החלטה זו מתייחסת לבקשה המקדמית של צדדי ג' לעיכוב ההליכים נגדם בשל תניית בוררות, ובמסגרתה גם ינתנו הוראות להמשך ההתדיינות.

1. בתיק זה מתבררת תביעה אשר במסגרתה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בסך כולל של 867,508 ₪.

התובעת הינה נציגות הדיירים בבניין שברחוב בן ישראלי בגבעתיים (להלן: "הבניין"), ואשר כולל 2 כניסות ולכן מספרו 15 – 17. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית אשר יזמה את הפרויקט במסגרתו נבנה הבניין, והנתבע 2 הינו מנהלה ובעל השליטה בנתבעת 1.

1. בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, שיווקה הנתבעת את 41 הדירות בבניין והציגה אותו כפרויקט יוקרתי, כאשר בניית הבניין הושלמה והדירות בבניין נמסרו במהלך יוני – יולי 2011. דא עקא, שלטענת התובעת כבר בסמוך למסירת הדירות בבניין התגלו על ידי דיירי הבניין ליקויי בנייה רבים. נוכח ליקויים אלו, פנו דיירים בבניין למהנדס יאיר אברהמי, וזה ערך עבורם חוות דעת עבת כרס הסוקרת את הליקויים השונים שנמצאו בבניין.

ביום 4.9.11 פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לתיקון הליקויים שנמצאו לפי חוות דעת המהנדס אברהמי, אך הפנייה לא נענתה. פנייה נוספת נשלחה ביום 8.1.14 ורק בעקבותיה החל דין ודברים, שבהמשכו גם התקיימה פגישה במהלך מרץ 2014 וביום 20.3.14 נחתם "הסכם הבנות" (להלן: "הסכם ההבנות") אשר נועד להסדיר את תיקון הליקויים שנמצאו. לטענת התובעת, למרות הסכם ההבנות, רק מקצת מהליקויים שפורטו בו תוקנו על ידי הנתבעים.

ממשיכה התובעת וטוענת לליקוי חמור במשאבות המים שהותקנו בבניין, ליקוי שבגינו לחץ המים בדירות בבניין איננו תקין, ובפרט בדירות שבקומות העליונות בבניין. לטענתה, אף ליקוי זה לא תוקן למרות שצוין בהסכם ההבנות. כך פנתה התובעת לנתבעים ביום 6.9.15 בדרישה לטפל בליקויים במשאבות המים שבבניין, מכתב שלא נענה.

טוענת לפיכך התובעת שבלית ברירה שכרה את שירותי חברה שתטפל במשאבות ואף את שירותיו של המהנדס גרצובסקי להכנת דו"ח על הליקויים בבניין. על בסיס דו"ח זה של המהנדס גרצובסקי טוענת התובעת לקיומם של ליקויי בנייה רבים ברכוש המשותף של הבניין, ליקויים אשר לטענתה אחראים הנתבעים לפצות אותה בגינם, בנוסף לחבותם בפיצוי על הוצאותיה בתיקון משאבות המים ובתשלום למומחים.

1. בכתב ההגנה כופרים הנתבעים בטענות התובעת, ולרבות בסמכותה של התובעת לברר התביעה, ואף טוענים להיעדר יריבות מול הנתבע 2.

לגופן של הטענות, טוענים הנתבעים כי בעקבות פניית התובעת במהלך 2011, נשכרו שירותי האדריכל קובי ברבן וזה ערך ב- 11.1.12 דו"ח המתייחס לטענות לליקויים בבניין. אותו דו"ח נמסר גם לתובעת ובעקבותיו החלו הנתבעת באמצעות צד ג' 1, חברת גרופין בע"מ, לבצע תיקונים שונים בבניין, תיקונים שאף תועדו על ידי חברת קמרון הנדסה בע"מ.

בתחילת 2014, בעקבות קבלת מכתב התובעת, התקיימה פגישה ובעקבותיה נערך הסכם ההבנות, ולפיו נקבע שיבוצעו תיקונים שונים בבניין, ושבכפוף לתיקון אותם ליקויים לא יהיו עוד לתובעת טענות כלפי הנתבעת בכל הנוגע לליקויים ברכוש המשותף, ככל שהם ידועים בעת חתימת הסכם ההבנות. על יסוד הסכמה זו, כך נטען בכתב ההגנה, בוצעו תיקונים שונים ובישיבת נציגות הבניין מיום 10.12.14 דיווחה התובעת שרוב הליקויים שנמצאו תוקנו בצורה משביעת רצון.

