לפני תביעה ותביעה שכנגד בין רוכשי דירה לבין חברה קבלנית.

עובדות רלוונטיות והשתלשלות עניינים

השתלשלות עניינים טרם הגשת התביעה

1. חברת גל יוזמה נדל"ן בע"מ, התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "הנתבעת"), בנתה 2 בנייני מגורים ברחוב שבט שמעון 13 – 15 ברובע י"ב באשדוד. הדירה נשוא התביעה הינה ברחוב שבט שמעון 13 והינה דירת פנטהאוז, דירה מס' 41 (להלן: "הדירה").
   מר יוסי נווה הינו מנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר נווה").
2. ה"ה סויסה, התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "התובעים"), רכשו מהנתבעת את הדירה ומחזיקים בה עד היום.
   ה"ה סויסה הינם הורים ל – 6 ילדים, כאשר נכון למועד הגשת התביעה 4 מהם התגוררו עימם בדירה. מר סויסה היה בחלק מהזמנים הרלונטיים בעליה של חברת מוסיקה הגברה ותאורה. מר סויסה סובל מנכות רפואית של 89% כאשר סובל ממספר מחלות – סכרת, בעיית לב, אבנים בכליות ודלקת פרקים.
   למר סויסה הייתה הכרות אישית עם מר אורי בן סימון, שהיה בזמנים הרלוונטיים אחד מבעלי המניות בנתבעת. אני מסכימה עם התובעים שהנתבעת נתנה לעובדה זו משקל יתר בטיעוניה.
3. לבניין בו מצויה הדירה הונפק טופס 4 ביום 21.09.20 (ראה נספח 2 לתצהירו של מר נווה).
4. ביום 27.10.11 חתמו הצדדים על חוזה מכר דירה (להלן: "חוזה המכר הקודם"). באותו זמן הדירה הייתה בנויה, מרוצפת וגמורה, והתובעים ביקרו בה מספר פעמים טרם רכישתה.
5. אין חולק כי לאחר חתימת הצדדים על חוזה המכר הקודם, ועוד בטרם קבלת החזקה בדירה, פנו התובעים לנתבעת והלינו כי בדירה קיים ליקוי מהותי בריצוף, כאשר בדיקה של הנתבעת מול נגב קרמיקה, העלתה שישנה בעיה בריצוף (וראו ניסוחים שונים של הנתבעת בעניין זה. במקום אחד ציינה שהבדיקה עלתה כי "יתכן ואכן קיימת בעיה בריצוף, שבחלקה נובעת מסוג האריחים ובחלקה נובעת מיישום האריחים על ידי הנתבעת", במקום אחר הודתה שאכן התגלתה "בעיה פורמאלית", כך ועוד שלל ניסוחים).
   התובעים דרשו כי הנתבעת תחליף את כל הריצוף בדירה ואולם הנתבעת סירבה לעשות כן, ולפיכך הודיעו התובעים לנתבעת כי ברצונם לבטל את חוזה הרכישה. הנתבעת הסכימה לכך, לטענתה בעקבות היחסים בין הצדדים, ולטענת התובעים לאור הליקוי בריצוף.
   כך או כך, שני הצדדים מעידים כי ביטול חוזה המכר הקודם נעשה בהסכמה הצדדים, כאשר ביום 31.01.12 נחתם בין הצדדים הסכם לביטול אותו חוזה. הנתבעת אף השיבה לתובעים את הכספים ששולמו על ידם עד לאותה עת על חשבון רכישת הדירה. הנתבעת גם השיבה לתובעים הוצאות נוספות שדרשו בגין הזמנת מטבח ומיזוג אוויר (בכפוף לכך שהנ"ל יותקנו בדירה), וכן הוצאות משפטיות, וגם נחתם סיכום דברים בין הצדדים בעניין זה, ביום 12.02.21.
6. כחצי שנה לאחר ביטול חוזה המכר הקודם פנו התובעים לנתבעת והביעו רצון לרכוש את הדירה מחדש, תוך שהם מסכימים לוותר על הטענות בעניין הליקוי בריצוף. התובעים רצו לקנות את הדירה שכן לא מצאו דירה אחרת המתאימה להם והנתבעת הסכימה למכור להם את הדירה שכן לא מצאה קונה חלופי.
7. ביום 31.07.12 חתמו הצדדים על חוזה מכר נוסף, זאת לאחר שקודם לכן שוב ביקרו התובעים בדירה ובחנו אותה (להלן: "חוזה המכר").
   הצדדים חתמו גם על "תוספת לחוזה מכר מתאריך 31/7/2012" (להלן: "התוספת להסכם המכר"), בה נרשם כי הצדדים התקשרו בעבר בחוזה מכר אשר בוטל בעקבות ליקויי ריצוף בדירה, כאשר התובעים הביעו את רצונם לשוב ולרכוש את הדירה חרף ליקויי הריצוף ומבלי שתהיה להם כל טענה ו/או זכות ו/או סעד מכל מין וסוג שהו, לגבי ליקויי הריצוף בדירה. ליקויי הריצוף בדירה הוגדרו באותה תוספת כ – "...התגלה בדירה כי אריחי הריצוף שרוצפו בדירה רוצפו שלא בהתאם לתקן הישראלי וללא מרווח מתאים בין האריחים, וכתוצאה מכך קיימים הפרי גובה בין אריחי ריצוף סמוכים...".

בהקשר זה יאמר כי העובדה שהנתבעת כינתה את התוספת להסכם בכותרת "הסכם התניית המכירה", אין בה כדי להעלות או להוריד, ונוסח התוספת מדבר בעד עצמו ולכן לא מצאתי מקום לקבל את טענת התובעים לפיה יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות בגין הדרך בה כינתה את התוספת להסכם.

1. ביום 28.08.12 קיבלו התובעים את החזקה בדירה.
2. ביום 06.09.12 הזמינו התובעים מומחה לבחינת ליקויים בדירה, מר יואל בן עזרא (להלן: "מומחה התובעים"). הלה הוציא את חוות דעתו ביום 13.09.12 (להלן: "חוות דעת ראשונה של מומחה התובעים").
   אין מחלוקת שהתובעים לא שלחו לנתבעת עותק מחוות הדעת.
3. ביום 15.10.13, בתום שנת הבדק, פנו התובעים לנתבעת ופרטו את הליקויים שיש לבצע בדירה (ראה נספח 12 לתצהירו של נווה).
   במהלך חודש 04/14 התקיימה פגישה בדירה בנוכחות התובעים, מר נווה ומר תומר חסון, בנוגע לליקויים בדירה. .

ביום 06.07.14 פנו שוב התובעים לנתבעת בעניין הליקויים (הפנייה הגיע לנתבעת ביום 30.07.14, ראה הפנייה, נספח 14 לתצהירו של נווה). כפי שיפורט גם להלן, בפנייה זו הלינו התובעים על מספר ליקויי רטיבות.

1. אין חולק שבין לבין ביצעה הנתבעת תיקונים כאלו ואחרים בדירה (ראה נספחים 11 ו- 12 לכרך הנספחים של הנתבעת).
   אין חולק כי ביום 3.12.14 ביצעה הנתבעת ניסיון תיקון של הקולטן במרפסת התובעים ודומה כי הצדדים אינם חולקים שבוצע אף ניסיון קודם בעניין תיקון הקולטן.
2. ביום 02.09.15 ביקר שוב מומחה התובעים בדירה והוציא חוות דעת משלימה (להלן: "חוות דעת שנייה של מומחה התובעים"). לטענת התובעים הדבר נעשה עקב החמרת הרטיבות וליקויים אחרים בדירה.
   אין מחלוקת שהתובעים לא המציאו גם את חוות הדעת הזו לנתבעת.
3. ביום 14.03.16 הגישו התובעים את התביעה דנן במסגרתה עתרו לפסיקת פיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין ליקויי בנייה, עוגמת נפש והוצאות נוספות. כתב התביעה נתמך בשתי חוות הדעת מטעם מומחה התובעים.

השתלשלות עניינים לאחר הגשת התביעה

1. הנתבעת הגישה כתב הגנה, אשר נתמך בחוות דעת ערוכה על ידי המומחה מר רפאל גיל (להלן: "מומחה הנתבעים"), אשר ביקר בדירה בתאריך 23.05.16.
2. שישה חודשים לאחר הגשת התביעה ביקשו התובעים לתקן את כתב התביעה בעניין ירידת הערך שנגרמה להם בגין כך שבחדר העבודה אין חלון, ואינו כשיר להיקרא חדר. התובעים צירפו לבקשה לתיקון את חוות דעתו של השמאי מר אלי סידאוי (להלן: "שמאי התובעים"). בעקבות הוספת הדרישה לפיצוי בגין ירידת ערך, גדל סכום התביעה בסך של 120,000 ₪ ובסה"כ נתבע בתביעה המתוקנת סך של 320,000 ₪.
   הנתבעת התנגדה לבקשה. לאחר דיון בבקשה התרתי את תיקון כתב התביעה, תוך פסיקת הוצאות לטובת הנתבעת בגין הצורך להגיש כתב הגנה מתוקן.

הנתבעת הגיש כתב הגנה מתוקן אליו צורפה חוות דעת שמאית נגדית, ערוכה על ידי מר ציון עופרי (להלן: "שמאי הנתבעת").

1. לאחר קבלת עמדות הצדדים באשר למינוי מומחה מטעם בית המשפט מונה המומחה מר אחי קליין כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוציא את חוות דעתו ביום 19.06.17. באותה חוות דעת חיווה המומחה דעתו על הליקויים בדירה, בהתייחס לחוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים, ולאחר ביקור שערך בדירה. כמו כן המליץ לבצע בדיקת הצפה במרפסת (ראה עמ' 13 למטה, עמ' 14 למעלה לחוות דעתו).
2. בדיון שהתקיים ביום 13.12.17 הודיעו התובעים כי הם יבצעו את בדיקת ההצפה, כאשר בסופו של דבר בוצעה בדיקה זו רק ביום 21.02.19.
   בדיקת ההצפה בוצעה על ידי מר אתי פרדי, אשר היה בין 3 מומחים אליהם הפנה מומחה בית המשפט את הצדדים לצורך ביצוע בדיקת ההצפה.

בדו"ח בדיקת ההצפה שערך איתי פרדי, מיום 24.02.19, נרשם כי נמצא כשל משמעי רחב ומקיף את כל שטח המרפסת. במהלך הבדיקה גם נצפתה רטיבות אצל השכן מהקומה למטה, לרבות טפטוף של מים בחדר השינה שלו.

ביום 26.02.19 הוציא המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת משלימה לפיה לאור תוצאת בדיקת ההצפה יש לפעול בהתאם לאמור בסעיף 5 לחוות דעתו הינו יש לבצע פירוק ריצוף ותיקוני איטום במרפסת.

1. ביום 07.03.19 נשלח מכתב לנתבעים ע"י ב"כ התובעים, ובמסגרתו הודע על ליקויי רטיבות נוספים – כאשר נרשם כי הופיעו רטיבויות נוספות בדירה (ראו נספח כ"א לכרך המוצגים של התובעים). לאחר משלוח מכתב זה התנהלה חלופת מכתבים בין הצדדים אשר אף היא צורפה לכרך הנספחים של התובעים.
2. ביום 08.03.19 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בשנית במסגרתו הוסיפו דרישה לפיצוי כספי בגין ליקויי האיטום - איטום המרפסת, איטום חדרי הרחצה (ליקוי שאישר המומחה מטעם בית המשפט במסגרת חוות דעתו), וכן הסרת כל הריצוף והחלפתו בשל ליקויי האיטום הנרחבים בדירה - וכן דרשו סכום גבוה יותר בגין עוגמת נפש, כאשר סכום התביעה תוקן בהתאמה והועמד על סך של 420,000 ₪

הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן בשנית וכן הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לפיצוי התובעים בסך של 280,000 ₪, בגין הנזק שנגרם לנתבעת ו/או בגין הפיצוי המוסכם, בטענה להפרת הסכם המכר והתוספת לו, בשל כך שהתובעים תבעו את הנתבעת בגין ליקויי ריצוף עליהם ויתרו במסגרת אותם הסכמים, ובשל כך שתבעו את הנתבעת בנוגע ל – חדר ללא חלון.

