הצדדים בתיק חלוקים בנוגע לחשיפת מסמך של הנתבעת, מגן דוד אדום, שנערך בקשר לאירוע נשוא התביעה.

רקע והליכים

1. מדובר בתביעת נזקי גוף, אשר על פי הנטען נגרמו לקטינה בת חודשיים עקב טיפול לקוי שקיבלה במהלך פינויה על ידי ניידת מד"א ממרפאה ברהט לבית החולים סורוקה. בתביעה נטען כי במהלך פינויה, במשך כחצי שעה, לא טופלה התינוקת על ידי הפרמדיק בהיפוגליקמיה קשה ממנה סבלה, דבר שגרם לה לנזק מוחי שהותיר בה נכות נוירולוגית.

2. לטענת התובעים, טרם ישיבת גישור בין הצדדים התברר לב"כ התובעים כי במד"א התקיימה חקירה של האירוע ותוצאותיה היו דרמטיות. לאור זאת נשלח (ביום 10.10.2018) מכתב למד"א (לידי עו"ד יפעת גולדברגר, יועצת משפטית ומנהלת תחום נזיקין) ובו דרישה לתשובות לשאלונים בקשר לתחקור האירוע, ודרישה גילוי מסמכים של כל פרוטוקול רשומת תחקיר ו/או בדיקה שבוצעו במד"א לאחר האירוע נשוא התביעה, לרבות מסקנות והחלטות הנוגעות לתפקודו באירוע של הפרמדיק גיל אסיסקוביץ ובאשר להמשך העסקתו. בעקבות זאת הושגו הסכמות בין ב"כ התובעים לבין עו"ד יפעת גולדברגר ממד"א, כי ככל שהגישור לא יצלח, תעביר מד"א לנתבעים תשובות מלאות וגילוי מסמכים ספציפי. ההסכמות הועלו על הכתב במסמך משותף של ב"כ התובעים ועו"ד גולדברגר מיום 15.10.2018.

3. בהמשך, משלא צלח הגישור ומשלא העבירה מד"א תצהיר תשובות לשאלון ותצהיר גילוי מסמכים ספציפי, הגיש ב"כ התובעים בקשה בעניין לבית המשפט (בקשה מיום 11.11.2018).

הנתבעת ביקשה לדחות את הבקשה מטעמים דיוניים – אי צירוף תצהיר, והשלב הדיוני בו הוגשה, קרי לאחר הגשת ראיות התובעים. נטען כי משתמו ההליכים המקדמיים אין תוקף הסכמה הדיונית שנערכה לפני הגשת הראיות בפועל.

4. בדיון בבקשה ביום 25.11.2018 הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן:

א. תינתן לצדדים אפשרות להשלמה הצדדים של הליכי גילוי המסמכים.

ב. ככל שהנתבעת מבקשת גילוי מסמכים מהתובעים, תמציא דרישה מתאימה לב"כ התובעים, עד ליום 2.12.2018.

ג. ב"כ הנתבעת ישיב לבקשה בעניין גילוי ממסכים ובעניין השלמת השאלונים, כפי שהיא מופיעה במכתב מיום 10.10.2018 שצורף לבקשה למתן צו, וזאת עד ליום 9.12.2018.

ד. ככל שאצל הנתבעת לא התקיימה חקירה של האירוע, יינתן תצהיר התומך בכך שיצורף לתשובה בעניין גילוי המסמכים.

במצב דברים כזה, יתקיים דיון בטרם תינתן החלטה בבקשה לגילוי מסמכים אליו יוזמן המצהיר הרלוונטי והצד השני יוכל לזמן לחקירה מי שנמצא רלוונטי בעיניו.

מבקשים מבית המשפט לשריין כבר עתה מועד דיון במקרה הצורך.

