טיעוני הצדדים לעונש בתיק דנן נשמעו לפני ביום 15.11.17, וביום 13.12.17 עתידים להשמע גזר הדין.

מעיון בטיעוני הצדדים ובמסמכים שצורפו על ידם, עולה לעניות דעתי, כי ראוי להמתין עם גזר הדין ולמצות את ההליך הטיפולי-שיקומי עד תומו.

אסביר.

תסקיר שירות המבחן מלמדנו כי הנאשם דנן "לקח אחריות ניהולית על העבירה אך שלל מודעות לביצועה בזמן אמת ומתוך כך שלל כל כוונה פלילית". יוזכר כי במקרה דנן, אין מדובר בעבירה הכרוכה באחריות מנהל אלא בעבירה פלילית של ממש, כך שאמירתו של הנאשם אינה מתיישבת עם הודאתו לפני.

נוסף על כך, מעריכה קצינת המבחן כי הנאשם פועל "מתוך דפוס הרסני של עיגול פינות והסתרה שמטרתו להשיג תחושת ביטחון וערך...". כל אלו , כך לשיטתה, עשויים להביא לסיכון להישנות העבירה.

בסופו, מציין תסקיר שירות המבחן כי טוב יהיה אם יוטל צו מבחן שיהיה בו כדי להביא את הנאשם להשתתף בקבוצה טיפולית המיועדת לאנשים אשר ביצעו עבירות מרמה, דבר שיהיה בו "פתח לעריכת שינוי באמצעות טיפול".

צו מבחן, לטעמי, יש בו כדי לשמר מצב נוכחי ויש להטילו כנדרש, במסגרת גזר הדין הסופי מתוך מטרה להמשיך ולהחזיק את הנאשם ברמה הטיפולית-שיקומית-מוסרית אליה הגיע.

במקרה דנן, נדמה, כי לא הגיע העת לשימור המצב הקיים אשר אינו מושלם, בלשון המעטה (נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן), ויש טעם להמשיך בהליך טיפולי בטרם תגיע העת המתאימה לגזירת הדין, וזאת ביחוד לאור עתירותיו העונשיות המפליגות של הנאשם כפי שהובאו בפירוט באמצעות בא כוחו.

אולם, אין ברצוני להטיל "משימת טיפול" ושיקום על הנאשם בלי שיחפוץ בכך. טיפול כפוי הינו מהלך הנדון מראש לכישלון, ומשכך, ארצה לקבל את עמדותיהם של הצדדים בטרם החלטה.

הצדדים יגיבו בכתב, אם כן, למתווה זה עד ליום 10.12.17.

מזכירות – נא להודיע.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ח, 09 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.