1. כבר כעת יאמר כי לא מצאתי כל פסול בהגשת כתב התביעה המתוקן, שכן כל האמור בו אכן נובע מחוות דעת המומחה, כאשר רק לאחר ביצוע בדיקת ההצפה השלים המומחה את חוות דעתו, ואז הגיעה העת לתקן את כתב התביעה בעקבות חוות הדעת. נושא הרטיבות בכל הדירה, אכן קשור, כפי שגם יפורט להלן, לרטיבות של 3 חדרי הרחצה בבית ולרטיבות במרפסת, ולפיכך לא היה כל פסול בתיקון שבוצע.
2. ביום 20.03.19 בוצעה על ידי התובעים בדיקת מכון תקנים בדירה – בדיקת רטיבות חול/סומסום. כאשר תוצאות הבדיקה היו כי אין התאמה לדרישות ת"י 1555 חלק 3 (התקן בנוסחו דהיום ולא בנוסחו במועד קבלת ההיתר, וראו בעניין זה פירוט להלן).
3. לאחר קבלת ממצאי הבדיקה של מכון התקנים הגישו התובעים חוות דעת משלימה מטעמם, כאשר לאחר קבלת עמדת הנתבעת, ניתנה ביום 20.01.20 החלטה לפיה אין מקום לצירוף חוות דעת נוספת מטעם התובעים בשלב זה של ניהול ההליך.
4. בתיק נקבע דיון הוכחות, וניתנה הוראה על הגשת תצהירי הצדדים. התובעים הגישו תצהירים והנתבעת לא הגישה תצהירים. בסמיכות לדיון ההוכחות הוגשה בקשה מטעם הנתבעת לדחיית מועד הגשת התצהירים וכן לדחיית הדיון, ובהמשך הוגשה בקשה שבמקום הוכחות יתקיים קדם משפט בתיק, בשל טענה למו"מ מתקדם שנוהל בין הצדדים וראו בעניין זה תצהיר מיום 30.01.20 אודות המו"מ בין הצדדים, שהוגש על ידי מר נווה בתמיכה לטענות הנתבעת. התובעים התנגדו לבקשה וטענו שיש ביניהם מחלוקות אמיתיות וקבל על כך שהנתבעת לא הגישה תצהירים על אף החלטות בית המשפט. התובעים לא הציגו אולם גרסה עובדתית נגדית לטענות הנתבעת לפיהן התיק קרוב לסיומו בפשרה, כפי שהציגה הנתבעת, ולפיכך הוריתי על ביטול מועד ההוכחות ועל קיום קדם משפט תחתיו.
5. במועד שהיה קבוע להוכחות, ביום 03.02.20, ניהלו הצדדים פשרה באולם בית המשפט, בסיוע בית המשפט, במשך מספר שעות, כאשר בסיומו חתמו על הסכם פשרה מפורט לו ניתן תוקף של החלטה, לפיו יבוצעו תיקונים בבית התובעים בפיקוח מומחה מטעם בית המשפט. בהמשך מינה בית המשפט כמפקח את המומחה דובדבני (לאחר התכתשות בין הצדדים לגבי מי המומחה שיפקח על העבודות, לאחר שמומחה ביהמ"ש הודיע שיומנו אינו מאפשר זאת).
6. בהמשך הודע לבית המשפט כי הסכם הפשרה לא יצא אל הפועל, כאשר שני הצדדים האשימו זה את זה בהפרתו.

ביום 22.07.21 הגישה הנתבעת בקשה לאכיפת הסכם הפשרה כאשר נקבע שהבקשה תידון במעמד הדיון שהיה קבוע בסמוך.
בדיון שהתקיים ביום 23.07.20 נקבע התיק להוכחות כאשר ניתנה לצדדים אפשרות להשלים ראיותיהם לעניין נסיבות ביטול הסכם הפשרה והפרתו ונקצבו מועדים לצורך כך. התובעים הודיעו כי אין להם צורך להשלים ראיותיהם. בהמשך הגישה הנתבעת תצהירים.

1. לפיכך נקבע התיק להוכחות.
   בדיון ההוכחות הראשון נחקר המומחה מטעם בית המשפט, כאשר בסיומו, בעקבות טענות הצדדים, הותר לצדדים לשלוח שאלות הבהרה נוספת למומחה בצירוף סרטונים ותמונות, בעיקר בנושא בדיקת ההצפה. הצדדים ניצלו את ההזדמנות ושלחו למומחה שאלות בצירוף סרטונים תמונות, כאשר ביום 24.05.21 הגיש המומחה התייחסותו לכל מה שנשלח לו, במסגרתה ציין כי לא מצא לנכון לשנות מעמדתו כי בדיקת ההצפה נכשלה ויש לבצע תיקון נרחב במרפסת הדירה. וראו גם התייחסותו המשלימה מיום 03.06.21, גם שם לא מצא לנכון לשנות מחוות דעתו.
2. מאחר ובמסגרת שאלות ההבהרה צרפה הנתבעת אישור של חברת האלומיניום לגבי הזכוכית שהותקנה בווטרינה בסלון, ומאחר והתובעים התנגדו לצירופו, ציינתי שהמסמך יותר בהגשה ככל ויוגש באמצעות עורכו, ועורכו יגיע להיחקר בבית המשפט. בהמשך הוגש אכן תצהירו של עורך המסמך.
3. בדיון ההוכחות הנוסף שהתקיים נחקר התובע, מר נווה וכן קבלן האלומיניום.
4. בסיום ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים, כאשר לאחר הגשת הסיכומים, הגישו התובעים בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי התובעים וכן להוצאת ראיות שהוגנבו לסיכומים. בעניין בקשה זו אציין כי דינה דחיה, שכן לא מצאתי שהדברים שנכתבו "עוברים את הגבול", ושכן הפנייה לפסקי דין אינה מהווה "ראיות" שהוספו לתיק. למעלה מהצורך יאמר כי בענייננו מונה מומחה מטעם בית המשפט, כך שלאחר מינויו, ומתן חוות דעתו, משקלן של חוות דעת הצדדים נמוך יותר ממשקלה של חוות דעת מומחה בית המשפט.

דיון והכרעה

1. האם התובעים הפרו את החוזה שנכרת בין הצדדים
   האם התובעים ויתרו על פגמים בריצוף הדירה

הנתבעת טוענת כי חרף התחייבות הנתבעים במסגרת חוזה המכר לפיה לא תהיה להם כל טענה ו/או זכות ו/או סעד מכל מין וסוג שהוא בקשר לליקויי הריצוף בדירה, הגישו התובעים את התביעה דנן ביחס לאותו הליקוי בריצוף שהיה קיים בדירה, בגינו בוטל חוזה הרכישה הראשון, תוך הפרת יסודית של החוזה עליו חתמו, ותוך התנהלות חסרת תום לב. הנתבעת מפנה בעניין זה לסעיף 44 עמודים 20-21 לחוות הדעת מטעם התובעים, שם דורשים התובעים סך של 80,500 ₪ בגין ליקוי זה (אשר בתוספת 10% פיקוח הנדסי ו – 15% מע"מ כשיעורו בעת הגשת התביעה, מגיעים לסך של 80,500 ₪). התובעים ראו את הדירה מספר פעמים טרם התקשרו עם הנתבעת בחוזה המכר. התובעים יצרו מצג שווא והטעו את הנתבעת, התובעת שכנגד, לחשוב כי אין להם טענות ו/או השגות ביחס לריצוף בדירה ו/או ביחס לחדר העבודה ללא חלון. הנתבעת זכאית בגין כך לבטל את חוזה המכר אולם מאחר והיא סבורה כי מדובר בסעד לא מציאותי היא תובעת רק את הפיצויים המגיעים לה כתוצאה מההפרות של התובעים, פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם התניית המכר והפרת חוזה המכר, בסך של 210,000 ₪ (כפי שמופיע בסעיף 24 לחוזה המכר), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות, ובסה"כ סך של 280,000 ₪.
התובעים טוענים בתגובה כי ויתרו במסגרת התוספת לחדר המכר על פגם אסתטי בריצוף הדירה שהתבטא במרווחים בין האריחים, אולם עם הזמן נוספו ליקויים חמורים בריצוף – נשירת פנלים, רטיבות תת רצפתית, עליית תפרחת בין האריחים, רטיבות קפילרית מעל פנלים בכל חדרי הבית, הכתמת הקירות בהיקף החדרים והופעת גליות בכל שטחי הריצוף בדירה בהשתקפות האור.

1. הכרעה – ליקויי הריצוף בדירה הוגדרו בתוספת להסכם המכר באופן כדלקמן: "...התגלה בדירה כי אריחי הריצוף שרוצפו בדירה רוצפו שלא בהתאם לתקן הישראלי וללא מרווח מתאים בין האריחים, וכתוצאה מכך קיימים הפרשי גובה בין אריחי ריצוף סמוכים...".

על אף האמור בחוות הדעת של מומחה התובעים שהוגשה במצורף לכתב התביעה, נזכר ליקוי זה ברצפה – ראה סעיף 44 לחוות הדעת, כאשר מומחה התובעים המליץ להחליף הריצוף בדירה בגין ליקוי זה והעריך את עלות תיקון הליקוי בסך של 80,500 ₪. באותה חוות דעת גם מופיע הליקוי של הפרשי הגובה בגין האריחים, ראו סעיף 47 לחוות הדעת, אשר גם עליו ויתרו התובעים בחתימתם על התוספת להסכם המכר. יחד עם זאת התובעים צרפו לכתב התביעה את התוספת להסכם המכר והודו בכתב התביעה כי ויתרו על הפגמים הרשומים באותה תוספת (ראה סעיפים 6 ו – 7 לכתב התביעה וכן סעיף 23).

אני מקבלת את טענות התובעים וקובעת כי הוויתור המופיע בתוספת להסכם המכר מתייחס לריצוף הדירה ללא מרווח מתאים בין האריחים, דבר הגורם להפרשי גובה בין אריחי ריצוף סמוכים, הא ותו לא.
מסקנה זו מתבקשת מהעובדה שזה היה הליקוי הידוע הן לתובעים והן לנתבעת, עת חתמו על התוספת להסכם המכר, כאשר לא יתכן לקבוע שהתובעים וויתרו באותה עת על ליקויים שלא היו ידועים להם אז. מסקנה זו גם מתבקשת מהעובדה שכך רשום מפורשות בתוספת להסכם המכר. ב"הואיל השני" מוגדר אותו ליקוי בריצוף בדירה, עליו ויתרו התובעים – "ריצוף הדירה שלא בהתאם לתקן הישראלי, ללא מרווח מתאים בין האריחים, דבר הגורם להפרשי גובה בין אריחי ריצוף סמוכים זה לזה".
צודקים התובעים בטענותיהם לפיה אין ברכישת הדירה פעמיים כדי לפטור את התובעת מאחריותה לליקויים אחרים ונוספים בדירה, לרבות ליקויים בתחום הריצוף, אחרים מאלו שהוגדרו בתוספת להסכם, ולרבות ליקוי במכירת דירה ובה חדר ללא חלון (ככל שהיה כזה, ראו פירוט להלן).

דיון בליקויים הנטענים

1. ליקויים שהמומחה אישר ואף אחד מהצדדים לא חלק על כך
   • ידית דלת כניסה, סעיף 6 בחוות דעת המומחה – 300 ₪.
   • חלון ודלת חדר שירותים, סעיף 11 לחוות דעת המומחה - 150 ₪
   • גמר טיח דקורטיבי בחדר שינה אורחים, סעיף 13 לחוות דעת המומחה – 400 ₪.
   • דלתות יציאה מהלון, התקנת פרופיל לסגירת מרווח – 400 ₪.
   • פנל מעקה, סעיף 19 לחוות דעת המומחה – 400 ₪.
   • שברים באבני חיפוי, סעיף 24 לחוות דעת המומחה – 400 ₪.
   • חלון מטבח, סעיף 26 לחוות דעת המומחה – 1,400 ₪.
   • חדר כביסה, סעיף 28 לחוות דעת המומחה – 800 ₪.
   • פתחי סינון בממ"ד, סעיף 36 לחוות דעת המומחה – 300 ₪.
   • פתיחת דלת בזווית 90 ס"מ, סעיף 37 לחוות דעת המומחה – 1,200 ₪.
   • ניקוי עודפי מריחת סיליקון, סעיף 40 לחוות דעת המומחה – 100 ₪.
   • החלפת שיפולי ריצוף, סעיף 44 לחוות דעת המומחה – 1,200 ₪.
   • הסרת סילר מקירות החוץ, סעיף 3 עמ' 13 – 1,200 ₪.
   • איטום דלת האלומיניום – סעיף 4 עמ' 13 – 4,000 ₪.
   • המלצת פיצוי – פיצוי בסך 300 ₪ בגין דלת ממ"ד, סעיף 34 לחוות הדעת.
2. כעת אדון בליקויים שהינם במחלוקת בין הצדדים.
3. מנגנון נעילת דלת הכניסה – סעיף 5 לחוות דעת המומחה

תקנה 2.92 קובעת אכן כי נעילת הדלת תהא במנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים, או בכל אמצעי אחר שווה ערך מבחינת חוזקו.

אין חולק כי דלת הכניסה במקרה דנן ננעלת ל – 3 כיוונים ולא לארבעה כיוונים.

מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כי אין ליקוי בנעילת הדלת וכי דווקא דלת עם חדירת בריח תחתון לריצוף היא נחותה מהדלת שהותקנה בפועל.
בחקירתו הנגדית עמד המומחה על דעתו בעניין זה וראו עדותו בפרו' עמ' 21 למטה, עמ' 22 למעלה.
לא מצאתי לנכון לסטות מעמדת המומחה בעניין זה, וראו גם מה שנקבע בעניין זה בת"א 33358-06-17 רעם שרון נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים): "...לאור האמור, ואחר שהמהנדס נחמן בדק את אמצעי הנעילה והתרשם מתקינותו, איני מוצאת לסטות מקביעתו לפיה לא נמצא ליקוי בדלת הכניסה..."

1. זיגוג האלומיניום בדלתות היציאה מהסלון, סעיף 14 לחוות דעתו של המומחה
   כללי - אין חולק כי לפי המפרט היה על הנתבעת לספק לתובעים זכוכית בטיחותית מחוסמת או רבודה, כפי שנדרש בת"י 1099.

