ניתן ביום 06 יוני 2016

לפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח,

נציג ציבור (עובדים) מר ויסאם עזאם, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

השופט אילן איטח

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב–יפו (סגן הנשיאה שמואל טננבוים; סע"ש 4189-09-11) מיום 13.4.16 שבה נדחתה בקשת המבקש להגשת תצהירים משלימים.

המסגרת העובדתית וההחלטה מושא בקשת רשות הערעור

1. בקליפת אגוז יצויין כי המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבה, בין היתר, בטענה שפוטר בגין "מקרה שלא קרה מעולם" ואשר לפי טענת המשיבה תועד בדו"חות ביקורות (להלן - המסמכים). במסגרת הליכי גילוי המסמכים טענה המשיבה כי המסמכים לא נמצאו. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והמבקש הגיש בקשה לזימונו של מר ניסן נמני, נהג במשיבה ויו"ר הוועד (להלן – העד).
2. בפתח ישיבת ההוכחות מיום 7.12.15 הודיע ב"כ המשיבה כי אותרו שניים מהמסמכים במערכת תפעול ישנה וביקש להגישם באמצעות חקירה נגדית של המבקש או אחד העדים. המבקש התנגד לבקשה. בית הדין האזורי החליט כך:

"הואיל וממילא אמור אחד מעדי הנתבעת להגיד(הטעות במקור, א.א) במועד אחר שיקבע, ניתנת בזאת האפשרות לנתבעת להגיש את המסמכים המבוקשים באמצעות מצהיר או מצהירים מטעמם בתצהירים שיוגשו תוך 30 יום מהיום. "

1. על ההחלטה האמורה לא הוגשה בקשת רשות ערעור ובהתאם לה הגישה המשיבה, ביום 11.1.16, שני תצהירי עדות משלימים האחד של מר אורי פלד שערך את אחת הביקורות ולא נתן עד כה תצהיר והשני של מר בן ציון יהונתן כץ – מנהל המבקרים, שכבר הגיש תצהיר מטעם המשיבה ובאמצעותו מוגש מסמך שנערך על ידי מר ראובן חן.
2. ביום 23.2.16 הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה להגשת שני תצהירים משלימים: האחד של העד ובו התייחסות לנסיבות שיש בהן כדי לספק הסברים אחרים לעובדות ששימשו בסיס לטענות כנגד המבקש; השני, של מר שי כהן – מזכיר איגוד מקצועי בארגון כח לעובדים, ובו התייחסות לטענות על פגיעה מצד המשיבה בעובדים על רקע התארגנות וכן התייחסות לשימוע שנערך במקרה של עובד אחר (מר יעקב) במסגרתו אישר מר כץ - מנהל המבקרים, כי פעמים רבות הוא עורך מחדש את דו"חות הביקורת.

בבקשה להגשת תצהירים משלימים טען המבקש כי רק לאחר שנחשף לתצהירים המשלימים מטעם המשיבה, ובמסגרת ההתמודדות עימם הוא נחשף לראיות חדשות שמפורטות בתצהירים המשלימים שהוא מבקש להגיש.

1. לאחר שעיין בבקשת המבקש, בהתנגדות המשיבה ובתגובת המבקש להתנגדות המשיבה - דחה בית הדין האזורי את הבקשה וקבע כך בהחלטה מיום 13.4.16:

"בקשת התובע להגשת תצהירים משלימים הינה למעשה פתיחה של שלב הוכחות התובע, שהסתיים כבר בדיון הקודם.

שוכנעתי כי הנתונים אותם מבקש התובע להציג בפני בית הדין ניתנים בעיקרם להיות מוצגים במסגרת חקירה נגדית של עדי הנתבעת שטרם נחקרו.

העובדה שהדיון נדחה בשל כך שלא ניתן היה לסיים את שלב ההוכחות במסגרת ישיבה אחת אינה מצדיקה נסיון להוספת תצהירים מטעם התובע שלא הוגשו במועד.

