1. לפני בקשת הנתבעת להגיש תצהיר בנוגע לדמי החכירה שגובה רשות מקרקעי ישראל.
2. התובעת מס' 1 מתנגדת לבקשה מהנימוקים שפורטו בתגובה מטעמה. עד מועד זה לא התקבלה תגובת התובע מס' 2 למרות שהמועד להגשת תגובה חלף.
3. לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי, לקבל את הבקשה ולאפשר לנתבעת להגיש את התצהיר המבוקש. לעניין זה מפנה להחלטתי שניתנה במסגרת ת.א. 34542-02-16.
4. מצאתי, כי ראוי שמלוא החומר הרלוונטי יונח בפני בית המשפט כדי שיוכל להכריע באופן מלא, ראוי ונכון במחלוקות העומדות להכרעתו. כמו כן, ראוי לפרוש בפני המומחה מטעם בית המשפט את מלוא הנתונים כך שחוות דעתו תהיה מפורטת, מקיפה ומבוססת כנדרש.
5. כפי שכבר צויין בהחלטתי הנזכרת לעיל, מדובר במסמך שהוגש בתיקים רבים המתנהלים לפני מותב זה. ברוב המוחלט של המקרים צירוף התצהיר נעשה בהסכמת התובעים או שעה שהם הותירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. סבורני, כי אין להתעלם מהעובדה שמותב זה נחשף זה מכבר למסמך האמור במסגרת התיקים הרבים המתנהלים לפניו בענייני הפקעות במסגרתם הוגש מסמך זה. מצאתי, כי אין טעם או הצדקה לחסות כעת את המסמך האמור ולא לאפשר את הגשתו תוך חסימת דרכה של הנתבעת מהאפשרות לתמוך את עמדתה בסוגיה שבמחלוקת באמצעות התצהיר האמור.
6. לאור השלב בו מצוי הדיון בתיק ומשטרם הוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית משפט סבורני, כי הנזק שייגרם לתובעים, בשל העיכוב הקצר בהגשת חוות דעתו של המומחה בעקבות הגשת התצהיר, קטן מהנזק אשר עשוי להיגרם לנתבעת ככל שלא יותר לה להגיש את התצהיר לשם תמיכה בעמדתה בסוגיה שבמחלוקת.
7. לאור המפורט לעיל, נעתרת לבקשה ומתירה לנתבעת להגיש את התצהיר המבוקש לתיק בית המשפט ולמומחה מטעמו.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.