הנתבעת טוענת כי הזכוכית אינה מחוסמת אך היא רבודה ולכן היא בטיחותית. מומחה הנתבעת ציין כי בבדיקה מדגמית באמצעות מד לייזר התברר כי הזכוכיות שהותקנו בווטרינה הן זכוכיות מסוג טריפלקס (רבודות), וכי לפיכך אין ליקוי.

מומחה התובעים ציין בחוות דעתו כי על הזכוכית אין סימון הנדרש לפי תקן 1099.1, המפנה לתקן 938.3, לפיו לוח זכוכית רבודה יסומן בכמה מקומות על לוח הזכוכית (כאשר אין חולק כי מדובר בסימון שניתן להסרה), וכי על הנתבעת להציג אישור על התאמת הזכוכית לדרישות הבטיחות בתקן.

מומחה בית המשפט חיווה דעתו כי על הנתבעת להציג אישור כי הזכוכית שסופקה היא זכוכית רבודה.
הנתבעת הציגה למומחה במסגרת שאלות הבהרה מסמך שכותרתו: "אישור התקנת זכוכית בטיחותית פרויקט סנטרל פארק – רחוב שבט שמעון 13 אשדוד", עליו יש חותמת של חברת "מוניטין עבודות אלומיניום בע"מ" (להלן: "חברת האלומיניום"), וחתימה של גורם לא ידוע. במסמך נרשם החברה שימשה כקבלן האלומיניום בפרויקט. עוד נרשם במסמך כי כל הזכוכיות שהותקנו בווטרינה בסלון דירת התובעים הינן מסוג זכוכית בטיחות רבודה (טריפלקס).
מומחה בית המשפט ציין בתשובותיו מיום 24.05.21, לאחר שעיין במסמך, כי: "... בעניין קבלן האלומיניום, סעיף 1 להודעה, בחנתי את אישורו מיום 17.3.21 והוא מספק אותי" (ראה תשובה 2).
התובעים ביקשו לחקור את עורך המסמך, כאשר כפי שפורט לעיל, ערב דיון ההוכחות הוגש תצהיר של מר רוני כחלון, סמנכ"ל חברת האלומיניום (להלן: "סמנכ"ל קבלן האלומיניום"), אשר הצהיר על האמור במסמך. עוד העיד כי ניגש לדירת התובעים לאחר תיאום מראש (ולאחר שבית המשפט אישר זאת בהחלטתו מיום 08.06.21), במטרה לפרק את הזכוכית בווטרינה בסלון על מנת לבחון אותה, אולם התובע סירב לאפשר לו לעשות כן. לפיכך פנה לדירה אחרת בבניין פירק את הזכוכית בווטרינה שם, וציין בתצהירו כי מדובר בזכוכית רבודה, המתאימה לדרישות התקן (ראו תמונה שצורפה לתצהירו).

התובעים טוענים כי הוכח שמר כחלון אינו יצרן הזכוכית ולא הציג כל אישור כלשהו ממי שהזמין ממנו את הזכוכית כי הזכוכית הינה זכוכית רבודה - לא הוצגה תעודת משלוח, לא הוצגה האריזה של לוחות הזכוכית, לא הוצגה הקבלה של רכישת לוחות הזכוכית.
עוד הם טוענים שכיום, על מנת להוכיח שהזכוכית רבודה, ניתן לקחת את הזכוכית ליצרן זכוכית והוא יוכל ישר להגיד מה טיב הזכוכית.

הנתבעת טוענת כי מומחה בית המשפט נקב במילה "אישור" ולא דרש שהאישור יהיה אישור יצרן דווקא. גם המומחה מטעם התובעים ציין שעל הנתבעת להציג אישור על התאמת הזכוכית לדרישות התקן, כאשר לא נקב בכך שהאישור חייב להיות ערוך על ידי היצרן. עוד טוענת הנתבעת כי נטל ההוכחה והשכנוע בעניין ליקוי נטען זה מוטל על התובעים והם לא עמדו בנטל להוכיח קיומו של ליקוי. התובעים סרבו לאפשר לסמנכ"ל חברת האלומיניום לפרק זכוכית מהווטרינה על מנת לבחון אותה, כאשר לא היה כל מקום לסרב לכך. דרישת התובעים להמציא אישור יצרן ותעודת משלוח לאחר שחלפו למעלה מ- 12 שנים מהמועד בו הזכוכיות שהותקנו יוצרו וסופקו, הינה בלתי סבירה ובלתי מקובלת.

דיון והכרעה - צודקת הנתבעת בטענותיה לפיהן הן מומחה התובעים והן מומחה בית המשפט לא דרשו אישור יצרן דווקא.
מומחה בית המשפט עיין במסמך וציין כי המסמך מספק אותו. סמנכ"ל חברת האלומיניום נחקר על תצהירו והאמור בתצהירו לא נסתר.
הנטל להוכיח את הליקויים נשוא התביעה מוטל על התובעים. התובעים יכלו, אם חפצו בכך, להזמין איש מקצוע שיפרק את הזכוכית בווטרינה ויבדוק אותה. הזכוכית מצויה תחת ידם ולא תחת ידיה של הנתבעת, והם יכלו לנקוט בפעולה פשוטה על מנת להוכיח את טענותיהם. מומחה התובעים לא ציין כי ישנו ליקוי וכך גם המומחה מטעם בית המשפט. התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי ישנו ליקוי לגבי חלונות הווטרינה בסלון.

לכל האמור אוסיף כי מתצהירו של סמנכ"ל חברת האלומיניום עולה כי התובע סירב לאפשר לו לבדוק את הזכוכית (ראה סעיף 4 לתצהירו). סירוב זה רובץ לפתחם של התובעים. סירובה זה הוא גם מנוגד להחלטתי מיום 08.06.21 במסגרתה אפשרתי ביקור של חברת האלומיניום בדירה. ברור שאפשרתי זאת על מנת שהנ"ל יבדוק את הזכוכית ולא היה מקום שהתובע יסרב לבדיקה זו. סירוב זה כאמור רובץ לחובת התובעים.
בהמשך התצהיר מציין סמנכ"ל חברת האלומיניום כי ביצע לפיכך בדיקה של הזכוכית בדירה אחרת באותו בניין ומצא כי מותקנת בה זכוכית רבודה כנדרש.

צודקת הנתבעת בטענותיה לפיהן בשל חלוף הזמן מאז אספקת והתקנת הזכוכית, אין כל מקום לחייבן להמציא אישור יצרן ו/או תעודת משלוח. צודקת הנתבעת בטענותיה כי הטענות בדבר הזכוכית היו ידועות לתובעים מאז שקיבלו את חוות דעת המומחה לידיהם, ולא הייתה להם כל מניעה לדרוש כבר אז, בסמיכות לכניסתם לדירה, אישור של יצרן הזכוכית ו/או תעודת משלוח, או כל אסמכתא אחרת בעניין זה.

1. מעקה מרפסת, סעיף 16 לחוות דעת המומחה

כללי - אין חולק כי מעקה המרפסת בוצע מזכוכית מחוסמת. אין חולק כי מדובר בזכוכית שאינה זכוכית רבודה. לפי תקן 1099.1.1 המתוקן, מעקה המרפסת צריך להיות מזכוכית בטיחות רבודה. התקן הנ"ל תוקן בחודש 11/20.
עיון בטענות שני הצדדים מעלה כי התקן תוקן לאחר קבלת היתר הבניה (הן ביחס למועד קבלת היתר הבנייה לשיטת הנתבעת, 28.10.08, נספח 26 לתצהירו של נווה, והן ביחס למועד מועד מתן ההיתר לשיטת התובעים, 29.04.20 (ראה בעניין זה סעיף 94 לסיכומי התובעים)).
שני הצדדים מסכימים גם כי התקן תוקן לאחר שהתקבל טופס 4 (ביום 21.09.10).
התובעים טוענים כי המועד הקובע הוא מועד קבלת החזקה בדירה או מועד חתימת הסכם המכר. עוד טוענים התובעים כי עבודות האלומיניום מבוצעות בשלב הגמר ולקראת מסירת הדירות, ומעדותו של סמנכ"ל קבלנית האלומיניום עלה כי עבודת האלומיניום בבניין והתקנות המעקות נעשו בשנת 2012, הרבה לאחר תיקון התקן. התובעים טוענים כי הנתבעת הייתה יכולה וחייבת להתאים את הזכוכית שהותקנה לדרישות התקן שחל. עוד הם טוענים כי ברי שמועד מתן היתר הבניה אינו מועד ביצוע עבודות הגמר ורכישת או הזמנת זכוכית המעקה.
הנתבעת טוענת כי המועד הקובע הוא מועד קבלת היתר הבנייה. התקן תוקן לאחר קבלת היתר הבנייה ואף לאחר קבלת טופס 4. לתצהירו של נווה צורף כנספח 26 תעודת בדיקה שבוצעה על ידי מכון התקנים בתאריך 06.09.10, בסמוך לקבלת טופס 4, במעקה בדירה בבניין, זהה למעקה שהותקן בדירת התובעים, כאשר בתעודת הבדיקה צוין כי הזכוכית שהותקנה הינה זכוכית מחוסמת המתאימה לדרישות התקן שחל באותה עת (ת"י 1099, חלק 1.1. סעיף 3.2.5.2). גם המומחה מטעם בית המשפט גילה דעתו, בעניין אחר, שהמועד הקובע לעניין התקנים הינו מועד קבלת ההיתר. כך או כך, התובעים מעולם לא הודיעו לנתבעת על ליקוי זה על אף שהליקוי הופיע בחוות דעת מטעמם, אשר התקבלה אצלם בסמיכות לכניסתם לדירה.

דיון והכרעה - מאחר והתקן תוקן לאחר קבלת ההיתר (הן לפי מועד קבלת ההיתר בו נקבו התובעים והן לפי מועד קבלת ההיתר בו נקבה הנתבעת), אני סבורה כי לא קיים ליקוי בענייננו.
ראו למשל ת"א 33358-06-17 רעם שרון נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...למעלה מכך, בשורה של פסקי דין, בהם פסקי דין המאוחרים לפסקי הדין אליהם הפנו ה"ה שרון, נפסק כי המועד הקובע הוא מועד כריתת ההסכם או מועד קבלת ההיתר. זאת בהיעדר היגיון בהחלת חובה על הקבלן לתקן תיקונים הנובעים משינויים בתקנים בשלב המסירה....בהתאם, איני מוצאת להידרש לשינויי תקנים המאוחרים למועד כריתת ההסכם או למועד קבלת ההיתר כאמור...."

1. אוגר המים, סעיף 29 לחוות דעת התובעים

התובעים טוענים כי לפי סעיף 3.7 לתקן 579.4 יש לעגן את אוגר המים אשר תלוי על וו ואינו יציב, אל הבניין, וכי המומחה טעה כאשר שלל את הליקוי הנטען בטענה לפיה תכן העיגון חל רק על גג שטוח או גג משופע.
מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כי לא מצא בעיה בתליית הדוד על וו ודעתו הייתה שונה באשר לפנייה אל התקן הרלוונטי. לא מצאתי לנכון לדחות את חוות דעתו המקצועית בעניין זה.

1. שטח פתח החלון, סעיף 35 לחוות דעת המומחה

בחוות דעתו חיווה מומחה בית המשפט דעתו כי אין כל פסול בשטח החלון.
התובעים חולקים על האופן בו מדד המומחה את שטח החלון. התובעים טוענים כי יש למדוד את שטח פתח החלון רק לפי מידות השטח דרכו חודר האור והאוויר. המומחה מדד גם רכיבים של מכלול החלון, ולפיכך תוצאות הדידה אינם משקפות את שטח החלון.
התובעים חקרו את מומחה בית המשפט ארוכות בעניין זה אך הוא לא שינה מעמדתו, בעניין זה ראה פרו' עמ' 18 – 19. וראו למשל עדותו שם לפיה: ".... לדעתי הטענה הזו עולה לכדי אבסורד כי מדובר על חלון של ממ"ד בו בדרך אין תכנון אדריכלי אלא מדובר בפריט סטנדרטי. קבלן קונה מערכת מסגרות שלמה לממ"ד שכוללת חלון של ממ"ד ודלת וצינור אוורור של ממ"ד לא יכול לקנות משהו אחר....".

צודקים הנתבעים שטענה זו נדחתה בפסקי דין רבים קודמים ואף אני בוחרת לדחותה, ודאי במקרה דנן בו מדובר על חלון ממ"ד.

1. אדני חלונות, סעיפים 12,20,31,33,38,39 לחוות דעת המומחה

התובעים טוענים כי המומחה אישר בחקירתו שיש חדירת רטיבות וצריך לתקן את האיטום בחלון, רק שלשיטתו השגויה אין קשר בין העובדה שאדני החלון לא חודרים לקירות לבין הרטיבות החודרת. התובעים מודים כי אכן אין תקן או תקנה המחייבים את הנתבעת לבנות אדנים החודרים לקירות, אך התקנות מחייבות את הנתבעת לבנות בית שלא יחדיר רטיבות.

המומחה נחקר על כך במהלך עדותו בבית המשפט אך לא שינה מדעתו, ראה פרו' עמ' 22 למטה עמ' 23 למעלה ולא מצאתי לפיכך לסטות מחוות דעתו בעניין זה.

