פתח דבר וטענות הצדדים

משלא הוגשה ההבהרה, שהתבקשה בהחלטתי מיום 22.5.17, וחרף חלוף המועד להגשתה, ניתנה בזאת ההחלטה בהעדר ההברה.

מונחת בפני בקשת הנתבעים (בקשה 27) להורות על דחיית התביעה על הסף "מחמת העדר סמכות בינלאומית" (להלן – הבקשה).

בתמצית יוזכר, כי עניינה של התביעה הוא בעסקה שנרקמה בין הצדדים. במסגרת העסקה ביקשו התובעים לרכוש נדל"ן מניב באנגליה, באמצעות הנתבעת 1. התובעים טוענים, כי הנתבע 2 היה הרוח החיה מאחורי העסקה. הנתבע 2 קיבל לידיו באופן אישי כספים מהתובעים לשם רכישת נכסים באנגליה בסך כולל של למעלה ממיליון שקלים חדשים. התובעים טוענים עוד, כי הנתבעים לא שיתפו את התובעים בעניינים מהותיים, הנוגעים לעסקה ולא העבירו לתובעים כל רווח, המגיע להם. התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בהשבת מלוא הסכומים, ששולמו על ידי התובעים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, בסך כולל של 1,300,000 ₪. הנתבעים טוענים, כי התובעים היו זכאים ל-50% מהרווחים שהיו אמורים להתקבל מרכישת הנכסים. בסופו של דבר ההשקעות לא צלחו והנכסים נמכרו בהפסד. הנתבעים מצידם מכחישים את הטענה, ולפיה התחייבו להשיב לתובעים כספים כלשהם.

בבקשה עותרים הנתבעים להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות בינלאומית. לטענת הנתבעים, הפורום הטבעי לקיום ההתדיינות במשפטית הוא בית המשפט באנגליה:

• הנתבעת 1 היא חברה זרה שהתאגדה באנגליה, מענה באנגליה וכל פעילותה העסקית היא באנגליה;
• הנתבע 2 הוא אזרח ותושב אנגליה. מרכז חייו ועסקיו הם שם;
• ההתקשרות מושא כתב התביעה היא לשם רכישת שני נכסי נדל"ן המצויים באנגליה, ניהול הנכסים באנגליה והרווחים היו אמורים להתקבל במטבע זר;
• עדים רלוונטיים לבירור המחלוקת המשפטית מצויים באנגליה: מנהל החברה, רואה החשבון של החברה, מנהלי חברת הבנייה, עורך הדין שטיפל בעסקה, שמאים, סוכני נדל"ן, סוכני חברת משכנתאות ועוד;
• ברור הטענות המשפטיות נכון שיהיו בבית המשפט באנגליה, כך למשל טענת התובעים להרמת מסך ההתאגדות מעל פני חברה זרה, עירוב נכסים ועוד.

בתגובה לבקשה טוענים התובעים, כי הטענות העובדתיות שביסוד הבקשה לא נתמכו בתצהיר, ודי בכך כדי לדחות הבקשה על הסף. עוד נטען, כי ההסכמים מושא התביעה נחתמו בישראל, בעברית, עם אזרח ישראלי. מהבקשה עולה, כי נכסי הנדל"ן, שנרכשו באנגליה, כבר נמכרו. בנסיבות אלו, לא מתקיימת זיקה קניינית, שיכול שיש בה להצדיק את קיום ההתדיינות המשפטית באנגליה. לטענת התובעים, עילת התביעה איננה קמה מכח ההשקעה של התובעים, אלא מכח הסכמת הנתבע 2 להשיב לתובעים סך של 1.3 מש"ח (סעיף 16 לתגובה לבקשה).

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

בית המשפט בישראל קונה סמכותו לדון בתביעה, שבה מעורבים גורמי חוץ בהתקיים אחת מהחלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – תקסד"א). במקרה דנן אין חולק, כי ההתקשרות היתה בישראל. במקרה זה חלות, איפוא, הוראות תקנה 500(4) לתקסד"א. לפיכך קנה בית משפט זה סמכות לדון בתביעה.

עתה עלינו לפנות לבירור הטענה, כי חרף קיומה של סמכות בינלאומית פורמאלית לדון בתביעה, אין לדון בה בפני בית משפט זה מחמת היותו "פורום בלתי נאות".

