23 אוגוסט 2018

התובעת, אנג'ליק ביגס (להלן – העובדת) הועסקה בשירות הנתבעת, איתן (גורי) תקשורת בע"מ (להלן – המעסיקה) כנציגת מכירות טלפונית. בהליך זה עותרת העובדת לחיוב המעסיקה בהפרשי שכר עבודה, הפרשים בגין פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פיצוי בגין הפרשות המעסיקה לפנסיה ופיצוי בגין פגמים שנפלו בתלושי השכר.

רקע עובדתי

1. העובדת הועסקה אצל המעסיקה כנציגת מכירות טלפונית. המעסיקה פועלת בתחום גיוס לקוחות לעסקים כדוגמת שירותי התקשורת של הוט.

2. העובדת הועסקה בשירות הנתבעת בתקופה 13.8.14 עד 10.8.15.

הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לראות בתקופה שמיום 14.5.14 עד 13.8.13 כתקופת עבודה אצל המעסיקה, כטענת העובדת, או שמא כטענת המעסיקה באותה תקופה הועסקה העובדת באמצעות חברת כח אדם ואין לראות בנתבעת כמעסיקה בתקופה זו.

3. העובדת הועסקה בתפקידה כנגד תשלום שכר לשעה, שעמד בסוף תקופת ההעסקה על 25 ₪.

בין הצדדים נחתם הסכם עבודה נושא תאריך 13.8.14 (נספח 1 לכתב ההגנה) בו צוין

4. התובעת דיווחה על שעות עבודתה באמצעות הטבעת אצבע. העובדת זכתה לשכר יסוד בהתאם לאמור בהסכם העבודה ובגין 5.5 שעות לכל יום עבודה, גם אם על-פי דיווח הנוכחות – שהתה במקום העבודה פרקי זמן ארוכים יותר.

5. התובעת פוטרה מעבודתה, בהתאם להודעה על סיום ההעסקה מיום 10/8/15 (נספח 3 לכתב ההגנה).

6. הפלוגתאות בהליך (כפי שנקבעו במעמד הדיון המוקדם מיום 6.2.17 שהתקיים בפני כב' הרשמת מ' שי-גרינברג) הן:

"א. קיומם של יחסי עבודה בין התובעת לבין הנתבעת בתקופה שמיום 14/5/14 ועד 13/8/14. כפועל יוצא, תיבחן חבותה של הנתבעת לתשלום זכויות סוציאליות עבור תקופת עבודה זו.

ב. ככל שייקבע שהנתבעת לא העסיקה את התובעת בתקופה זו, תיבחן שאלת קיומם של רצף ההעסקה ושמירת ותק עבור תקופת העבודה שמיום 14/5/14 ועד 13/8/14.

ג. זכאות התובעת להפרשי שכר מינימום.

ד. זכאות התובעת להפרש דמי הבראה בסך 1,418 ש"ח.

ה. לעניין ביטוח פנסיוני, לטענת התובעת היתה זכאית להפרשות פנסיוניות בתום שישה חודשי עבודה, היינו מחודש נובמבר 2014.

ו. זכאות התובעת לבונוס מכירות בסך 3,000 ש"ח.

ז. זכאות התובעת להפרש הודעה מוקדמת, בהינתן שהיא עובדת בשכר.

ח. זכאות התובעת לפיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר כדין בסך 10,000 ש"ח.

ט. זכאות התובעת לפיצוי בגין אי עריכת שימוע בגובה שלוש משכורות.

י. מהו שכרה הקובע של התובעת לחישוב פיצויי פיטורים, וככל שקמה לה זכות לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, מהו הסכום המדויק."

העדויות

7. בדיון מיום 19.3.18 שמענו את העדים. מטעם העובדת העידו העובדת עצמה וכן הגב' בת אל משולם (להלן – משולם) והגב' מור פטיתו (להלן – פטיתו) שעבדו לצדה בשירות המעסיקה.

מטעם המעסיקה העידו הגב' סימה דנינו, מנהלת מוקד (להלן – דנינו) והגב' שרון גורי, אחראית כספים (להלן – גורי).

תקופת העבודה

8. אין מחלוקת בין העובדת הועסקה בשירות המעסיקה מיום 13.8.14 עד 10.8.15.

לטענת העובדת - היא החלה ליתן שירותים למעסיקה כעובדת כבר ביום 14.5.14 ואף זכתה לשכר מידיה של המעסיקה.

העובדת טענה כי יש לראות בנתבעת כמעסיקה ישירה גם בתקופה שבמחלוקת מהטעמים הבאים: ריאיון העבודה נערך על-ידי מנהלת המוקד אצל המעסיקה, המעסיקה שילמה בתקופה שבמחלוקת חלק מהשכר ישירות לעובדת (בגין בונוסים ועמלות), במהלך התקופה שבמחלוקת הועסקה העובדת מעבר לשעות העבודה החוזיות שהעובדת לא קיבלה תמורה בגינן ואף חברת כח האדם לא קיבלה תגמול בגין אותן שעות עבור עבודת העובדת.

המעסיקה טענה כי בתקופה שבין התאריכים 14.5.14 ועד מועד קליטתה של העובדת אצל המעסיקה ביום 10.8.15 (להלן – התקופה שבמחלוקת) הועסקה העובדת אצל גולן ג'וב בע"מ (להלן – גולדן ג'וב), שהיא חברת כח אדם, שהנפיקה תלושי שכר לעובדת בגין תקופה זו.

