לפני תביעה לפיצויים בטענה לליקויי בנייה ברכוש המשותף של בניין.

לאחר שבמהלך בירור הטענות מונה מומחה מטעם בית המשפט ובוצעו תיקונים על בסיס חוות הדעת שערך, צומצמו מאד המחלוקות שנותרו להכרעה.

במוקד המחלוקות שנותרו עומדת טענת התובעת לזכות שיש לה לפיצוי בגין החלפת המשאבות שהותקנו בבניין. לטענת התובעת, התברר שהמשאבות שהותקנו לקויות, בעיקר נוכח אי אספקת מים בלחץ סביר לדירות בקומות העליונות של הבניין, ולאחר שכל הפניות לנתבעים בעניין זה לא נענו, הוחלפו המשאבות על ידי התובעת. הנתבעים כופרים בטענה לליקויים במשאבות ומכאן המחלוקת.

בנוסף, נדרשת הכרעה בטענה לפיצוי בגין אותם ליקויים שמצא המומחה ולא תוקנו, ובהוצאות הכרוכות בהיערכות לתביעה ובירור הטענות.

כיוון שהנתבעים, יזמי הפרויקט, הגישו הודעת צד ג' כלפי הקבלן המבצע, נדרשת אף הכרעה בטענה זו וככל שימצא שיש לחייב את הנתבעים בפיצוי.

העובדות

1. במהלך השנים 2007 – 2011 יזמה הנתבעת 1, ס. אלון חברה להשקעות ובנין בע"מ ("הנתבעת"), פרויקט בנייה ברחוב בן ציון ישראלי בגבעתיים, גוש 6167; חלקה 176 ("הפרויקט").

הפרויקט כלל בניית בניין הכולל שני אגפים, באחד 8 קומות ובשני 7 קומות ובסך הכל 41 דירות, ברחוב בן ציון ישראלי 15 – 17 בגבעתיים ("הבניין").

הפרויקט הושלם והדירות בבניין נמסרו לרוכשים במהלך 2011.

1. התובעת מציגה עצמה כנציגות הדיירים בבניין.

הנתבעת היא, כאמור, יוזמת הפרויקט ומי שהתקשרה בהסכמי המכר מול רוכשי הדירות בפרויקט ובבניין.

הנתבע 2, אלון סולקין ("אלון"), הינו בעל השליטה ומנהלה של הנתבעת.

צד ג' 1, חברת גרופין בע"מ ("גרופין"), הינה חברה פרטית, אשר לפי הסכם מול הנתבעת מיום 7.11.07, קבלה על עצמה ובצעה את ביצוע פרויקט בניית הבניין.

צדדי ג' 2 ו- 3, הינם בעלי השליטה בגרופין.

1. במהלך החדשים שלאחר מסירת הדירות בבניין, במחצית שנת 2011, סברה התובעת שברכוש המשותף של הבניין ליקויי בנייה חמורים. במצב זה, פנתה התובעת למומחה מטעמה, אינג' יאיר אברהמי, ובקשה שיערוך עבורה חוות דעת הסוקרת את ליקויי הבנייה ברכוש המשותף של הבניין.

בחוות דעת מיום 10.8.11, הציג אינג' אברהמי ליקויי בנייה רבים אשר הוא סבור שיש ברכוש המשותף של הבניין, ואמד את עלות תיקון הלקויים בסך של 1,770,582 ₪.

1. ביום 4.9.11 פנתה התובעת לנתבעת והלינה בפניה על קיומם של ליקויי הבנייה הרבים ברכוש המשותף של הבניין. התובעת הציגה בפני הנתבעת את ריכוז הליקויים שנמצאו, לשיטתה, ודרשה כי הנתבעת תיערך לתיקון הליקויים. בסמוך לאחר מכתב זה גם הועבר לנתבעת עותק מחוות הדעת של אינג' אברהמי.
2. עם קבלת טענות התובעת וחוות הדעת של אינג' אברהמי, החלה הנתבעת בבחינת הטענות, ולשם כך אף פנתה לקבלת חוות דעת נגדית של מומחה מטעמה, אדריכל קובי ברבן. בעקבות בדיקת הטענות, נערכה הנתבעת לתיקון ליקויי הבנייה ובמהלך 2012 בוצעה סדרת עבודות לתיקון הליקויים.
3. ביום 18.1.14 שבה ופנתה התובעת לנתבעת, בטענה לקיומם של ליקויי בנייה רבים שלא טופלו במסגרת עבודות התיקון שנעשו. בעקבות פנייה זו נפגשו הצדדים וסיכמו על ביצוע סדרת בדיקות לבחינת טענות התובעת. ההבנות אליהן הגיעו הצדדים הועלו על הכתב במסמך אשר כותרתו "סיכום פגישה", ובמסגרתו פירוט ליקויים עליהם הלינו נציגי התובעת והטיפול שייעשה ביחס לטענות אלו.

בסמוך לאחר פגישה זו, בפגישה ביום 20.3.14, נערך מסמך נוסף ובו סיכום ההבנות אליהם הגיעו הצדדים בקשר עם טענות התובעת לליקויים בבניין (להלן: "הסכם ההבנות"). מסמך זה, הסכם ההבנות, נושא את חותמת התובעת ואת חותמת הנתבעת.

לפי הסכם ההבנות, התחייבה הנתבעת לבצע עד ליום 31.3.14 עבודות שונות לתיקון ליקויים בבניין.

1. במהלך 2015 שבה ופנתה התובעת לנתבעת, בטענה שנותרו ליקויי בנייה רבים בבניין, שטרם תוקנו. במכתב מיום 6.9.15, טענה התובעת לקיומם של ליקויים, ובפרט כאלו במשאבות המים של הבניין. משאבות שהותקנו בשני חדרי משאבות נפרדים, כל אחד מהם באגף אחר של הבניין, ונועדו להבטיח לחץ מים תקין בדירות הבניין (להלן: "המשאבות").

לפי טענת התובעת, אותן משאבות שהתקינה הנתבעת אינן פועלות כנדרש ובשל כך ניכרת מצוקת לחץ מים בדירות שבבניין. בעקבות טענות אלו בוצעו ניסיונות תיקון שונים במשאבות, לרבות בהחלפת מערכות הבקרה שלהן, אולם התובעת טענה שתיקונים אלו לא פתרו את הבעיות בלחץ המים בבניין.

