השתלשלות ההליך:

1. ביום 22.02.17, במסגרת הסדר טיעון ללא הסכמות עונשיות, הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן והורשע בעבירות הבאות:
2. תקיפה חובלנית של בת-זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977;
3. תקיפת בת-זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק הנ"ל;
4. בהתאם למוסכם הופנה הנאשם לשירות המבחן והתקבלו בעניינו ארבעה תסקירים, מהימים 21.12.17, 04.07.18, 12.11.18 ו-28.02.19: השירות התרשם שהנאשם נרתם לטיפול פסיכולוגי קצר-מועד יעיל עליו שילם מכיסו (עובדה שאין לזלזל בה) , העריך שהסיכון לחזרה על עבירות אלימות קטן, והמליץ על ביטול הרשעתו כדי למנוע את גירושו מישראל (בהיותו עובד זר). עוד העידו שני עדי הגנה לעונש, ומסרו התרשמותם החיובית ורגשותיהם החמים כלפי הנאשם.
5. היום טענו ב"כ המלומדים של הצדדים לעניין ההרשעה והעונש:

התביעה עתרה להותיר את ההרשעה על כנה ולענוש את הנאשם במאסר מותנה ופיצוי;

ההגנה עתרה לביטול הרשעתו של הנאשם, באמצה את המלצתו של שירות המבחן;

מעשי הנאשם:

1. בעת הרלוונטית לאישום היו הנאשם והנפגעת, שניהם עובדים זרים, בני זוג מזה כאחד-עשר חודשים שלא חלקו מקום מגורים אחד. ביום 09.05.19 הודיעה הנפגעת לנאשם על רצונה להיפרד ממנו.
2. ב-16.11.15 שהו הנאשם והנפגעת יחד, והנאשם התרגז משום שהנפגעת התווכחה עם אחר, ולכן סטר לה.
3. ב-14.05.16 בשעת חצות הגיע הנאשם לדירת מגוריה של הנפגעת, בה שהו אותה שעה כמה מחבריה. הנפגעת יצאה לחדר המדרגות לשוחח עם הנאשם ואף נתנה לו כוס מים. הנאשם היכה וסטר לנפגעת בראשה, משך בשיערה והיכה באגרופו בעינה השמאלית. במעשיו אלה גרם הנאשם לנפגעת סימן אדום בעינה השמאלית, נפיחות בשפה העליונה, שריטות ושפשופים בפניה.

קבלת עתירתה של ההגנה לביטול הרשעתו של הנאשם:

1. הנאשם יליד 1983, כבן 37, רווק העובד בישראל כמטפל סיעודי משנת 2004 ועד היום. מוצא הנאשם במשפחה נורמטיבית ממעמד הביניים במולדתו הודו, והוא הגיע לישראל כדי להרוויח יותר מהאפשרי בתחום עיסוקיו במולדתו. משכורתו של הנאשם משמשת גם לתמיכה בהוריו המבוגרים שאינם עובדים עוד.
2. הנאשם זכה להוקרה ממטופליו וממשפחותיהם, כפי שנמסר במכתבי המלצה שהוצגו לשירות המבחן. שירות המבחן התרשם שהנאשם מתייחס לעבודתו ברצינות ומוצא בה סיפוק וייעוד. לא אתיימר שכוחי בכתיבתי יפה להעביר לנייר את רגשותיהם הכנים של עדי ההגנה כלפי הנאשם, כשמסרו עדויות מהימנות על אופיו והתנהגותו של הנאשם, עמו הם שומרים על קשר קרוב דמוי-משפחתי, אף שאינו עובד עוד עבורם.
3. הנאשם הביע בושה וחרטה על מעשיו, ואם בתחילה נטה למזער את משמעותם, הרי בהמשך הקשר עם שירות המבחן, ובפרט לאחר טיפול פרטי שעבר במימונו, התחדדה הבנתו את משמעות מעשיו. עבודתו האינטנסיבית של הנאשם לא אפשרה את שילובו בטיפול ארוך-טווח, אך הטיפול קצר המועד ומכוון המטרה סייע לנאשם לזהות מצבי קונפליקט ולהימנע מאלימות בעתיד. המטפל, כמו שירות המבחן, התרשמו שהנאשם אינו אדם אלים ואין לו נטייה להתפרצויות. בנוסף, ההליך הפלילי והחוויה הקשה של המעצר מהווים גורמים מרתיעים ומציבי-גבול.
4. הנפגעת מסרה לשירות המבחן כי מדובר היה במקרים בודדים, היא אינה חוששת מהנאשם ואף שאינם עוד בני-זוג, הם מקיימים יחסי ידידות.
5. לסיכום: השירות התרשם כי אלימות אינה מאפיינת את תפיסותיו ודרך התנהגותו של הנאשם, מידת הסיכון להישנות מקרים כגון אלו נמוכה, ומנגד – הרשעה תוביל לכריתת מטה לחמו ולהפסקת עבודתו שמהווה עבורו מקור לסיפוק וגאווה.
6. עתירת ההגנה תישקל ותוכרע בהתאם להלכה הידועה שנפסקה בע"פ 2083/96 כתב נ' מ.י. (1997), שבוצרה בפסיקה עקבית, ולפיה ביטול הרשעה (או הימנעות ממנה) תעשה בהתקיימותם של שני תנאים:

