האישום והסדר הטיעון

הנאשמים הורשעו על פי הודאותיהם בעבירות של ניכוי מס תשומות ללא שיש לגביו מסמך במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), זאת במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים.

הנאשם 2 הוא מנהלה של הנאשמת, אשר נרשמה כעוסק מורשה בתחום שיפוץ מבנים ועבודות בניין בשנת 2005.

על פי כתב האישום אשר תוקן במסגרת הסדר הטיעון, בשנת 2008 ניכתה באמצעות הנאשם, על פי דוחות התקופתיים לשנת 2008 מס תשומות בסך 2,357,066 ₪ בעוד שהייתה זכאית לנכות מס תשומות בסך 2,045,253 ₪, ובכך ניכו הנאשמים מס שומות בסך 311,813 ₪ בלא שיש לגביו חשבוניות מס כדין.

תסקיר שירות המבחן

תסקיר שירות המבחן מלמדנו, כי הנאשם בן 52 שנים, נשוי ואב לשבעה ילדים בגילאי 9-28 שנים, מתגורר בבית צפפא ועובד בעמותה המסייעת במציאת פתרונות דיור לתושבים במצוקה כלכלית במזרח ירושלים.

בילדותו, גדל הנאשם במשפחה בת עשר נפשות, במצוקה כלכלית ובתנאים של דלות קשה ושירות המבחן התרשם מילדות אשר התאפיינה בחסך עמוק והיעדר מענה לצרכים רגשיים בסיסיים. הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות ירדנית, ובהמשך השלים לימודי תואר הנדסאי בניין במכללת אורט. בהמשך הרחיב לימודיו בהשלמות מקצועיות להנדסאים ובמקביל הפך לעצמאי. בשנת 1997 הקים חברה לבניין ולדבריו, הייתה תקופה בה הצליח במעשיו, אך גם היו תקופות אחרות בהן חווה נפילות כלכליות בעקבות שיתופי פעולה כושלים, ולאחר עבודה מאומצת עמד בהחזר חובותיו כולם. עד לפני שלוש שנים ניהל את החברה במסגרתה בוצעה העבירה הנוכחית, ובשנתיים האחרונות עובד כאמור בעמותה, בשיתוף עם עיריית ירושלים ותוך תחושת סיפוק רב מעבודתו. מעסיקו בעמותה כתב מכתב בו תיאר את הנאשם כ"אדם נאמן ומקצועי, הפועל בנאמנות ובחריצות להשגת ערכי העמותה".

כיום, לומד הנאשם במסגרת הקריה האקדמית אונו בשנה השלישית ללימודי תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים, במקביל לעבודתו בעמותה. לאורך השנים רכש הכשרה בגישור בסיסי ובגישור משפחתי, ולדבריו הוא מעורב גם בעשיה התנדבותית כדמות מגשרת בכפרים סביב ירושלים, במתן הרצאות ושיחות לבני נוער ולמבוגרים.

שירות המבחן בחן את ההיסטוריה העבריינית של הנאשם ומצא כי בשנת 1998 נשפט בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר, ונדון לקנס, התחייבות וצא הריסה.

בשנת 2006 נשפט בגין מסירת ידיעה כוזבת ואי תשלום מס בזמן ונידון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

התרשמותו של שירות המבחן באותו תיק הייתה כי הנאשם מקיים בדרך כלל אורח חיים תקין, וההליכים המשפטיים מהווים עבורו גורם מרתיע, אך הוא מתקשה לקחת אחריות מלאה ולבחון לעומק את ביצוע העבירה. כיום הוא מתאר, כי פעל אז תחת לחץ איומים מצד יזם שפשט את הרגל ומתוך מחויבות ללקוחות פרויקט הבניה עליו היה אחראי.

ביחס לעבירה הנוכחית, הנאשם לקח אחריות ניהולית על העבירה אך שלל מודעות לביצועה בזמן אמת ומתוך כך שלל כל כוונה פלילית.

