בקשה למתן צו מניעה זמני.

רקע עובדתי כללי –

1. התובע בתיק העיקרי והמבקש את הסעד הזמני, מר גאוי סח (להלן: "המבקש"), הגיש את התובענה בתיק זה בהתייחס למקרקעין הידועים כחלקה 54 בגוש 19347 (להלן: "המקרקעין"). אין חולק כי המבקש הינו בעל הזכויות בחלקה הסמוכה למקרקעין– חלקה 64 באותו הגוש (להלן: "החלקה הסמוכה"), ועל חלקה זו הקים מפעל (להלן: "המפעל").

המבקש טוען כי שכר את המקרקעין ואחר כך רכש אותם מהבעלים שלהם, המנוח מוחמד אחמד נאסר ז"ל (להלן: "המנוח") ומאשתו אנתסאר נאסר, הנתבעת 2 (ואחותו של המבקש) – וזאת עוד בשנת 2005. לטענת המבקש, הוא הקים על המקרקעין מבנים אשר משרתים את המפעל (שבחלקה הסמוכה), ונהג במקרקעין מנהג בעלים מאז 2005 ועד היום.

לשיטת המבקש, בשנת 2013 או בסמוך לכך, נודע לו כי הנתבע 1 (המשיב 1), מר נאסר נאסר (להלן: "המשיב 1"), רכש אף הוא את המקרקעין, וכי בשלב מסוים התברר לו שהזכויות במקרקעין כבר רשומות על שם המשיב 1. המבקש טוען כי היו מגעים בין הצדדים הרלבנטיים במטרה לשכנע את המשיב 1 לבטל את ההסכמים שיש לטובתו לגבי המקרקעין, אך המשיב 1 מסרב לקבל את עמדת המבקש – ולכן, יש צורך להכריע בטענותיו של המבקש לגבי הבעלות במקרקעין (אשר לכל הפחות נוגעות לעסקאות נוגדות). בהתאם, הוגשה התביעה מטעם המשיב כלפי המשיב 1 וכלפי נתבעים נוספים, המשיבים 2-9 (להלן: "המשיבים 2-9"), אשתו של המנוח וילדיו.

ההליכים בבקשה לסעד זמני –

1. בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה למתן סעד זמני למניעת כל דיספוזיציה במקרקעין עד הכרעה בתיק העיקרי. במהלך הדיון ביום 27.3.2016, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן צו מניעה זמני בהתייחס למקרקעין (להלן: "הצו הזמני"), לתקופה של כ-3 חודשים, בכפוף להפקדה כספית או ערבות בנקאית אוטונומית בקופת בית המשפט על סך של 20,000 ₪.
2. בדיון שהתקיים ביום 12.7.2016, המבקש עתר להארכת תוקפו של הצו הזמני באותם התנאים, עד להכרעה בתיק בעיקרי. המבקש מדגיש (הן בדיון והן בתשובה שהוגשה ביום 25.7.2016), כי הוא מחזיק במקרקעין ועושה בהם שימוש מזה זמן רב, כי קיימות ראיות לגבי זכויותיו הנטענות, כי אי מתן הסעד הזמני יסב לו נזקים בשל אי יכולתו להמשיך ולעשות שימוש במקרקעין לצורך התפקוד השוטף של המפעל וכי המשיב 1 מעולם לא עשה שימוש במקרקעין ולא טען לגבי כל נזק שעשוי להיגרם לו למקרה והצו הזמני יישאר על כנו.
3. המשיב 1 מתנגד להותרת הצו הזמני על כנו, בעיקר מחמת טענותיו לגבי אי קיומה של זכות לכאורית מצד המבקש לגבי המקרקעין. המשיב 1 מדגיש כי קיימים הסכמים לפיהם הוא רכש את המקרקעין כדין והראיה היא, כי הבעלות נרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין. לחילופין – טוען המשיב 1 כי יש להתנות את הותרת הצו הזמני על כנו בהפקדת ערובה בסכום גבוה יותר.
4. המשיבים 2-9, הודיעו בכתב לבית המשפט ביום 20.7.2016, כי הם מסכימים למתן צו מניעה זמני, לצורך שימור המצב הקיים במקרקעין, והם אף מאשרים באופן כללי את טענות המבקש לגבי זכויותיו הנטענות במקרקעין, כלומר – שהוא אכן רכש את המקרקעין מהמנוח.
5. בין לבין, הוגשה מטעם המשיב 1 ביום 13.7.2016 "הודעה על צירוף מסמך הצהרה", אליה צורף מסמך הנושא את הכותרת "הצהרה", ואשר נחתם לכאורה בפני עו"ד דראושה ואינו נושא תאריך ברור (להלן: "המסמך"). לטענת המשיב 1, מהמסמך עולה כי המנוח מכר למשיב 1 כמה חלקות מקרקעין, אשר לגבי כל אחת מהן נחתם הסכם מכר נפרד, ועל מסמך זה חתומה גם המשיבה 2 (אשתו של המנוח). לטענת המשיב 1, המסמך מלמד על כך שהמקרקעין נמכרו כדין למשיב 1 ולא למבקש, ויש בו כדי לכרסם בגרסת המבקש לגבי הזכויות הנטענות שלו במקרקעין. המבקש טוען כי אין מקום לקבל את המסמך לתיק בית המשפט כראיה, לא בקשר לבקשה דנן ולא בקשר לתביעה העיקרית, ומצביע על קשיים שקיימים לגבי המסמך, כגון העובדה שיש סימני שאלה לגבי התאריך שבו הוא הוכן והעובדה שהוא אינו מתייחס למקרקעין ספציפיים (גוש וחלקה).