בהמשך, במהלך נובמבר 2015 או בסמוך לכך, התקשרה התובעת עם חברה אחרת וזו החליפה את המשאבות.

בין הצדדים לא הושגה הסכמה נוספת וביום 14.3.16 הוגשה תובענה זו.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעים בפיצוי על כל הנזקים שנגרמו בשל הליקויים ברכוש המשותף של הבניין.

התובעת מפרטת את הטענות שהועלו בפני הנתבעים מאז מסירת הבניין, ואת ההזדמנויות שניתנו להם לבצע את תיקון הליקויים. למרות הזדמנויות אלו, כך טוענת התובעת, לא קיימו הנתבעים את התחייבותם לתיקון הליקויים.

התובעת מתבססת על חוות דעת מיום 27.12.15 של מומחה מטעמה, אינג' אושרי גרצובסקי, וטוענת שעל הנתבעים לשלם פיצוי על בסיס עלות התיקונים כפי שהעריך המומחה מטעמה, בסך כולל של 769,415 ₪.

בנוסף, טוענת התובעת שעל הנתבעים לפצות אותה בגין עלות החלפת המשאבות בבניין, משאבות שהתברר שאינן תקינות ואשר התובעת החליפה בעלות של 82,883 ₪.

לעלויות תיקון הליקויים והחלפת המשאבות מבקשת התובעת להוסיף את ההוצאות שהושתו עליה בתשלום לשני מומחים מטעמה בסך כולל של 15,210 ₪, וסכום התביעה הכולל הועמד על 867,508 ₪.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת, כמי שהתחייבה כלפי רוכשי הדירות בבניין, וכנגד אלון עצמו, בטענה לאחריות אישית שיש לו להתחייבויות הנתבעת.

1. לטענת הנתבעים, כל חובותיה של הנתבעת כיוזמת הפרויקט במסגרתו נבנה הבניין קוימו, כל התיקונים שנתגלו תוקנו, ולתביעה אין כל בסיס בדין.

הנתבעים אינם כופרים באחריותה של הנתבעת לתיקון ליקויי בנייה בבניין, אם כי כופרים בסמכותה של התובעת להגיש תובענה זו.

לפי גרסת הנתבעים, בעקבות קבלת חוות הדעת שנערכה לבקשת התובעת, בוצעו במהלך 2012 עבודות לתיקון כל הליקויים שנמצאו בבניין. במכתב מיום 18.1.14 הלינה התובעת על 13 ליקויים שנותרו ובהסכם ההבנות מיום 20.3.14, סוכם כי תיקון הליקויים שנותרו יהווה "סילוק מלא ומוחלט" של כל טענות התובעת.

ואכן, טוענים הנתבעים, כל אותם ליקויים שנותרו גם טופלו וביום 10.12.14 אף אישרה התובעת כי "רוב רובם" של הליקויים שנמצאו "טופלו בצורה מהירה ומשביעת רצון". לו סברה התובעת שהתיקון לא בוצע כדבעי, שומה היה עליה להתריע על כך וליתן הזדמנות לתקן את הליקויים וזאת, טוענים הנתבעים, לא עשתה. משכך, דוחים הנתבעים את הטענות לליקויי בנייה נוספים שבאחריותם וטוענים שכאלו ליקויים, ככל שקיימים, נובעים מבלאי סביר או מתחזוקה לקויה.

הנתבעים כופרים בטענות התובעת בכל הנוגע למשאבות. לטענת הנתבעים, בחוות הדעת השונות שהעבירה התובעת בדרישה לתיקון ליקויים, כלל לא נזכרה בעיה בחדר המשאבות או בלחץ המים. טענה זו נטענה לראשונה בפגישה ביום 21.1.14 ולאחר בדיקת מהנדס אינסטלציה מטעם הנתבעים, נמצא שמערכת המשאבות תקינה וככל שיש בעיות בלחץ המים בבניין, הרי שאלו נובעות משינויים לא מקצועיים שנעשו במשאבות ולא מליקוי שבאחריות הנתבעת. טוענת לפיכך הנתבעת כי עמדה בכל התחייבויותיה גם בקשר עם משאבות המים בבניין, ואם בחרה התובעת להחליף את המשאבות, הרי שאין כל בסיס לנסות ולהשית עלות זו על הנתבעת.

אף בטענה לחבות בפיצוי על הוצאות התובעת כופרים הנתבעים, וכך גם בטענה לאחריות אישית של אלון לחבות הנתבעת.

1. בד בבד עם כתב ההגנה הגישו הנתבעים גם הודעת צד ג', ובמסגרתה טענו שיש להשית על צדדי ג' כל חיוב שיושת עליהם אם תתקבל התביעה.

לפי טענת הנתבעים, קבלה על עצמה גרופין לבצע את כל עבודת הבנייה של הבניין, וככל שימצא שיש ליקוי בנייה כפי שטוענת התובעת, הר שהאחריות לו רובצת לפתחה של גרופין וכך גם על צדדי ג' 2 ו- 3, שערבו להתחייבויות גרופין.

בכתב ההגנה מטעמם כופרים צדדי ג' בכל טענות הנתבעים בהודעת צד ג' שהגישו. לפי טענת צדדי ג', עבודות הבנייה בוצעו במקצועיות ולפי התכניות שנמסרו לגרופין, והושלמו במהלך 2011. ככל שימצא שנתגלו ליקויי בנייה כפי שטוענת התובעת, הרי שאלו נובעים מתכנון לקוי או מתחזוקה לקויה, ואלו אינם באחריות גרופין. ממילא שגרופין תומכת בגרסת הנתבעים בכל הנוגע לטענות על ליקויים במערכת המשאבות בבניין.

ההליך והראיות

1. עם הגשת כתבי הטענות, עתרו צדדי ג' לעיכוב ההליכים נגדם בטענה לקיומו של הסכם בוררות בינם לבין הנתבעת. טענה זו נדחתה בהחלטה מיום 5.12.16.
2. בהחלטה מיום 6.12.16 נקבע שימונה מומחה מטעם בית המשפט, כדי שיחווה דעתו ביחס לטענות התובעת לליקויים ברכוש המשותף של הבניין ולאחריות הנתבעת לתיקון אותם ליקויים שימצאו. בשל מחלוקת בנוגע לשכרו של המומחה שמונה הוחלט על החלפתו, ובהחלטה מיום 9.2.17 מונה המהנדס שמחה פלדמן כמומחה מטעם בית המשפט ("המומחה").

