1. החלטה זו עניינה בבקשת התובעת לחיוב הנתבעת 1 (להלן: "העירייה") בהוצאות הבקשה לביזיון בית המשפט שהגשה התובעת בתאריך 12.9.19.

2. בתאריך 12.6.19 התקיים בפניי דיון ובו הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, כמבואר בהרחבה בפרוטוקול הדיון הנ"ל.

ביום 12.9.19, הגישה התובעת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, המופנית כלפי העירייה, ובה טענה התובעת, בעיקר, כי העיריה לא מילאה אחר פסק הדין, כך שאף שהתובעת מילאה את חלקה בפסק הדין, עת העבירה לידי גזבר העירייה, מר משה אדר, סך של 45 אלף ₪, זאת בתאריך 9.7.19, לא פעלה העיריה כמתחייב בסעיפים 2 ו-4 להסכם הפשרה, לא פעלה על פי צו עשה הכלול בפסק הדין ולא קיימה את חובתה לבצע את התיקונים בנכס מושא התביעה. עוד נטען כי בטרם הגשת בקשת הביזיון נעשו פניות רבות לעירייה, במישרין ובכתב, ללא הועיל.

את דרישתה לחיוב בהוצאות העמידה התובעת על סכום שלא יפחת מ- 45 אלף ₪ כאמור. התובעת צירפה שתי התכתבויות עם העירייה המלמדות, בין היתר, על העברת הסכום הכספי המוסכם לעירייה בהתאם להסכם הפשרה (נספח ג' לבקשה), זאת עוד לפני הגשת הבקשה לביזיון, כאשר ההתכתבות האחרונה ביניהן הוגשה ערב הגשת בקשת הביזיון.

3. העירייה אשר התנגדה לבקשה, הציגה את השתלשלות העניינים לאחר מתן פסק הדין לצרכי שומת עלויות העבודות מושא הסכם הפשרה, החל מהפניה למומחה ביהמ"ש ועד לפנייה למומחה שלישי, המהנדס רמי מולכו, כמבואר בסעיפים 4-7 לתגובה, שערך בדיקה וממנה עלה כי ניתן להגיש את אומדן העלויות בתוך 7 ימים, ובהתאם לתוצאותיו ניתן לבדוק את השלבים העוקבים של קבלת הצעת מחיר, עריכת מכרז וכדומה. כל המהלכים הללו הידועים לתובעת היטב ונעשו בשיתוף פעולה עמה. לטענת העירייה, מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב, יום אחד בלבד לאחר חלוף מניין הימים שנקבעו בהסדר הפשרה בין הצדדים. עוד נטען כי העיכוב במילוי אחר הוראות הסכם הפשרה היה תוצר של התחשבות העירייה ברצונה של התובעת לפנות לשני מומחים, קודם למהנדס מולכו. סיום ביקשה העירייה בתגובתה ארכה בת 30 יום לשם מילוי אחר הוראות פסק הדין.

4. בהודעת עדכון מיום 24.10.19 ביקשה העירייה ארכה נוספת בת 30 ימים, לשם ביצוע העבודות, לאור הצורך בתיאום תחילת ביצוע העבודות מול גורמים רלוונטיים, לפני שלב הביצוע עצמו. התובעת ביקשה לדחות את הבקשה לארכה, כמפורט בהתנגדותה מיום 24.10.19, יומיים לפני הדיון שהיה קבוע לדיון בבקשת הביזיון.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי שיש להורות על חיוב העיריה בהוצאות התובעת בגין בקשת הביזיון והדיון בה, וזאת בסכום של 3,000 ₪.

6. נקודת המוצא שהסכמים יש לקיים. המועדים אשר בפסק הדין מיום 12.6.19, נקבעו בנוכחותה של העירייה ובידיעתה. ככל שסברה העירייה כי נחוצה לה ארכה מחמת התפתחויות נוספות שחלו לאחר מועד מתן פסק הדין, לרבות מחמת אותו פרק זמן שנגרע ממנה, אותו היא מייחסת לחובת התובעת בעניין המומחה שייבחר, שומה היה עליה להגיש לבית המשפט בקשה מתאימה, לפני חלוף המועד האחרון שנקבע למילוי אחר פסק הדין. עוד אוסיף, כי משתי ההודעות של העירייה שהוגשו לאחר הבקשה לביזיון, עולה כי פסק הדין לא היה בר יישום, גם במועד הגשת בקשת הביזיון ע"י התובעת. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך, כי בקשת הביזיון הוגשה יום למחרת תום המועד הקבוע בפסק הדין, לאחר מכתב ההתראה ששיגרה התובעת אל העירייה ביום 11.9.19. לפיכך, בשים לב לצורך בהגשת הבקשה, לנוכח הצורך בהמשך ביצוע עבודות התיקונים, שלא בוצעו במועד המקורי שנקבע לכך, אני מוצאת לנכון להשית על המועצה הוצאות לטובת התובעת בסכום האמור.

7. על יסוד כל המתואר לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ בגין הבקשה לביזיון. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

8. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' טבת תש"פ, 31 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.