שירות המבחן העריך כי הנאשם ביצע את העבירות על רקע הקושי שלו להתמודד באופן בונה במצבים בהם הוא פועל מתוך דפוס הרסני של "עיגול פינות" והסתרה.

לאחר שהתרשם מחומרת המעשים, לצד ערכיו החיוביים של הנאשם ומכך שמאז ביצוע העבירות לא נפתחו לו תיקים חדשים, המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן למשך שנה במהלכה ישתתף בקבוצה טיפולית המיועדת לאנשים שביצעו עבירות מרמה.

ביחס להרשעה, מאחר שזו עלולה לפגוע ביכולתו לעסוק בתחום המשפטים כעורך דין, ותפגע גם, ככל הנראה, בעבודתו במסגרת העמותה שאוזכרה לעיל בשל דרישות תקנון העמותה, הומלץ להימנע מהרשעתו.

בנוסף לצו המבחן, הומלץ גם על צו של"צ בהיקף נרחב של 350 שעות, אשר יהווה עונש מוחשי, הממחיש את חומרת מעשיו ולצד זאת יאפשר לו להמשיך לעבוד ולהשקיע כוחותיו בטיפול. כמו כן הומלץ על הארכת המאסר המותנה.

טיעונים לעונש

באת כוח המאשימה, עוה"ד ע. ויינשטיין, עומדת על הרשעת הנאשם 2 בדין ומבקשת להפעיל את המאסר על תנאי בתיק זה. לשיטתה, מאחר ולחובת הנאשם עבר פלילי, הרי שאין לשעות לבקשתו להימנע מהרשעה במקרה זה. הנאשם הסיר את המחדל נשוא כתב האישום, ועניין זה, כך לטעמה, יעמוד לזכותו, אולם הסדרתיות העולה ממעשיו של הנאשם, כמו גם עברו הפלילי, מובילים למתחם ענישה אשר צריך ויעמוד על 7-18 חודשי מאסר בפועל.

עונשו, כך אליבא דשיטת המאשימה, צריך שיעמוד על 8 חודשי מאסר בפועל, הטלת המאסר המותנה באופן שחודש ממנו ירוצה במצטבר, והיתר בחופף – היינו, 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, וקנס.

הסניגור המלומד, עוה"ד ח. הדיה, טען מנגד כי הנאשם דנן עבר כברת דרך ארוכה מאד מאז בוצעו העבירות, ובשל כך ביקש להימנע מהרשעה.

לדבריו, אשר גובו במסמכים, הנאשם הסיר את מחדליו באופן מלא ואף הגיש בקשה לוועדת הכופר. בקשתו זו נתמכה בידי גורמים רבים ושונים ברשויות המע"מ, לרבות המחלקה המשפטית, אך בסופו של יום נדחתה בקשתו, ככל הנראה, בשל המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו.

כמו כן, כך לשיטתו, עזב הנאשם את חיי המסחר ושלח ידו בהשלמת לימודיו הבסיסיים וכן למד משפטים והוא עומד כיום בפני סיום התמחותו. בד בבד, משמש הנאשם כמנכ"ל עמותה העוסקת במציאת פתרונות דיור במזרח ירושלים. עמותה זו מהווה היום את עבודתו העיקרית ומכתב מטעמה מלמד כי הם עתידים לפטרו ממשרתו, ככל שיורשע, על אף שהורשע כבר בעבר, כפי שצויין לעיל.

לסיכום, השיהוי בחקירה ובהגשת כתב האישום, מצבו הנוכחי ושיקומו, וכן מצבו הרפואי, כך לשיטת הסניגוריה, צריך שיביא לביטול הרשעתו תוך מתן ענישה הכוללת שירות לתועלת הציבור והתחייבות עתידית.

הנאשם, בדברו האחרון, ביקש להקל בדינו, הביע חרטה על מעשיו, ואף הדגיש כי חייו נתונים בידי בית המשפט.

דיון והכרעה

כמצוות תיקון 113 לחוק העונשין, מתחם העונש ההולם נקבע בהתאם לערכים המוגנים, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה והענישה הנוהגת בפסיקה.

