1. מונחת לפניי בקשתו של המבקש לעיון בתיק זה, בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: "התקנות").

2. המדובר בתיק בו ניתן פסק דין ביום 12.07.20 במחלוקות ובתביעות הדדיות שבין המשיבה 1 למשיבים 2-3. המבקש עותר בבקשה לעיין במסמכים שהוגשו במסגרת תיק זה לשם בחינת ענייני מיסוי העולים מהם ביחס למשיב 4, בהיותו בן זוגה של המשיבה 1.

טענות הצדדים

3. לטענת המבקש, פעילותו העסקית של המשיב 4 נבחנת על ידו מזה מספר שנים וקיים חשש ממשי כי הנ"ל לא דיווח על מלוא הכנסותיו ורכושו למבקש. לאור האמור, המסמכים הקיימים בתיק ובכלל זה – כתבי הטענות, תצהירי עדות הראשית, פרוטוקולי הדיונים, בקשות ויתר כתבי בי הדין – עשויים לסייע למבקש למלא תפקידו שבדין בחיובו של המשיב 4 במס אמת וגבייתו הימנו.

4. לטענת המשיבים 2-3, החומר בו מבוקש העיון חוסה תחת שני סוגי חיסיון: חיסיון עו"ד- לקוח וחסיון המוקנה בחוק לעניינים שמטבעם מתנהלים בביהמ"ש לענייני משפחה. הנושאים עלו בבית משפט זה כמענה לטענות כוזבות שהעלתה המשיבה 1, כשהמשיבים התייחסו לעניין אך בהקשרים אלו כדי להדוף את שקריה של המשיבה ולהגן על זכותם לקבלת שכר טרחתם. שני סוגי חיסיון אלה אינם של עורכי הדין, ועל כן, ממילא אין בסמכותם לוותר על אף אחד משניהם.

5. המשיבה 1 מבקשת שלא להיעתר לבקשה, שכן המבקש לא מעוניין בחומר שבין התובעת לנתבעים בתיק זה, אלא בחומרים בעניין הנישום, ומנסה למצוא לו כניסה אחורית לביהמ"ש לענייני משפחה בניסיון ל"דוג" לו חומרים מתיק בית המשפט כפי שהובאו בתיק זה ובעניינים שבין התובעת לבעלה, אשר חל עליהם חיסיון בדין והוא מתנהל בדלתיים סגורות.

6. המשיב 4 מצטרף לתגובות המשיבים, ולכך שהבקשה אינה אלא ניסיון לבצע "דיג" במים עכורים, חלף פנייה לביהמ"ש לענייני משפחה. המשיב ציין בתשובתו, כי קיים הליך משפטי, שעניינו מספר ערעורי מס על שומות לפי מיטב השפיטה, שקבע המבקש בצו למשיב 4 ולחברה שבשליטתו לשנות המס 2011-2015. משעה שקבע המבקש את השומות בטרם הפכו שנות המס לסגורות ומשעה שהמשיב 4 והחברה ערערו על השומות, אין אפשרות למבקש ברגיל לחולל חיובים חדשים במס, שלא בא זכרם בשומות שקבען בצו, על יסוד מידע חדש שאולי יימצא במסגרת תיק ביהמ"ש שבו מתבקש העיון. ככל שלא יקבל ביהמ"ש את הטעם שבהתנגדות העקרונית של המשיב 4 לבקשה, ועל מנת שיעלה בידו לבחון את בקשת המבקש, מתבקש ביהמ"ש לאפשר תחילה לבא כוחו של המשיב 4 לעיין בתיק, ולאחר שיינתן לו סיפק סביר, למסור תגובתו לבקשת המבקש.

דיון והכרעה

7. תקנה 4 לתקנות קובעת, כי כל אדם רשאי לבקש לעיין בתיק בית משפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין. תקנה זו מסדירה את אופן מימושה של הזכות העקרונית הקיימת לכל אדם לעיין בתיק בית המשפט, גם אם אינו בעל דין. זכות זו נגזרת מעקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ומסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

8. תקנה 4 (ד) לתקנות קובעת את השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשת העיון, וכך לשונה:

"בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה."

בהתאם להלכה הפסוקה, המבחן ביחס לבקשת עיון בתיק בית משפט הינו תלת שלבי. בשלב הראשון, נבחנת השאלה האם יש איסור בדין לעיין בתיק. במסגרת השלב השני, בהנחה שהעיון אינו אסור בדין, יבחן בית המשפט אם העיון מוצדק. נקודת המוצא היא שלכל אדם זכות עיון ועל בעל הדין המתנגד לעיון מוטל הנטל לשכנע כי אין להתירו. בשלב השלישי, משקיימת הצדקה לעיון בתיק, נבחנת השאלה כיצד יש להגשים את זכות העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, בשים לב לסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (בג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, (פורסם בנבו)).