עריכתה של חוות הדעת ארכה מספר חדשים וזו הוגשה רק ביום 29.10.17. נוכח הליקויים עליהם הצביע המומחה בחוות הדעת (ליקויים שאת עלות התיקון שלהם אמד המומחה בסך כולל של 94,450 ₪ בצירוף מע"מ), הגיעו הצדדים ביום 8.10.18 להסדר דיוני.

לפי אותו הסדר דיוני, ניתנה לנתבעים ארכה לתיקון הליקויים שנמצאו לפי חוות דעת המומחה.

במהלך מאי 2019 הושלם ביצוע עבודות תיקון הליקויים, ובחוות דעת משלימה מיום 10.11.19, הביע המומחה את דעתו לפיה מרבית הליקויים שנמצאו תוקנו, ועלות התיקון של אותם ליקויים שנותרו נאמדת בסך של 6,800 ₪, ובצירוף מע"מ - 7,956 ₪. יצוין, למען הסדר הטוב, כי בתיק הממוחשב חוות דעת משלימה נוספת של המומחה מיום 12.11.19 ובה טענה לליקויים נוספים בשווי שאף עולה על זה שנקבע בחוות הדעת המקורית, ברם הצדדים כלל לא התייחסו לחוות דעת זו והסכימו כי אומדן הליקויים שנותרו הינו, כאמור, 6,800 ₪ בצירוף מע"מ (למשל כאמור בסעיף 20 בסיכומי התובעת).

1. נוכח הגשת חוות הדעת המשלימה, נמצא שהיקף המחלוקות שנותר להכרעה מסתכם באותה טענה לליקויים שנותרו בעלות כוללת של 7,956 ₪, בטענת התובעת בכל הנוגע להחלפת משאבות בעלות כוללת של 82,883 ₪, ובטענה ביחס להוצאות שהוצאו בבירור הטענות.

על אף צמצום המחלוקות כאמור, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה דיונית שתאפשר הכרעה מהירה באותן מחלוקות שנותרו ובירור המחלוקות נמשך על בסיס הראיות שהוגשו.

1. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירו של ארז ברון (בעל דירה בבניין) ("ארז").

הנתבעים תמכו את גרסתם בתצהיריו של אלון (תצהיר בהתייחס לתביעה ותצהיר בהתייחס להודעת צד ג'), וכן בתצהירו של אהרון בוז'קר.

צדדי ג' תמכו את גרסתם בתצהירו של צד ג' 2, גרגורי קוזניוק.

בדיון אשר התקיים ביום 22.3.21 נחקרו העדים והוקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב.

דיון

1. בסופו של יום, לאחר שנים ארוכות בהן התבררה התובענה, צומצמו המחלוקות והותירו להכרעה מחלוקות בהיקף כספי מצטבר של 106,049 ₪ בלבד.

ראשית, המחלוקת לעניין אותם ליקויים שנותרו לפי חוות הדעת המשלימה של המומחה, ליקויים שאת עלות התיקון שלהם אומד המומחה בסך של 7,956 ₪.

שנית, המחלוקת לעניין החלפת המשאבות בבניין בעלות כוללת של 82,883 ₪.

ושלישית, המחלוקת לעניין הוצאות התובעת בבירור הטענות, עלויות המומחים מטעמה, בעלות כוללת של 15,210 ₪.

לצד מחלוקות אלו גם הטענה לחבות אישית של אלון, וככל שימצא שיש לחייב את הנתבעים בפיצוי נוכח טענות אלו, יש להכריע בטענה שהועלתה במסגרת ההודעה לצד ג', שלפיה יש לחייב את צדדי ג' בפיצוי תואם לנתבעים.

1. לבירור הטענות מקדימים הנתבעים טענה מקדמית, בכל הנוגע לסמכות התובעת.

לטענת הנתבעים, התובעת לא מונתה כדין ולא הוסמכה להגיש את התביעה.

התובעת מאידך, כופרת בטענה זו וטוענת שהינה "הנציגות החוקית" של הדיירים בבניין.

סמכויותיה של נציגות דיירים בבית משותף, מוסדרות בסעיף 69 בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, שלפיו משמשת הנציגות "מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף".

על יסוד הוראה זו מופקדת הנציגות על ניהול הרכוש המשותף של הבניין ונתונה לה אף הסמכות להגיש תביעה לפיצויים בגין טענות לליקויי בנייה ברכוש המשותף של הבניין (רע"א 1025/17 נאות מזרחי בע"מ נ' נציגות הבית המשותף מנדל זינגר 23 חיפה [פורסם בנבו] 7.6.17, פסקה 3).

הנתבעים אינם כופרים בסמכותה העקרונית של "נציגות" לנקוט בהליכים בטענות לליקויים ברכוש המשותף, אך טוענים שלא הוצגו אסמכתאות לביסוס הטענה שאכן אלו שפועלים בתובענה זו, הם הם שמונו להיות "נציגות דיירי הבניין".

אכן, כפי שטוענים הנתבעים, לכתב התביעה או לתצהירי התובעת לא צורפו אסמכתאות לביסוס הטענה בכל הנגוע למינוי חברי הנציגות או להסמכת מי מטעמה, להגיש את התביעה. וכפי שטוענת הנתבעת אותו מסמך שאמור היה להיות כזה פרוטוקול (נספח ב' לתצהיר ארז) איננו כזה כלל.

למעשה, האסמכתא היחידה לביסוס טענות התובעת בכל הנוגע לניהול ההליכים נגד הנתבעים הינה עדותו של ארז. הצהרתו כי מונתה כזו נציגות וכי הינו חבר בנציגות שמונתה כדין (סעיפים 6 ו- 7 בתצהיר ארז).

ככלל, עדות יחידה זו בלי אסמכתאות עלולה הייתה להציב קושי בפני התובעת. זה הכלל. לא זה המקרה דנא.

מעיון באסמכתאות שהוצגו, כאלו שכלל אינם במחלוקת, מתברר שטרם הגשת התביעה נוהל משא ומתן ממושך בין התובעת לבין הנתבעים.