ה. מוסכם כי בשלב זה לא יהיה כל שינוי במועד הגשת התצהירים מטעם התובעת ומועדי ההוכחות, וב"כ הצדדים יעשו מאמץ להשלים את ההליכים המקדמיים בתוך זמן קצר, כך שניתן יהיה לקיים את ההוכחות במועדים שנקבעו.

5. ביום 12.12.2018 הגיש ב"כ התובעים בקשה להורות לנתבעת לגלות את המסמך המתעד "שיחת ברור מקצועית" שנערכה בין הנתבעת לבין הפרמדיק גיל אסיסקוביץ בקשר עם האירוע נשוא התביעה. בנוסף, וכנגזרת, התבקש לחייב את הנתבעת להשיב לשאלון שהפנו התובעים ביום 10.10.2018. בבקשה נמסר כי ביום 11.12.2018 הועבר תצהיר מטעם הנתבעת ממנו עולה כי בידי הנתבעת "סיכום פנימי של שיחת בירור מקצועית שנערך לגיל אסיסקוביץ בקשר לשני מקרים בהם טיפל, מסמך זה מהווה תרשומת פנימית וחסויה" (תשובה לשאלה 4).

בבקשה נטען כי מדובר במסמך הנוגע לליבת המחלוקת בין הצדדים בתיק, בקשר עם אחריות הנתבעת למצבה של הקטינה, אשר תוכנו תחום למקרה הפרטי והספציפי בין הצדדים, באופן שהחובה לחושפו בגדרי ההליך גוברת על כל אינטרס ציבורי-חברתי שעלול להיפגע מנגד, ככל וקיים.

כנגזרת להחלטה בדבר גילוי המסמך ביקש ב"כ התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעת לחשוף את זהותו של הגורם אשר ביצע את שיחת הבירור המקצועית עם הפרמדיק וכי גורם זה הוא שיספק תשובות לשאלון.

6. בתגובת הנתבעת (מיום 27.12.2018) נטען כי יש לדחות את הבקשה משני טעמים. האחד, המסמך אינו רלבנטי לתובענה. השני, מדובר במסמך פנימי שנערך למטרות בקרת איכות ושיפור השירות הרפואי, ולכן הוא חוסה תחת החיסיון הקבוע בסעיף 22(א) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק זכויות החולה").

במסגרת הנימוק הראשון, נטען כי טענת התובעים כי המסמך נוגע לליבת המחלוקת היא טענה לאקונית. התובעים לא הסבירו האם המסמך רלבנטי משום שהוא מציין עובדות ונתונים שחסרים לתובעים לצורך הוכחת עילת התביעה או שמא הרלוונטיות היא במסקנות. נטען כי התובעים מחזיקים בכל הנתונים וכל הראיות הדרושים להם, לשיטתם, להוכחת עילת התביעה, שאחרת לא היו מגישים ראיות וחוות דעת מומחה. מכאן שהמסמך אינו דרוש לתובעים לצורך השלמת עובדות ונתונים. באשר למסקנות, נטען כי מסקנה של ועדת בדיקה רפואית אינה בעלת ערך ראייתי ואין לה משקל ראייתי כלשהו. זאת משום שהגוף הבודק אינו בוחן את סוגיית הנזק, אינו בוחן את הקשר הסיבתי ואינו בוחן את המקרה לפי סטנדרט הרפואי הסביר בהתאם לפסיקת בתי המשפט, אלא על בסיס הסטנדרטים שהגוף הבודק הציב לעצמו. לטענת הנתבעת, אין ליתן משקל למסקנות שליליות כשם שאין ליתן משקל למסקנות חיובים של הגוף הנבדק ביחס לעצמו. הנתבעת מבקשת לבצע אבחנה בין מצב דברים בו המסמך נועד לשרת חסר ראייתי אצל התובע לבין מצב בו התובע דורש את המסמך כדי להסתמך על מסקנותיו. נטען כי במקרה דנן התובעים כבר הגישו ראיותיהם ולא ניכר מראיותיהם כי יש להם חסר ראייתי כלשהו ומטרתם התובעים היא להסתמך על מסקנות המסמך.