המעסיקה טענה כי אין בנסיבות העניין רצף העסקה מתקופת ההעסקה בגולדן ג'וב לתקופת ההעסקה אצל הנתבעת, שכן העובדת ביקשה להתפטר מגולדן ג'וב ולאחר שהסתיימה העסקתה בגולדן ג'וב נקלטה לעבודה אצל המעסיקה והחלה תקופת העסקה חדשה.

בנוגע לתקופת העבודה ביקשה המעסיקה להסתמך על התאריך המצוין בסהכם העבודה ועל האמור בתלושי השכר.

9. הטענה לפיה ריאיון העבודה לפני תחילת התקופה שבמחלוקת בוצע על-ידי דנינו מטעם המעסיקה (סעיף 6.2 לתצהיר העובדת), לא נסתרה.

אין מחלוקת כי הן בתקופה שבמחלוקת והן בתקופת ההעסקה אצל המעסיקה בוצעה אותה העבודה ובאותו מקום פיזי. אין גם מחלוקת כי במהלך התקופה שבמחלוקת מי שפיקח על עבודת העובדת היא דנינו מטעם המעסיקה, כפי שהיה גם במהלך תקופת ההעסקה אצל המעסיקה.

10. לטענת העובדת, במהלך התקופה שבמחלוקת החתימה העובדת כרטיס נוכחות במשרדי המעסיקה, כפי שעשתה גם במהלך יתרת תקופת העבודה.

לא הוצגו בפנינו דו"חות נוכחות לתקופה שבמחלוקת, אלא דיווחי שעות כפי שהועברו לגולדן ג'וב (נספחים א'1 – א'4 לתצהיר גורי).

11. על-פי הסכם ההתקשרות בין המעסיקה לגולדן ג'וב (נספח ב' לתצהיר העובדת) נקבע כי העובדים שיגויסו באמצעות גולדן ג'וב ייחשבו כעובדי גולדן ג'וב ושכרם יקבע על-ידי המעסיקה. עוד נקבע כי השכר יקבע בהתאם לשעות העבודה בפועל על סמך דו"חות נוכחות של העובדים כפי שיאושרו על-ידי המעסיקה בנוסף לעמלת מכירה. באשר לתמורה לה זכאית גולדן ג'וב לפי הסכם ההתקשרות נקבע בהסכם כי גולדן ג'וב תזכה למקדם בשיעור עלות + מקדם 25% על השכר ברוטו של העובדים שיועסקו באמצעותה ובגין בונוסים יעמוד המקדם על שיעור 10%.

מהראיות עולה כי במהלך התקופה שבמחלוקת הופקו תלושי שכר על-ידי גולדן ג'וב, ששילמה לעובדת שכר בסיס בגין 5.5 שעות עבודה ליום. במקביל, קיבלה העובדת המחאות משוכות על שם המעסיקה - המחאות שמועד פרעונן לתאריכים 10.7.14 בסך 2,850 ₪ ו- 10.8.14 בסך 3,060 ₪ – נספח ג' לתצהיר העובדת).

העובדת טענה כי הסכומים ששולמו בהמחאות על-ידי המעסיקה בתקופה שבמחלוקת הם בגין עמלות או בונוסים להם היתה זכאית במהלך התקופה שבמחלוקת, ואשר המעסיקה העדיפה שלא לשלמם באמצעות גולדן ג'וב ככל הנראה על מנת להתחמק מתשלום התמורה לה. עוד טענה כי סכומים אלה ששולמו בהמחאות במהלך התקופה שבמחלוקת נרשמו כניכויי רשות בגין מקדמות כביכול בתלושי השכר לחודשים הבאים: חודש 9/14 (1,970 ₪), חודש 10/14 (בסך 1,970 ₪), חודש 12/14 (200 ₪).

12. המעסיקה לא עמדה בנטל להוכיח את הטענה לפיה העובדת התפטרה מעבודתה בגולדן ג'וב ורק לאחר מכן נקלטה לעבודה אצל המעסיקה (כאמור בסעיפים 12 ו- 30 לתצהיר גורי), וכי יש באמור כדי לנתק את הרציפות באותו מקום עבודה. המעסיקה לא הזמינה לעדות מי מנציגי גולדן ג'וב ולא הוצגה ראיה לתמיכה בטענה זו. בהסכם ההתקשרות בין המעסיקה לגולדן ג'וב (נספח ב' לתצהיר העובדת) נקבע כי תקופת ההעסקה של העובדים באמצעות גולדן ג'וב תעמוד על 3 חודשים (סעיף 7), מה שיש בו לתמוך בטענת העובדת כי כבר בתחילת התקופה שבמחלוקת הובטח לה כי לאחר 3 חודשים תיקלט לעבודה אצל המעסיקה.

13. מתלושי השכר עולה כי המעסיקה עצמה מודה ברציפות ההעסקה באותו מקום העבודה. בעוד בתלושי השכר שהופקו על-ידי המעסיקה בחודשים 8/14 – 1/15 לא צוין נתונים לגבי צבירת ימי חופשה, בתלוש השכר לחודש 2/15 צוין לראשונה כי יתרת הצבירה נכון לחודש 2/15 עומדת על 8.71 ימים בגין חופשה, לפי צבירה חודשית של 0.92 ימים לחודש. מהאמור עולה כי המעסיקה לא ראתה בעובדת כמי שהחלה את עבודתה רק במחצית חודש 8/14 אלא קודם לכן.

14. בשאלה זו מצאנו כי יש לראות בנתבעת כמעסיקה במהלך התקופה שבמחלוקת, וכבפועל יוצא מכך – כמי שחבה בתשלום הזכויות בגין תקופה זו.

המאפיין העיקרי של יחסי העבודה הוא תשלום שכר כנגד ביצוע עבודה. מכאן, שבעצם תשלום חלק מהשכר ישירות על-ידי המעסיקה במהלך התקופה שבמחלוקת יש בו כדי ללמד על יחסי עבודה בין הצדדים בתקופה זו.

