך, חרף העובדה כי התובעת נתבקשה על ידי מר רונן - מנהל חברת א. נועם שירותי סיעוד בע"מ באמצעותה הועסקה התובעת על ידי הנתבעים (להלן - מנהל כוח האדם) - לשוב לעבודה לפחות לתקופה של חודש כנדרש על פי החוק, היא סירבה ומעולם לא שבה לעבודה. זאת כפי שגם התובעת עצמה מאשרת בעדותה כי אכן מנהל כוח האדם ביקש ממנה לשוב לעבודה אולם היא סירבה וזאת "בגלל שהם פיטרו אותי" כלשונה. כשנשאלה על דוכן העדים למה לא נתנה להם הזדמנות, אולי הם התחרטו, השיבה כי הם לא דיברו איתה אלא מנהל כוח האדם שאינו המעסיק שלה ומעדותה עולה כי אם האם הייתה מבקשת שתחזור אולי הייתה חוזרת לעבודה (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 9 ש' 18-32 ; עמ' 10 ש' 1).
2. בדברים אלו יש לחזק ולבסס את המסקנה המתבקשת כי הזהות שפעלה באופן חד משמעי והביאה בפועל לסיום יחסי העבודה היא התובעת עצמה ולא הנתבעים, אשר אף הביעו רצונם (גם אם פניה זו נעשתה באמצעות צד שלישי) שהתובעת תחזור לעבוד לפחות תקופה של חודש.
3. נוכח כל האמור ולסיכומם של הדברים – אנו קובעים כי הנתבעים לא פעלו לסיום יחסי העבודה ולא פיטרו את התובעת. בנוסף לכל האמור לעיל לא מצאנו כי הם הנפיקו מכתב פיטורים או מכתב התראה לקראת פיטורים או כל מסמך אחר שיש בו כדי ללמד על כוונתם לפטר את התובעת מיוזמתם בשובה ארצה. מי שעזבה בפועל את מקום העבודה היא התובעת ובכך התפטרה. שכן, התובעת לקחה את הציוד השייך לה ועזבה את מקום העבודה ולא שבה – ובכך נתנה ביטוי חד משמעי שאינו משתמע לשני פנים לכוונתה לסיים את יחסי העבודה. דבר המתחזק גם לנוכח סירובה לשוב לעבודה לתקופת ההודעה המוקדמת אף שנתבקשה לעשות כן. לשון אחרת: התובעת היא שנקטה בפעולה לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים בעת עזיבתה את מקום העבודה ומשכך היא זו שהתפטרה.
4. סוף דבר: שוכנענו כי מי שהביא את יחסי העבודה לקצם היא התובעת עצמה עת עזבה בתאריך 11.12.15 את מקום עבודתה, לאחר ששבה מחופשת מולדת, ובכך התפטרה. זאת עשתה התובעת ללא כל התראה ומבלי לתת הודעה מוקדמת להתפטרותה.
5. בהתאם לכך, אנו קובעים כי תקופת העסקתה של התובעת הוא מתאריך 21.5.08 ועד לתאריך 11.12.15 (להלן – תקופת העסקה). יוער כי אין לקבל את טענת הנתבעים לפיהם אין לקחת בחשבון בתקופת העסקתה של התובעת את התקופה בה שהתה בחופשה בין התאריכים 10.11.15 ועד לתאריך 10.12.15. שכן, בתקופה זו עדיין התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים ואלו טרם נותקו.
6. נוכח הכרעתנו כי התובעת לא פוטרה אלא התפטרה – אנו קובעים כי היא אינה זכאית להשלמת פיצויי פיטורים (למעט רכיב הפיצויים בקופת הפנסיה. על כך נדון בהמשך).