הבקשה נדחית."

בקשת רשות הערעור וטענות הצדדים

1. על ההחלטה מיום 13.4.16 הוגשה בקשת רשות הערעור. בתמצית טען המבקש כך:
2. בית הדין האזורי שגה כאשר קבע כי הענות לבקשה משמעה פתיחה מחדש של שלב ההוכחות של המשיבה, וזאת משממילא טרם החלה פרשת ההגנה.
3. הכשל במועד הגשת ראיות המבקש נבע אך ורק ממחדלה של המשיבה בנוגע להגשת המסמכים.
4. בית הדין האזורי שגה כאשר קבע כי ניתן להסתפק בהצגת הנתונים באמצעות חקירה נגדית.
5. בית הדין האזורי לא נתן משקל מספק לאינטרס גילוי האמת.
6. ביום 4.5.16 ניתנה החלטה על ידי בית דין זה בה נקבע כי דין עיקר הבקשה להידחות, מהטעם שההחלטה מושא הבקשה היא החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כן נקבע כי בעיקרו של דבר, הדברים האמורים בתצהירים המשלימים שאותם מבקש המבקש להגיש אינם נובעים מהתצהירים המשלימים שהגישה המשיבה ומתייחסים למחלוקות שעלו בתיק עוד קודם לכן, ועליהם נחקרו עדי התביעה וכי בנסיבות אלה אין מקום ל"מקצה שיפורים" בהוכחת טענות המבקש.
7. יחד עם זאת הוצעה לצדדים ההצעה הבאה:

".... יתאפשר למבקש להגיש תצהיר משלים של מר שי כהן ובו התייחסות לישיבת השימוע בעניינו של מר יעקב (ס' 7 לתצהיר המשלים הנוכחי). למשיבה יתאפשר לחקור נגדית בקצרה את מר שי כהן בפתח הישיבה הקרובה (8.5.16) ולהשלים את עדותו הראשית של מר כץ ביחס לעדות מר כהן."

1. המבקש הודיע כי הוא מסכים להצעת בית הדין ואילו המשיבה התנגדה להצעה.
2. בתגובתה להצעה טענה המשיבה כי הגשת תצהיר משלים בשלב זה מטעם מר שי כהן תביא לפגיעה בעקרון סופיות הדיון, וכי אין מקום לאפשר למבקש לבצע "מקצה שיפורים" בשלב זה. המשיבה הדגישה כי המבקש יכול היה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין שאפשרה למשיבה להגיש תצהירים משלימים מטעמה אך הוא לא עשה כן, וכי טענותיו כפי שעולות כעת לאחר סיום פרשת התביעה אינן רלבנטיות.

באשר לסעיף 7 לתצהיר המשלים הסבירה המשיבה כי בסעיף זה מתייחס מר שי כהן לדברים שכביכול שמע בשימוע של עובד אחר במשיבה מר מאיר יעקב. לטענת המשיבה אין כל רלבנטיות לשימוע זה למחלוקת בין הצדדים בתיק זה. לגבי הטענות של מר כהן לפיהן דוחות הביקורת נערכים על ידי צד שלישי הרי שבאפשרות המבקש להעלות נושאים אלו בחקירה הנגדית של מר בן ציון יהונתן כץ ומר אורי פלד.

