בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

טענות התובע בכתב התביעה בתמצית

1. התובע עבד בשירות הנתבעים 1 – 3 החל מיום 3.4.05 ועד ליום 12.12.07 אז בוטל הסכם ההתקשרות עימו.
   עם תחילת עבודתו נחתם בינו לבין הנתבעים הסכם עבודה אישי, אשר בין היתר כלל מנגנון תגמול אשר בעיקרו התבסס על עמלות בגין מכירות של מוצרים פיננסיים.
   עם כניסת התובע לעבודה אצל הנתבעים, פתחו האחרונים מספרי סוכן עבורו בחברות הביטוח ובתי ההשקעות השונים ולאותו מספר סוכן היו משויכות כל הפעולות שביצע התובע עבור לקוחותיו.
   סוכם בין הצדדים כי מיד עם קבלת רישיון סוכן ביטוח, תועבר הבעלות בתיקים שנפתחו על ידי התובע למספר הסוכן שיקבל התובע בחברות הביטוח השונות, ובתי ההשקעות השונים.
2. בגין כל לקוח שגויס על ידי התובע ונמכר לו מוצר פיננסי, קיבל התובע עמלה חד פעמית של כ- 10%. בנוסף לעמלה האמורה, קיבל התובע "עמלת נפרעים" שנעה בין 14% - 18% לכל חודש למשך כל חיי הפוליסה. מרגע שהתובע קיבל רישיון סוכן או הסתיים הקשר העיסקי עם הנתבעים, הוא עדיין זכאי לעמלת נפרעים, והתיק כולו עובר אל התובע ואילו הנתבע 1 – מר משה תיבי, ממשיך לגזור עמלה כסוכן מאגד.
3. ביום 12.12.07 נשלח לתובע מכתב מטעם הנתבעים הנושא את הכותרת "מכתב הפסקת ההתקשרות" ועותקים ממנו נשלחו על ידי הנתבעים לכל חברות הביטוח.
4. הנתבעים גזלו וממשיכים לגזול את עמלת הנפרעים המגיעה לתובע.
   מעת שהחליטו הנתבעים במהלך חודש 12/07 לנתק את ההתקשרות העסקית עם התובע, הפרו את התחייבותם, לא העבירו את הבעלות בתיקים אל התובע ואף חדלו מלשלם לו את העמלות להן הוא זכאי.

הליך קודם שהתנהל בין הצדדים

1. התובע הגיש תביעה קודמת נגד נתבעים 1 – 3 בתאריך 1.5.08.
   באותה תביעה תבע תשלומים הנובעים מקיומם של יחסי עובד מעביד ובעיקרם שכר עבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות. כן דרש התובע כי יועברו על שמו הפוליסות שנקשרו בשמו ו/או בוצעו באמצעותו ממועד ההתקשרות ועד לפיטוריו וכי ישולמו לו עמלות באופן שוטף בגינן עבד למועד העברתן על שמו.
2. בית הדין החליט לפצל את הדיון באופן שתחילה תידון שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד ולאחריה ובכפוף לה, תידון שאלת הזכויות הכספיות של התובע.
3. בפסק הדין שניתן ביום 28.4.11 נקבע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי בינו לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד מעביד ותביעתו נדחתה.
   כן נקבע בפסק הדין כדלקמן:
   "באשר לטענת התובע לזכויותיו בתיק הלקוחות, אין דחיית התביעה בשל אי קיומם של יחסי עובד מעביד כדי לקבוע דבר בעניין זה לגופו. תביעת התובע נדחית כאמור בשל העדר קיומם של יחסי עובד מעביד ולא בשל קיומה או אי קיומה של זכות כל שהיא של התובע לקבלת תיק הלקוחות במסגרת היחסים העסקיים – מסחריים שבין הצדדים.
   התובע הגיש ערעור על פסק הדין אולם משך את הערעור למעט בסוגית הוצאות המשפט.