חלף הודעה מוקדמת לפיטורים

1. התובעת טוענת כי פוטרה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת לפיטורים, ולפיכך זכאית היא לתשלום חלף הודעה מוקדמת לפיטורים בסך 4,650 ₪.
2. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וטוענים כי היא לא פוטרה אלא התפטרה. כך שהתובעת אינה זכאית לתשלום חלף הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא להיפך. התובעת היא זו שחייבת בתשלום חלף הודעה מוקדמת להתפטרות לטובת הנתבעים, משהתפטרה ללא מתן הודעה מוקדמת. כך נטען כי שיעור התשלום חלף הודעה מוקדמת הוא בסך 4,500 ₪ ולא כפי שציינה התובעת.
3. נוכח הכרעתנו לעיל לפיה התובעת לא פוטרה אלא התפטרה מעבודתה, מבלי לתת הודעה מוקדמת להתפטרותה טרם עזיבתה – הרי שהתובעת היא שחייבת בתשלום חלף הודעה מוקדמת להתפטרות לטובת הנתבעים בשיעור של שכר לחודש עבודה.
4. לפיכך, התובעת תשלם לנתבעים 4,650 ₪, בגין חלף הודעה מוקדמת להתפטרות. נבהיר כי פסקנו התשלום בהתאם לשיעור שכר המינימום החודשי במועד סיום העסקתה של התובעת.

דמי הבראה

1. התובעת טוענת כי היא זכאית לדמי הבראה בסך 2,468 ₪ בעד 6.5 ימים.
2. הנתבעים טוענים כי בתום כל שנת עבודה בוצעה בין הצדדים התחשבנות בגין דמי הבראה. במסגרת זו, בוצעה בתאריך 21.5.15 התחשבנות לפיה נותרה יתרת זכות דמי הבראה לטובת התובעת בסך 1,000 ₪. אולם, לתובעת יתרת חוב כלפי הנתבעים בגין שני ימי עבודה בהם לא עבדה מעבר למכסת ימי החופשה שלה. משכך, זכותה של התובעת כפופה לטענת הקיזוז של הנתבעים. כך נטען.
3. מעיון בראיות שהובאו לפנינו לא מצאנו תלושי שכר מהם ניתן ללמוד מה הסכומים ששולמו לתובעת בעד דמי הבראה והאם שולמו על פי דין. אומנם הובאו לפנינו אסופת מסמכים מטעם הנתבעים המפרטים בכתב יד את הסכומים לצד זכויות שונות לתובעת לרבות סכומים בעד דמי הבראה וחלקם עם חתימת התובעת (נ/2), אולם לדידנו לא די במסמכים אלו היות ולא ברור מהם באופן חד משמעי מה שולם ומה לא שולם בהקשר של דמי ההבראה ומהי בפועל היתרה הסופית לתשלום. כמו כן, התובעת העידה כי אינה יודעת לקרוא עברית אלא רק שמעה את ההסבר בעת שחתמה על המסמכים הללו (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 13 ש' 13-16), דבר המטיל ספק במהימנות תוכנם של אסופת מסמכים אלו. יתר על כן לא מצאנו כי התובעת חתמה על שני המסמכים האחרונים באסופת המסמכים, שנחזים להיות מסמכים לגמר חשבון עמה ומשכך אין בידי בית הדין להתבסס גם עליהם.
4. לפיכך, ומשהנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לסתור את גרסת התובעת והראיות שהובאו אינן ברורות דיו לשם כך, ובהתחשב בכך שאף הנתבעים מודים כי קיימת יתרת זכות של דמי הבראה לתובעת (אף אם נמוכה מהסכום שתבעה התובעת) – אנו סבורים כי יש לקבל את תביעת התובעת.
5. על כן, הנתבעים ישלמו לתובעת דמי הבראה בסך 2,468 ₪ בהתאם לתביעתה.