ביחס לטענות לליקויים במשאבות הבניין, טוענים הנתבעים כי בבדיקה שערכו נמצא שאין כלל תקלה במשאבות שהותקנו, ומקור הבעיות בלחץ המים בבניין שינויים שנעשו במערכת הבקרה של המשאבות, שינויים שנעשו ככל הנראה במטרה לחסוך בעלויות חשמל. נוכח טענות אלו הוחלפה מערכת הבקרה של משאבות המים בבניין (על שני אגפיו) ולטענת הנתבעת אין כל פגם במשאבות עצמן ואין כל הצדקה לניסיון לחייבה בהחלפתן או בעלויות הכרוכות בכך.

טוענים איפה הנתבעים כי אין עוד לתובעת כל זכות להלין על ליקויים שכבר טופלו לפי הסכם ההבנות, וממילא שנוכח חלוף הזמן מאז מסירת הדירות בבניין אין לתובעת כלל זכות להעלות טענות כלפי הנתבעים כשבכלל הליקויים הנטענים נובעים מבלאי סביר ותו לא.

1. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעים הודעת צד ג', ובמסגרתה הם טוענים שככל וימצאו חייבים במשהו כלפי התובעת – יש להשית חיוב זה על צדדי ג'.

בתמצית, לפי הנטען בהודעה לצדדי ג', טוענים הנתבעים כי צד ג' 1, חברת גרופין בע"מ (להלן: "גרופין"), הינה הקבלן המבצע אשר בצע את בניית הבניין לפי הסכם מול הנתבעת, ולכן גרופין חייבת בכל פיצוי שיושת על הנתבעים. צדדי ג' 2 ו- 3 נתבעו בהיותם ערבים להתחייבויות גרופין.

בכתב ההגנה מטעמם, טוענים צדדי ג' שיש בכלל לסלק את ההודעה לצד ג' על הסף במגוון טענות (כגון היעדר עילה ואי צירוף צדדים דרושים), וכן שיש לעכב את בירור המחלוקות נשוא ההודעה לצד ג' ולהעבירן להכרעת בורר.

לגופן של הטענות, טוענים צדדי ג' כי גרופין הינה הקבלן המבצע של פרויקט בניית הבניין, לפי הסכם ביצוע מיום 7.11.07 (להלן: "הסכם הביצוע"), וכי עבודות הבנייה בוצעו על יסוד תכניות ביצוע ומפרטים שערכו הנתבעים. בוצעו והושלמו על הצד הטוב ביותר ב- 2011.

ככל שיש ליקויים בבניין, טוענים צדדי ג', הרי שמקור ליקויים אלו בתכנון לקוי, או בתחזוקה לקויה, או אף בפגיעה במערכות השונות, ובין כך או בין כך אין צדדי ג' אחראים בדבר בקשר עם ליקויים אלו.

1. ישיבת קדם המשפט התקיימה ביום 28.11.16 ובמהלכה חזרו צדדי ג' על טענתם בכתב ההגנה אשר הגישו, הטענה שיש לעכב את בירור ההודעה לצד ג' בשל הסכם בוררות המהווה חלק מהסכם הביצוע.

לטענת צדדי ג', בהסכם הביצוע נקבע, בין היתר, שיש לברר בבוררות כל טענה המייחסת לצדדי ג' אי קיום של התחייבות מההתחייבויות בהסכם הביצוע. במהלך הדיון חזרה ב"כ צדדי ג' על בקשה זו ועוד טענה שמכתבי הטענות נראה שהמחלוקות שבין התובעת לנתבעים אינן עוסקות בליקויי בנייה, אלא בטענות לליקויים בתכנון ואלו כלל אינן באחריות צדדי ג'.

