ניתן ביום 19 ספטמבר 2017

בשם המערערים בע"ע 29831-09-15 והמשיבות 2-1 בע"ע 37029-03-16: עו"ד ערן קייזמן ועו"ד יוסי חזן

בשם המרכז הרפואי בני ציון: עו"ד עוזי יוספזון

בשם מדינת ישראל: עו"ד דורון יפת

בשם ההסתדרות הרפואית: עו"ד ליאת סעדון לוי

פסק דין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. המחלוקת מושא הערעורים שלפנינו נוגעת לדרך התשלום על תורנויות בבתי חולים, מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים על רופאים ברפואה הציבורית, כאשר התורנות מבוצעת על ידי "תורן חוץ" שאינו מועסק באותו בית חולים בעבודת בוקר. הסוגיה הובאה להכרעתנו במסגרת ערעורים על שני פסקי דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (פסק הדין בתיק ס"ע 3515-08-11 ואח' שניתן על ידי השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר משה גרבלר ומר דניאל בר-עוז; להלן: תביעת אורטנברג; ופסק הדין בתיק סע"ש 45949-06-13 ואח' שניתן על ידי השופטת עפרה ורבנר ונציגי הציבור מר יצחק גבאי ומר דוד ברקן; להלן: תביעת צ'רנוקוזינסקי).
2. להלן יובא תחילה הרקע הכללי, המשותף לשני הערעורים, ולאחר מכן נפרט לגבי כל אחד מההליכים את העובדות הרלוונטיות ואת פסיקת בית הדין האזורי. משם נעבור לפירוט טענות הצדדים כפי שהועלו בערעורים, ולהכרעתנו.

הרקע הכללי למחלוקת וההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים

1. שכרם ותנאי עבודתם של רופאים ברפואה הציבורית בישראל מוסדרים ברצף הסכמים קיבוציים כפי שנחתמו לאורך השנים בין המעסיקות ברפואה הציבורית, ובראשן המדינה, לבין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: הר"י ו-ההסכמים הקיבוציים של הרופאים, בהתאמה). הסוגיה העומדת להכרעתנו נוגעת לשכר שיש לשלם לרופאים המבצעים תורנויות בבתי חולים בשעות שלאחר שעות הפעילות הרגילות (בימי חול החל מהשעה 16:00 ועד 8:00 למחרת, וכן בימי שישי החל מהשעה 13:00, שבת וחג). השאלה אינה מתעוררת ביחס לרופאים המועסקים ממילא באותו בית חולים ומבצעים את התורנויות כ"עבודה נוספת" כחלק ממחויבויותיהם במסגרת משרתם הרגילה, אלא ביחס לרופאים שמבצעים באותו בית חולים אך ורק תורנויות (להלן גם: תורני חוץ).

במאמר מוסגר יצוין כי קיימים מספר סוגים של "תורני חוץ" כהגדרתם לעיל - וביניהם רופאים המועסקים אך ורק בביצוע תורנויות ואין להם עבודת יום קבועה; רופאים המועסקים אצל מעסיק אחד בעבודת היום ואצל מעסיק אחר בביצוע התורנויות; ורופאים המבצעים הן את עבודת היום והן את התורנויות אצל אותו מעסיק, אך במוסדות רפואיים שונים. הצדדים חלוקים בשאלות שונות הנוגעות לאבחנה בין הקבוצות האמורות אך יצוין כבר כעת כי לא מצאנו לנכון להכריע בהן שכן אינן רלוונטיות לצורך הערעורים שלפנינו, והגדרת "תורני חוץ" על ידינו לעיל נעשתה לצרכי הליך זה בלבד.

1. ביום 29.11.76 נחתם "זיכרון דברים" (שנרשם מאוחר יותר כהסכם קיבוצי) בין הר"י לבין המדינה, קופת חולים כללית וההסתדרות המדיצינית הדסה (להלן: הסכם 1976). הסכם 1976 עוסק בנושאים שונים הן בהתייחס לרופאי בתי חולים, הן בהתייחס לרופאי מרפאות והן בהתייחס ל"רופאי בריאות הציבור ורופאים בעלי תפקידים אחרים". במסגרת הסכם זה נקבעה בין היתר "תמורה עבור תורנויות", בהתאם למועד ביצוען (יום חול, שישי/שבת וחג); מקום ביצוען (במחלקה בבית חולים או בחדר מיון); והתמחותו של הרופא (כך שבמקצועות מסוימים התשלום הוא גבוה יותר, והתשלום לרופא מומחה הוא גבוה יותר). חישוב התמורה נעשה במכפלות של "שכר של יום עבודה", וכדוגמא - עבור תורנות מחלקה בערב שבת "יקבל רופא תשלום בסכום הזהה לשכר של יום עבודה ותוספת תשלום הזהה לשכר 4 ימי עבודה". סעיף 27 להסכם 1976 מגדיר כיצד יחושב "שכר של יום עבודה", במילים הבאות:

"בזיכרון דברים זה, "שכר יום עבודה" יהיה כדלקמן: שכר יסוד + תוספת ותק + תוספת יוקר + תוספת משפחה + תוספת בית חולים + 2.5% מן השכר המשולב (וב - 1.4.77 עוד 2.5%) מן השכר המשולב, הכל מחולק ב - 25".

עוד נקבע בהסכם 1976 כי "הוראות ביצוע לתשלום לפי הסכם זה... יקבעו בשירות המדינה ע"י החשב הכללי בהסכם עם ארגון הרופאים עובדי המדינה ובמוסדות אחרים ע"י הנהלת המוסד בהסכם עם נציגות הרופאים של אותו מוסד..." (סעיף 30).

1. במהלך שנת 1977 הוציאה המדינה את "הוראות הביצוע של תורנויות וכוננויות רופאים בהתאם לזיכרון הדברים מיום 29.11.76" (להלן: הוראות 1977). סעיף 5 להוראות 1977 חוזר על הגדרת "שכר יום עבודה" שצוטטה לעיל מתוך סעיף 27 להסכם 1976, תוך הפניה אליו. סעיף 8 להוראות 1977 כולל - לפי כותרתו - "הבהרות" (שאינן חוזרות על סעיפי הסכם 1976 אלא מוסיפות עליהן), ובמסגרת זו קובע סעיף 8.1 כדלקמן:

"תשלום יום עבודה יחשב לרופאים הבאים למלא תורנות ממוסד אחר בהתאם לשכר שהם מקבלים עבור יום עבודה במוסד בו הם מועסקים בקביעות.

רופאים עולים, אשר טרם נקבעה להם משכורת קבועה בהתאם לסולם הדירוג, יחשב יום עבודה לפי דרגה ד' של דירוג הרופאים עם חמש שנות ותק.

לתורן חוץ יחשב יום עבודה, באם לא משובץ בדרגה מוגדרת, לפי דרגה ד' עם חמש שנות ותק".

1. המחלוקת מושא הערעורים נוגעת לפרשנותם של סעיף 27 להסכם 1976 וסעיף 8.1 הנ"ל, ובעיקר מה הפרשנות שיש לצקת במילים "בהתאם לשכר שהם מקבלים עבור יום עבודה במוסד בו הם מועסקים בקביעות" (ההדגשה אינה במקור). מקום העבודה העיקרי של הרופאים בהליכים שלפנינו, כפי שעוד יפורט להלן, הוא לשכות בריאות נפתיות. לגבי לשכות אלו נקבע בהסכם קיבוצי מיום 5.2.87 (שלא הוצג לפנינו) כי רופאים המועסקים בהן, גם אם אינם מומחים, יוכלו להתקדם עד דרגת שכר 6. בנוסף, רופאים המועסקים בלשכות הבריאות זכאים לשלוש תוספות ייחודיות, אשר שולמו לרופאים שעניינם נדון לפנינו בגין "עבודת היום" שלהם בלשכות הבריאות, אך לא שולמו להם בגין ביצוע תורנויות על ידם בבתי החולים. להלן יובאו פרטי שלוש התוספות עליהן נסובה המחלוקת בין הצדדים:
2. תוספת "בריאות הציבור 15%" (תוספת אחוזית) - משולמת לרופאים המועסקים בלשכות הבריאות החל מיום 1.7.76 (ותיקרא להלן: תוספת 15%). הצדדים לא הפנו למקור ההסכמי לתשלומה, ולכן הניחו כי התוספת כבר הייתה קיימת במועד חתימתו של הסכם 1976. נקודת מוצא זו אינה בהכרח נכונה שכן לפי אתר הר"י, המקור לתוספת הוא החלטת ועדה פריטטית מיום 28.8.77 (שלא הוצגה לפנינו), אשר התכנסה בעקבות סעיף 37 להסכם 1976 (שאכן מורה על הקמת ועדה פריטטית, לבחינת שכרם של "רופאי בריאות הציבור").
3. תוספת רופאים 42% - משולמת לרופאים המועסקים במרפאות, לרבות בלשכות הבריאות, מכוח "זיכרון דברים" מיום 5.7.83 (להלן: הסכם 1983). בזיכרון הדברים נקבע כי רופאי מרפאות יקבלו "תכ"ז ("תשלום כספי זהה" - ס.ד.מ) בגובה 42%" (סעיף 5 להסכם 1983; תוספת זו תיקרא להלן: תוספת 42%).

בהמשך לזיכרון הדברים אמור היה להיחתם הסכם קיבוצי מפורט אשר ככל הידוע לא נחתם, ובמקומו פנו הצדדים לבוררות וניתן פסק בורר ביום 5.9.83. פסק הבורר לא הובא לעיוננו אך עיקריו מפורטים בהוראות ביצוע שהוציאה המדינה ביום 21.9.83 (להלן: חוזר 1983). בחוזר הובהר כי "רופאי המרפאות" זכאים "לתוספת שכר בגובה 42%, שתחושב מהמרכיבים המובאים בחשבון לחישוב ערך יום עבודה כמפורט בסעיף 3.1 לעיל..." (סעיף 5.3). בסעיף 3.1 האמור נקבע, תחת הכותרת "עבודה נוספת", כי "ערך יום עבודה יחושב על בסיס הרכיבים הבאים: המשכורת המשולבת החדשה, תוספת בי"ח/אמבולטורית/גריאטרית, תוספת התמחות, תוספת מקצועות מיוחדים, תוספת שילוב - הכל מחולק ב - 25...".

1. תוספת "בריאות הציבור" שהינה תוספת שקלית-סכומית (ונפרדת מתוספת בריאות הציבור האחוזית) - משולמת מכוח "נספח השלמה" של הסכם קיבוצי מיום 20.6.94 (להלן: הסכם 1994). תחת הכותרת "רופאי בריאות הציבור" נקבע בנספח זה כי "החל מ - 1.1.94 יהיו זכאים רופאי תחנות האם והילד, תחנות לבריאות הנפש והתפתחות הילד, רופאי בתי ספר, רופאי הביטוח הלאומי ורופאי משרד הביטחון, משרד התחבורה ומשרד העבודה והרווחה לתוספת בריאות הציבור" (סעיף 17.1; תוספת זו תיקרא להלן: תוספת בריאות הציבור). עוד נקבע כי "תוספת בריאות הציבור הינה שכר לכל דבר ועניין לרבות לחישוב ערך יום עבודה" (סעיף 17.2). להשלמת התמונה יצוין כי ועדת מעקב שהתכנסה ביום 17.1.96 מכוח הסכם 1994 קבעה את שיעורה של תוספת בריאות הציבור לרופאי בריאות הציבור שאינם מומחים ואינם מתמחים, בסך של 1,500 ₪ לחודש (מע/12).
2. עוד ראוי לציין הסכם קיבוצי נוסף שנחתם בין המעסיקות ברפואה הציבורית לבין הר"י, ביום 13.7.00 (להלן: הסכם 2000). בסעיף 9.1 להסכם זה נקבע כי "המדינה תפעל להכרה בתוספות הבאות כתוספות קבועות לעניין חוק שירות המדינה (גמלאות): תוספת תפוקה (הסכם מיום 20.6.94); גמול ייעוץ (נספח ההשלמה מיום 15.8.94); בריאות הציבור (סמל 893); תוספת רופאים (סמל 724)". לענייננו, תוספת "בריאות הציבור (סמל 893)" היא תוספת 15%, ו"תוספת רופאים (סמל 724)" היא תוספת 42% בהתאם להגדרות לעיל.

עוד נקבע בהסכם 2000 כי "התוספות האמורות יובאו בחשבון לעניין תשלום עבור ימי היעדרות בשכר. למען הסר ספק, מובהר כי התוספות לא יובאו בחשבון לחישוב ערך יום ולחישוב התשלום עבור עבודה נוספת, ולא יכללו בבסיס החישוב של תוספות אחוזיות" (סעיף 9.3 הכלול בראש הפרק "תוספות במסלול פנסיה תקציבית", מבלי שהוצג בפנינו ההסכם במלואו; ההדגשה הוספה).