משא ומתן זה החל במכתב מיום 4.9.11 (נספח ה' לתצהיר ארז), אשר מוען מטעמה של התובעת וכולל דרישה לתיקון הליקויים בבניין.

בעקבות מכתב זה נעשו עבודות תיקון נרחבות, ובמכתב נוסף מיום 18.1.14 (נספח ו' לתצהיר ארז), שוב נדרשים הנתבעים לתקן ליקויים שנותרו בבניין. גם מכתב זה נערך מטעמה של התובעת, וליתר דיוק על ידי אותו עד מטעמה של התובעת, ארז.

ובהמשך, בעקבות פגישה שהתקיימה ביום 21.1.14, הוצא אותו מסמך אשר כותרתו "סיכום פגישה" (נספח ז' לתצהיר ארז). אותו מסמך נפתח במילים אלו:

"בהמשך למכתב ועד הבית בן ציון ישראלי 15-17 ("הועד") מיום 18 בינואר 2014, נערכה פגישה במשרדי אלון סולקין בגבע בגבעתיים"

מסמך זה מבטא את ההסכמות שהושגו להשלמת תיקון הליקויים עליהם הלינה התובעת. הנתבעים אינם כופרים בהסכמות שהוא מבטא ואינם מתנים כל חבות שלהם בהצגת אסמכתאות לביסוס סמכות אותם נציגים של הנציגות עימם נועדו.

כך גם המסמך מיום 20.3.14 המכונה "הסכם הבנות" (נספח ח' לתצהיר ארז) ושעליו מתבססים הנתבעים עצמם בטענה להדיפת התביעה (סעיף 18 בתצהיר אלון). והנוכחים באותה ישיבה בה נחתם אותו "הסכם הבנות", בין היתר, הם לא אחרים מאלון ואותו נציג הנציגות - ארז.

כך מסתבר שהביסוס להצהרת ארז באשר למינוי הנציגות והסמכות שניתנה לה לנהל את ההליכים מול הנתבעים, הינו לא פחות מהתנהלות הנתבעים עצמם. הם הם שמעולם, עד לכתב ההגנה, לא כפרו בסמכותם של נציגות הדיירים בבניין. הם הם שאפילו מבקשים לבסס את טענותיהם על "הסכם הבנות" אליו הגיעו בדיוק עם אותם נציגים.

ולפיכך, כאשר הצהרת ארז נתמכת באותן התכתבויות ובהתנהגות נציגי הנתבעים עצמם, אני מקבל את טענת התובעת לסמכות שניתנה לה לנהל את ההליכים מול הנתבעים ודוחה את הטענה המקדמית.

1. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעים בתיקון אותם ליקויים שנותרו בבניין בתום סבב התיקונים ולפי חוות הדעת המשלימה של המומחה, בעלות כוללת אותה אומד המומחה בסך של 7,956 ₪.

נקודת המוצא בבחינת טענה זו הינה שאכן נמצאו בבניין, לאחר סבב התיקונים שנערך לאחר הגשת התביעה, ליקויי בנייה שונים ושעלות תיקונם נאמדת בסכום לו טוענת התובעת. כך סבור המומחה בחוות הדעת המשלימה. המומחה כלל לא נחקר. איש לא טען לכפירה בממצאיו או בהערכתו.

עיון בסיכומי הנתבעים מלמד שאף בהם, אין כל ניסיון לטעון לפטור שיש לנתבעת מאחריות לתיקון אותם ליקויים עליהם הצביע המומחה.

חלף טענות לעניין אותם הליקויים, מפנים הנתבעים לאותו מסמך שכותרתו "הסכם הבנות", ואשר נערך ביום 20.3.14. לטענת הנתבעים, אותו מסמך מבטא הסכמה שלפיה על הנתבעת לבצע אך ורק את תיקון הליקויים שפורטו במסמך וכיוון שאלו בוצעו, אין לתובעת זכות לדרוש תיקון של ליקויים נוספים. טענה זו איננה ברורה. הרי אפילו אלון עצמו, איננו טוען בתצהירו לסיכום כזה הפוטר את הנתבעת מאחריות לכל ליקוי בבניין, זולת אם זה פורט בהסכם ההבנות.

ובכלל, עיון במסמך זה מלמד על הסכמה שהיא ההיפך המוחלט מטענת הנתבעים, שכך נכתב (סעיף 1 בעמוד השני של הסכם ההבנות):

קיום כל המטלות החלות על אלון, כמפורט בהסכם זה, מהווה סילוק מלא ומוחלט של כל דרישות הועד בכל הנוגע לפגמים ברכוש המשותף, ככל שאלה ידועים במועד החתימה על הסכם זה.

לשון אותו מסמך ברורה. אין באותו מסמך ויתור גורף על טענות התובעת, אלא רק ביחס לליקויים שפורטו במסמך, ואף זאת בתנאי שתוקנו לפי התחייבות הנתבעת.

ואם כך – ממה נפשך? אם היו הליקויים חלק מהמסמך הרי שלא תוקנו כדבעי והנתבעת איננה פטורה מאחריות להם; ואם לא פורטו במסמך קל וחומר שלא היו ידועים לתובעת והנתבעת איננה פטורה מהם.

בין מכך ובין מכך, אין בסיס לאותו פטור שמבקשים הנתבעים בהתבסס על הסכם ההבנות והטענה נדחית.

ולפיכך, בהיעדר כפירה בהערכת המומחה ובהיעדר טענה לפטור כלשהו מאחריות, אני מקבל את טענת התובעת וקובע כי הנתבעת אחראית בפיצוי התובעת בסכום בו נקב המומחה – 7,956 ₪.

1. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעים בתשלום עלות החלפת המשאבות בבניין.
2. טענה זו עוסקת במשאבות אשר הוקנו בקומת החניון של הבניין, בשני אגפי הבניין, כחלק ממערכת האינסטלציה של הבניין.
3. לפי גרסת התובעת, מיועדות המשאבות, בין היתר, לדאוג ללחץ מים מספיק בדירות הבניין בכלל, ובאלו אשר בקומות העליונות של הבניין בפרט. בפועל, טוענת התובעת, כבר סמוך לאחר מסירת הדירות בבניין התברר שיש ליקויים קשים בפעילות המשאבות. ליקויים הבאים לכדי ביטוי בהצפות חוזרות ונשנות בפיר המעלית ובעיקר בתלונות הדיירים הגרים בקומות העליונות של הבניין, כי לחץ המים המגיע לדירותיהם נמוך מאד, עד שלעיתים המים כלל לא מגיעים לדירות אלו.