הנתבעים בקשו להגיב לבקשה זו במהלך הדיון, וטענו שאין מקום להורות על עיכוב ההליכים. לטענת הנתבעים, עיקר טענות התובעת הינן דווקא לליקויי בנייה, שלכן מצויות בתחום אחריותה של גרופין. מצב זה, לשיטת הנתבעים, מחייב את הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט ולדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים.

1. בסעיף 13 להסכם הביצוע נקבע כך:

כל מחלוקת בין הצדים, בנוגע לגובה הערבות שעל החברה להפקיד כתנאי לפינוי הקבלן מהמקרקעין, כדי להבטיח את תשלום התמורה לקבלן בגין העבודות שבצע עד למועד בו הורה לו המזמין לרדת מהקרקע, תהיה מסורה להכרעתו הבלעדית של: יחזקאל (חזי) בנצור.

כל מחלוקת אחרת בין הצדדים תמסר להכרעתו של בורר מוסכם. באין הסכמה בין הצדדים לאישיות הבורר, ימונה זה על ידי יו"ר ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין ובלבד שימונה שופט בדימוס.

הבורר יהיה פטור מהוראות הפרוצדורה האזרחית ומדיני הראיות ויתן כל החלטותיו בכתב.

על יסוד הוראה זו בהסכם הביצוע, טוענים צדדי ג' כי ההודעה לצד ג' מהווה סכסוך שהוסכם לבררו בבוררות, שלכן יש לעכב את ההליכים.

1. בהתאם לסעיף 5 בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

הוראה זו קובעת את העיקרון, שלפיו יש לכבד את רצון הצדדים לברר סכסוכים שנתגלעו ביניהם בהליכי בוררות. הנטייה הראשונית הינה לפיכך לכבד הסכם בוררות ולא לסכלו (פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל, מהדורה רביעית, עמ' 283).

1. דא עקא, שעל פי אותה הוראה עליה מתבססים צדדי ג' בבקשתם לעיכוב ההליכים, אף נקבע שתנאי הכרחי לקבלת בקשה שכזו, הינו הצגת ראיה לכך שמבקשי העיכוב היו ועודם מוכנים "לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה". הנטל להצגת הראיה לעמידה בתנאי זה רבץ לפתחם של צדדי ג', אך לא זו בלבד שבקשתם לעיכוב ההליכים התבססה על הנטען בכתב ההגנה, בלא כל תצהיר לביסוס טענה עובדתית זו, אלא שבכתב ההגנה אפילו לא נטען שלצדדי ג' נכונות שכזו. כך גם לא בדיון שהתקיים. ולעניין זה כבר נקבע:

"מזדקרת השאלה, כיצד ישוכנע בית המשפט בבואו להחליט, אם לעכב את ההליכים עפ"י סעיף 5(א) לחוק, כי התקיימו שתי הדרישות לעיכוב ההליכים, וכי אכן הוסכם למסור את הסכסוך לבוררות, וכי המבקש היה מוכן ועדיין מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, מבלי שהובאה לפניו ראיה כלשהי על כך בתצהיר או בדרך אחרת. האם אין מתחייבת כאן תשובה חד משמעית, כי באין ראיה להוכחת העובדות שביסוד שתי דרישות אלה, לא יוכל בית המשפט לעכב את ההליכים?" (ע"א 286/83 קמר נ' רובינסון-ליפסקי, פ"ד לז(4), 245, 247)

משכך, בהיעדר לא טענה ולא ראיה לכך שצדדי ג', מבקשי עיכוב ההליכים, מוכנים לברר המחלוקות בבוררות, אין אלא לדחות את הבקשה.

1. לטענת הנתבעת, אפילו התקיימו התנאים לעיכוב ההליכים לפי הוראות סעיף 5 (א) בחוק הבוררות, עדין יש מקום להפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף 5 (ג) בחוק הבוררות, ולדחות את הבקשה.

על יסוד הוראה זו, טוענת הנתבעת שאין כל טעם בפיצול ההתדיינות, כאשר בתיק זה יתבררו טענות התובעת לליקויי בנייה בבניין ובתום ההתדיינות, ככל שתתקבל טענה מטענות התובעת, יגזר על הנתבעת לשוב ולהתדיין באותן טענות ממש בהליך נפרד מול צדדי ג'.