1. הריצוף / הטענות בעניין רטיבות

התובעים טוענים שיש להורות על החלפת הריצוף בכל הדירה שכן ישנה רטיבות חמורה כלואה בכל הדירה, כפי שעולה מבדיקת מכון התקנים, כאשר עלות החלפת הריצוף הינה, 73,500 ₪.
התובעים טוענים כי כל ממצאי הרטיבות שהמומחה מטעמם הצביע עליהם, אושרו על ידי המומחה מטעם בית המשפט אשר תמחר את עלות תיקונם בחוות דעתו המקורית, המשימה, ובחקירתו.
עוד הם טוענים כי נוכח בדיקת ההצפה שבוצעה יש לפצות אותם בגין הצורך להחליף את הריצוף במרפסת, בסך של 38,000 ₪, כפי שאישר המומחה מטעם בית המשפט. המומחה לא תמך בטענות הנתבעת לפיהן הבדיקה הייתה לקויה. המומחה ציין כי הבדיקה החמירה את מצב הרטיבות בדירת התובעים.
עקב החמרת המצב בדירה התובעים ערכו בדיקת מעבדה באשר לתכולת הרטיבות בתשתית התת רצפתית אשר העלתה כי מצב הדירה בכי רע וכי הרטיבות הכלואה הקיימת עולה על המקסימום המותר לפי התקן. המומחה מטעם בית המשפט נתפס לטעות לגבי בדיקה זו. בדיקת מכון התקנים מהוה עמידה ברף הדרוש ויש לקבוע לפיכך כי התובעים הוכיחו את הצורך בהחלפת כל הריצוף בדירה. מה עוד שהתובעים צרפו תיעוד המוכיח בנוסף כי הפנלים שפורקו לא מרוחים בחומר הדבקה על גבי 85% לפחות מגב האריח.

באשר להצבת יבשנים, המומחה מטעם בית המשפט אישר כי אין לו את היכולת לקבוע כי יבשנים יפתרו את הבעיה.

כן הם טוענים שיש להוסיף להם 8,000 ₪ בגין הצורך בצביעת הדירה.
הנתבעת טוענת כי התובעים הבינו כי תביעתם להחלפת הריצוף הכללי בדירה, בשל אותן טענות בגינם כבר בוטל הסכם הרכישה הראשון, חסרות סיכוי ולכן פעלו בערמומיות, בחוסר תום לב ובמניפולטיביות, להעלות טענה מומצאת חדשה, ביחס לקיומה כביכול של רטיבות תת רצפתית בדירה. כתב התביעה המתוקן בו עלתה הטענה לראשונה הוגש בחלוף יותר מ – 8 שנים ו – 5 חודשים מיום קבלת טופס 4 ואכלוס הבניין, ולכן חלפה תקופת הבדק והאחריות. דובר בטענה המהווה הרחבת חזית, כאשר לנתבעת לא ניתנה האפשרות להתגונן כראוי מפני הטענה.
התובעים מעולם לא העלו בפני הנתבעת טענה בדבר קיומה של רטיבות תת רצפתית בדירה, על אף חובתם להתריע בדבר ליקויי מיד ו/או בסמוך לגילויו, ולפיכך לנתבעת אין כל אחריות בגין ליקוי זה. התובעים גם לא העלו טענה זו במהלך ניהול תיק זה.
לתובעים לא הייתה זכות להגיש כתב תביעה מתוקן בשנית. חוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט מיום 26.02.19, לפיה לנוכח ממצאי בדיקת ההצפה יש לפעול בהתאם לאמור בסעיף 5 לחוות דעתו, עניינה החלפת הריצוף במרפסת ולא רטיבות תת רצפתית בדירת התובעים. כך או כך, העובדה שהתובעים הגישו את כתב התביעה המתוקן ובו טענות בדבר רטיבות תת רצפתית עוד בטרם נערכה על ידם בדיקה האם קיימת רטיבות כזו בכל חלקי הדירה, היא הנותנת כי מדובר בטענה מניפולטיבית ובבדיקה "מבושלת" שממצאיה "נקבעו ונתפרו" מראש. הבדיקה נעשתה בהסתר, מבלי שהתובעים יידעו את ביהמ"ש ו/או המומחה מטעם ביהמ"ש או את הנתבעת בדבר כוונתם לערוך את הבדיקה ומבלי שלנתבעת ניתנה הזדמנות להיות נוכחת בבדיקה או להזמין בודק מטעמה.
הבדיקה אינה רלוונטית שכן נערכה שלא בהתאם לדרישות התקן המחייבות את הנתבעת במועד קבלת היתר הבניה. בהתאם לתקן שחל אז נדרש שתכולת הרטיבות לא תעלה על 6% ולא על 3%. רק בנקודה אחת בצמוד למרפסת, שם נערכה בדיקת ההצפה הלא תקנית, נמצאה רטיבות לכאורה בשיעור של 7%, אך במעט מעל התקן. מיקום הבדיקה נקבע באופן מניפולטיבי על ידי התובעים; התובע אישר כי ממצאי בדיקת הרטיבות הכלואה, הושפעה ישירות מבדיקת ההצפה הלא תקנית. אין מקום לטענת התובעים לפיה בדיקת ההצפה רק החמירה את הרטיבות בדירת התובעים, שכן רק לאחר ביצוע בדיקת ההצפה הלא תקנית, הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בשנית והעלות לראשונה את הטענות בדבר רטיבות כלואה; ככל שיש ממש בטענת התובעים לפיה מדובר בהחמרת מצב, הרי כל האחריות בגין ההחמרה חלה על התובעים, שכן העלו את הטענה רק במסגרת כתב התביעה המתוקן בשנית, כאמור לעיל; גם הבדיקות שנערכו בפינת הטלוויזיה והמטבח נבחרו באופן מניפולטיבי, שכן מדובר במקומות המצויים בצמידות לחדר הרחצה שם מצא המומחה שקיימת רטיבות; כבר בתאריך 13.12.17, במסגרת דיון קדם המשפט הראשון, הנתבעת נתנה הסכמתה שהתובעים יבצעו תיקונים בדירה בעצמם, אולם התובעים בחרו שלא לבצע את התיקונים ועל כן גם הם אחראי להחמרת המצב בדירה; אין מקום לחייב את הנתבעת בעלות ייבוש כפי שהעריך המומחה בסך של 10,000 ₪, שכן רק במקום אחד צריך להוריד את הרטיבות מ – 7% ל – 6%, כאשר מומחה בית המשפט אישר כי לא מדובר בעניין שקשה לביצוע. לכל היותר יש להשית על הנתבעת סך של 1,650 ₪.

אין מקום להסתמך על דו"ח הבדיקה של איתי פרדי ולחייב את הנתבעת להחליף את כל הריצוף במרפסת דירת התובעים. הדו"ח לא נערך כחוות דעת כדין.
בדיקת ההצפה בוצעה באופן לא תקני, שכן לא ניתן לבצע בדיקת הצפה על גבי ריצוף קיים ולא ניתן לבצע בדיקת שליפה לפנלים. הבדיקה אינה תקנית גם מהסיבה שהמומחה לא ביצע סכרים זמניים ואיטום זמני בפתחי היציאה למרפסת. כמו כן לא בוצעה בדיקה מקדמית של הנקזים בטרם בוצעה בדיקת ההצפה. הנתבעת הגישה תצהיר של פיני נורני קבלן איטום מטעם הנתבעת אשר הצהיר על הכשלים שנפלו בביצוע הבדיקה. התובעים בחרו שלא לחקור אותו על תצהירו.
רק 14 חודשים לאחר שבית המשפט אישר לתובעים לבצע בדיקת הצפה למרפסת, בוצעה הבדיקה. מומחה בית המשפט אישר כי אינו מכיר את הבודק ולא נתן לו הנחיות כלשהן לביצוע הבדיקה.

1. הכרעה - נושא הרטיבות מופיע בשוליים בחוות הדעת הראשונה של מומחה התובעים.
   נושא הרטיבות בדירה מופיע אולם בצורה נרחבת במכתבם של התובעים לנתבעת מיום 06.07.14 (ויש גם התייחסות לרטיבות בפרוטוקול תיקון ליקוים מיום 10.03.13, ובמכתב התובעים מיום 15.10.13). בסעיף 57 לכתב ההגנה ובמקומות נוספים מודה הנתבעת שהמסמכים הנ"ל ידועים לה מזמן אמת.
   נושא הרטיבות מופיע גם בחוות הדעת השנייה של מומחה התובעים.

לכל האמור יש להוסיף כי נושא הרטיבות התת רצפתית הופיע כבר בכתב התביעה המקורי (ראה סעיף 24 לכתב התביעה), ולא מאוחר יותר, כפי שטוענת הנתבעת.
הרטיבויות המופיעות במכתבים ובפרוטוקולים שהנתבעת ידעה עליהם עוד לפני הגשת התביעה הם:

• • נזילה במקלחת הורים נזילה בקירות ובחדר ארונות (ראה פרוטוקול מיום 10.03.13). עיון במכתב מיום 15.10.13 עולה כי הנתבעת ביצעה תיקון של נזילה זו שכן באותו מכתב נרשם: "תיקון טיח וצבע בחדר הארונות לאחר שלפני כמה חודשים תוקנה הרטיבות באמבטיית הורים". הליקוי מופיע גם במכתב מיום 06.07.14, כאשר גם שם נרשם כי הבעיה טופלה בעבר ונרשם אולם כי הבעיה חוזרת על עצמה – מומחה בית המשפט חיווה דעתו כי אכן הליקוי קיים, ראה סעיף 6 לחוות דעתו.
  • חדירת מים לסלון דרך הקיר המערבי ודרך הקיר הצפוני ויצירת כתמי רטיבות בקירות עקב כך (ראה מכתב מיום 06.07.14).
  • חדירת מים לחדר השינה של השכן בקומה למטה מהמרפסת של התובעים ((ראה מכתב מיום 06.07.14) – אין מחלוקת שהנתבעת עשתה ניסיון לטיפול בקולטן. מומחה בית המשפט חיווה דעתו כי הליקוי עדיין קיים - ראה סעיף 5 לחוות דעתו וראה גם פירוט להלן.
  • חדירת מים בחדר שינה נוסף, בקיר הגובל עם חדר שירותים (ראה מכתב מיום 06.07.14) – מומחה בית המשפט מצא כי ליקוי זה קיים, ראה סעיף 7 לחוות דעתו.
  • רטיבות בקיר המשותף לאמבטיה המרכזית ולפרוזדור – מומחה בית המשפט חיווה דעתו כי אכן הליקוי קיים – ראה סעיף 8 לחות דעתו.

1. ביום 24.02.19 בוצעה כאמור לעיל בדיקת הצפה במרפסת.
   הבדיקה בוצעה לאחר שמומחה בית המשפט הפנה לצורך בביצוע הבדיקה. במכתבו של המומחה מיום 18.12.18 וכן בחקירתו הנגדית (עמ' 13 שורות 6 – 18), הבהיר כי אין מדובר בבדיקה תקנית שכן בדיקה תקנית מבוצעת רק כאשר אין ריצוף אולם שמדובר בבדיקה מקובלת אצל קבלנים על מנת לבחון ליקויי איטום.

הנתבעת טוענת כי הבדיקה הייתה לקויה אולם מומחה בית המשפט שנשאל על כך במהלך חקירתו העיד שלא מצא ראיה לכך שהבדיקה הייתה לקויה. וראו עדותו לאחר שהוצג בפניו סרטון הבדיקה על ידי ב"כ הנתבעת: "...הבדיקה בוצעה בסדר.." (פרו' עמ' 29 שורה 32). ובהמשך: "...אני לא רואה ראיה לכך שהבדיקה עצמה הייתה לקויה..." (פרו' עמ' 32 שורה 11), המומחה שלל את הטענות שהעלתה הנתבעת באשר למה שנבע לטענה מכך שלא בוצעו סכרים במהלך ביצוע בדיקת ההצפה (פרו' עמ' 30 שורה 29 עד הסוף וכן פרו' עמ' 31). וראה גם בהמשך: "...אני לא רואה פה שאי ביצוע סכרים גרם לנזק.." (פרו' עמ' 32 שורה 13).
לכך אוסיף כי הבדיקה בוצעה על ידי מומחה, מר פרדי, כאשר הנתבעת ויתרה על חקירתו. בעניין זה ראה הודעתה מיום 27.03.19 לפיה היא מבקשת לחקור את עורך בדיקת ההצפה. גם בהודעתה מיום 22.10.19 (סעיף 22), הודיעה כי היא שומרת על זכותה לחקור את עורך בדיקת ההצפה. ביום 18.11.19 אף ניתנה הוראה לנתבעת להפקיד את שכרו של עורך בדיקת ההצפה עבור התייצבותו לעדות. אולם בהמשך, ביום 10.03.21, הודיעו כי אין בכוונתם לחקור את מר פרדי. בשעה שהנתבעת ויתרה על חקירתו של המומחה שביצע את ההצפה וכאשר מומחה בית המשפט סבר שהבדיקה הייתה תקינה – אני דוחה את טענות הנתבעת ביחס לבדיקה. (בהשלמה לאמור ראו החלטתי בעמוד 15, בדיון ההוכחות השני, לפיה בשעה שהנתבעת ויתרה על חקירתו של מר פרדי, נדחית טענתה לפיה המסמך לא ערוך לפי פקודת הראיות).

