1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופטת עינב גולומב מיום 18.1.16 במסגרתה ניתנה למבקשת רשות להתגונן מפני תביעת המשיבה, אולם רשות זו הותנתה בהפקדת סך של 370,000 ₪ בקופת בית המשפט.

המבקשת מלינה על התנייה זו, באשר לשיטתה, נימוקי בקשתה למתן רשות להתגונן מצדיקים מתן רשות להתגונן ללא כל תנאי.

1. התביעה מפניה ביקשה המבקשת להתגונן היא תביעה כספית על סך של 1,873,208 ₪ אשר הוגשה על ידי מפרק המשיבה, ברשות בית המשפט שלפירוק, בית המשפט המחוזי בחיפה.

בין המבקשת למשיבה התקיימו קשרים עסקיים במסגרתם מכרה המשיבה למבקשת מוצרים שונים. לאחר מות מנהל המשיבה, נכנסה המשיבה לפירוק ועל פי הנטען, נותרה המבקשת חייבת למשיבה כספים עבור המוצרים אותם רכשה בסכום שהצטבר ל- 1,904,158 ₪. בהעדר תעודת משלוח רלוונטית לאחת החשבוניות, הופחת סכום התביעה לסכום האמור לעיל, ברישא לסעיף זה.

1. לאחר שעיינתי בתיק ובבקשה, מצאתי כי הבקשה אינה צריכה תשובה ולכן תידחה על אתר, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

החלטת בית המשפט קמא בה עסקינן היא סבירה, נכונה ומנומקת וניתנה במסגרת שיקול דעתה של הערכאה המבררת ומשכך, לא מצאתי מקום להתערבות בה.

1. כידוע, רשות להתגונן יכול שתינתן בתנאים (ראו תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). הלכה היא כי התניית הרשות להתגונן בתנאי תיעשה בנסיבות מיוחדות, כאשר הגנת הנתבע קלושה, אך בכל זאת, מוצא בית המשפט לאפשר לנתבע להתגונן. על בית המשפט להקפיד שלא לקבוע תנאים שאין ידו של הנתבע משגת, זאת על מנת שלא לסכל את המטרה שבבסיס התקנה האמורה (ראו למשל ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (18.2.2008)).

כאמור, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לעניין זה ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעת זה, אלא במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל (ראו למשל ע"א 9654/02 האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 41 (2004) וראו גם ע"א 5063/08 מ.ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (21.12.2011)).

1. בקשת המבקשת למתן רשות להתגונן נדונה לעומקה. מסקנה זו עולה הן מפרוטוקול הדיון בבקשה המלמד על חקירה ארוכה ויסודית של המצהיר והן מהחלטת בית המשפט קמא המנומקת כדבעי.

טענות המבקשת המפורטות בסעיף 27 לבקשת הרשות לערער נדונו, אחת לאחת, על ידי בית המשפט קמא. כך הטענה כי חלק מן החוב שולם במזומן, כי הובטחה הנחה בשיעור 10%, כי נתבעו סכומים כפולים בגין אותה תעודת משלוח, כי חלק מן הסחורה לא התקבלה וחלקה היה פגום, כי נמסרו המחאות וכיוצא בזה.

בית המשפט מוכן היה לראות בטענה כי שולמו כספים במזומן כהגנה אפשרית המצדיקה רשות להתגונן. עם זאת, ביחס ליתר הטענות, מצא בית המשפט כי המדובר בטענות שהן בחלקן כלליות וממילא, הפחתת הסכומים הנטענים על ידי המבקשת, ובכלל זה הסכום אשר טוענת היא כי שילמה במזומן, מותירה עדיין סכום שאינו מבוטל, אשר לגביו אין כל טענת הגנה.

השופטת המלומדת בבית המשפט קמא ציינה כי טענות שונות של המבקשת נטענו באופן כללי בלבד, הגם שבנקל ניתן היה לפרטן ואף להציג מסמכים התומכים בכך ואף הוסיפה וציינה כי טענת המבקשת שחלק מתעודות המשלוח אינן חתומות על ידי המצהיר או על ידי מי מבני משפחתו, הועלתה רק במהלך חקירתו ולא נטענה קודם לכן בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן. כך גם נדחתה טענת המבקשת בדבר תשלומים כפולים בגין אותה תעודת משלוח.

בית המשפט שקל את טענות המבקשת והתייחס לכל אחת ואחת מהן ואיני מקבלת את טענת המבקשת כי טענותיה לא זכו למענה הולם על ידי בית המשפט. טענת המבקשת כי לא ייתכן שביצעה עסקאות בהיקף כה רחב היא כללית וממילא, היא נסתרת בטענות המבקשת בעצמה ביחס לסכומים שונים משמעותיים אשר לדבריה עברו בין הצדדים – כך הסכום שלטענתה נמסר בהמחאות וכך הסכום שלטענתה נמסר במזומן.

הטענה כי לא נשלחו מכתבי דרישה אין בה כדי להשליך, בשלב זה, על ההחלטה, מה גם שאין מחלוקת כי מנהל המשיבה הלך לעולמו פרק זמן קצר לאחר היווצרות החוב ורק משום כך, נכנסה המשיבה להליך של פירוק.

בית המשפט קמא קבע כי למבקשת טענות הגנה ביחס לחלק מן החוב הנטען בלבד וחלק מן הטענות הועלו באופן סתמי וכוללני ללא הפירוט המינימלי הנדרש מבעל דין המבקש רשות להתגונן. לפיכך, מצא בית המשפט קמא ליתן רשות להתגונן, אך בתנאי שיופקד סך של 370,000 ₪ בקופת בית המשפט.

1. החלטת בית המשפט קמא מנומקת ונתמכת ולא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בשיקול דעתו של בית המשפט קמא או בתוצאה אליה הגיע.

מעבר לצורך, אומר כי נימוקיו של בית המשפט קמא יכולים היו להוביל אף למתן רשות להתגונן ביחס לחלק מסכום התביעה בלבד ולא ביחס לסכום התביעה כולו והחלטת בית המשפט ליתן רשות להתגונן בתביעה כולה, זאת בתנאי שיופקד סכום מסויים אשר לגביו לא מצא בית המשפט טענות הגנה רלוונטיות בעלות משקל, הולכת כברת דרך לכיוון המבקשת ועושה עימה חסד. בנסיבות אלה, התניית הרשות להתגונן בסכום שנקבע, היא סבירה, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור, זאת גם בשים לב לסכום התביעה הגבוה.

ועוד הערה, טרם סיום, מטענות המבקשת בבקשתה לרשות ערעור, לא עולה כי התניית הרשות להתגונן בהפקדה עשויה לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקשת ועל כן, גם בהיבט זה, אין בהחלטה משום חתירה תחת מטרתה של תקנה 210 כאמור מעלה.

1. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לרשות ערעור.

לפנים משורת הדין, ניתנת למבקשת ארכה להפקדת הסכום כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא, בתוך 21 ימים מהיום, אחרת רשאית המשיבה לעתור לפסק דין.

משנדחתה הבקשה בלא צורך בתגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' סיוון תשע"ו, 07 יוני 2016, בהעדר הצדדים.