רקע

1. בפני בקשה להורות על מחיקת בקשת רשות הערעור המתוקנת או להורות על תיקונה, בשל כך שהיא מכילה ניסוח פוגעני ומכפיש ובשל כך שהיא מאגדת מספר ערעורים יחד, וכן בקשה להורות על הגדלת סכום העירבון.

2. המשיב 1 (להלן: "המשיב") הגיש תביעה לפיצוי על סך של 33,000 ₪ על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965. התובענה הוגשה כנגד המבקש וארבעה משיבים נוספים והיא מתנהלת בבית משפט לתביעות קטנות בקריית גת.

3. בית המשפט קמא (כב' ס. הנשיאה א. אדם) סילק על הסף את התביעה כנגד המשיבים 2 ו- 4 וכנגד פסק דין חלקי זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. נוכח פסק דין חלקי נוסף שניתן בבית המשפט קמא אשר הורה על סילוק על הסף של התובענה אף כנגד המשיבה 3, התרתי למשיב להגיש בקשת רשות ערעור מתוקנת, אשר תכלול בקשת רשות ערעור אף על פסק הדין החלקי הנוסף שניתן כאמור.

המבקש, אשר בקשתו לסילוק על הסף בבית משפט קמא נדחתה, ביקש להצטרף להליך זה, אף שהוא לא היה משיב בבקשת רשות הערעור הראשונה שהוגשה.

4. לאחר הגשת בקשת רשות הערעור המתוקנת הגיש המבקש את הבקשה דנא, בה עתר למחיקת בקשת רשות הערעור המתוקנת ולחילופין להורות על תיקונה. המבקש טוען, כי יש להורות על מחיקת הבקשה שכן היא מכילה ניסוח פוגעני והכפשות חסרות שחר כלפי בית המשפט, כלפי המבקש ובני משפחתו, וכן כנגד יתר המשיבים.

עוד טוען המבקש, כי היה על המשיב להגיש בקשת רשות נפרדת כנגד כל אחד מפסקי הדין החלקיים שניתנו וכי לא היה מקום להגשת בקשת רשות ערעור אחת במאוחד במסגרת אותו ההליך. על כן עתר המבקש למחוק את בקשת רשות הערעור בחלק הנוגע לפסק הדין המאוחר שניתן כנגד המשיבה 3. עוד עתר המבקש להורות על הגדלת העירבון לצורך הבטחת הוצאותיהם של המשיבים בהליך זה, זאת בשל מורכבת ההליך, טיבו, היקפו ובשל כך שישנם חמישה משיבים וייצוגם המשפטי נפרד ועל העירבון להיקבע בהתאם לכך.

5. המשיב בתגובתו לבקשה ציין, כי הבעיה אינה טמונה בניסוח של הבקשה אלא במעשיו של המבקש אשר הם חמורים ופוגעניים. באשר להגדלת העירבון ציין, כי המשיב הוא זה שביקש להצטרף להליך וכעת הוא מלין על הוצאותיו, כאשר הוא מעלה טענות בשם המשיבים האחרים, ומכאן שיש לדחותן.

6. המבקש הגיש תגובה לתשובת המשיב בה ציין, כי אין בתגובת המשיב כל הסבר לדברים הפוגעניים המופיעים בבקשה, הן כלפיו והן כלפי בית המשפט; וכי לטענות הפוגעניות של המשיב ולהכפשות בבקשה אין כל קשר לעילת התביעה בתיק זה, או לשאלה אליה מתייחסת בקשת רשות הערעור - האם קמה למשיב עילת תביעה כנגד המשיבים אשר תביעתו כנגדם נמחקה על הסף.

דיון

7. ראשית אדרש לבקשה להגדלת העירבון ולהתנגדות להגשת בקשת רשות הערעור המתוקנת כנגד כל פסקי הדין החלקיים.

