עניינה של הבקשה:

לפני בקשה לתיקון המרצת פתיחה.

המרצת הפתיחה הוגשה ביום 16.5.16 בבית המשפט השלום ועניינה היה פירוק שותפות בין הצדדים ומכירת פורמט טלוויזיוני שנבנה בשיתופם לכל המרבה במחיר. עוד נתבקש להצהיר כי זכויות ההפצה של המשיבה 2 בפורמט יבוטלו.

ביום 22.9.16 הוגשה בקשה זו לתיקון כתב התובענה.

המבקשת עותרת לשינוי המרצת הפתיחה באופן שבו סעיפי הסעד בו ינוסחו כדלקמן:

א. להצהיר כי המבקשת היא הבעלים היחידיים של הפורמט וזכאית למכור אותו לפי ראות עיניה.

ב. להורות כי סעיף 10.7 להסכם הפשרה מיום 9.7.13 בין המבקשת לבין הנתבע 1 בטל.

ג. להצהיר כי חרף האמור בסעיף 3 להסכם ההפצה בין המבקשת לבין הנתבעים 2 ו- 3 בתאריך 5.4.09 הרי במידה והפורמט יימכר ע"י המבקשת זכויות הפצה אלה יבוטלו לפי שיקול דעת הקונה.

ד. להצהיר כי זכויות ההפצה של המשיבים 2 ו -3 ניתנות לביטול חרף האמור בסעיף 4 להסכם הפשרה מיום 3.4.14.

על פי התיקון, לא יופיע עוד בכתב המרצת הפתיחה הסעד של פירוק השותפות על דרך מכירתה וכן לא יופיע הסעד של מינוי מומחה.

המבקשת גרסה, כי הבירור בהמרצת הפתיחה טרם החל ומשכך לא ייגרם כל נזק מהותי במידה וכתב התביעה יתוקן.

עמדת המשיב 1:

המשיב 1 סער ברודסקי הביע תחילה הסכמה לתיקון. ברם, לאחר שניתנה החלטת בית משפט השלום (כבוד השופטת רחל ערקובי מיום 3.1.17) להעברת הדיון אל בית המשפט המחוזי, הודיע בתגובתו מיום 1.3.17 כי הוא מתנגד לתיקון המבוקש וסבור כי התיקון מכיל סעד המצוי בסמכותו הייחודית של בית משפט השלום. זאת משום שכתב התביעה המתוקן, מכיל סעד המצוי לשיטתו בסמכותו הייחודית בבית משפט השלום. הואיל והסכם הפשרה מיום 9.7.13 אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום במסגרת ת.א.

4319-02-11 הרי מדובר בתובענה לביטול תנאי בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. לפיכך, הסמכות הייחודית לדון בה נתונה לערכאה שנתנה להסכם שביטולו מתבקש תוקף של פסק דין, דהיינו בית משפט השלום.

על רקע זה מתנגד המשיב 1 לתיקון המרצת הפתיחה.

יוער, כי המשיב 1 הוסיף כי תובענה קודמת שהגישה המבקשת דכאן, שעניינה פירוק שיתוף בזכויות בפורמט, אל בית משפט השלום תל-אביב במסגרת ת.א. 33850-05-15 סולקה על הסף בנימוק של חוסר סמכות עניינית. ראו החלטת סגן הנשיא השופט דפדי מיום 11.12.15.

עמדות המשיבים 2 ו- 3:

המשיבים 2 ו- 3 התנגדו לבקשה לתיקון כתב התביעה בתגובה שהוגשה ביום 13.11.16 עדיין בבית משפט השלום.

המשיבים 2 ו- 3 גרסו, כי התיקון המבוקש כלפיהם, לא יועיל כהוא זה לקידום הסוגיות השנויות במחלוקת.

בשלב בו הוגשה תגובתם, היתה תלויה ועומדת בבית משפט השלום גם בקשה מטעמם לסילוק על הסף בטענה כי הסמכות להכריע בתובענה על דרך של המרצת פתיחה במתכונתה הקיימת, מצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי, הואיל ומדובר בפירוק שותפות ולפי סעיפים 46 ו- 47 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] התשל"ה-1975 מתן הוראות בדבר פירוק שותפות מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

מדובר בסעדים הצהרתיים גרידא שסכומם לא הוערך והדבר חיזק, לטענת המשיבים 2 ו- 3, את העובדה שהסמכות מוקנית לבית המשפט המחוזי.