הבקשה שבפני

1. הנתבעים טוענים כי יש להורות על דחיית התביעה, שכן ההסכם שנכרת בין הצדדים הניח שהתובע יוסמך כסוכן ביטוח וכן שימשיך את ההתקשרות עם הנתבעים או מי מהם כסוכן משנה, ואז אמור היה להיחתם בין הצדדים הסכם נוסף.
   אף אחד מהתנאים הללו לא התקיים, שכן התובע נכשל במבחני משרד האוצר ולא קיבל רישיון סוכן, התובע לא התקשר עם הנתבעים בהסכם ממשיך, התובע הפסיק לטפל בלקוחות ולא יכול היה לטפל בהם.
   הנתבעת מציינת ומפנה להרשעתו של התובע בפלילים.
   בהעדר רישיון לא יכול היה התובע להיות זכאי להמשך קבלת עמלות או חלק מהן, גם לנוכח האיסור שבדין וגם מן הטעם שאינו נותן עוד שירות ללקוחות ולכן ממילא אין להעניק לו תמורה כלשהי.
   הנתבעת מציינת שיש מקום להבהיר האם התביעה הינה תביעה חוזית או תביעה קניינית שכן

הזכות לקבלת תיק הלקוחות התיישנה זה מכבר.
כך או כך יש מעשה בית דין בין הצדדים לאור ההליך הקודם.
הנתבעים הם שסבלו נזקים בגין התנהגות התובע ולא הפוך.

1. התובע טוען כי סעד של מחיקת תביעה על הסף הינו סעד קיצוני ואין זה המקרה לנקוט בו. סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע כי הגשת תביעה בעניין מסוים, עוצרת את מרוץ ההתיישנות לתקופה שבין הגשת התביעה לדחייתה. לעניין טענת הנתבעים לפיו לא מגיע לו כלל עמלות לאחר מועד סיום ההתקשרות, הרי שבהליך הקודם הודה הנתבע 2 כי בסיום ההתקשרות עם התובע העביר חלק מעמלות התובע אל הנתבעת 4. עדות זו סותרת את הנטען בבקשה כאילו התובע לא היה זכאי לקבל עמלות לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.
   התובע זכאי לקבל את "עמלת הנפרעים" גם אם מסתיים הקשר העסקי בין הצדדים ובלבד שהלקוח ממשיך להפריש כספים לפוליסה באופן חודשי.
   התובע כן זכאי לעמלת הנפרעים שכן במועד גיוס הלקוחות וההתקשרות עם התובע, ועד ליום 31.12.08 היה בעל רישיון תקף.
   התובע שילם את חובותיו לחברה ואין מקום לפיכך לנפנף בעברו הפלילי.
   

