1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט משה סובל מבית משפט השלום בתל אביב מיום 17.3.16 במסגרת רע"צ 42016-02-16 ולפיה נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 2.2.16 שניתנה בתיק הוצל"פ 517585-12-15.

2. רקע עובדתי קצר:

א) המשיבות הגישו נגד המבקשת תביעת פינוי בתיק תא"ח 36556-05-15 בבימ"ש השלום בת"א.

ביום 8.10.15 ניתן פסק דין ע"י כב' השופטת כרמלה האפט. נקבע בפסק הדין כי המבקשת-הנתבעת הפרה את הסכם השכירות ביחס למושכר, המשמש כבית קפה בקומת הקרקע של המרכז המסחרי "אלון" קרית השרון המצוי בחלקה 6 בגוש 9901 בנתניה (להלן: "המושכר"), בכך שלא שילמה דמי שכירות וחלק המגיע מדמי הפדיון

עבור חודש מרץ 2014. נקבע כי התובעות-המשיבות אמנם חילטו את הסכום המגיע להן בגין חוב זה מתוך ערבות בנקאית שהופקדה בידיהן, אלא שהנתבעת לא השלימה את הסכום הדרוש לערבות הבנקאית מאז החילוט ועד למועד פסק הדין. נקבע כי מדובר בהפרה מהותית של הסכם השכירות. למרות זאת, בית המשפט קבע כי לא יינתן צו פינוי אם הנתבעת תפקיד בתוך 7 ימים מיום פסק הדין את מלוא הערבות הנדרשת. נקבע:

"עם זאת היה והנתבעת לא תפקיד את מלוא הערבות הנדרשת בתוך 7 ימים מהיום ו/או היה והנתבעת תפר תנאי כלשהו מתנאי הסכם השכירות מכאן ולהבא ולא תתקן את ההפרה בתוך 3 ימים מן המועד בו יודע לה בכתב על ידי התובעות כי היא מצויה בהפרה, הרי שניתן בזאת צו לפיו יהא עליה לפנות את המושכר וזאת בתוך 30 יום מן המועד האחרון לתיקון ההפרה שלא תוקנה ולהשיבו לתובעות כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך להן או למי מטעמן".

יצוין כי פסק הדין הוכתב מלכתחילה בהעדר התייצבות מטעם ב"כ הנתבעת-המבקשת, אולם תוך כדי דיון התייצב ב"כ הנתבעת בבית המשפט וכב' השופטת האפט נתנה החלטה ולפיה פסק הדין קובע בצורה ברורה מה על הנתבעת לעשות וכי: "חזקה שתדע לעשות כן".

ב) לאחר שחלף המועד שהוקצב למבקשת בפסק הדין ולא הופקדה הערבות הבנקאית, כפי שנקבע בפסק הדין פתחו המשיבות תיק הוצל"פ על מנת לפנות את המבקשת מהמושכר.

המבקשת טענה, כי בשל הכשלתה ע"י המשיבות; לא הומצאה הערבות הבנקאית החדשה במועד וכי אין לפנותה מהנכס.

כב' הרשמת בחנה את טענות הצדדים שהוגשו בכתב וקיבלה את טענות המשיבות ולפיהן יש להורות על פינוי המושכר.

ג) על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבימ"ש השלום בת"א. כב' השופט סובל דחה את הבקשה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

3. המבקשת כותבת בפתח בקשתה, כי הבקשה מעלה "שאלה משפטית אחת ברורה" שעשויות להיות לה השלכות רוחב מהותיות.

השאלה היא: "... האם ראוי וצודק להורות על פינוי המבקשת מנכס אותו היא שוכרת מהמשיבות, כאשר אין חולק כי הסיבה לפינוי היא עיכוב בהחלפת ערבות בנקאית שהוחזקה בידי המשיבות לתקופה קצרה של 21 ימים לכל היותר".

כלומר – המבקשת איננה טוענת, כי עמדה בתנאי שנקבע בפסק דינה של כב' השופט האפט ככתבו וכלשונו, אלא טוענת כי לא נגרם נזק למשיבות כתוצאה מכך שהערבות הבנקאית לא נמסרה במועד שנקבע בפסק הדין.

