אף לאחר שבא-כוח המערער חקר את המומחה הרפואי מטעם המשיב, ובאי-כוח הצדדים הגישו סיכומים משלימים בכתב, לא מצאנו כי יש מקום לסטות מפסק דיננו המפורט שניתן ביום 14.6.2018. תשובותיו של המומחה מטעם המשיב בחקירה הנגדית ובמענה לשאלותינו חיזקו את מסקנתנו לפיה המערער אינו לוקה ב-PTSD שנגרם כתוצאה מחבלה ביום 17.8.2001. נעיר כי בסיכומיו המשלימים של בא-כוח המערער קיימת חריגה מהיקף היריעה, שתוארה בפסקאות 18 ו-27 בפסק הדין האמור, ואף מצוי תיאור לא מדויק של תשובות המומחה בחקירתו. בא-כוח המערער חרג מביקורת עניינית על המומחה מטעם המשיב. הגדרת עמדתו כ"דיעה הזויה" (סעיף 23 לסיכומים) ואותו כ"חסר הגיון" (סעיף 22 לסיכומים) עומדים בניגוד לאתיקה המקצועית של עורכי דין, לתקנות סדר הדין האזרחי ולסגנון מאופק וענייני המחויב במסגרת ניהול הליך של ערעור על-פי חוקי הנכים.

לפנים משורת הדין, לא נחייב את המערער בתשלום שכר טרחה נוסף, מעבר לזה שנפסק בפסק הדין.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"א, 12 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.