תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למנוחה עקב נפילתה במהלך ביצוע עבודות שיפוצים בבית המגורים שבה היא מתגוררת.

רקע כללי

1. התובעים הינם העזבון והיורש של המנוחה מרים יוסף ילידת 1.6.1932 ("המנוחה").
2. לטענת התובעים, ביום 21.11.2013 כאשר יצאה המנוחה לחצר הבניין שבו היא מתגוררת לצורך תליית כביסה, היא נתקלה בפסולת בניה לרבות ברזלים וקרשים שהיו זרוקים במקום על הרצפה, במסגרת עבודות שיפוצים שבוצעו במקום על ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").
3. התביעה הוגשה אף נגד מדינת ישראל –משרד הבינוי והשיכון, שעל פי הטענה יזם ותקצב את עבודות השיפוצים בבניין במסגרת פרויקטים של שיקום שכונות. התובעים הגיעו להסדר פשרה חלקי עם המדינה, אשר קיבל תוקף של פסק דין מיום 1.4.2019, שלפיו שילמה המדינה לתובעים סכום כולל של 19,848 ₪.
4. עקב התאונה סבלה המנוחה משבר באגן, בצוואר ירך ימין; היא אושפזה למשך שבועיים בבית חולים הדסה בעין כרם, במהלכה נותחה וקובעה בפלטינות; לאחר מכן הועברה להמשך אשפוז במשך חודש נוסף במחלקה לשיקום גריאטרי.
5. לטענת התובעים, הנתבע פעל ברשלנות כאשר השליך את פסולת בניין ברחבי החצר באופן המסכן את הדיירים; לא תיחם ולא גידר את מקום העבודה; ולא מנע גישה של המנוחה למפגע; לא הציב שלטי אזהרה לפני המפגעים; לא פיקח על ביצוע העבודה באופן ראוי וחוקי; לא הנהיג סדרי עבודה ובטיחות ראויים.
6. מנגד, נטען על ידי הנתבע כי מדובר בתביעה מופרכת; המנוחה הייתה בגין מופלג, סבלה מבעיות רפואיות רבות ועבר של נפילות; המנוחה נפטרה ממחלת הסרטן; לפיכך, אין קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת כלפיה לבין נפילתה של התובעת; הטענות בעניין הרשלנות מבוססות על עדות שמיעה של עדים שלא ראו את התאונה.

דיון והכרעה

שאלת האחריות

1. דומה, כי אין חולק כי הנתבע בתור הקבלן שביצע את עבודות השיפוץ במקום נושא בחובת הזהירות כלפי הדיירים בבניין (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פד"י נח (1) , 1, פסקה 13).
2. מכאן לשאלה האם הייתה הפרה של חובת הזהירות (ההתרשלות): סבורני, כי מחומר הראיות עולה כי הייתה התרשלות מצד הנתבע.
3. מטעם התובעים העידו התובע 2 (להלן: "התובע"), שהינו אחיינה ובנה של המנוחה, שלטענתו אומץ באופן לא פורמלי על ידי המנוחה, ושתי עדות נוספות שהיו דיירות בבניין במועד הרלבנטי, גב' אינה סולובייאבה והגב' אסתי כהן.

העדים מסרו כי בעת התאונה היו מפוזרים בחצר, לרבות במקום נפילתה של המנוחה, חומרי בניין, ברזלים, קרשים, ערימות חול (ראו: סעיף 4, 8, לתצהירה של אינה; סעיף 4 ו-8 לתצהירה אסתי).

העדה אינה, מסרה כי היא שמעה את צעקתה של המנוחה והסתכלה מהחלון וראתה אותה שוכבת בחצר בסמוך לגדר שבו הייתה רגילה לתלות כביסה; באותו זמן עבדו בחצר פועלים (סעיף 6 לתצהיר).

העדות אסתי ואינה נחקרו על תצהירן ועמדו על גרסתן. אסתי מסרה כי המנוחה נפלה מהפיגומים שהיו בחוץ וכי היה סיוט להסתובב בחוץ (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 23 – 25). דינה מסרה כי היא ראתה את המנוחה על הרצפה ושני הפועלים שהיו במקום עזרו להרים אותה (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 15 – 18) וכי היו ברזלים ואבנים על הרצפה היכן שנפלה (עמ' 23, ש' 20 – 23).

עדותן של אסתר ודינה עשו עלי רושם אמין ומהימן, הן היו כנות וקוהרנטיות ולא נראה כי הן מנסות להטיב עם התובעים.

1. התובע מסר בתצהירו כי לאחר התאונה, הודיעה לו שכנה בטלפון על נפילת המנוחה; הוא מיהר למקום ומצא אותה נאנקת מכאבים; המנוחה סיפרה לו שהיא נפלה בחצר בבניין לאחר שנתקלה בברזלים של עבודות הבנייה; הוא צילם את החצר סמוך לתאונה (נספח ב' לתצהירו) שממנו עולה פסולת, אבנים, ערימת חול וברזלים בחצר.

התובע חזר על גרסתו בעניין זה במהלך חקירתו ועדות עשתה עלי רושם אמין ומהימן (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 9 – 10; עמ' 10 ש' 8 – 12; ש' 18 – 22).

1. בנסיבות אלה, סבורני כי הוכח כי בחצר הבית ובאזור נפילתה של המנוחה היו מפגעים שנוצרו על ידי הנתבע, לרבות ברזלים, אבנים, פסולת בנייה; השטח לא סומן ולא נחסם ואף לא הוצבו שלטי אזהרה שמזהירים את הדיירים מלגשת לאזור העבודה המסוכן, ובנסיבות אלה סבורני כי הוכח מעבר למאזן ההסתברויות כי המנוחה נפלה עקב המפגעים הרשלניים שהיו בחצר.

בנסיבות אלה, יש לקבוע כי הנתבע נושא באחריות מכוח עוולת הרשלנות בגין נפילתה של המנוחה.

אשם תורם

1. על פי הפסיקה, על האדם מוטלת חובת זהירות כלפי עצמו, הגם שרמתה של זו פחותה מרמת חובתו כלפי הזולת; הפרתה של חובה זו גוררת הפחתת הפיצוי. בענייננו, בשים לב מצד אחד לריבוי המפגעים הממשיים במקום, שמצד אחד מגדילים את האשמה המוסרית של הנתבע ומצד שני מחייבים שימת לב מצד המנוחה, ובשים לב לגילה של המנוחה בעת התאונה, סבורני כי סביר להטיל עליה אשם תורם בשיעור 20%.

שיעור הפיצויים

1. כאמור, עקב התאונה, סבלה המנוחה משבר בצוואר הירך; היא נותחה בבי"ח הדסה עין כרם ובוצע קיבוע שבר עם פלטה וברגים; לאחר מכן היא עברה למחלקה לשיקום אורתופדי בבי"ח הדסה הר הצופים, שם הייתה מאושפזת במשך חודש.
2. מומחה רפואי מטעם התובעים, דר' אלכסנדר, שבדק את המנוחה לפני פטירתה וציין בחוות דעתו כי המנוחה שוחררה לביתה עם כיסא גלגלים והמלצה לתוספת מרבית של שעות גמלת סיעוד והשגחה צמודה; היא המשיכה בפיזיותרפיה ביתית, אולם למרות הטיפול הממושך לא הצליחה המנוחה לחזור לעצמה; בקושי היא מסוגלת להתהלך מספר צעדים בודדים עם הליכון ועזרה צמודה; לרוב מתנהלת בעזרת כיסא גלגלים.

דר' אלכסנדר העריך את נכותה הרפואית הצמיתה של המנוחה עקב השבר של עצם הירך הימני, בשיעור של 20% בשל הפרעה תפקודית בינונית.

1. מומחה רפואי מטעם המדינה, דר' לבני, שהכין חוות דעתו לאחר פטירת המנוחה, על בסיס התיעוד הרפואי שהוצג בפניו. בחוות דעתו ציין כי עם סיום הטיפול במנוחה מצבה היה במגמת שיפור ושיקום ההליכה היה טוב, ולכן הוא העריך את נכותה בתפקוד 10% עקב השבר.
2. בנסיבות העניין סבורני כי יש לבכר את הערכתו של ד"ר אלכסנדר על פני הערכתו של ד"ר לבני באשר לנכותה של המנוחה, וזאת בעיקר משום שחוות דעתו של ד"ר אלכסנדר התבססה גם על בדיקת המנוחה בעוד ד"ר לבני לא בדק את המנוחה, זאת גם בשים לב לחומרת הפגיעה והשבר ממנו סבלה המנוחה, ובשים לב לגילה שמקשה על החלמה טובה ומלאה של השבר, ומיוחד בפרק הזמן הקצר יחסית ממועד התאונה ועד לפטירה של המנוחה.
3. התובע מסר בתצהירו ובעדותו כי לאחר התאונה, המנוחה לא הייתה מסוגלת ללכת בכוחות עצמה ולא הייתה מסוגלת לבצע כל פעולה אלמנטרית ואישית, לרבות לבישת בגדים ורחצה; היא איבדה את היכולת לשלוט על סוגריה ונזקקה לשימוש באמצעי ספיגה; אושרה לה קצבת סיעוד מרבית על ידי המוסד לבטוח לאומי בשיעור 18 שעות שבועיות; המנוחה הייתה זקוקה להשגחה צמודה משך כל שעות היממה, דבר שגרם לו להיעדר מהעבודה למשך ימים רבים; בסופו של דבר פוטר מעבודתו בחודש פברואר 2014; בשנת 2015 אובחנה המנוחה בחשד לסרטן במעי הגס והיא נפטרה ב 3.7.2015.

לטענת התובע, ההידרדרות במצבה הרפואי של המנוחה עד לפטירתה נבעה מפגיעתה בתאונה; לפני התאונה היא הייתה אדם נמרץ ועצמאי; ואף תמכה בו והשגיחה על ילדיו; היא תלתה כביסה, התנהלה בכוחות עצמה, לרבות קניות בשוק.

גם הנתבע והעד מטעמו ראמי מסרו בעדותם כי לפני התאונה, המנוחה הייתה נוהגת לתלות כביסה כל יום (ראו: עדותו של הנתבע עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 20 – 22; עדותו של רמי עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 24 – 28).

כאמור, עדותו של התובע עשתה עלי רושם אמין ומהימן. מחומר הראיות, לרבות עדויות הנתבעים, עלה כי המנוחה הייתה עצמאית לפני התאונה, היא תלתה כביסה מידי יום. בעקבות התאונה מצבה הידרדר והיא הפכה להיות תלויה במידה משמעותית בעזרת אחרים, לרבות התובע. עם זאת, יש להביא בחשבון שחלק מהידרדרות במצבה של המנוחה היה עקב מחלת הסרטן, שבה היא אובחנה ובעקבותיה היא נפטרה.

בנסיבות אלה, סבורני כי סביר לפסוק למנוחה בגין נזק לא ממוני סך של 60,000 ₪, וזאת בשים לב לנכות שנקבעה לה, הזמן שעבר ממועד התאונה ועד לפטירתה, כ 18 חודשים.

עזרת הזולת

1. כאמור, לאחר התאונה אושרה למנוחה עזרה סיעודית מקסימלית על ידי המוסד לבטוח לאומי בשיעור 18 שעות שבועיות, דהיינו 3 שעות יומיות. סבורני כי עזרה זו לא היה בה כדי לענות על כל הצרכים של המנוחה, בהתחשב במצב הקשה אליו הגיעה, שחייב עזרה ממשית וצמודה במשך שעות רבות ביממה, כפי שעולה מעדות התובע. בנסיבות אלה, סבורני כי יש להעריך את העזרה עקב התאונה מעבר לעזרה מהמל"ל, באופן גלובלי בסך 3,000 ₪ לחודש, כ- 54,000 ₪.

הוצאות

1. התובע מסר כי הטיפול במנוחה היה כרוך בהוצאות רבות של אלפי שקלים מידי חודש בגין מוצרי ספיגה, נסיעות ברכב ובמוניות, רכישת תרופות וציוד רפואי. התובע לא צירף קבלות בעניין זה. בנסיבות אלה, סבורני כי סביר לפסוק פיצוי בגין החזר הוצאות, סכום גלובלי של 5,000 ₪.

סוף דבר

1. לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

א. נזק לא ממוני 60,000 ₪

ב. עזרת הזולת 54,000 ₪

ג. הוצאות 5,000 ₪

119,000 ₪

-

בניכוי אשם תורם-20% (23,800) ₪

95,200 ₪

לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט שכוללות שכר המומחה שבו נשאו התובעים, וכן החזר אגרה. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

מסכום פסק הדין הכולל ינוכה סכום הפיצוי ששולם לתובעים על ידי המדינה בסך 19,848 ₪.

ניתן היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהעדר הצדדים.