בדיון המוקדם מיום 5.12.16 הכחישה המעסיקה תשלום ישיר בגין או במהלך התקופה שבמחלוקת. מר פלנטר ציין (פרו: 2; ש: 1-4): "כשבית הדין מבקש ממני תשובה האם בתקופה 5-8/14 שולמה לתובעת תמורה ישירות מהנתבעת אני משיב, שאני עובד עם חברת כוח אדם אני משלם להם. אני לא משלם במקביל לחברת כוח אדם ומפקיד לעובדת. אני לא מכיר את ההעברות האלה, צריך לברר זאת." בדיון המוקדם הנוסף מיום 6.2.17 אישרה המעסיקה כי אכן בוצע תשלום אך לא מסרה גרסה באשר למהות התשלום (פרו: 9; ש: 24-25). רק בתצהירים מטעמה הודתה המעסיקה כי אכן ביצעה תשלום ישירות לעובדת במהלך התקופה שבמחלוקת וזאת מחמת "טעות" (סעיף 14 לתצהיר גורי, פרו: 32; ש: 6-9), שהתגלתה למעסיקה כביכול רק לאחר שעיינה בתצהיר העובדת. את הטענה בדבר טעות כביכול, כמו גם את הטענה בדבר מועד גילויה, לא ניתן לקבל. המעסיקה לא נתנה כל הסבר כיצד ניתן להפיק המחאות בטעות לאדם שכביכול כלל אינו עובד שלה. גם הטענה בדבר מועד גילוי הטעות אינה מבוססת, שכן כבר בדיונים המוקדמים ועוד טרם הגשת תצהיר העובדת עלה עניין התשלום הישיר בתקופה שבמחלוקת, כמפורט לעיל. בעדותה של גורי עלו סתירות בנוגע למועד גילויה של אותה טעות: בעוד בתצהירה (סעיף 14) נטען כי הטעות התגלתה רק לאחר הגשת תצהירי התובעת, הרי שבחקירתה הנגדית תואר כי אותה טעות התגלתה בעת תחילת עבודתה הישירה של העובדת אצל המעסיקה (פרו: 33; ש: 23 ואילך). אין בסיס עוד לטענת המעסיקה לפיה העובדת כביכול "הרוויחה" מכך שתשלום הבונוס בתקופה שבמחלוקת שולם ישירות על-ידי המעסיקה, שאם לא כן היתה גולדן ג'וב גובה עמלה מהעובדת בגין סכומים אלה (פרו: 34; ש: 27-32) – טענה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 12 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו – 1996.

הפרשי שכר

15. העובדת טענה כי היא זכאית לכל שעות העבודה שבוצעו, ולא רק לשעות העבודה החוזיות העומדות על 5.5 שעות למשמרת. בהקשר זה נטען כי לא זו בלבד שהמעסיקה ידעה מה הן שעות העבודה בפועל אלא כי המעסיקה הסכימה ואף דרשה מהעובדת להישאר במקום העבודה ולעמוד ביעדים.

לגבי מספר שעות העבודה – טענה העובדת כי אף אין להסתמך על דו"ח הנוכחות, אלא יש לקבוע כי הועסקה על-פי מתכונת קבועה של 9 שעות ליום בימים א' – ה', ובימי ו' באופן מקוצר. העובדת טענה כי יש לחייב את המעסיקה בגין הפרשי השכר גם בגין תקופת העבודה שבמחלוקת, לגביה לא הוצגו כלל דו"חות נוכחות, וזאת בהתאם לאמור בתחשיב העובדת ולפי 9 שעות עבודה ליום.

בהודעה מתוקנת בדבר כימות התביעה (הוגשה בים 12.1.17) ציינה העובדת כי היא זכאית לתשלום בגין 414 שעות עבודה שלא שולמו והמסתכמות בסכום נומינלי בסך 9,710 ₪, בהתאם לתחשיב שהוגש (נספח ה' לתצהיר העובדת), ובצירוף פיצוי בגין הלנת שכר.

16. המעסיקה טענה כי מבנה השכר המוסכם הוא תשלום בגין שעות עבודה חוזיות בתוספת תשלום בגין עמלות ובונוסים. המעסיקה טענה כי העובדת זכאית לשכר רק בגין שעות העבודה החוזיות, וכי אין להתעלם מכך שבמהלך תקופת העבודה שולם לה סך העולה על 29,000 ₪ בגין מכירות ובונוסים. עוד נטען כי העובדת לא חויבה להישאר במקום העבודה מעבר לשעות העבודה החוזיות, כי היתה יכולה להשתכר מבונוסים ומעמלות ודי היה בעבודה אינטנסיבית בשעות העבודה החוזיות, אלא שהעובדת בחרה להישאר במקום העבודה משלא עמדה ביעדי המכירות שהוטלו עליה.

עוד נטען כי אין מקום לחייב את המעסיקה בתשלום הפרשי שכר בגין התקופה שבמחלוקת.

17. נתוני הנוכחות והשכר לפי דו"חות הנוכחות ותלושי השכר הם כמפורט להלן^[1]

18. בשאלת הזכאות לשכר – אנו קובעים כי העובדת זכאית לשכר בהתאם לשעות העבודה כפי שהוכחו בפנינו ובהתאם לדו"חות הנוכחות, ולא רק בגין השעות החוזיות.

