1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו לתובעת ביום 06.05.2015 בעקבות פגיעה של כלי הנדסי שהופעל על ידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המחפרון") בכבל מתח גבוה תת קרקעי של התובעת שהוטמן במקום עבודתו של המחפרון (ולהלן: "האירוע").

תמצית טענות הצדדים

2. לטענת התובעת, במהלך עבודות שביצעה הנתבעת 1 במתחם שנלר בירושלים, נפגע וניזוק כבל מתח גבוה תת קרקעי של התובעת, וכתוצאה מכך נאלצה התובעת לשאת בעלויות בדיקה ותיקון הנזקים שנגרמו באירוע.

כמו כן, מעלה התובעת שלל טענות בעניין רשלנותה של הנתבעת 1 שבגינה נפגע כבל המתח של התובעת, לרבות אי בדיקת תוואי כבלי המתח התת קרקעיים של התובעת, אי פנייה מוקדמת לתובעת לשם בירור מיקומם של מתקני חשמל באתר העבודות, ביצוע עבודות ללא קבלת ההיתרים הרלוונטיים לביצוע העבודות, ביצוע עבודה שלא בהתאם להיתר, ביצוע עבודות ללא פיקוח מתאים, ביצוע עבודות ללא נקיטה באמצעי הזהירות למניעת הפגיעה בכבל המתח, התעלמות מהוראה שלא לחפור באמצעות כלים מכאניים מעל או סמוך לכבלי מתח תת קרקעיים וכד'.

לטענת התובעת, הנזק שנגרם לה בדמות עלות בדיקה ותיקון הנזק עומד על סך 28,521 ₪, והסך המשוערך למועד הגשת התביעה הינו 28,819 ₪. התובעת טוענת כי עלויות הבדיקה והנזק נערכו בהתאם לקודים והתעריפים "לעבודות על חשבון אחרים" המאושרים על ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל בהתאם לדין. לטענת התובעת, מחירים ותעריפים אלו מחייבים אותה ונקבעים עבורה על ידי הגוף המפקח האחראי.

3. הנתבעת 2, מבטחת המחפרון בביטוח אחריות לנזקי צד ג' טוענת להיעדר כיסוי ביטוחי, מהטעם שלא הומצאו על ידי המבוטחת, הנתבעת 1, אישור בכתב ורשמי של התובעת לגבי מיקום של הכבלים התת קרקעיים שלה, אישור על ביצוע העבודה טרם התחלת העבודה, בהתאם לתנאי הפוליסה.

4. הנתבעת 1 טוענת, כי עבודות החפירה בוצעה על ידי צד ג' 1, אחוזת שנלר בע"מ, המזמינה ושוכרת השירותים מהנתבעת 1, ובאחריותה באמצעות מחפרון שבבעלות הנתבעת 1. הנתבעת 1 טוענת כי ביצוע עבודות החפירה נעשה בפיקוח והנחיית יועץ החשמל של צד ג' 1 והמהנדס הראשי שלה, מר רועי גילת. הנתבעת 1 טוענת כי טרם ביצוע עבודות החפירה, נעשתה תוכנית המתואמת בין יועץ החשמל של צד ג' לבין התובעת המראה את מיקום הכבלים התת קרקעיים, וכי עבודות החפירה באמצעות המחפרון בוצעו בהתאם לתוכנית זו, ובהתאם להנחיותיה של התובעת ולפי המידע שנמסר על ידיה.

על רקע טענות אלו הגישה הנתבעת 1 הודעת צד ג' כנגד אחוזת שנלר בע"מ, שלפיה האחרונה חייבת בשיפוי מכוח אחריותה הישירה והשילוחית של צד ג' 1 למעשים ולמחדלים של עובדיה.

הודעת צד ג' הוגשה גם כנגד מבטחתה, הנתבעת 2, באשר שולחת ההודעה טוענת כי העבירה לידי מבטחתה את האישורים לביצוע העבודות שהועברו לה על ידי צד ג' 1.