7. הנימוק השני שבפי הנתבעת הוא, כאמור, חיסון מכוח סעיף 22(ב) לחוק זכויות החולה. נטען כי בדיקה מקצועית לפי סעיף 22(א)(1) לחוק נועדה לשם הערכת הפעילות הרפואית ושיפור איכותו של הטיפול הרפואי מבלי שהייתה פנייה בעניין על המטופל (להבדיל מבדיקה שנערכה לפי סעיף 21(א) לחוק על-פי בקשת המטופל או משפחתו).

נטען כי הנתבעת קיבלה החלטה לבצע בקרת איכות בקשר עם הפרמדיק הן ביחס למקרה מושא התובענה והן ביחס למקרה נוסף, וזאת במטרה לשפר את איכות הטיפול הרפואי שניתן לה ידה. בדיקה פנימית זו לא נעשתה ביחס למקרה ספציפי אחד ולא ביחס למטופל ספציפי אחד, ומטרתה הייתה לבחון התנהלות עתידית והפקת לקחים על בסיס התנהלות בעבר. נטען כי בתום הבדיקה התקבלו מספר החלטות לשיפור איכות הטיפול והשירות בנושאים הרפואיים שהתבררו, כגון ריענונים לצוותים במפגשים מקצועיים ושימת דגשים נוספים בקורסי ההכשרה. נטען כי ההחלטות הנוגעות לפרמדיק (לפיהן יבצע ריענון מקצועי) הן נלוות ומשניות למטרה הרוחבית שלשמה נערכה הבדיקה.

נטען כי החלטה המורה על גילוי המסמך תהווה תמריץ שלילי לגופים רפואיים להימנע מקיום בדיקות איכות ובקרה למטרות שיפור וטיוב השירות הרפואי, מחשש שממצאי הבדיקות ישמשו בעתיד כחרב בידי תובעים בהליכים משפטיים.

יוער כי חרף הטענות העובדתיות שפורטו בתגובה, היא לא נתמכה בתצהיר.

8. בדיון ביום 4.2.2019 מסרה הנתבעת לעיוני את המסמך נשוא המחלוקת (בהתאם למתווה הדיוני בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).

בדיון חזר ב"כ הנתבעת וטען כי מדובר במסמך שחוסה תחת חסיון מוחלט לפי חוק זכויות החולה.

מבחינת הרלוונטיות נטען כי בכל הנוגע למתן גלוקוז לתינוקת, כל המידע מצוי בפני התובעים ואין במסמך כדי להוסיף עליו; יתר הדברים לא הועלו בכתב התביעה והם לא רלוונטיים.

9. ב"כ התובעים, מנגד, קבל על ההסתרה בה נוקטת הנתבעת כלפי קטינה שנפגעה. לדבריו, מבין השורות של דברי ב"כ הנתבעת על הדוח שלא ראה, הוא מבין שיש שם פרטים שעשויים או עלולים להקים עילת תביעה אחרת. ב"כ התובעים הוסיף כי המסמך של מד"א אינו תואם את גרסת הפרמדיק בתצהיר, וכי הוא מתקשה לדלות מידע מהמסמכים. לטענתו, כל פיסת מידע חשובה כדי שהקטינה תוכל להוכיח תביעתה. ב"כ התובעים העלה תהייה האם יש מסמכים נוספים שהוסתרו ממנו, כגון שיחות טלפון מוקלטות שהתנהלו במהלך פינוי הקטינה לסורוקה ועמד על קבלת כל החומר שבידי הנתבעת בנוגע לאירוע.