אין לקבל את טענת המעסיקה כי יש לכבד את ההסכמה החוזית, ואין להתעלם מהסכומים הניכרים ששולמו לעבודת בגין עמלות ובונוסים, שאם לא כן ימצא כי המעסיקה משלמת שכר בכפל. בהסכם העבודה צוין במפורש כי סכומים בגין עמלות ובונוסים ישולמו בנוסף לשכר העבודה השעתי. יש לראות בשעות הנוכחות במקום העבודה כשעות עבודה המזכות בשכר.

המעסיקה לא הציגה תחשיב לפיה הסכומים ששולמו כבונוס יש בהם כדי "לכסות" בהכרח את שעות העבודה החורגות מהשעות החוזיות, וגורי אף העידה כי לא טרחה לבדוק נתון זה באופן שוטף (פרו: 30; ש: 14-17).

19. מדו"חות הנוכחות ניתן ללמוד כי שעות העבודה מבוצעות בידיעת המעסיקה. מעצם ידיעתה של המעסיקה במהלך חודשים ארוכים כי העובדת נשארת במקום העבודה או עובדת מעבר לשעות העבודה החוזיות ניתן להסיק את הסכמתה לדבר.

חיזוק לטענה בדבר הסכמת המעסיקה לביצוע עבודה בשעות החורגות משעות העבודה החוזיות נמצאו בעדותן של פטיתו ומשולם שהעידו כי נציגי המכירות נהגו להישאר מעבר לשעות החוזיות על מנת לעמוד ביעדים שהוטלו עליהן ולזכות כך בתשלום בונוסים. אלה העידו כי שעות העבודה הארוכות היו על-פי דרישת המנהלים במוקד שהסבירו לעובדים כי מי שלא יעמוד ביעדים יהיה מועמד לפיטורים (סעיף 5 לתצהיר פטיתו; סעיף 5 לתצהיר משולם).

פטיתו העידה (פרו: 27; ש: 22-21 – 24) כי "אם אתה שואל אותי על סמך כל בסיס יומי עד מתי כל אחד עבד, אני לא יכולה להשיב. אני זוכרת בוודאות לגבי התובעת שלפחות בהתחלה נשארה הרבה מעל 15:00, שזה סיום המשמרת, והרבה נציגים עושים את זה כי כל אחד רוצה להגיע ליעד שלו ולכולם היה חשוב לקבל את הכסף ואת הבונוסים על המכירות." עוד העידה כי בימי מכירות מיוחדים (מישן) היתה דרישה מפורשת מצד המעסיקה להישאר עד להגעה ליעד (פרו: 28; ש: 4 ואילך).

דנינו אישרה בעדותה (פרו: 43; ש: 19-24) כי המישן "זה 3 ימים שהם [העובדים] מבצעים הנחות על כל המבצעים של הלקוחות ולנציגים יש אפשרות למכור יותר כדי להרוויח יותר". כשנשאלה אם המוקדנים עבדו שעות מרובות יותר בימים אלה השיבה "הרצון שלי כעובדת תמיד היה לנצל את המישן עד הסוף, כי זו חוויה חד פעמית, למכור הרבה ולהרוויח כפול". כנשאלה האם היא כמנהלת מוקד ביקשה מהעובדים להישאר עבור המכירות השיבה דנינו "אני מסבירה איך להרוויח יותר" (פרו: 44; ש: 8).

גם גורי מטעם המעסיקה אישרה בעדותה כי העובדים נשארו במקום העבודה מעבר לשעות החוזיות, וציינה כי הדבר היה "מיוזמתם על מנת להגיע לבונוסים" (פרו: 29; ש: 21-22).

משהסכימה המעסיקה לביצוע העבודה בשעות החורגות מהשעות החוזיות – הרי שאלה מזכות בתשלום שכר.

20. אין מקום ליתן תוקף להוראת סעיף 4 להסכם העבודה לפיה הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחולו שכן מדובר בעבודה בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי ואחריות ובשל כך כי תנאי העבודה ונסיבותיה אינם מאפשרים פיקוח על שעות העבודה והמנוחה. עצם ניהול דו"חות נוכחות סותר את הטענה כי לא מתאפשר פיקוח על שעות העבודה, שבוצעה בחצרי המעסיקה תוך שימוש בכליה (מחשב המחובר למוקד המזמין חברת הוט, וטלפון). התניה לפיה אין אפשרות פיקוח על שעות העבודה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיפים 7 - 9 להסכם העבודה בהם נקבעו שעות העבודה ושעות פעילות המוקד. המעסיקה לא שכנעה בעדויות כי אכן נמנע ממנה לפקח על שעות העבודה.

21. לגבי חלק מתקופת העבודה שבמחלוקת (לחודשים 5-7/14) לא הוצגו דו"חות נוכחות. לגבי תקופה זו הציגה המעסיקה דו"חות דיווח לגולדן ג'וב (נספחים א'1 – א'4 לתצהיר גורי). כעולה מדו"חות אלה העובדת מועסקת לכל היותר 5.5 שעות ליום עבודה. בדיווח לחודש 8/14 (נספח א' 4 לתצהיר גורי) צוין כי העובדת הועסקה 9 ימים, בהיקף של 50.13 שעות.

השוואה של דיווח לזה לדו"ח הנוכחות לחודש 8/14, מעלה כי בתקופה שעד ליום 12.8.13 (בהתחשב בכך שהחל מיום 13.8.13 נקלטה התובעת כעובדת של המעסיקה) הועסקה העובדת 10 ימי עבודה, וביצעה סה"כ מעל ל- 55 שעות לאחר הפחתת חצי שעת הפסקה לכל אחד מהימים. מדו"ח הנוכחות עולה כי גם במהלך חודש 8/14 הועסקה ועוד במהלך התקופה שבמחלוקת הועסקה העובדת במתכונת החורגת מ-5.5 שעות עבודה בפועל – מה שעומד בניגוד לאמור בדיווחים לגולדן ג'וב כפי שהוצגו על-ידי המעסיקה (נספחים א'1 – א' 4 לתצהיר גורי).