5. נערכה לפניי דיון ביום 07.06.2017 שהיה קבוע להוכחות, אולם במסגרת דיון זה הגיעו ב"כ התובעת וב"כ הנתבעות להסכמות לפיהן יינתן פסק דין חלקי על ידי בית המשפט אשר ייקבע כי הנתבעות חייבות בתשלום בסך כולל של 27,860 ₪ לתובעת, כאשר חלוקת שיעור התשלום בין הנתבעות תוכרע על ידי בית המשפט, במסגרת המחלוקות שבין הנתבעות.

יש לציין כי בפתח ישיבת ההוכחות מיום 01.10.2017 טען ב"כ צד ג' 1 כי צד ג' 1 אינה חולקת לעניין גובה הנזק.

למעשה, המחלוקת שנותרה בתובענה היא בין הנתבעות ובין צד ג' 1 לעניין חלוקת האחריות ביניהן, ובכלל זה בשאלת הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת הביטוח לאחריות לנזקי צד ג' שביטחה הנתבעת 2 וצד ג' 2 את הנתבעת 1.

6. במעמד ישיבת ההוכחות מיום 01.10.2017 הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה תצהירי אישור ביצוע עבודה בקרבת מתקני התובעת שמסרה התובעת לצד ג' 1 (מוצג במ/1), מכתב מאת צד ג' 1 שנמסר לידי הנתבעת 1 (מוצג במ/2), ג'קט הפוליסה מושא הביטוח אחריות לנזקי צד ג' של המחפרון (מוצג במ/3), הודעה על מקרה ביטוח שמולאה מטעם הנתבעת 1 (מוצג במ/4).

כמו כן, העידו העדים מטעם הנתבעת 1 ושולחת ההודעה: מר רועי גילת, מהנדס אצל צד ג' 1; מר זיאד עותמאן, הבעלים של הנתבעת 1 ושולחת ההודעה;

מטעם הנתבעת 2 וצד ג' 2 העיד מר וואסף קומבר מפעיל המחפרון בעת קרות האירוע.

7. בגמר חקירת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

8. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

יש לחלק את האחריות בין הנתבעת 1 וצד ג' 1, באופן שהנתבעת 1 תישא באחריות לאירוע בשיעור של 30% ואילו צד ג' 1 תישא באחריות לאירוע בשיעור של 70%.

הנתבעת 2 וצד ג' 2 חייבת בכיסוי ביטוחי לנתבעת 1.

מסקנותיי מבוססות על הנימוקים המפורטים להלן:

המחלוקת בדבר האחריות לקרות האירוע

עיקרי עדותו של המהנדס מטעם צד ג' 1

8.1. המהנדס מאשר כי לשם ביצוע עבודות החפירה צד ג' 1 שכרה, בין היתר, את שירותיה של הנתבעת 1. המהנדס מאשר כי לאחר הזכייה במקרקעין וטרם התחלת העבודות התגלה קו חשמל של התובעת במקרקעין (עמ' 6, שורות 11-10 לפרוטוקול). לאחר מכן, בסוף שנת 2014 צד ג' 1 התחילה בפעולות תיאום מול התובעת ובחודש ינואר 2015 קיבל המהנדס תכנית ראשונה (עמ' 6, שורות 17-16 לפרוטוקול).

המהנדס מעיד כי הכבל התת קרקעי היה ידוע לכל, הן לקבלנים שעבדו והן למפעילי הכלים ההנדסיים לרבות מפעילי המחפרונים (עמ' 6, שורות 18-17 לפרוטוקול).

המהנדס מעיד כי צד ג' 1 הוציאה הנחיה בקרב העובדים בשטח שלא להתקרב לכבל המתח התת קרקעי, מושא התובענה שניזוק בסופו של יום, אך מאשר בבד כי לא בוצע סימון של המיקום על פני השטח, והוא הסתפק בעובדה כי "היה ידוע איפה הכבל נמצא" (עמ' 6, שורות 23-21 לפרוטוקול).

המהנדס מאשר כי על פני השטח לא נעשה כל סימון של תוואי הכבל אשר נפגע, אלא הסתפק בלהראות בשטח את התוואי (עמ' 8, שורות 16-15 לפרוטוקול). המהנדס מסביר כי לא נעשה סימון על פני השטח מאחר שסימון באמצעות סרטים עף ברוח (עמ' 10, שורות 31-30 לפרוטוקול).