ב"כ התובעים הדגיש כי בתקופה בה הושגו הסכמות בקשר למסמך התנהל בלעדית מול עו"ד גולדברגר, שהציגה עצמה כמוסמכת לפעול מטעם הנתבעת. לטענתו, הנתבעת מחויבת לפעול בהתאם להסכמות שנתנה עו"ד גולדברגר, אשר ידעה מה תוכנו של המסמך.

10. עו"ד גולדברגר, שהתייצבה לדיון לפניי, הסבירה כי היא עו"ד פנימית במד"א וכי באופן חריג נכנסה נקודתית לנעליו של בא-כוחה החיצוני של מד"א, בטיפול בתיק זה מול ב"כ התובעים. הוסבר כי הדבר נעשה מטעמים פרקטיים, כדי לא להכשיל את המשך ההתנהלות בתיק עד אשר יוסדרו היחסים בין עורכי הדין הניצים. באותו פרק זמן קצר בו עמדה בקשר ישיר עם ב"כ התובעים, היא התחיבה בפניו שבמידה והתיק לא יסתיים בהליך הגישור, יקבל את המסמך המדובר, והדברים הועלו על הכתב. היא הבהירה כי המסמך עמד לנגד עיניה כשנתנה הסכמתה. לצד זאת, היא הדגישה כי מי שמייצג את הנתבעת הוא עורך הדין החיצוני. כן ציינה עו"ד גולדברגר כי במועד בו נתנה הסכמתה, לא ידעה דברים מהותיים בתיק והם העובדה כי ב"כ התובעים לא הגיש עדין את הראיות ותיק המוצגים וכי בעבר כבר הועלתה דרישה לגילוי מסמכים. היא הוסיפה כי לאחר שהתבררה לה ההתנהלות הדיונית בתיק, היא עומדת על כך שהמסמך לא יגולה לתובעים.

דיון והכרעה

11. לאחר שעיינתי היטב במסמך נשוא המחלוקת ונתתי דעתי לכלל טיעוניהם של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשת התובעים לחשוף בפניהם את המסמך.

מדובר במכתב מיום 17.2.2014, שכותרתו "בדיקת תפקודו המקצועי של פאראמדיק גיל אסיסקוביץ". מבלי לפרט את תוכנו של המכתב (כדי לא לסכל את זכותה של הנתבעת לבקש לערער על החלטתי) אציין רק כי המכתב מסכם שיחת בירור שנערכה עם גיל אסיסקוביץ ביום 17.2.2014, יומיים לאחר האירוע של פינוי הקטינה (ביום 15.2.2014). המסמך מתאר אירוע נוסף (מיום 22.1.2014) אך הוא נסב, רובו ככולו, על האירוע נשוא התביעה, האירוע מיום 15.2.2014. במסמך מובאת התייחסותו של הפרמדיק לאירוע ולשורה של שאלות שהוצגו לו בקשר עם הטיפול בתינוקת ובקשר לרישומים בדוח הרפואי של מד"א אותו ערך. בסיכום המכתב מובאת התייחסות להתנהלותו של הפרמדיק בטיפול בקטינה ולגבי אופן רישום הדו"ח הרפואי. ההמלצות במכתב מתייחסות אך ורק לפרמדיק גיל אסיסקוביץ – הומלץ להזמינו להמשך בירור ועד אז לא יוכל לשמש כפרמדיק ראש צוות באט"ן.

מתוך עיון במסמך, אין בידי לקבל אף לא אחת מהטענות שהעלתה הנתבעת נגד גילוי המסמך.

רלוונטיות

12. לאחר עיון במסמך מצאתי כי אין לשלול את הרלוונטיות של המסמך, גם אם התובעים לא ידעו להצביע במדויק על חשיבותו. יש לזכור כי התובעים לא ראו את המסמך והם מגששים באפלה. אי אפשר לצפות מהם כי יפרטו במדויק מה הרלוונטיות של המסמך להוכחת התביעה.

