1. בפני בקשתם של המבקשים מיום 11.10.2020 (בקשה 25) לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: "הפקודה"), לאכוף המשיבה 1 (להלן: "המשיבה" או "העירייה") בקנס או בכל דרך אחרת למלא אחר פסק דינו של בית משפט זה בת"א 52387-03-16 מיום 20.4.2020 על מנת להביא למכירת החנות מושא התובענה למבקשים, כפוף לאישור משרד הפנים, וכן לאכוף את המשיב 2 (להלן: "המשיב") במאסר לציית לפסק הדין.

ההוראה האופרטיבית שבפסק הדין

2. ביום 23.3.16 הגישו המבקשים כתב תביעתם לאכיפת הסכם מכר מקרקעין באשר לחנות המצויה בטבריה, בגדרו עתרו "לאכוף על הנתבעת את הסכם המכר... כאשר על התובעים והן על הנתבעת לקיים את חלקם בהסכם המכר, לרבות תשלום התמורה ורישום הזכויות".

3. בפסק הדין שניתן ביום 20.4.2020 החלטתי לקבל את תביעת המבקשים והוריתי למשיבה לקיים את חיובה על פי זיכרון הדברים, היינו, "לפעול בכל הדרכים החוקיות העומדות לרשותה" על מנת למכור את החנות מושא התובענה למבקשים, כפוף, לאישור משרד הפנים. עוד נקבע, כי "למען הסר ספק, על הנתבעת לפעול בתום לב, בהגינות, ביעילות ובמהירות בקיום חיובה האמור, ולהביא את עניינם של התובעים לדיון במועצת העירייה, תוך זמן סביר, ולא יאוחר משלושה חודשים מתום מצב החירום המיוחד, ולהציג את עניינם בצורה מקיפה ומפורטת, ובמידת הצורך לשמוע את הגורמים הרלוונטיים דאז, לרבות ה"ה עובד ונבעה; וכן לנהוג באופן זהה בכל פניותיה בעניין למשרד הפנים" (פיסקה 45 לפסק הדין).

בקשתם של המבקשים

4. המבקשים טוענים בבקשתם, כי המשיבים כלל לא הביאו את עניינם לדיון במועצת העירייה על אף חלוף פרק הזמן שנקבע בפסק הדין, אינם מצייתים לאמור בפסק הדין ואינם פועלים ככתבו וכלשונו, ובכך הם מבזים את החלטתו של בית המשפט.

5. עוד טוענים המבקשים, כי בהתעלמותם מפסק הדין פועלים המשיבים בחוסר תום לב, בחוסר הגינות, בחוסר יעילות ושלא בזהירות, בניגוד למצווה עליהם בפסק הדין.

תגובתם של המשיבים

6. המשיבים טוענים כי לא היה מקום להגיש את הבקשה דנן, מאחר ואין בה דבר והיא כוללת עובדות חסרות שחר.

7. המשיבים הקדימו וטענו, כי החל מחודש ינואר 2020 מנהלת את העירייה ועדה קרואה, אשר מונתה על ידי שר הפנים בעקבות הדחת ראש העיר ופיזור מועצת העיר.

8. בהיבט העובדתי, טענו המשיבים, כי על אף משבר הקורונה דנה הוועדה הקרואה בעניין מכירת החנות בהתאם להחלטת בית המשפט בישיבה שהתקיימה ביום 9.9.2020; המשיבים ציינו, כי להזמנה לישיבת המועצה, צורף פסק הדין, עותק מזיכרון הדברים, תשריט ומכתב מאת היועץ המשפטי של העירייה (עו"ד שמעון בלסן).

9. המשיבים הוסיפו וטענו, כי לאחר הדיון בוועדה הקרואה הוחלט להזמין שמאות לגבי הנכס ולבחון את העניין מול משרד הפנים ואז להביא את העניין שוב לוועדה. המשיבים צרפו לתגובתם את פרוטוקול ישיבת הוועדה ותמליל.

10. המשיבים הדגישו, כי הם לא התעלמו מפסק הדין, נהפוך הוא, הם פעלו בהתאם לפסק הדין והביאו את העניין לדיון במועצת העיר, "אולם מטבע הדברים חברי הוועדה אינם חותמת גומי ובטרם יקבלו החלטה, חובתם לבחון את הדברים בדיוק כפי שעשו" (סעיף 9 לתגובה).

11. בהודעת עדכון מטעם המשיבים מיום 25.11.2020, הודיע ב"כ המשיבים, כי המשיב סיים את עבודתו כיו"ר הוועדה הקרואה וזאת על פי החלטת שר הפנים, וכי נתקבלה עמדת משרד הפנים, לפיה, לא ניתן למכור את החנות למבקשים בפטור ממכרז, מאחר ואין סעיף פטור בתקנות העיריות מכרזים המאפשר זאת ומשרד הפנים לא יאשר מכירה זו ככל שעיריית טבריה תגיש בקשה לאישור עשייה במקרקעין. להודעת העדכון צורף מכתבה של לשכת היועץ המשפטי של משרד הפנים מיום 4.11.2020.

תשובת המבקשים

12. בתשובתם לתגובת המשיבים טענו המבקשים, כי עיון בפרוטוקול הדיון של מועצת העיר מיום 9.9.2020 מראה, כי המשיב התבטא בצורה מזלזלת ומטילה ספק בהחלטת בית המשפט וכי הזמנת שמאות לנכס מושא התביעה הנה בבחינת חוסר תום לב מובהק והערמת קשיים מצד המשיבה.

דיון והכרעה

13. בתום הדיון שהתקיים ביום 21.1.2021, ניתנה שהות לשני הצדדים להגיש פסיקה רלוונטית בתמיכה לטיעוניהם.

