09 יוני 2017

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

החלטה

הרקע לבקשה

1. התובעים, עזבון המנוח ניסים חזן זכרו לברכה ואלמנתו, הגישו תביעה זו נגד חברת אברך אלון ג'י אס בע"מ.

2. בכתב התביעה נטען, כי חברת חלב ודשן בע"מ, חברה משפחתית בבעלות משפחת המנוח החלה להפעיל את תחנת הדלק של הנתבעת בשנת 1990 בהתאם להסכמות בין הצדדים, שהועלו על הכתב כמפורט בנספח "ב" לכתב התביעה.

3. "ברבות השנים" כך בכתב התביעה, בשל הפעלת התחנה, נקלעה חברת חלב ודשן לקשיים כלכליים ולנוכח טענות הנתבעת כי חברת דשן וחלב נותרה חייבת לה כספים, נחתם הסכם בין הנתבעת לבין המנוח ובני משפחתו לפריסת חובותיה של חברת חלב ודשן "(ר' סעיף 8 לכתב התביעה).

4. לאחר שחברת חלב ודשן הפסיקה להפעיל את התחנה "סוכם כי המנוח ובנו יעקב (להלן: "יעקב") ימשיכו להפעיל באופן אישי את התחנה עבור הנתבעת ונחתם הסכם להפעלת התחנה" (ר' סעיף 10 לכתב התביעה). במשך כחמש שנים הפעיל המנוח את התחנה עד לפטירתו (ר' סעיף 12 לכתב התביעה).

5. התובעים טוענים, כי מערכת היחסים שבין המנוח לנתבעת היתה מערכת יחסי עובד ומעביד לכל דבר וענין ועל כן יש לחייבה לשלם לתובעים פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, שעות נוספות, החזר הוצאות נסיעה ועוד.

6. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי המנוח הפעיל את תחנת הדלק בכשירותו כזכיין של הנתבעת, לא שילם את מלוא התמורה בעבור מוצרים שרכש ממנה ו"נקלע באופן הדרגתי לחובות כלפי הנתבעת. התובע 1 אף שיעבד את משקו לטובת הנתבעת וזאת לנוכח חובותיו אשר בשנת 2010 הגיעו לסכום של למעלה מ 2,000,000 ש"ח" (ר' סעיף 8 לכתב ההגנה).

7. הנתבעת טענה, כי למנוח היתה חנות בצמוד לתחנת הדלק בה מכר שמנים ומוצרים אחרים בתחום של ציוד מכני חקלאי. החל משנת 1990 רכש המנוח, במקביל להפעלת תחנת הדלק עבור הנתבעת, דלק ומוצרים אותם מכר בתחנת הדלק ואת הרווחים שנוצרו "גרף לכיסו", כך בלשון כתב ההגנה (ר' סעיפים 20 ו – 22 לכתב ההגנה).

8. התובע אף מכר שמנים של חברות המתחרות בנתבעת בחנותו "וכן מצרים אחרים, המשמשים בעיקר לציוד חקלאי" (ר' סעיף 23 לכתב ההגנה). זאת ועוד. לדידה של הנתבעת, אין חולק כי בשלב זה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי חרף הצגת הדברים על ידי התובעים, לא חל בהמשך שום שינוי במתכונת ההתקשרות "למעט בכל הנוגע לתצורת התשלום" (ר' סעיף 24 לכתב ההגנה).

9. במסגרת כתב ההגנה הובהר, כי ברבות השנים צברה חלב ודשן חובות כלפי הנתבעת עד אשר היה ברור, כי לא נין להמשיך במתכונת ההתקשרות כפי שהיתה עד אותה עת (ר' סעיפים 37-33 לכתב ההגנה). לאחר שהתנהל משא ומתן בין הצדדים, כך לגרסת הנתבעת, הסכימה הנתבעת להפיכתה של תחנת הדלק לתחנת דלק "פנימית" ואף כי התובע יספק לה שרותי הובלה ותפעול לתחנת הדלק. במסגרת ההבנות גובש הסכם תפעול בו שונו חלק מתנאי ההתקשרות אך הנתבעת איפשרה לתובע להמשיך ולנהל את עסקיו על מנת לוודא עמידתו בהסדר התשלומים (ר' סעיפים 44-40 ההגנה).

10. לדידה של הנתבעת, התשלומים ששולמו לתובע ולבנו, אשר הפעיל את התחנה והחנות יחד עימו עד שהחליטו להפרד מבחינה עסקית, "היו גבוהים באופן משמעותי מהשכר לו זכאים עובדים המועסקים כמתדלקים" (ר' סעיף 66 לכתב ההגנה).

11. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 13.12.2026 ציינה ב"כ התובעים כדלקמן:

"הנתבעת הקימה בשנות ה-90 תחנת דלק פנימית במושב פורת ובעצם התקשרה עם חברה בשם חלב ודשן בבעלות התפבע להפעלת התחנה, מתכונת ההתקשרות היתה כזו שהחברה רכשה בעצם את כל הדלקים מהנתבעת וניהלה את תחת הדלק וההכנסות היו הכנסות של החברה, הלקוחות היו לקוחות של החברה. מ 2009 הנתבעת דרשה לשנות את מתכונת ההתקשרות. זה קשור לחובות שהחברה צברה, החברה דורשת שתשונה מתכונת ההתקשרות. היא מתקשרת באופן ישיר עם התובע ובנו בהסכם הפעלה, התקשרות היא אישית באופן ששניהם מחויבים להפעיל את התחנה במשך 10 שנים ללא אפשרות לנק' יציאה של התובע ובנו. הנתבעת היא שמספקת את כל הדלקים והשמנים, הלקוחות הם לקוחות של אברך-כל הציוד שנמצא בתחנה הכל בבעלותה של אברך והתפקיד היחידי של התובע ובנו הוא לגבות את הכספים עבור הנתבעת ובעצם לתחזק את התחנה במתכונת שעות קבועה וזו תמורת עמלה חודשית קבועה של 20,000 ש"ח פלוס מע"מ שחולקה לשניים כשהם נפרדו (התובע ובנו – י.ז.ג)"

(ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 23-12).