גם העובדה שהתובעים הגישו תביעה והגישו ראיותיהם, אינה שוללת את הרלוונטיות של המסמך, כך שתיפרש בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה עד כמה שניתן (ראו והשוו ה"פ (מרכז) 31639-04-13 עופרה ענבר נ' ד"ר ערן הלפרן (ניתן ביום 20.8.2014)).

13. עיון במסמך מלמד כי עולים בו - במישרין ובעקיפין – נתונים עובדתיים שעשויה להיות להם רלוונטיות לשאלות השנויות במחלוקת בתובענה. לצד מידע על עצם הטיפול שקיבלה הקטינה במהלך הפינוי, מידע שקשה לחלוק על הרלוונטיות שלו, יש בדוח גם עניינים עובדתיים והבהרות עובדתיות שקשורות לדוח מד"א שכתב הפרמדיק גיל אסיסקוביץ. מדובר בהסברים בעלי חשיבות לתוכנו של דוח מד"א, שמשלימים את התמונה העובדתית העולה מדו"ח מד"א שסיפקה הנתבעת לתובעים. ההוגנות מחייבת, בנסיבות העניין, כי עם הדוח הגלוי יעמדו לנגד עיני התובעים גם הבירורים לגבי אופן כתיבתו ותוכנו.

14. בניגוד לעמדת ב"כ הנתבעת, אינני משוכנעת כי אין מחלוקת בשאלה מתי הפרמדיק מדד לקטינה את הגלוקוז. ב"כ הנתבעת טוען כי אין שום דבר בתיעוד הרפואי שסותר את גרסת הפרמדיק שבדק את הגלוקוז בפאתי באר שבע, ובאותה נשימה מוסיף כי בדוח של מד"א לא מצוינת השעה שבה בוצעה בדיקת גלוקוז ויש אולי ליקוי בתיעוד הרפואי. הוא מוסיף כי זו שאלה ראייתית שבה על בית המשפט להכריע. לטעמי, מדבריי ב"כ הנתבעת עצמו עולה כי אין לשלול את הרלוונטיות של המסמך, ולו לסוגייה זו של מועד עריכת הבדיקה ויכולת ההסתמכות על הרישום בדוח מד"א, סוגייה בה תידרש הכרעה עובדתית. מסמך המלמד על משמעות תוכנו של מסמך אחר שקיבלו התובעים מהנתבע והוא מצוי בלב התביעה, הוא בוודאי מסמך רלוונטי.

אוסיף כי יש לבחון בקפדנות יתרה טענות חסיון או אי רלוונטיות כאשר רשומה רפואית שאמורה לשקף נאמנה את הטיפול במטופל, יש בה אולי ליקוי. בהקשר זה ראוי לציין כי חוסר או ליקויים ברשומה רפואית אף הוכרו כנימוק המצדיק חשיפות פרוטוקול של ועדת בדיקה (רע"א 4708/03 חן נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3) 274, 305)).

15. יצוין כי נוכח חשיבותו הלכאורית של המסמך, וכאשר הדרישה לגלותו הועלתה כשנודע לב"כ התובעים אודותיו (שהרי ב"כ הנתבעת מעולם לא ציין בפניהם דבר קיומו), לא מצאתי לדחות את הבקשה רק בשל השלב הדיוני בו היא הועלתה. העובדה כי נציגת מד"א נתנה הסכמה מפורשת לגלות את המסמך, כשידעה שהתיק קבוע להוכחות, תומכת גם היא בכך שאין לחסום דרכם של התובעים אל המסמך מטעמים פרוצדורליים. אוסיף כי השאלה אם הדרישה הועלתה לפני או אחרי הגשת ראיות ותיק מוצגים אינה מעלה ואינה מורידה.

חסיון לפי סעיף 22 לחוק זכויות החולה

16. חוק זכויות החולה מטיל חיסיון מוחלט על תוכן דיונים שהתקיימו בפני "ועדת בקרה ואיכות". החיסיון כולל בחובו הן אי קבילות של מסמכים, הן חיסיון על תוכנם. על פי החיסיון הרחב, לא זו בלבד שלא ניתן לקבלם כראיה, אין למסרם לאיש, אלא בתנאים שנקבעו באותו סעיף.