ביום 26.02.19 חיווה המומחה דעתו כי נוכח ממצאי בדיקת ההצפה יש לפעול בהתאם למה שצוין בסעיף 5 בחוות דעתו מיום 19.06.17, ולפסוק לתובעים סך של 38,000 ₪.
המומחה עמדת על דעתו במהלך חקירתו בבית המשפט, וראו דבריו: "...לענין המרפסת, אני רואה ממצאים חמורים יותר שמצדיקים את בדיקת ההצפה ומראים שהיא היתה הכרחית ומראה שאכן קיימת חדירת רטיבות מהמרפסת. .."(פרו' עמ' 13 שורות 16 – 18)

1. המומחה ציין לשאלות ב"כ הנתבעת שבדיקת הצפה לא תגרום נזק אם מערכת האיטום תקינה אולם אם היא לא תקינה הבדיקה עשויה לגרום נזק (ראה עמ' 28 למטה, עמ' 29 למעלה). המומחה גם ציין שבכל מקרה מהתמונות עולה שהרטיבות בדירה החמירה עוד טרם בדיקת ההצפה ולפיכך ללא כל קשר אליה (פרו' עמ' 32 שורות 4 – 6). עוד הבהיר המומחה בחקירתו: "....קיימת חדירת מים זה לא בגלל שבדיקת ההצפה כושלת אלא שיש כשל באיטום. הסרטון שראיתי והתמונות מראות שגם איפה שבין המרפסת לדירה יש קיר ולא דלת ויטרינה, קיר חיצוני בצד הפנימי של הקיר החיצוני היתה רטיבות לאחר בדיקת ההצפה זאת אומרת שמים עקפו את האיטום שבתחתית הקיר החיצוני וחדרו פנימה. זה לא שייך למסילת הויטרינה. זה מראה שרולקות האטימה, שהן יריעות האיטום שעולות מהרצפה אל תחתית הקירות, היה בהם איזה פגם כי מי ההצפה עברו אותם...." (הדגשה שלי – הח"מ), (פרו' עמ' 32 שורות 22 – 29).
   גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו לאחר חקירתו, ציין המומחה שלא סביר לקשר בין בדיקת ההצפה לבין רטיבות שקוראים המכשירים שנתיים מאוחר יותר (ראה סעיף ו' למכתבו).
2. ב"כ הנתבעת שאלה את מומחה בית המשפט על כך שיש לבצע בדיקות לאיתור רטיבות באופן הדרגתי, כאשר עוברים מהקל אל הכבד ומבצעים את הבדיקות בשיטה של ניסוי ותהייה (פרו' עמ' 29 שורות 8 – 10). עם כל הכבוד נשאלת השאלה אילו פעולות "מהקל אל הכבד" ביצעה הנתבעת כדי לאתר מדוע נוזלים מים מדירת התובעת לדירה 37 שמתחתיו? והרי ליקוי זה הופיע במכתבו של התובע לנתבעת שנשלח עוד ביום 06.07.14. וראו מה שנכתב שם: "...במהלך חודש אפריל 2014 התקיימה פגישה בביתנו בה נכחו מה יוסי נווה... בפגישה סוכם שיתוקנו הליקויים הבאים.... חדירת מים לחדר השינה של השכן בקומה למטה באזור הניקוז, הממוקם בצד המזרחי של המרפסת. בעיה זו חוזרת על עצמה בעתות גשמים".
   שנים רבות ישבה הנתבעת בחוסר מעש וכעת היא מבקשת להשיא עצות למומחה בית המשפט בדבר "האופן ההדרגתי" בו יש לטפל בליקויי רטיבות... כך או כך המומחה עמד על דעתו שהיה מקום לבצע את בדיקת ההצפה.

באותו עניין אציין שאני דוחה את עדותו של מר פנחס נורני, כאשר מדובר בקבלן שהיה קבלן האיטום בפרויקט. עם כל הכבוד, בפרויקט נמצאו כשלי איטום, ברור שקבלן האיטום יגן על העבודה שביצע. ואין מדובר בגורם אובייקטיבי. ודוק שמומחה בית המשפט אפילו פסל את הדרך בה בדק את הרטיבות בדירה (ראה מכתבו של המומחה מיום 24.05.21, סעיף ה'). לכל האמור יש להוסיף כי הנתבעת טרחה לפנות אליו רק לאחר הגשת התביעה (ראה סעיף 6 לתצהירו). לא ברור מדוע הנתבעת לא פנתה אליו וביקשה את עצתו המלומדת, כאשר התובעים התלוננו, עוד טרם הגשת התביעה, על ליקויי איטום בדירה.

1. המומחה מטעם בית המשפט נשאל ארוכות במהלך חקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבעים, באשר למקור האפשרי לחדירת רטיבות לדירה מתחת דירה 37, כאשר נטען בפניו כי יתכן שהרטיבות מגיעה ממקור אחר, כאשר המומחה עמד על דעתו שהרטיבות מגיעה מהמרפסת של התובעים ובכל מקרה ציין כי בדיקת ההצפה איששה זאת (פרו' עמ' 26, 27). במסגרת שאלות שהפנתה הנתבעת למומחה בית המשפט ביום 08.04.21 הודתה הנתבעת כי ביצעה בזמנו, בשנת 2014 ניסיון תיקון של הקולטן וכן הודתה כי הניסיון "לא עלה יפה", כך במילותיה שלה (ראה שם סעיף 13).
2. לאחר דיון ההוכחות במסגרתו נחקר המומחה קיבלו שני הצדדים הזדמנות לפנות שוב למומחה בית המשפט ולהציג לו סרטונים, תמונות ועוד. שני הצדדים ניצלו את ההזדמנות הזו במלואה, כאשר לאחר קבלת כל החומרים, הגיש המומחה ביום 24.05.21 שאינו רואה מקום לשנות מעמדתו. המומחה הבהיר כי הנתון הבסיסי והחד משמעי הינו שבדיקת ההצפה נכשלה וצריך לפרק את הריצוף ולחדש את האיטום. המומחה ציין גם שמהחומר שצרפה הנתבעת עצמה עולה חד משמעית כי ישנה חדירת רטיבות מהמרפסת לדירת התובעים וכן לדירת השכן, דירה 37. בנסיבות אלו יש מקום לפסוק לטובת התובעים את הסך של ה- 38,000 ₪ המופיע בסעיף 5, עמ' 14 לחוות דעת המומחה.
3. אין חולק כי התובעים ביצעו בדיקת תכולת רטיבות בתשתית התת רצפתית ביום 20.03.19. דו"ח הבדיקה הוגש לתיק כאשר נרשם שם כי הרטיבות הכלואה הקיימת בדירה עולה על המקסימום המותר לפי תקן 1555.3 ב – 200% בממוצע. מומחה בית המשפט אישר בחקירתו כי תוצאות הבדיקה גבוהות מאחוז תכולת הרטיבות בתקן לריצוף מסוג סומסום (פרו' עמ' 15 שורות 28- 29).
   התובעים דורשים סך של 73,500 ₪ בגין החלפת כל הריצוף בדירה (סעיף 43 לחוות הדעת), בגין רטיבות כלואה בדירה.
   המומחה עצמו ציין בחקירתו (טרם הוצג לו שבוצעה בדיקת רטיבות בדירה), כי האופן בו מוכיחים שיש בעיית רטיבות תת רצפתית הינו באמצעות בדיקת מעבדה של תכולת הרטיבות של חולי המילוי מתחת לריצוף (פרו' עמ' 14 שורות 30 – 33).
   זו בדיוק הבדיקה שביצעו התובעים. וראו חקירתו:

"ש. נוכח הרטיבות החמורה בדירה שאת ביטויה אנו רואים בעליה קפילרית בקירות מאחורי או מתחת לריצוף מאחורי הפנלים במעלה הקירות, האם הפתרון לביטול הרטיבות התת רצפתית הוא סילוק/פירוק הריצוף החלפת התשתית הקיימת בתשתית יבשה וריצוף מחדש?

ת. לטעמי את עדיין לא עברת את הרף של הוכחה שיש בעיית רטיבות תת רצפתית. זה רטיבות של חול המילוי שנמצא מתחת לרצפה

ש. איך עוברים את הרף?

ת. עושים בדיקת מעבדה של תכולת הרטיבות של חול המילוי מתחת לריצוף..." (הדגשה שלי – הח"מ). (ראה עמ' 13 למטה, 14 למעלה).

אין חולק אולם כי הבדיקה נערכה בהתאם תקן ישראלי ת"י 1555 חלק 3 שבט, התשע"ב – ינואר 2012 (גיליון תיקון מספר 2 - אייר התשע"ה – אפריל 2015), לפיו תכולת הרטיבות המותרת של תשתית סומסום תחת ריצוף היא עד 3%.
במועד קבלת ההיתר אולם, טרם נכנס לתוקף התיקון לפיו תחולת הרטיבות המותרת בסומסום היא 3%, ואחוז הרטיבות המותר שהיה קבוע בתקן הינו 6%. בשני מקומות שנבדקו הרטיבות הייתה מתחת ל – 6% ורק במקום אחד הייתה מעל 6%.
הצדדים חלוקים באשר לתקן שצריך להחיל.
בעניין זה דעתי כדעת הנתבעת שהתקן הרלוונטי הוא התקן במועד קבלת היתר הבנייה ולפיכך לא ניתן לומר שהבדיקה יצאה כזו שאינה מתאימה לתקן.

ראו עדותו של מומחה בית המשפט -
ש.... התקן ביחס לרטיבות המותרת עמד על 6 אחוז לפי מועד קבלת היתר 2008, 1553 חלק 3 ?

ת. נכון. התקן הזה עבר שינוי. אז לא הייתה חלוקה לשתי קטוגריות של 3 ו – 6 אחוז (פרו' עמ' 33 שורות 9- 10). וראה גם בהמשך:

ש. תאשר לי בבקשה שבדיקת מכון התקנים שהוצגה על ידי מכון התקנים, למעט תוצאה אחת של 7 אחוז הכל היה מתחת 6 אחוז?

ת. כן. לשאלת בית המשפט למיטב הידיעה שלי משתמשים במועד ההיתר ובית המשפט כמובן יחליט (פרו' עמ' 34 שורות 7 – 9) (הדגשה שלי – הח"מ).

וראו למשל מה שקבע בת"א 37102-07-17 סלע נ' משה"ב (פורסם במאגרים משפטיים, שם נקבע כדלקמן: "....לא ניתן בענייננו להחיל רטרואקטיבית את דרישותיו של תיקון 2 לת"י 1555, המחמיר עם הדרישה המקסימלית לאחוז תכולת הרטיבות.."..

1. לכך יש להוסיף שהמומחה בכל מקרה סבר שהיה מקום לבצע בדיקות נוספות וכי מה שבוצע לא מספיק על מנת להביא למסקנה שיש להחליף את כל הריצוף. יחד עם זאת ציין שקיימת בעיה ויש לפתור אותה באמצעות שימוש ביבשנים. "אני מסכים שיש בעיה ויש לפתור אותה. אולי זה בדיקה נקודתית. הרימו דגל אדום של בעיה. לי אישית 3 בדיקות לדירה בסדר גודל כזה לא מספיק לי. הייתי מחלק את הבדיקות אחרת ומוסיף עוד בדיקות. אבל אני מקבל את זה כמו שזה ושוקל שימוש ביבשנים מכניים..." (הדגשה שלי – הח"מ) (הדגשה שלי – הח"מ).
2. גם בפסק הדין בעניין "סלע", בית המשפט לא יכול היה להתעלם מבעיית הרטיבות ברצפה ופסק פיצוי לתובעים בעניין זה, וראו מה נקבע שם: "...מנגד, גם לא ניתן להתעלם מחקירתו של המומחה נחמן שבה התייחס, בין היתר, לדו"ח מכון התקנים שבדק את תכולת הרטיבות בדירה, כשנתיים לאחר הבדיקה שערך המומחה נחמן לצורך הכנת חוות דעתו המשלימה....אם אני רואה שיש סימני עלייה קפילרית בכל הבית למרות שזה במסגרת התקן אני לפחות מבקש או דורש שיבוצע ייבוש."...כלומר, לפי חקירתו של המומחה נחמן, קיימת עלייה באחוז הרטיבות בדירה, תהא הסיבה לכך אשר תהא, ולכן – גם אם היינו בודקים אותה בערכים של ת"י 1555 טרם תיקונו, היה צורך לבצע, לכל הפחות, ייבוש של הרטיבות....לנוכח העובדה כי בסופו של יום קבע מומחה בית המשפט בחקירתו כי קיימת רטיבות הדורשת טיפול וזאת, לאחר ביצוע עבודות החלפת תשתית שנעשו על ידי הנתבעת ואשר לא צלחו במידה הראויה, אני קובעת כי התובעים יהיו זכאים לסכום הקבוע בחוות דעתו הראשונה של המומחה נחמן, וכפי שעלה גם מחקירתו הנגדית, היינו 24,000 ש"ח (ובתוספת 15% עבור עליית מחירים, תוספת של 15% בגין עלויות פיקוח ובתוספת מע"מ) – סכום של 37,136 ש"ח..."
3. המומחה העריך את עלות הצבת הייבשנים בסך של 10,000 ₪, אולם ציין כי מדובר בתליך של ניסוי ותהייה. מאחר ואולם אין מקום לאפשר לנתבעת לבצע ניסיונות נוספים של תיקון מול הצדדים, ומאחר והמומחה עצמו ציין שמדובר בניסוי ותהייה מצאתי לנכון לאשר סכום גבוהה יותר ממה שאישר המומחה וסה"כ סכום של 15,000 ₪.
4. באופן כללי בעניין "ניסוי ותהייה" אציין כי מדובר בליקויי רטיבות שלטענת התובעים הם סובלים מהם זמן רב, והם הודיעו לנתבעת אודות חלק גדול מהם, כנראה מה שהיה ידוע להם באותה עת, בפגישת הצדדים בדירה בחודש 04/14, כאשר התביעה הוגשה רק כשנתיים לאחר מכן ועד אז לא תוקן דבר, וכך גם עד היום, הרי שאין לאפשר לפיכך כיום לנתבעת לעשות ניסיונות לפתרון הבעיה. המועד לכך תם ונשלם.