12. עוד ציינה ב"כ התובעים בדיון המוקדם, כי הכנסות המנוח מהחנות שנוהלה על ידו היתה זניחה וחרף האופציות שניתנו לו במסגרת הסכם ההתקשרות והוא לא ביצע הובלות או כל פעולה אחרת שהותרה לו מכח ההסכם (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 29-25).

13. ב"כ הנתבעת טענה בדיון המוקדם, כי כל מטרתה של התובענה שהוגשה על ידי התובעים היא "להפסיק לשלם את החוב" (ר' פרוטוקול עמ' 3 שורה 12). עוד צוין, כי המנוח הפעיל את החנות לצד קבלת תשלומים על הפעלת תחנת הדלק וכי ההתקשרות בין הצדדים היתה התקשרות מסחרית בין חלב ודשן בע"מ, חברת בבעלות המנוח, לשתי חברות: האחת שמכרה שמנים ומוצרים אחרים והשניה – שהפעילה את תחנת הדלק (ר' שם, בשורות 19-16).

14. בפני שתי בקשות לגילוי מסמכים. האחת, שהוגשה על ידי התובעים והשניה שהוגשה על ידי הנתבעת. אסקור את הבקשות להלן.

בקשת התובעים

15. התובעים מבקשים במסגרת גילוי המסמכים כך:

15.1 כי הנתבעת תעביר לעיונם עותק ממוחשב מכל דו"חות הנוכחות שהגיש המנוח החל מ 1.10.20199 ועד 30.7.2014

15.2 כי הנתבעת תצהיר האם נערכו בין חלב ודשן לבינה ו/או בין חלב ודשן לחברת יונה ארך ו/או בין התובע לנתבעת ו/או בין התובע לחברת יונה אברך הסכמים הנוגעים להפעלת תחנת הדלק בין השנים 2000-2010

15.3 לגלות כל תכתובת בין המנוח לנתבעת ו/או מי מטעמה בתקופה הרלבנטית

15.4 לחייב את הנתבעת להעביר לעיון התובעים עותק מתלושי השכר של כל העובדים המועסקים אצלה ו/או בחברת האחות יונה אברך כמתדלקים ו/או כמנהלי תדלוק שכירים.

16. באשר לדו"חות הנוכחות שגילוים מבוקש ציינו התובעים, כי המנוח הפיק עבור הנתבעת דו"ח יומי, בטופס ממוחשבת בפורמט קבוע בו פורטו שעות עבודתו ודווחו תקבולי הנתבעת. דו"חות אלה, כך נטען, נמסרו לנתבעת מדי יום בסיום כל יום עבודה.

17. התובעים מציינים בבקשתם, כי בתכתובת שהתנהלה בין הצדדים אישרה הנתבעת כי התובע הגיש לה דו"חות אלה אך עמדה על כך כי אלה לא שימשו אותה לצורך פיקוח על שעות עבודתו של המנוח אלא לצורך מעקב אחר התקבולים של התחנה. בניגוד לטענה זו, כך לגרסת התובעים, המנוח ובנו התחייבו בהסכם הפעלה למסגרת שעות קבועה ומוגדרת "כך שהטענה כאילו המשיבה לא היה ענין בפיקוח על שעות עבודתו של התובע נסתרת מנוסח ההסכם" (ר' סעיפים 12-10 לבקשה).

18. בתשובה לבקשה טענה הנתבעת, כי הטענה שהמנוח מילא דו"חות נוכחות יומיים ואף כי הנתבעת פיקחה אחר שעות עבודתו, אין להן כל זכר בכתב התביעה (ר' סעיפים 5-4 לתשובה).

19. לגופו של ענין נטען, כי הדו"חות אינם דו"חות נוכחות כי אם דו"חות מכירה יומיים ולא שימשו למעקב אחר שעות "עבודתו" של התובע, חלק מן הדו"חות הועבר על גבי נייר רשמי של חלב ודשן בע"מ וחלק על גבי טפסים שהוכנו עבור תחנה אחרת ואותם מילא ידנית, חלקם מולא באופן ממוחשב והופק מהמחשב שהיה מחובר למשאבות הדלק בתחנה וכדו' (ר' סעיף 28 לתשובה).

20. עוד ציינה הנתבעת בהקשר זה, כי "שעות פתיחת וסגירת הקופה הופיעו על גבי הטופס הממוחשב כתוצאה מהגדרת המערכת במחשב שבו הופקו" אך אין הן מעידות על שעות המצאותו של התובע בתחנה והוא אף לא "הניח תשתית ראייתית להנחה ששעת פתיחת הקופה מעידה על שעת הגעתו של התובע לחנת הדלק ושעת סגירת הקופה מעידה על שעת צאתו של התובע 1 מהתחנה וכי התובע 1 אכן נכח בתחנה בכל השעות שבין פתיחת הקופה לסגירתה. על כן לא ניתן להתייחס לדו"חות המכירה כאל דו"חות נוכחות" (ר' סעיף 31 לתשובה).

