1. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 01/02/17 הוריתי על הפקדת סך של 8,000 ₪ כתנאי למתן רשות להתגונן. נקבע, כי את ההפקדה על הנתבעת לבצע עד ליום 16/03/17.

2. בחלוף המועד ובהעדר הפקדה, ניתן פסק דין ביום 29/03/17 במסגרתו הוריתי על דחיית ההתנגדות תוך חיוב הנתבעת בהוצאות.

3. ביום 04/04/17 הגישה הנתבעת בקשה לביטול החלטה, בה נטען כי ההפקדה לא בוצעה במועד בשל מצג שווא שיצר מנהל התובעת כלפיה בדבר מו"מ שינהלו הצדדים ביניהם על מנת להגיע להסדר אשר ייתר את המשך ההליך המשפטי.

נטען, כי נקבעה פגישה בנוכחות הגורמים המוסמכים הרלוונטיים מטעם הצדדים, אולם נציגי התובעת לא התייצבו לפגישה ואת הבקשה למתן פסק דין, כך לטענת הנתבעת, הגישה התובעת עוד טרם נקבע מועד חדש לפגישת הצדדים.

הנתבעת ציינה כי שיק ההפקדה היה ערוך ומוכן מבעוד מועד ולא הוגש לתיק בית המשפט נוכח האמור ולאור הרצון להגיע להסדר.

4. התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי מעולם לא הוסכם בין הצדדים על דחיית מועד הפקדת העירבון, כמו גם שלא סוכם באופן סופי על קיום פגישה. נטען, כי מלבד שיחות אקראיות, במסגרתן לא דובר על ההפקדה כלל, לא התקיימה פגישה בין הצדדים, לא נוהל מו"מ והצדדים לא הגיעו להסדר כלשהו.

בנסיבות אלה, כך טוענת התובעת, משלא הופקד הפיקדון במועד ולא הוגשה בקשה להארכת מועד להפקדתו, יש להותיר את פסק הדין על כנו.

בתשובה לתגובה שבה הנתבעת על הטענות שפורטו בבקשתה וציינה כי נוכח השלב הדיוני בו מצוי התיק, היקפו הכספי ומועד הגשת הבקשה שלפניי – יש להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין ולאפשר לנתבעת לבצע את ההפקדה.

5. בחנתי את עמדות הצדדים כפי שפורטו בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה ומצאתי להיעתר לבקשה אך בכפוף לביצוע ההפקדה ולתשלום הוצאות וכפי שאפרט להלן.

6. למעשה, עסקינן בבקשה להארכת מועד לביצוע הפקדה.

7. מאחר שמדובר במועד שנקבע על ידי בית המשפט ולא במסגרת חיקוק, אזי לבית המשפט הסמכות להאריכוֹ בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

8. בנסיבות העניין, מוצאת אני כי יש ליתן לנתבעת את יומה בבית המשפט על מנת שטיעוני הגנתה ידונו לגופם, בפרט בזיקה להחלטתי מיום 01/02/17 אולם מנגד, אין להתעלם מעקרון סופיות הדיון ומאינטרסים לגיטימיים של התובעת וזאת גם אם אי עמידת הנתבעת במועד שקצבתי היה מחמת טעות בתום לב.

לא למותר יהא לציין, בנוסף, כי חרף החלטתי מיום 27/03/17 שניתנה נוכח תצהיר שהגישה הנתבעת לתיק (כנראה מחמת טעות), לא הזדרזה הנתבעת להפקיד את הפיקדון בתכוף לאחר שניתנה אותה ההחלטה , שאז, בחלוף יומיים, ניתן פסק הדין.

אין זאת אלא שאיזון נכון וראוי בין זכויות הצדדים, מוביל למסקנה כי על הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת, הן בגין הארכת ההליך והן בשל הפגיעה באינטרס ההסתמכות של התובעת.

התוצאה:

9. פסק הדין יבוטל בכפוף להפקדת סך של 8,000 ₪ בקופת בית המשפט וכן בתשלום הוצאות התובעת, באמצעות בא כוחה, בסך של 1,500 ₪ וזאת לא יאוחר מיום 29/05/17.

יובהר, כי התנאים שנקבעו לעיל הם מצטברים ובאם לא תעמוד הנתבעת ולוּ גם באחד מהם – אזי יוותר פסק הדין שניתן על כנו.

מבלי לגרוע באמור לעיל, נוכח טיבה של המחלוקת והיקפה הכספי, אשוב ואציע לצדדים לבוא בדברים ולהגיע להסדר, ובכך להימנע מניהול ההליך המשפטי.

המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו בדחיפות החלטה זו.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ז, 16 מאי 2017, בהעדר הצדדים.