לאחר שעיינו במכלול הראיות ושמענו טענות ב"כ הצדדים, החלטנו לדחות את הערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. שכן, התקיימו בפסק הדין, נושא הערעור, כל התנאים הנקובים בתקנה האמורה. אין מקום להתערב בקביעות מהימנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים תומכים במסקנה המשפטית, ואין בפסק הדין טעות שבחוק.

כידוע "אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה מבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית, או שהדברים מופרכים על פניהם או בלתי סבירים" (ע"א 501/84 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' מירון (1988)).

אנו ערים לעובדה כי הערעור מופנה גם כנגד חמש החלטות ביניים של בית משפט קמא, לא מצאנו להתערב בהן ולא מצאנו בהן כל פסול.

נוסיף, כי טענתו העיקרית של המערער בהודעת הערעור שצוינו בהדגשה וגם בטיעונים לפנינו, היא: "שגה בית משפט קמא הנכבד בכך שלא השתמש בסמכותו למנות מומחה מטעם בית המשפט, שיכריע בין טענות הצדדים, לאור הפערים באומדנים בחוות הדעת שנעשו, לתיקון ליקויי בניה, בין מומחי המערער שטענו לסך 10,000 ₪ לבין מומחי המשיבים שטענו לסך 189,000 ₪...".

טענה זו דינה להידחות גם נוכח פרוטוקול הדיון מיום 29.4.15, שם אומר המערער בעמ' 12 בפרוטוקול: "אין צורך במוחה מטעם ביהמ"ש". ובהמשך, בעמ' 13 הוא חוזר ואומר: "אין צורך במומחה בימ"ש. אפשר לערוך חקירות. המומחים מטעמי יגיעו. אני רוצה לחקור את המומחה של הצד השני".

בהמשך להודעה זו, נקבע הדיון להוכחות על ידי בית משפט קמא. המומחים נחקרו ולאחר חקירות אלה נתן בית המשפט את פסק הדין.

אנו מחייבים את המערער בהוצאות המשיבה בסכום של 10,000 ₪.

סכום ההוצאות יועבר לב"כ המשיבה מתוך הערבון שהופקד בקופת בית המשפט.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, 20 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.