21. התובעים בתגובתם לתשובת הנתבעת טענו, כי כלל אינם נדרשים להניח תשתיית ראייתית לענין שעות עבודתו של התובע וכי אין חולק שעבד על פי מתכונת שעות קבועה (ר' סעיף 3.1 לתגובה). עוד צוין בתגובה, כי עצם קיומם של הדו"חות משמע כי לנתבעת היתה אפשרות לפקח אחר שעות עבודתו של המנוח (שם).

22. זאת ועוד. התובעים ציינו בתגובה, כי אף למקרא כתב ההגנה, לא עולה ולא נטען, כי "תחנת הדלק הופעלה על ידי עובדים נוספים מלבד התובע (למעט בנו של התובע אשר אין מחלוקת כי עזב את התחנה במאי 2010) ועל כן נסיונותיה לטעון כי שעות פעילות התחנה אינם משקפים את שעות עבודתו של התובע הן טענות בעלמא" (ר' סעיף 3.2 לתגובה).

23. באשר להסכמי ההתקשרות בין חלב ודשן והנתבעת ו/או יונה אברך – לטענת התובע, הצגת ההסכמים יכולה לשפוך אור על אופי ההתקשרות בין הצדדים עד לשנת 2010."לנוכח טענות המשיבה, כי ההתקשרות האישית עם התובע לא שינתה את מתכונת ההתקשרות בין הצדדים כפי שנהגה לפני כן, יש חשיבות לחייב את המשיבה בגילוי אותם הסכמים ככל שנערכו ו/או נחתמו בין חלב ודשן למשיבה (ו/או חברה אחרת מטעם המשיבה), עובר להתקשרות עם התובע)" (ר' סעיף 21 לבקשה).

24. הנתבעת ציינה בתשובתה, כי לאחר שהתובע צמצם את דרישת הגילוי להסכמים שנחתמו בין השנים 2000-2010 בדקה ומצאה, כי "לא נחתמו הסכמים נוספים בין הצדדים בין השנים 2010-2000 (למעט ההסכמים משנת 2010 אשר צורפו כנספחים ג' ו-ד' לכתב התביעה). יצוין, כי אכן בשנת 2005 התנהלו מגעים לשם חתימה על הסכם חדש ואולם בסופו של דבר לא נחתם הסכם כזה" (ר' סעיפים 49-48 לתשובה).

25. הנתבעת צרפה לתשובתה עדכונים שנערכו בין השנים הנזכרות בעמלות התפעול ששולמה לתובעים ובפרטי ההתקשרות בין הצדדים (ר' נספח "ג" לתשובה).

26. התובעים בתגובתם לתשובת הנתבעת כלל לא התייחסו לסוגיה זו, משמע, לאחר שהתברר להנחת דעתם כי לא קיימים הסכמים נוספים שנערכו בין הצדדים ו/או מי מטעמם בין השנים 2010-2000 למעט ההסכם היחיד שצורף זה מכבר, אינם עומדים עוד על בקשתם זו.

27. באשר לתלושי השכר של המתדלקים – התובעים טענו, כי בכתב ההגה העלתה הנתבעת את הטענה, כי התשלומים ששולמו למנוח היו גבוהים האופן משמעותי מהשכר לו זכאים עובדים המועסקים כמתדלקים ואף צירפה ריכוזי שכר בהם מרבית הפרטים הושחרו. משכך סבורים התובעים, כי ריכוזי השכר במתכונתם הנוכחית אינם מאפשרים זיכוי או שיוך של השכר הנטען למתדלקים דווקא ועל הנתבעת לגלות תלושי שכר מלאים של אותם עובדים באופן שיאפשר לזהותם כמתדלקים (ר' סעיף 33 לבקשה).

28. הנתבעת בתשובתה טענה, כי "בכל דו"ח ריכוז שכר אשר צורף לכתב ההגנה מפורטים כלל המתדלקים אשר הועסקו באותו החודש בחברה. התובעים כלל לא מסבירים כיצד בחינת תלושי השכר תסייע בידם לוודא שכלל המתדלקים מופיעים בדו"חות הריכוז, וממילא כלל המתדלקים שקיבלו תלושי שכר בחודש מסוים מופיעים בדו"ח הריכוז לאותו החודש. יתרה מכך, התובעים לא עומדים על העברת פרטיהם האישיים של המתדלקים אך מתעקשים כי תפקידם כמתדלקים לא יושחר. ואולם, תפקידו של עובד אינו נמנה על הנתונים המפורטי םתלוש שכרו, בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, התשיח-1958 ובתלושי השכר של המתדלקים לא מצוין כי הם מועסקים כמתדלקים" (ר' סעיפים 62-61 לתשובה).

29. עוד ציינה הנתבעת, כי ממילא לא ניתן לעקוב אחר שעות "העבודה" של התובע, אשר במקביל לניהול התחנה עסק בניהול חנותו ובעסקיו הפרטיים ועל כן כל השוואה למתדלק המועסק במשרה מלאה אינה מובנת (ר' סעיף 64 לתשובה).