על הערכים הנפגעים ומדיניות הענישה בעבירות המס עמד בית המשפט העליון בפסיקה עניפה, וכך קבע כב' השופט ח' מלצר ברע"פ 7851/13 חדר עודה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.09.2015):

"פסיקה עקבית מלמדת כי בעבירות שעניינן הונאת רשויות המס, המגמה היא להחמיר בעונשם של אלו אשר שולחים את ידם בקופה הציבורית ופוגעים קשות בעקרון השוויון בנשיאה בנטל המס, ובעקיפין פוגעים גם במרקם החברתי בישראל" (ראו למשל: ע"פ 5783/12 גלם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.09.2014); רע"פ 6296/09 איקס איקס אקסלנט מזון אילת בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (09.08.2009)). הפועל היוצא מכך הוא שככלל, מדיניות הענישה הראויה בעבירות כגון אלו כוללת עונש מאסר בפועל, לצד הטלת קנס כספי (ראו: רע"פ3120/04 ‏נעים נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (08.05.2014))".

ייחודיותן של עבירות המס היא בקלות ביצוען מחד, ובקושי לגילוין בידי הרשויות, מאידך.

נסיבות ביצוע העבירה אשר לפניי מלמדות כי הנאשמים ניכו מס תשומות גבוה מזה אשר עליו הייתה רשאית הנאשמת 1 להצהיר, לאחר שהוסיפה על דיווחיה האמיתיים דיווחים על עסקאות עבורן לא היו בידיהם חשבוניות ובכך ניכו מס תשומות בסך של 311,813 ₪ שלא כדין.

החומרה במעשי הנאשמים נובעת מהיקף הסכום המדווח שלא כדין- סכום משמעותי ובעל משקל וכן מהמרמה והעורמה אשר בהם נקטו הנאשמים ובעצם ההצהרה אשר נמסרה על הוצאות אשר לא התרחשו בפועל, מתוך מטרה להשתמט מתשלום מסים.

מדיניות הענישה כפי שהיא עולה מהפסיקה מלמדת כי בתי המשפט קובעים על פי רוב עונשי מאסר לריצוי בפועל, נוכח הפגיעה הקשה אשר הן גורמות לקופה הציבורית ולאיתנותה הפיננסית של המדינה (ר' למשל רע"פ 3857/13 יצחקיאן נ' מדינת ישראל, מיום 30.7.13, פורסם בנבו).

לפיכך, לאחר שנתתי דעתי לערכים המוגנים, למידת הפגיעה בהם בנסיבות ביצוע העבירות והענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם הענישה ההולם נע במקרה זה בין שישה חודשי מאסר ועד 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, נוסף לעונש מאסר על תנאי וקנס.

עד כאן המעשה, ומכאן – אל העושה

אשר לעונש המתאים לנאשם ולנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה;

הנאשם, בן כ-52 שנים, נשוי ואב לילדים.

הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו, נטל אחריות לביצועה ושיתף פעולה עם רשויות החוק, וזאת שקלתי לזכותו.

שירות המבחן מלמדנו על אדם בעל יכולות בין אישיות טובות ובעל עמדות חברתיות חיוביות, אשר על אף תנאי גדילתו במשפחה מעוטת אמצעים, רכש השכלה מקצועית כהנדסאי, הקים משפחה משלו והוא עסוק במהלך השנים בפרנסתה, ובוחר לאורך הזמן להתמקד ביזמות ועשייה. הנאשם לומד לימודי משפטים, עובד בעמותה העוסקת בפתרונות דיור למשפחות מעוטות יכולת ונראה שהוא אדם חיובי התורם לחברה, מרצה בפני בני נוער ומסייע במישורים שונים בקהילתו.