1. בתחילת שנות ה- 2000 החלה הר"י בפעילות כזו ואחרת בעניינם של תורני החוץ, שהיו מעין "בן חורג" של המערכת וזכויותיהם לא הוסדרו בצורה מסודרת ואף לא יושמו באופן זהה אצל כל המעסיקים הציבוריים. ביום 27.4.06 הגישה הר"י לבית הדין האזורי בתל אביב בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד מדינת ישראל, שירותי בריאות כללית, הסתדרות מדיצינית הדסה, עיריית תל אביב ועיריית חיפה (ס"ק (אזורי ת"א) 218/06). בקשתה העיקרית של הר"י במסגרת הליך זה הייתה לקבוע כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים גם על רופאים המועסקים כ"תורני חוץ". הליך משפטי זה הוביל למשא ומתן ארוך אשר בסיומו נחתם - ביום 17.12.12 - הסכם קיבוצי בין המעסיקות ברפואה הציבורית לבין הר"י (להלן: הסכם 2012).
2. הסכם 2012 מסדיר את זכויותיהם ותנאי עבודתם של "תורני חוץ" ו"תורני בית" כהגדרתם בהסכם ("תורן חוץ" מוגדר כ"רופא המועסק אצל מעסיק, שלא במסגרת התמחות, לצורך ביצוע תורנויות בלבד", בעוד ש"תורן בית" מוגדר כרופא המבצע לפחות 4 תורנויות בחודש וכן מועסק אצל אותו מעסיק שלא בביצוע תורנויות, בהיקף שאינו עולה על שליש משרה). תחולתו של הסכם 2012 היא מיום 1.7.11, וצוין במכתבים שהוחלפו בין הצדדים במקביל לחתימתו כי ההסכם לא ימנע תביעות פרטניות של רופאים בגין התקופה שקדמה לכך. עוד הודגש בהסכם כי אין באמור בו "כדי להשליך על תנאי העסקתם של רופאים אשר עליהם לא חל הסכם זה", היינו אשר אינם נופלים בהגדרת "תורן חוץ" או "תורן בית" כאמור בהסכם.
3. בנוגע לתמורת התורנויות קובע הסכם 2012, כי השכר שישולם לתורן חוץ/בית בגין ביצוע תורנות יחושב על ידי הכפלת שכרו הקובע לערך יום במקדם התורנות הרלוונטי בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על הרופאים כפי שיהיו מעת לעת (במאמר מוסגר יוסבר כי "מקדם התורנות" נקבע בהסכמים הקיבוציים כדרך לקביעת תמורת התורנות תוך אבחנה בין סוגי התורנויות השונים; למשל - בחוזר 1983 צוין כי עבור תורנות רגילה תיעשה הכפלה במקדם 1, עבור כוננות של רופאי מינהל הכפלה במקדם 0.75, עבור כוננות מתוכננת למומחים - מקדם 1.2 וכן הלאה).

עוד נקבע בהסכם 2012 כי "בסיס השכר לצורך חישוב השכר הקובע לערך יום של תורן חוץ/בית..." יכלול את השכר המשולב בהתאם לדרגה וותק; תוספת פריפריה ותוספת מקצועות מיוחדים; וכן "כל רכיב שכר נוסף אשר מובא בחשבון לצורך חישוב ערך יום, על פי הכללים הקבועים בהסכמים הקיבוציים החלים על הרופאים וכפי שיהיו מעת לעת, לגבי תורני חוץ/בית שמתקיימים בהם תנאי הזכאות לרכיבי שכר כאמור" (סעיף 4(ב)). הוראות נוספות מתייחסות לדרך קביעת השכר המשולב, כאשר לגבי תורן חוץ המועסק בעבודת יום אצל מעסיק ציבורי ומשובץ אצלו בדרגה ובוותק על פי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים - יחושב שכרו לפי הדרגה בה הוא משובץ אצל המעסיק האחר, או דרגה 6/6+, לפי הנמוך (סעיף 4(ג)), ולגבי תורן חוץ אחר - נקבעה דרגה במסגרת ההסכם (דרגה 3 עד 3ד'; יצוין כי פירוט זה של הוראות ההסכם אינו מלא ונכתב להשלמת התמונה בלבד).

1. חתימת הסכם 2012 לא סיימה את המחלוקות לגבי העבר, ואף לא את המחלוקות לגבי רופאים המבצעים תורנויות במוסד רפואי אחר מזה בו מתבצעת עבודתם העיקרית, אך אינם נופלים בהגדרות של "תורן חוץ" או "תורן בית" בהתאם להסכם 2012. ביחס לרופאים אלו הוציאה נציבות שירות המדינה חוזר מטעמה ביום 14.8.13, בו נקבע בין היתר כי רופא "המועסק בשעות שאינן שעות התורנות (עבודת בוקר) ביחידה ממשלתית (כגון לשכת הבריאות או בית חולים) ואשר מבצע תורנויות חוץ בבית חולים ממשלתי" - יקבל תגמול בגין ביצוע התורנויות "על בסיס הדרגה והתוספות המשולמות לו במסגרת עבודתו ביחידה בה מועסק בשעות שאינן שעות התורנות כאמור לעיל" (להלן: חוזר 2013; ההדגשה אינה במקור).

ביום 17.11.13 הוציאה הנציבות חוזר מתקן (להלן: חוזר 2013 המתקן), שעותק ממנו לא נשלח משום מה להר"י (בניגוד לחוזר המקורי), בו נקבע שרופא המועסק במדינה בעבודת בוקר יקבל את תמורת התורנויות (גם אם מבוצעת במוסד אחר) כ"עבודה נוספת", ו"תוספות השכר אשר ישולמו עבור התורנויות הן לפי מקום העבודה בו מבצע את התורנות ולא לפי תוספות השכר המשולמות לו עבור עבודת הבוקר" (ההדגשה הוספה). יצוין כבר כעת כי חוזרי 2013, כמו גם המצב המשפטי לאחר חתימת הסכם 2012, אינם עומדים להכרעה בערעורים שלפנינו, אך יכולים ללמד על ההסכמות שקדמו לחתימת ההסכם.

1. להשלמת הרקע הכללי יצוין הליך משפטי קודם שעסק בין היתר בשאלה זהה, בעניינו של ד"ר ניסים משיח ז"ל (ס"ע (אזורי חיפה) 8333-07-09; פסק דין מיום 22.6.14; להלן: עניין משיח). באותו עניין קבע בית הדין האזורי (מותב בראשות השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין) כי תוספת 42% ותוספת 15% הוצאו במפורש, במסגרת הסכם 2000, מגדר התוספות שתובאנה בחשבון לצורך חישוב ערך יום של עבודה נוספת, ולכן אין לקחתן בחשבון לצורך חישוב השכר בגין תורנות חוץ (באותו מקרה עבד ד"ר משיח בלשכת הבריאות כעבודה עיקרית וביצע תורנויות בבית החולים רמב"ם שהוא בית חולים ממשלתי). מאידך, תוספת בריאות הציבור לא הוחרגה במסגרת הסכם 2000, ובהסכם 1994 נקבע במפורש כי "הינה שכר לכל דבר ועניין לרבות חישוב ערך יום עבודה". בית הדין ציין גם את הרציונל לכך, בראותו את תוספת "בריאות הציבור" כמקבילה ל"תוספת בית חולים" המשולמת לרופאים המועסקים בבתי חולים, ונלקחת בחשבון לצורך תשלום התורנויות בהתאם להוראתו המפורשת של הסכם 1976. בהתחשב בכך, התקבלה תביעתו של ד"ר משיח ז"ל בחלקה, ונקבע כי תוספת בריאות הציבור תילקח בחשבון לצורך חישוב "ערך יום עבודה" בעת תשלום תורנויותיו.

על פסק הדין בעניין משיח הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים, ובמסגרת הדיון בהם, ובהתחשב בין היתר בפטירתו של ד"ר משיח ז"ל, הגיעו הצדדים להסכם פשרה כספי תוך שהסכמתם באה במקום פסק דינו של בית הדין האזורי (ע"ע 59868-07-14 ו-ע"ע 14788-09-14 מיום 28.12.15).

ההליך הראשון מושא הערעורים שלפנינו - תביעת אורטנברג

1. לאחר סקירת הרקע הכללי, נעבור כעת לפרטי ההליכים מושא הערעורים. ההליך שנדון בפני מותב בראשות השופטת גילה עסק בשלוש תביעות שנדונו במאוחד, והוגשו על ידי ד"ר גלי אורטנברג, ד"ר גרגורי טורצ'ינסקי וד"ר אירנה ארקין (להלן: הרופאים), רופאים "תחומיים" שאינם מתמחים ואינם מומחים, שהועסקו שנים רבות בלשכות הבריאות הנפתיות בעפולה, עכו ונצרת. במקביל לעבודתם העיקרית ביצעו הרופאים תורנויות במרכז הרפואי "בני ציון", החל מהשעה 16.00 ועד 8.00 למחרת, וקיבלו בגין כך שכר מעיריית חיפה (להלן גם: המשיבה). תביעותיהם הוגשו לאחר שהסתבר להם כי ערך היום לפיו חושב שכרם בגין התורנויות, נמוך מ"ערך היום" לפיו משולם שכרם בלשכות הבריאות. תמורת התורנויות אמנם שולמה להם לפי דרגתם (6+) והוותק שלהם בלשכת הבריאות, אך הפער נבע משלוש התוספות ששולמו להם רק בגין עבודתם בלשכות הבריאות - תוספת 15%, תוספת בריאות הציבור ותוספת 42%.
2. בפני בית הדין האזורי העידו הרופאים (שצירפו לתצהיריהם חוות דעת חשבונאית מטעמם) ומטעם המשיבה העיד מר הרולד בר, מנהל תחום בכיר שכר ויחסי עבודה במשרד הבריאות. המדינה והר"י צורפו להליך והגישו ניירות עמדה מטעמן, אך לא זימנו עדים ולא נטלו חלק בחקירת העדים שהעידו.
3. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות ועיון במסמכים שהוגשו לעיונו על ידי הצדדים, החליט לדחות את התביעה. בית הדין הבהיר כי סעיף 27 להסכם 1976, כמו גם סעיף 5 להוראות 1977, קובעים באופן מפורש וכהוראה ספציפית אילו תוספות תובאנה בחשבון לצורך חישוב "ערך יום" בקשר לתורנויות וכוננויות, תוך נקיבה בשמותיהם של תוספות ספציפיות בלבד. משכך, מכלל ההן יש ללמוד את הלאו, ולקבוע כי תוספות שאינן מנויות בסעיפים אלו במפורש - אינן אמורות להילקח בחשבון בעת חישוב "ערך יום עבודה" לצורך תשלום שכר תורנות חוץ. לגישת בית הדין, אין צורך בפרשנות תכליתית של הוראות ההסכם הקיבוצי שכן הן ברורות - ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים גם על תורני החוץ והצדדים "בחרו להכליל בשכר יום העבודה לתשלום עבור תורנויות רק רכיבים מסוימים ולא אחרים, ויש לכבד זאת".
4. בית הדין הוסיף וקבע כי סעיף 8.1 להוראות 1977 אמנם קובע כי שכר התורנות יחושב בהתאם ל"שכר" המשולם לתורן במקום עבודתו הקבוע, אך "שכר" בהקשר זה מתייחס לשכר המשולב לפי דרגה וותק, ואינו כולל בחובו את התוספות אשר זכו להתייחסות נפרדת. חיזוק לפרשנות זו מצא בית הדין בפסקאות השנייה והשלישית לסעיף 8.1, המתייחסות לרופאים עולים ולתורן חוץ שאין לו עדיין דרגה מוגדרת, וקובעות לפי אילו דרגה וותק יחושב שכרם. בית הדין הוסיף כי "כאשר יש הגדרה ספציפית לחישוב שכר יום עבודה בתורנות, בסעיף 27 להסכם הקיבוצי, עליה חוזרים, במפורש, בסעיף 5 להוראות הביצוע - ברור, כי ההבהרות בסעיף 8 להוראות הביצוע, בהן דובר על "שכר", בהקשר מסוים של "דרגה" ו-"ותק", לא הוסיפו לערך יום העבודה בתורנות תוספות שכר, שלא נכללו בהגדרה".
5. בית הדין דחה את טענת הרופאים לפיה סעיף 27 להסכם 1976, הקובע את רשימת התוספות שתובאנה בחשבון, מתייחס אך ורק לרופאים המבצעים תורנויות בבית החולים בו הם מועסקים כמקום עבודה קבוע, להבדיל מתורני חוץ. בית הדין קבע כי "טענות אלה הן טענות כלכליות, שמקומן במו"מ קיבוצי, שנוהל, אכן, במהלך השנים", אך "כאשר בהסכם הקיבוצי יש הגדרה נפרדת של "שכר יום עבודה", לעניין התמורה עבור תורנויות - היא המחייבת, בהקשר זה, עד שתשונה, כדין".
6. בית הדין קבע כי "מוכנים אנו לקבל" כי הוראות 1977 נוסחו בתיאום בין המדינה לבין הר"י ולא באופן חד צדדי. דווקא בשל כך, "העובדה כי הר"י לא חלקה, משך עשרות שנים (משנת 1976 ועד היום - כ-40 שנה), על האופן בו חושבה התמורה עבור התורנויות/כוננויות - ללא הכללת התוספות האחרות בחישוב ערך יום העבודה בתורנות - היא הנותנת". חיזוק נוסף לכך מצא בית הדין בבקשת-הצד שהגישה הר"י בשנת 2006, אשר נועדה לפתור את עניינם של תורני החוץ, אך במסגרתה לא נטען דבר כנגד אופן חישוב התשלום עבור התורנויות.
7. בית הדין הוסיף כי תוספת 15% כבר הייתה קיימת במועד חתימת הסכם 1976, ולמרות זאת לא נכללה בהגדרת "שכר יום עבודה" של התורנויות; ממילא נובע מכך כי אין להביאה בחשבון לצורך כך, ולא היה כל הסכם מאוחר יותר בו הוכללה תוספת זו כחלק מ"ערך יום עבודה". אשר לתוספות האחרות - נקבע כי "כאשר יש הסכמה על הגדרת "שכר יום עבודה", המיוחדת לתורנות - ספק אם עצם הסכמה מאוחרת לכלול תוספת מסוימת בחישוב "ערך יום עבודה" באופן כללי, מבלי לנקוב במפורש בהוספתה גם לצורך "שכר יום עבודה" לפיו מתוגמל תורן, די בה כדי להכליל תוספת זו גם בשכר המשולם בתורנות, לפני שנכללה במפורש בשכר לתורנות, כפי שנעשה בהסכם החדש".