דיון והכרעה

1. התיישנות - אני סבורה שדין טענת ההתיישנות להידחות לאור הקבוע בסעיף 15 חוק ההתיישנות.
   בסעיף 15 לפסק הדין הקודם ציין בית המשפט הנכבד, כי בתביעה דרש התובע כי יועברו על שמו הפוליסות שנקשרו בשמו ו/או בוצעו באמצעותו, ממועד ההתקשרות ועד לפיטוריו, וכי ישולמו לו עמלות באופן שוטף בגינן עבד למועד העברתן על שמו.
   בסעיף 2 לבקשה נשוא החלטתי זו מציינים הנתבעים כי "ברירת המוץ מן התבן מלמדת כי התובע טוען כי הוא זכאי לקבל עמלות שלטענתו נתקבלו אצל הנתבעים או מי מהם, החל ממועד שבו נפסקה התקשרות בינו לבין הנתבעים...בגין לקוחות שהתובע גייס בתקופה בה היה מצוי בקשר עם הנתבעים..".
   אוסיף כי בסעיף 16 לכתב התביעה שבפני, טוען התובע כי הנתבעים הפרו את התחייבותם ולא העבירו אליו את הבעלות בתיקים.
   מכל האמור נובע כי התביעה הקודמת והתביעה דנן הינן תביעות בגין אותה עילה.
   נכון שבמצב הדברים הרגיל, מאחר ומדובר באותה עילה, דחיית התביעה הקודמת, אמורה הייתה להוות מעשה בית דין, ולסתום את הגולל על טענות התובע. אולם, במקרה דנן, דחה בית הדין האזורי לעבודה את התביעה של התובע בכל הנוגע לטענתו כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, אולם ציין מפורשות כי באשר לטענת התובע לזכויותיו בתיק הלקוחות, אין דחיית התביעה בשל אי קיומם של יחסי עובד מעביד כדי לקבוע דבר בעניין זה לגופו.
   בהמשך הדגיש שוב בית המשפט כי תביעת התובע נדחית כאמור בשל העדר קיומם של יחסי עובד מעביד, ולא בשל קיומה או אי קיומה של זכות כל שהיא של התובע לקבלת תיק הלקוחות במסגרת היחסים העסקיים – מסחריים שבין הצדדים.
   כלומר בית הדין ציין מפורשות כי פסק הדין אינו מהווה מעשה בית דין באשר לטענתו של התובע לזכותו לקבלת עמלות מכוח טענות אחרות מזו לפיה שימש עובד של הנתבעים.
   וראו את לשונו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות המתאימה לענייננו. : "הוגשה תובענה לפני בית משפט...והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה". ההצדקה להפסיק את מרוץ ההתיישנות למשך אותו פרק זמן בו ההתדיינות הראשונה הייתה תלויה ועומדת, יסודה בכך שהתובע לא "ישן" על זכויותיו אלא להפך - הפעילן, אלא שמסיבות שונות ההתדיינות הראשונה לא הועילה למצות את זכויותיו הדיוניות.
2. היחסים בין הצדדים הסתיימו בחודש 12/07.
   בין החודשים 05/08 לחודשים 04/11 התנהלה התביעה הקודמת. חודשים אלו אינם נספרים לאור הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות.
   לפיכך הרי שהגשת התביעה בחודש 05/16 – הוגשה טרם חלוף תקופת ההתיישנות.
3. מעשה בית דין - מהאמור לעיל עולה ברורות כי בין הצדדים אין מעשה בית דין מהסוג של השתק עילה, ביחס לטענות המפורטות בתביעה, שכן בית הדין האזורי ציין מפורשות בפסק דינו כי "באשר לטענת התובע לזכויותיו בתיק הלקוחות, אין דחיית התביעה בשל אי קיומם של יחסי עובד מעביד כדי לקבוע דבר בעניין זה לגופו".
4. בסעיף 15 לכתב התביעה טוען התובע כי: "מרגע שהתובע קיבל רישיון סוכן או מסתיים הקשר העסקי עם הנתבעים, הוא עדיין זכאי לעמלת נפרעים והתיק עולו עובר אל התובע..". הנתבעים טוענים כי התובע זכאי לקבל עמלת נפרעים רק אם יקבל רישיון סוכן ביטוח, אולם לא קיבל רישיון כזה.
   נקודה זו אני מבקשת לברר בדיון בין הצדדים - האם אכן כטענת התובע הוא זכאי לקבל עלמת נפרעים בסיום הקשר העסקי עם התובעים, או כטענת הנתבעת הוא זכאי לקבל את עמלת הנפרעים רק אם יקבל סוכן רישיון ביטוח.
   הנתבעים טוענים שבשל העובדה שהתובע לא קיבל רישיון סוכן ואינו נותן עוד שירות ללקוחות – אין הוא זכאי לעמלות. התובע טוען כי מאחר ובעת שיווק הפוליסות היה לו רישיון בתוקף, הרי שהוא זכאי להמשיך ולקבל את העמלות.
   גם טענות הצדדים בעניין זה דורשות ליבון.
   בנסיבות אלו החלטתי שלא להכריע בשלב זה בטענות אלו של הנתבעים, והחלטתי לקבוע קדם משפט על מנת לדון בטענות אלה.

לסיכום

1. הטענה לדחיית התביעה בגין התיישנות או מעשה בית דין – נדחית.
2. אני קובעת קדם משפט ליום 7.3.18 שעה 10:30.
   הצדדים עצמם יתייצבו לדיון.
3. הוצאות הבקשה ידונו בסיום הדיון בבקשה (ואז גם אתייחס גם לבקשה למתן החלטה בהעדר תגובה על אף שלכאורה התגובה הוגשה).
4. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.