"ועדת בקרה ואיכות" היא אחד משני מנגנוני בדיקה שהוכרו בחוק זכויות החולה. האחד, הקבוע בסעיף 21 לחוק, מקים "ועדת בדיקה" לשם בדיקת תלונה של מטופל או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי. המנגנון האחר קבוע בסעיף 22 לחוק, אשר מכוחו מוקמת "ועדת בקרה ואיכות". תכליתן של ועדות משני הסוגים הם שיפור איכות שירותי הבריאות. עם זאת, דומה כי בוועדת בדיקה הדגש הוא על עניינו של מטופל ספציפי, בעוד שוועדת בקרה ואיכות עניינה רחב יותר ופניה לשיפור איכותו של הטיפול הרפואי עבור ציבור רחב. עמדה על כך הנשיאה מ' ארד באחת הפרשות:

"ועדת בדיקה מוקמת בדרך כלל לבירורו תלונה של מטופל ספציפי ומכאן הצורך להתחשב בו ולאפשר לו, במקרים המתאימים, לעיין בחומר הרלוונטי. כמו כן, ועדת הבדיקה עוסקת בדרך כלל בנושא או אירוע ממוקד ולא בנושאים בעלי השלכה רוחבית. עם זאת, אבחנה זו אינה מוחלטת" (עת"מ (י-ם) 883/07 התנועה לחופש המידע נ' משרד הבריאות (ניתן ביום 15.5.2011); עוד לעניין האבחנה בין שני סוגי הוועדות ר' ה"פ (ת"א) 201174/05 רחל הר-טל נ' פרופ' שמעון פולק (ניתן ביום 18.10.2006); דברי הכנסת על הצעת חוק זכויות החולה מיום 1.5.1996).

יוער כי בניגוד לחסיון המוחלט על "ועדת בקרה ואיכות", ממצאיה ומסקנותיה של ועדת בדיקה נמסרות למטופל הנוגע בדבר. פרוטוקול הועדה לא נמסר למטופל אך סעיף 21(ד) מאפשר לבית המשפט להורות גם על חשיפת הפרוטוקול של הוועדה בפני המטופל, על פי נוסחת האיזון המקובלת: "אם מצא כי הצורך בגילוי לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו".

17. הנתבעת טוענת לחסיון המסמך כמסמך של ועדת בקרה ואיכות. ועדת בקרה ואיכות מוגדרת בחוק באופן הבא:

"22(א) בחוק זה, 'ועדת בקרה ואיכות' – אחת מאלה:

(1) ועדה פנימית של מוסד רפואי שהקים מנהל המוסד לשם הערכת פעילות הרפואית ושיפור איכותו של הטיפול הרפואי;

(2) ועדה שהקים מנהל קופת חולים לשם שיפור איכות שירותי הבריאות במוסדות קופת החולים;

(3) ועדה שהקים המנהל הכללי לשם שיפור איכות שירותי הבריאות".

הנטל על הנתבעת להראות כי המסמך בא בגדרי סעיף 22 לחוק. זאת לא עלה בידה לעשות. עיון במסמך אינו מלמד על כך שהוא אינו תוצר של "ועדה פנימית של מוסד רפואי שהקים מנהל המוסד לשם הערכת הפעילות הרפואית ושיפור איכותו של הטיפול הרפואי". הנתבעת לא טענה ולא הציגה שום אינדיקציה לכך שמנהל המוסד (מד"א) הקים ועדה פנימית לשם הערכת הפעילות הרפואי. מדובר אך ורק בתיעוד של שיחת בירור עם הפרמדיק גיל אסיסקוביץ.