מצב זה של הליך משפטי בין יותר משני בעלי דין, כאשר רק חלק מהם קשור בהסכם בוררות, איננו מחזה נדיר וזכה להתייחסות נרחבת. כך נקבע זה מכבר, כי אותו חשש שמעלה הנתבעת, החשש מפיצול ההתדיינות והכרעות סותרות, איננו מצדיק כשלעצמו הפקעת מהסכם בוררות (פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל, מהדורה רביעית, עמ' 306 - 308). מאידך, נראה שבפסיקת בית המשפט העליון ניתן משקל גדל והולך לשיקולים השונים התומכים במניעת פיצול הדיון, גם אם על חשבון כיבוד כוונת הצדדים בכריתת הסכם בוררות (ראו: רע"ע 985/93 אלרינה אינוונסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ ואח', פ"ד מח(1), 397; וכן פסיקת כב' השופט זילברטל בתיק: בש"א 4225/99 שערי העיר חברה להשקעות בע"מ נ' דניה סיבוס חברה לבניה בע"מ [פורסם בנבו] 21.6.00).

מובן שנוכח אי עמידת המבקשים (צדדי ג') בתנאי סעיף 5 (א) בחוק הבוררות אין כל טעם לליבון השאלה אם יש מקום לעכב את ההליכים בנסיבות הספציפיות של תיק זה. עם זאת, אפילו הוגשה על כך בקשה תוך עמידה בתנאי סעיף 5 (א) בחוק הבוררות, עדיין היה מקום לבחון ולבדוק אם נסיבות העניין מצדיקות את פיצול הדיון, שהרי זו התוצאה המעשית של קבלת הבקשה.

זאת ועוד, אין לשכוח שעסקינן בשלב זה בתובענה על תנאי בלבד. הרי שאלת חבות צדדי ג' ביחסיהם מול הנתבעת תתברר רק אם תתקבל התביעה כנגד הנתבעת. במצב זה של עתירת צד ג' לעיכוב הליכים כלל לא ברור מה בדיוק יועבר להכרעת בורר כל עוד לא הסתיים בירור התביעה שבין התובעים לנתבעת. דומני שניתן למצוא פתרון דיוני למצב זה בתקנה 222 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ניתן, ככל שכך יתבקש, לפצל את בירור התביעה מבירור ההודעה לצד שלישי, כך שראשית לכל תתברר התביעה ורק בתום הבירור, ככל שתתקבל התביעה, לברר את חבותם של צדדי ג' כלפי הנתבעת. או אז גם ניתן יהיה לשקול את האפשרות לעיכוב ההליכים לפי חוק הבוררות, אך זאת לאחר שהן הנתבעת והן צדדי ג' היו בעלי דין בהליך שהתברר וכבולים בממצאיו.

אפשרות שכזו עשויה להתברר גם בתיק זה, ככל שתוגש על כך בקשה.

1. על כל פנים, בשלב זה, משנדחתה הבקשה לעיכוב ההליכים יקודם בירור המחלוקות.

במהלך קדם המשפט התייחסו הצדדים לאפשרות שימונה מומחה מטעם בית המשפט, מומחה שיחווה דעתו באשר לטענת התובעת לליקויים שונים בבניין. הנתבעים הודיעו על התנגדותם לבקשה. הנתבעים הפנו להסכם ההבנות, ולתניה שבמסגרתו ולפיה בכך מסולקות כל טענות התובעת. דא עקא, שאותו סעיף בהסכם ההבנות (סעיף 1 בעמוד השני של הסכם ההבנות) גם קובע שהויתור מותנה ב"קיום כל המטלות החלות על אלון". וזו זו הרי ליבת המחלוקת – השאלה אם תוקנו כל הליקויים אם לאו. אכן, אפשר ובסופו של יום ידחו טענות התובעת וימצא שהליקויים עליהם היא מלינה כבר תוקנו ואינם עוד באחריות הנתבעים, אך אפשרות שכזו איננה מצדיקה את פיצול ההתדיינות כך שקודם כל יבדקו הליקויים שתוקנו.

לפיכך, אני דוחה את התנגדות הנתבעת ומורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, מומחה שהגדרת תפקידו תיעשה בהחלטה נפרדת.

לתז"פ ביום 5.2.17.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ז, 05 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.