ככלל, בית המשפט יעתר לטענת פורום לא נאות, רק במקרים מובהקים בהם הזיקה לפורום הזר נוטה בבירור ובאופן משמעותי. בעניין זה ראה האמור ברע"א 2705/97, הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co, פד"י נב(1) 109, 114:

"כשבא בית-המשפט בישראל, כשהוגש בפניו הליך, לשקול אם על-פי מרב הזיקות יש לקיים את ההליך בפניו, או שמא עליו לקבוע כי הוא אינו מהווה את הפורום הנאות, עליו לצאת מההנחה שקנויה לו סמכות לדון בעניין. רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט כי אין הוא הפורום הנאות".

במציאות המודרנית, ולנוכח החידושים הטכנולוגיים המאפשרים תקשורת נוחה וזולה בין מדינות שונות, יטה ביהמ"ש שלא להיעתר בקלות לטענות פורום לא נאות. וכך נכתב בעניין זה ברע"א 2903/96, מסיקה נ' פרופ' דולנס, פד"י נב(1) 817, 821:

"יתרה מכך: המציאות המודרנית מחייבת אותנו שלא לייחס למבחן של מרב הזיקות, כמו לסוגיה של הפורום הבלתי נאות כולה, אותו משקל שייחסנו לו בעבר, כמו שכתב השופט אור ברע"א 2705/95 הנ"ל, בעמ' 114: 'להנחה זו, על פיה בדרך כלל ייטה בית-המשפט לדחות טענת פורום לא נאות, ישנו רציונל נוסף. רציונל זה מבוסס על ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים. בעבר, קשיים שנגרמו לנתבעים, אשר נדרשו להתדיין בפני פורום זר, היו רבים ואמיתיים. אלה נבעו הן מקשיי הקומוניקציה והן מעלותם הרבה. בימינו, בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולרי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק ניכר מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל'כפר אחד גדול', שבו למרחקים שבין מקום אחד למשנהו אין עוד אותה משמעות מכבידה כבעבר. לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן'".

המבחנים שעל ביהמ"ש לשקול בבחינת השאלה מיהו הפורום הנאות לדון בסכסוך המשפטי נזכרו ברע"א 2737/08, ארבל נ' TUI AG, ניתן ביום 29.01.2009 (פסקה 17 לפהס"ד):

"שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי, או שמא פורום זר כלשהו, הוא הפורום הנאות לדון בתובענה: (1) איזה פורום משפטי הוא בעל 'מרב הזיקות' בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה".

על הטוען להיותו של בית המשפט בישראל פורום בלתי נאות להוכיח טענה זו. לעניין זה ראה האמור בע"א 45/90, עבאדה נ' עבאדה, פד"י מח(2)77, 82. אמנם בעניין זה הפנה ב"כ הנתבעים לאמור בע"א 1432/03, ינון ייצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן, פד"י נט(1)345. האמור שם איננו רלוואנטי למקרה דנן. המדובר שם בברירת הדין בתביעת נזיקין. כאן השאלה הנדונה היא שונה לחלוטין, כאשר מדובר בשאלת הפורום הנאות לדון בתביעה. כך גם הם פני הדברים ביחס לדנ"א 4655/09, סקאלר נ' יובינר, פד"י סה(1)735. גם שם נדונה שאלת ברירת הדין בנזיקין, וזאת בשונה מהמקרה דנן.

מן הכלל אל הפרט

אכן, כפי שנטען ע"י התובעים, בקשת הנתבעים לסילוק על הסף הוגשה ללא תצהיר, התומך בטענות העובדתיות שביסוד הבקשה. זאת בניגוד להוראות תקנה 241(א) לתקסד"א, שם נאמר:

"בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".

די בכך כדי לדחות את הבקשה. לצורך קבלת הבקשה היה על הנתבעים-המבקשים להוכיח טענתם. ביסוד הטענה עומדות טענות עובדתיות, לשם דוגמה, היותם של כל העדים הרלבנטיים מצויים באנגליה. בהעדר תצהיר, התומך בטענות העובדתיות שביסוד הבקשה, לא עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם, ולא הוכיחו טענות עובדתיות אלו. על הנתבעים היה להוכיח טענותיהם העובדתיות. לשם כך היה עליהם לתמוך טענות אלו בתצהיר ערוך וחתום כדין. התובעים היו יכולים להתמודד עם טענות אלו ולנסות להפריכן בחקירה נגדית. אי הגשת התצהיר מונע מהתובעים אפשרות זו. אינני רואה דרך אחרת להוכחת הטענות העובדתיות שביסוד הבקשה. אינני מוצא כל נימוק, שיש בו כדי לקבל את טענת הנתבעים, ולפיה היו פטורים במקרה זה מהגשת תצהיר (סעיף 10 לתשובה לתגובה).