גם בצורתו או בתוכנו של המכתב אין כל סממן שמדובר בוועדת בקרה ואיכות.

18. הטענה כי הנתבעת "קיבלה החלטה לבצע בקרת איכות בקשר עם הפראמדיק... במטרה לשפר את איכות הטיפול הרפואי שניתן על ידה" הועלתה לראשנה בתגובת הנתבעת מיום 27.12.2018, ללא אסמכתאות ואף ללא תמיכת תצהיר. מדובר בטענה בעלמה, ללא פרטים על זהות הגורם המחליט. ממילא, לא נטען שם כי הוחלט להקים ועדת בקרה ואיכות ולא הוצג שום כתב מינוי.

אוסיף כי באותה תגובה נמסרו דברים שאין להם תימוכין במסמך עצמו. כך, נכתב בתגובה כי בתום הבדיקה התקבלו מספר החלטות לשיפור איכות הטיפול כגון ריענונים לצוותים במפגשים מקצועיים ושימת דגשים נוספים בקורסי הכשרה. להחלטות אלה אין כל זכר במסמך נשוא המחלוקת. ההמלצות בו עוסקות אך ורק בפרמדיק גיל אסיסקוביץ באופן אישי. בניגוד לנטען, אין במסמך שום דיון מערכתי, מוסדי או רוחבי, ושום מסקנות או המלצות מערכתיות, מוסדיות, או רוחביות.

המסמך עוסק באירוע הפרטני ותפקודו המקצועי של הפרמדיק באותו אירוע (ואירוע נוסף שאירע בסמוך). הכנתו התבססה על שיחה עם הפרמדיק ושיחה עם רופא ממלר"ד ילדים סורוקה. אין בו דבר מעבר לכך.

נמצא, כי המסמך, לא בצורתו ולא בתוכנו, אינו תוצר של "ועדת בקרה ואיכות".

19. יש לזכור כי הטלת חיסיון, משמעו כי מהליך שמטרתו ירידה לחקר האמת ומיצוי הדין נגרעת ראיה רלבנטית, מכלי ראשון. נדרש איפוא טעם כבד-משקל שיעמוד מול האינטרס בחשיפת האמת לצורך ניהול משפט צודק והוגן. נקודת המוצא היא גילוי מרבי של ראיות רלוונטיות לצורך גילוי האמת והחריג הוא חיסיון. החתירה לאמת משרתת את אינטרס הצדדים לעשיית משפט צדק ואת אינטרס הציבור לתקינות פעילותה של המערכת המשפטית.

החיסיון בסעיף 22 לחוק משקף נקודת איזון שקבע המחוקק בין ערך חשיפת האמת לערכים חשובים אחרים, והם קידום ושיפור הרפואה בישראל באמצעות מערכת בקרה והפקת לקחים לשם מניעת הישנותם של מקרים דומים בעתיד. המחוקק הטיל חסיון מוחלט, אך תחם זאת לשלושה סוגים של ועדות בקרה ואיכות, אותן הגדיר בדייקנות. הרחבת המונח "ועדת בקרה ואיכות" מעבר להגדרת הסעיף משנה את נקודת האיזון הסטטוטורית לעבר הרחבת החיסיון המוחלט, ולכך לא מצאתי הצדקה.

משהוסדר החיסיון בחקיקה (בעקבות ע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516 [1995]) והמחוקק אמר את דברו, יש לדבוק במילות החוק. מעצם מהותו של חסיון, אין לפרש אותו באופן רחב יותר משמצא המחוקק לקבוע (ראו והשוו תצ (מרכז) 10270-12-10 ד"ר אפרים רימון נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 18.1.2015)).