אלא שלצד הנורמטיביות והעשייה החיובית והמיטיבה, עומד לנאשם לרועץ עברו הפלילי. לא מדובר בעבר פלילי הכולל הרשעות מרובות, אך העובדה כי הנאשם הורשע זה מכבר בעבירה דומה, מעידה על נטייתו לבצע עבירות שיש בהן מימד של מרמה והונאת הרשויות מתוך כוונה להשתמט מתשלום מלוא חובותיו לחברה. אם לא די בכך, ביחסו לעבירות, הן בעבר והן לאלה הנדונות כאן, התקשה הנאשם ליטול אחריות מלאה ולבחון לעומק את ביצוען תוך שהוא מכחיש כוונה פלילית, ומכאן התרשמה קצינת המבחן כי הנאשם מתקשה להתבונן על המניעים העמוקים אשר הביאוהו לביצוע העבירות, בשנית.

הנסיבה הראשונה אותה מונה סעיף 40 יא, בין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע הבירה, הינה פגיעתו של העונש בנאשם. עונש מאסר מאחורי סורג ובריח יפגע בנאשם, הן מהטעם שלא ריצה כמותו בעבר והן בשל הפגיעה הצפויה בפרנסתו, וכפועל יוצא מכך- גם בבני משפחתו.

בנסיבות אחרות, ייתכן שניתן היה להימנע מהטלת עונש מאסר, אך בהתחשב בעברו של הנאשם, בעונש המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, לא ניתן להימנע, על פניו ולנוכח נתונים אלו, מענישה אשר יהא בה כל רכיב של מאסר.

לצד אלה, נתתי דעתי גם לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. הנאשם ביצע את העבירה בשנת 2008, ומאז במשך כ-9 שנים, לא שב לבצע עבירות דומות ונראה כי הוא משקיע מאמצים בניהול אורח חיים חיובי ומשמעותי, ולגביו ניתן לומר, למעט הרשעותיו בפלילים, כי התנהגותו חיובית והוא תורם לסביבתו.

כל אלו, לטעמי, מניחים את הנאשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה ההולם, וזאת על אף הרשעתו הקודמת.

אלא שהטלת עונש מאסר כזה או אחר, יוביל את הנאשם אל מעבר לסורג ובריח בשל מאסרו המותנה התלוי ועומד נגדו ואשר היקפו ניצב על 7 חודשי מאסר, אשר לא ניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות.

מלאכת גזירת העונש הסבוכה בלאו הכי, הולכת ומסתבכת במקרה דנן.

ואם לא די בזאת, עותר ב"כ הנאשם לביטול הרשעתו, וזאת מטעמים שונים אשר הובאו על ידו. ראוי לציין יותר מכל את מכתבו של ב"כ הנאשם לוועדת הכופר מיום 24.2.16 אשר אין להוסיף מילה על הנימוקים המובאים בה ואשר אוזכרו ברובם במסגרתה של פרשת העונש.

ממכתב זה עולה, כי למעט וועדת הכופר עצמה, הרי שרשויות מע"מ בכללותן, לרבות המחלקה המשפטית והנהלת מע"מ ירושלים, תמכו ללא סייג בהטלת כופר על הנאשם דנן הן בשל השיהוי בחקירה ובהגשת כתב האישום והן השל העובדה כי המחדל הממוני הוסר במלואו. עוד הוסיף בא כוח הנאשם במכתבו זה ובטיעוניו לפני כי הנאשם פרש מעסקי הבניה וכיום הוא נוטל חלק בעמותה העוסקת בהסדרת הבניה במזרח ירושלים, ולשם מכוון עיקר עיסוקו. לדבריו, הנאשם עושה חיל בכיוון זה והוא מתעתד להיות יועצה המשפטי של עמותה זו, אך אם יורשע לא תוכל העמותה, בחששה מחרב הביקורת להמשיך ולהעסיקו וחלומו יתרסק בקול רעש גדול.

בא כוח הנאשם מבקש, אם כן, הנחה עונשית כפולה, שלא לומר "הנחה בריבוע". הוא עותר גם להטלת עונש אשר אינו כולל מאסר בפועל, גם לביטול הרשעתו של הנאשם, וגם להארכת (או התעלמות) המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו.

להנחה גדולה שכזו דרושים נימוקים גדולים לא פחות. אמנם נתתי את ליבי לטיעוני המאשימה אשר נאמרו באורח רפה ובחצי פה, ויש לשבח אותה על הגינותה בעניין זה, אך אין די בטיעונים רפי ונמוכי עוצמה כדי להתיר הנחה עונשית גדולה שכזו.