באשר לגובה העירבון כבר נפסק לא אחת, כי מטרתו של העירבון הינה להבטיח את הוצאות המשיבים במקרה ותדחה התביעה:

"הכלל הבסיסי הוא, שגובה הערבון צריך לשקף את שיעור ההוצאות הצפוי בהליך, אם זה יידחה. תכלית הערבון היא לשמש בטוחה לחיוב אפשרי בהוצאות, ועל כן נקבע הערבון בדרך של הערכה כללית בדבר שיעור ההוצאות הצפוי. בגדר זה, יש להביא בחשבון את מורכבות ההליך והיקפו; את מספר בעלי הדין המיוצגים באופן נפרד; את שוויו של ההליך; את גובה ההוצאות בערכאה הקודמת; ואת גובה ההוצאות שהושת על ידי בית משפט זה בהליכים דומים בעבר. ניתן להביא בחשבון גם קיומה של בטוחה הולמת בידי אחד מבעלי הדין (כגון חיוב נגדי שלו כלפי המערער)" [ע"א 6040/03 א.י.ע. יובלים השקעות נ' רו"ח חיים קמיל (פורסם בנבו, 02.11.2003)].

8. בענייננו, המבקש הוא זה אשר ביקש להצטרף אל ההליך, בעוד שבקשת רשות הערעור הוגשה כנגד פסקי דין חלקיים לסילוק על הסף אשר ניתנו ביחס למשיבים הפורמאליים 2-4, ולא ביחס למבקש. בנוסף, בקשתו של המבקש להגדלת העירבון לא הוגשה מלכתחילה אלא הוגשה לאחר שהמשיבים 3 ו- 4 צורפו בשל כך שגדל מספרם של המשיבים בבקשה.

כאשר עסקינן בנושא הגדלת העירבון כדי להבטיח כיסוי הוצאות המשיבים שצורפו להליך במקרה בו הבקשה תדחה, הרי אין מקום להגדלת העירבון, מקום בו הבקשה לא מוגשת על ידי אותה צדדים אשר הם בעלי העניין בכך שהעירבון יוגדל. אין למבקש מעמד בעניין גובה העירבון ככל שזה נוגע לריבוי המשיבים האחרים והוא אינו יכול לעתור להגדלת העירבון בשמם ולהבטחת הוצאות המשיבים.

יתרה מכך, לא התרשמתי כי מדובר במשיב אשר הינו נעדר יכולת כלכלית או במי שעלול לחמוק מתשלום על פי חוק.

על כן, הבקשה להגדלת העירבון נדחית.

9. לא מצאתי ממש אף בטענת המבקש, כי היה על המשיב להגיש בקשות רשות ערעור נפרדת בגין כל פסק דין חלקי שניתן בבית המשפט קמא. שכן מדובר בתובענה אחת בבית משפט קמא ובפסקי דין אשר ניתנו כולם במסגרת אותה תובענה. נוכח כך יש מקום שבקשת רשות הערעור הנוגעת לאותה תובענה - לפסקי דין חלקיים שניתנו בה - כולם בנוגע לסילוק על הסף, תהא בקשה אחת כוללת שתדון יחד. לא בכדי הפסיקה עליה סומך המבקש נוגעת לפסקי דין שניתנו בהליכים נפרדים, ואין להקיש מן הקביעות שניתנו במקרים מסוג זה למקרה דנא.

10. באשר לטענות המבקש הנוגעות למחיקת הבקשה בשל ניסוחים פוגעניים והעדר רלוונטיות לעילת התביעה דנא, הרי לאחר עיון מעמיק בבקשת רשות הערעור המתוקנת (ואף בתגובת המבקש לבקשה ובתשובת המשיב) באתי לכלל מסקנה, כי אכן יש מקום להורות על תיקון בקשת רשות הערעור באופן של מחיקה ותיקון של אותם נימוקים המצויים בה שהינם מבישים ואף מסבכים את הדיון שלא לצורך.

אבאר האמור:

א. המשיב מעלה טענות רבות אשר נגועות בחוסר רלוונטיות להליך נשוא בקשה זו. עסקינן בתביעה לפיצויים שהוגשה כנגד המבקש בבית משפט לתביעות קטנות, בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע. והנה, בחינת בקשת רשות הערעור מלמדת כי זו מאגדת טענות רבות והאשמות שונות ומגוונות כלפי צדדים נוספים, ואף האשמות בביצוע עבירות לכאורה, כאשר אלו אינן נדרשות להכרעה, ואף אינן ממין העניין נשוא התובענה.

ב. בבקשת רשות הערעור מתבקשים סעדים רבים אשר אין מקומם כלל בהליך מסוג זה, כגון: בקשות להורות לזמן את המדען הראשי בעצמו; להורות לנציג הפרקליטות לפעול כך או אחרת; להורות למשטרה להבהיר עניינים מסוימים; להורות לבית משפט לפעול להגשת כתבי אישום וכיו"ב. משמע הבקשה שזורה בקשות למתן להוראות ולמתן צווי עשה שונים, אשר אינם בסמכות בית משפט לתביעות קטנות.