עוד טוענת התובעת כי התלונה על הליקויים במשאבות הועברה לנתבעים שוב ושוב, אך לשווא. הנתבעים התעלמו מפניות אלו והליקוי נותר בעינו. במצב זה, טוענת התובעת, בלית ברירה, התקשרה התובעת עם חברת מכבי משאבות בע"מ, וזו בצעה במהלך נובמבר 2015 את החלפת המשאבות בעלות כוללת של 82,883 ₪.

טוענת לפיכך התובעת שהנתבעת אחראית גם לליקוי זה וחייבת לפצות את התובעת במלוא עלות החלפת המשאבות.

1. הנתבעים אינן כופרים בטענה על תלונות שהובאו בפניהם לליקוים בפעילות המשאבות אך כופרים בטענה שעל הנתבעת לפצות את התובעת על עלות החלפת המשאבות.

לפי גרסת הנתבעים, ביום 24.1.14 העלו נציגי התובעת לראשונה את הטענה לליקוי בפעולת המשאבות בקשר עם לחץ המים בדירות שבבניין, בעוד שלטענה זו לא היה זכר בכל חילופי הדברים בשנים שקדמו לכך, אף לא בחוות הדעת שערך עבור התובעת אינג' אברהמי ב- 2011.

בעקבות העלאת הטענה, טוענים הנתבעים, הוזמן לביקורת מהנדס האינסטלציה אהרון בוז'קר, וזה מצא שהמשאבות תקינות ואפשר והליקויים נובעים משינויים שנעשו בלי רשות במערכת הבקרה של המשאבות. לפיכך, הגיעו נציגי חברת "הידרה" אשר התקינה את המשאבות, ובמהלך דצמבר 2014 – ינואר 2015 הוחלפו מערכות הבקרה בשני חדרי המשאבות שבשני אגפי הבניין. כאשר הוסיפה התובעת להלין על ליקויים בפעילות המשאבות, ניאותה הנתבעת לבחון פעם נוספת את מערכות הבקרה אך דחתה את הטענה שיש להחליף את המשאבות ודחתה את הטענה שעליה לשאת בעלות בה נשאה התובעת.

1. נוכח טענות הצדדים, אין למעשה מחלוקת באשר לאחריות הנתבעת לאספקת משאבות תקינות, אשר בפעילותן גם לא תיווצר בעיית לחץ מים בדירות שבבניין. המחלוקת שנתגלעה ומחייבת הכרעה, הינה אם עמדה הנתבעת בחבות זו.

כיוון שהתובעת היא זו שטוענת לליקויים במשאבות ולהפרת חובת הנתבעת לתיקון הליקויים, רבץ לפתחה של התובעת הנטל להראות שחובה זו הופרה.

1. במצב זה, הנה אשר התברר:
2. ראשית, התברר שאין כל דרך לבדוק כעת, בדיעבד, את הטענות לליקויים בפעילות המשאבות. כיוון שהתובעת פעלה להחלפת המשאבות עוד בנובמבר 2015, טרם הגשת התביעה, לא הייתה למומחה שמונה האפשרות לבחון את המשאבות שהתקינה הנתבעת ולחוות דעתו ביחס לתקינותן. אומנם, המומחה מותח ביקורת על התנהלות התובעת בהחלפת המשאבות, שלכך לא מצאתי ליתן משקל באשר יש בכך חריגה מהמנדט שניתן למומחה, אך המומחה מציין שבמצב הנתון בפניו במועד הבדיקה שערך אין ביכולתו להתייחס לטענות התובעת לליקויים במשאבות (סעיף 11.3 בחוות דעת המומחה).
3. שנית, התברר שבחוות הדעת שנערכה עבור התובעת בסמוך לאחר קבלת החזקה בבניין, חוות הדעת של אינג' אברהמי, אין ולו טענה ביחס לפעילות המשאבות. אותה חוות דעת משתרעת על פני 85 עמודים וכוללת פרק מיוחד לחדר המשאבות (עמ' 59, סעיף 4.19 בחוות הדעת). באותו פרק מציין אינג' אברהמי ליקויים כגון ריצוף וצבע בחדר המשאבות, אך איננו מציין דבר ביחס לפעילות המשאבות עצמן.
4. שלישית, לאחר שהנתבעת בצעה סדרת תיקונים של ליקויים בבניין, במהלך 2012, פנו נציגי התובעת במכתב מיום 18.1.14 ובו הלינו על ליקויים רבים שלא טופלו עדיין (נספח ו' לתצהיר התובעת). גם במכתב זה אין התייחסות לבעיה במשאבות.

למעשה, ההתייחסות לבעיה בלחץ המים בבניין, לליקוי שכזה במשאבות, נטענה לראשונה בפגישה שהתקיימה ביום 21.1.14 (כאמור בסיכום הפגישה – נספח ז' לתצהיר התובעת), ולא הוזכרה גם במסמך "הסכם ההבנות" שנועד לסכם את הטיפול בליקויים עליהם הלינו נציגי התובעת (נספח ח' לתצהיר התובעת).

1. רביעית, התובעת לא הציגה כל חוות דעת של מומחה מטעמה, אשר בדק את המשאבות וחיווה דעתו ביחס לליקוי במשאבות טרם החלפתם.

התובעת מפנה למסמך אותו היא מכנה "דו"ח מאת חברת שחר" (סעיף 26 בתצהיר ארז) ורואה בו אסמכתא לביסוס הטענה לליקויים במשאבות. עיון באותו מסמך (נספח ט' לתצהיר ארז) מלמד, כי זה בסך הכל דו"ח ביצוע של עבודות תיקון על בסיס פוליסת ביטוח כאשר בהתייחסות למשאבות בבניין כל שמצוין הוא שנתגלו נזילות שאינן בכיסוי ביטוחי. הא ותו לא. וכך, לא זו בלבד שאין למכתב זה כל משקל באשר זה שערך אותו לא זומן ולא העיד, הרי שגם באותו מסמך אין כדי לתמוך בטענת התובעת לליקויים במשאבות.