בעניין מספר שעות העבודה – מצאנו להסתמך על דו"חות הנוכחות. העובדת העידה כי החתימה נוכחות בטביעת אצבע, ומשתמע מתצהירה (סעיף 3) כי היא עצמה ביקשה להסתמך על האמור בדו"חות אלה על מנת להוכיח כי הועבדה במתכונת של 6 ימי עבודה בשבוע.

הנתונים המצוינים בתחשיב התובעת נספח ה' לתצהירה תואמים ברובם המכריע (למעט אי דיוקים שיש בהם כדי להקל עם המעסיקה, למשל ברישום מספר השעות המזכות בשכר בחודשים 7-8/15) את האמור בדו"חות הנוכחות ובתלושי השכר, ולפיכך מצאנו לאמץ את האמור בהם, לרבות לעניין ממוצע שעות העבודה המזכות בשכר בחודשים בתקופה שבמחלוקת לגביהם לא הוצג דו"ח נוכחות.

22. לאור האמור, אנו קובעים כי היתרה לתשלום בגין שעות עבודה שתמורתן לא שולמו הוא 9,710.39 ₪.

לא מצאנו בנסיבות העניין מקום לחייב את המעסיקה בפיצוי בגין הלנת שכר. התביעה הוגשה בחודש 5/16, ומכאן שחלק מהתביעה התיישנה. בנוסף, בין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה בשאלה אם יש מקום לשלם שכר בגין שעות העבודה החוזיות בלבד אם לא.

הפרשים בגין בונוסים

23. העובדת טענה כי לא שולמו לידיה הבונוסים להם היתה זכאית בגין מכירות שביצעה. העובדת טענה כי לא הועברו לידיה כל נתונים בדבר גובה התשלומים בגין בונוסים או דרך חישובם – באופן שמנע מהעובדת לכמת או לבסס את טענתה. לאור האמור נטען כי יש לחייב את המעסיקה בהתאם לזיכרונה של העובדת ובסך 3,000 ₪.

על אף שהמעסיקה לא ציינה בהסכם העבודה את דרך חישוב הבונוסים וגם מעדות העדים מטעמה לא ניתן היה לברר שאלה זו - אין מקום לקבל את התביעה ברכיב זה. העובדת טענה (סעיף 11 לתצהירה) כי סכום התביעה מבוסס על זיכרונה אך לא מסרה כל מידע מעבר לכך, לרבות על מה מבוסס זיכרון זה, בגין איזה תקופה נצברו בונוסים אלה וכיו"ב פרטים. לפיכך יש לקבוע כי העובדת לא עמדה בנטל לבסס את תביעתה ברכיב זה והיא תידחה.

נסיבות סיום העבודה וזכאות העובדת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין

24. העובדת טענה כי בטרם פיטוריה לא נערך שימוע וכי לא היתה "סיבה אמיתית" לפיטוריה, ולפיכך היא עותרת לחיוב המעסיקה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,350 ₪.

העובדת טענה כי רק לאחר שפנתה לנציגי המעסיקה בשאלות לגבי ההפרשות הפנסיוניות או בנוגע למסירת דו"חות שעות ותלושי שכר צצו לפתע תלונות בנוגע לתפקודה המקצועי, הועלו האשמות בנוגע לאיחורים והועברו לה רשימות מכירה "לא רלוונטיות" שפוטנציאל המכירות מהן נמוך, מה שהקשה על עמידה ביעדי מכירות.

עוד נטען כי ביום 30.7.15 פוטרה העובדת ללא שימוע או אזהרה ולאחר שסרבה לחתום על מכתב סיום העסקה בו צוין כי סיום ההעסקה הוא ביוזמת העובדת - חזרה בה המעסיקה מכוונתה לפטרה, הודיע לי תמשיך להעסיקה עד שהתקבלה לבסוף החלטה על פיטוריה ביום 10.8.15.

25. המעסיקה טענה, מנגד, כי פיטוריה של העובדת באו לאחר סדרה של שיחות אזהרה, הראשונה ביום 14.6.15, ולאחריה שיחה נוספת ביום 30.7.15. המעסיקה טענה כי העובדת זומנה לשיחת שימוע שנקבעה ליום 5.8.15 אלא שכבר ביום 2.8.15 פנתה לממונה עליה וביקשה לססים את העסקתה ולבסוף לא התייצבה לשיחת השימוע. בנסיבות אלה, טענה המעסיקה, אין לחייבה בפיצוי.

26. המעסיקה תמכה את טענותיה בסיכומי שיחה שנערכו על-ידי דנינו, בהם צוינו הפרטים הבאים:

א. ביום 14.6.15 התקיימה שיחה בין העובדת לדנינו. על-פי סיכום השיחה (נספח לא מסומן לתצהיר דנינו) באותה שיחה נטען כלפי העובדת בנוגע לכך שלא הגיע ביום שישי שקדם לשיחה לעבודה ולא עדכנה את הממונים עליה. עוד צוין בסיכום השיחה כי הוסבר לעבודת כי מדובר בהתנהלות לקויה, עובדת השיבה כי המקרה לא יחזור על עצמו.