30. הנתבעת אף טענה, כי חיובה בהעברת תלושי שכר תהווה נטל מכביד (ר' סעיף 65 לתשובה).

31. בתגובתם טענו התובעים, כי ריכוזי השכר שצורפו על ידי הנתבעת לכתב ההגנה "לא כללו שום אינדיקציה לכך שריכוזי השכר מתייחסים למתדלקים דווקא, לא הובהר האם ריכוזי השכר מתייחסים לכלל המתדלקים בחברה ו/או חלק מהם ולא ניתן כל פירוט לגבי היקף המשרה של אותם עובדים (ר' סעיף 5.2 לתגובה). עוד ציינו התובעים, כי הם עומדים על קבלת עותק מתלושי השכר של המתדלקים שריכוז שכרם צורף לכתב ההגנה ולחילופין על תצהיר המתייחס להיקף משרתם של אותם עובדים (ר' סעיף 5.3 לתגובה).

בקשת הנתבעת

32. הנתבעת ביקשה כי התובע יעביר לעיונה את המסמכים שלהלן:

32.1 פנקסי חשבוניות של חברת חלב ודשן שיווק (2005) בע"מ לשנים 2009-2014

32.2 חשבוניות מטעם חברת חלב ודשן לנתבעת בשנת 2009 ובחודשים ינואר, פברואר, יוני-דצמבר 2010.

32.3 העתקי חשבוניות שנזכרו בסעיף 2ג. לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעים

32.4 העתקי מסמכים שנזכרו בסעיפים 2ד. 2ז. ו-2ח. לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעים.

33. באשר לפנקסי החשבוניות ציינה הנתבעת, כי המסמכים התבקשו על מנת להוכיח את הטענה בדבר העדר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים אלא שהתובעים התנגדו לבקשה בטענה כי מדובר ב"נסיון דיג פסול".

32. עוד ציינה הנתבעת, כי "הפנקסים המבוקשים דרושים לשם בחינת מקור הכנסותיה של חברת חלב ודשן שיווק (2005) בע"מ. זאת, בעיקר בשים לב לטענת התובעים בסעיף 17י. לכתב התביעה לפיה למנוח היתה תלות כלכלית מלאה בנתבעת וכי "הכנסותיו מהנתבעת היוו את הכנסתו העיקרית". בחינת פנקסי החשבוניות תוכל, כך לדידה של הנתבעת, לקעקע טענה זו ולהוכיח כי לתובע ולחברה שבבעלותו היו מקורות הכנסה נוספים מבלבד העמלות שקיבלו מהנתבעת (ר' סעיף 6 לבקשה).

33. התובעים טענו בתשובתם כי הם עומדים על כך שמדובר במסמכים לא רלבנטים. במכתב התשובה שנשלח על ידי ב"כ התובעים (נספח "א" לתשובה) נכתב:

"לתובע לא היו עיסוקים נוספים כלשהם מלבד הפעלת תחנת הדלק עבור מרשתך (כולל מכירת תוספים בשטח התחנה אשר סופקו על ידי מרשתך). עובדה זו לבדה מבססת את התלות הכלכלית הנטענת בכתב התביעה. ככל שלחברה (אשר מרשי היה בעל מניות בה) היו מקורות הכנסה נוספים, אין הדבר שולל לטענתו יחסי עובד ומעביד ששררו בפועל בין התובע למרשתך בכל הנוגע לעבודתו כמפעיל התחנה".

34. עוד ציינו התובעים בתשובתם, כי לא היו לתובע עיסוקים נוספים "למעט מכירה של תוספי דלק ו/או מוצרי דלק בשטח תחנת הדלק של הנתבעים, תוספים ו/או מוצרי דלק אשר סופקו למנוח ברובם ע"י הנתבעת עצמה ואשר ההכנסות בגינם למנוח היו זניחות...חברת חלב ודשן היתה חברה בבעלות המנוח ובנו, יעקב חזן. על כן הכנסותיו של חזן הבן משירותי הובלה שסיפק לגורמים שונים היו חלק מהכנסותיה של חברת חלב ודשן בתקופה הלרבנטית. להכנסותיו של חזן הבן אין כל רלבנטיות לתביעה דנן וכל מקום, הכנסות נוספות שהיו לחלב ודשן באמצעות חזן הבן אינם יכולים לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המנוח לנתבעת" (ר' סעיף 5 לתשובה).

35. בתשובתה טענה הנתבעת, כי מתגובת התובעים עולה, כי הסירו את התנגדותם לעיון הנתבעת בפנקסי החשבוניות של החברה ועל כן התבקשתי להורות לתובעים להעביר לעיונה של הנתבעת את פינקסי החשבוניות. עם זאת ציינה הנתבעת, כי התובעים ציינו במכתבם מיום 9.5.2017, כי הנתבעת מוזמנת לעיין במשרדי באי כח התובעים בעותקי החשבוניות של החברה בתיאום מראש משמדובר בעשרות רבות של חשבוניות. אולם, הנתבעת סבורה כי התובעים יכולים להפיק בנקל את המסמכים/החשבוניות באופן ממוחשב וכי הנתבעת עצמה, במענה לדרישת התובעים העבירה לעיונם עותקים פיזיים של כלל המסמכים שהועברו לעיונם בהקף גדול מאד (ר' סעיף 22 לתגובה).