ג. ואם בכך לא סגי, בקשת רשות הערעור רצופה טענות אשר הינן בעלות אופי פוגעני ומביש - כלפי בית המשפט קמא, כלפי המבקש וכלפי משיבים הנוספים.

כך למשל בסעיף 1.א לבקשת רשות ערעור מציין המבקש כי: "האם מחויב כל בית משפט בישראל...לפעול בשעה שמתברר לו כי בידיו ראיות לכאורה לביצוע עבירה מסוג פשע (הוצאת כספי ציבור במרמה, דיווח כוזב לרשויות המס.? האם מדיניות אי התערבות( קל וחומר סילוק התביעה על הסף כנגד העבריין לכאורה) אינה יכולה להיחשב חס וחלילה כסיוע פעיל של בית המשפט והפרקליטות לאי חשיפתה של העבירה??".( ההדגשות שלי- י.ר.ל.)

דוגמא נוספת מצינו בהמשך בסעיף 23.ד. לבקשה שם נאמר כי: "טעה בית המשפט קמא עת הורה על סילוק על הסף של התביעה כנגד המדען הראשי, משיב 1 למרות שהעובדות שנחשפו בפני בית המשפט קמא מצביעות על חשש סביר לביצוע עבירה מסוג פשע לכאורה על ידי המדען הראשי!!" ובהמשך בסעיף 23.ה. נאמר כי: "טעה בית המשפט קמא .. עת גילה בית המשפט את דעתו בדבר האפשרות לפגיעה במשיב 4... מאיזה פגיעה בדיוק חשש בית המשפט קמא? האם בית המשפט חושש כי אי סילוק התביעה מהמדען הראשי יחשוף כיצד הוצאו כספים במרמה מהקופה הציבורית?", ועוד כהנה וכהנה נימוקים מבישים אליהם מתייחס המבקש בסעיף 13 לבקשה.

דברים מבישים אלו אין להם מקום בכתב טענות המוגש לבית המשפט ואין להתיר ניסוח כתבי טענות הכולל נימוקים וטיעונים שהינן מבישים.

10. תקנה 91(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו. כמו כן רשאי בית המשפט או הרשם להודות על מחיקה או על תיקון של כתב טענות שלא קויימו לגביו הוראות תקנות אלה".

תקנה זו מתייחסת באופן כללי לכתבי טענות כאשר קיימת הוראה דומה וספציפית, ביחס לכתב ערעור בתקנה 417 לתקנות:

"כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית המשפט, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לענין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו".

11. לאור האמור ואף שבנסיבות אלו היה מקום אף לשקול מחיקת בקשת רשות הערעור כולה בשל האופן בו נוסח כתב הטענות ותוכנו, מצאתי לנכון לאפשר למשיב לתקן את הבקשה.

המשיב יגיש בקשת רשות ערעור מתוקנת ממנה ימחקו או יתוקנו הסעיפים הבאים:

א. סעיפים 1, 4 בכללותו במיוחד סעיפים קטנים ד. ו ט., סעיפים 8, 18 ו19 וכן סעיף 23 ג-ה , שכן המדובר נימוקים אשר הינם פוגעניים ומבישים.

ב. סעיף 5 לבקשה בו מבוקשים סעדים שאינם כלל בסמכות בית משפט לתביעות קטנות, אינם רלוונטיים להכרעה בבקשת רשות הערעור, ואף אינם נוגעים להחלטת בית המשפט קמא נשוא הבקשה או לעילת התובענה. כך הם פני הדברים אף בנוגע לסעיף 20 לבקשה. שכן בקשת רשות הערעור יוצאת כנגד ההחלטה לסילוק התביעה על הסף, בין היתר של משיבה 3, ומכאן ברי כי אין מקום לסעדים הנוגעים לשאלה מי מנציגי המשיבה 3 יתייצב לדיון, כאשר לעת הזאת אין כל דיון קבוע בעניינה של המשיבה.

המשיב יגיש בקשה מתוקנת עד ליום 09.07.16.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ו, 28 יוני 2016, בהעדר הצדדים.

חתימה

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ו, 28 יוני 2016, בהעדר הצדדים.