בנוסף, גם אם ניתן היה ללמוד "גזירה שווה" מעצם הכללת תוספת מסוימת בחישוב "ערך יום עבודה" כמוסיפה אותה אוטומטית גם ל"שכר יום עבודה" לצרכי תשלום לתורנות - "הרי זה פועל לשני הכיוונים; וקביעה מאוחרת יותר, המוציאה את התוספת מהחישוב של "ערך יום עבודה", היא הקובעת". לכן כאשר נקבע בהסכם 2000 במפורש שתוספת 15% ותוספת 42% לא תילקחנה בחשבון לצורך חישוב "ערך יום" - הדבר אמור להשליך גם על הוצאתן מחישוב "ערך יום עבודה" לצורך תשלום תורנות, הן של מי שמבצע את התורנות כ"עבודה נוספת" והן של תורני חוץ. כיוון שתביעת הרופאים מתייחסת (נוכח תקופת ההתיישנות) לתקופה המתחילה ביום 2.8.04 - ממילא בכל התקופה הרלוונטית לתביעתם לא היו עוד תוספות אלו חלק מ"ערך יום עבודה".

1. נוכח כל האמור נדחו תביעותיהם של הרופאים במלואן. עם זאת בהתחשב באופי המחלוקת שהיא קיבוצית במהותה, לא ניתן צו להוצאות.

ההליך השני מושא הערעורים - תביעת צ'רנוקוזינסקי

1. ההליך שנדון בפני מותב בראשות השופטת ורבנר עסק בשתי תביעות שנדונו במאוחד, של ד"ר יאנה צ'רנוקוזינסקי וד"ר אירנה אהרונוב (להלן גם: הרופאות). גם הרופאות הן רופאות "תחומיות" (שאינן מומחיות ואינן מתמחות), והן מועסקות בלשכת הבריאות בעכו כמקום עבודתן העיקרי (החל משנת 2004 ומשנת 2009 בהתאמה, בהיקפי משרה של 66.66% ו-76.5% בהתאמה). במקביל למשרתן העיקרית מבצעות ד"ר צ'רנוקוזינסקי וד"ר אהרונוב תורנויות בבית החולים גליל מערבי בנהריה (משנת 2004 ומשנת 2003 בהתאמה). בית החולים גליל מערבי הוא בית חולים ממשלתי (להלן גם: בית החולים), כך שהמדינה היא מעסיקתן של הרופאות בשני עיסוקיהן.
2. בשנים הראשונות לעבודתן שולם שכרן של הרופאות בגין התורנויות לפי דרגת שכר 3, שזו הדרגה המירבית לרופאים תחומיים המועסקים בבתי חולים. בעקבות בקשת-הצד שהוגשה על ידי הר"י בשנת 2006 הורו נציבות שירות המדינה ומשרד הבריאות לבית החולים לשלם את שכרן של הרופאות בגין התורנויות לפי הדרגה לפיה משולם שכרן עבור עבודתן בלשכת הבריאות, שהיא דרגה גבוהה יותר בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 5.2.87 (שאוזכר בסעיף 6 לעיל). בהתאם, שולמו לרופאות בחודש ינואר 2009 הפרשי שכר בגין תקופת עבודתן החל מחודש דצמבר 2008, ומאז משולם שכרן בגין התורנויות לפי דרגת שכרן בלשכת הבריאות (דרגה שעומדת כיום על 6).

במסגרת תביעותיהן טענו הרופאות כי שכרן עבור התורנויות שולם באופן חלקי בלבד, מעצם כך שחישובו לא כלל את שלוש התוספות שבמחלוקת (תוספת בריאות הציבור, תוספת 15% ותוספת 42%). תביעתן הוגשה ביחס לתקופה שקדמה לחודש ינואר 2012 שכן החל ממועד זה - וככל הנראה עד הוצאת החוזר המתקן בשנת 2013 - חושבה תמורת התורנויות שלהן, לטענת המדינה לפנים משורת הדין, לפי "ערך יום עבודה" הכולל בחובו גם את שלוש התוספות שבמחלוקת (סעיף 16 לתצהירה של גב' חושקובר מטעם בית החולים; סעיף 61 לפסק דינו של בית הדין האזורי).

1. בפני בית הדין האזורי נשמעו עדויותיהן של הרופאות, ומטעם המדינה - עדויותיהם של מר הרולד בר ושל גב' נעמי חושקובר, מנהלת מחלקת שכר בבית החולים. לאחר שמיעת הראיות, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה. בית הדין דחה את טענת המדינה לפיה סעיף 8.1 להוראות 1977 אינו חל על הרופאות שכן לא באו למלא תורנות "ממוסד אחר". בית הדין קבע כי "מוסד" אין משמעו "מעסיק" ולכן אין רלוונטיות לכך שמעסיקתן של הרופאות בשני מקומות עבודתן היא המדינה, כל עוד מקום עבודתן העיקרי שונה ממקום העבודה בו הן מבצעות את התורנויות. בלשון בית הדין: "המדינה הינה מעסיק שבבעלותו מוסדות שונים ומקומות עבודה שונים, ואיננו סבורים, שהסעיף דלעיל אינו חל כלל על רופאים העובדים במדינה בשני מקומות עבודה שונים". בית הדין מצא חיזוק לקביעה זו בלשונו של הסכם 2012 וכן בלשון החוזרים שהוציאה המדינה בעקבותיו בשנת 2013, בהם נעשה שימוש מכוון במונח "מעסיק" להבדיל מ"מוסד" ומכאן ש"המדינה מודעת לכך שהמונחים "מוסד" ו"מעסיק" אינם מונחים זהים".
2. בית הדין דחה גם את טענת המדינה לפיה סעיף 8.1 להוראות 1977 קובע השוואה של הדרגה בלבד, להבדיל מתוספות השכר. בית הדין הסתמך בקביעה זו על לשון ההסכם, הנוקטת במפורש במילים "שכר ליום עבודה", כאשר שכר משלב דירוג ותוספות. לו כוונת הצדדים הייתה להשוואת דרגה בלבד, היו משתמשים במינוח האמור ולא במושג "שכר" שהוא רחב יותר. בית הדין הוסיף ודחה את טענת המדינה לפיה רשימת התוספות המנויה בסעיף 27 להסכם 1976 היא רשימה סגורה, אך קבע כי "ככל שצד מהצדדים למערכת היחסים הקיבוצית מעוניין להוסיף רכיבים כלשהם, ככאלה שיכללו בשכר יום עבודה, עליו לעשות זאת מפורשות".
3. אשר לתוספת 15% הבהיר בית הדין, כי הייתה קיימת כבר במועד חתימתו של הסכם 1976 ולמרות זאת לא נכללה בסעיף 27 לו. גם מהוראות הסכם 2000 ניתן להסיק שאין לכלול תוספת זו כחלק מהתוספות המהוות את שכר עבודתן של הרופאות לצורך חישוב תמורת התורנויות המגיעה להן. אשר לתוספת 42% - זו לא מובאת בחשבון לצורך תשלום תורנויות לפי חוזר 1983, כאשר "בהגדרות ההסכם הקיבוצי משנת 1983, אין אבחנה בסעיפי ההגדרה בין רופא המבצע תורנות במקום עבודתו העיקרי, או ברופא המבצע תורנות במקום עבודה השונה ממקום עבודתו העיקרי". גם במסגרת הסכם 2000 הוחרגה תוספת 42% באופן מפורש מ"ערך יום עבודה". משכך, גם אותה אין לקחת בחשבון בעת חישוב שכרן של הרופאות בגין התורנויות.
4. שונה המצב ביחס לתוספת בריאות הציבור, המשולמת מכוח הסכם 1994. בהקשר זה העיד מר הרולד בר כי הרקע לקביעת התוספת היה רצון לתגמל רופאים בקהילה שאינם מבצעים עבודה נוספת, על מנת לפצותם על כך שאינם מעורבים בעבודת תורנויות וכוננויות בבתי חולים. בית הדין קבע כי עדות זו אינה נתמכת בפרוטוקולים או ברשומות כלשהן ממהלך המשא-ומתן, ואף אינה עומדת בקנה אחד עם נוסח ההסכם שנחתם בסופו של דבר.

בית הדין דחה גם את טענת המדינה לפיה המקור לתוספת הוא בהחלטת ועדה פריטטית משנת 1993, מכוחה שולמה "מקדמת בריאות הציבור" לבעלי תפקידים מסוימים בתנאי שאינם עובדי בית חולים ו/או מקבלים תוספת בית חולים. המדינה ביקשה להסיק מכך כי הרופאות אינן זכאיות להכללת התוספת בערך יום עבודתן שכן הן מבצעות בפועל תורנויות בבית חולים. בית הדין דחה טענה זו ממספר סיבות. ראשית, כלל לא ברור מהי ה"מקדמה" ששולמה מכוח החלטת הוועדה הפריטטית משנת 1993, ולא הוכח כי מדובר בתוספת זהה לתוספת בריאות הציבור מושא דיוננו. שנית, התנאי לתשלום המקדמה נגע ככל הנראה לאי קבלת "תוספת בית חולים", והרופאות אכן לא מקבלות אותה. שלישית, ככל שטענת המדינה נכונה הרי שהייתה מצדיקה שלא לשלם לרופאות את תוספת בריאות הציבור עצמה בגין עבודתן בלשכות הבריאות, אך הן קיבלו אותה בפועל כל שנות עבודתן. רביעית, המדינה עצמה הסכימה כי ההוראות הקובעות את התוספת הן הוראות הסכם 1994, שהוא הסכם מפורט יותר ומאוחר יותר מדיוני הוועדה הפריטטית.

לאור זאת, יש לתת תוקף להוראת הסכם 1994, הקובעת כי תוספת בריאות הציבור תיחשב כשכר לכל דבר ועניין, לרבות לצורך חישוב ערך יום עבודה, ללא החרגה כלשהי בהתייחס לרופאים המבצעים תורנויות בבתי חולים.

1. בית הדין התייחס גם לטענת המדינה לפיה קבלת עמדת הרופאות תביא לכך ששכרן בגין התורנויות יעלה על שכר רופאים מומחים. בית הדין ציין כי כל התחשיבים שהוגשו בקשר לכך מתייחסים לשלוש התוספות שבמחלוקת יחד; המדינה לא הראתה אילו תוספות משולמות לרופאים מומחים ואינן משולמות לרופאים תחומיים; ובהתאם לא הוכח כי לקיחה בחשבון של תוספת בריאות הציבור בלבד תוביל לתוצאה כאמור. מכל מקום, "אין המדובר בשיקול, שכשלעצמו, במנותק מלשון ההסכמים, יכול להביא לכך שנקבע שהתובעות אינן זכאיות לתוספת, רק מאוחר והתוצאה תהא שהן תשתכרנה יותר ממומחים. אם אכן זו התוצאה (והדבר לא הוכח, בהתייחס לתוספת אחת בלבד מתוך השלוש), מן הראוי לתקן עיוות זה במסגרת ההסכמים הקיבוציים החלים על הרופאים".
2. בית הדין הוסיף והתייחס לחוזרים שהוצאו על ידי המדינה בשנת 2013. אלו אמנם אינם רלוונטיים לתקופה מושא התביעה (עד ינואר 2012), אך יכולים ללמד גם על התקופה שקדמה לחתימת הסכם 2012. בית הדין ציין כי יש ממש בטענות הר"י לעניין חוזר 2013 המתקן, "שכן ההוראות המתקנות אכן לא נשלחו לנציגי הר"י, וזאת בניגוד להוראות שהוצאו בתאריך 14.8.13, והעתקם נשלח לנציגי הר"י". בנוסף, "עצם העובדה שהנתבעת הוציאה הוראות ביצוע שונות, מצביעה על חוסר הבהירות בעמדתה, והנטל היה על הנתבעת להראות כי החוזר המתקן משקף הסכמות שהיו בינה לבין הר"י". בהתחשב בכך, וכאשר החל מחודש ינואר 2012 ועד הוצאת החוזר המתקן נלקחה בחשבון תוספת בריאות הציבור כחלק מערך יום העבודה לצורך תמורת התורנויות ששולמה לרופאות - יש להסיק כי "הוראות החוזר מתאריך 14.8.13, הן המשקפות נכונה את המצב עובר לשנת 2012".
3. לאור כל האמור, התביעות התקבלו בחלקן ונקבע כי הרופאות זכאיות לכך שתוספת בריאות הציבור תילקח בחשבון בעת חישוב שכרן עבור התורנויות שביצעו בבית החולים. בפסק דין משלים (שניתן על ידי מותב אחר נוכח פרישתה של השופטת ורבנר מבית הדין: השופטת אביטל רימון קפלן ונציגי הציבור מר מרדכי רון ומר עמירם אלון) נקבע כי ד"ר צ'רנוקוזינסקי זכאית להפרשי עבר (בגין התקופה שלא התיישנה) בסך של 176,635 ₪, וד"ר אהרונוב - לסך של 157,303 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.16. כן נפסקו לזכות כל אחת מהן הוצאות בסך של 12,500 ₪.