וכך התייחס לכך נציג התובעת, ארז, בחקירתו הנגדית (עמ' 42 – 43 בפרוט'):

ש: צרפתם הצעת מחיר וחשבונית שלו, זה הכל. נראה לך סביר ותקין להוציא כל כך הרבה כסף עבור נציגות?

ת: גברתי, אז למה לא עשיתם את זה אתם?

ש: אנחנו?

ת: אתם הקבלן, אתם הבעלים של הבניין.

ש: בוא, בוא, אני שואלת אותך תראה, אתה קודם כל לא תוקף אותי אתה תענה לשאלות שלי. תסביר לי בבקשה למה אתם החלפתם משאבות תקינות?

ת: מבחינתנו, כל חדר המשאבות לא היה תקין.

ש: מבחינתכם? אז, עצור, עצור, בסדר.

ת: נכון אם, אם דיירים נאלצו לקנות משאבות כדי להרים את המים ממינוס 2 עד אליהם, מבחינתי או שאת פותרת את הבעיה או שאני פותר את הבעיה.

ש: אני שאלתי, אדון, אדון ברון למה אתם החלפתם משאבות חדשות שהיו בתקופת אחריות?

ת: אני לקחתי 2 קבלנים של משאבות אמרתי להם 'תנו לי פתרון לבעיה', אני לא מבין בזה.

כך הסתבר, מעדותו של ארז, כי החלטת התובעת להחליף את המשאבות התבססה על הצעות שניתנו לתובעת מכאלו "קבלנים" אשר מספקים משאבות. כאלו שלהם, מן הסתם, אינטרס למכור משאבות. אותה החלטה של התובעת לא התבססה כלל על חוות דעת מצד מומחה אובייקטיבי.

1. חמישית, נשמעה עדותו של המהנדס בוז'קר, אשר העיד שהוא זה שתכנן את מערכת האינסטלציה בבניין, וכך גם הוא זה שבדק את המשאבות במהלך 2015 נוכח טענות התובעת. המהנדס בוז'קר טען שלא מצא כל ליקוי בפעילות המשאבות בבדיקה שעשה.
2. וכך ניתן לסכם את שהתברר בקשר עם טענת התובעת לליקויים במשאבות:

התובעת הלינה על ליקויים בפעילות המשאבות, ליקויים הגורמים להיעדר לחץ מים מספיק בדירות שבבניין. נוכח טענה זו, על התובעת היה הנטל להוכיח כזה ליקוי.

בפועל, התברר שהתובעת לא טענה זאת במשך כ- 3 שנים לאחר מסירת החזקה בבניין; התברר שכאשר נטענה הטענה פעלה הנתבעת לבדיקתה ואף החליפה את מערכות הבקרה של המשאבות; התברר שהתובעת לא הציגה ולו עד בודד מטעמה שבדק את פעילות המשאבות טרם החלפתן; התברר שהתובעת לא הציגה כל חוות דעת של מומחה מטעמה שבדק את המשאבות טרם החלפתן; והתברר שהעד היחיד שבדק את המשאבות טרם החלפתן, המהנדס בוז'קר, לא מצא בהם ליקוי.

במצב זה, אפילו אינני מפקפק בטענות שהועלו לליקויים בלחץ המים בבניין, לא עלה בידי התובעת להוכיח שליקויים אלו נובעים דווקא מליקוי במשאבות שהתקינה הנתבעת. אפשר שהליקוי שנתגלה נבע מסיבות אחרות, אפשר משינויים במערכת הבקרה למשל, אך לא הוכחה במידה הנדרשת הטענה לליקויים במשאבות עצמן ולכן גם לא ניתן להטיל את האחריות לנזק שנגרם על הנתבעת.

הטענה לחיוב הנתבעת בעלות החלפת המשאבות – נדחית.

1. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות הכרוכות בבירור התביעה, בשכר ששולם למומחים מטעם התובעת – אינג' אברהמי (7,020 ₪) והמהנדס גרצובסקי (8,190 ₪).

הטענה שלפיה אחראית הנתבעת להוצאות אלו, הינה חלק ממכלול הטענות המייחסות לנתבעת את הפרת התחייבויותיה כלפי התובעת. לתובעת, כלכל אדם, הזכות להיוועץ ביועצים לגיבוש טענותיה ולפי שיקול דעתה, אך הזכות להשית את החיוב בהוצאות הכרוכות בכך על הנתבעת, מחייבת גם עמידה בנטל ההוכחה שהוצאה זו נדרשה נוכח הפרת התחייבויות הנתבעת.

לטענת התובעת, עבור שירותיו של אינג' אברהמי היא נשאה בתשלום בסך של 7,020 ₪.

עיון בתצהיר התובעת מלמד שאין כלל תיעוד התומך בטענה זו. שאין כל ניסיון להראות אסמכתא לתשלום זה ששולם על ידי התובעת, בין לאינג' אברהמי ובין בכלל.

זאת ועוד, חוות הדעת של אינג' אברהמי הוצאה ביום 11.8.11. ממש בסמוך לאחר מסירת החזקה בבניין לדיירים ולתובעת. אין בתצהיר התובעת לא ראיה, אף לא טענה, שבמהלך התקופה שקדמה להוצאת חוות הדעת בקשה הנתבעת להתנער מאחריותה לתיקון ליקויים. חובה אלמנטרית במסגרת תקופות הבדק והאחריות. והתנהגות הנתבעת לאחר פניית התובעת, ביצוע התיקונים במהלך 2012, אכן מלמד שלא הייתה כלל כזו התנערות או התעלמות מפניות התובעת. ואם כך, לתובעת זכות להיוועץ במומחה לגיבוש עמדתה, אך כלל לא ברור הבסיס לניסיון לחייב את הנתבעת לשאת בעלות זו.

לטענת התובעת, בגין שירותיו של המהנדס גרצובסקי, היא נשאה בעלות כוללת של 8,190 ₪. טענה זו, להבדיל מזו שקדמה לה, גם נתמכת בחשבונית שהוצגה (נספח י"ג לתצהיר ארז). זו מלמדת על הזמנת השירות במהלך דצמבר 2015.

אף שהנתבעת בצעה סדרה של עבודות תיקון עוד במהלך 2012, המסמכים מראים שעוד נותרו ליקויים שטרם תוקנו, ועל כך אף נועדו הצדדים במהלך 2014. במצב זה, החלטת התובעת לתבוע את הנתבעת והיערכות לקבלת חוות דעת מתאימה הייתה סבירה ונבעה ממחדל הנתבעת. מחדל אי השלמת התיקונים.