משכך, שבו המשיבים 2 ו- 3 וטענו, כי אין בתיקון ככל שהוא מתייחס אליהם כדי להועיל לקידום המרצת הפתיחה בבית המשפט השלום. גם הסעדים שהמבקשת עותרת לתיקונם, מצויים בסמכות בית המשפט המחוזי.

לאחר שהתובענה הועברה לבית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 3.1.17, הגישו המשיבים 2 ו- 3 בקשה למתן הוראות ובה ביקשו לקבל את עמדת המבקשת בשאלה, האם עודנה עומדת על הבקשה לתיקון המרצת הפתיחה.

המשיבים 2 ו- 3 ציינו כי כיוון שלא ניתנה החלטה בבקשה לתיקון המרצת הפתיחה, טרם הועברה לבית המשפט המחוזי, אין הם יודעים לאיזה כתב תביעה עליהם להשיב.

המבקשת הודיעה כי עודנה עומדת על בקשתה לתיקון המרצת הפתיחה.

תשובת המבקשת:

המבקשת לא הגישה בשעתה תשובה לתגובת המשיב 1, משום שזה לא התנגד באותה עת לתיקון המרצת הפתיחה.

המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבים 2 ו- 3 וטענה, כי מהות עמדתם של המשיבים 2 ו- 3 הינה התנגדות פרוצדוראלית שנועדה להכשיל את מבוקשה למכור את הקניין הרוחני המצוי בבעלותה המלאה מבלי שהמשיבים 2 ו- 3 יטענו לזכויות הפצה גורפות.

המבקשת ייחדה את עיקר תגובתה, להתנגדות המשיבים 2 ו- 3 לסמכותו העניינית של בית משפט השלום, ולאו דווקא לסוגית תיקון כתב התביעה.

המשיבים 2 ו- 3 השיבו לתשובה במסמך מיום 11.12.16, אך מסמך זה עוסק בנושא הסמכות העניינית שכבר הוכרע ועל כן אינו עניין להחלטה זו.

דיון והכרעה:

עסקינן בבקשה לתיקון כתב בי-דין.

בענייננו זו היא המרצת פתיחה.

החיקוק הרלוונטי לענייננו הינו הוראות תקנה 92 לתסד"א תשמ"ד-1984 אשר זו לשונה :

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יטה לאשר כתב תביעה בנדיבות וברחבות. זאת משום שראוי כי הסכסוך יתברר בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. על כל טרחה שנגרמה לצד שכנגד ניתן לכפר בפסיקת הוצאות.

ראו דברי כבוד השופט דנציגר בתיק רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ ואח' נ' דוד צוקר [פורסם בנבו] ניתן ביום 1.1.15, שם בפסקה 13:

"עינינו הרואות כי סמכותו של בית המשפט בהתאם לתקנה 92 לתקנות הינה סמכות ששיקול דעת רחב בצידה ושבית המשפט רשאי להפעילה בכל עת במהלך ההליך המשפטי בדרך ובתנאים שייראו לו צודקים, ובלבד שהשתכנע שהתיקון המבוקש נדרש כדי להכריע הכרעה מלאה במחלוקת שבין בעלי הדין. במילים אחרות, בית המשפט לא יתיר שינוי או תיקון בכתבי הטענות אם לא השתכנע שיהיה בתיקון כדי להועיל להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין [ראו לדוגמא: עניין סאן]. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הגישה הנהוגה בפסיקת בית משפט זה ביחס לבקשות תיקון הינה גישה מקלה וגמישה".

השאלות הנחוצות לצורך הכרעה בענייננו הן:

א. האם התיקון המבוקש נדרש כדי להכריע הכרעה מלאה במחלוקת בין בעלי הדין.

ב. הטרחה שגורם התיקון לבעלי הדין.

ב. האם העובדה שחלק מרכיבי הסעד המבוקש מתייחסים לביטול תנאי בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום, מונעים את ביצוע התיקון.