ב. ביום 30.7.15 התקיימה שיחה נוספת (סיכום שיחה נספח לא מסומן לתצהיר דנינו). בסיכום השיחה צוין כי "לאור שיחות קודמות ואי עמידה ביעדים שלושה חודשים רצופים אנג'ליק בשלושה ימים האחרונים איחרה לעבודה, איננה מוציאה שיחות בזמן משמרת, מרבה לשוחח בטלפון האישי שלה". בסיכום השיחה צוין עוד כי לאור "התנהלותה והשיחות הרבות שהיו לנו בתקופה האחרונה" הוחלט לסיים את העסקתה וטרם זאת ניתנת לה הזדמנות עד ליום רביעי לשפר את נתוני המכירות, כמות השיחות והאיחורים. עוד צוין בסיכום שיחה זה כי יקבע מועד לשיחה נוספת ליום רביעי, 5.8.15.

ג. ביום 2.8.15 תיעדה דנינו שיחה בינה לבין העובדת (סיכום שיחה, נספח לא מסומן לתצהיר דנינו) לפיו העובדת פנתה אליה וביקשה שלא למשוך זמן אלא לסיים את ההעסקה. עוד צוין כי הוסבר לעובדת כי אם היא רוצה לסיים את העסקתה ביוזמתה עליה לחתום על מסמכי עזיבה, אלא שהעובדת סרבה ואמרה שתמשיך לעבוד.

ד. בסיכום שיחה מיום 10.8.15 צוין בכותרת "בהמשך לשיחת השימוע מול אנג'ליק". כתיאור השיחה צוין כי נקבעה שיחת שימוע ליום 5.8.15, אליו העובדת לא התייצבה בשל מחלה. עוד צוין כי העובדת נגישה לדנינו, ציינה אינה רוצה להמשיך בתפקידה, ובהתאם ניתן לה מכתב סיום העסקה לבקשתה.

27. העובדת הציגה מכתב הפיטורים נושא תאריך 30.7.15 (צורף כנספח ב' לתצהיר העובדת; להלן – מכתב הפיטורים הראשון). במכתב הפיטורים הראשון צוין "בהמשך לשיחתנו שהתקיימה ביום 30.7.15, הריני להודיעך על סיום העסקתך בחברת איתן תקשורת. סיום עבודתך ייכנס לתוקף החל מיום זה 29/7/15. תקופת ההעסקה היתה החל מ- 13/05/2014. יחסי עובד מעביד יסתיימו ביום העבודה האחרון בפועל של העובד בחברה. אנו מאחלים לך בהצלחה בהמשך דרכך".

העובדת ביקשה עוד להסתמך על מסמך נוסף שנמסר לעובדת ביום 30.7.15 (נספח יג' לתצהיר העובדת, להלן – סיכום שיחה ראשוני). בסיכום השיחה הראשוני צוין כנושא השיחה "אנג'ליק ביקשה לסיים את העסקתה". כתיאור השיחה צוין "אנג'ליק ניגשה אלי. מציינת כי אינה רוצה להמשיך בתפקיד ורוצה לקבל את החלטתי לסיים את העסקתה. לא רוצה להסביר מה הסיבה. הוסבר כי היא מוותרת על הזדמנות שניתנה לה. אנג'ליק ביקשה שאסיים את העסקתה". בתחתית סיכום שיחה ראשוני נותר מקום לחתימת נציגת המכירות, היינו העובדת.

28. מהמסרונים שהוחלפו בין הצדדים עולה כי במועד השיחה ביום 30.7.15 העובדת אכן ביקשה הזדמנות נוספת, וזו ניתנה לה בדמות מספר ימי עבודה נוספים. עוד באותו יום פנתה העובדת לדנינו וציינה כי חשבה על מה שנאמר לה והחליטה שעוד מספר ימים לא יועילו ולפיכך היא מוותרת על ההזדמנות ומבקשת לסיים את העסקתה. דנינו השיבה ,קיבלת הזדמנות לשנות ולהילחם למרות ששלושה חודשים מקבלת הזדמנות. אם את מוותרת את מפסיקה עבודה. קבלי החלטה".

29. מהראיות כמפורט לעיל עולה כי המעסיקה אכן זומנה לשיחה ביום 30.7.15, מבלי שנמסר לה מבעוד מועד מה מטרת השיחה ומה העילה הנטענת לפיטוריה, וכבר במהלך השיחה קיבלה הודעה על פיטוריה, אלא שלאור הדברים שהוחלפו באותה שיחה - חזרה בה דנינו מהכוונה לפטרה ואיפשרה לעובדת להמשיך בעבודה.

בהמשך נערכו שיחות נוספות עם העובדת בנוגע לתפקודה. במהלך התקופה שמיום 30.7.15 תחושתה של העובדת היתה כי לא תועיל תקופה נוספת על מנת לשכנע את המעסיקה כי יש מקום להמשיך ולהעסיק אותה, כעולה מהתכתבות המסרונים ומסיכומי השיחות.

מהאמור עולה כי גם אם המעסיקה לא הקפידה על כל פרטי ודקדוקי הליך הפיטורים ביום 30.7.15, הרי שבפועל לאחר שנשמעה עמדת העובדת, ניתנה לה האפשרות להמשיך ולעבוד ולשפר את הטעון שיפור. מכאן שמטרת הליך השימוע, שנועד להביא לקבלת החלטה מושכלת תוך שקילת עניינו האישי של עובד, התמלאה בנסיבות העניין ולפיכך לא מצאנו לחייב את המעסיקה בפיצוי.

הפרשים בגין פיצויי פיטורים

30. העובדת טענה כי יש להעמיד את השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים על סך 3,450 ₪ - סכום המתקבל משכר היסוד שבתלוש השכר ושכר היסוד בגין שעות עבודה שלא שולמו בממוצע לכל תקופת העבודה.