במאמר מוסגר יצוין כי הסכם 2012 לא פתר את המחלוקת בעניינן של הרופאות לתקופה שלאחר כניסתו לתוקף שכן אינו חל עליהן (נוכח הגדרות ההסכם) בהתחשב בכך שהמדינה היא מעסיקתן הן בלשכת הבריאות (ובהיקף גבוה משליש משרה) והן בבית החולים.

טענות הצדדים בערעורים

1. הרופאים הגישו ערעור על פסק הדין בתביעת אורטנברג, והמדינה הגישה ערעור על פסק הדין בתביעת צ'רנוקוזינסקי. לא הוגש ערעור על ידי הרופאות בעניין צ'רנוקוזינסקי בהתייחס לאותו חלק מתביעתן שנדחה (בנוגע לתוספת 15% ותוספת 42%). הדיון בערעורים נשמע במאוחד בהתאם להחלטה מיום 22.5.16 (השופט אילן איטח).

1. הרופאים טוענים בערעורם (בתביעת אורטנברג) כי מכוח סעיף 8.1 להוראות 1977 היה על המשיבה לחשב את התמורה המשתלמת להם בגין תורנויות בהתאם לשכר אותו הם מקבלים במקום עבודתם העיקרי בלשכת הבריאות, כך שתכלול גם את שלוש התוספות מושא ההתדיינות - תוספת בריאות הציבור, תוספת 15% ותוספת 42% (ולכל הפחות את תוספת בריאות הציבור כפי שנפסק בעניין צ'רנוקוזינסקי; במהלך הטיעון בעל-פה צומצם למעשה הערעור כך שיתייחס רק לתוספת זו, אך לשם הזהירות תפורטנה להלן כל הטענות).

לשיטתם, אין יסוד לקביעתו של בית הדין קמא לפיה הגם שיש לחשב את תמורת התורנויות בהתאם לשכרם במקום עבודתם הקבוע (היינו לשכת הבריאות), יש לחשבה על בסיס דרגה וותק בלבד. דרגה וותק הם רק חלק מהנתונים הנלקחים בחשבון בחישוב ערך יום לשכר, והסתפקות בהם בלבד מובילה לשכר נמוך משמעותית מזה המשולם להם בגין עבודתם בלשכת הבריאות. אף אין ללמוד משתי הפסקאות האחרונות בסעיף 8.1 כי יש להתחשב רק בדרגה וותק, שכן מדובר בהוראה משלימה המתייחסת למקרה ספציפי של מי שאין לו עדיין דרגה.

1. הרופאים טוענים עוד כי אין יסוד לקביעת התמורה המגיעה להם על פי הרכיבים המצוינים בסעיף 27 להסכם 1976, שהוא סעיף כללי שאינו רלוונטי למתכונת העסקתם הייחודית, ומתייחס לרכיבי שכר שכלל אינם משולמים להם. לאור זאת, "הניסיון להחיל עליהם מודל השתכרות תיאורטי הוא מלאכותי ואיננו הוגן", וזהו גם הרציונל להוספתו של סעיף 8.1 במסגרת הוראות 1977 (שלא היה צורך להוסיפו ככל שניתן היה להסתפק בסעיף 27 להסכם 1976). סעיף 8.1 הוא לפיכך הסעיף הספציפי שנועד לטפל בעניינם הייחודי; יש לראותו כחלק בלתי נפרד מהסכם 1976; והוא לא תוקן או שונה בכל הסכם או הנחיה מאוחרים יותר. הרופאים מוסיפים כי יש להם זכות משפטית, ולא הייתה הצדקה לקבוע כי מדובר בטענות כלכליות שמקומן במשא ומתן קיבוצי.
2. הרופאים מוסיפים כי כיוון שזכאותם מתבססת על סעיף 8.1 להוראות 1977, לא היה יסוד לדרישת בית הדין כי יציגו הוראה הסכמית מפורשת המתייחסת לשלוש התוספות שבמחלוקת ולכך שצריך לקחתן בחשבון לצורך חישוב תמורת התורנויות. חוזר 1983 אינו רלוונטי אף הוא, שכן הוא עוסק אך ורק ב"עבודה נוספת" בעוד שלגביהם אין מדובר בעבודה כזו אלא בביצוע התורנויות כמשרה נפרדת אצל מעסיק שונה. הרופאים מדגישים כי שלוש התוספות שבמחלוקת מהוות חלק משכרם הקובע, ולכן גם תכליתן של ההוראות ההסכמיות מצדיקה ואף מחייבת כי תילקחנה בחשבון לצורך תשלום תמורת התורנויות.
3. הרופאים טוענים עוד כי ההוראה בהסכם 2000, המחריגה את תוספת 15% ותוספת 42% מחישוב ערך יום לשכר, אינה משליכה על זכאותם, "מאחר והיא נסמכת על הנוסחה הכללית המצויה בסעיף 27 לזיכרון הדברים משנת 1976" ונוסחה זו אינה מביאה כאמור בחשבון את מתכונת העסקתם הייחודית כתורני חוץ. לחלופין, יש לאמץ את הפסיקה שניתנה בעניין משיח ובעניין צ'רנוקוזינסקי, ולהכליל כחלק משכרם לצורך תמורת התורנויות רק את תוספת בריאות הציבור, שלא הוחרגה במסגרת הסכם 2000 או כל הסכם אחר (כאמור לעיל, במהלך הטיעון בעל-פה טענה חלופית זו הפכה לטענה העיקרית). הרופאים טוענים לסיום כי אין לזקוף לחובתם את העובדה שהר"י לא פעלה במשך השנים לאכיפת זכויותיהם, ובפועל החלה לטפל בכך כבר בשנת 2001 באמצעות משא ומתן לשיפור תנאי שכרם של תורני החוץ.
4. המדינה טוענת בערעורה (בתביעת צ'רנוקוזינסקי) כי לא היה מקום לערוך אבחנה בין שלוש התוספות שנתבעו, וכי קריאה של מכלול ההסכמים הקיבוציים וההוראות העוסקות בנושא מובילה למסקנה, כי דין תוספת בריאות הציבור כדינן של תוספת 15% ותוספת 42% לעניין אי הכללתן בבסיס החישוב של שכר התורנות. זאת, באשר כל שלוש התוספות ניתנו לאורך השנים לרופאי בריאות הציבור כמעין "פיצוי" על כך שהם אינם מבצעים תורנויות בבתי חולים (וגם לא במקום עבודתם העיקרי), ולא הייתה הצדקה לקבוע אחרת כאשר הר"י לא הביאה כל עד מטעמה כנגד עדותו של מר בר בקשר לכך.

המדינה מאשרת בסיכומיה כי אין הוראה הסכמית המוציאה את תוספת בריאות הציבור מ"ערך יום עבודה" לצורך תשלום תורנויות, אך לטענתה מהותה ותכליתה של התוספת, כמו גם ההקשר התעשייתי של הדברים, מובילים למסקנה כי לא הייתה כל כוונה להכליל את תוספת בריאות הציבור בבסיס תמורת התורנויות, ולא בכדי כך יושמו הדברים לאורך שנים רבות. לשיטתה, "נכון שהתוספת השקלית היא חלק מהשכר לכל דבר ועניין אבל היא לא רלוונטית לעבודה בתורנויות אלא רק במקום העבודה הרגיל", שכן "אתה לא יכול להרוויח מכל העולמות" (עמ' 9 לפרוטוקול).

1. להוכחת טענותיה מפנה המדינה להסכם קיבוצי מיום 21.7.91, מכוחו הוקמה ועדה פריטטית על מנת לבחון "את האפשרות להשוואת השכר ותנאי העבודה בין רופאי תחנות לבריאות המשפחה... לבין רופאי המרפאות בקופת חולים" (סעיף 24.1), תוך שהוסכם שעד לסיום עבודת הוועדה יקבלו רופאים אלו "מקדמה בסך 720 ₪ לחודש..." (סעיף 24.4). הוועדה הפריטטית האמורה סיכמה דיוניה במסמך המלצות מיום 25.10.93 (שאומץ בהמשך לכך על ידי ועדת מעקב מכוח ההסכם הקיבוצי), בו פורטו סוגי הרופאים ש"זכאים להיכלל באוכלוסייה לגביה תתבצע בחינת האפשרות להשוואת השכר...", תוך ציון כי תנאי להיכללות בקבוצה זו הוא ש"אינם נחשבים כעובדי בי"ח ו/או אינם מקבלים תוספת בי"ח". לטענת המדינה, החלטות הוועדה הפריטטית הוגדרו כחלק בלתי נפרד מהסכם 1994, ויש בהן ללמד כי התוספת נועדה אך ורק לאותם רופאים שאינם מבצעים תורנויות בבתי חולים. לאור זאת, הכללתה בבסיס השכר לצורך תמורת התורנויות "יוצרת מצב אבסורדי הנוגד את השכל הישר".
2. המדינה מוסיפה כי ההוראה ההסכמית הרלוונטית היא סעיף 27 להסכם 1976, המגדיר אילו רכיבים ייכללו בחישוב ערך יום עבודה, ואינו כולל בחובו את שלוש התוספות שבמחלוקת. זאת, על אף שתוספת 15% הוענקה לרופאי לשכת הבריאות (כך לפחות נטען) עוד טרם חתימת הסכם 1976, היינו הייתה במודעות הצדדים ולמרות זאת הוחרגה. סעיף 8.1 להוראות 1977 "אינו מציג נוסחה חלופית לחישוב ערך יום עבודה בתורנות", כך שהרכיבים היחידים שאמורים להילקח בחשבון הם אלו המפורטים בסעיף 27 להסכם 1976. הוראות 1977 הן הוראות ביצוע, וככאלו "אינן עומדות בפני עצמן, אלא נועדו "לתרגם" לחשבי בתי החולים כיצד ליישם את הוראות ההסכמים הקיבוציים". ממילא ברור, כי המדינה לא התכוונה במסגרת הוראות אלו להעניק זכויות נוספות על אלו המנויות בהסכם הקיבוצי, וכל תכליתו של סעיף 8.1 היא לקבוע "ברירת מחדל, לפיה רופא המגיע ממעסיק אחר יקבל את שכרו בתורנות לפי דרגה ד' בחמש שנות ותק". שאם לא כן, ניתן יהא לטעון כי רופא המועסק בשעות הבוקר במרפאה פרטית זכאי לקבל את תמורת התורנויות לפי שכרו הגבוה באותה מרפאה, וברור כי לא זו הייתה הכוונה.

המדינה טוענת עוד כי הכללת תוספת בריאות הציבור בבסיס תמורת התורנויות המשולמת לרופאות יוצרת פער של כ - 2,300 ₪ לטובתן בין שכרן לבין שכרו של רופא מומחה באותו הוותק (בהתבסס על השוואת תלוש שכר של ד"ר אהרונוב לתלוש שכר של רופאה מומחית שצורף לתצהירי המדינה בבית הדין האזורי, אך בלא לצרף על כך חוות דעת מקצועית או תצהיר). זאת, תוך "יצירת עיוות במערכת השכר הן במישור הכספי והן בהיבט של מדיניות שכר ראויה".

1. המדינה הדגישה בסיכומיה כי מאז שנת 1994 "תוספת בריאות הציבור הוכרה כתוספת קבועה בשכרם של רופאי בריאות הציבור, אך לא נכללה בבסיס התמורה המשולמת עבור עבודה בתורנויות בבית חולים", כאשר איש לא ביקש לשנות זאת משך כשני עשורים ובהתאם לפסיקה יש להעניק משקל רב לאופן ביצועו של הסכם קיבוצי בפועל.

עם זאת במהלך הטיעון בעל-פה הבהיר ב"כ המדינה כי "בבדיקה שערכתי לפני הדיון מסתבר שהיו 5 רופאות שהתוספת השקלית (תוספת בריאות הציבור - ס.ד.מ) שולמה להם בעת ביצוע תורנויות... לא לגבי תורנויות חוץ אלא על מקרים שעוברים ממוסד למוסד בתוך המדינה... כך גם מסתבר ששירותי בריאות כללית משלמים כך" (עמ' 7-8 לפרוטוקול). בהמשך הדיון הוסיף המשנה לממונה על השכר כי "יש לנו 6 רופאים שאנחנו מוצאים אותם כעובדים בלשכת הבריאות וגם מבצעים תורנויות בבתי החולים ויש עוד 8 רופאים שעובדים בבוקר במקומות אחרים מלשכות הבריאות וגם מבצעים תורנויות בבית החולים. מדובר ב - 14 מקרים ובמרבית המקרים מקבלים תוספת בריאות הציבור לצורך התורנות" (עמ' 16 לפרוטוקול).