אדון בשאלות אחת לאחת.

מהות התיקון:

התיקון שהתבקש משנה את פני המרצת הפתיחה בכמה אופנים.

ראשית, הוגדר בפתח הבקשה לתיקון הסעד המרכזי שהינו סעד הצהרתי שהמבקשת הינה הבעלים היחיד של הפורמט והיא זכאית למכור אותו לפי ראות עיניה. סעד זה משנה מהותית את הסעד המקורי שהתבקש והוא חיסול השותפות וחלוקת הפדיון בין המבקשת לבין המשיב 1.

אלמנט פירוק השותפות שנזכר בהמרצת הפתיחה המקורית בבית משפט השלום, נמחק דווקא לאחר שהתובענה הועברה אל בית המשפט המחוזי.

שנית, נמחקה העתירה למינוי מומחה בית המשפט שיעריך את שווי הפורמט.

שלישית, התווספה עתירה לביטול סעיף 10.7 להסכם הפשרה מיום 9.7.13 שנחתם בין המבקשת לבין המשיב 1.

רביעית, התווספה עתירה לאיון ולמעשה ביטול סעיפים 3, 4 להסכם הפשרה שנחתם בין המבקשת לבין המשיבים 2 ו- 3.

המבקשת שהיא למעשה התובעת, סבורה, כי האופן החדש מגדיר נכון יותר את הסעד שהיא עותרת לו.

למעשה הסעד שהיא מבקשת ישתנה לאור הנוסח החדש של המרצת הפתיחה.

במקום פירוק שותפות בינה לבין המשיב 1, עותרת המבקשת להצהיר על בעלותה הבלעדית בפורמט. לצורך כך, היא עותרת לביטולם של הסכמים קודמים בינה לבין המשיבים.

נראה, כי הסעד שהמבקשת מגדירה כיום הוא הסעד האמיתי והנכון בו היא חפצה.

ככזה, וודאי שהסעד מגדיר היטב את נקודות המחלוקת בין הצדדים ובאופן מיטבי יותר מאשר הניסוח הקודם.

הטירחה בתיקון:

פעמים, הטירחה בביצוע התיקון היא כה רבה ושינוי המצב המשפטי והעובדתי בעקבותיו יהא כה משמעותי, עד כי בית המשפט יימנע מן התיקון.

בית המשפט בוחן את התנהלות הצד מבקש התיקון ומידת ההשפעה שתהא לתיקון על זכויותיו של הצד השני (ר' רע"א 2345/98 דנגור נ. ליבנה פ,ד נב(3) 426, בעמ' 431; רע"א 1118/06 סימי הראש נ. מדינת ישראל דברי כבוד השופט רובינשטיין, ניתן ביום 2.7.06 (פורסם ב'נבו') ; זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995) בעמ' 349 ואילך).

בענייננו, טענה המבקשת כי לא ייגרם כל נזק לצדדים שכנגד כתוצאה מהתיקון, כיוון שטרם הוגשו כתבי תשובה.

בכל הכבוד, אין בידי לקבל עמדה זו של המבקשת.

הצדדים התייצבו לשני דיונים בבית משפט השלום.

הוגשו ע"י המשיבים בקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית משפט השלום לפי המתכונת הראשונית של כתב התביעה. המשיב מספר 1 הגיש בקשה לסילוק התביעה מחוסר סמכות עניינית ביום 7.9.16 (בקשה מספר 8 בתיק). המשיבים מספר 2 ו- 3 הגישו בקשה לסילוק התביעה מחוסר סמכות עניינית העדר עילה והעדר יריבות ביום 20.6.16 (בקשה מספר 3 בתיק).

כל הבקשות הצריכו תגובות, תשובות ואנרגיה משפטית רבה מהצדדים, כאשר כל זה נסמך על המתכונת הקיימת של כתב המרצת הפתיחה.

גם החלטת בית המשפט השלום להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי, התבססה על המתכונת הקיימת של כתב התביעה.

בפן זה של התנהלות הצדדים אין לומר כי העדר הגשת כתבי תשובה בהמרצת הפתיחה, מלמדים על כך שהצדדים לא יינזקו ולא טרחו עד כה בהליך השיפוטי.