הטלת חסיון מלא על מסמכים שאינם תוצר של ועדת בקרה ואיכות אלא בדיקה פנימית, נקודתית, של אירוע פרטני, היא מרחיקת לכת. היא אינה מתחייבת ממילות החוק ומתכליתו וספק אם היא עולה בקנה אחד עם ההסדר החקוק בסעיף 21 לחוק. החשש ל"אפקט מצנן" בשיח ושיג בקרב גורמי רפואה אינו יכול להצדיק חסיון גורף על כל מסמך של בדיקה או בירור במוסד הרפואי.

20. אוסיף כי בשלב מאוחר העלתה הנתבעת את הטענה שמדובר במסמך החוסה תחת סעיף 22 לחוק. בשלב הראשון בו הועלתה דרישת התובעים, כלל לא באה מפי הנתבעת (באמצעות עו"ד גולדברגר) טענה כי מדובר בוועדת בקרה ואיכות, והנתבעת לא ראתה מניעה לגלות את המסמך. יוער כי ככל שהייתי משתכנעת שהמסמך בכל זאת חוסה תחת חסיון מוחלט, ספק אם היה מקום לגלותו רק בשל הסכמה שנתנה בשעתו הנתבעת. אולם בנסיבות העניין, ניתן ללמוד מהשתלשלות העניינים וההסברים שניתנו, כי גם הנתבעת לא ראתה מלכתחילה במסמך תוצר של "ועדת בקרה ואיכות" כמשמעותה בחוק. כפי שפורט לעיל, גם ההסבר לשינוי העמדות אצל הנתבעת אינו נעוץ בקריאה מחודשת של המסמך, אלא בעניינים דיוניים-פרוצדורליים.

לכך יש להוסיף כי המצהיר מטעם מד"א אורן בלושטיין הצהיר כי לא בוצע תחקיר של האירוע והוא מגדיר את המסמך כשיחה מקצועית עם הפרמדיק שתועדה בכתב. הוא אינו מצהיר כי הוקמה ועדת בקרה ואיכות.

עמדת המצהיר ועמדתה המקורית של עו"ד גולדברגר מלמדות כי אנשי מד"א לא סברו בזמנו, כי מדובר במסמך של "ועדת בקרה ואיכות". הטענה נולדה, כך נראה, בשלב מאוחר והדבר אומר דרשני, אך לא זהו הנדבך המרכזי להכרעה.

21. בסיכום הדברים, המסמך שבמחלוקת הוא מסמך שנערך במסגרת הליכי בדיקה פנימית במד"א בסמוך לאחר האירוע נשוא התביעה. משלא הוקמה ועדת בקרה ואיכות כמשמעותה בחוק זכויות החולה, לא ניתן לראות במסמך האמור בגדר תוכן דיון שקיימה כזו ועדה.

משכך, ומשלא נטען לא נטען ולא הוכח כי המסמך חוסה תחת אחד מכללי החיסיון האחרים בדין ובהלכה הפסוקה – אני נעתרת לבקשה לגלות את המסמך לתובעים.

הנתבעת תעביר את המסמך לעיון התובעים ללא דיחוי, ולא יאוחר ממחר (6.2.2019) בשעה 10:00.

כמו כן, תשיב הנתבעת לשאלון המשלים, וזאת על ידי הגורם מטעם מד"א אשר ניהל את שיחת הבירור המקצועית מול הפרמדיק גיל אסיסקוביץ.

ואולם, ככל שתבקש הנתבעת לשלול בקשת רשות ערעור או תגיש בקשה כזו, יעוכב ביצוע ההחלטה עד להחלטת ערכאת הערעור.

22. התיק קבוע להמשך דיון הוכחות ליום 7.2.2019.

ככל שמי מהצדדים יסבור כי בנסיבות העניין יש לדחות הדיון, יגיש בקשה מתאימה בצירוף עמדת הצד השני, בהקדם האפשרי.

בשולי הדברים אציין כי ככל שהדיון יערך כמתוכנן, התובעים יהיו ערוכים להשיב, בפתח הדיון, לאמור בסעיף 3 לכתב ההגנה.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ט, 05 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.