הבה "נחשב" את הדרוש.

לזכותו של הנאשם ניצבים ועומדים הודאתו במיוחס ונטילת האחריות המשפטית העומדת בבסיס הודאה זו, וכן העובדה כי מזה כמה שנים לא נרשמו לחובתו עבירות נוספות בתחום זה. עוד יש לזקוף לזכותו את העובדה כי שילם את חובו הממוני במלואו וכי נטש את עסקי הבניה אשר היוו הבסיס לכל עברותיו אשר צוינו לעיל.

עם זאת לחובתו יש לציין את עברו הפלילי. לא חלפו שלוש שנים מאז הרשעתו הקודמת אשר בגינה הוא ריצה עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, והנה שב הוא וביצע עבירות נוספות, מאותו המין ומאותה המשפחה, וזאת כאשר מאסר מותנה המקפל בתוכו מאסר בפועל של ממש תלוי ועומד נגדו.

אם כאן היה נעצר ה"חשבון" הנ"ל, ייתכן והיה מקום להקל עם הנאשם דנן, אולם תסקיר שירות המבחן מלמד על עניין מדאיג עוד יותר. אי הרשעה ו/או הארכת מאסר מותנה הן פעולות אשר למעשה יש בהן כדי להסתיר או לבטל פעולה חוקית אחרת ותדירה דוגמת ההרשעה.

ביטול הרשעתו של הנאשם הינה, הלכה למעשה, הסתרת מעשיו מכולי עלמא. הארכת המאסר המותנה הינה חתירה תחת כוונתו של המותב אשר הטיל את המאסר המותנה, אשר סבר כי נכון יהיה להטיל על הנאשם עונש של מאסר מושהה-מותנה אשר יהפוך למאסר בפועל ממש אם יבוא היום וחלילה יעבור שוב על עבירות ממין העניין.

השימוש בכלים אלו צריך שיהיה נדיר ומדוד, אלא אם נשתנו הנסיבות באופן כזה אשר יהיה בו כדי להצדיק סטייה עונשית מן השורה, ועל אחת כמה וכמה – סטייה עונשית כפולה, אליה עותר, כאמור, בא כוח הנאשם.

עיון בתסקיר שירות המבחן מעלה תמונה מדאיגה, שלא לומר שלילית בשורשיה. הנאשם אינו נוטל אחריות מלאה על מעשיו וטוען כי לא היה מודע אליהם בזמן ביצועם. בטיעון זה, לכשעצמו יש כדי ללמד על מחלוקתו השורשית עם כתב האישום אשר בעובדותיו הודה. אך אם לא די בכך, מלמדנו התסקיר כי זו דרכו של הנאשם – "עיגול פינות" כאשר הוא נתקל בקושי כזה או אחר. קבלן שקרסו עסקיו (כמו בתיק הקודם) או קשיים כלכליים (כמו בתיק דנן). הכיצד יתיר האינטרס הציבורי מתן הנחה כאשר קיים חשש אמיתי ל"עיגול פינות" נוסף?

וכאן המקום לציין כי התנהגות שכזו יכולה להתרחש הן אם יעסוק הנאשם בעבירות בניה והן אם לאו. הנטייה "לעגל" פינות קיימת בכל מקום בו קיימות פינות זוויתיות וקיים פיתוי משמעותי לעגלן.

בא כוח הנאשם עתר לחמלה. מדובר בבקשה הגיונית, אולם היא הגיונית כאשר מדובר במי שמעד לראשונה, והיא הולכת ומאבדת מעוקצה אצל מי שזו לו מעידתו השנייה, ועליה, למרבה הפלא, הוא נוטל אחריות משפטית אך לא אחריות מוסרית.

