24 נובמבר 2019

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בבוהן כף רגל ימין שארעה לו לגרסתו ביום 30.11.2013 בעת ששחה בבריכת שחיה בבית מלון לאונרדו קלאב בים המלח בטיול שאורגן על ידי המעסיק כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
2. המל"ל דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 15.3.2015.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים לעניין התשתית העובדתית, אנו קובעים כדלקמן:

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-

גרסאות התובע:

במסמכים הרפואיים מזמן אמת

1. ביום 30.11.2013 אושפז התובע בבית חולים הלל יפה למשך תקופה של כשבועיים.
2. בסיכום האשפוז נרשם כדלקמן:

1. נציין, כי במסגרת הדיון בפנינו טען התובע כי עוד לפני שפנה לבית חולים הלל יפה הרי שהוא טופל במרפאה של בית המלון לאונרדו קלאב בים המלח. על כן, בית הדין איפשר לתובע להביא מסמכים רפואיים מבית מלון זה על מנת להוכיח גרסתו. בית הדין נתן צווים לבית המלון שימציאו את המסמכים מהמרפאה וכאשר לא התקבלו המסמכים קבע בית הדין 14 דיונים במטרה להזמין את הגורם הרלוונטי מבית המלון על מנת שייחקר בעניין זה בבית הדין. מרבית הדיונים בוטלו ימים ספורים לפני המועד שנקבע ואולם התקיימו בפועל שלושה דיונים (מיותרים) אשר לא התייצב אליהם כל גורם מטעם בית המלון.

בהקשר זה יצוין, כי נראה היה שהתובע אינו מתאמץ מספיק על מנת להזמין גורם מטעם בית המלון, ובאופן כללי התנהלותו של התובע בתיק זה הייתה בעייתית כאשר בית הדין נאלץ לתזכרו שוב ושוב לפעול על פי החלטותיו בכל הקשור להבאת עד מבית המלון, וזאת ללא כל תועלת.

בכתב התביעה ובתצהיר התובע

1. בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע, כי המעסיק ארגן לעובדים נופש בים המלח במלון ליאונרדו בין 28.11.2013 ועד 30.11.2013 כחלק מגיבוש עובדים, כאשר הנופש מומן על ידי המעסיק, ההשתתפות בו הייתה חובה והמעסיק שילם שכר עבודה עבור ימי הנופש. לגרסת התובע, השחייה בבריכת המלון הייתה חלק מהפעילות שאורגנה לעובדים, כאשר הוא נפגע בכף רגל ימין ובעיקר בבוהן הגדולה בעת שחייה בבריכת המלון, על ידי חפץ חד שהיה בתחתית הבריכה. לגרסתו, בעקבות הפגיעה הוא טופל במרפאת המלון ובהמשך בבת חולים הלל יפה שם הוחלט על אשפוזו לצורך המשך טיפול ומעקב רפואי.

בדיוני ההוכחות

1. ביום 16.1.2017 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העיד התובע כדלקמן:

"ש. אתה יכול להסביר מה קרה?

ת. חייבו אותנו להיכנס לבריכה. כולנו. אני נכנסתי לבריכה מהראשונים. השעה הייתה 11.30 בערך ועד 12.00, הרגשתי שמשהו קרה לי באצבע, זה היה בערך 5 דקות לאחר שנכנסתי ואז יצאתי.

ש. הרגשת הרגשה לא טובה באצבע, למה אתה מתכוון?

ת. משהו חד נכנס לי לאצבע.

ש. סתם נכנס משהו חד או שנתקלת במשהו?

ת. שחיתי כמו כולם ואז נעמדתי ליד הקיר והרגשתי שמשהו חד נכנס לאצבע.

ש. בבית החולים לא אמרת את זה. אני מפנה לסיכום אשפוז, נספח ב' לתצהיר התובע?

ת. אני לא אמרתי את זה בבית חולים.

אני לא סיפרתי את מה שכתוב בסיכום האשפוז. הם ראו את הדם ברגל, ושאלו אותי מה קרה ואני אמרתי שזה קרה לי בבריכה במלון בים המלח.

כשבית הדין מפנה אותי לכך שבהמשך נרשם שלדבריי לפני מס' חודשים קיבלתי טיפול בזיהום דומה באותו אזור, אני משיב – שאני לא אמרתי את זה וזה פעם ראשונה שיש לי זיהום באצבע.

גם לא ברגל לא היה לי מעולם זיהום. גם כשאומרים לי לחשוב טוב טוב, אני אומר שזאת פעם ראשונה שיש לי משהו ברגל".