דמי חגים

1. התובעת טוענת כי היא זכאית לדמי חגים בסך 1,395 ₪. לגרסתה, היא זכאית לדמי חגים בעבור 5 ימי חג, שלא ניצלה ולא קיבלה בגינם תשלום.
2. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וגורסים כי דמי החגים שולמו לה במלואם מיד ובסמוך לתום החגים. כמו כן, נטען כי לא ניתן להתייחס לתביעת התובעת בהעדר פירוט והבהרה באיזה חגים מדובר.
3. על פי הפסיקה, הנטל להוכיח כי שולמו דמי חגים לעובד מוטלת על המעסיק. בכלל זה, הנטל להוכיח אם העובד נעדר יום עבודה לפני ו/או אחרי החג - לצורך הקביעה האם הוא זכאי לדמי חגים - מוטל על שכמו של המעסיק ולא על העובד. ((ארצי) 44382-04-13 יוסף מנצור נ' גז חיש בע"מ (04.05.2015)). בנוסף לנטל הראיה המוטל על המעסיק כאמור, על המעסיק גם להוכיח כי ככל שהייתה היעדרות, זו נעשתה שלא בהסכמתו (ע"ע (ארצי) 44382-04-13 יוסף מנצור נ' גז חיש בע"מ (04.05.2015).
4. הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כנדרש בפסיקה, ולא הוכיחו כי שילמו לתובעת דמי חגים בהתאם לדין. אומנם הנתבעים צירפו כאמור את אסופת המסמכים בכתב יד (נ/2) המפרטים את זכויות התובעת לרבות לעניין דמי חגים, אולם מרישומים אלו לא ניתן ללמוד בבירור, כמו לעניין דמי ההבראה, גם מה שולם בפועל ומה לא שולם ומה היתרה בגין דמי החגים. כך כאמור מוטל ספק באשר למהימנות תוכנם נוכח עדותה של התובעת כי אינה יודעת לקרוא עברית אלא רק שמעה את ההסבר כשחתמה על המסמכים הללו (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 13 ש' 13-16). כך שקיים קושי להתבסס עליהם. מאותו הטעם לא ניתן להתבסס גם על המסמך האחרון לאסופת המכתבים שעניינו גמר חשבון עם התובעת אשר עליו אף כלל לא חתומה התובעת.
5. בנסיבות אלו, אנו מקבלים את תביעת התובעת לתשלום דמי חגים בסך 1,395 ₪.

פדיון חופשה שנתית

1. התובעת טוענת כי היא זכאית לפדיון חופשה בסך 1,860 ₪.
2. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וגורסים כי מידי תום שנה נעשתה התחשבנות בגין פדיון חופשה, ובמסגרת התחשבנות שנעשתה בתאריך 21.5.15 שולמו דמי החופשה לאותה העת. עוד נטען כי החל ממועד זה טרם נעשתה התחשבנות והתובעת סירבה לכך. לגרסת הנתבעים, ככל שקיימת זכות לפדיון חופשה, זו כפופה לזכות הקיזוז של הנתבעים.
3. סעיף 26(א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית"), מטיל את החובה על המעסיק לנהל פנקס חופשה, בזו הלשון: " מעביד חייב לנהל פנקס חופשה שבו יירשמו ביחס לכל עובד הפרטים שייקבעו בתקנות". על פי ההלכה הפסוקה - נטל הראיה כי מלוא החופשה השנתית ניתן בפועל לעובד, גם הוא מוטל על המעביד (דב"ע נו/3-299 אריה לוי נ' סומיה גונזגה, פד"ע ל(1) 136; דב"ע לא/22-3 צ'ק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג 215). יפים לעניין זה דברי כבוד השופט יצחק לובוצקי בספרו "חוזה עבודה וזכויות העובד" (הוצאת ניצן, מהדורת 2006) פרק 14 עמ' 16), להלן:

"נטל הראיה, כי מלוא החופשה השנתית ניתן בפועל לעובד, מוטל על המעביד, אשר חייב לנהל פנקס חופשה. חובת ההוכחה מוטלת איפוא על המעביד הנתבע, ולא על העובד התובע, להראות, כי העובד זכה למלוא החופשה החוקית, המגיעה לו בהתחשב עם אפשרויות צבירתה ועם התיישנות הזכות לקבלתה. מדובר בחובת הוכחת זכות, המעוגנת בחוק המגן – חוק חופשה שנתית."

1. לא הוכח ולא ברור אם נוהל בענייננו פנקס חופשה כנדרש בחוק חופשה שנתית ובתקנות על פיו. הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי שולמו לתובעת מלוא דמי החופשה השנתית להם היא זכאית; אין בידנו להתבסס על אסופת המסמכים שערכו הנתבעים באופן ידני (נ/2) מאותם הטעמים שפירטנו לעיל.
2. משכך הם פני הדברים, והנתבעים לא סתרו את תביעת התובעת ולא השכילו לבסס גרסתם כראוי, מצאנו כי דין התביעה להתקבל.
3. על כן, זכאית התובעת לפדיון ימי החופשה בסך 1,860 ₪ כנטען.