36. באשר לחשבוניות שעיון בהם התבקש - ציינה הנתבעת בתגובה לתשובה, כי אף שהתובעים ציינו במכתבם כי מצורפות אליו כלל החשבוניות שהתבקשו על ידי הנתבעת, צורפה חשבונית אחת בלבד מחודש דצמבר 2009 (ר' סעיף 14 לתגובה).

37. בנוגע להעתקי המסמכים שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעים - ציינה הנתבעת בתשובתה, כי התובעים טרם העבירו לעיונה של הנתבעת את ההסכמים שגולו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם, הסכמים בין מושב פורת לחברת יונה אברך בע"מ, חרף גילוים במסגרת תצהיר המסמכים וטענו, כי אינם רלוונטים להליך דנן (ר' סעיף 20 לתגובה). אף באשר לתעודות המשלוח שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם של התובעים טוענת הנתבעת, כי לתגובת התובעים צורפה תעודת משלוח אחת ויחידה, דוגמא בלבד, ולא כל תעודות המשלוח אשר גולו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם (ר' סעיף 22 לתגובה).

דיון והכרעה

38. תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

39. בע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י (2012) נקבע לענין זה:

"הוראת תקנה 46 (א) נועדה להבטיח "משחק בקלפים פתוחים" והבטחת יעילות הדיון. עמד על כך בית המשפט העליון, בהתייחס לתקנה זו ובהדגישו כי בכל הנוגע למתחם של דיון בפני ערכאה שיפוטית הפועלת על פי דין הרי ש"נקודת המוצא" היא "גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת".

40. עלינו לשאול את עצמנו, אם כך, מהו מידע "רלוונטי". בע"ע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל נציבות המים – קלרק אבנצ'יק (2007) ניסח בית הדין הארצי לעבודה את המבחן הנוהג בבואו של בית הדין לבחון רלוונטיות של מסמכים שגילוים מבוקש:

"שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות.

אולם אין זה תנאי מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי.

בתום השלב הראשון של בחינתו, היה ובית הדין הגיע למסקנה, כי מתקיימים התנאים הנדרשים למבחן הרלבנטיות בהיבט הרחב, לא תמה מלאכתו. בשלב השני, יבחן בית הדין ב"מבט על" וישקול את מכלול האינטרסים והאיזון ביניהם, של מבקש הגילוי מחד, ושל הצד שכנגד המתנגד לגילוי, וכל זאת, על רקע נסיבותיו של המקרה הספציפי".

41. ביישמו את מבחן הרלבנטיות קבע בית הדין הארצי לעבודה כהאי לישנא:

"ההיבט הצר (או תנאי הסף) – במסגרתו בוחן בית הדין אם קיימת זיקה ממשית בפועל בין הטענות שבבסיס הבקשה לגילוי מסמכים לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. במסגרת זו על בית הדין לבחון האם מתקיימת זיקה בין המידע המבוקש במסמכים שגילויים מתבקש לבין עילת התביעה; האם קיימת תשתית עובדתית לכאורית לביסוס הטענה שגילוי המידע במסמכים המבוקשים דרוש להוכחת עילת התביעה; מהות הזיקה, לאמור חשיבות גילוי המסמכים להוכחת העילה המשפטית או הפרכתה בהליך העיקרי, ותרומתה לענייניות הדיון המשפטי וקידומו; חשיבות הראיות שגילוין מתבקש, לאור טענות הצדדים כפי שנטענו במסגרת ההליך העיקרי; השלב בו מצוי בירור ההליך העיקרי בעת הגשת הבקשה לגילוי מסמכים.

ההיבט הרחב - במסגרתו על בית הדין להידרש לאינטרס הגילוי ומשקלו וכן להשלכותיו של גילוי המידע המבוקש או חיסויו, בין היתר על הציבור ועל צדדים שלישיים. בהקשר זה יבחן בית הדין אם למבקש עניין ישיר, ממשי, ולגיטימי בקבלת חומר המידע; עצמת האינטרס הממשי של המבקש והחשש מפגיעה בזכויותיו המהותיות; מהות הסעד בהליך המשפטי.

ככל שמתקיים מבחן הרלבנטיות, על שני היבטיו, על בית הדין להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי, כגון חסיון סטטוטורי, חסיון מכוח המשפט המקובל, וחסיון מכוח ההלכה הפסוקה. במסגרת זו, על בית הדין לשקול האם קיימת דרך חלופית למיצוי זכויותיו של המבקש, שלא על דרך הגילוי. זאת, תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו [עניין אבנצ'יק; ע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י [פורסם בנבו] (21.9.2010)"

(ר' בר"ע (ארצי) 20506-01-16 מדינת ישראל – מזל ששון (2016))

בקשת התובע

42. כזכור מבקש התובע את דו"חות הנוכחות, כהגדרתו, אשר המציא לנתבעת ומעידים לטענתו על הקף שעות עבודתו בעוד הנתבעת טוענת כי עסקינן בדו"חות מכירה, אשר שעת פתיחת התחנה וסגירתה המצוינות על גבי הדו"חות בחלקם אינה מעידה כלל ועיקר על הקף שעות עבודתו של התובע.