המומחה אישר בחקירתו כי לפי הסרטון שהוצג לו מצב הרטיבות בדירה חמור יותר (פרו' עמ' 13 שורות 13 – 14), כאשר נשאל מדוע זה קרה ציין: "...אני הייתי ביוני 2017. כנראה שהיתה החמרה כתוצאה מהרטיבות בחדרים הרטובים שהשליכה על כל הבית. 3 שנים זה הרבה כשיש נזילה פעילה. לא תיקנו וזה מה שקרה..." (פרו' עמ' 14 למעלה). רק לגבי הקירות הסמוכים למרפסת ציין שזה בגלל בדיקת ההצפה (פרו' עמ' 13 למטה). כאמור לעיל, בד בבד אישר המומחה, לאור ממצאי בדיקת ההצפה, שהיה צורך בביצוע שלה.

וראו גם בהמשך עדותו אישר כי ההזנחה של הטיפול ברטיבות הביאה להחמרת הרטיבות:

"...ש. אין מחלוקת יש רטיביות בחדרי האמבטיה? מסכים שיש צפי כזה

ת. מסכים שיש צפי. ראינו בביקור שלנו שיש בעיה עם בעיות הרטיבות ויש צפי לקבל רצפה רטובה. בעיות רטיבות לזמן יש השפעה מכרעת כאשר מגלים שיש רטיבות צריך לטפל בה מה שיותר מהר אחרת הנזק מצטבר..." (הדגשה שלי – הח"מ).

1. באשר לפנלים בדירה טוענים התובעים כי הפנלים לא מרוחים בחומר הדבקה על גבי 85% לפחות מגב האריח כנדרש בתקן 1555.2 סעיף 5.2.5 וסעיף 5.1.4.3. המומחה מצא שיש 30 פאנלים בדירה שיצאו ממקומם, וכן חיווה דעתו שיש מקום להחליף את הפנלים שנשרו, אולם ציין כי אם מחליפים את הריצוף אז לא צריך להחליף את הפנלים שנשרו (עמ' 14 שורות 21 – 23). מאחר ולא נפסק לתובעים פיצוי בגין החלפת הריצוף אלא רק בגין ייבוש אני פוסקת פיצוי בגין החלפת הפנלים בסך 1,200 ₪ כפי שנרשם בחוות דעת המומחה סעיף 44.
2. בחקירתו אישר המומחה כי אחרי שראה את הסרטון, יש להוסיף לתובעים פיצוי בגין עבודות צביעה בכל הדירה בשל הנזקים שיש בדירה. המומחה העריך את עלות עבודות הצביעה בכל הדירה בסך של 8,000 (פרו' עמ' 18 שורות 10 - 15).

הנתבעת טוענת שיש להוריד סך של 2,000 ₪ בגין כל חדר רחצה ובסה"כ יש להפחית סך של 6,000 ₪. אני מקבלת טענה זו.

1. באשר לחדרי הרחצה -

התובעים טוענים שיש מקום להוסיף להם סכומים בגין פירוק כל אריחי הקירות בחדרי הרחצה שכן לטענתם אין להם או לנתבעת אריחים זהים, והדבר יגרום לכך שהאריחים בחדר הרצפה והקירות לא יהיו זהים.

הנתבעת טוענת כי המדובר בהרחבת חזית, התובעים מעולם לא תבעו את החלפת כל אריחי הקרמיקה בקירות חדרי הרחצה, והנתבעת לפיכך לא התגוננה כראוי מפני טענה זו. בנוסף, ב – 2 מתוך 3 חדרי הרחצה, חיפוי הקרמיקה המצוי הוא חיפוי סטנדרטי בצבע לבן שהנתבעת סיפקה לתובעים אריחים רזרביים כדוגמתו, ראו נספחים 9 ו- 31 לתצהירו של נווה. כך או כך מדובר באריח קרמיקה סטנדרטי בצבע לבן שאין כל מניעה למצוא אריחים תואמים. התובע סירב להמציא לנתבעת אריח רזרבה שמצוי בחזקתו כדי שהנתבעת וכל למצוא לרכוש אריחים תואמים לצורך ביצוע העבודות בהתאם להסכם הפשרה.
דיון והכרעה - בעניין זה ראו עדותו של המומחה: "..אם אין אריחים זהים וחייבים להגיע למצב שהאריחים בחדר רצפה וקירות הם זהים יש לפרק גם את אריחי הקירות ולבצעם מחדש באריחים זהים. זה לא נלקח בחשבון בחוות דעתי" (פרו' עמ' 20 שורות 25 – 27). וראה גם בהמשך חקירתו: "...במרפסת יש שורת אבן תחתונה שלה תמצא אבן זהה. בחדרים הרטובים הם צודקים כי שם יש אריחי חיפוי.." (פרו' עמ' 21 שורות 19 – 20) (הדגשה שלי – הח"מ). וראו גם בהמשך שם המומחה מסביר שלא המליץ על החלפת כל חיפויי החוץ בשל החלפת השורה הראשונה, שזה לא כמו אריחי חיפוי קרמיקה בחדר הרחצה (שם כאמור כן המליץ על החלפת כל החיפויים בשל הקושי למצוא גוון דומה).

"שלא ישתמע שאני המלצתי על החלפת חיפוי החוץ. אם הכוונה הייתה לצורך מציאת גוון זהה לשורה הראשונה אני אמרתי שאני מניח שהנתבעת תמצא גוון זהה או דומה, שזה לא כמו אריחי חיפוי קרמיקה בחדר הרחצה... " (פרו' עמ' 33 למטה, 34 למעלה).

מצאי לנכון לאמץ את חוות דעת המומחה ולפצות את התובעים בגין פירוק כל האריחים על מנת שהחיפוי בחדרי הרחצה יהיה אחיד.

1. חדר רחצה הורים

לתובעים מגיע בגין חיפוי הקירות בחדר רחצה זה סך של -
11,200 ש"ח = 28 מ"ר X 400 ₪.

המומחה הודה כי לקח בחשבון בחדר רחצה הורים רק את עבודות החיפוי ולא עלויות בגין עבודות נוספות – 2,000 ₪ בגין פירוק והתקנת מקלחון; 1,200 ₪ בגין פירוק ארון והרכבתו מחדש; 1,200 ₪ בגין אסלה תלויה, ובסה"כ 4,400 ₪ (פרו' עמ' 21 שורות 4 – 5).

כן מגיע להם סך של 6,000 ₪ (8,000 ₪ פחות 2,000 ₪ בגין צביעה), וראה סעיף 6 עמ' 14 לחוות דעת המומחה.

1. ח. רחצה הצמוד לחדר שינה, סעיף 7 לחוות דעת המומחה

הסך בגין החלפת חיפוי הקירות לאריחים הזהים לאריחים ברצפה בסך
9,200 ₪ = 400 ₪ X 23 מ"ר.

יש להוסיף גם את עלויות פירוק המקלחון האסלה והארון בסך של 4,400 ₪.

וסך של 2,000 ₪ נוספים (4,000 ₪ שציין המומחה בסעיף 7 פחות 2,000 ₪ בגין הצביעה).

1. ח. רחצה ראשי, סעיף 8 לחוות דעת המומחה

הסך בגין החלפת חיפוי הקירות לאריחים הזהים לאריחים ברצפה -
9,088 ₪ = 22 מ"ר + 0.72 מ"ר פס קישוט X 400 ₪.

יש להוסיף גם את עלויות פירוק המקלחון האסלה והארון בסך של 4,400 ₪.
התובעים עותרים בנוסף לפירוק המקלחות, סכומים נוספים בגין פירוק האמבטיה בסך של 2,000 ₪ (הסך שקבע המומחה לפירוק מקלחון), ואני מאשרת זאת שכן ברור כי הדבר נדרש. כמו כן יש לפסוק הסך של 6,000 ₪ (8,000 פחות 2,0000), ראו סעיף 8 לחוות דעת המומחה, עמ' 14.

1. חדר עבודה ללא חלון
   כללי - אין חולק כי בדירה יש חדר ללא חלון.
   מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כי אין מחלוקת שלא מדובר בחדר מגורים וכי גם לא ניתן להתאימו לחדר מגורים.

התובעים טוענים כי מגיע להם פיצוי בגין כך ואולם הנתבעת מכחישה טענה זו וכל.
אין חולק כי בחוזה המכר מצוין ב"הואיל" השלישי, כי המדובר בדירת 5 חדרים.
בהסכם גם רשום שהכול לפי המפרט הטכני והתוכניות המצורפות לחוזה.
במפרט הטכני רשום שישנם 3 חדרי שינה כאשר החדר אינו מצוין כחדר שינה, אולם מצוין כ - "חדר עבודה (ללא חלון)". גם בטבלה בסעיף 3.5 למפרט מצוין חדר עבודה ובעמודת החלון רשום "אין".
בתוכנית מסומן חדר העבודה כ- "חדר" בניגוד לחדרים אחרים המסומנים כ – "ח. שינה".
התובעים טוענים כי אכן הם קנו את הדירה לאחר שנבנתה וראו כי אין בחדר העבודה חלון אולם טוענים כי לא ידעו מה משמעות הדבר, לא מבחינה משפטית, לא מבחינה תכנונית. התובעים סברו שחדר העבודה הינו חדר ולא ידעו שמה שרכשו אינו נחשב חדר לפי תקנות התכנון והבניה. התובעים גם לא ידעו מה המשמעות של העדר חלון מבחינה מעשית ולמדו על כך רק לאחר שהתחילו להתגורר בדירה.
בחוות דעת שמאי התובעים נרשם כי ירידת הערך בגין חדר ללא החלון הינה 120,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי התובעים לא באו אליה בכל טרוניה על "ההטעיה" ואף לא הזמינו שמאי לצורך קבלת חוות דעת שמאית לגבי ירידת הערך, מאז שקיבלו את החזקה בדירה ועד סמוך להגשת כתב התביעה המתוקן. הטענה אף לא הופיעה בכתב התביעה המקורי וגם עניין זה מלמד כי מדובר בטענה מומצאת.
הנתבעת מעולם לא הטעתה את התובעים ואין בטענה זו כל ממש. הסכמתה למכור את הדירה לתובעים הייתה על סמך הצהרתם לפיה בדקו את הדירה ומצאו אותה מתאימה לצרכיהם. התובעים כאמור ראו את הדירה טרם רכשו אותה ובחנו אותה בעיניהם. התובעים יכלו בנקל להבחין כי בחדר העבודה אין חלון. ככל ולטענתם לא הבחינו בכך, הרי שהמומחה מטעמם ציין זאת עוד בחוות דעת הראשונה.

1. אני דוחה את טענת התובעים שכן הדירה תוארה בהואיל השלישי, כמפורט לעיל, כדירת 5 חדרים כאשר ישנם חמישה חדרים ללא אותו "חדר" ללא חלון. התובע לא יכל לחשוב שקנה דירת 6 חדרים והבין שקנה דירת 5 חדרים ולכן לא מצאתי שיש הטעיה כלשהי של הנתבעת המזכה את התובע בפיצוי.

ראו בעניין זה סעיף 33 לתצהיר התובע וכן עמ' 22 שורה 22 ומטה וכן עמ' 23 לחקירתו של התובע משם עולה כי רק לאחר המגורים בבית הבין כי לא ניתן להשתמש כחדר בחדר ללא חלון.

פינוי הדירה בעת ביצוע התיקונים

1. התובעים טוענים כי לצורך ביצוע התיקונים יהא עליהם לפנות את הדירה לתקופה של חודשיים לפחות ולכן יש לפסוק להם סך של 12,000 ₪. מדובר בסכום שנתבע על דרך האומדנה כאשר לבית המשפט סמכות לפסוק בדרך זו. סכום זה כולל, מגורים חלופיים לתקופה קצרה, פינוי הריהוט, הובלתו, אחסונו והרכבתו מחדש, אובדן ימי עבודה, שמירה על הפועלים והוצאות מגורים מחוץ לבית.
   מאחר והמומחה ציין כי ניתן לבצע את התיקונים (ככל ולא מדובר על החלפת ריצוף), כאשר התובעים בביתם אני דוחה דרישה זו. יחד עם זאת חוסר הנוחות של התובעים בעת ביצוע התיקונים יילקח בחשבון בפסיקת סכומים בגין עוגמת נפש.