לכתב המרצת הפתיחה במתכונת הראשונית, היתה השפעה מהותית על עיצוב פני התיק, וההתדיינויות בתיק עד כה, כמבואר לעיל.

עניין זה עומד למבקשת לרועץ. פעמים ניתן לכפר על כך בפסיקת הוצאות.

בפרק הבא להלן, אבחן האם השוני הוא כה מהותי, שאינו ניתן לריפוי אפילו בפסיקת הוצאות.

מהות התיקון המבוקש:

התיקון המבוקש משנה את רכיבי הסעד המבוקש.

לא זו בלבד שהעתירה לפירוק השותפות אינה קיימת במתכונת התיקון המבוקש, אלא מודגש בה ביתר שאת אלמנט ביטול סעיפים בהסכמי פשרה שנחתמו בין הצדדים.

על רקע זה, באה עמדת המשיב 1 שצוטטה לעיל, לפיה אין מקום לאשר את התיקון המבוקש הואיל ואישורו מפקיע את הסמכות מבית המשפט המחוזי ומשיב אותה אל גדרו של בית משפט השלום.

זאת, משום שהסעיף שלביטולו עותרת המבקשת במסגרת התיקון, סעיף 10.7 בהסכם הפשרה בין המבקשת לבין המשיב 1, הוא חלק מהסכם שקיבל תוקף של פסק דין בין שני הצדדים בת.א. 4319-02-11 (שלום תל-אביב).

לפיכך, מכוח ההלכה הפסוקה "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" והדיון בביטול חלקים מהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, צריך להתנהל לפני אותה ערכאה שפסק הדין ניתן על ידה.

דומה, כי אף המשיבים 2 ו- 3 צידדו בעמדה זו, שכן במסגרת בקשתם בתיק זה למתן הוראות ביקשו להיוודע האם נוכח העברת התיק לבית המשפט המחוזי, עדיין יש צורך להידרש לבקשה לתיקון כתב התביעה (בקשה מספר 15).

אכן, כאשר הסכם הפשרה מקבל תוקף של פסק דין, הוא רוכש לתוכו שני יסודות חוזיים ושיפוטיים.

בספרו של המלומד ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995, נאמר שם בעמ' 787:

"פסק דין שבהסכמה אשר הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין – מורכב משני חלקים: מההסכם שבין הצדדים ומהגושפנקא אשר זה הטביע עליו..."

ד"ר זוסמן ממשיך ומסביר שם, כי אם בא בעל הדין בטרוניה עם השופט, יש בידי ערכאת הערעור להעמיד דברים על דיוקם. אך, אם ההליך השיפוטי היה תקין אלא שחלק ההסכמי נפגם, במקרה כזה אין בית המשפט לערעורים יכול לסייע והתרופה היא הגשת תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו.

בעמוד 548 לספרו של ד"ר זוסמן הוא מציין ,כי פסק דין בהסכמה צריך להיות בגדר העתירה של כתב התביעה ואסור לבית המשפט לחרוג מגדר סמכותו שנקבע בחוק, אפילו בהסכמת בעלי הדין.

הפסיקה קבעה, כי כאשר מונחת על המדוכה סוגית ביטולו של פסק דין אשר ניתן בהסכמה, הרי כי ככלל "בית המשפט המוסמך" הוא בית המשפט אשר נתן את פסק הדין בהסכמה.

בתיק ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' כלל חברה לביטוח בהרכב כבוד השופטים בייניש, לוי וחיות (ניתן ביום 1.5.05 פורסם ב'נבו') נקבע, כי יש להצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל על מנת להצדיק את ביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

עוד צוין שם, כי הדרך הנכונה היא הגשת תביעה נפרדת לבית המשפט אשר אישר את הפסק.

כבוד השופטת תמר בזק רפפורט נדרשה לסוגיה זו בפסק דינה ת.א. (י-ם) 3462-03-10 ד"ר וינברג ושות' נ' לשכת ההוצל"פ (ניתן ביום 4.4.11 פורסם ב'נבו'). שם בפסקה 6 היא מציינת, כי :

"על פי הכלל בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט שנתן את פסק הדין בהסכמה".