דיון והכרעה –

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש מקום להותיר את הצו הזמני על כנו עד להכרעה בתביעה העיקרית.
2. זכות לכאורית – אין ספק כי העובדה שהמקרקעין רשומים על שם המשיב 1 מצביעה על קושי משמעותי מבחינת המבקש, אף אם נבחן את הסיטואציה באספקלריה של ההוראות המתייחסות לעסקאות נוגדות. אלא ששוכנעתי כי המבקש הרים את הנטל להראות כי קיימת זכות לכאורית, בשלב ראשוני זה, ולו בשל שעמדת המשיבים 2-9 היא כי המבקש אכן רכש את המקרקעין מהמנוח לפני המכר למשיב 1 ובשל העובדה (שאינה שנויה במחלוקת) שהמבקש מחזיק בפועל במקרקעין בשנים האחרונות ועושה בהם שימוש, ללא שהועלו עד כה טענות מצב המשיב 1.

בשים לב לעמדתי זו – אין כל צורך להכריע בשלב זה בשאלת קבילותו של המסמך ו"ההצהרה". כאשר יגישו הצדדים את תצהירי העדות הראשית מטעמם – וככל שצד מסוים ירצה להגיש את המסמך כראייה מטעמו, וככל שתתעורר שוב מחלוקת לגבי המסמך – נדון שנית בסוגיה.

לכן, לא ניתן לומר בשלב ראשוני זה, כי תביעתו של המבקש משוללת כל יסוד.

1. מאזן הנוחות – במקרה זה, נוטה בבירור לטובת המבקש. המבקש עושה במקרקעין שימוש לצורך הפעלת המפעל מזה שנים, וככל שלא יישאר הצו הזמני על כנו, יוכל המשיב 1 לפעול לסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין.

מנגד, המשיב 1 לא העלה כל טענה לגבי צורך שיש לו במקרקעין נכון להיום, או לגבי רצון שלו למכור אותם, או לגבי כל שימוש אחר שבדעתו לעשות בהם לעת הזו. לכן, אף אם תידחה התביעה ויקבע שהזכויות במקרקעין שייכות למשיב 1, יוכל המשיב 1 לדרוש תשלום מהמבקש לגבי השימוש במקרקעין במהלך התקופה שבה יישאר הצו הזמני על כנו, אך לא יגרם לו כל נזק אחר.

סיכום -

1. אשר על כן, אני מאריכה את תוקפו של הצו הזמני עד להכרעה בתיק העיקרי.

המשמעות הינה שהמשיב 1 אינו יכול לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין ולא יכול לסלק את ידו של המבקש מהמקרקעין בשלב זה.

1. עם זאת, אני מוצאת להגדיל את היקף הערובה שעליה הוריתי, כיון שעתה היא תשמש למשך פרק זמן ארוך בהרבה מאשר פרק הזמן שלגביו היא ניתנה במועד שנקבעה. בהתאם, על המבקש להפקיד עוד 15,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בהמחאה בנקאית, תוך 10 ימים מהיום שבו תיפסק השביתה ויתאפשר לבצע הפקדה שכזו (גם אם המועד יחול במהלך הפגרה).

אין צו להוצאות.

1. לגבי המשך ההליכים, אני מורה כדלקמן:

המשיבים 2-9 יגישו את כתב ההגנה עד יום 30.7.2016.

הצדדים ישלימו את כל ההליכים המקדמיים עד יום 15.9.2016.

התובע/המבקש יגיש תצהירי עדות ראשית עד יום 15.10.2016.

הנתבעים כולם (המשיב 1 והמשיבים 2-9) יגישו תצהירי עדות ראשית עד יום 15.11.2016.

אני קובעת ישיבה ליום 6.12.2016 בשעה 08:30.

1. אני ממליצה לצדדים להמשיך בהידברות ביניהם, לרבות באמצעות מגשר, היות ואני מאמינה שניתן להגיע להבנות בתיק זה במקום להמשיך בהליכים המשפטיים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ו, 25 יולי 2016, בהעדר הצדדים.