הנתבעים אמנם ציינו שישנם בעלי תפקידים זרים שהעדתם תהייה הכרחית לברור המחלוקת (סעיף 10.20 לבקשה), אלא שכאמור לעיל, טענות הנתבעים לא נתמכו בתצהיר. בהעדר התצהיר, לא ניתן לדעת האם אותם בעלי תפקידים הינם אזרחים או תושבים בישראל, האם מקיימים פעילות עסקית או אחרת בישראל, ומהי תדירות הגעתם לישראל, ככל שבכלל מדובר בעדים שמרכז חייהם באנגליה. ממילא לא ניתן לדעת מה מידת זמינותם של אותם עדים לניהול ההליך בישראל, ולא ניתן לקבוע, כי הדבר מקים זיקה לערכאות האנגליות, ולא לאלו שבישראל.

זאת ועוד, בהתאם לאמור בסעיף 49 לכתב התביעה, סעיף 16 לתגובה לבקשה וכן לנוכח עדותו של התובע 1 בפני (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 16.5.17, שורות 8-17 ובהמשך עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 17-25) עילת התביעה – ככל שהיא נוגעת לנתבע 2 – היא בעניין הסכם הלוואה שנכרת בין התובע 2 והנתבע 2 במסגרתו התחייב הנתבע 2 להשיב לתובע את כספי הקרן שהשקיע בסך 1,000,000 ₪ וריבית בסך 300,000 ₪ נוספים. לברור טענות אלו אין כל קשר לחברה הזרה, לנכסים באנגליה או לעדים המצויים – לכאורה – בחו"ל. בעניין זה, אין ספק כי מירב הזיקות לברור הסכסוך בבית המשפט בישראל.

בהקשר זה יצויין, כי הנתבעים ניסו בנוגע לאי הגשת תצהיר מטעמם בתמיכה לבקשה להיתלות באמור ברע"א 5935/97, סיני נ' גלנץ, פד"י נב(1)193. שם הוכר הפטור מהגשת תצהיר בבקשה לביטול עיקול זמני, אך זאת מכח הוראת חיקוק ספציפית, שאינה נוגעת כלל לענייננו. לעניין זה ראה עמ' 197 לפסה"ד הנ"ל. כך גם בנוגע לאמור ברע"א 8420/96, מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פד"י נא(3)789. שם נאמר (עמ' 801):

"... לגבי התקופות שלפני תקופת הביניים הנזכרת ולאחריה – תופס אותו רעיון גם לגבי תקנה 364(ב): יש לתמוך את בקשת הביטול 'בתצהיר לאימות העובדות שעליהן נסמכת הבקשה...'. מקום שאין מבקש הביטול סומך על עובדות, והוא תולה את יהבו, כמו במקרה הנוכחי, אך בחקירתו של המבקש המקורי על תצהירו או בטענות משפטיות – אין צורך בתצהיר".

גם שם מדובר בעניין ביטול עיקול זמני. הדברים שם נאמרו בהתייחסות להוראת חיקוק ספציפית, שאיננה חלה בענייננו. יתירה מכך, נאמר שם במפורש, שהפטור מתצהיר קיים רק כאשר הבקשה אינה נסמכת על טענות עובדתיות, שאם לא כן, יש לתמוך הבקשה בתצהיר. כפי שנאמר לעיל, במקרה שבפני נסמכת הבקשה גם על טיעונים עובדתיים, ואלו לא נתמכו בתצהיר כנדרש.

סיכום

בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף "מחמת העדר סמכות בינלאומית" – נדחית. נקבע בזאת, כי ההליכים בתיק ימשיכו להתברר בפני בית משפט זה.

הוצאות הבקשה תלקחנה בחשבון בסיומם של ההליכים בתיק.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ז, 28 מאי 2017, בהעדר הצדדים.