43. בבר"ע (ארצי) 26271-12-14 מרינה רובנוב -כלל חברה לביטוח בע"מ (2015) נדונה בקשה למתן צו למסירת שאלון ובו 35 שאלות המופנות למשיבה, בהן התבקשה לפרט – בין היתר – נתוני שכר שונים בפילוח מגדר. וכך נקבע:

"לא ניתן להתעלם מהקושי בהוכחתן של תביעות בגין אפליה, ומכך שלעיתים יתקיים בתביעות מסוג זה "טעם מיוחד" כנדרש לצורך מתן צו למסירת שאלון. מבלי לקבוע מסמרות בקשר לכך, השיקולים הרלוונטיים שהוזכרו בפסיקה בהקשר זה הינם המידה בה עומדים בפני המבקש אמצעים חלופיים להוכחת טענותיו; מידת נגישותו למידע הדרוש להוכחת תביעתו; מהות האפליה בה מדובר והמידה בה היא עומדת בניגוד לערכי יסוד; המקור הנורמטיבי האוסר על קיומה של האפליה בה מדובר, ככל שקיים כזה; מידת הפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים כתוצאה מהיענות לבקשה; וסוג המעסיק בו מדובר ובאיזו מידה מוטלת עליו חובה למסור מידע לפי דין (ראו את פסק דינה של השופטת נטע רות ב-עב' (ת"א) 380/03 רוני טיטו – בנק לאומי לישראל, מיום 16.6.03). לכך ניתן להוסיף, בין היתר, שיקולים של מידתיות; סוג הטענות המועלות; ודרך ביסוסן לכאורה במסגרת כתב התביעה".

44. אמנם בעניננו, אין אנו דנים בתביעה מכח עקרון השיוויון ו/או האפליה, אולם, תביעות להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד הן – כתביעות מתחום האפליה והשיוויון - מהתביעות אשר לתובע קיים קושי בהוכחתן, לא רק בהבט המשפטי אלא אף בהבט העובדתי, משמרבית המסמכים התומכים בטענה כי השתלב ב"מפעל" וכי הצדדים ראו בו כעובד, או כבעניננו, מה היה הקף שעות "העבודה" של התובע, מצויים בידי המעביד. לפיכך בתביעות אלה קיים טעם מיוחד להמצאתם של המסמכים הדרושים לתובעים ומצויים בשליטת הנתבעת ובכלל זה, מסמכים שיש בהם כדי להצביע על הקף שעות ה"עבודה" של המנוח ואפשרות קיומו של פיקוח על "עבודתו".

45. אף אם לא יהיה בהמצאתם של דו"חות המכירה, ככינוים על ידי הנתבעת, כדי להוות ראיה קונקלוסיבית להקף שעות ה"עבודה" של התובע, שהרי התובעים אינם מתכחשים לכך שהתובע ובנו הפעילו את החנות במתחם תחנת הדלק ולבנו של התובע אף היו עיסוקים נוספים ובכלל זה ביצוע הובלות, אך עם זאת לא מצאתי למנוע מן התובעים לקבל מסמך זה המצוי בידי הנתבעת ואשר יש בו, לדידם של התובעים, כדי לשפוך אור על מתכונת ההתקשרות, שעות הפעילות הקבועות להן היה התובע מחויב, כטענתם, ואשר יתכן ויהיה בה כדי להשליך על קביעת בית הדין בדבר קיומם או העדרם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ועל האופן בו הוצאו לפועל, הלכה ולמעשה, הוראות הסכם בין הצדדים.

46. זאת ועוד. בתשובתם טענו התובעים, כי אין חולק שהמנוח ובנו, עד לשנת 2010, הפעילו את תחנת הדלק בעצמם ולא הועסקו על ידם עובדים אחרים. אף מטעם זה, ככל שיוכח, אני סבורה, כי יש במסמכים שגילוים כדי לסייע בפרישת תשתית עובדתית לביסוס טענת התובעים ולהוכחת עילת תביעתם. לא זו אף זו. למסמכים, בין שיתברר שלא ניתן ללמוד מהם על הקף שעות "העבודה" של המנוח ובין אם לאו, תהיה תרומה לקידום ההליכים ולעניניות ההליך המשפטי ומיקודו. לפיכך אני מורה לנתבעת להמציא לידי התובעים את דו"חות המכירה שגילוים התבקש.

47. באשר להסכמים שנחתמו בין הצדדים ו/או חברת יונה אברך בין השנים 2000-2010 - מאחר והנתבעת טענה כי לא מצויים בידה הסכמים נוספים בין הצדדים שנחתמו בין השנים 200-2010 מלבד ההסכם משנת 2010, והיות ובתגובתם לא התייחסו התובעים למסמך זה שגילוי התבקש על ידם בתחילה, בקשתם בענין זה נדחית.

48. עוד ביקשו התובעים כי הנתבעת תעביר לידיהם תלושי שכר של מתדלקים שעבדו אצלה על מנת שניתן יהיה להתרשם מן השכר ששולם להם וזאת בעקבות טענת הנתבעת, כי התמורה ששולמה למנוח היה גבוהה עשרות מונים מן השכר המשולם למתדלקים. בתגובתם הוסיפו התובעים, כי עמידה על הקף משרתם של העובדים ששכרם גולה במסגרת ריכוזי השכר שצורפו על ידי הנתבעת, הכרחית להשוואת תנאי "עבודתו" של המנוח – אשר עבד כ-10 שעות ביום – לבין תנאי עבודתם ושכרם של המתדלקים.