לפיכך, אני מקבל טענה זו ומחייב את הנתבעת בתשלום עלות זו בסך של 8,190 ₪.

1. כך נמצא כי בגין יתרת הליקויים שנותרו בבניין לפי חוות דעת המומחה חייבת הנתבעת לתובעת סך של 7,956 ₪; ובגין התשלום ששילמה התובעת למהנדס גרצובסקי חייבת הנתבעת לשלם לתובעת סך של 8,190 ₪. הטענה לחיוב הנתבעת בתשלום עבור החלפת המשאבות והטענה לחיוב הנתבעת בתשלום עבור התשלום לאינג' אברהמי – נדחות.
2. לטענת התובעת, יש לחייב בתשלום הסכום שנפסק הן את הנתבעת והן את אלון, הנתבע 2.

התובעת איננה טוענת לערבות אישית שערב כלפיה אלון, אך טוענת שהתקיימו הנסיבות המתאימות להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת, וחיוב אלון אישית בכל חובותיה כלפי התובעת.

את גרסתה מבססת התובעת על טענה ביחס לסיווג הקבלני של הנתבעת. לפי גרסת התובעת, לנתבעת סיווג קבלני ברמה של "ג/3" בעוד שנוכח היקף הפרויקט נדרשה הנתבעת לסיווג קבלני גבוה יותר – "ג/5". טענה זו נותרה לוטה בערפל. אלון העיד שלנתבעת סיווג "ג/3" ועוד העיד כי לביצוע פרויקט בניית הבניין מספיק היה גם סיווג נמוך יותר של "ג/"1 (עמ' 54; ש' 10 בפרוט').

התובעת לא הציגה כל ראיה לתמיכה בטענה שלנתבעת או לגרופין, לא היה הסיווג המתאים לביצוע הפרויקט ועל כל פנים, יהא הסיווג של הנתבעת אשר יהא, בין אם "ג/3" ובין אם "ג/5", לא ברור כיצד הבדל זה מקים לתובעת זכות לחיוב אישי של אלון בחובות הנתבעת.

עוד טוענת התובעת כי אלון עצמו הוא זה שחתם על "הסכם ההבנות" ובו התחייבויות לתיקון הליקויים בבניין. גם טענה זו איננה ברורה. אלון הינו הרי מנכ"ל הנתבעת וזה שחותם בשמה. אין לתובעת כל טענה שלפיה אפשרות אחריותו האישית להתחייבויות הנתבעת נדונה בין הצדדים, ואין כל הסבר לניסיון לראות בחתימתו בשם הנתבעת, בסיס לחבות אישית.

ככלל, הרמת מסך כלפי בעלי מניות בחברה תיעשה רק במקרים חריגים, מנימוקים של עשיית צדק ויושר ושמירה על טובת הציבור, או כאשר נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה למעשי תרמית. הנטל להוכיח התקיימות כאלו נסיבות חריגות רובץ לפתחו של זה הטוען להרמת המסך ובמקרה זה – לא הביאה התובעת ולו מקצת הראיות הנדרשות לביסוס טענה שכזו.

מעורבותו האישית של אלון בכל העניינים הכרוכים בתובענה נעשתה בכובעו כמנהל בנתבעת, בלי שהוא נטל על עצמו התחייבות אישית כלפי התובעת, ובלי שהוכחה כל עילה להרמת מסך הנתבעת וחיובו האישי של הנתבע.

הטענה לחיוב אישי של אלון בחיובי הנתבעת – נדחית.

1. לאחר שנמצא שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בסך של 16,046 ₪, יש להכריע בטענה שבמסגרת ההודעה לצד ג'. טענת הנתבעת לחיוב צדדי ג' בסכום בו חויבה.
2. אין מחלוקת על מעמדה של גרופין כקבלן המבצע של פרויקט בניית הבניין לפי ההסכם הביצוע מיום 7.11.07 (נספח 1 לתצהירי הנתבעים; להלן: "הסכם הביצוע").
3. לפי הסכם הביצוע, התחייבה גרופין לבצע את עבודות הבנייה עד השלמתן, והתחייבה גם לבצע את כל "עבודות הבדק במהלך ו/או בסמוך לאחר סיום תקופת הבדק" (סעיף 3 בהסכם הביצוע). לפיכך, התחייבה גרופין גם לתקן ליקויים שיתגלו לאחר מסירת הבניין, ובניגוד לטענתה שלפיה במסירת הבניין תמו התחייבויותיה.

ומשכך, ככל שנמצא כי נתגלו ליקויים בעבודות שבצעה גרופין, וככל שנמצא שבגין ליקויים אלו חייבת הנתבעת בפיצוי, הרי שעומדת לנתבעת הזכות לבוא חשבון עם גרופין על עלויות אלו, ועם צדדי ג' 2, 3 כערבים אישית להתחייבויות גרופין בהסכם הביצוע.

1. כאמור, נמצא שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 7,956 ₪ (כולל מע"מ), בגין יתרת הליקויים לפי חוות הדעת המשלימה של המומחה.

עיון ברשימת אותם ליקויים, מלמד שאחד מסעיפי הליקוי הינו "אספקת תכניות מערכת כבוי אש", ליקוי שאותו אמד המומחה בסך של 3,000 ₪, ובצירוף מע"מ – 3,510 ₪. לא ברור, והנתבעת גם לא הסבירה, כיצד האחריות לאספקת תכניות הינה אחריות של גרופין ולא של מי שבצע את התכנון מטעמה של הנתבעת.

אף החיוב בגין ליקוי "התקנת מסעד יד" נובע מאי הספקת תכניות למומחה (סעיף 16.2 בחוות דעת המומחה) וכך הליקוי באי התקנת אנטנה, שאף הוא נובע מאי אספקת תכניות למומחה (סעיף 18 בחוות דעת המומחה). עלות תיקון ליקויים אלו נאמדה על ידי המומחה בחוות הדעת המשלימה בסך של 2,800 ₪, ובצירוף מע"מ – 3,276 ₪.

אלון לא ידע להסביר בעדותו מדוע לא מסרה הנתבעת למומחה את התכניות אותן בקש וטען שסבר כי דווקא גרגורי, צד ג' 2, אמור היה להעבירן למומחה (עמ' 69; ש' 16 בפרוט').