העובדת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בגין 16 חודשים ובסך 4,599 ₪, אך בפועל שולם סך 2,201 ₪ באיחור ביום 10.11.15. לאור האמור נטען כי נותרה יתרה לתשלום וכי יש לחייב את המעסיקה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

31. מתחשיב העובדת נספח ה' לתצהירה, אותו מצאנו לאמץ כמפורט לעיל, עולה כי היקף השעות הממוצע לתקופה 8/14 – 7/15 עומד על 140.25 שעות לחודש. לפי השכר השעתי האחרון בסך 25 ₪, הרי שהשכר הקובע הוא 3,506.25 ₪. נציין כי העובדת עתרה כי השכר הקובע יועמד בהתאם לשכר היסוד לפי שעות ולא ביקשה לכלול בשכר הקובע לפיצויים את הסכומים ששולמו בגין עמלות.

עבור תקופת עבודה בת 15 חודשים זכאית העובדת לפיצויי פיטורים בסך 4,382.81 ₪, מתוכם שולמו כאמור 2,201 ₪ לפי תלוש שכר לחודש 10/15.

בנוסף, כעולה מפירוט הפרשות לקופה בחברת הביטוח אילון (נספח י' לתצהיר העובדת) בוצעו הפרשות לקרן פיצויים בסך 797 ₪.

מכאן שהיתרה לתשלום בגין פיצויי פיטורים עומדת על סך 1,384.81 ₪.

32. המועד לתשלום פיצויי פיטורים הוא יום הפסקת העבודה, ויראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם (סעיפים 20(א)(1) ו- 20(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958).

המעסיקה לא העלתה כל טענה שיש בה כדי להסביר מדוע פיצויי הפיטורים החלקיים שולמו רק לפי תלוש שכר לחודש 10/15, למרות שהפיטורים נכנסו לתוקף כבר ביום 10.8.15. מתכתובת המסרונים בין העובדת לדנינו עולה כי העובדת פנתה לדנינו ביום 11.9.15 בשאלה מדוע לא שולמו פיצויי הפיטורים יחד עם השכר ונענתה כי "התחשבנות אחרונה של הפיצויים מולך תהיה בחודש הבא. כאשר מקבלים טפסים מחברת הביטוח מעבירים לך הכל". בתכתובת מיום 16.9.15 הבטיחה דנינו כי "בעשירי הבא יהיה לך גמר חשבון פיצויים". במסרון מיום 11.10.15 השיבה דנינו לפניית העובדת כי טרם התקבל דו"ח מחברת וגמר החשבון יבוצע מיד לאחר קבלתו. הסכום החלקי התקבל אצל העובדת רק בראשית חודש 11/15.

יש בעיכוב כאמור כדי להצדיק חיוב המעסיקה בפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים, אותו אנו קובעים כפיצוי גלובאלי בסך 900 ₪.

הודעה מוקדמת

33. העובדת טענה כי יש לחשב את תקופת ההודעה המוקדמת לגבי כלל תקופת ההעסקה, לרבות התקופה שבמחלוקת ובהתאם לשכרה הקובע לרבות בגין שעות העבודה שתמורתן לא שולמה. עוד טענה העובדת כי לאחר ששולם על חשבון רכיב זה סך 1,500 ₪ בחודש 11/14, נותרה יתרה לתשלום כפיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 1,174 ₪.

34. לאחר שנקבע כמפורט לעיל כי קיימת רציפות בהעסקה לרבות בתקופה שבמחלוקת, הרי שתקופת ההודעה המוקדמת צריכה להתחשב בתקופה נוספת זו, היינו – 15 חודשים סך הכל.

אין מחלוקת כי העובדת מועסקת כנגד שכר לשעה, ומכאן שהיא זכאית ל-14 ימי הודעה מוקדמת עבור שנת העבודה הראשונה וליום הודעה מוקדמת עבור כל חודשיים בשנת העבודה השניה, ולסך הכל 15.5 ימי הודעה מוקדמת.

בחודש 11/15 שולם לעובדת סך 1,500 כפיצוי בגין הודעה מוקדמת, שחושבו לפי 12 ימים בערך 125 ₪ ליום.

שכרה היומי הקובע של העובדת עומד על 175.3 ₪ (השכר הקובע לפיצויים בסך 4,382.81 ₪ בחלוקה ל- 25), ומכאן שהעובדת היתה זכאית להודעה מוקדמת בסך 2,717.34 ₪, מהם יש להפחית את הסך 1,500 ₪ ששולם לפי תלוש שכר לחודש 11/15. מכאן שהיתרה לתשלום ברכיב זה עומדת על סך עומדת היתרה לתשלום על סך 1,217.34 ₪. התביעה ברכיב זה הועמדה על סך 1,174 ₪ , וכך אנו פוסקים.

הפרשות פנסיוניות

35. העובדת טענה כי היא זכאית להפרשות פנסיוניות בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לאחר 6 חודשי העסקה שימנו מתחילת התקופה שבמחלוקת, היינו החל מחודש 11/14. לטענת העובדת, המעסיקה החלה לבצע הפרשות פנסיוניות באיחור והחל מחודש 3/15 , וכן לא ביצעה הפרשות בהתאם לשכר המבוטח.

העובדת טענה כי היה על המעסיקה לבצע הפרשות על חשבון בסך 1,942 ₪, בעוד בפועל בוצעו הפרשות מעסיק בסך 797 ₪, ולכן היתרה עומדת על 1,145 ₪.

36. לאחר שקבענו כי קיימת רציפות העסקה בין התקופה שבמחלוקת לתקופת ההעסקה, ולאחר שקבינו כי יש לראות הנתבעת כמעסיקה של העובדת גם בתקופה שבמחלוקת, הרי שאת הזכאות העובדת להפרשות לפנסיה יש לחשב לפי תחילת התקופה שבמחלוקת.