הפרשות רכיב פיצויים ותגמולים לפנסיה

1. התובעת טוענת כי בניגוד לדין, הנתבעים לא הפרישו הפרשות לפנסיה לרבות רכיב הפיצויים עבורה. לכן, לגרסתה, היא זכאית לקבל את התשלומים בגין רכיב הפיצויים ובגין ההפרשות תגמולי (מעסיק) לפנסיה בסך כולל של 30,946 ₪. זאת על פי תחשיב שערכה התובעת אשר צורף כנספח 4 לכתב התביעה.
2. הנתבעים טוענים כי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, הכספים שהופרשו לקופת הפנסיה ישולמו לתובעת רק בעת עזיבתה את הארץ. לכן, משהתובעת טרם עזבה את הארץ הרי שלא הגיע המועד לתשלום הכספים. לחלופין, טוענים הנתבעים כי ככל שייקבע כי התובעת זכאית לתשלום כספים אלו, הבסיס להפרשות הפנסיוניות לרבות לרכיב הפיצויים עומד על סך 4,500 ₪ ולא על פי תחשיב התובעת. לכתב ההגנה צורף תחשיב לעניין טענה חלופית זו על בסיס שכר חודשי בסך 4,500 ₪ (נ/8), ובהתאם לתחשיב הנתבעים, הזכאות להפרשות תגמולי (מעסיק) ורכיב הפיצויים היא בסך 30,051 ₪. עוד טוענים הנתבעים כי זכותה של התובעת לפיצויים כפופה לזכות קיזוז של הנתבעים בגין נזקים שנגרמו להם (כפי שיפורטו בהמשך).
3. על פי הדין, התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות לרבות רכיב הפיצויים בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. כמו כן בהתאם לחוק עובדים זרים ותקנותיו, על הנתבעים להפקיד כספים אלו בחשבון בנק נפרד המיועד לכך לטובת התובעת שמועסקת כעובדת זרה בעלת אשרת עבודה בישראל.
4. אומנם במסמך מיום 5.6.14 (נ/9) עליו חתומה התובעת, הסכימה היא בין היתר כך: "לא קיבלתי פיצויים אותם אקבל ביום בו אעזוב את הטיפול בכם בעלייתי למטוס בלבד ושם אקבל את כספי...". אולם, אנו סבורים כי אין תוקף להסכמה כזו. ראשית, מהטעם שהסכמתה ניתנה בחתימה על מסמך הערוך בשפה העברית בלבד ולא בשפתה וספק אם ניתן להתבסס עליו כשהתובעת אינה יודעת לקרוא עברית. שנית, ה"נוהל לפקדון לעובדים זרים המועסקים בענף הבניין, בטכנולוגיה ייחודית ובחברות סיעוד" מיום 1.8.16 (שצורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעים (נ/17) – עליו התבססו הנתבעים, אומנם קובע בין היתר כי ההפרשות לפנסיה ישולמו לעובד הזר בעת היציאה מהארץ. אולם, נוהל זה לא היה בתוקף בתקופת העסקתה של התובעת אלא רק לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.
5. כך גם מסר מר מנהל כוח האדם, לעניין זה, כשנשאל "באותו זמן רלוונטי ב-12/15 האם אתה יכול להצביע על חוק כלשהו שאומר שעובדת מקבלת את זכויות הפנסיה שלה רק כשהיא עוזבת את הארץ?", כדלהלן: " באותה תקופה לא היה חוק כזה לפי דעתי. יש צו הרחבה משנת 2008 שמחייב את המעסיקים להפריש את כספי הפנסיה לתשלום למטפלים, והמטפל מקבל את כספי הפנסיה מיד עם סיום עבודתו, כך היה בהרבה מקרים. היום יש חוק חדש שחלק מכספי הפנסיה מתאריך מסוים יופקדו לטובת העובדים בבנק בנתב"ג ואותו הם מקבלים עם עזיבתם את הארץ, אך זה מנובמבר 2016." (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 14 ש' 13-19).
6. נוכח האמור ומשאין חולק כי כספי הפיצויים או תגמולי הפנסיה לא שולמו לידי התובעת, על הנתבעים לשלם לה התשלומים בגין זכויות אלו בתום יחסי העבודה. האם מסרה בעדותה כי הם הפקידו כספים אלו בקופת פנסיה של חברת ביטוח לטובת התובעת אך לא על שמה של התובעת, תוך שציינה כי אינה זוכרת איזו חברת ביטוח (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 23 ש' 2-6).
7. בנסיבות אלו, על הנתבעים להעביר את התשלומים בגין ההפרשות לתגמולי הפנסיה ורכיב הפיצויים לידי התובעת. על פי תחשיב שערכנו על בסיס שיעור שכר המינימום במועד סיום ההעסקה, זכאית התובעת לתשלומים בגין הפרשות לרכיב פיצוי פיטורים ולתגמולי פנסיה (מעסיק) בסך כולל שאינו נופל מסכום התביעה. ולפיכך מתקבלת תביעת התובעת לסך 30,946 ₪ בגין רכיב זה.