1. עיריית חיפה (המשיבה) תומכת בפסק הדין של בית הדין האזורי שניתן בעניינה (בתביעת אורטנברג), מטעמיו. המשיבה מדגישה כי אין מחלוקת שהגדרת "ערך יום עבודה" לפי סעיף 27 להסכם 1976 אינה כוללת את התוספות שבמחלוקת, כאשר מדובר ברשימה סגורה וברורה וכאשר הוראות 1977 שבות ומאמצות את אותה הגדרה בדיוק (בסעיף 5 להן). לגישתה, "סעיף 8 להוראות הביצוע לא בא להציג נוסחה חלופית לחישוב ערך יום עבודה לצורך ביצוע תורנות אלא יוצר זהות בין תשלום ערך יום עבודה בין מקום העבודה העיקרי ומקום העבודה המשני" וזאת בהתבסס על דרגה וותק. בהתאם, הרכיבים לחישוב ערך יום עבודה לצורך תורנות נגזרים מסעיף 27 להסכם 1976, כאשר "הוראות הביצוע כשמן כן הן ואין בהן כדי לשנות את הנוסחאות והכללים שנקבעו ע"י הצדדים בהוראות זיכרון הדברים".

המשיבה מוסיפה וטוענת כי התוספות שבמחלוקת "אינן מופיעות בהגדרת ערך יום עבודה במי מההסכמים שנחתמו לאורך השנים", ובהסכם 2000 אף מוחרגות שתיים מהן באופן מפורש. לשיטתה, "התוספות שולמו לתובעים במסגרת שכרם בלשכת הבריאות כפיצוי בגין אי ביצוע תורנויות", וממילא ברור כי אין לשלמן במסגרת תמורת תורנויות. עוד מדגישה המשיבה כי דרך יישומו של הסכם 1976 בפועל במהלך השנים, ושתיקתה של הר"י בקשר לכך, מלמדת אף היא על הפרשנות הנכונה להוראותיו.

1. הר"י טוענת כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים גם על הרופאים המועסקים כ"תורני חוץ", ובהתאם שולם שכרם בגין תורנויות משך כל השנים בהתאם לאופן התשלום הקבוע בהסכם 1976 והוראות 1977. לגישתה, על המעסיק לחשב את תמורת התורנות על בסיס השכר המשולם לתורני החוץ במסגרת משרת הבוקר, ובכלל זה לפי הדרגה, הוותק והתוספות הקבועות הנכללות בחישוב ערך היום, כפי המתעדכן מעת לעת בהתאם להסכמות הקיבוציות בין הצדדים. בהתאם קובע סעיף 8.1 להוראות 1977 כי "תשלום יום עבודה" לצורך חישוב תמורת התורנות יחושב "בהתאם לשכר שהם מקבלים עבור יום עבודה" (להבדיל משכר משולב לפי דרגה וותק בלבד), ודברים דומים נקבעו מכוח אותו רציונל בהסכם 2012 (הגם שאינו חל על התקופה שנדונה לפנינו).
2. הר"י מדגישה כי הוראות 1977 לא הוצאו באופן חד צדדי על ידי המדינה אלא גובשו בשיתוף עמה, והופצו בהתאם לסעיף 30 להסכם 1976 אשר קבע במפורש כי הוראות ביצוע "יסוכמו בין הצדדים...". לשיטתה, אין יסוד לפרשנותה המצמצמת של המדינה לפיה רשימת התוספות הכלולה בסעיף 27 להסכם 1976 היא רשימה סגורה ובלעדית, שכן תכולתו של "ערך היום" היא דינמית ומתפתחת בהתאם לתוספות השונות שנוספו לשכרם של הרופאים במהלך השנים. כך, ולמשל, תוספת "מקצועות מיוחדים" המשולמת מכוח פסק בורר מיום 6.4.77, מחושבת על ידי המדינה עצמה לצורך תמורת התורנות לרופאים הזכאים לתשלומה במסגרת משרת הבוקר הנפרדת, והדבר מעיד כי גם לשיטת המדינה עצמה אין מדובר ברשימה סגורה.
3. הר"י מכחישה כי שלוש התוספות שבמחלוקת ניתנו לרופאי בריאות הציבור כפיצוי בגין אי ביצוע תורנויות כביכול, וטוענת כי טענת המדינה בקשר לכך היא "טענה לא מבוססת שלא הוכחה". תוספת "בריאות הציבור" נחשבה מאז מועד היווצרותה (הסכם 1994) כחלק מהשכר לכל דבר ועניין, ואין כל עילה להחריגה מגדר ה"שכר" המהווה בסיס לתמורת התורנויות. הר"י אף מכחישה כי תוספת זו לא נלקחה בפועל במהלך השנים באופן גורף לצורך חישוב תמורת התורנויות, וטוענת כי הדבר לא הוכח. אפילו אם היה מוכח, הרי שאין המדינה יכולה להיבנות ממחדליה ומהפרת הוראות ההסכמים הקיבוציים על ידה. אשר לתוספת 15% ותוספת 42% מאשרת הר"י כי לא נחשבו כחלק מה"שכר" לצורך גמלאות או ערך יום עד להסכם 2000, ובהסכם זה הוחלט להפכן לתוספות קבועות לצורך חוק הגמלאות בלבד.
4. הר"י מכחישה גם את טענת המדינה והמשיבה לפיה יש לראות בהתנהלותה במהלך השנים כמכשירה את פרשנות המדינה, ולטענתה היא עומדת על קיום ההסכמים הקיבוציים כלשונם ופועלת לשמירה על זכויות הרופאים "מקום בו פגיעה בהן מובאת לידיעתה". ממילא, גם אם לא פעלה, אין בכך כדי להכשיר את הפרת ההסכמים מצד המדינה. הר"י מדגישה עוד כי אין ללמוד דבר מאי אזכורה של הסוגיה במסגרת בקשת-הצד שהגישה בשנת 2006, שכן מטרתה של בקשה זו הייתה להחיל את ההסכמים הקיבוציים של הרופאים גם על תורני החוץ, וממילא לא היה צורך לבקש להחיל עליהם את סעיף 8.1 להוראות 1977, המכוון ישירות אליהם.
5. הר"י מכחישה גם את טענת המדינה לפיה חישוב תמורת התורנות לפי בקשת הרופאים יביא לכך שתשולם להם תמורת תורנויות גבוהה יותר מזו המשולמת לרופאים מומחים המועסקים בשעות הבוקר בבית החולים. טענות המדינה בקשר לכך מתעלמות מתוספות השכר המשולמות לרופאי בתי החולים בגין עבודת הבוקר, ונלקחות בחשבון גם לצורך תמורת התורנויות. לחלופין, גם אם הדבר נכון, הר"י מציינת כי ביחס לכל מסגרת העסקה חלות הוראות הסכמיות שונות, ולא ניתן לבצע השוואה מלאכותית וחלקית בין הקבוצות השונות ולא ליישם כתוצאה מכך את הוראותיהן המחייבות של ההסכמים הקיבוציים. קל וחומר, כאשר לתורני החוץ מאפיינים מיוחדים המצדיקים תשלום תמורה מיוחדת, וכדוגמא - העובדה שהם נאלצים לעבוד בשעות הערב והלילה תוך פגיעה באיכות חייהם.
6. הרופאות טוענות, בתשובתן לערעור המדינה, טענות דומות לאלו שפורטו לעיל מפי הרופאים. עוד ציינו כי הגם שהמדינה הייתה מעסיקתן הן בלשכת הבריאות והן בבית החולים - אין לראות את עבודת התורנויות שבוצעה על ידן כ"עבודה נוספת" אלא כ"משרה נפרדת, במוסדות שונים ותמורתה שולמה באמצעות תלושי שכר נפרדים". בנוסף, אין לראותן כמי שמועסקות ב"בית חולים" לצורך עצם הזכאות לתוספת בריאות הציבור, בהתחשב בכך שהעסקתן בו היא לצורך תורנויות בלבד. המשיבות תומכות לפיכך בפסק דינו של בית הדין קמא כפי שניתן בעניינן, וסבורות כי לא הובאה כל הצדקה להתערבות בו.
7. לסיום חלק זה של טענות הצדדים ראויה לציון תפנית שחלה בעמדת המדינה כשבועיים טרם הדיון בערעורים, ולאחר חילופים שחלו בייצוגה מטעם פרקליטות המדינה. במועד זה הגישה המדינה בקשה להפרדת הדיון בשני הערעורים שלפנינו, ולאיחוד הדיון בתיק אורטנברג עם ערעור אחר (ע"ע (ארצי) 67539-12-14 שירותי בריאות כללית - ד"ר אוסאמה אבו אחמד, אשר ממתין כעת לכתיבת פסק דין, והמחלוקת העיקרית בו נוגעת לתחולת ההסכמים הקיבוציים של הרופאים על המשיב כתורן חוץ; להלן: עניין אבו אחמד).

המדינה ציינה בבקשה זו כי "עקב תקלה אשר טרם הוברר מקורה" נטען בסיכומי המדינה בבית הדין האזורי בתביעת אורטנברג כי המדינה אינה חולקת על כך שההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים גם על תורני חוץ, הגם שזו אינה עמדתה של המדינה (לרבות בערעור בעניינו של אבו אחמד); גם בסיכומי המדינה בבית הדין האזורי בעניין משיח נכתבו דברים דומים בשל תקלה; עקב תקלה נוספת לא הוגשו סיכומים נפרדים מטעם המדינה בתיק צ'רנוקוזינסקי, תוך הפניית בית הדין לסיכומים שהוגשו בתיק אורטנברג, מתוך הנחה שגויה כי מדובר בסוגיות זהות; ובפועל אין זהות בין עניינם של הרופאים (בתביעת אורטנברג) לעניינן של הרופאות (בתביעת צ'רנוקוזינסקי), שכן העסקתן של הרופאות בשני עיסוקיהם נעשתה על ידי המדינה בלבד וממילא אינן בגדר "תורניות חוץ".

הר"י והרופאים התנגדו מכל וכל לבקשה, וכן להרחבת החזית אשר נטען כי טמונה בה. בהחלטת רשמת בית הדין, השופטת אפרת קוקה, מיום 7.2.17, נדחתה הבקשה.

1. בהמשך לדברים אלו הודיע ב"כ המדינה במהלך הטיעונים בעל-פה כי המדינה אינה עומדת עוד על הטענה שהועלתה על ידה בבית הדין האזורי, לפיה רופא הבא למלא תורנות "ממוסד אחר" (כלשון סעיף 8.1 להוראות 1977) משמעו רופא המועסק בשעות הבוקר אצל "מעסיק" אחר. בדיון הועלתה לפיכך תזה פרשנית חדשה, לפיה הפסקה הראשונה של סעיף 8.1 עוסקת ברופא שעבודתו העיקרית היא ב"מוסד" ממשלתי וגם התורנויות מבוצעות על ידו בבית חולים ממשלתי (דוגמת הרופאות בתביעת צ'רנוקוזינסקי), בעוד שהפסקה השלישית של סעיף 8.1 עוסקת ב"תורן חוץ" (ובהתאם נפתחת במילים אלו), וחלה על מי שעבודתו העיקרית אינה בשירות המדינה ורק התורנויות מבוצעות על ידו במסגרתה, או להיפך (ובענייננו הרופאים בתביעת אורטנברג).

ב"כ המדינה הוסיף והדגיש במהלך הדיון כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים כלל אינם חלים לפי עמדת המדינה על תורני החוץ (וביקש כי פסק הדין בעניין אורטנברג יתוקן בנקודה זו), ולכן ההוראה הרלוונטית היחידה לגביהם היא הפסקה השלישית בסעיף 8.1 להוראות 1977 ו"הוראות חד צדדיות נוספות שבהן למעשה הונחו הגורמים הרלוונטיים במדינה לשלם לרופאים תורני חוץ לפי ערך הבסיס שנזכר בסעיף 5 להוראות הביצוע".

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתב ובעל פה, לפסקי הדין של בית הדין האזורי ולכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לאשר את פסק דינה של השופטת ורבנר בתביעת צ'רנוקוזינסקי מטעמיו, ולקבל בחלקו את הערעור על פסק דינה של השופטת גילה בעניין אורטנברג. להלן יובאו הנימוקים להכרעתנו זו.
2. ראשית יצוין כי במסגרת ערעורים אלו לא התבקשנו להכריע בשאלה העקרונית בדבר חלות ההסכמים הקיבוציים של הרופאים (ואילו מביניהם) על תורני החוץ (או חלקם, בתלות בהגדרות השונות). נקודת המוצא של הצדדים בהליכים שלפנינו (עד התפנית בעמדת המדינה שפורטה לעיל) הייתה כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים על תורני החוץ בכל הנוגע לתמורת התורנויות ודרך חישובה, וכראיה - כי המדינה הצהירה כך באופן מפורש בשלושת ההליכים שהתנהלו (ההליכים שבפנינו ועניין משיח), ואף הפנתה להסכמים אלו, כפי שנחתמו במהלך השנים, על מנת לתמוך בטענותיה ולחזקן (ובהתאם נדחו טענות הרופאים והרופאות ביחס לתוספת 15% ותוספת 42% בהתבסס, בעיקר, על הוראות הסכם 2000).