המבקשת טוענת, כי שגה בימ"ש קמא כאשר לא הורה על קיום דיון בפניו והתעלם מהשלכות ההחלטה על פינוי המושכר (בית קפה המשרת מאות לקוחות ומפרנס עשרות עובדים).

4. על פי החלטתי מיום 18/4/16, הופקד ערבון וכן עוכבו הליכי הפינוי לאחר הפקדת ערבות על סך 25,000 ₪.

5. המשיבות הגיבו לבקשה וטענו, כי יש לדחותה. הן סומכות ידן על החלטתו של כב' השופט סובל ונימוקיה; וכן מפנים לנימוקי החלטתי מיום 18/4/16.

6. לאחר עיון במכלול החומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור מהנימוקים הבאים:

א) כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 18/4/16, עסקינן בבר"ע שהיא "גלגול שלישי" ביחס להחלטת רשמת ההוצל"פ; ולפיכך, היא מתקבלת במשורה רק במקרים אשר מקימים סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך. (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123, 128 וכן רע"א 1677/15 רביצקי נ' אגוז, פסקה 4 (ניתן ביום 18.8.15).

במקרה דנן, למרות ניסיון המבקשת לשוות לעניינינו נופך של סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב; אינני סבורה כי כך הדבר.

כב' רשמת ההוצל"פ מחויבת לפעול למימוש פסקי דין ככתבם וכלשונם. היא איננה מוסמכת להחסיר או להוסיף לפסק הדין או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו. (וראה לעניין זה: רע"א 1557/06 עו"ד בן ציון שיפטן נ' עו"ד דוד קירשנבוים. ניתן ביום 12.7.06 -פסקה ח') .פסק הדין שביצועו התבקש בלשכת ההוצל"פ היה ברור מאוד; וכב' הרשמת לא יכלה לשנותו; גם לו סברה שאינו נכון או אינו צודק (ואינני קובעת כי כך הדבר).

משאין חולק על כך, שהערבות הבנקאית שהיה צורך להפקידה על פי פסק דינה של כב' השופטת האפט; לא הופקדה במועד; אזי לא נפל פגם בהחלטתה של כב' הרשמת.

גם טענות ביחס לארועים שארעו לאחר מתן פסק הדין; לא יכלו להועיל למבקשת במסגרת תיק ההוצל"פ; שכן צדק כב' השופט סובל כאשר קבע, כי אם נכונה טענת המבקשת כי העבירה טיוטה של הערבות הבנקאית למשיבות ביום 18/5/16; אזי הטיוטה הועברה באיחור לפי המועד שקבע ביהמ"ש.

ב) טענות המבקשת בדבר נזק שיגרם לה כתוצאה מביצוע פסק הדין לפינוי אינן יכולות להתברר בלשכת ההוצל"פ; שכאמור – תפקידה לדאוג לביצוע פסקי דין ככתבם וכלשונם.

כב' השופט סובל לא דן בבר"ע שלפניו כערכאת ערעור על פסק דינה של כב' השופטת האפט; ואף אני אינני דנה בבקשה כערכאת ערעור על פסק דינה של כב' השופטת האפט.

בשים לב לאמור לעיל, אין מקום ליתן רשות לערער ודין הבקשה להידחות.

7. עיכוב הליך הפינוי יבוטל ביום 1/8/16 על מנת לאפשר למבקשת לכלכל צעדיה.

8. משהתבקשה תגובה; אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיבות הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

סכום זה יועבר למשיבות באמצעות בא כוחם מתוך כספי הערבון.

סכום הפקדון / הערבות אשר הופקד לצורך עיכוב הליך הפינוי יוחזר למבקשת, באמצעות בא כוחה; החל מיום 1/8/16.

9. בשולי הדברים ברצוני להדגיש; כי מומלץ לב"כ הצדדים להידבר ביניהם ולנסות ולהגיע לפתרון כולל אשר יועיל לכל הצדדים המעורבים.

10. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.