1. בבדיקה שערך בית הדין בתיק הרפואי של התובע בעת הדיון, עלה כי הרישום הרפואי הראשון שבו צוין שהתובע נפגע בתאונת עבודה היה כשנה וחצי לאחר האירוע, ביום 3.8.2015. כן מצא בית הדין בתיק הרפואי של התובע רישומים לגבי מורסה בבוהן ימין מיום 13.11.2011.
2. מכל מקום, בגלל הסתירה בין עדותו של התובע לבין המסמכים הרפואיים, הודיע ב"כ התובע כי הוא יפנה למרפאה של בית המלון וכן לרופא המשפחה של התובע על מנת להמציא מסמכים התומכים בגרסתו של התובע.
3. כפי שפורט לעיל, על אף אינספור דיונים שנקבעו על מנת לשמוע עדים מבית המלון ואין ספור הזדמנויות שניתנו לתובע על מנת שיפנה לבית המלון על מנת לקבל את המידע/המסמכים הרלוונטיים – התובע לא הביא כל מסמך/עדות המסייעת לו, ועל כן בדיון שנקבע ביום 18.9.2019 סיכמו הצדדים על סמך החומר שהיה בפני בית הדין.

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו –

1. בהתאם לתצהירו של התובע ועדותו, הוא נפגע בבריכה בבוהן כף הרגל מחפץ חד שהיה בתחתית הבריכה במלון, כאשר לאחר פגיעתו הוא הובא למרפאת בית המלון ולאחר שחזר הביתה הוא אושפז בבית החולים הלל יפה, גם שם טען כי נחבל בכף רגלו בטיול ביום המלח.
2. התובע עשה מאמצים להביא מסמכים מבית המלון או להביא מידע משם, אך בית המלון דחה את התובע בגסות ובמילים מאיימות.

סרבנות המלון נובעת מצדקתו של התובע ומפחד המלון לעמוד בפני תביעה נזיקית.

התובע טרם הגיש תביעה נזיקית מול בית המלון.

עיקר טענות הנתבע –

1. יש אנמנזה סותרת בין גרסתו של התובע לבין המסמכים הרפואיים בתיק המלמדים על כך שהנפיחות הופיעה באופן פתאומי.
2. התובע לא הביא עדים להוכיח גרסתו ואין אפילו ראשית ראיה לגרסה זו.
3. נראה כי התובע לא עשה מאמצים אמיתיים כדי להגיע לבית המלון ולצלם שם את המסמכים ככל שהם קיימים.

דיון והכרעה

1. נציין, כי בית הדין איפשר לב"כ התובע להודיע האם הוא עומד על מתן פסק דין בתיק או לא, ואולם על אף ארכות שניתנו לו – לא התקבלה הודעה מטעם התובע בעניין זה, ועל כן, לא נותר לבית הדין מנוס אלא ליתן פסק דין בעניינו של התובע.
2. מכל מקום, איננו מקבלים את גרסתו של התובע כי נפגע בעת שהיה בבריכה בבית המלון בפעילות שארגן המעסיק. לא רק שהתובע לא הביא עדים לתמוך בטענתו זו, הרי שגרסה זו סותרת את האנמנזה מבית החולים מיום התאונה, לפיה הרגל החלה להתנפח באופן פתאומי וכי לא הייתה זו הפעם הראשונה שהתובע סבל מבוהן רגל ימין.
3. בית הדין נתן לתובע הזדמנויות רבות להביא הוכחות כי פנה למרפאת בית המלון ושם סיפר כי נפגע בבריכה ואולם למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לו התובע לא הצליח להוכיח גרסתו זו וכפי שפורט לעיל, גם לא הביא עדים לתמוך בגרסתו.
4. אם לא די באמור, הרי שמצאנו שגרסתו של התובע בבית הדין אף לא הייתה אמינה, כאשר התובע טען שמעולם לא סבל בעבר מבעיות בבוהן ימין – טענה שנסתרה על ידי תיקו הרפואי של התובע.

סוף דבר

1. מכל המפורט לעיל – תביעת התובע נדחית.
2. בענייננו אנו סבורים שיש מקום לחייב את התובע בהוצאות לנתבע. התנהלות התובע בתיק זה, הדחיות הרבות והדיונים הרבים שנקבעו לשווא מלמדים על התנהלות שאסור לנו לעודדה ואשר הביאו לבזבוז זמן רציני הן לנתבע והן לבית הדין. על כן, יישא התובע בהוצאות לנתבע בסך 1,500 ₪.
3. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ו חשוון תש"פ, (24 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.