נקודת מוצא זו לא הועמדה לבחינה בבתי הדין האזוריים בהליכים שלפנינו וגם לא בערעורים (עד שבועיים טרם הדיון ותוך שהובעה התנגדות מידית של הצדדים הנוספים להרחבת חזית), וממילא אין צורך שנכריע בנכונותה. די אם נציין כי לצורך ההליכים שלפנינו, ולצורך הסוגיה הספציפית של תמורת התורנויות ודרך חישובה, חלות הוראותיהן הרלוונטיות של ההסכמים הקיבוציים הלכה למעשה, הן על רופא המבצע תורנויות אצל אותו מעסיק אצלו הוא מועסק במקום עבודתו העיקרי (דוגמת הרופאות בעניין צ'רנוקוזינסקי), והן על רופא שעבודת התורנויות שלו מבוצעת אצל מעסיק אחר (דוגמת הרופאים בעניין אורטנברג). זאת, מבלי להביע עמדה בשאלה העקרונית, שתושאר להכרעה בעניין אבו אחמד.

עוד חשוב להדגיש בפתח הדברים כי הכרעתנו מתייחסת למצב הדברים המשפטי כפי שהיה טרם חתימת הסכם 2012, כך שגם אם נתייחס להלן להוראותיו של הסכם 2012 או להוראות חוזרי 2013 לצורך פרשנות המצב שקדם להם - אין בכך כדי להביע עמדה לגבי פרשנותו של הסכם 2012 או מצב הדברים לאחר כניסתו לתוקף.

"שכר יום עבודה" לפי הסכם 1976: אילו רכיבים יילקחו בחשבון לצורך תמורת תורנות?

1. המקור הנורמטיבי הראשון שהוצג לפנינו ומגדיר את תמורת התורנויות שתשולם לרופאים הוא הסכם 1976. למעשה כל הצדדים הסכימו כי בכל ההסכמים המאוחרים יותר (עד הסכם 2012) דרך חישובה של תמורת התורנויות נותרה על כנה ולא הייתה התייחסות הסכמית נוספת ל"ערך יום עבודה" לצורך חישוב תורנויות (להוראות חוזר 1983 בהקשר זה נתייחס להלן). בהתאם, כל הצדדים הפנו לסעיף 27 להסכם 1976, אשר קובע כמצוטט לעיל כי "שכר יום עבודה" לצורך חישוב תמורת תורנות "יהיה כדלקמן: שכר יסוד + תוספת ותק + תוספת יוקר + תוספת משפחה + תוספת בית חולים + 2.5% מן השכר המשולב (וב - 1.4.77 עוד 2.5%) מן השכר המשולב, הכל מחולק ב - 25". שלב ראשון של הכרעתנו מחייב לפיכך פרשנות של הסעיף האמור.
2. פרשנות הסכם קיבוצי מתבצעת, לפי ההלכה הפסוקה, בהתבסס על כללי הפרשנות של דיני החוזים הרגילים, בשינויים המחויבים הנובעים מאופיים המיוחד של הסכמים קיבוציים. בהתאם נקבע, כי הסכם קיבוצי יפורש "פרשנות תכליתית תוך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, בהתאם לאינטרסים, המטרות והערכים שההסכם נועד להגשים", כאשר "אומד דעת הצדדים יילמד בראש ובראשונה מלשון ההוראה הרלוונטית, תוך התחשבות במכלול הנסיבות לרבות לשון החוזה בכללותו, מהות ההסדר, הנסיבות שקדמו לכריתת ההסכם, ההקשר התעשייתי - המפעלי, הענפי והמשקי, התנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם ודרך יישומו בפועל, כמו גם הסכמים מאוחרים יותר שנכרתו בין הצדדים" (ע"ע (ארצי) 23030-07-10 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ - יעקב פומפן (4.7.12); להלן: עניין פומפן; כן ראו את עס"ק (ארצי) 38740-12-12 מדינת ישראל - ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון, ברפאל ובמשרד ראש הממשלה (13.5.14); עס"ק (ארצי) 51858-07-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (9.11.16)).

עוד נקבע כי בעת פרשנות הסכם קיבוצי, בפרט חלקיו הנורמטיביים, יינתן משקל גם לתכליתו האובייקטיבית של ההסכם, שאמורה לשקף "אומד דעת של צדדים הפועלים על פי אמות מידה של סבירות, היגיון ותום לב, ותוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה" (עניין פומפן; כן ראו את עס"ק (ארצי) 8298-08-12 ההסתדרות הרפואית בישראל - שירותי בריאות כללית (4.11.13); ע"ע (ארצי) 19460-04-11 ואדים מזור - פרידנזון שירותים לוגיסטיים, הובלה ופרויקטים בע"מ (3.11.16)). במאמר מוסגר נציין כי לא נשמטה מעינינו מחלוקת מסוימת שעדיין קיימת בין שופטי בית המשפט העליון בשאלת היחס הפרשני בין לשון ההסכם לבין תכליתו כפי שהיא משתקפת בנסיבות חיצוניות (ראו למשל בע"א 841/15 פנורמה הצפון חברה לבנייה בע"מ נ' פלוני (23.5.16) ו-ע"א 8300/15 רשות הפיתוח נ' לבניין מוצרי מלט בע"מ (29.8.17)) - אך איננו סבורים כי יש בכך כדי להשליך על הלכותיו של בית דין זה לגבי פרשנות הסכמים קיבוציים כמפורט לעיל.

1. על פני הדברים, קיימות שתי דרכים עיקריות לפרשנותו של סעיף 27 להסכם 1976. הדרך האחת היא פרשנות צרה, ולפיה כ"שכר יום עבודה" לצורך חישוב תורנויות יובאו בחשבון אך ורק הרכיבים המנויים במפורש במסגרת סעיף 27, או רכיבים שהתווספו אליו במפורש בהסכמים קיבוציים מאוחרים יותר. דרך שנייה לפרשנות היא רחבה יותר, ולפיה יש לכלול ב"שכר יום עבודה" לצורך חישוב תורנויות את כל הרכיבים שהם חלק מ"ערך יום עבודה", בהתאם להסכמות הקיבוציות כפי שהן משתנות ומתעדכנות מעת לעת. לפי פרשנות זו, ייכללו ב"ערך יום עבודה" לא רק רכיבי שכר ותוספות המנויים במפורש בסעיף 27, ולא רק רכיבי שכר ותוספות שנקבע בהסכמים מאוחרים יותר באופן מפורש כי יתווספו לסעיף 27, אלא גם רכיבי שכר ותוספות שיוגדרו בהסכמים מאוחרים יותר כחלק מ"ערך יום עבודה" של הרופאים, גם אם לא נרשם בהם במפורש כי הכללה זו רלוונטית גם לצורך תמורת התורנויות.
2. על מנת לאפשר לנו להכריע בין שתי דרכי הפרשנות, ראוי היה כי הצדדים יציגו בפנינו כשלב ראשון את משמעות הרשימה שבסעיף 27 ביחס לרכיבים השונים מהם הורכב שכרם של הרופאים נכון לאותה תקופה, היינו יפרטו אם הגדרת "שכר יום עבודה" בהסכם 1976 כוללת את כל התוספות ורכיבי השכר שהיוו חלק מהשכר הקובע נכון לאותה עת, או שמא היו רכיבים שהוצאו ממנה במכוון. הצדדים לא עשו כן, ואף לא התייחסו לנסיבות חתימתו של הסכם 1976 ולהקשר התעשייתי הכולל במסגרתו נחתם. בהסכם 1976 עצמו מוזכרת, ביחס לשכרם של רופאי בתי חולים, רק תוספת "בית חולים" וכן תוספת 2.5% לשכר המשולב (ו - 2.5% נוספים החל מיום 1.4.77), כך שלא ניתן להסיק מההסכם עצמו אם היו רכיבי שכר ותוספות ששולמו לרופאים נכון לאותה עת והוצאו מההגדרה במפורש. עם זאת ניתן להניח כי ככל שהיו תוספות כאלו, המדינה מצביעה הייתה על קיומן על מנת לתמוך בפרשנות הצרה שהוצעה על ידה.

המדינה אף לא התייחסה לדרך יישומו של סעיף 27 כיום לגבי רופאים המבצעים תורנויות במסגרת עבודתם בבית החולים, והאם "שכר יום עבודה" שלהם לצורך תמורת התורנויות כולל רכיבים ותוספות שאינם באים לידי ביטוי מפורש בסעיף 27. הר"י ציינה בקשר לכך (ולא נסתרה) כי קיימת תוספת שאינה נקובה במפורש בסעיף 27 (תוספת "מקצועות מיוחדים") אשר נלקחת על ידי המדינה בחשבון לצורך תמורת תורנויות לרופאים הזכאים לתוספת זו בגין משרתם העיקרית (לא ברור אם כיוונה בכך לתורני חוץ או לרופאי בתי חולים), ועובדה זו תומכת בפרשנות הרחבה.

1. מבחינה מילולית, סעיף 27 מנוסח באופן טכני-תיאורי ולא משפטי-קטגורי. היינו, הצדדים מנסחי ההסכם לא קבעו כי "שכר יום עבודה לצורך חישוב תמורת תורנות יכלול אך ורק את הרכיבים להלן...", ואף לא הוציאו מגדרו של "שכר יום עבודה" כל רכיב קונקרטי. הצדדים אף בחרו לקבוע את תמורת התורנויות על בסיס מכפלות של "שכר יום עבודה" (להבדיל משכר שעתי או אחר), ויש בכך כדי ללמד כי ראו מול עיניהם את השכר המלא המשולם לאותו רופא בגין יום בו הוא עובד בפועל, על כל הרכיבים והתוספות המשולמים בגין יום רגיל כזה ומהווים חלק בלתי נפרד משכרו. דרך ניסוחו של הסעיף מטה לפיכך את הכף לפרשנות הרחבה יותר, כתיאור כל הרכיבים שהיוו חלק מ"ערך יום עבודה" נכון לאותו מועד, באופן שנועד להבהיר ש"שכר יום עבודה" לצורך תשלום תמורת תורנויות ישולם לא רק לפי השכר המשולב אלא לפי כלל התוספות הקבועות והרכיבים המשולמים בגין ביצוע העבודה השגרתית ביום עבודה רגיל.
2. אשר לתכליתו של הסעיף - הצדדים לא התייחסו לכך אך על פני הדברים, הסכם 1976 נועד לתמרץ רופאים לבצע את עבודת התורנויות שיש לה חשיבות ציבורית עליונה, בשעות שאינן שעות העבודה הרגילות ותוך פגיעה הכרחית בשעות הפנאי והשינה שלהם וזמנם עם משפחתם. בהתאם, הגיעו הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית להסכמה על תמורה גבוהה יחסית בגין ביצוע תורנויות, הלוקחת בחשבון את הפגיעה הכרוכה כתוצאה מהן באיכות החיים ובאפשרות לנהל אורח חיים שגרתי. תכלית זו תומכת לטעמנו בפרשנות הרחבה יותר, שכן סביר יותר שתמורת התורנויות תחושב על בסיס מכלול השכר הרגיל של אותו רופא בשעות היום ולא לפי חלק ממנו בלבד. אף ניתן להקיש לצורך כך מהתמורה המשולמת בגין שעות נוספות לפי סעיפים 16 ו - 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (מבלי לקבוע אם עבודת התורנויות היא אכן "עבודה נוספת" ועבור מי), כאשר גמול השעות הנוספות מחושב לפי חוק על בסיס מלוא השכר המשולם בגין שעות רגילות, כולל תוספות למיניהן.

גם הקשר הדברים ותכלית ההוראה ההסכמית, כמו גם התכלית האובייקטיבית, תומכים לפיכך בפרשנות הרחבה יותר, לפיה אין לקרוא את הסעיף באופן מילולי מצמצם הבא לשלול הכללת תוספות אחרות, אלא מתוך הבנה כי תכולתו של "ערך היום" היא דינמית ומשתנה כך שלא הייתה כוונה לקבוע רשימה סגורה.

1. הדברים לעיל יפים מכוח קל וחומר כאשר אנו מתבקשים לפרש את דרך החלתו של סעיף 27 על תורני חוץ. קריאתו של הסכם 1976 כמכלול מלמדת כי הגדרת "שכר יום עבודה" בסעיף 27 לו התייחסה לשכרם של רופאי בתי חולים - שהם אלו שמבצעים את התורנויות כדבר שבשגרה כחלק מעבודתם, ובהתאם נקבעה בהסכם 1976 חובה על רופאי בתי חולים לבצע תורנויות בהיקף מינימלי מסוים מדי חודש. הקשר הדברים מלמד כי ההגדרה בסעיף 27 לא לקחה כלל בחשבון רופאים המבצעים תורנויות על אף שאינם מועסקים בעבודת יום בבתי חולים ואינם מקבלים - כדוגמא - "תוספת בית חולים" אלא תוספות אחרות. מקובלת עלינו לפיכך טענת הרופאים, כי אין ליישם הגדרה זו באופן טכני על שכרם של רופאים שאינם מועסקים בבתי חולים, שכן יהא בכך עיוות של כוונת הצדדים. יש ללמוד מההגדרה מה התכוונו הצדדים שייכלל במסגרת "שכר יום עבודה" מבחינה מהותית, ולהקיש ממנה - בהתאמה ובשינויים המחויבים - לשכרם של רופאים שעבודתם העיקרית היא בקהילה או במוסדות רפואיים אחרים שאינם בתי חולים.