14. משום מה, במקום להפנות לפסיקה כאמור, טרחו הצדדים והגישו טיעונים משלימים. ביום 29.1.2021 הוגשו טיעונים מטעם המשיבים וביום 17.2.2021 הוגשו טיעונים מטעם המבקשים.

15. סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט קובע כהאי לישנא:

"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, תכליתו של הסעיף לאפשר אכיפת צווים והחלטות שיפוטיות, במבט צופה פני עתיד, שלא ניתן להגישם באמצעות מסלולי האכיפה המקובלים - למשל, אכיפה לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967. בהינתן חומרת האמצעים שניתן להפעיל במסגרתו, הליך הביזיון מצוי ב"אותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי" ומקובל לראותו כהליך שיורי שיש לנקוט בו רק במקרה שלא ניתן לאכוף את ביצוע הצו השיפוטי באמצעים פוגעניים פחות (רע"א 8718/17 אקטיב ויז'ן בע"מ נ' מוקד הפרסום הארצי - פרסום מטרה בע"מ, פיסקה 4 והאסמכתאות שם, 25.3.2018).

16. מאחר ותכליתו של סעיף 6 הנ"ל לאפשר אכיפת החלטות שיפוטיות במבט צופה פני עתיד, יש לדחות את טענתם של המבקשים, כי הימנעות מכינוס מועצת העירייה תוך המועד שנקבע מהווה ביזיון של פסק הדין. משהסתבר כי מועצת העירייה (הועדה הקרואה) אכן התכנסה ביום 9.9.2020 ודנה בעניין מכירת החנות למבקשים, בניגוד לטענת המבקשים כי מאז מתן פסק הדין לא הביאו המשיבים את עניינם לדיון במועצת העירייה, אין בקביעה אם כינוסה היה במועד שנקבע בפסק הדין או לאחריו כדי להעלות או להוריד.

17. כובד המשקל בגרסתם של המבקשים עבר מטענתם בראשית הדרך כי המשיבים לא הביאו את עניינם לדיון במועצת העירייה לטענתם בטיעוניהם המשלימים, כי המשיבים פועלים בחוסר תום לב ועל מנת לצאת ידי חובה ואינם פועלים כפי שנצטוו בפסק הדין בלב פתוח ובנפש חפצה.

18. פסק הדין הורה למשיבה "לפעול בכל הדרכים החוקיות העומדות לרשותה" על מנת למכור את החנות למבקשים, כפי התחייבותה בזיכרון הדברים. יוצא כי משהובא עניינם של המבקשים לדיון במועצה העירייה היא יצאה ידי חובתה כפי הוראת פסק הדין. יחד עם זאת, עיון בפסק הדין מלמד על השתלשלות העניינים ומערכת היחסים רבת השנים שהיתה בין המבקשים ובין המשיבה. בית המשפט הכריע בשתי שאלות שעמדו לפתחו:

הראשונה – ביחס לתוקפו של זיכרון הדברים. נקבע כי דינו של זיכרון הדברים בטלות.

השנייה – תוצאות ההכרזה על בטלות זיכרון הדברים. נקבע כי היות והמבקשים ביצעו את חיובם עד תום, שיקולי הצדק מצדיקים מתן הוראה למשיבה להשלמת קיום חיובה על פי זיכרון הדברים, קרי: חיובה של המשיבה לעשות את כל המאמצים המינהליים על מנת להסדיר את מכירת החנות למבקשים בפטור ממכרז.

19. בפסקה 40(ג) לפסק הדין נקבע, כי הדרך החוקית העומדת לרשות המשיבה לעשות עסקה במקרקעין היא הדרך הקבועה בסעיף 188(א) לפקודת העיריות, לפיו:

"עיריה לא תהיה רשאית למכור מקרקעין, להחליפם או למשכנם אלא על פי החלטת המועצה ברוב חבריה ובאישור השר או מי שהוא הסמיך לכך".

עוד נקבע, כי המשיבה ביצעה חיובה שבסעיף 3 לזיכרון הדברים באופן חלקי בלבד, שכן עניין מכירת החנות למבקשים לא הובא לדיון במועצת העירייה ולא ניתן אישור השר למכירתה.

יוצא, כי חיובה של המשיבה לפעול על פי זיכרון הדברים לא שלל את שיקול דעתם של חברי המועצה (לא כל שכן חברי הוועדה הקרואה שהינם עובדי ציבור) לפעול ולהחליט כפי מיטב הבנתם וחוכמתם.

20. לא זו אף זו, גם האמירה שבפסקה השנייה של סעיף 45 לפסק הדין, לפיה
"על הנתבעת לפעול בתום לב, בהגינות, ביעילות ובמהירות בקיום חיובה האמור, ולהביא את עניינם של התובעים לדיון במועצת העירייה, תוך זמן סביר..." לא נועד לשלול את שיקול הדעת של חברי המועצה אלא לחייב את המועצה להציג את עניינם של המבקשים בצורה מקיפה ומפורטת, וכך נעשה הלכה למעשה עת טרח ב"כ המשיבים לצרף להזמנה לישיבת המועצה את פסק הדין, זיכרון הדברים, תשריט ומכתב מטעמו.

יתרה מזו, מועצת העירייה לא החליט לדחות אפשרות מכירת החנות למבקשים אלא לדחות את הדיון למועד אחר לצורך עריכת שמאות, קיום שיח מול השוכר (המבקשים) ובחינת הנושא מול משרד הפנים.

התוצאה

21. לאור כל המקובץ לעיל, נחה דעתי כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח את בקשתם כדבעי ולשכנע כי המשיבה אינה מצייתת לפסק הדין.

22. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה ומחייב את המבקשים, יחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות משפט בגין הליך זה, על הצד הנמוך, בסך 1,500 ש"ח תוך 45 ימים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"א, 05 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.