1. כך נמצא, שמכלל יתרת הליקויים בגינם חויבה הנתבעת בפיצוי, שניים בלבד יכולים להיחשב ליקויים בביצוע, בעלות כוללת של 1,170 ₪. בסכום זה יחויבו צדדי ג'.

אשר לפיצוי בו חויבה הנתבעת בגין עלות המומחה, בסך של 8,190 ₪, הרי שזה נובע מזכותה של התובעת להיערך להגשת התביעה לאחר שכשלו הניסיונות לתיקון הליקויים בפנייה לנתבעת. לכישלון זה אחראים הנתבעת וגרופין בחלקים שווים, שהרי שתיהן היו אמורות לפעול לטיפול בתלונות התובעת. לפיכך, ישאו צדדי ג' במחצית מחבות זו, בסך 4,095 ₪.

1. לפיכך, ההודעה לצד ג' מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, ואני מחייב את צדדי ג' לפצות את הנתבעת בסך של 5,265 ₪.
2. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
3. כך ניתן לסכם:
4. תביעה זו הוגשה בטענה לליקויי בנייה ברכוש המשותף של הבניין ובמסגרתה עתירה לחיוב בפיצוי בסך של 867,508 ₪. התביעה הוגשה נגד הנתבעת, זו שיזמה את הפרויקט, ונגד אלון בטענה שהוא אחראי אישית לחבות הנתבעת.
5. המומחה שמונה הציג חוות דעת שלפיה אמנם נמצאו ליקויים בבניין, אולם אמד את עלות התיקון שלהם בסך כולל של 90,250 ₪ בצירוף מע"מ (כולל פיקוח).
6. בעקבות חוות הדעת בוצעו תיקונים שונים, ובחוות הדעת המשלימה אמד המומחה את עלות תיקון יתרת הליקויים בסך כולל של 7,956 ₪ (כולל מע"מ).
7. טענות הנתבעת לדחיית התביעה בגין היעדר אסמכתאות לסמכות התובעת נידחו, ובהיעדר כל טענה ביחס לחוות הדעת המשלימה, נמצא שיש לחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי לפי אומדן המומחה, בסך של 7,956 ₪.
8. התובעת טענה לחיוב הנתבעת בעלות החלפת המשאבות בבניין, בסך של 82,883 ₪. בחינת טענה זו העלתה שהטענה לליקויים במשאבות נטענה זמן רב לאחר מסירת החזקה בבניין, ושבכלל נמצא שלא הוצגה מטעם התובעת כל ראיה אובייקטיבית לתמיכה בטענה לליקויים במשאבות. לא חוות דעת מומחה ולא בכלל. לפיכך, טענה זו נדחתה.
9. התובעת טענה לחיוב הנתבעת בעלויות בגין תשלומים למומחים. טענה זו נתקבלה רק בחלקה, והנתבעת חויבה בתשלום סך של 8,190 ₪ בגין תשלום למומחה מטעם התובעת.
10. התובעת טענה שיש לחייב את אלון עצמו בתשלום הפיצוי, ואף טענה זו נדחתה.
11. בסך הכל, נמצא שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בסך כולל של 16,146 ₪.
12. לאחר שנמצא שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת, נבחנה הטענה במסגרת ההודעה לצד ג'.

בבחינת טענה זו נמצא שהחלק הארי בחיוב בגין הליקויים בבניין נובע ממחדלי הנתבעת, אי אספקת תכניות למומחה, ולא ממחדלים בביצוע שלכן גם לא באחריות גרופין. נמצא שיש לחייב את צדדי ג' בסך של 1,170 ₪ על הליקויים שנמצאו, ובמחצית מעלות המומחה, בסך של 4,095 ₪. בסך הכל, נמצא שיש לחייב את צדדי ג' בתשלום סך של 5,265 ₪.

1. בתום בירור הטענות ובשים לב למסקנות, יש לקבוע את החיוב בהוצאות המשפט.

ביחס לתביעה העיקרית, לא ניתן להתעלם מהפער הגדול שבין סכום התביעה המקורי לאומדן הליקויים שנמצאו בפועל, בפרט לאחר דחיית הטענה לחיוב בגין החלפת המשאבות. פער כה גדול, הפער בין תביעה לחיוב בסך של 867,508 ₪ לחיוב בסך של כ- 105,000 ₪ (לפי חוות דעת המומחה). לא ניתן גם להתעלם מדחיית הטענה לחיוב בעלות החלפת המשאבות. לו בכך הסתכמה התביעה, נראה שהיה מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

דא עקא, שהתובעת גם עמדה על בירור התביעה האישית כלפי אלון, תביעה שנדחתה. על כך, בצירוף הפער שבין סכום התביעה למה שנפסק ודחיית הטענה העיקרית לחיוב בהחלפת המשאבות, יש מקום לחיוב התובעת בהוצאות הנתבעים, ואני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעים בסך של 16,146 ₪.

סכום זה שקול, לא במקרה, לסכום שנמצא שיש לחייב בו את הנתבעת והמשמעות הינה דחייה של התביעה ללא חיוב בהוצאות.

אשר להודעה לצד ג', נמצא שיש לחייב את צדדי ג' להשתתף חלקית בלבד מהפיצוי בו חויבה הנתבעת, בסך כולל של 5,265 ₪. גם סכום זה רחוק מאד מהסכום בו נתבעו צדדי ג', שהרי הנתבעים לא הגבילו את סכום ההודעה.

מאחר ומרבית הטענות נשוא ההודעה לצד ג' נדחו, יחויבו הנתבעים בתשלום הוצאות צדדי ג' בסך של 15,000 ₪.

ההפרש שבין החבות בהוצאות צדדי ג' לחבות צדדי ג' עומד על 9,735 ₪.

1. ואשר על כן:

התביעה אשר הגישה התובעת נגד הנתבעים – נדחית, ללא חיוב בהוצאות.

ההודעה לצד ג' אשר הגישו הנתבעים – נדחית, והנתבעים יישאו בהוצאות צדדי ג' בסך של 9,735 ₪.

הכספים שהפקידו הנתבעים להבטחת שכר העד יוחזרו לנתבעים, באמצעות העברתם לב"כ הנתבעים.

ניתן היום, כ"ה טבת תשפ"ב, 29 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.