49. אכן, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה שאלת שכרו, וליתר דיוק עלות שכרו, של עובד חלופי המבצע תפקיד הדומה או זהה לתפקידו של הטוען לקיומם של יחסי עובד ומעביד חרף מתכונת התקשרות שונה במהלך השנים, היא מהותית ואינהרנטית לתביעה. וכך כתב בית הדין הארצי לעבודה בפרשת ענת עמיר:

"זכות להשבה קמה, כאשר חישוב הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובד והנתבעות על ידו, נוכח חלות משפט העבודה המגן על היחס שבין הצדדים, צריך להיעשות על בסיס שכר חודשי מופחת בהשוואה לשכר ששולם עת סברו הצדדים שאין ביניהם יחסי עובד ומעסיק. שיעור ההשבה על פי האמור צריך להיקבע, לא על פי ההפרש בין השכר החודשי שקיבל העובד עת סברו הצדדים שאין ביניהם יחסי עובד ומעסיק בהשוואה למשכורת החודשית שהיה מקבל כעובד, אלא שיעור ההשבה, במקרה שיש נתונים מוכחים של שכר העובד התובע אילו נחשב לעובד מלכתחילה, תלוי בהפרש שבין עלות השכר המופחת בתוספת כלל הזכויות המגיעות בהשוואה לעלות השכר הכולל שבה נשא המעסיק בפועל עת סברו הצדדים, כי לא מתקיימים ביניהם יחסי עובד ומעסיק. ככל שקיים פער עלויות לטובת העובד - יגיע לו ההפרש שישתלם לו עד סכום זכאותו בתביעתו על פי עילותיה".

(ע"ע (ארצי) 3575-10-11 ענת עמיר – חברת החדשות הישראלית בע"מ (2015))

50. הנתבעת העבירה לעיונם של התובעים ריכוזי שכר של מתדלקים בתחנות הדלק המופעלות על ידה וציינה, כי "הנתבעת לא מעסיקה עובדים בתפקיד מנהלי תחנת תדלוק. בחברה יונה אברך בע"מ אדם אחד מנהל את כלל התחנות של החברה וכלל המתדלקים בחברה כפופים אליו" (ר' סעיף 14 לתצהירו של חסי אברך אשר צורף לתגובת הנתבעת לבקשת התובעים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפים).

51. צודקת הנתבעת, כי בתלוש שכר לא מחויב המעסיק לציין את תפקידו של העובד (ר' בענין זה סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 והתוספת מכוחו). משכך, לא מצאתי כי יהיה בתלושי השכר של כל העובדים המועסקים אצלה ו/או בחברת האחות יונה אברך כמתדלקים ו/או כמנהלי תדלוק שכירים כדי לשפוך אור על גובה השכר ששולם להם. עם זאת, יש ממש בטענת התובעים, כי השוואת עלות שכרם של המתדלקים או מי מהם לתמורה ששולמה למנוח, צריכה להתבסס על מכנה משותף והוא, הקף שעות "העבודה".

52. בנסיבות אלה, אף כי לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בהמצאת תלושי שכרם של כל המתדלקים שנתוניהם פורטו בריכוזי השכר שהוגשו על ידי הנתבעת, על הנתבעת להמציא לתובעים תצהיר, בו יפורטו ביחס לשלושה מתדלקים, לבחירתה, מתוך כלל המתדלקים שפרטיהם מוצגים בריכוזי השכר בכל אחת מן השנים 2010-2014, הפרטים שלהלן: שכר הברוטו ושכר הנטו וכן הקף המשרה באותו חודש קלנדרי (ינואר של כל אחת מן השנים הנזכרות).

בקשת הנתבעת

53. הנתבעת ביקשה לעיין בפנקסי חשבוניות של חברת חלב ודשן שיווק (2005) בע"מ לשנים 2009-2014 ואילו התובעים טענו שמדובר במסמכים שאינם רלוונטים

54. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין עזבון המנוח יצחק וייס- הוצאת מודיעין בע"מ (דב"ע (ארצי) נב/3-118, פד"ע כה' 429 (1992), נקבע:

"האם מתן צו לגילוי דו"חות שהוגשו לשלטונות המס על ידי אנשים הטוענים שהינם עובדים עלול להכביד על מיצוי זכויות עובדים? .יתכן, כי מתן צו כזה יירא כ"איום" על מי שטוען שהועסק במעמד של "עובד". אולם, כאשר ה"עובד" לא ניהל עסק משלו, והמידע בדו"חות שהגיש לשלטונות המס אינו מצביע על הכנסות ממקורות עבודה שונים, על החזקת מכוניות ומשאיות, על רכישת ציוד לצורכי ניהול עסק, או על רמת הכנסה המתאימה לעובד עצמאי, אין לתובע סיבה לחשוש מהגשת הדו"חות. ההיפך הוא הנכון, תוכן הדו"חות יכול לסייע, במקרים מסויימים, למי שטוען שהועסק כ"עובד". זאת ועוד, לנתבע המתגונן מפני תביעה בנסיבות שבהן שני הצדדים ראו את התובע שנים רבות כעובד עצמאי, יש זכות להביא לפני בית-הדין את מלוא הראיות הדרושות. בדב"ע מח/3-5 בע'מ 74 נאמר: "סדרי הדין הם כלי להבאת האמת לפני השופט", והדבר נכון גם לגבי גילוי מסמכים".