בע"א 9344/04 אנגל נ' עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 10.9.2006) שם בפסקה 15 חזרה כבוד השופטת (כתוארה אז) נאור על ההלכה לפיה :

"... הדרך לביטול פסק דין שניתן בהסכמה מחמת עילה חוזית - להבדיל מחמת עילה שיפוטית - היא בהגשת תביעה "בפני בית-המשפט המוסמך".

(עניין שוחט הנזכר לעיל) וככלל בית המשפט המוסמך הוא: "בית המשפט אשר נתן את פסק הדין" בהסכמה...".

מסקנות:

מכל האמור לעיל עולה, כי אם יתוקן כתב התביעה, לפי המתכונת המבוקשת, יהא בכך משום שוני משמעותי מהעילה המקורית. פני התיק השתנו והתעצבו מכוח הדיון בתיק המרצת הפתיחה הקיימת ולא לפי זו המתוקנת. העתירה המקורית שכללה בחובה סעד של פירוק שותפות, נמצאה בלתי ראויה לידון בבית משפט השלום.

שני מותבים פסקו כך. גם כבוד סגן הנשיא השופט דפדי בת.א. 33850-02-15 אשר ראה לנכון למחוק את התביעה לפניו מטעם זה, וגם כבוד השופטת ערקובי בתיק הנוכחי שהועבר לבית המשפט המחוזי.

כיום, נראה כי יקשה עלינו למחוק דווקא עתירה זו של פירוק שותפות, ולהכניס תחתיה עתירות אחרות העוסקות בביטול סעיפים בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין לפני בית משפט השלום.

הרי, התיקון אם יתקבל ויבוצע מעבר לכך שיכביד על הצדדים ויצריך פסיקת הוצאות, יחזיר את התיק לגדר סמכותו של בית משפט השלום.

קבלת הבקשה לתיקון המרצת הפתיחה תיצור מצב אבסורדי, אשר ישוב ויפקיע את התיק מסמכותו של בית המשפט המחוזי, כמבואר לעיל.

שקלתי בדעתי, האם יהיה נכון לתקן את המרצת הפתיחה לפי המתכונת המבוקשת, בשים לב לכך שהתיקון המבוקש מבטא ככל הנראה בצורה מובהקת יותר את עתירתה של המבקשת, ובכל זאת להותיר את הדיון בה לפני בית המשפט המחוזי מכוחו של הכלל "לא יעבירנו עוד". ראו הוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

ברם, הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לכך, הואיל ופני התביעה ישתנו לחלוטין אם ולאחר שיתקבל התיקון המבוקש. תהא זו תביעה חדשה ושונה לחלוטין והכלל "לא יעבירנו עוד" אינו אמור לחול במקרה דנן.

משבחרו הצדדים בבית משפט השלום, להתדיין תחילה בסוגית העדר הסמכות העניינית ולא בסוגית תיקון המרצת הפתיחה, גילו בכך דעתם שהם מעדיפים לתת לתיק את הלבוש הקיים לפני בית המשפט המחוזי, ואין מקום לשינוי בשלב זה.

מתווה להמשך ההליך:

למעשה המפתח מצוי בידיה של המבקשת.

אם ברצותה לשמור על המתווה הקיים, תמשיך לברר את ההליך לפני בית המשפט המחוזי לפי המתכונת של המרצת הפתיחה כפי שהוגשה במקורה ביום 16.5.16.

אם ברצותה לתקן את המרצת הפתיחה לפי המתכונת שמצאה ביטוי בבקשה מספר 11 לתיקון כתבי הטענות הנדונה כאן, יהיה עליה להגיש בקשה למחיקת ההליך בבית המשפט המחוזי ולשוב ולהגיש המרצת פתיחה מתוקנת לערכאה המוסמכת, הלא היא בית משפט השלום.

סיכום דיון:

מן המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה לתיקון המרצת הפתיחה.

הוצאות הדיון בבקשה בסך של 10,000 ₪ יחולו על המבקשת.

ניתנה היום בשבתי כרשמת, ד' אדר תשע"ז, 02 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.