8. בשלב זה ראוי להתייחס לטענת הנתבעים כי התובעת אינה זכאית לתשלומים בגין רכיב הפיצויים בפנסיה בהתאם לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, נוכח נסיבות סיום עבודתה שאינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים. נכון הוא כי התובעת היא שהתפטרה ונטשה את מקום העבודה ללא הודעה מוקדמת ולכן נפסק כנגדה תשלום חלף הודעה מוקדמת להתפטרות לטובת הנתבעים. אולם, עם כל הקושי שבדבר, אנו סבורים כי אין לראות בנסיבות התפטרותה של התובעת כנסיבות השוללות זכאותה לרכיב פיצויי הפיטורים בפנסיה. בכלל זה, נתייחס גם לטענת הנתבעים כי התובעת גנבה ציוד ורכוש מביתם עת נטשה את העבודה. טענה זו של הנתבעים לא הוכחה לפנינו. ולפיכך, אין לראות גם בטענה כי התובעת עזבה תוך שגנבה רכוש כנסיבות השוללות את זכאותה לרכיב פיצויי הפיטורים שבפנסיה. ונרחיב במקצת לעניין זה.
9. הנתבעים טוענים כאמור כי התובעת גנבה מהם ציוד ורכוש. כך, מעדותו של האב למדנו כי הגיש שתי תלונות במשטרה כנגד התובעת בטענה כי היא "לקחה את הויזה" וגנבה מהנתבעים רכוש וציוד (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.6.18 עמ' 19 ש' 26-32; עמ' 20 ש' 1-14; עמ' 22 ש' 12-25). אכן, מעיון במסמכים שהובאו לפנינו מצאנו כי הוגשו שתי תלונות: התלונה הראשונה – הוגשה בתאריך 12.12.15 בשעה 14:11 על ידי האב בתחנה המשטרה באשדוד ובה צוין כי האירוע התרחש בביתו יום קודם לכן, קרי: בתאריך 11.12.15, מבלי שפורט מה האירוע מושא התלונה (נ/5). התלונה השנייה – הוגשה בתאריך 14.12.15 בשעה 18:59, גם אותה הגיש האב בתחנת המשטרה באשדוד, וזאת בגין גניבת תכשיטים ("טבעת זהב לבן ויהלום ירוקים, שרשרת עם תליון, צמיד זהב, צמיד זהב רגיל") שהתרחשה בביתו כאשר בתאריך תחילת האירוע נרשם 12.12.15 (נ/6). אולם תלונות אלו נסגרו כפי שהעיד האב בעצמו תוך שהוסבר לו הטעם לסגירתם (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.6.18 עמ' 20 ש' 2-8; עמ' 22 ש' 12-25).
10. כך, גם האם מסרה בעדותה כי התובעת גנבה מהם "צמיד, שרשרת, וטבעת. היא גנבה טיטולים של שי, אוכל של שי, ויטמינים של שי..." (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.6.18, עמ' 25 ש' 31-32). וכשנשאלה איזו הוכחה יש לה כי התובעת גנבה את כל הדברים הנטענים, השיבה "מי עוד יכול? בעלי והבן שלי ואני חיים בבית. לא מסתובבים שם אנשים שאנחנו לא מכירים" (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.6.18, עמ' 26 ש' 3-4). כמו כן, האם אישרה בעדותה כי אין לה ראיה לתמוך בעלות או בערך של הפריטים (שרשת זהב עתיקה בשווי של 6,000; טבעת עם יהלומים ירוקים וצמיד זהב חוליות) שנטען כי נגנבו גם הם על ידי התובעת (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.6.18, עמ' 26 ש' 5-17). בכלל זה נשאלה האם מדוע לא אוזכרו גניבת ויטמינים או בגדים בתלונות לעיל שהוגשו למשטרה, וזו השיבה כי אלו דברים "שעלו אחר כך" וכי זה לקח זמן ורק תוך כדי הטיפול במנוח "גילינו עוד דבר ועוד דבר" (פרוטוקול הדיון מתאריך 3.6.18, עמ' 26 ש' 20-26).
11. התובעת מסרה בעדותה כי לא גנבה דבר, ובאשר לבגדים העידה כי הנתבעים נתנו לה בגדים של בנם שאותם לקחה כשיצאה לחופשה (פרוטוקול הדיון מתאריך 27.9.17, עמ' 12 ש' 8-27; עמ' 13 ש' 17-20). התרשמנו כי עדותה של התובעת מהימנה לעניין זה.
12. בנסיבות אלו – בהן התלונות במשטרה כנגד התובעת נסגרו תוך שהוסברו לאב מדוע נסגרו; ומשלא הוכח בדרך אחרת כי התובעת גנבה ציוד כנטען; ומשממילא לא הוכח ערכם של פריטים לא מבוטלים שנטען כי נגנבו על ידי התובעת; ומשהתרשמנו כי עדותה של התובעת מהימנה לעניין זה – לא ניתן לקבוע כי התובעת גנבה ציוד ורכוש מהנתבעים כנטען.
13. לפיכך, טענת הנתבעים כי התובעת גנבה מהם בסיום עבודתה – לא הוכחה - ואין בה כדי לשלול ממנה את רכיב כספי הפיצויים בפנסיה להם זכאית התובעת.
14. סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובעת 30,946 ₪, בגין רכיב פיצויי הפיטורים לפנסיה ותגמולי (מעסיק) לפנסיה.

