1. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים וזכויות נוספות. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד.

2. בישיבת 6.12.16 הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית כדלקמן:

"1. אנו מסמיכים את בית הדין לפסוק סכום לפי סע' 79א שעניינו פיצוי העדר שימוע.

2. נבקש להגיש טיעונים בכתב בעניין השימוע וכן להתייחס בטיעונים לתחשיב הזכויות הסוציאליות – פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופש.

3. התביעה שכנגד תדחה.

4. לאחר שבית הדין יעיין בסיכומים, מבוקש שינתן פסק דין לעניין שימוע, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופש.

5. הצדדים מבקשים להורות על החזר אגרה".

3. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

4. אלה העובדות העולות מהראיות ואשר אינן שנויות במחלוקת:

א. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כסוכנת מכירות למוצרי וטרינריה.

ב. התובעת עבדה במשך מספר שנים אצל חברה אחרת בבעלות זהה, ועזבה.

ג. בשנת 2012 פנתה הנתבעת לתובעת והציעה שתחזור לעבודה.

ד. התובעת החלה לעבוד ביום 1.10.12 ועבדה עד 7.5.15.

ה. התובעת חתמה על הסכם עבודה מיום 6.9.12.

ו. התובעת פוטרה ביום 7.5.15.

במכתב הפיטורים נכתב:

"במהלך תקופת עבודתך בחברה, ניהלנו שיחות רבות על התוצאות העסקיות של תיק הלקוחות שברשותך, שאינן משביעות רצון, תוך התייחסות לעובדה כי בעוד תיקי הלקוחות של סוכני המכירות בחברה גדלים ומתפתחים, הרי תיק הלקוחות שלך נשאר סטטי סביב ה- 150 א' ₪ בחודש.

גם טענותייך כי בחודשים שחלפו גדל תיק הלקוחות שלך בצורה משמעותית, הוכח כגידול הנובע רובו ככולו מלקוחות קיימים שהועברו אלייך ולא כתוצאה מפעילות יזומה שלך.

הובהר לך בשיחות אותן ניהלנו, גם בשבועות האחרונים, כי תוצאות אלה אינן עולות בקנה אחד עם החזון של החברה.

משכך הדבר, לא נותר לי אלא להודיע לך על הפסקת עבודתך בחברה.

פיטורייך ייכנסו לתוקף במועד כמתחייב על פי החוק.

אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך".

5. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

6. פיצוי היעדר שימוע

בהתאם להסכמת הצדדים, פסק הדין ברכיב זה ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

7. במכתב הפיטורים נכתב כי נערכו "שיחות רבות על התוצאות העסקיות של תיק הלקוחות".

הנתבעת לא הגישה תרשומות של השיחות. במיוחד לא הציגה ראיה כי בשיחות אלה דובר על כך שאם התובעת לא תשפר את ביצועיה, היא צפויה לפיטורים.

אין די בקיום שיחות לענין טיב העבודה. על העובד לדעת ולצפות לכך שהוא עומד בפני פיטורים, היה וביצועיו לא ישתפרו.

8. בנוסף, הנתבעת לא הציגה זימון לשימוע, בו מועלות הטענות כלפי התובעת ומתאפשר לה להיערך לכך ולקבל ייצוג משפטי.

9. לאור האמור, ובהתחשב בוותק של התובעת, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין היעדר שימוע, בשווי שתי משכורות.

10. הנתבעת תשלם לתובעת 25,040 ₪.

11. פיצויי פיטורים

בהסכם העבודה סעיף 5 נקבע:

"5.1 משכורת בסיס של 7,000 ₪ ברוטו.

5.2 בנוסף למשכורת כמפורט לעיל, תהיה העובדת זכאית לעמלות בגין מכירות כמפורט להלן:

5.2.1 מחזור מכירות חודשי עד 100 א' ₪, תהיה העובדת זכאית לעמלה בשיעור של 3% מסך המכירות.

5.2.2 בגין מכירות בין 100-200 א' ₪, תהיה העובדת זכאית ל- 3.5% עמלה.