עוד מעיד המהנדס כי לאחר שהתובעת פנתה אליו בטענה שכבל תת קרקעי שלה נפגע הפנה אותה לנתבעת 1, לאחר שהתברר כי מחפרון של הנתבעת 1 הוא שפגע בכבל (עמ' 9, שורות 22-13 לפרוטוקול), ומשם הטיפול בתלונה של התובעת היה על ידי הבעלים של הנתבעת 1 (עמ' 10, שורות 11-9 לפרוטוקול).

כאשר נשאל המהנדס הכיצד אמור מפעיל המחפרון לדעת באיזה תוואי טמון הכבל התת קרקעי הוא משיב "בגלל זה אני שם, כדי להדריך אותו" (עמ' 12, שורות 5-4 לפרוטוקול).

עיקרי עדותו של הבעלים של הנתבעת 1

8.2. הבעלים של הנתבעת 1 מעיד בעדותו כי לא ניתנו כל הוראות בשטח לגבי הכבל התת קרקעי על ידי המהנדס מטעם צד ג' 1, אולם זאת הוא יודע על פי מה שאמרו לו עובדיו שנכחו במקום (עמ' 13, שורות 13-12 לפרוטוקול).

הבעלים של הנתבעת 1 מעיד כי לא היו כל סימני אזהרה בנוגע לתוואי הכבל (עמ' 13, שורות 30-27 לפרוטוקול).

הבעלים של הנתבעת 1 מעיד עוד כי מי שנתן למפעיל המחפרון הוראה לעבוד והיכן לעבוד הוא המהנדס מטעם צד ג' 1 (עמ' 14, שורות 2-1 לפרוטוקול).

עיקרי עדותו של מפעיל המחפרון

8.3. מפעיל המחפרון מעיד כי כל תכלית עבודתו בעת האירוע הייתה לנקות ולהזיז ערמות הפסולת (עמ' 18, שורה 1 לפרוטוקול). עוד הוא מעיד כי המהנדס מטעם צד ג' 1 הוא שאמר לו היכן לנקות ולא הזהיר אותו מפני מקום הימצאותו של הכבל התת קרקעי (עמ' 18, שורות 4-1 לפרוטוקול).

מפעיל המחפרון מעיד כי מי שביקש ממנו לבוא לישיבת ההוכחות הוא הבעלים של הנתבעת 1 והוא העיד כי שוחח עמו והם דיברו "ככה בכללי" ואף אישר כי הוא עובד אצל הנתבעת 1 גם כיום (עמ' 19, שורות 8-1 לפרוטוקול).

8.4. לא ברור כיצד נתנה צד ג' 1 הנחיה לקבלניה, ובכלל זה, לנתבעת 1 ולמפעיל המחפרון להתחלת ביצוע העבודות בשטח, אם לא הציגה כל אסמכתא המעידה על ביצוע ההנחיות הכלליות המפורטות במסמך "אישור ביצוע עבודה בקרבת מתקני חברת החשמל" (מוצג במ/1), ובכלל זה אישור המפקח מטעם התובעת לעבודה (הנחיה מס' 7 ו-8 במוצג במ/1).

8.5. איני מקבל את הסברו של המהנדס מטעם צד ג' 1, לפיה ההנחיות הכלליות מתייחסות להעתקת כבלי מתח של התובעת ממקום למקום, ולא לביצוע עבודה בקרבת מתקני התובעת שעליה ניתן אישור (מוצג במ/1). ראשית, בפרק ההנחיות הכלליות אין זכר להסבר זה של המהנדס. שנית, בתחילת עדותו העיד המהנדס ביחס למועד שלאחר זכייתה במקרקעין, "התחלנו בפעולות תיאום מול חב' החשמל, יועצי חשמל מלווים אותם לגבי מיקום ולגבי העתקת הכבל, העתקה עתידית כי נמצא בדיוק איפה שאנו עומדים לבנות. להערכתי התחלנו בתיאום בסוף 2014. קיבלתי תכנית ראשונה לידי בינואר 2015" (עמ' 6, שורות 16-13 לפרוטוקול). הווה אומר, כי אם ההנחיות הכלליות מופיעות באישור ביצוע עבודות, ללא קשר להעתקת הכבלים התת קרקעיים של התובעת, מדוע הן בכלל מופיעות באישור זה. כמו גם, נשאלת השאלה אם ממילא נעשה תיאום בקשר להעתקת הכבלים התת קרקעיים אזי היכן האישור של המפקח מטעם התובעת לכך.