פגיעה בשם הטוב של התובעת

1. התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצויי בסך 10,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב במסגרת יחסי עובד ומעסיק, בלא הוכחת נזק. לגרסתה, טענת הנתבעים כי התובעת גנבה מביתם אינה מבוססת וללא ראייה כלשהי לכך, היא האשמת שווא שאין לה מקום ביחסי עבודה תקינים ובעיקר נוכח העובדה שהתובעת עבדה עבורם ללא רבב במשך למעלה משבע וחצי שנים. התובעת סבורה כי הנתבעים טוענים טענות פוגעניות אלו לגניבה ממעסיק, בכדי להתחמק מתשלום זכויות המוקנות לתובעת. בכלל זה טוענת התובעת כי מדובר בהפרת חובת תום הלב שחלה על מעסיק גם בתום יחסי העבודה. על כן, מבקשת התובעת לפסוק לטובתה פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 10,000 ₪.
2. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וגורסים כי התובעת שוהה בארץ על בסיס לא חוקי והיא מפרת חוק המבוקשת על ידי שלטונות ההגירה וצפויה לגירוש מהארץ. לכן טוענים הנתבעים כי בלשונם "לא ברור איזה "שם טוב" בדיוק יש לתובעת..." עוד נטען כי גם נסיבות עזיבתה את מקום עבודתה אינם מעידים על שם טוב. בנוסף, טוענים הנתבעים כי אף אם היה לתובעת שם טוב וייפסק כי פגעו בשמה הטוב, עומדת להם טענת ההגנה אמת דיברתי והגנת תום לב לפי חוק איסור לשון הרע. כך נטען לשם הזהירות כי גם אם הייתה פגיעה בשמה הטוב של התובעת, הרי בהתחשב בנסיבות סכום הפיצוי לו היא זכאית, היה אמור להיות אפסי.
3. אם כן, השאלה המונחת לפנינו היא האם הגשת תלונה במשטרה בטענה כי התובעת גנבה רכוש מהנתבעים, היא בגדר תלונת שווא הפוגעת בשמה הטוב של התובעת. אומנם קבענו לעיל כי לא הוכח לפנינו שהתובעת גנבה רכוש מהנתבעים כנטען על ידם, אולם גם לא הוכח לפנינו כי הגשת התלונה למשטרה מטעם הנתבעים בוצעה בחוסר תום לב. כלומר: אף שקבענו לעיל כי לא התבססה הטענה שהתובעת גנבה מהנתבעים, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שהאב הגיש את התלונה בתום לב, והתובעת לא הוכיחה אחרת. על כן, ומשהתלונה הוגשה לרשות מוסמכת שהיא משטרת ישראל בענייננו - אנו סבורים כי התלונה לא יכולה לשמש כעילה בגין לשון הרע ופגיעה בשמה הטוב של התובעת. זאת בשים לב להוראות סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.
4. לפיכך, ומבלי צורך להרחיב יתר על המידה בטענות הצדדים, נדחית התביעה בגין רכיב זה.