5.2.3 בגין מכירות הגבוהות מ- 200 א' ₪ תהיה העובדת זכאית לעמלה בשיעור של 4% אחוז מסך המכירות הגבוהות מ- 200 א' ₪.

5.2.4 בגין מכירות הכנות לענף הוטרינריה, תהיה העובדת זכאית לעמלות בשיעור של 10%.

5.3 על אף האמור לעיל, משכורתה של העובדת לא תפחת מ- 8,500 ₪ לחודש".

12. הנתבעת טוענת כי יש לחשב את שכרה של התובעת על פי 8,500 ₪ נטו, וכל סכום מעבר לכך, הוא למעשה בונוסים (סעיף 15 לסיכומים).

טענה זו נדחית, נוכח הוראות ברורות בהסכם העבודה של התובעת, הקובעות כי השכר מורכב משכר בסיס ומעמלות.

13. בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964 את פיצויי הפיטורים יש לחשב לפי ממוצע השכר ב- 12 החודשים שקדמו לפיטורים.

התובעת טוענת כי יש לחשב את ממוצע השכר, בהתעלם מחודש 9/14, שאז חזרה מחופשת לידה ושכרה היה נמוך במיוחד, בהיעדר בונוסים. לפיכך טענה כי השכר הממוצע (בניכוי חופשת הלידה ובניכוי חודש 9/14) עומד על 13,235 ₪.

14. עיון בריכוזי המשכורות (שצורף לסיכומי הנתבעת) מעלה כי יש לבצע את החישוב על פי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודה (מאי 2014 עד אפריל 2015) ובניכוי 3 חודשי חופשת לידה. אינני מקבלת את טענת התובעת לפיה אין להתחשב בחודש ספטמבר, עת שבה מחופשת לידה. את הסכום המתקבל יש לחלק ל- 9 חודשי עבודה.

15. על פי חישוב זה, עומד השכר על 112,680 ₪ והשכר הממוצע עומד על 12,520 ₪.

עבור שנתיים וחצי של עבודה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 31,300 ₪.

16. בהתאם לאמור בכתב ההגנה ובסיכומי הנתבעת, בקופת הפיצויים מופקד סך 28,486 ₪.

משכך, התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך 2,814 ₪.

17. פדיון חופש

בתלוש השכר האחרון נרשמו לזכות התובעת 5.41 ימי חופש. לטענת התובעת קוזזו 3 ימי חופש ללא ששהתה בחופשה. לפיכך טוענת לזכאות ל- 8.41 ימי חופש, לפי שכר 15,235 ₪.

18. הנתבעת טענה כי בתקופת חופשת הלידה, התובעת זוכתה בימי חופש אשר לא הגיעו לה ולכן ימים אלה נוכו במסגרת גמר החשבון. עוד נטען שהתובעת קיבלה הודעת פיטורים ביום 7.5.15 וקיבלה עוד חודש שכר אף שלא עבדה.

19. אין לקבל את הטענה לכך שהתובעת ניצלה ימי חופשה בתקופת ההודעה המוקדמת. לא הוכח כי התובעת ביקשה לנצל ימי חופשה או כי ניצלה ימי חופשה בתקופה זו.

בנוסף, לא היה מקום לקזז את ימי החופשה אשר נצברו לזכותה של התובעת בתקופת חופשת הלידה. כעולה מהמסמכים, פרט לחודשי חופשת הלידה בין החודשים 5/14- 8/14, התובעת עבדה באופן מלא בשנה זו. בהתאם, על פי סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951, היתה זכאית לצבירת חופשה מלאה.

לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת פדיון חופשה שנתית בסך 4,786 ₪ (12,520/22 ₪ *8.41).

20. סוף דבר

התביעה מתקבלת כדלקמן:

הנתבעת תשלם לתובעת:

א. פיצוי בגין העדר שימוע בסך 25,040 ₪.

ב. השלמת פיצויי פיטורים בסך 2,814 ₪.

ג. פדיון חופשה שנתית בסך 4,786 ₪.

21. בהתאם להסכמת הצדדים, התביעה שכנגד נדחית.

22. הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

23. האגרה תושב לצדדים בהתאם ובכפוף לתקנות.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ז, בהעדר הצדדים.