זכות התיקון

1. התובעים טוענים כי הנתבעת הכחישה את רוב רובם של הליקויים, כאשר המומחה מטעמה הודה בליקויים בסך של כ – 19,000 ₪ בלבד. עוד הם טוענים כי טרם הגשת התביעה פנו לנתבעת פעמים רבות בדבר הליקויים, אולם הליקויים רובם ככולם לא תוקנו עד היום.
   התובעים טענו כי לא מסרו לנתבעת את חוות הדעת מטעמם שכן חששו כי הנתבעת תדיר את רגליה מהדירה ותפסיק לבצע תיקונים. התובעים טוענים כי מסרו לנתבעת בעל פה הודעה בדבר מרבית הליקויים המופיעים בחוות דעת מטעמם.
   עוד טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את הסכם הפשרה שנחתם ביניהם. הנתבעת הודתה בכך בעצמה כאשר ביקשה לבצע את התיקון בחדרי הרחצה מבלי לפרק את שורת האריחים הראשונה, כפי שהורה המומחה מטעם בית המשפט. המדובר בנושא הכי מהותי מבחינת תיקוני האיטום, הן במרפסת והן בחדרי הרחצה והנתבעת רצתה לדלג על שלב חיוני זה.
   הנתבעת טוענת כי התובעים לא המציאו לידיה את חוות הדעת מטעמם. התובעים פנו בכתב לנתבעת טרם הגשת התביעה רק ביום 15.10.13 וביום 06.07.14. עיון באותם מכתבים מעלה כי התובעים לא הלינו על מרבית הליקויים המפורטים בחוות הדעת של המומחה מטעמם. בעיקר לא נמסרה לה כל הודעה או טענה ביחס לליקוי בריצוף (סעיפים 42 – 44 לחוות דעת התובעים), ביחס לחדר עבודה ללא חלון (סעיף 30 לחוות דעת התובעים); לזכוכית הבטיחותית בווטרינות בסלון (סעיף 14 לחוות דעת המומחה מטעם התובעים); למעקה במרפסת (סעיף 16 לחוות דעת התובעים) ועוד.
   אין כל ממש בטענת התובעים לפיה חששו למסור לנתבעת את חוות הדעת. טענה זו גם לא מתיישבת עם הטענה של התובעים לפיה התריעו על מרבית הליקויים בעל פה. שכן, אם חששו למסור לנתבעת את חוות הדעת, כיצד לא חששו להתריע בפניה על הליקויים בעל פה?. יש לקבוע לפיכך, באשר לליקויים שניתן היה לאתר ביום מסירת החזקה בדירה, ולא נמסרה לגביהן הודעה לנתבעת, כי התובעים מנועים מלקבל פיצויים בגינם.
   מאחר והתובעים הזמינו מומחה לדירה אזי אין מקום להבדיל בין אי התאמה שניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה לבין אי התאמה שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה.
   עוד טוענת הנתבעת כי התובעים הם אלו שהפרו את הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים, כפי שעולה מהאמור בתצהירו של מר נווה אשר לא נסתר. משנתן ביהמ"ש תוקף של החלטה להסכם הפשרה כמוהו כמתן פסק דין בתיק ואשר על כן אין ביהמ"ש מוסמך שוב לדון בתיק לגופו. כל טענה נגד תוקפו החוזי של הסכם הפשרה אמורה להתברר בגדר תביעה לביטול פסק דין. הנתבעת הגישה בסמוך להפרת ההסכם בקשה בעניין זה ובית המשפט קבע כי הכל ידון במקשה אחת בפסק הדין.

כך או כך, עיון בתצהירו של מר נווה מעלה כי התובעים הם שהפרו את הסכם הפשרה. מר נווה לא נחקר על נושאים אלו בחוות דעתו. התובעים בחרו שלא להביא ראיות מטעמם בעניין הפרת הסכם הפשרה, על אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן ועל אף שהתובע טען בדיון שהתקיים בתיק זה, כי בידיו קלטות מהן עולה שהנתבעת הפרה את הסכם הפשרה. יש לפסוק לתובעים לכל היותר את עלות התיקונים עליהם הוסכם בין הצדדים בהסכם הפשרה מבלי לפסוק להם הוצאות נוספות ושכ"ט עו"ד. בסופו של יום חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט קיבלה כמעט במלואה את כל טענות הנתבעת כמפורט בחוות הדעת מטעמה. חוות דעת התובעים הסתכמה בסך של 166,254 ₪. חוות הדעת מטעם הנתבעת הסתכמה בסך של 18,950 ₪ ואילו חוות דעת מומחה בית המשפט הסתכמה בסך של 34,050 ₪ (הכלל ללא מע"מ). ההפרש בין חוות דעת מומחה בית המשפט לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת היה בעיקרו בשל הפרדי אמדן עלות ולא בגין ראשי נזק.

דיון והכרעה – כפי שפורט לעיל התובעים התריעו בפני הנתבעת על ליקויי רטיבות שלא טופלו. חוסר הטיפול גרם להחמרת המצב בדירה, כפי שחיווה המומחה דעתו. מדובר בליקויים משמעותיים שהיו קיימים בדירה שנים רבות, כאשר לגבי חלקם הנתבעת עשתה ניסיונות לתקנם אולם הניסיונות כשלו ולגבי חלקם לא נקפה אצבע. בנסיבות אלו לא ניתן לקבל את הצהרת הנתבעת לפיו – אם הייתה מקבלת את חוות דעת המומחה הייתה מבצעת את התיקונים שנרשמו בה (ראה סעיף 82 לתצהירו של מר נווה), שכן המציאות לימדה שליקויי רטיבות לגביהם קיבלה הנתבעת הודעה – לא טופלו כראוי.
ראו בעניין זה עדותו של התובע, במהלך חקירתו הנגדית:

"...התחננתי, ביקשתי מה לא עשיתי, הן בעל פה, הן בכתב, גם למר נווה וגם למר בן סימון והכי מצחיק ה כשברור שיש בעיות איטום קשות מורחים אותי תרתי משמע ברובה ושבוע אחרי שהם הולכים שוב כל הקירות. כל פעם שאני מתקלח השכנה מתקלחת אתי..." (עמ' 19 שורה 26 – 29).

"ש. נכון לומר שתוך 3 חודשים מאז קבלת החזקה, הנתבעת הגיעה לדירה לבצע תיקונים?

ת. לא מגדיר את זה כתיקונים. כי אם יש חור וזורם לאנשים מים והם מורחים משהו מלמעלה ולא מתקנים את החור, זה לא תיקונים, הבעיה לא נפתרת. כנ"ל לגבי המרפסת היו שם חדירות מים. מביאים חומר ליאכטות ומורחים שם והכל מתפורר וכמובן לא פותר את הבעיה..." (פרו' עמ' 20 למטה עמ' 21 למעלה) (הדגשה שלי – הח"מ).
וראו גם בהמשך:
"...הליקויים שיש בתביעה שלי זה ליקויים שברובם שכל יום שהיינו בבית הליקויים יצאו וצמחו. אתה קם בבוקר שורה שלמה של פנלים צונחים. באים שמים סיליקון, הלה הולכת עם מטאט עוד פנאל נופל, מים, כל מקום בבית שלוש מקלחות. אנחנו הולכים הרצפה זזה. איך מדינת ישראל שיש בה תקן וחוקים, שלוש חדרים רטובים ומרפסת, הכל רטוב. היכן מקבלים אישורים על כזה דבר??? (צועק )..." (פרו' עמ' 21 שורות 10 – 14) (הדגשה שלי – הח"מ). מומחה בית המשפט אכן מצא שיש ליקוי בפנלים. המומחה מצא שישנם 30 פנלים שנושרים (כאשר התובעים טוענים שישנם אף יותר). וראו בעניין זה כי נושא נשירת הפנלים הופיע כבר במכתבו של התובע לנתבעת מיום 15.10.13. גם בענין הפנלים, הדבר התחיל "בקטן", והלך והחמיר, שכן היה ליקוי שלא טופל.

כאמור ליקויי הרטיבות אלו הליקויים המשמעותיים שקיימים כיום, שהמומחה אישר שדורשים תיקון. בנסיבות אלו אכן יש לקבוע שהנתבעת איבדה את זכות התיקון.

בנוגע להסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים אציין כי עיון בטענות הצדדים וכן בתצהירו של מר נווה וכן בהתכתבות בין הצדדים והתרשומות הפנימיות שערך מר נווה, אשר צורפו כנספחים 35 – 37 לכרך הנספחים של הנתבעת, מעלה כי שני הצדדים תרמו לכישלון הסכם הפשרה ושניהם אחראים לכך.

העובדה שתצהירו של נווה עסק בכישלון הסכם הפשרה ואילו התובעים לא הגישו תצהירים בעניין זה אין בה כדי להעלות או להוריד, שכן הדברים עולים מהתכתובות שצרפה הנתבעת בעצמה.
על אף שהסכם הפשרה היה WIN WIN עבור שני הצדדים, נכשלו שניהם ביישומו. כך למשל עולה שהנתבעת הסכימה רק לאחר זמן רב להחליף את כל האריחים בחדרי הרחצה, זאת על אף שהרבה קודם לכן התברר שלא ניתן להשיג אריחים רזרביים דומים (ראה מכתבה מיום 15.07.20, חמישה חודשים לאחר שנחתם הסכם הפשרה בין הצדדים). וראו מכתבה של ב"כ התובעים מיום 21.06.20 לפיה לא נכונה הטענה כי בעת חתימת ההסכם ידעו הצדדים שאין אריחים זהים לחיפוי הקירות והסכימו כי האריח שיוחלף יהיה אחר. וראו בעניין זה תרשומת שיחה של מר נווה עם התובע התומכת בטענה זו של ב"כ התובעים: "...מחכה לתשובה מקובי + דוגמת אריחים. אמר שנאמר לו ע"י חברה של הבת שלו שייתכן וניתן למצוא...".

מנגד עולה כי התובע היה לא זמין פעמים רבות עבור הנתבעת כשזו ניסתה להוציא את הסכם הפשרה לפועל, כן עולה כי לפרקים התובע דיבר בצורה לא הולמת לנציגי הנתבעת, דבר שלא אפשר שיח ראוי בין הצדדים (ראה בעניין זה תצהירו של מר נווה, בדבר התנהלותו של התובע אחרי החתימה על הסכם הפשרה, כאשר התובע בחר שלא להגיש תצהיר נגדי ולהגיב על טענות אלו).

באשר לטענת הנתבעת לפיה יש לתת תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים ואין מקום להמשיך לדון בתיק כאילו הסכם הפשרה לא היה, אציין כי בסיום הדיון ניתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה ולא תוקף של פסק דין (ראו ההחלטה בסיום הדיון מיום 03.02.20). אוסיף עוד כי בהתאם להסדר הפשרה, היה על בית המשפט להמשיך לעקוב אחר ביצוע הסכם הפשרה, ולפקח על ביצועו כאשר הדבר לא הסתייע בשל כך שהצדדים לא הצליחו ליישם את מתווה התיקונים שסוכם ביניהם.

פיקוח / שערוך

1. התובעים טוענים שיש להוסיף עלויות בגין פיקוח.
   הנתבעת טוענת כי אין מקום לפסוק סכומים בגין פיקוח וכי המומחה מטעם ביהמ"ש לא פסק שיש להוסיף עלויות פיקוח בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית עמד על כך.
   דיון והכרעה – אני סבורה שיש מקום לאשר עלויות פיקוח בשיעור 10% שכן מדובר בעבודות נרחבות כולל עבודות של פירוק והרכבת כל הריצוף בדירה, פירוק ואיטום המרפסת ופירוק ואיטום חדרים רטובים. מדובר בעבודות הדורשות פיקוח, אין מדובר רק בליקויים של החלפת ידית דלת, או תיקון ליקויי טיח. ועובדה שבית המשפט בעצמו מינה מפקח על ביצוע העבודות, בשלב בו נדמה היה שהצדדים מסכימים על כך שהנתבעת תבע תיקונים בדירה. לפיכך יתסווף סך של 10% לסכומים שנפסקו בגין תיקון הליקויים.
2. באשר לטענת התובעים לפיה יש לשערך את הסכומים מיום הגשת התביעה ולא ממועד הגשת חוות הדעת אציין כי לא מצאתי לנכון לעשות כן, שכן דומה לכאורה כי הסכומים בהם נקב המומחה רלוונטיים למועד הגשת חוות הדעת.