שכר מולן

1. התובעת טוענת באופן לקוני כי לא קיבלה תשלום עבור עבודה בשבת ולפיכך היא זכאית לגרסתה לסך 520 ₪ בגין שכר מולן.
2. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וגורסים כי שכרה של התובעת לא הולן ושולם בזמן.
3. תביעתה של התובעת בגין רכיב זה אינה ברורה דיו ונטענה באופן סתום ולקוני. כך גם בסיכומיה לא התייחסה התובעת לרכיב תביעה עם הסעד בגינו, כפי שעשתה ביחס לרכיבי תביעתה האחרים, ודומה כי רכיב תביעה זה נזנח על ידה.
4. לפיכך, נדחית התביעה בגין רכיב זה.

טענת קיזוז מטעם הנתבעים

1. הנתבעים טוענים כי ככל שייפסקו תשלומים לזכותה של התובעת, עומדת להם זכות הקיזוז בגין הנזקים הכבדים שגרמה להם התובעת עקב עזיבתה הפתאומית ללא כל מתן הודעה מוקדמת, ובגין הוצאות רבות שנדרשו בשל כן.
2. לגרסת הנתבעים הם נאלצו להפסיד ימי עבודה, להעסיק עובדות חלופיות לא מיומנות שגרמו נזק לבנם, וכן הפסידו הכנסות שהיו צפויים לקבל אלמלא מעשי התובעת ובכלל זה נטען כדלעיל, כי הנתבעים גילו שהתובעת גנבה מהם ציוד ורכוש. הנתבעים פירטו בכתב הגנתם את הנזקים שנגרמו להם לטענם תוך שצירפו אסמכתאות בדבר הנזקים ושיעורם. נביא בתמצית את רשימת הנזקים הנטענים ושיעורם בקשר לטענת הקיזוז, כדלהלן:
3. חלף הודעה מוקדמת להתפטרות בסך 4,500 ₪.
4. הפסד ישיר של הכנסות עבודה בגין ניהול קייטנה בסך 1,800 ₪. עקב נסיבות סיום העבודה של התובעת, בוטלה קייטנה שהייתה אמורה להתקיים בחופשת חנוכה בין התאריכים 13-14/12/15 אשר האם הייתה אמונה על ניהולה (בתאריך 27.12.15 הונפק אישור בדבר ביטול הקייטנה והנזק הישיר שנגרם לאם בשל כך (נ/7)).
5. הפסד תמיכה מטעם ארגון וראייטי בסך 2,700 ₪. תמיכה שהייתה מוענקת לנתבעים לצורך הסיוע בטיפול בנם של הנתבעים בגין הוצאות בהעסקת עובד זר סיעודי בעל רישיון עבודה. לכתב ההגנה צורף אישור מ"וראייטי" ישראל לפיו הנתבעים אינם מקבלים תמיכה כבעבר, מחודש 12/15, משטרם מצאו עובדת חלופית עם אישורי עבודה תקפים (נ/10).
6. עלויות בגין הטיפול בהעסקת כוח אדם, בסך 4,680 ₪ (חשבוניות צורפו לכתב ההגנה (נ/12)).
7. הפסד 29 ימי עבודה (כולל החלפה לפני נסיעה לחו"ל) בסך 7,239 ₪. לכתב ההגנה צורף אישור מעיריית גבעתיים בה עבדה האם ולפיו מאשרים כי היא "נעדרה מהעבודה בעיריית גבעתיים בתקופה 11/1/16 ועד 29/2/16. הנ"ל הוציאה אישורי מחלה ואישורים על מחלת ילד. שכרה שולם לה ע"ח מחלה. עוד אושר כי שכרה הוא בגובה של 332.81 ₪ ליום (נ/13).
8. רכוש וציוד שגנבה התובעת בסך 36,700 ₪. לכתב ההגנה צורף נספח בו מפורטים הפריטים שנגנבו לכאורה לטענת הנתבעים והערכת שווים (נ/14).
