מונחת בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 23.6.16, המורה על המבקש להשיב את החומר המעוכב לידי המשיבה.

לאחר עיון בטענות הצדדים אני מורה כדלקמן:

טענת המבקש כי המשיבה ביקשה לבטל עיכבון בטענה של גרימת נזקים כאשר הבקשה הוגשה ללא תצהיר. טענת המבקש כי לאחר שישיב את החומר המעוכב לא תהיה למבקש ערובה להבטיח כי המשיבה תפרע את חובה. המבקש אינו מתנגד להשיב את החומר המעוכב לידי המשיבה וזאת בתנאי כי המשיבה תפקיד ערבון בגובה סכום התביעה להבטחת פירעון החוב למבקש בקופת בית המשפט ולחייב המשיבה בהוצאות צילומים / העתקים של החומר המעוכב.

מנגד טענת המשיבה כי המבקש מעכב המסמכים שלא כדין תוך גרימת נזקים למשיבה. העיכוב נעשה בהעדר כל זיקה להסכם שנכרת בין הצדדים. המבקש הותיר לשיקול דעתו של בית המשפט את הכרעה בשאלת החומר המוחזק בידיו. המבקש בחר לא לפעול לפי ההסדר החוקי, אלא הותיר את הסמכות למתן הוראות לשיקול דעתו של בית המשפט. המבקש מנסה לבצע מקצה שיפורים ולתקן בדיעבד את כתב התביעה ולבסס לעצמו זכות עיכבון.

המבקש בתשובתו טוען כי המשיבה אינה מכחישה כי חייבת כספים למבקש ומנמקת את טענותיה שעיכבון בוטל משהותיר המבקש את שיקול הדעת לבית המשפט.

לאחר עיון בטענות הצדדים ,בשיקולים ובאיזונים הראויים,הגעתי לכלל מסקנה כי החלטתי מיום 23.6.16 נותרת על כנה. המבקש ישיב את החומר המעוכב לידי המשיבה וזאת לאור העובדה כי לו היו למבקש טענות היה עליו להעלותן בטרם מתן החלטה ולא לאחריה כאשר הותיר את שיקול הדעת לבית המשפט במסגרת טענותיו בכתב התביעה למתן הוראות בדבר המסמכים המצויים ברשותו.

המבקש עותר לראשונה רק במסגרת בקשתו לעיון חוזר בבקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערבון/ערובה מתאימה להשבת החומר המבוקש. בקשה זו הינה בבחינת מקצה שיפורים שהמבקש לא עתר מלכתחילה. משהותיר המבקש שיקול הדעת לבימ"ש ללא תנאים מראש, איני סבור כי יש לקבוע תנאים בדיעבד לאחר שבימ"ש נתן החלטתו. אף לא מצאתי בשלב זה טרם הדיון בהתנגדות כדי להורות על הפקדת ערבון/ערובה.

לפיכך, ההחלטה מיום 23.6.16 עומדת בשלב זה בעינה.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ו, 13 יולי 2016, בהעדר הצדדים.