8.6. בידי המהנדס לא היה להציג כל אסמכתא או תיעוד בדבר ההנחיות שנתן לעובדים בשטח לרבות מפעילי המחפרון על מנת לגבות את טענתו, לפיה הוא הראה למפעיל המחפרון השייך לנתבעת 1 היכן מותר לו לעבוד והיכן לאו. לא בכדי, העיד המהנדס כי אם היה יודע לאן העניין התגלגל היה דואג לתעד (עמ' 11, שורות 11-10 לפרוטוקול).

8.7. יתירה מזאת, המהנדס מעיד בעדותו כי הוא הדריך את מפעיל המחפרון היכן עובר התוואי של הכבל התת קרקעי, אלא בפועל לא הוצגה ולו אסמכתא אחת המעידה על הדרכה כזו שנעשתה בשטח. חיזוק לכך, אני מוצא בכך שהמהנדס או מי מטעמו כלל לא דאגו לבצע סימון אפקטיבי של התוואי על פי מידת הזהירות הנדרשת.

הסברו של המהנדס לאי סימון באמצעות סרטים על פני שטח תוואי הכבל התת קרקעי, כאמצעי לנקיטת זהירות על מנת למנוע פגיעה בכבל התת קרקעי, רק משום שהסרטים עפים ברוח, הינו הסבר פשטני ביותר, שאיני יכול לקבל. היה על צד ג' לדאוג לביצוע סימון אפקטיבי בתוואי הכבל התת קרקעי על מנת למנוע פגיעה בכבל, זאת באמצעות אמצעים פשוטים וזולים.

האם המהנדס הסתמך על זיכרונם של מפעילי המחפרונים כי ידעו במהלך עבודתם הקשה את מיקום תוואי הכבל התת קרקעי. אם התשובה לשאלה זו חיובית היא, ולאור היעדר התיעוד בעניין, אכן מתברר כי התשובה היא חיובית, אזי מדובר ברשלנות מצדה של צד ג' 1.

8.8. מכאן, שעיקר האחריות לפגיעת הכבל התת קרקעי של התובעת הוא על צד ג' 1, שכשלה במתן הוראות ברורות למפעיל המחפרון, וכשלה בנקיטת אמצעים סבירים למניעת הפגיעה בכבל התת קרקעי.

8.9. ברם, איני פוטר את הנתבעת 1 מכלל אחריות לאירוע.

8.10. בראש ובראשונה אומר כי איני מקבל את ניסיונם של הבעלים של הנתבעת 1 ושל מפעיל המחפרון להראות בעדותם כי בפועל סוג העבודה שבוצעה על ידי המחפרון בשטח הוא פינוי ערימות פסולת ולא חפירה (עמ' 13, שורות 10-9 ועמ' 18, שורות 4-1 לפרוטוקול), שאז, כביכול, הסבירות שהמחפרון ייפגע בכבל התת קרקעי היא נמוכה יותר. מעיון בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 נטען באופן מפורש כי המחפרון ביצע עבודות חפירה (סעיפים 20-16 לכתב ההגנה של הנתבעת 1). הא ותו לא.

8.11. הנתבעת 1, או מי מטעמה, אינה יכולה להסיר מעליה את האחריות רק משום שלא קיבלה הנחיות ברורות מצד ג' 1 ומשום שלא היה סימון של תוואי הכבל התת קרקעי של התובעת. אמנם, היא מלמדת על האחריות של מי שהייתה עליו החובה לסמן התוואי של הכבל ולהעביר את ההנחיות כדבעי. אולם, בכך לא די. הבעלים של הנתבעת 1 העיד כי אין זה הפרויקט הראשון שבו הנתבעת 1 פועלת כקבלן משנה והוא אף ידע לומר מהם הסימנים להימצאותו של כבל מתח תת קרקעי (עמ' 13, שורות 24-20 לפרוטוקול). מכאן, שטרם התחלת ביצוע העבודות על ידי המחפרון, היה על הנתבעת 1 לדאוג כי יהיו בידיה הכלים לביצוע עבודתה בצורה נאותה, ובכלל זה לקבל לידיה את התוואי של הכבל התת קרקעי, או לחילופין לדאוג כי ייעשה סימון על פני השטח באמצעות צד ג' 1 או מי מטעמו. אם היה עולה בידי הנתבעת 1 להראות כי עשתה כן עובר לביצוע העבודות על ידה, הרי שהיה מקום לשקול לפטור אותה לחלוטין מהאחריות. אולם, מאחר שבנסיבות העניין לא עלה בידי הנתבעת 1 להראות זאת, היא אינה יכולה לצמוח ממחדלה של צד ג' 1.

8.12. זאת ועוד, לא מצאתי כל אסמכתא בדבר טענה שנטענה בזמן אמת על ידי הנתבעת 1 בדבר היעדר אחריותה לקרות האירוע. ההיפך הוא הנכון. מצאתי על יסוד עדותו של המהנדס מטעם צד ג' ועל יסוד עדותו של הבעלים של הנתבעת 1 משום הכרה באחריות הנתבעת 1 על ידי העברת בקשה למבטחת, הנתבעת 2, לתשלום נזקי התובעת (עמ' 15, שורות 10-9 לפרוטוקול). עם זאת, איני מקבל את טיעונו של ב"כ צד ג' 1 לפיה בזמן אמת הבעלים של הנתבעת 1 לקח עליו את האחריות לקרות האירוע (עמ' 22, שורות 15-14 לפרוטוקול). עצם פנייתה של הנתבעת 1 לקבלת כיסוי ביטוחי אל מול הנתבעת 2 אינה שוללת ממנה את הזכות להעלות טענות נוספות לעניין האחריות.

8.13. חיזוק נוסף למסקנתי זו, אני מקבל מעצם תשובתו של מפעיל המחפרון לשאלה האם הבעלים של הנתבעת 1 (אשר העיד לפניו) "אמר לך להגיד משהו, לא דיברתם בכלל", השיב באופן מתחמק "דיברנו ככה בכללי" (עמ' 19, שורות 4-3 לפרוטוקול).

לא מן הנמנע כי מפעיל המחפרון מתוקף היותו עובד בנתבעת 1 ועל רקע שיחה שקיים עם הבעלים של הנתבעת 1 – אשר הוא זה שביקש ממנו להתייצב לישיבת ההוכחות הגם שמי שביקש לזמנו הוא ב"כ הנתבעת 2 (עמ' 17, שורה 1 לפרוטוקול) – תיאם את גרסתו כדי שתתאים לגרסתו של הבעלים של הנתבעת 1.

8.14. על יסוד המקובץ, אני מטיל על צד ג' 1 אחריות בשיעור של 70% ואילו על הנתבעת אטיל אחריות בשיעור של 30%.

שאלת הכיסוי ביטוחי

8.15. סירובה של הנתבעת 2 וצד ג' 2 לשאת בכיסוי הביטוחי בגין אחריותה של הנתבעת 1 לפגיעה מתקן של התובעת, הוא על יסוד הטענה כי הנתבעת 1 לא הציגה בפניה את האישורים לביצוע העבודות מושא הנזק לרכוש, וכי הנתבעת 1 לא קיבלה לידיה מהתובעת את מיקומו המדויק של הרכוש התת קרקעי על פי סעיף 4 לפרק ב' בפוליסה (מוצג במ/3).

8.16. המהנדס מטעם צד ג' 1 מאשר כי האישור לביצוע העבודות הוא אישור ביצוע עבודה בקרבת מתקני חברת החשמל (מוצג במ/1) (עמ' 8, שורות 10-9 לפרוטוקול). אישור זה הומצא על ידי המהנדס בפני כל המפעילים של הכלים ההנדסיים לרבות מפעיל המחפרון השייך לנתבעת 1 (עמ' 8, שורות 15-14 לפרוטוקול). כמו גם מכתב מאת המהנדס מטעם צד ג' 1 בדבר הפגיעה בכבל התת קרקעי של התובעת (מוצג במ/2) ממנו עולה כי העבודות שבוצעו מטעם צד ג' 1 לרבות עבודתו של המחפרון היו בהתאם לתוכנית.

כמו כן, המהנדס מעיד כי אמנם אישור ביצוע עבודה מטעם התובעת (מוצג במ/1) מופנה לצד ג' 1, אך תמיד האישור ניתן לידי היזם כדוגמת צד ג' 1, ולא לידי הקבלן המבצע, כדוגמת הנתבעת 1 (עמ' 10, שורות 23-21 לפרוטוקול).

אני מקבל הסברו זה של המהנדס. הרי סביר כי מי שאחראי להוצאת אישורים שונים לרבות אישור לביצוע עבודות בקרבת מתקני התובעת, הוא היזם או הקבלן הראשי ולא הקבלן המשנה. אלא אם צד ג' 1 הייתה מראה אחרת באמצעות למשל החוזה שנכרת בין הנתבעת 1 לצד ג' 1. משכך גם, העובדה כי הבעלים של הנתבעת 1 לא קיבל בעצמו אישור לביצוע העבודות מהתובעת (עמ' 16, שורות 2-1 לפרוטוקול), אין בו ולא כלום.

8.17. לכל היותר, מדובר ברשלנות של הנתבעת 1 (לצד רשלנותה של צד ג' 1) שהסכימה לעבוד חרף קבלת הנחיות ברורות לגבי תוואי הכבל התת קרקעי. עם זאת, אין לומר כי המחפרון החל עבודתו בניגוד להוראות שניתנו לו על ידי המהנדס מטעם צד ג' 1. הרי המהנדס מטעם צד ג' 1 העיד כי מבחינתו קיבל את כל האישורים הנדרשים להתחלת ביצוע העבודה, ואף תמך זאת במכתב מושא מוצג במ/2.

9. לפיכך, חלוקת האחריות בין הצדדים כפי האמור בפתח סעיף 8 לעיל.

סוף דבר

10. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2 (כלל חברה לביטוח בע"מ), תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

10.1. סכום הפסוק לפי פסק דין חלקי מיום 07.06.2017 בסך של 27,860 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

10.2. הוצאות משפט, ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד, בסך של 4,000 ₪.

מאחר שהתובעת והנתבעות הגיעו להסדר שבעקבותיו ניתן פסק דין חלקי, ולמעשה חלקה של התובעת בדיונים תם טרם הוחל דיון ההוכחות בתיק, ניתנת בזאת פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט ובמידה וזו שולמה אני מורה על השבתה.

11. צד ג' 1 (אחוזת שנלר בע"מ) תשפה את הנתבעת 2 (כלל חברה לביטוח בע"מ, כמי שבאה בנעליה של הנתבעת 1) שיעור של 70% מהסכום המנוי בסעיף 10.1 לעיל, בסך של 19,502 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום לתובעת ועד למועד התשלום המלא בפועל.

12. צדדי ג' (אחוזת שנלר בע"מ וכלל חברה לביטוח בע"מ) תישאנה באופן שווה בהוצאות שולחת ההודעה (חברת עותמאן בע"מ), ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה, שכר שני העדים ושכ"ט עו"ד, בסך של 7,150 ₪.

13. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 12-10 לעיל ישולמו תוך 30 יום ממועד מתן פסק דין או ממועד הצגת הדרישה בהתאם.

14. צד ג' 2 (כלל חברה לביטוח בע"מ) תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

15. הנתבעת 2 (כלל חברה לביטוח בע"מ) וצד ג' 1 (אחוזת שנלר בע"מ) רשאיות להגיע להסכמות ביניהן בדבר חלוקת אופן התשלום ישירות לידי התובעת, כך שהנתבעת 2 (כלל חברה לביטוח בע"מ), כמבטחת שולחת ההודעה, תשלם לתובעת שיעור של 30% מהסכום הפסוק (סך של 8,358 ₪) וצד ג' 1 (אחוזת שנלר בע"מ) תשלם לתובעת שיעור של 70% מהסכום הפסוק (סך של 19,502 ₪).

16. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' חשוון תשע"ח, 24 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.