9. עגמת נפש, כאב וסבל בסך 20,000 ₪. צורפו אישורים רפואיים בדבר ביקור בחדר מיון עקב פגיעה שנגרמה למנוח בתקופה שלאחר עזיבת התובעת (נ/16).
10. לפני הכל נדגיש כי אנו כואבים את כאבם של הנתבעים על אובדן בנם. וברי שאין חולק כי הנסיבות שעולות מהתיק קשות הן ולבטח שהכאב גדול יותר נוכח פטירתו. עזיבתה של התובעת בלא מתן הודעה מוקדמת להתפטרותה, בין אם מוצדקת היא ובין אם לאו, אכן הותירה את המשפחה בנסיבות לא רגילות שהובילו לקשיים לא מבוטלים.
11. על כן, קבענו בהתאם לדין כי התובעת חייבת בתשלום חלף הודעה מוקדמת להתפטרות, עקב עזיבתה הפתאומית מבלי שנתנה לנתבעים את תקופת ההודעה הנדרשת בחוק. אי מתן ההודעה המוקדמת הובילה לכך שלא היה בידי הנתבעים את הזמן להתארגן מחדש ולמצוא מענה חלופי להעסקתה דבר שהוביל לקשיים לא מעטים ולאכזבה גדולה. אולם, עם כל הצער שבדבר, לא מצאנו כי יש לקזז את כל ההוצאות והנזקים הנטענים שנגרמו לנתבעים מהסכומים שנפסקו לטובת התובעת, אלא רק את התשלום חלף הודעה מוקדמת להתפטרות שהיה על התובעת למסור לנתבעים.
12. נוכח האמור, נדחית טענת הנתבעים לקיזוז, למעט לעניין קיזוז חלף הודעה מוקדמת להתפטרותה.
13. על כן יש לקזז מהסכומים שנפסקו לטובת התובעת, סך של 4,650 ₪ לטובת הנתבעים, בגין חלף הודעה מוקדמת להתפטרות.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת בחלקה.
2. התביעה נדחית בגין רכיבים אלו: השלמת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת לפיטורים, פיצויי בגין פגיעה בשם טוב ותשלום שכר מולן. כמו כן, נדחית טענת הקיזוז מטעם הנתבעים למעט טענת הקיזוז לעניין ההודעה המוקדמת להתפטרות.
3. הנתבעים ישלמו לתובעת בגין רכיבי התביעה שהתקבלו להלן את הסכומים הבאים:
4. דמי הבראה בסך 2,468 ₪.
5. דמי חגים בסך 1,395 ₪.
6. רכיב פיצויים בפנסיה ותגמולי מעסיק בסך 30,946 ₪ .
7. פדיון חופשה בסך 1,860 ₪.
8. מסכומים אלו יש לקזז 4,650 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת להתפטרות שנפסק כנגד התובעת לטובת הנתבעים.
9. הנתבעים ישלמו את הסכומים לעיל, לאחר הקיזוז כאמור, תוך 30 יום. לא ישולמו הכספים במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
10. הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח. לא ישולם הסכום האמור תוך 30 יום, יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
11. על פסק הדין ניתן לערער בזכות לפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום.

ניתן היום, ה' אב תשע"ט, (06 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה