מונחת בפניי בקשה מיום 2.11.16 שכותרתה "בקשה דחופה לביטול החלטה", במסגרתה מבוקש לבטל את החלטת ביהמ"ש מיום 30.10.16. באותה החלטה נקבע כי בהינתן העובדה שהמבקש ובא כוחו לא התייצבו לדיון בבית המשפט, חרף העובדה כי מועד הדיון נמסר לב"כ המבקש כדין, ונוכח נימוקי ב"כ המשיבה לגופו של עניין, יש מקום להורות על מחיקת ההתנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש.

ב"כ המבקש טען: "לאחר בדיקה מול עובדי משרדו של הח"מ, נראה כי מזכירתו צפתה בהחלטה, ובטעות רשמה את מועד הדיון בתיק אחר של המבקש המנוהל אף הוא ע"י הח"מ. המדובר בטעות אנוש, לא הייתה לח"מ כל כוונה לזלזל במשיבה או בהחלטות בית משפט נכבד זה" (ס' 4-5 לבקשה).

בהחלטתי בו ביום קבעתי, כי המבקש לא נתן דעתו לטענות שהועלו על ידי המשיבה במועד הדיון לגופו של עניין, ועל כן, בהינתן העובדה כי לא מחוור מהי העילה המשמשת התנגדות לביצוע השטר בעת הזו, על המבקש לבאר האמור כתנאי לכך שבית המשפט יידרש לבקשה לביטול ההחלטה.

הגם שהמבקש, באמצעות בא כוחו, צפה בהחלטתי באותו היום, הודעה ובקשה מטעמו הוגשו למעלה מחודש ימים לאחר מכן, ביום 7.12.16. במסגרת זו, שב המבקש על עקביו וטען כי העדר ההתייצבות לדיון נבעה מחמת טעות אנוש. לגופו של עניין, נטען כי ההמחאות נשוא ההליך דנא נמסרו על ידי המבקש לידי "חברת האחים בחיס בע"מ" (להלן: "חברת האחים בחיס"), כפיקדון עבור אספקת סולר לחברת ההובלה של המבקש, ואולם, חברת האחים בחיס לא נתנה כל תמורה בגין השיקים שנמסרו, ועל כן, בוטלו השיקים על ידי המבקש.

לאור האמור, טען המבקש כי לא היה מקום שהמשיבה תפעל לבצע עסקת ניכיון ההמחאות אל מול חברת האחים בחיס, מקום בו היה כישלון תמורה מלא בחוליה הראשונה שבין המבקש לבין חברת האחים בחיס.

בהיות המבקש ער לעובדה שככלל מקום בו הנסב הינו אוחז כשורה, הרי הוא גובר על כל טענות הגנה בין המושך לבין הנפרע, לרבות טענת כישלון תמורה מלא (ראה סעיף 37(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), טען המבקש כי המשיבה איננה אוחזת כשורה, מאחר שלא הוכיחה מתן תמורה והתנהלותה נעדרת תום לב.

באשר לסוגיית התמורה, נטען כי המשיבה לא הציגה כל מסמך שמכוחו ניתן ללמוד כי אמנם חשבון הבנק של חברת האחים בחיס זוכה לאחר עסקת הניכיון, ואף לא הוצגו מסמכים המפרטים את תנאי הניכיון.

באשר לסוגיית תום הלב, נטען כי "נוכח מצבה הכלכלי המתדרדר" (סעיף 18 לבקשה), היה על המשיבה להימנע מביצוע עסקת ניכיון ההמחאות, שכן, המשיבה הייתה ערה לכך שמצבה הכלכלי של חברת האחים בחיס אינו שפיר, ולמצער היה עליה לנקוט בדיקות מקדימות שהיו יכולות להצביע על קריסתה האפשרית של חברת האחים בחיס.

בכלל זה נטען, כי במועד ביצוע עסקת ניכיון ההמחאות על ידי המשיבה, מספר חשבונות בנק של חברת האחים בחיס בבנקים שונים הוכרזו כ"חשבונות מוגבלים", וכי עובר למועד זמן פירעונם של ההמחאות, מספר המחאות אחרות של חברת האחים בחיס חוללו בבנק דיסקונט בשל סיבת "חשבון מוגבל".

המבקש טען כי מאחר שהמשיבה הינה חברת בת של בנק דיסקונט, וכי שני הבנקים גם יחד מבצעים שימוש במערכות מחשוב משותפות, חזקה על המשיבה כי ידעה על הגבלת חשבונה של חברת האחים בחיס בבנק דיסקונט.

משלא נתנה דעתה להיבטים הללו, ומאחר שלא בדקה את מצבה הכלכלי של חברת האחים בחיס, לרבות בחברת BDI, כי אז נטען שיש מקום לקבוע שהמשיבה נעדרת תום לב בהתנהלותה, והדבר שולל את אחיזתה כשורה בהמחאות.

בהקשר זה הוסיף וטען המבקש, כי הוא עצמו יצר קשר טלפוני אל מול נציגי המשיבה והודיע להם כי בכוונתו לבטל ההמחאות (סעיף 25 לבקשה), אף כי לא פורט אימתי בוצעה שיחת הטלפון הנטענת, ועם מי שוחח המבקש.

ביום 19.12.16 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה במסגרתה התנגדה המשיבה לבקשה.

המשיבה טענה כי לבקשה המפורטת מיום 7.12.16 לא צורף תצהיר שיש בכוחו לתמוך בטענות הכלולות בבקשה, ועל כן, מטעם זה בלבד יש לדחות הבקשה.

באשר לסיבת העדר התייצבות המבקש ובא כוחו לדיון, נטען כי אין חולק שהמבקש היה ער למועד הדיון, שכן, בא כוחו צפה בהחלטה, וכי אין מקום להסתפק בטענתו כי מדובר "בטעות אנוש", כמסד לביטול ההחלטה.

אף באשר לסיכויי ההליך לגופו של עניין, נטען כי טענות המבקש לפיהן המשיבה לא הוכיחה כי ניתנה תמורה במסגרת עסקת ניכיון ההמחאות, וכי המשיבה הינה חסרת תום לב, הינן טענות סתמיות, הנסתרות אל מול העובדות כהווייתן. בהקשר זה נטען בתגובה כי בניגוד לטענת המבקש, המשיבה, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, מנהלת מערכת מחשובית נפרדת מבנק דיסקונט לישראל בע"מ, ואין כל אפשרות לעובדי המשיבה לצפות בחשבונות המנוהלים בבנק דיסקונט לישראל בע"מ.

לבד מזאת, המשיבה פירטה כי ההמחאות נשוא ההליך דנא נוכו לפני חודש נובמבר 2015, הוא המועד שלפי טענת המבקש הוגבל חשבונה של חברת האחים בחיס בבנק דיסקונט לישראל בע"מ, ועל כן, אף אם היה בכוחה של המשיבה לצפות בתוכן מערכות המחשוב של בנק דיסקונט לישראל בע"מ - ולא כך הם פני הדברים - לא היה בכך כדי לבשר במועד ניכיון ההמחאות כי קיים קושי תזרימי לחברת האחים בחיס.

בהקשר זה, הבליטה המשיבה טענתה כי עיון בתדפיס חשבונה של חברת האחים בחיס בתקופה הרלבנטית למועדי ניכיון ההמחאות נשוא ההליך דנא, מלמד כי חברת האחים בחיס עמדה בהתחייבויותיה, לא הוחזרו בחשבון חיובים כלשהם, ולא הייתה אינדיקציה כלשהי היכולה ללמד כי החברה מצויה בקשיים.

אדרבה. לפי הנטען, גם בישיבת אשראי שנתית שגרתית שהתקיימה בבנק בסוף חודש אוקטובר 2015 (לאחר ניכיון ההמחאות נשוא ההליך דנא), לא עלה כל נתון שיכול היה ללמד על כניסתה של חברת האחים בחיס לקשיים כלשהם, כפי המשתקף מתצהיר מנהל סניף הבנק התומך בתגובה.

באשר לטענה כי לא ניתנה תמורה בגין ההמחאות, המשיבה צירפה תדפיסי פעולות ניכיון ההמחאות נשוא ההליך דנא, מיום 10.9.15 ומיום 19.10.15, כמו גם תדפיסי חשבון חברת האחים בחיס מאותם מועדים, באופן המלמד על פניו כי המשיבה נתנה תמורה מבוצעת בגין ההמחאות הנזכרות, וזאת בניגוד לטענתו הכללית של המבקש בנדון שלא נתמכה באסמכתא מתאימה.

לאור כל האמור, נטען כי המשיבה הינה אוחזת כשורה, ולא הוכח, אף מקצתיה, היפך הדבר.

באשר לטענה כי המשיבה לא פעלה להמציא לידי המבקש מסמכים מתאימים, נטען בתגובה כי המבקש לא פירט אלו מסמכים דרושים לו, ולצורך הוכחת איזה מבין טענותיו, ואילו היה פועל לבקש מהמשיבה מסמכים מתאימים מבעוד מועד, לא הייתה מניעה לעשות כן, אלא שבכל מקרה כאמור לא היה הדבר מועיל בידו.

המבקש לא הגיש תשובה לתגובת המשיבה, חרף החלטתי מיום 20.12.16.

דיון

סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, קובע כי לעניין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות לביצוע שטר כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, ומתוך שכך נקבע כי ההלכות שנקבעו בסדר דין מקוצר, יפים גם ביחס להתנגדות לביצוע שטר (השווה: ע"א 582/87 קונפורטי נ' אברהם, מב(4) 120).

לאור האמור, ובשים לב להוראת תקנה 214(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מקום בו ניתנה החלטה על פי צד אחד, והגיש בעל הדין שכנגד בקשה לביטול ההחלטה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטל את ההחלטה לפי הוראת תקנה 201 לתקנות.

הלכה היא מלפנינו כי המבחנים הנקוטים לצורך הכרעה בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, הינם האם הבקשה לביטול ההחלטה הוגשה במועד, האם הראה המבקש טעמים ראויים שהצדיקו העדר התייצבותו לדיון, והאם הועלו טענות ראויות לבירור לגופו של עניין, כאשר בשלב זה אין מדקדקין בבדיקת הטענות, או בדרכי הוכחתן, בפרט בהינתן העובדה כי זכות הגישה לערכאות הינה בבחינת זכות יסוד.

באשר למועד הגשת הבקשה, ייאמר כי החלטת ביהמ"ש למחיקת ההתנגדות ניתנה ביום 30.10.16, והבקשה לביטול ההחלטה הוגשה ביום 2.11.16, באופן המלמד לכאורה כי הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין.

עם זאת, בהחלטתי העוקבת מיום 2.11.16 קבעתי כי הבקשה נעדרת התייחסות לטענות המבקש לגופו של עניין, ולא מחוור מהי העילה המשמשת יסוד להתנגדות לביצוע השטר בעת הזו. על כן, ככל שהמבקש עומד על בקשתו, הוריתי כי עליו לפעול להגיש בקשה מתאימה ומפורטת.

חרף זאת, הלכה למעשה בקשה כאמור הוגשה למעלה מחודש ימים לאחר מכן, ביום 7.12.16, הגם שב"כ המבקש צפה בהחלטתי עוד ביום 2.11.16. לאור זאת, ספק אם יש מקום לקבוע כי המבקש הגיש את הבקשה שמשמשת יסוד להחלטה זו במגבלת הזמן הקבועה בתקנה 201, לאמור, תוך 30 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למבקש, באמצעות בא כוחו.

באשר ליתר התנאים הנוהגים בבקשה לביטול פסק דין, שעניינן סיבת מחדלו של המבקש להתייצב לדיון וסיכויי ההליך לגופו של עניין, מבחינה הפסיקה בין מצב בו הצביע המבקש על פגם בהליך אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן ההחלטה, לבין מצב אחר בו אין פגם בהחלטה ויכול שהביטול ייעשה מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לנסיבות.

במקרה דנא, המבקש איננו טוען, ולא בכדי, כי ההחלטה לא הומצאה לבא כוחו כדין (השווה: תקנה 497ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי). בהגינותו, מודה ב"כ המבקש כי מזכירתו צפתה בהחלטת ביהמ"ש, אלא שלדבריו בשל שגגה נרשם מועד הדיון בתיק אחר של המבקש המנוהל אף הוא על ידו בהליך דנא.

בנסיבות אלה, ובהינתן שאין חולק כי החלטת ביהמ"ש הומצאה לידי המבקש באמצעות בא כוחו כדין, אין מקום להידרש, אפוא, לביטול ההחלטה מחובת הצדק.

תחת זאת, יש מקום לבחון האם בנסיבות העניין יש מקום להורות על ביטול החלטת ביהמ"ש מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, בשים לב לסיבת מחדלו של המבקש ובא כוחו להתייצב לדיון, כמו גם בהתחשב בסיכויי ההצלחה של ההליך.

ויודגש. בפסיקה נקבע כי לשאלת קיומם של סיכויי ההליך נודעת חשיבות עיקרית, ולמחדלו של בעל הדין להתייצב לדיון ישנה חשיבות פחותה, וזאת מתוך מגמה ליתן בידי בעל דין שעת כושר להשמיע דברו, אפילו גרם הוא באשמתו למתן ההחלטה שלא בפניו (השווה: רע"א 1838/16 החבובות חנות הצעצועים של בע"מ נ' מדינת ישראל פקיד שומה פ"ת).

במקרה דנא, לא מחוור בהכרח כיצד מתיישבת הטענה העובדתית הכלולה בבקשה מיום 2.11.16 לפיה, מזכירת ב"כ המבקש צפתה בהחלטה אך בטעות רשמה את מועד הדיון בתיק אחר, עם הצהרת ב"כ המשיב במועד הדיון מיום 30.10.16 לפיה: "התקשרתי למשרדו של ב"כ המבקש, ונמסר לי כי הם אינם מכירים את התיק הנדון, הגם שהבקשה הוגשה ע"י משרדם" (עמ' 1 לפרו' שו' 9-10).

מכל מקום, והגם שלא הוגש תצהיר על ידי מזכירתו של ב"כ המבקש, הרי נוכח התצהיר שהוגש על ידי ב"כ המבקש עצמו, בית המשפט איננו מפקפק כלל ועיקר בתוכן תצהירו, ולצורך יריעה זו בית המשפט יוצא מתוך נקודת הנחה שכלל האמור בתצהיר משקף מציאות כהווייתה.

לאור זאת, אין אנו מוכרחים להיצמד למחדלי המבקש ובא כוחו להתייצב למועד הדיון, ויש מקום להידרש בעיקר לבחינת סיכויי ההליך לגופו של עניין.

כאמור, במקרה דנא נטען כי המשיבה איננה אוחזת כשורה בהמחאות נשוא ההליך דנא, בעיקר בשל כך שנטילת השטר לא נעשתה בתום לב ולא בעד ערך.

באשר לתום ליבה של המשיבה - לאור האמור בתגובת המשיבה, לא נהיר די הצורך מהי טענת המבקש בעת הזו ביחס להעדר תום ליבה של המשיבה. זאת, מאחר שבתגובת המשיבה נטען כי במועד ביצוע עסקאות ניכיון ההמחאות לא היה כל סימן המצביע על קושי תזרימי של חברת האחים בחיס, וגם בישיבת אשראי שנתית שגרתית שהתקיימה בבנק לאחר ניכיון ההמחאות, לא עלה כל נתון שהצביע על כך שחברת האחים בחיס מצויה בקשיים פיננסיים. נוכח זאת, ובהתחשב בכך שהגבלת חשבונה של חברת האחים בחיס, ככל שהחשבון הוגבל, נעשה לאחר מועד ניכיון השיקים - לא נותר מסד מבורר המניח תשתית בראשיתית להעדר תום ליבה הנטען של המשיבה בדרך התנהלותה.

יש לזכור בהקשר זה כי מרכיב תום הלב הנדרש בעניינו של סעיף 28 לפקודת השטרות, פורש כדרישה סובייקטיבית, ועל כן, גם רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו תהא היא רשלנות חמורה, איננה נגועה בהכרח בחוסר תום לב. במקרה דנא, לא ברור כי המשיבה נהגה ברשלנות, ובוודאי שלא הוכח כי ידעה על קיומן של העובדות המצביעות על מצבה הכלכלי הבעייתי של חברת האחים בחיס עובר לביצוע עסקאות ניכיון השיקים.