1. נוכח התנגדות המשיבה להצעה, קבע בית הדין כי המשיבה רשאית להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור ככל שהיא מעוניינת להוסיף על טענותיה בתגובה להצעת בית הדין; נוכח מועד הדיון הקבוע ליום 8.5.16 לא תינתן הכרעה בבקשה טרם הדיון הקבוע בבית הדין האזורי; הצדדים התבקשו להביע עמדתם ביחס לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות). עוד ציין בית הדין כי אין באמור כדי למנוע מהמבקש לשוב ולפנות לבית הדין האזורי בבקשה מתוקנת להגשת תצהיר משלים מצומצם המתייחס לסוגיית פרוטוקול השימוע המוזכר בהחלטה הקודמת.
2. ביום 8.5.16 התקיים דיון הוכחות בבית הדין האזורי בו הסתיימה פרשת ההגנה.
3. המשיבה בחרה שלא להוסיף על טענותיה כפי שהופיעו בתגובתה להצעה. המבקש הגיש תגובה ביום 18.5.16 בה ביקש לראות באי תגובת המשיבה הסכמה לדון ברשות ערעור כבערעור. המשיבה התנגדה לאמור (25.5.16), הודיעה כי היא מתנגדת לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור וכן הוסיפה היא חוזרת על התנגדותה להגשת תצהירים משלימים בשלב זה, וזאת לאחר שבדיון הוכחות שהתקיים ביום 8.5.16 הסתיים שלב ההוכחות בתיק, משהסתיימה פרשת ההגנה.
4. המבקש הגיש תגובה נוספת בה טען כי תגובת המשיבה לעיל הוגשה באיחור וללא שנתקבלה רשות לכך ולפיכך יש להוציאה מתיק בית הדין.

הכרעה

1. למרות התנגדות המשיבה ומשאיננו סוברים כי תפגע זכות כלשהי של המשיבה עקב מתן פסק הדין על פי תקנה 82 כאמור, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור.
2. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות של המקרה שלפנינו קיימת הצדקה לקבל את הערעור במובן זה שיתאפשר למבקש להגיש תצהיר משלים של מר שי כהן ובו התייחסות לישיבת השימוע בעניינו של מר יעקב (ס' 7 לתצהיר המשלים הנוכחי). למשיבה יתאפשר להגיש תצהיר משלים של מר כץ ביחס לתצהיר המשלים של מר כהן. בית הדין יקבע ישיבה להשלמת החקירות הנגדיות על התצהירים המשלימים כאמור. ואלה טעמינו בתמצית.
3. החלטה בעניין בקשה להגשת תצהיר משלים הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. וכלל הוא שבית דין זה, כערכאת ערעור אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות. ואכן כפי שצוין לעיל עיקר בקשת רשות הערעור כפי שהוגשה נדחתה בהחלטה מיום 4.5.16.
4. אולם, בנסיבות העניין, בהן התיר בית הדין האזורי למשיבה להגיש תצהירים משלימים, המתייחסים למסמכים חדשים שלא גולו ולא עמדו לפני התביעה בעת שזו הגישה את תצהיריה, היה על בית הדין לאפשר למבקש להגיש תצהיר משלים המתייחס למסמכים אלו.

מניעה מהמבקש לעשות כן מקפחת את זכותו להתמודד עם מסמכים חדשים אלו בדרך של עדות ראשית, שהיא דרך המלך להוכחת טענות. אכן יכול צד לנסות ולהבנות מהחקירה הנגדית של עדי הצד שכנגד – ובית הדין האזורי הצביע על אפשרות זו העומדת למבקש, אך משהמבקש חפץ בהוכחת ראיותיו בדרך של עדות ראשית, ולא היה מעוניין בנטילת הסיכון של הוכחת גרסתו באמצעות החקירה הנגדית של מר כץ, לא היה מקום להטיל עליו את הסיכון הכרוך בהסתמכות על חקירה נגדית^[1].

זאת ועוד, בשלב שבו הגיש המבקש את בקשתו טרם החלה פרשת ההגנה כך שהיענות לבקשה לא היה בה כדי לשבש את סדר הדברים הרגיל.

1. סוף דבר – הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 17 לעיל. המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 3,000 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ו (06 יוני 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. השוו סעיף 23 לנפסק בעניין: ע"ע (ארצי) 62411-10-13 ויקטור קובלקובסקי - י.מ. ניהול ואחזקות חדרה בע"מ, (4.2.14). ↑