9. בהתאם למבחן הראשון, נראה כי אין כל איסור בדין לעיין בתיק זה. המדובר בתיק שהתנהל בדלתיים פתוחות בפניי, במסגרתו נדונה תביעתם הכספית של המשיבים 2-3 לשכר טרחת עו"ד, ומנגד תביעתה הכספית של המשיבה 1 כנגד המשיבים 2-3. טענתם של המשיבים 2-3 כי החומר שבתיק חוסה תחת חיסיון עו"ד – לקוח אין בו כל ממש, שכן אילו היה כן ממילא שלא היה מקום לגלותו לפני בית המשפט, ומשזה גולה בהליך בדלתיים פתוחות הרי שאין עוד מקום לטענת החיסיון שהוסר על ידי הצדדים עצמם. טענה שכזו אף לא עלתה במהלך ההליך עצמו ועל כן אין לה מקום כעת. יתר על כן, גם ביחס לטענה באשר לחיסיון מכוח העניינים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה לא הועלתה כל טענה במסגרת ההליך, למעט בתחילתו, עת הגישה המשיבה 1 בקשה למתן צו איסור פרסום וניהולו בדלתיים סגורות, בקשה אשר נדחתה תוך שהובהר כי פרסום הקשור בדיון המתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה נותר ממילא אסור לפי דין, וככל שסברה היא כי נעשה פרסום שכזה במהלך הדיון המשפטי בתיק זה אזי היה עליה לטעון כנגדו. טיעון שכזה לא עלה, ולא בכדי. משהדיון בתיק נערך בדלתיים פתוחות – אין עוד לומר כי ישנו איסור בדין לעיין בתיק.

10. באשר לשאלה, האם העיון בתיק מוצדק, לא עמדו המשיבים בנטל השכנוע כי אין להתיר את העיון. לא מצאתי בטענות המשיבים כי קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד משקל הנגזר ממנה אשר מצדיקים את מניעת העיון. במקרה דנן, מיקדו המשיבים טיעוניהם בזיקה שבין החומר בתיק זה לבין החומר בתיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. דא עקא, המשיבים אינם מצביעים על פגיעה שתיגרם להם או לאינטרס הציבורי כתוצאה מהעיון בתיק זה שלפנינו. הטענה כי בכך מנסה המבקש להגיע לחומרים המצויים בתיק בית המשפט לענייני משפחה האסורים בפרסום, אין בה כל ממש, והיא נטענה בעלמא. המשיבים לא הצביעו על חומרים ספציפיים המצויים בתיק שלפנינו שעיון בהם יביא לפגיעה כלשהי בפרטיותם או בסודיות המתחייבת מן ההליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה. לעומת זאת, קיים אינטרס מוצדק וברור של המבקש לעיון בתיק לצורך חיובו של המשיב 4 במס אמת. דווקא אי מתן אפשרות לעיין בתיק מובילה לפגיעה באינטרס הציבורי הקיים לחיוב נישום במס אמת, וכל החלטה שכזו, מלבד הפגיעה בזכות העיון ומבלי שיש פגיעה כלשהי בזכות של המשיבים, מובילה למתן יד לפגיעה באינטרס ציבורי זה והעדפת האינטרס האישי של המשיבה 1 והמשיב 4 כבני זוג, שיתכן ולהם אינטרס משותף שלא לחשוף את נכסיהם בפני המבקש, דבר שכשלעצמו מנוגד לדין, ולכך בית המשפט לא יתן ידו. יוצא איפוא, כי העיון בתיק אכן מוצדק הוא.

11. נקודת המוצא, הנגזרת מעקרון פומביות הדיון, היא כי יש לאפשר עיון גורף בתיק בית המשפט. במצבים בהם ישנו חשש לפגיעה שתיגרם כתוצאה מהעיון או שהקצאת המשאבים מחייבת זאת, רשאי בית המשפט, בהתאם לאמור בתקנה 4(ו), להגביל את העיון ולהתנותו בתנאים שיש בהם כדי ליצור איזון נדרש בין הצורך בעיון לבין הפגיעה או האילוצים בהקצאת המשאבים. במקרה דנן, משלא נטענה או הוכחה פגיעה במתנגדים לעיון או באינטרס הציבורי, ובאין אילוצים קונקרטיים בהקצאת המשאבים, אין הצדקה למנוע מן המבקש את העיון בתיק כולו או להגבילו בתנאים. אף לא מצאתי כל הצדקה לטיעון החילופי של המשיב 4 לפיו יש להתיר לו קודם לעיין בתיק בטרם מתן החלטה, שכן זכותו למתן תגובה לבקשת העיון מוצתה בעצם הגשת התגובה שהוגשה על ידו לתיק, בהתאם לתקנה 4(ה). דרישה זו אף לא מוצדקת לגופו של ענין משאין כל איסור בדין לעיון וזה נמצא מוצדק, וכל עניינו בזכות המבקש לערוך שומה למשיב 4 וחיובו במס אמת. אינטרס זה הוא גם האינטרס של המשיב 4 ועליו אף החובה לסייע בידי המבקש לעשות כן.

סוף דבר

12. מכל הטעמים האמורים לעיל, מצאתי לקבל את בקשת המבקש ולהתיר לו את העיון בתיק.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' שבט תשפ"א, 21 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.