לכך נוסיף כי בהסכם ההתקשרות בין המעסיקה לגולדן ג'וב נקבע (סעיף 1 כי "תשלומי הפנסיה הינם באחריות המזמין".

37. העובדת תמכה את טענותיה באשר לגובה הפיצוי על דו"ח חברת הביטוח ועל תחשיב מטעמה (נספחים י'- י"א לתצהיר העובדת). האמור בתחשיב העובדת לא נסתר ולפיכך אנו פוסקים כאמור בו כי יש להעמיד את סכום הפיצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא בוצעו במהלך התקופה שבמחלוקת ובהתאם לשכר כפי שהיה צריך להיות משולם ובסך 1,145 ₪.

דמי הבראה

38. העובדת טענה כי היא זכאית בגין 16 חודשי עבודה ל- 6.67 ימי הבראה ולסכום כולל של 2,520 ₪, כשפועל שולמו בגין דמי הבראה 1,102 ₪ באיחור של כשנה ולאחר הדיון שהתקיים ביום 4.12.16. לאור האמור, טענה העובדת כי היא זכאית ליתרת התשלום בסך 1,418 ₪.

לאחר שקיבלנו את עמדת העובדת באשר לתקופת העבודה שבמחלוקת, הרי שיש לקבל את התביעה ברכיב זה בהתאם לתחשיב העובדת ובסך 1,418 ₪.

פיצוי לפי חוק הגנת השכר

39. העובדת טענה כי לא הופקו עבורה תלושי שכר לתקופה שבמחלוקת על אך שהעובדת הועסקה בשירות המעסיקה בתקופה זו. עוד נטען כי תלושי השכר נמסרו באיחור ובאופן חלקי. באשר לרישום בתלושי השכר נטען כי אלה אינם משקפים את נתוני העבודה בפועל הן לגבי מספר שעות העבודה, והן לגבי רישום המקדמות שאינו משקף תשלום בפועל או שאינו משקף תשלום מקדמה לאותו חודש.

בנוסף נטען כי במסגרת ההליך הוצג תלוש שכר לחודש 12/15 בו צוין תשלום בגין דמי הבראה, אלא שתלוש זה מעולם לא נמסר לעובדת ולא בוצע תשלום בגינו, אלא רק לאחר הדיון המוקדם בהליך.

לאור כל האמור נטען כי יש לחייב את המעסיקה בפיצוי בסך 10,000 ₪.

40. סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר קובע כי על המעסיק לכלול בתלוש השכר את הפרטים שנקבעו בתוספת לחוק, לרבות מספר שעות העבודה. סעיף 26א(ב)(1) לחוק קובע את סמכות בית הדין לפסוק פיצויים לדוגמה בגין פגמים שנפלו בתלושי השכר.  בקביעת סכום הפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר, על בית הדין לשקול את מהות ההפרה והפגם או אי ההתאמה בין דרישות הדין באשר לדרך הצגת תלושי השכר לבין ביצועם בפועל, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים ולתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר, כמו גם למידת הפגיעה המיידית והמסתברת בעובד  (ע"ע 28228-03-15 איזבלה לוקס – ארז ויסמן (31.10.16)).

41. מהראיות עולה כי אכן נפלו פגמים בתלושי השכר. כך, בין השאר, היה מקום לציין את מלוא שעות העבודה כפי שבוצעו בפועל והדבר לא נעשה. לכך נוסיף כי בגין הסכומים ששולמו בהמחאות על-ידי המעסיקה במהלך התקופה שבמחלוקת – לא הופקו תלושי שכר כלל. בכך היה כדי לפגוע בעובדת ולהקשות עליה בהוכחת תביעתה, בין השאר לעניין ביצוע שעות העבודה. פגמים אלה מצדיקים חיוב המעסיקה בפיצוי בסכום כולל בסך 5,000 ₪, בהתחשב בשיקולים שפורטו לעיל.

42. לפני סיום נציין כי בכתב התביעה נזכרו רכיבי תביעה נוספים, שנזנחנו במהלך בירור התביעה. לגבי ימי חופשה, העובדת הסכימה כי קיבלה תשלום מלא בגין רכיב זה (פרוטוקול 12; ש: 23-34) והוא לא נזכר בתצהירה. כך גם לגבי הפרשים בגין דמי מחלה (פרו: 11; ש: 18-19), וימי חג.

סוף דבר

43. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. בגין הפרשי שכר סך 9,710.79 ₪;

ב. כהשלמת פיצויי פיטורים סך 1,384.81 ₪;

ג. בגין הודעה מוקדמת סך 1,174 ₪;

ד. כפיצוי בגובה הפרשות מעסיק לפנסיה סך 1,145 ₪;

ה. בגין דמי הבראה סך 1,418 ₪;

ו. כפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר סך 5,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.15, המועד בו היה אמור להשתלם השכר האחרון, ועד לתשלום המלא בפועל.

45. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת סך 900 ₪ כפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

46. הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 4,000 ₪ שישולמו אף הם תוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

47. זכות ערעור על פסק-הדין לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מעת שיומצא לצדדים פסק דין זה.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ח, (23 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ב הערות בנוגע לנתונים בטבלה:

   התובעת לא הציגה תלוש שכר לחודש 11/14. הנתונים בנוגע אליו מבוססים על האמור בנספח ה' לתצהיר העובדת. העובדת בתחשיב מטעמה (נסח ה' לתצהיר) הפחיתה חצי שעה הפסקה לכל יום עבודה, וכך נעשה גם בתחשיב זה. ↑