בהתאם, ועל בסיס פרשנותו הרחבה של סעיף 27 כפי שאומצה על ידינו כמפורט לעיל, יש לקבוע כי "שכר יום עבודה" של תורני החוץ לצורך חישוב תמורת התורנויות המשולמת להם יחושב לפי כלל הרכיבים הנחשבים כחלק מ"שכרם" לצורך ערך יום, בין אם נקובים בסעיף 27 להסכם 1976 ובין אם לאו.

ההסדר הספציפי לתורני חוץ בהוראות 1977: מה ייחשב כ"שכר שהם מקבלים עבור יום עבודה במוסד בו הם מועסקים בקביעות"?

1. האמור לעיל נכתב בהתבסס על הוראות ההסכם הקיבוצי. עם זאת וכאמור לעיל הסכם 1976 לא לקח בחשבון את ייחודיות העסקתם של תורני חוץ, ולכן לא התייחס לבסיס השכר (והתוספות) לפיו תחושב תמורת התורנויות של אוכלוסייה זו, בהתחשב בכך שאינה מועסקת בעבודת יום בבית החולים. תיאורטית יכולים היו הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית להגיע למגוון רחב של הסכמות בקשר לכך (וכדוגמא - לקבוע כי שכרו של תורן חוץ יחושב לפי "שכר יום עבודה" המשולם לרופא באותו ותק המבצע עבודת בוקר באותו בית חולים), אך הדרך בה בחרו היא להתבסס על שכרם הרגיל של תורני החוץ בעבודת היום בה הם מועסקים (לפחות, כך ניתן להניח, כאשר עבודה זו מבוצעת במוסד ציבורי ובהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על הרופאים). בהתאם קובע סעיף 8.1 להוראות 1977, כי "תשלום יום עבודה יחשב לרופאים הבאים למלא תורנות ממוסד אחר בהתאם לשכר שהם מקבלים עבור יום עבודה במוסד בו הם מועסקים בקביעות".

סעיף 8.1 להוראות 1977 מבהיר לטעמנו שני דברים: ראשית, כי ה"שכר" לצורך חישוב תמורת תורנויות של תורני חוץ הוא שכרם בעבודתם העיקרית (כך פורשו המילים "במוסד בו הם מועסקים בקביעות" על ידי כל הצדדים, ונראה כי אין על כך מחלוקת). שנית, כי תמורת התורנויות תחושב לפי מכלול הרכיבים והתוספות הקבועות המשולמים לתורן החוץ בעבודתו העיקרית כ"שכר... עבור יום עבודה", מבלי שיופחתו משכר זה תוספות או רכיבים הייחודיים לעבודת היום של התורן. בקורלציה לכך ועל מנת שלא להביא למצב של "הנאה מכל העולמות" כטענת המדינה, תורני החוץ אינם זכאים לתוספות הייחודיות המשולמות למי שמועסק בבית חולים, הגם שהם מועסקים בו בשעות אחר-הצהריים והלילה. הבהרות אלו משתלבות עם הפרשנות הרחבה שניתנה על ידינו לסעיף 27 להסכם 1976 כמפורט לעיל, ומחזקות אותה.

1. כפי שעולה מתיאור הטענות לעיל, הצדדים היו חלוקים על מעמדן של הוראות 1977. הר"י טענה כי ההוראות נכתבו בהסכמה בין הצדדים להסכם 1976, ומהוות למעשה חלק ממנו וככזה הן בעלות מעמד נורמטיבי של הסכם קיבוצי. המדינה טענה כי מדובר בהוראות חד צדדיות שהוצאו על ידה, ולכן מעמדן נמוך יותר וכן ניתן להניח כי לא התכוונו להרחיב את הוראות ההסכם. נושא זה לא לובן די צרכו מבחינה עובדתית אך על פני הדברים, ובהתחשב בכך שהסכם 1976 מבהיר במפורש שתיקבענה הוראות ביצוע "בהסכם עם ארגון הרופאים" - עמדת הר"י ביחס למעמדן של הוראות 1977 סבירה יותר (וכך גם נקבע בפסק הדין בתביעת אורטנברג), אם כי בהעדר תשתית עובדתית קשה להגיע למסקנה נחרצת.

בין כך ובין כך, שוכנענו כי אין חשיבות להכריע לצורך הליך זה במעמדן המדויק של הוראות 1977. ראשית, הזכאות של תורני החוץ לחישוב תמורת התורנויות בהתבסס על "שכר יום עבודה" בהגדרתו הרחבה נובעת למעשה מסעיף 27 להסכם 1976, שמעמדו הנורמטיבי אינו במחלוקת. הדבר היחידי שאינו נובע מסעיף 27 אלא רק מסעיף 8.1 להוראות 1977 הוא ההסתמכות על השכר המשולם בעבודתם העיקרית של תורני החוץ, אך היבט זה כלל אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. שנית, המדינה פרסמה את הוראות 1977 לפני ארבעים שנה כהוראות מחייבות ובעלות תוקף נורמטיבי כלפי ציבור שלם של רופאים. גם אם עשתה כן באופן חד צדדי, היא אינה יכולה להתנער מניסוחיה או לשמור לעצמה את הזכות לפרשם כרצונה.

1. נעבור אם כך לתוכן הפרשני שיש לצקת בסעיף 8.1 להוראות 1977. המדינה הציעה מספר אפשרויות לפרשנותו של הסעיף, אך אלו אינן עומדות בקנה אחד זו עם זו. כך, בתביעת צ'רנוקוזינסקי טענה המדינה כי הסעיף מתייחס רק לתורן חוץ שעבודת הבוקר שלו מתבצעת אצל מעסיק אחר, תזה שהתאימה לאותו הליך שכן הרופאות מועסקות בשני כובעיהן על ידי המדינה. בית הדין האזורי דחה ובצדק את הפרשנות הזו, והבהיר כי יש הבדל בין "מוסד" לבין "מעסיק", ולא בכדי נוקט סעיף 8.1 במילים "ממוסד אחר" ו"בהתאם לשכר שהם מקבלים... במוסד בו הם מועסקים בקביעות" (ההדגשות הוספו). סעיף 8.1 חל אם כך גם על רופאים שעבודת הבוקר שלהם מתבצעת אצל אותו מעסיק (ובענייננו - המדינה), אך במוסד רפואי אחר מזה בו מבוצעות התורנויות.
2. טענה נוספת של המדינה הייתה כי יש ללמוד מהפסקאות השנייה והשלישית לסעיף 8.1 כי "שכר" לצורך תמורת תורנויות של תורני החוץ אמור לכלול שכר משולב לפי דרגה וותק בלבד. ראשית אציין כי לא ברור כיצד טענה זו משתלבת עם טענת המדינה לגבי מעמד הוראות 1977 (שכן אם מדובר בהוראות שמעמדן נמוך משל הסכם קיבוצי, ממילא אינן יכולות לשנות לרעת העובדים את ההגדרה הרחבה יותר של "שכר" שנקבעה בסעיף 27 להסכם 1976, והסכם זה חל ולפחות הוחל כאמור לעיל גם על תורני חוץ).

שנית ולגוף הטענה: סעיף 8.1 נועד להבהיר כיצד לקבוע את "שכר יום העבודה" של תורני החוץ, וקובע בפסקה הראשונה את הכלל - "בהתאם לשכר שהם מקבלים עבור יום עבודה במוסד בו הם מועסקים בקביעות". הפסקאות השנייה והשלישית עוסקות במצבים מיוחדים של "רופאים עולים, אשר טרם נקבעה להם משכורת קבועה" ו"תורן חוץ... באם לא משובץ בדרגה מוגדרת" (כדוגמא: ככל שאינו עובד כלל בעבודת יום במוסד רפואי ציבורי). בהתחשב בהעדרו של שכר משולב מוגדר וקבוע לאותו רופא המוזכר בפסקאות אלו, קובע הסעיף את הדרגה והוותק לפיהם תשולם לו תמורת התורנות (כאשר הברירה שנקבעה היא דרגה ד' עם חמש שנות ותק, מבין דרגות א'-ז' נכון לאותה עת לפי הסכם 1976). מאידך ככל שתורן החוץ מועסק בפועל במקום עבודה עיקרי במשכורת המבוססת על דרגה וותק בהתאם להסכמים הקיבוציים של הרופאים, אין כל סיבה - מילולית או תכליתית - לפרש את הפסקה הראשונה לסעיף 8.1 באופן המוציא מ"שכר יום העבודה" שלו את רכיבי השכר והתוספות הקבועות שהם מעבר לשכר המשולב אך נלקחים בחשבון כחלק בלתי נפרד מ"שכרו" לצורך חישוב "ערך יום עבודה". אזכורם של דרגה וותק בשתי הפסקאות האחרונות אינו משליך לפיכך על פרשנות הפסקה הראשונה, וניתן ללמוד זאת גם מההסדר המפורט שנערך בהסכם 2012 ומפריד בין דרגה, ותק ורכיבי שכר.

1. במסגרת הדיון בערעורים העלתה המדינה טענה חדשה, ולפיה הפסקה הראשונה של סעיף 8.1 נועדה למקרים של תורני חוץ (שהמדינה אינה מכנה אותם כך נוכח ההגדרה בהסכם 2012) המבצעים את עבודת היום והתורנויות בשני מוסדות רפואיים שונים של אותו מעסיק (בדומה לרופאות בתביעת צ'רנוקוזינסקי), בעוד שהפסקה השלישית של סעיף 8.1 - הקובעת כי "לתורן חוץ יחשב יום עבודה, באם לא משובץ בדרגה מוגדרת, לפי דרגה ד' עם חמש שנות ותק" - נועדה ל"תורן חוץ" כהגדרתו בהסכם 2012, היינו למי שמבצע תורנויות אצל מעסיק אחר מזה אצלו הוא מועסק בעבודת הבוקר (בדומה לרופאים בתביעת אורטנברג).

פרשנות חדשה זו עומדת בסתירה לטענות המדינה בבתי הדין האזוריים, ולא מצאנו בה ממש. לטעמנו שלוש הפסקאות של סעיף 8.1 נועדו כולן לסיטואציה של "תורני חוץ", שהוגדרו בסעיף באופן רחב (ושונה מההגדרה המאוחרת יותר בהסכם 2012) כ"רופאים הבאים למלא תורנות ממוסד אחר", ללא תלות בזהות המעסיק ותוך שימת דגש על ביצוע התורנות במוסד רפואי שונה מזה בו מועסק אותו רופא "בקביעות". המילים "תורן חוץ" בפתח הפסקה השלישית של סעיף 8.1 לא נועדו ליצור קבוצה חדשה, אלא לכנות בכינוי מקוצר את אותה קבוצה שהוזכרה כבר בפסקה הראשונה, וכוללת כאמור את כל מי שבא למלא תורנות "ממוסד אחר". לא מצאנו כל היגיון מילולי, תכליתי או כלכלי בהפרדה שמבצעת המדינה, ואף לא סבירות כלשהי בטענה כי לתורני חוץ המגיעים ממעסיק אחר ייקבע השכר דווקא לפי דרגה ד' עם חמש שנות ותק, גם אם יש להם דרגה וותק שונים (ותוספות המהוות חלק בלתי נפרד משכרם) במקום עבודתם הקבוע.

1. כסיכום ביניים: בהתאם לפרשנותנו לסעיף 27 להסכם 1976, המתחזקת באמצעות סעיף 8.1 להוראות 1977, רופאים המבצעים תורנות ומקום עבודתם העיקרי הוא במוסד רפואי אחר - בין אם המוסד האחר הוא בבעלות אותו מעסיק ובין אם לאו - זכאים לקבל את תמורת התורנות (המחושבת תוך הכפלה ב"מקדמים" שנקבעו בהסכם 1976 ועודכנו בהסכמים מאוחרים יותר), על בסיס "שכר יום עבודה" הלוקח בחשבון את כל רכיבי השכר והתוספות הקבועות המהווים חלק מ"ערך יום עבודתם" במקום עבודתם העיקרי בהתאם להסכמים הקיבוציים של הרופאים.

מן הכלל אל הפרט: האם התוספות שבמחלוקת מהוות חלק מ"ערך יום עבודה" לצורך תשלום התורנויות?