א טיב העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרות לוותר על הרשעה, מבלי לפגוע מהותית ביתר שיקולי הענישה;

ב. הותרת ההרשעה על כנה עלולה להסב פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם;

עוד נקבע בפסיקה כי יש להימנע מהרשעה רק בנסיבות יוצאות דופן, כאשר היחס בין הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מההרשעה לבין חומרת העבירה והתועלת של ההרשעה לאינטרס הציבורי אינו סביר.

1. על-אף חומרתה של תקיפתה החובלנית של הנפגעת, אין עניינו ברמת חומרה השוללת את האפשרות לשקול עקרונית את האפשרות לביטול הרשעתו של הנאשם, והשוו למשל ת"פ 34683-10-15 משטרת ישראל נ' פלוני (2017) ות"פ 23238-01-15 משטרת ישראל נ' פלוני (2016), שעניינם דומה ואף חמור מהעניין דנן.
2. הנאשם עבר תהליך של מעצר, אישום, הליך מתמשך וטיפול פסיכולוגי, והתוצאה היא תובנה טובה יותר של הנאשם והקטנת הסיכון לחזרה על מעשי אלימות.
3. לא בלי היסוס, אני מוצא כי במקרה זה יש לאחוז באמצעי החריג של ביטול ההרשעה: משהובהר במידה מספקת כי הנאשם עתיד להיות מורחק מישראל, וכך יורחק גם ממטופליו ומעבודתו, נראה כי מדובר בפגיעה מוחשית וקשה שתוצאותיה חמורות ומכשילות את שיקומו של הנאשם.
4. הנאשם לא יצא פטור ללא כלום, שכן יחוייב בפיצוי הנפגעת.

סוף-דבר:

1. הרשעתו של הנאשם מיום 22.02.17 מבוטלת, על-אף הקביעה כי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום המתוקן;
2. אני מחייב את הנאשם בחתימת התחייבות ע"ס 1,500 ₪, להימנע מעבירת אלימות מכל סוג למשך שנה מהיום. לא תיחתם ההתחייבות, ייאסר הנאשם למשך חודש;
3. פיצוי לנפגעת, עדת תביעה 1 בכתב האישום, בסך 2,500 ₪. הפיצוי יופקד בחמישה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, שהראשון שבהם לא יאוחר מיום 01.04.19, וכשמחדל או עיכוב באחד התשלומים יעמיד מלוא הסך לפירעון מידי. לא ישולם הפיצוי במועדו, יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל;

הוראות נלוות:

1. התביעה תחיש למזכירות טופס פרטי מתלונן, שייסרק כחסוי לתיק;
2. פיקדון, בתיק זה או בתיק קשור, יושב לנאשם;
3. מוצגים, ככל שהיו, יועברו להכרעה פרטנית של קצין משטרה;
4. עותק ההחלטה יישלח לשירות המבחן;

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, במעמד הצדדים.