באשר לטענה כי נטילת השטר לא נעשתה בעד ערך, ייאמר כי סעיף 29(א) לפקודת השטרות קובע כי כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. על כן, ברור כי אין אדם יכול להיות אוחז כשורה אלא אם נתן ערך בעד השטר, ותמורה מבוצעת במשמע, ואין די בתמורה עתידית (ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסאן ואח', מז(5) 1; ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, לח (4) 281).

במקרה דנא, טוענת המשיבה בתגובתה, ואף מצרפת אסמכתאות מתאימות, כי ההמחאות נשוא ההליך דנא נוכו על ידה ביום 10.9.15 וביום 19.10.15, ולא ברור אפוא כיצד חפץ המבקש להתמודד עם הטענות הללו המגובות באסמכתאות, לבד מטענות כלליות בטיבן, כי המשיבה נטלה את השטר שלא בעד ערך.

סיכומם של כל אלה מלמד כי על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות, ההשערות האמורפיות בטיבן לפיהן המשיבה איננה אוחזת כשורה, לא הוכחו כלל ועיקר, וככל שכך הם פני הדברים, עומדת לזכות המשיבה ההגנה הקבועה בסעיף 37(2) לפקודת השטרות, לפיהן היא גוברת על טענות אישיות שבין המושך לנפרע ועל פגמים קנייניים.

הלכך, אף אם לא ניטה להעניק משקל רב למחדלו של המבקש ובא כוחו להתייצב לדיון, לא ברור כי סיכויי הגנת המבקש לגופו של עניין מצויים ברף הגבוה.

עם זאת. בהינתן העובדה כי אנו מצויים כאמור בשלב של בקשת רשות להגן, לא נעלמה מעיניי העובדה כי בשלב בירור ההתנגדות, ככל שהמבקש מציג הגנה לכאורה, ואפילו הגנתו דחוקה, יהא מקום ליתן לו רשות להגן, ונעילת דלתו של בית המשפט תהא רק אם ברור ונעלה מספק שאין למבקש כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, לו(3), 518).

משכך, והגם שאין המבקש יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות הגנה הנטענות באופן סתמי למדי, ועליו להתכבד ולהיכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענות ההגנה מטעמו, הרי בנסיבות העניין, נוכח טענת המבקש כי הודיע לנציגי המשיבה טלפונית כי בכוונתו לבטל ההמחאות (סעיף 25 לבקשה מיום 7.12.16), ועל מנת לאפשר לו להידרש לבחינת האסמכתאות שצירפה המשיבה המוכיחות לכאורה כי ניתן ערך מבוצע בעד השטר, ועל רקע העובדה כי הזכות ליתן לבעל דין את יומו נחשבת כיום כזכות בעלת ממד חוקתי הנגזרת מזכות הגישה לערכאות, סבורני כי יש מקום להורות על ביטול החלטתי מיום 30.10.16, תוך שהאיזון הראוי הינו בדמות תשלום הוצאות המשיבה, אשר התייצבה לדיון באמצעות בא כוחה ונציגה נוספת מטעמה, ובה בעת, נדרשה להגיש תגובה לבקשה לביטול החלטתי.

נוכח האמור, אני מורה כי לא יאוחר מיום 10.1.17 יפקיד המבקש בקופת בית המשפט תשלום הוצאות המשיבה על סך 2,500 ₪. ככל שהסכום יופקד עד לאותו מועד, תיחשב החלטתי מיום 30.10.16 כמבוטלת והמזכירות תעביר את הסך של 2,500 ₪ לידי המשיבה באמצעות בא כוחה, בכפוף להמצאת פרטי חשבון בנק לצורך ביצוע העברת הסכום הנזכר. בה בעת, תינתן החלטה מתאימה ביחס להמשך ההליכים.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, ותעורר ההליך בפניי ביום 11.1.17.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ז, 26 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.