1. נעבור כעת לבחון האם שלוש התוספות שבמחלוקת - תוספת 15%, תוספת 42% ותוספת בריאות הציבור - מהוות חלק מ"ערך יום העבודה" של הרופא והרופאות בענייננו. בהקשר זה קבע בית הדין האזורי בתביעת צ'רנוקוזינסקי כי רק תוספת בריאות הציבור מהווה חלק מה"שכר", מבלי שהוגש ערעור מטעם הרופאות ביחס לדחיית תביעתן לגבי שתי התוספות האחרות. הרופאים בעניין אורטנברג אמנם הגישו את ערעורם בנוגע לדחיית תביעתם במלואה באופן הכולל את שלוש התוספות, אך במהלך הטיעון בפנינו צמצם בא כוחם את טיעוניו לתוספת בריאות הציבור בלבד.
2. כפי שעולה מהפירוט לעיל, תוספת בריאות הציבור משולמת מכוח הסכם 1994, בו הוגדר במפורש כחלק מהסכמת הצדדים כי הינה "שכר לכל דבר ועניין לרבות לחישוב ערך יום עבודה" (סעיף 17.2 לאותו הסכם). המדינה והמשיבה לא ניסו לטעון כי חל שינוי בהוראה זו לאחר חתימת הסכם 1994, ולא הובאה כל סיבה אחרת המצדיקה שלא לתת לה תוקף בהקשר שלפנינו. משמעות הדברים - לאור פרשנותנו לסעיף 27 להסכם 1976 כמפורט לעיל - היא כי תוספת בריאות הציבור אמורה להילקח בחשבון כחלק מה"שכר" לצורך חישוב תמורת התורנויות לתורני חוץ המקבלים אותה במסגרת עבודתם העיקרית. הייתה זו חלק מההסכמה הכלכלית בין הצדדים בעת חתימתו של הסכם 1994 ובעת יצירתה של התוספת, לראותה כחלק מהשכר "לכל דבר ועניין", והמעסיקים בוודאי הבינו את המשמעויות הכרוכות בכך ולקחו אותן בחשבון מבלי לסייגן.
3. לא מצאנו ממש בטענת המדינה לפיה תוספת בריאות הציבור משולמת כ"פיצוי" בגין אי ביצוע תורנויות, ולכן אין היגיון לשלמה בעת ביצוע תורנויות. ראשית, טענה זו לא הוכחה עובדתית ובית הדין בתביעת צ'רנוקוזינסקי לא שוכנע מעדותו של מר הרולד בר בקשר לכך. שנית, איננו סבורים כי יש רלוונטיות לסיבה הכלכלית המדויקת בגינה הוחלט לשלם תוספת כזו או אחרת, וכל עוד מדובר בתוספת שהיא חלק בלתי נפרד מ"שכרו" של הרופא במקום עבודתו העיקרי - הוא זכאי לכך שתוכלל כחלק מ"שכר יום עבודתו" בעת חישוב תמורת התורנויות המבוצעות על ידו.

אף לא מצאנו ממש בהפניית המדינה להסכם הקיבוצי משנת 1991 ולוועדה הפריטטית משנת 1993, ואנו מאמצים בהקשר זה את הניתוח שנערך על ידי השופטת ורבנר. ההוראות הרלוונטיות לתשלום התוספת - כמו גם ההוראה הקובעת כי הינה "שכר לכל דבר ועניין לרבות לחישוב ערך יום עבודה" - מצויות בהסכם 1994 שהוא מאוחר יותר ומדבר בעד עצמו, ללא הסתייגות כלשהי. ממילא, גם אם נניח כי הסייג שנקבע על ידי הוועדה הפריטטית ממשיך לחול נוכח אזכור החלטת הוועדה כחלק מההסכם - הרי שהרופא והרופאות בענייננו אינם נחשבים כ"עובדי בית חולים" ואינם מקבלים "תוספת בית חולים", הגם שהם מבצעים תורנויות במסגרת בית חולים. ומעבר לכך, טענת המדינה בדבר הסייג שקבעה הוועדה הפריטטית יכול היה להיות רלוונטי לעצם זכאותם של הרופא והרופאות לתוספת בריאות הציבור בגין עבודתם בלשכות הבריאות, אך ממילא אין מחלוקת כי קיבלו בפועל את התוספת האמורה לאורך כל השנים, הגם שהם מועסקים במקביל בביצוע תורנויות.

1. צודקת המדינה, כי בית הדין מייחס חשיבות רבה - בעת פרשנותו של הסכם קיבוצי - לדרך בה יושם ההסכם הלכה למעשה במהלך השנים שלאחר כריתתו, כמו גם להתנהגות הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית (ע"ע (ארצי) 66554-09-14 מדינת ישראל - ד"ר עליזה רינג (9.10.16); ס"ק (ארצי) 12/07 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מרכז השלטון המקומי (10.8.09)). עם זאת, בעניין שלפנינו לא הוכח כלל כי תוספת בריאות הציבור לא הוכללה בפועל בעת חישוב תמורת התורנויות של רופאים שמקום עבודתם העיקרי הוא בלשכות הבריאות (מלבד בעניינם של הרופא והרופאות שהגישו את התביעות, ומקרים בודדים נוספים). בטיעון בעל-פה בפנינו אף אישרו ב"כ המדינה והמשנה לממונה על השכר בהגינותם כי לחלק מהרופאים הרלוונטיים נכללה תוספת בריאות הציבור בחישוב תמורת התורנויות, ולכאורה דבריהם התייחסו לתקופה שקדמה להסכם 2012. מהתיאור העובדתי לעיל עולה כי גם בעניינן של הרופאות בתביעת צ'רנוקוזינסקי החליטה המדינה בשלב מסוים ומיוזמתה (ינואר 2012) לשלם את תוספת בריאות הציבור בגין ביצוע התורנויות, והדברים מדברים בעד עצמם.

עצם היישום השונה בבתי חולים שונים ולגבי רופאים שונים, כמו גם טענותיה המתחלפות והסותרות של המדינה בטיעוניה בפנינו, מלמד כי לא הייתה דרך אחת עקבית ויציבה בה צעדו המדינה והמעסיקים הציבוריים בכל הנוגע להכללת תוספת בריאות הציבור בתמורת התורנויות. ממילא, לא די להצביע על אי הכללת התוספת בתמורת התורנויות של הרופא והרופאות בענייננו כראיה כביכול לדרך יישומו המוסכמת של ההסכם הקיבוצי במהלך השנים. לא הוכח שהר"י הייתה מודעת לדרך בה נהגו המדינה והמשיבה והשלימה עם כך, וממילא אין בהעדר פעולתה המידית כנגד כך כדי להצדיק הפרה של הוראות קיבוציות מחייבות.

1. אשר לטענת המדינה בדבר העדר היגיון כלכלי בהכללת תוספת בריאות הציבור בתמורת התורנויות, שכן הדבר יביא לפי הנטען לכך שרופא "תחומי" ישתכר יותר מרופא מומחה המבצע תורנויות - אין לנו אלא לאמץ גם בקשר לכך את הדברים שנקבעו על ידי השופטת ורבנר. ראשית, הטענה לא הוכחה כלל, ובפני בית הדין האזורי הוגש תחשיב המתייחס לשלוש התוספות שבמחלוקת כמקשה אחת. גם במסגרת הערעור לא הוגש תחשיב של איש מקצוע התומך בטענה, אלא נעשה ניסיון לחלץ את המסקנה באופן עצמאי מתוך תלושי שכר שהוגשו לבית הדין האזורי (ומתייחסים לרופאה מומחית ספציפית), ולא די בכך. שנית, לצורך הגעה למסקנה כי נוצר עיוות במבנה השכר ראוי היה להציג את מכלול תנאי העסקתם של רופאים מומחים בבתי חולים לעומת רופאים תחומיים המבצעים תורנויות, וכן לבחון את ההצדקות להענקת שכר גבוה יותר או נמוך יותר לכל אחת מהקבוצות. הדבר לא נעשה כלל בטיעונים שבפנינו ולא די בהעלאת טענה כוללנית בקשר לכך.

שלישית, ככל שאכן נוצרה אי התאמה בנושא זה נוכח דרך בנייתם של ההסכמים הקיבוציים של הרופאים "טלאי על טלאי" לאורך שנים - מצופה היה כי המדינה תפנה להר"י ותבקש לפתור זאת בדרך קיבוצית מוסכמת. לא רק שהדבר לא נעשה, אלא שעיון בהסכם 2012 מעלה לכאורה (מבלי לקבוע מסמרות לגבי פרשנותו של הסכם זה) כי גם במסגרתו נקבע כי "בסיס השכר לצורך חישוב השכר הקובע לערך יום של תורן חוץ/בית" יכלול "כל רכיב שכר נוסף אשר מובא בחשבון לצורך חישוב ערך יום...". בהתאם, ביחס לרופאים בתביעת אורטנברג - הכלולים בהגדרת "תורן חוץ" במסגרת הסכם 2012 - תמורת התורנויות מאז יום 1.7.11 אמורה לכאורה לכלול בחובה גם את תוספת בריאות הציבור. בהתאם להלכה הפסוקה ניתן להיעזר בהסכמים קיבוציים מאוחרים ככל שיש בהם כדי ללמד על ההסכמה הקיבוצית שקדמה להם (עניין פומפן; ע"ע (ארצי) 49651-01-11 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ - סוניה רייף (30.10.11)), ובענייננו לפחות בהקשר זה - מלמד הסכם 2012 ולו במידה מסוימת על העדר "עיוות שכר" כנטען. ראיה נוספת לכך ניתן למצוא בהוראות חוזר 2013 (טרם שתוקן באמצעות החוזר המתקן), כמפורט בפסק דינה של השופטת ורבנר.

1. מעבר לצורך ולהשלמת התמונה, נתייחס להלן בקצרה גם לשתי התוספות האחרות - תוספת 15% ותוספת 42%. כפי שעולה מהפירוט לעיל, תוספות אלו אינן מהוות חלק מ"ערך יום עבודה", והדבר בא לידי ביטוי הן בהסכמים שיצרו אותן; הן בחוזר 1983 אשר הגדיר כיצד יחושב "ערך יום עבודה" (בהתבסס לכאורה על ההסכמים הקיבוציים שהיו בתוקף באותה עת) ואינו כולל בחובו את שתי התוספות האמורות (וגם לא את תוספת בריאות הציבור, אך זאת כיוון שנוצרה רק לאחר מכן); והן בהסכם 2000 אשר קבע במפורש כי שתי התוספות הללו אמנם תוגדרנה כ"תוספת קבועה" לצורך פנסיה תקציבית, אך לא תובאנה בחשבון לצורך "ערך יום עבודה".

הרופאים ניסו לטעון כי הגדרת "ערך יום עבודה" בחוזר 1983 התייחסה אך ורק ל"עבודה נוספת" של רופאי בית חולים ולכן אין להחילה על תורני חוץ, אך "ערך יום עבודה" לפי אותו חוזר כלל גם את התוספת האמבולטורית/גריאטרית המשולמת (לכאורה וכפי שעולה מהסכם 1983) דווקא לרופאי מרפאות, ולמרות זאת לא הוכללה בו תוספת 42% (הגם שהזכאות לה נוצרה במסגרת הסכם 1983 כך שבוודאי לא נשמטה בהיסח הדעת). גם בטענותיהם של הרופאים לגבי הסכם 2000 בהקשר זה לא מצאנו ממש, ולא בכדי חזרו בהם הרופאים הלכה למעשה מטענותיהם בקשר לשתי תוספות אלו במהלך הטיעונים בעל-פה.

סיכום

1. נוכח כל האמור לעיל:
2. אנו מאשרים את פסק הדין שניתן בתביעת צ'רנוקוזינסקי, מטעמיו של בית הדין האזורי. כיוון שביצועו של פסק הדין עוכב בהתאם להחלטה מיום 22.5.16 - אנו מורים בזאת על יישומו תוך 30 יום מהיום. להסרת ספק נבהיר כי אין בפסק דיננו כדי להביע עמדה במחלוקת אם יש לראות בביצוע התורנויות על ידי הרופאות כ"עבודה נוספת" במסגרת משרתן העיקרית או כמשרה נפרדת (שאלה שלא נדונה בבית הדין האזורי ולא נדרשה לצורך הכרעתנו).
3. אנו מקבלים את הערעור על פסק הדין שניתן בתביעת אורטנברג, בחלקו המתייחס לתוספת בריאות הציבור. משמעות הדברים היא כי ד"ר גלי אורטנברג, ד"ר גרגורי טורצ'ינסקי וד"ר אירנה ארקין זכאים להכללת תוספת בריאות הציבור (כהגדרתה לעיל, היינו התוספת השקלית-סכומית) בתמורת התורנויות ששולמה להם, במגבלות תקופת ההתיישנות. עיריית חיפה תשלם לרופאים את ההפרשים המגיעים להם תוך 60 יום מהיום, ותצרף פירוט לגבי דרך ביצוע התחשיב. ככל שתהיינה מחלוקות לגבי החישוב יהיו רשאים הצדדים לפנות לבית הדין האזורי לצורך מתן פסק דין משלים על גובה הסכום.
4. בהתחשב בתוצאה, עיריית חיפה תשלם לד"ר אורטנברג, ד"ר טורצ'ינסקי וד"ר ארקין את הוצאותיהם בשני ההליכים בסך של 20,000 ₪ לכל אחד. המדינה תשלם לד"ר צ'רנוקוזינסקי וד"ר אהרונוב את הוצאותיהן בהליך הערעור, בסך של 7,500 ₪ לכל אחת. סכומי ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ח באלול תשע"ז (19 בספטמבר 2017) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.