עוגמת נפש

1. התובעים טוענים כי חוו עוגמת נפש רבה במהלך ההליך ובשל המגורים בבית עבש רטוב, טחוב ולקוי בצורה קשה, כבר 10 שנים. עוד הם טוענים כי יש לקחת בחשבון גם את התנהלות הנתבעת הן לפני הגשת התביעה והן לאחריה. התובעים עותרים לפיכך לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
2. הנתבעת טוענת כי כבר בדיון שהתקיים ביום 13.12.21 נתנה הנתבעת את אישורה שהתובעים יבצעו את התיקונים בעצמם בפרט שהם הודיעו שהם מעוניינים בפיצוי ולא בתיקון. התובעים הם אלו שהאריכו וסרבלו את ההליך שהתנהל בבית המשפט. התובעים תיקנו פעמיים את כתב התביעה. התובעים העלו טענות לא רלוונטיות. התובעים הגישו בקשות סרק בתיק, כגון בקשה לחייב את הנתבעת לתקן את כתב ההגנה, בקשה לחייב את הנתבעת בהפקדת ערובה, התנגדות לשאלות הבהרה, הגשה ללא רשות של חוות דעת נוספת. התובעים השתהו שנה וחצי בעריכת בדיקת הצפה. התובעים סיכלו את הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים. התובעים לא נקטו בשום פעולה להקטנת הנזק. בשל כל האמור אין לפסוק להם שום פיצוי בגין עוגמת נפש.
3. דיון והכרעה – מצאתי אכן שהתובעים סבלו עוגמת נפש רבה בתיק זה. שכן בדירה היו ליקוי רטיבות שהלכו והחמירו במהלך השנים ולא טופלו. התובעים פנו לנתבעת אשר הגיע לבצע תיקונים בחלק מהליקויים, אולם התיקונים לא פתרו את הבעיות. גם במהלך ניהול תיק זה נלחמה הנתבעת מלחמת חורמה בתובעים. הסכם הפשרה שנחתם (והופר כאמור על ידי שני הצדדים), נחתם רק בלחץ דיון ההוכחות שהיה קבוע בשנת 2020, בעוד שהתביעה הוגשה בשנת 2016. מה מנע מהנתבעת להודות בליקןיים ולבצע תיקונים סמוך להגשת התביעה?. וראו שאלת בית המשפט לב"כ הנתבעת בקדם המשפט הראשון: "...לשאלת בית המשפט האם יש משהו מיוחד בתביעה הזו אני אומרת שלא.." (פרו' עמ' 1 למעלה).
4. באשר להחמרת הרטיבות עם הזמן וליכולת של התובעים להקטין את הנזק, צודקת הנתבעת שנושא ביצוע תיקונים עצמיים על ידי התובעים עלה במהלך ההליך, ודומה כי תיקון עצמי היה אכן מקטין את הנזקים. יחד עם זאת בדיון ההוכחות נשאל התובע בעניין זה וראו תשובתו:

"ת. קודם כל מתי הייתה הפשרה, יולי 2020. מה זה אישר לי? למה לא תיקנתי

ש. למה לא תיקנתי עד היום?

ת.אין לי כסף.

ש. למה הוא מגחך?

הערת בית המשפט - מר נווה מגחך ועליו לא לעשות כן.

(פרו' עמ' 24, שורה 21 – הסוף).

טענות התובע בדבר העדר יכולת כלכלית לבצע תיקונים במהלך ניהול ההליך, וטרם התקבל הפיצוי מאת הנתבעת – לא נסתרו. התובע הודה שיש בבעלותו וילה, נוסף לדירה נשוא התביעה, אולם הסביר כי חי משכר הדירה שמקבל ממנה. התובע ציין שסובל מנכויות, כאשר מפרנס את ילדיו. התובע גם ציין כי העסק שלו נסגר בשל הקורונה.
לכך אוסיף כי עלות תיקון הליקויים במקרה דנן היא משמעותית ולכן ניתן להבין מדוע לא נמצא המימון לכך. לא מצאתי לנכון להטיל על התובעים את האחריות להחמרת הליקויים או לנכות להם סכומים מהפיצוי, או להפחית סכומים המגיעים להם בגין עוגמת נפש.

אני פוסקת לתובעים לפיכך בהתחשב בליקויים, משך הימשכותם, התנהלות הנתבעת מול התובעים בעיין תיקון הליקויים, הצורך של התובעים לבצע ייבוש באמצעות ייבשנים כאשר הם מתגוררים בבית, כאשר נלווית לכך חוסר נוחות; הצורך שלהם לבצע בשלב זה תיקוני רטיבות נרחבים ולחיות בבית תוך כדי ביצוע התיקונים – סך של 30,000 ₪.

התביעה שכנגד

1. הנתבעת טוענת כי היא זכאית לפיצויים בגין הפרת ההסכם שנכרת עם הצדדים, והכוונה להסכם המכר השני, בצירוף התוספת להסכם.

התובעים טוענים כי דין התביעה שכנגד שהוגשה נגדם להידחות וכי מדובר בתביעה חסרת תום לב שנועדה להוות משקל שכנגד לתביעה העיקרית, הא ותו לא. עוד הם טוענים כי התביעה היא קנטרנית ויש להורות לנתבעת לשלם הוצאות בגין הגשתה, אין לתובעים והן לאוצר המדינה.
הנתבעת יודעת שאין כל בסיס לתביעתה, ועל כן היא מכנה את התוספת להסכם מיום 31.07.12, בכינוי אותו המציאה לצורך תביעתה – "הסכם התניית המכירה". כותרת הסכם המכירה השני אינה מכילה את המילה התניה וגם גוף הסכם המכירה השני אינו מכיל את ההתניה הנטענת עליה מבוססת התביעה שכנגד.
בנסיבות אלו ניסתה הנתבעת לטעון כאילו התיקונים והוויתורים שביצעה היו "לפנים משורת הדין", בעוד שאין כל מקום לטענה זו, שכן זכויות התובעים עומדות להם מכוח חוק המכר (דירות). חוק זה הוא קוגנטי ולא ניתן להתנות עליו.
עוד טוענים התובעים כי החוזה הראשון בוטל בהסכמת הצדדים ולכן לא קמה לנתבעת זכות לקבל פיצוים בגין החוזה הראשון וביטולו.
אשר לטענה בדבר פיצויים מוסכמים לפי סעיף 24 לחוזה המכר, הרי שאלה אמורים להשתלם רק במקרה של ביטול חוזה על ידי הנתבעת, ואולם היא בחרה שלא לבטל את החוזה.
הנתבעת לא הוכיחה את ההטעיה הנטענת והמוכחשת שגרמה לה לטענתה להתקשר עם התובעים בהסכם וכאמור גם לא ביקשה לבטל את החוזה. הנתבעת אינה יכולה להיבנות מהטענה לפיה אילו ראתה מראש שהתובעים יגישו נגדה תביעה לא הייתה מתקשרת עימם בהסכם.

1. אני מקבלת את טענות התובעים וקובעת שיש מקום לדחות את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת . אכן, בשעה שהחוזה הראשון בוטל בהסכמת שני הצדדים אין מקום לפסוק לנתבעת פיצוי בגין ביטולו. צודקים התובעים בטענה כי יש לדחות את טענות הנתבעת בדבר מצגי שווא נטענים, שכן הצדדים כרתו על חוזה שני, אשר תנאיו מגבשים את ההסכמות ביניהם.
   הצדדים לא התחייבו בשום מקום לא לתבוע בגין חדר ללא חלון או בגין ליקוי אחר, והתביעה בגין נושא זה אינה מהווה "הפרת חוזה המזכה בפיצויים". גם לגבי התביעה בעניין הליקויים בריצוף כפי שהם מוגדרים בתוספת להסכם, אינה מהווה הפרת חוזה המזכה בפיצויים. הסעד של הנתבעת במקרה כזה הוא דחיית התביעה לפיצוי ככל שהיא מתייחסת לליקויים בריצוף כפי שהם מוגדרים בתוספת להסכם. כך או כך נכון שהליקוי הופיע בחוות דעתו של מומחה התובעים אשר תמכה את כתב התביעה ונכון שהופיע בסיכום סכום התביעה, אולם התובעים ציינו מפורשות בכתב התביעה את הויתור שלהם על ליקויי הריצוף שהופיעו בתוספת להסכם ואף צירפו אותה לבית המשפט ולא הסתירו אותה בשום שלב.
   אשר על כן, כאמור לעיל, דין התביעה שכנגד – להידחות.

הוצאות ההליך

1. לתובעים מגיע לקבל חזרה את הוצאות ההליך שכן בסופו של דבר התקבל חלק גדול מטענותיהם לפיכך הם זכאים להוצאות הבאות - חוות דעת המומחה מטעם התובעים, 2,925 ₪; אגרות ביהמ"ש 5,584 ₪; חוות דעת מומחה בית המשפט 4,95 ₪; חקירת מומחה בית המשפט 1,755 ₪; בדיקת הצפה, 2,574 ₪; בדיקת מכון התקנים 1,755 ₪. לא מצאתי נכון לפסוק לתובעים החזר בגין עלות חוות דעת השמאי.

התנהלות שני הצדדים

1. התובעים טוענים כי הנתבעת – האריכה את הדיון שלא לצורך, לרבות ביקשה לדחות את דיון ההוכחות ערב הדיון; התנהגות לא ראויה של נציגי/בעלי הנתבעת; הגשת עוד ועוד ראיות לתיק; ניהול "מלחמת חורמה" בתובעים.

הנתבעת טוענת מנגד כי התובעים – סרבו לאפשר בדיקת הזכוכית בווטרינה של הסלון; ניסו להגניב חוות דעת לתיק, כאשר בית המשפט בהחלטתו מיום 20.01.20, דחה ניסיון זה; הגשת בקשות סרק; התנהגות לא מכבדת של התובע

בעניין זה אציין כי היה קושי עם התנהלות שני הצדדים בתיק. תיק זה אופיין בבקשות /תגובות מרובות, התכתשויות בין הצדדים על כל צעד ושעל, שלצערי גרמו לתיק לקבל מימדים החורגים מהרגיל בתיק ליקויי בנייה. כך למשל הוגשה על ידי התובעים בקשה למחיקת טענות מבישות מכתב ההגנה (כאשר הוריתי על מחיקת מילים מסוימות מכתב ההגנה); כך למשל הוגשה על ידי הנתבעת בקשה שלא לאפשר לתובעים להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה המתוקן בשל איחור בהגשתו, בהמשך הודיעה הנתבעת כי הבקשה התייתרה; בקשת התובעים לפסול שאלות הבהרה שהגישה הנתבעת; בקשת התובעים לחיוב הנתבעת/ התובעת שכנגד בערובה להוצאות; בקשת התובעים להגשת חוות דעת נוספת לאחר שמומחה בית המשפט נתן כבר את חוות דעתו; ראו התכתשות הצדדים באשר לזהות המומחה שיפקח על ביצוע התיקונים שסוכמו בהסכם הפשרה; ראו הודעות הצדדים באשר לקיום/אי קיום מועד ההוכחות שהיה קבוע ליום 03.02.20; ראו הודעות הצדדים לגבי הפרת הסכם הפשרה לביצוע התיקונים, במסגרתם כל צד מאשים את משנהו בהפרת ההסכם; בקשת התובעים למחיקת חלקים מסיכומי הנתבעת והוצאת ראיות שהוספו לסיכומים; ראו גם השתלשלות העניינים בעניין שאלות ההבהרה למומחה בית המשפט לאחר חקירתו.

לסיכום:
הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

• • ידית דלת כניסה, סעיף 6 בחוות דעת המומחה – 300 ₪.
  • חלון ודלת חדר שירותים, סעיף 11 לחוות דעת המומחה - 150 ₪
  • גמר טיח דקורטיבי בחדר שינה אורחים, סעיף 13 לחוות דעת המומחה – 400 ₪.
  • דלתות יציאה מהלון, התקנת פרופיל לסגירת מרווח – 400 ₪.
  • פנל מעקה, סעיף 19 לחוות דעת המומחה – 400 ₪.
  • שברים באבני חיפוי, סעיף 24 לחוות דעת המומחה – 400 ₪.
  • חלון מטבח, סעיף 26 לחוות דעת המומחה – 1,400 ₪.
  • חדר כביסה, סעיף 28 לחוות דעת המומחה – 800 ₪.
  • פתחי סינון בממ"ד, סעיף 36 לחוות דעת המומחה – 300 ₪.
  • פתיחת דלת בזווית 90 ס"מ, סעיף 37 לחוות דעת המומחה – 1,200 ₪.
  • ניקוי עודפי מריחת סיליקון, סעיף 40 לחוות דעת המומחה – 100 ₪.
  • הסרת סילר מקירות החוץ, סעיף 3 עמ' 13 – 1,200 ₪.
  • איטום דלת האלומיניום – סעיף 4 עמ' 13 – 4,000 ₪.
  • בגין העבודות במרפסת – 38,000 ₪.
  • בגין צביעת כל הדירה – 8,000 ₪.
  • בגין היבשנים – 15,000 ₪.
  • החלפת שיפולי ריצוף, סעיף 44 לחוות דעת המומחה – 1,200 ₪.
  • חדר רחצה הורים – 11,200 ₪ + 4,400 ₪ + 6,000 ₪.
  • חדר רחצה צמוד לחדר שינה - 9,200 ₪ + 4,400 ₪ + 2,000 ₪.
  • חדר רחצה ראשי – 9,088 ₪ + 4,400 ₪ + 2,000 ₪ + 6,000 ₪
  • לכל הנ"ל צריך להוסיף 10% בגין פיקוח.
  • לסה"כ צריך להוסיף מע"מ.
  • בתוספת 300 ₪ פיצוי בגין דלת ממ"ד, סעיף 34 לחוות הדעת.
  • יש לשערך הסכומים מאז הגשת חוות הדעת ועד היום.
  • בתוספת עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪.
  • החזר הוצאות - 2,925 ₪ + 5,584 ₪ + 4,095 ₪ + 1,755 ₪ +2,574 ₪ + 1,755 ₪.

1. התביעה שכנגד נדחית כאמור.
2. כמו כן אני פוסקת שכ"ט עו"ד לטובת התובעים בסך של 29,250 ₪. תיק זה דרש עבודה מרובה. יש לשים לב שגם נדחתה התביעה שכנגד.
3. ב"כ התובעים תגיש פסיקתא לחתימה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מחתימתי על הפסיקתא.
4. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים
5. הודע לצדדים זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ג, 03 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.