(שם, בעמ' 437-436)

55. במכתבה של ב"כ התובעים מיום 9.5.2017 חזרו בהם התובעים מהתנגדותם לאפשר לנתבעת זכות עיון בחשבוניות, וטוב שכך. בהתאם לפסיקה שמקצתה הובאה לעיל, לנתבעת יש זכות לעיין במלוא הראיות הדרושות ובכלל זה מסמכים שיש בהם, לטענת הנתבעת, כדי לשפוך אור על קיומו של עסק עצמאי על ידי התובע. בהקשר זה מופנים התובעים לרע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ – מירב לוין (2009) בו נקבע, כי" תובע אינו יכול להישמע בטענה לפיה זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף לפני הנתבע ראיות שהן רלוונטיות לביסוס הגנתו, היינו, כי אין לקבל ככלל את השימוש בטענת הפרטיות כ"חרב". כל זאת בכפוף כמובן עדיין למבחן של רלוונטיות (ראו ענין אפרופים הנ"ל)".

56. מבקשים התובעים, כי אורה לנתבעת לעיין בחשבוניות הנזכרות, אשר הקף נאמד על ידם בעשרות עמודים, במשרדי ב"כ התובעים. בבית המשפט העליון דן בשאלת ההכבדה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בענין הליכי גילוי ועיון במסמכים במסגרת תובענה ייצוגית (בר"ע 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ – פרופ' ירון זליכה) (2016):

"אין לקבל את טענתה של תנובה לפיה ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא יכביד עליה יתר על המידה. טענה זו נטענה בעלמא בלא שהוסבר מדוע הפקתם של נתונים ומסמכים אשר אין חולק כי הם מצויים בידי תנובה, תדרוש ממנה השקעה של משאבים מרובים ותכביד עליה באופן בלתי סביר (ראו: תצהירו של עו"ד דובי רביד שצורף לתגובתה של תנובה לבקשת הגילוי שצורפה כנספח 11 לבקשת האישור). בדין קבע, אפוא, בית המשפט קמא כי תנובה לא הוכיחה את טענותיה בעניין זה. ואולם, אפילו הייתי מניחה לטובתה של תנובה כי הפקת המידע והמסמכים שעל גילויים הורה בית המשפט קמא תדרוש ממנה השקעה של משאבים ותגרום לה לטרחה לא היה בכך כדי להצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. הטעם לכך הוא כי עצם העובדה שגילוי מידע ומסמכים מסוימים יכביד על מי שנדרש לגלותם אינה מצדיקה, כשלעצמה, שלא להורות על הגילוי. דחיית בקשה לגילוי מסמכים מטעמי הכבדה יש לה מקום רק כאשר הטרחה שתיגרם למי שצו הגילוי מופנה כלפיו היא בלתי פרופורציונאלית לחשיבותם ונחיצותם של המסמכים או המידע להליך (ראו: רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ נ' גן צבי, [פורסם בנבו] בפסקה 5 (21.4.2009)). כפי שהובהר לעיל, במקרה דנן דרושים סוגי המסמכים והמידע שעל גילויים הורה בית המשפט קמא כדי ליישם את מבחן הפער שהוא המבחן העיקרי (והבלעדי לשיטתה של תנובה עצמה), להכרעה בשאלה המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים. לפיכך ברי כי מדובר במידע ובמסמכים אשר יש להם על פני הדברים חשיבות מובהקת להליך. מטעם זה, אפילו הייתה תנובה מוכיחה כי הפקת המידע והמסמכים המדוברים תכביד עליה לא היה בכך בלבד כדי להצדיק את דחיית בקשת הגילוי".

(הדגשה שלי – י.ז.ג)

57. לאור דברים אלו אני סבורה, כי בראי החלטתי, אין במסמכים שעל התובעים למסור לנתבעת משום הכבדה המצדיקה הענות לבקשתה שלא להמציא לידי הנתבעת העתק, "פיזי" מן המסמכים.

58. באשר למסמכים שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים של התובעים (סעיף 2ד. 2ז. 2ח.) – צודקת הנתבעת, כי בהעדר כל טענה לחסיון או לקיומו של אינטרס נוגד אחר, כמו פרטיות, שאינו חסיון סטטוטורי או פסיקתי מוכר, לא ברור מדוע עד היום לא העבירו התובעים העתק מן המסמכים שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם לעיונה של הנתבעת.

סיכום

59. הנתבעת תפעל בהתאם לאמור בסעיפים 52 ו – 46 להחלטתי הנזכרת ותמציא לתובעים את התצהיר אותו התבקשה לערוך כמו גם את העתקי דו"חות המכירות עד לא יאוחר מיום 9.7.2017. התובעים יפעלו בהתאם לאמור בסעיפים 58-57 להחלטתי הנזכרת וימציאו לנתבעת את העתקי המסמכים עד לא יאוחר מיום 9.7.2017.

60. משתם שלב הליך גילוי המסמכים, אשר ארך, בשל מורכבות התביעה ואורכות שהתבקשו על ידי הצדדים, יותר מכפי הנחוץ, יודיעו הצדדים עד ליום 9.7.2017 כמה עדים יעידו מטעמם ויציינו מהי תרומתו/ה של כל אחד/ת מהעדים/ות לסוגיות שעל הפרק.

61. בנסיבות הענין, לא מצאתי מקום לחייב אחד הצדדים לשאת בהוצאות הצד האחר ולפיכך כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ז, (09 יוני 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.