למדתי מתוך התסקיר ומטיעוני בא כוח הנאשם להעריך את הנאשם. להעריך את המפנה אשר עשה בחייו. את השלמת בחינות הבגרות, את לימודי המשפטים ואת נטישת עסקי הבניה. כל אלו מלמדים כי הוא מצוי בכביש אשר שלטי ההכוונה מלמדים כי הוא מוביל לשיקום מלא, אולם ארוכה היא עדיין הדרך ורחב הוא המהלך אשר יוביל לשינוי בדפוסי ההתנהגות ומשם לשינוי של ממש במנגנוני הפעולה הטבועים בנאשם.

הצעתי לנאשם כי יטול על עצמו מהלך טיפולי שיקומי, כהמלצת שירות המבחן, תסקירו המשלים של שירות המבחן אשר הוגש לעיוני ביום 20.3.18, מלמד כי הנאשם נטל חלק בקבוצה טיפולית, אשר למפגשיה הגיע באופן קבוע ואף בלט בהשתתפותו.

שירות המבחן מציין כי "הליך זה עשוי לתרום באופן משמעותי להבנתו לאופן התנהלותו בעת ביצוע העבירה ובכך להפחית את הסיכון להישנות העבירה".

משכך, חוזר שירות המבחן ומציין כי לטעמו העונש הראוי הינו שירות לתועלת הציבור וביטול הרשעתו של הנאשם.

שירות המבחן מציין כי "הליך זה עשוי לתרום באופן משמעותי להבנתו לאופן התנהלותו בעת ביצוע העבירה ובכך להפחית את הסיכון להישנות העבירה".

משכך, חוזר שירות המבחן ומציין כי לטעמו העונש הראוי הינו שירות לתועלת הציבור וביטול הרשעתו של הנאשם.

שירות המבחן מציין כי "הליך זה עשוי לתרום באופן משמעותי להבנתו לאופן התנהלותו בעת ביצוע העבירה ובכך להפחית את הסיכון להישנות העבירה".

משכך, חוזר שירות המבחן ומציין כי לטעמו העונש הראוי הינו שירות לתועלת הציבור וביטול הרשעתו של הנאשם.

מכאן, נדמה כי ישנו סיכוי של ממש כי הנאשם עוד ישתקם, אך הדבר טרם קרה במלואו בדרך שיש בה כדי להביא להנחה הכפולה המבוקשת על ידו – המאסר המותנה ואי ההרשעה. סברתי אם כן, כי יש להיענות למחצית מבקשתו של הנאשם ולהתיר את הרשעתו על כנה. לא מצאתי להעלים מן הציבור כי מי שהורשע בעבירות מס, חזר וביצען שלוש שנים לאחר מכן.

עם זאת, בהתחשב במהלך הכופר אשר כמעט וצלח, בהסרת המחדלים, בשינוי (גם אם החלקי) אשר עשה הנאשם במהלך חייו, בגילו ובמצב בריאותו כעולה מהאישורים הרפואיים אשר הוגשו לעיוני, נדמה כי מקומו של הנאשם מצוי מתחת לחלקו התחתון של מתחם הענישה ההולם אשר צוין לעיל, ולפיכך, בהתחשב בחומרת העבירה, בזמן שחלף מאז ביצועה ובמעשיו והתנהגותו החיוביים של הנאשם בחלוף הזמן, סבורני כי ניתן להימנע מהשמתו בשלב זה מאחורי סורג ובריח, ועל כן בנסיבותיו של הנאשם, ולאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל, לכלל שיקולי הענישה הפרטיים והציבוריים, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. שלוש מאות וחמישים (350) שעות שירות לתועלת הציבור על פי תכנית שערך שירות המבחן ובכפוף לה. ריצויו של רכיב עונשי זה לא יחל לפני יום 1.3.18.
2. אני מאריך בזאת את המאסר המותנה בן 7 חודשים, אשר הוטל על הנאשם במסגרת ת"פ 2860-04, (ת.פ. 2860-04- השופטת, כתוארה אז, שולמית דותן, מיום 15.11.06, בבית משפט השלום בירושלים), וזאת למשך שנתיים נוספות מהיום.
3. קנס בסך 10,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד יום 1.2.19.
4. נאשמת 2 – קנס בסך 100 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018, בנוכחות הצדדים.