א. כללי

1. בין התאריכים 6.1.13 – 8.1.13 ירדו גשמים רבים מעל שמי העיר נתניה. בעקבות הגשמים הוצפו אזורים שונים ברחבי העיר, וכתוצאה מכך נגרם נזק למבנים ולרכבים רבים.
2. לפניי עשר תביעות שיבוב מאוחדות, אשר עניינן תגמולי ביטוח ששילמו התובעות למבוטחיהן בגין נזקים שנגרמו לרכושם כתוצאה מאירועי הגשמים וההצפות האמורים, בסך כולל של מעל מיליון ₪.
3. השאלה הטעונה הכרעה בכל עשר התביעות המאוחדות שבפניי היא האם יש לחייב את עיריית נתניה (ובתביעה אחת גם את תאגיד המים העירוני שלצידה) באחריות לנזקי הצפה אלו.
4. על מנת לפשט את הדיון ככל הניתן, אחלק את התביעות לשלוש קבוצות עיקריות (כפי שנעשה גם במסגרת ההחלטות לאורך ניהולו של ההליך) לפי סוג הרכוש המבוטח וזהות המבטחת:

• הקבוצה הראשונה עניינה נזקים שנגרמו למבנים המבוטחים אצל כלל חברה לביטוח בע"מ ברחובות הצורן, וולפסון והנוטע שבנתניה. קבוצה זו מתייחסת לת.א. 41110-07-15 ותכונה להלן "תביעת כלל מבנים".
• הקבוצה השנייה עניינה נזקים שנגרמו לכלי רכב המבוטחים אצל איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ. קבוצה זו מתייחסת לת.א. 14431-12-15 ותכונה להלן "תביעת ישיר רכבים".
• הקבוצה השלישית עניינה נזקים שנגרמו לכלי רכב המבוטחים אצל כלל חברה לביטוח בע"מ. קבוצה זו מתייחסת לת.א. 48487-06-14; ת.א. 49741-06-14; תא"מ 57337-05-16; תא"מ 57342-05-16; תא"מ 57346-05-16; תא"מ 57742-05-16; תא"מ 58073-05-16; תא"מ 59563-05-16 ותכונה להלן "תביעת כלל רכבים".

1. אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר שמיעת עדויותיהם של מספר לא מבוטל של עדים בענייני אירועי ההצפה מושא התביעות דנן, ולאחר עיון בחומר הראיות הענף בתיק, שוכנעתי כי אמנם ירדו גשמים רבים בנתניה בתאריכים המדוברים ואולם מדובר בגשמים אשר עיריית נתניה ומי נתניה בע"מ יכולות וצריכות היו לצפות.
2. הגם שעיריית נתניה מחזיקה מחלקת מים ביוב ותיעול, והגם שהיא פועלת מזה שנים באמצעות קבלנים חיצוניים לתחזוקת מערכת הניקוז שלה – עדיין לא עלה בידיה להוכיח שפעלה כפי שרשות מקומית סבירה יכולה וצריכה הייתה לפעול הן במישור תכנון מערכת הניקוז העירונית והתאמתה לצרכי העיר המשתנים והן במישור תחזוקתה השוטפת.
3. התמונה שהצטיירה ביחס לעיריית נתניה היא תמונת מצב עגומה למדיי – תמונה של רשות המתנהלת במידה רבה מכוח האינרציה, לא דואגת לנהלים ולהנחיות ברורים וכתובים שייושמו באופן מתואם והרמוני בין כלל מחלקותיה, לא פועלת לתיעוד פעולות התכנון והתחזוקה השוטפת שהיא מבצעת, ונסמכת במידה רבה מדי על רצונם הטוב של עובדיה.
4. בנוסף, כפי שאראה להלן, חלק מנזקי ההצפה מושאי התביעות שלפניי מקורם בכשלים במערכת הביוב העירונית – מערכת שהועברה לסמכותו של תאגיד המים העירוני, מי נתניה בע"מ (להלן – "מי נתניה"). למרות האמור, איש מטעם מי נתניה לא נתן תצהיר, איש מטעמה לא הובא למתן עדות, ולא הוצגו כל מסמך או ראיה אשר יוכלו לשפוך אור על התנהלותה של מי נתניה בתחזוקת מערכת הביוב בכלל ובמהלך אירועי הגשם של ראשית ינואר 2013 בפרט.
5. התוצאה המתחייבת ממסקנות אלו אחת היא – הטלת חבות בנזיקין על עיריית נתניה (ולפי העניין גם על תאגיד המים העירוני) בגין נזקי ההצפה מושא התביעות שבפניי.
6. בפרק ב' להלן אסקור באופן תמציתי את עיקר טענותיהם של הצדדים בתביעות השונות. בהמשך, בפרק ג' אציג את המסגרת הדיונית ואת השאלות העובדתיות והמשפטיות המשותפות לעשר התביעות המאוחדות ואדון בהרחבה בכל אחת משאלות אלו. בפרק ד' אתייחס לנסיבותיה הפרטניות של תביעת כלל מבנים ואכריע בשאלות המשפטיות והעובדתיות הייחודיות לה. כך גם אעשה בפרק ה' ביחס לתביעת ישיר רכבים, ובפרק ו' ביחס לתביעת כלל רכבים. בפרק ז' אציג בתמצית את תוצאותיו האופרטיביות של פסק הדין.

ב. תמצית טענות הצדדים בתביעות השונות

1. ב"כ הצדדים לא חסכו מילים בכתבי הטענות מטעמם כמו גם בסיכומים שהגישו בכתב. על מנת לפשט הדיון ולייעלו ככל הניתן אפרט להלן את עיקר הטענות שהועלו בכתבי הטענות ובסיכומים במאוחד.
2. בתביעת כלל מבנים אשר הוגשה כנגד עיריית נתניה וכנגד מי נתניה בע"מ – תאגיד המים והביוב העירוני, נטען כי בין התאריכים 6.1.2013-9.1.2013 ירדו בעיר נתניה ממטרים רבים שגרמו ככל הנראה לקריסת מערכת הניקוז/התיעול/הביוב העירונית. כתוצאה מכך הצטברו מים רבים ברחובות בהם נכסים השייכים למבוטחי התובעת, הציפו את הנכסים וגרמו לנזקי רכוש רבים בגינם פיצתה התובעת את מבוטחיה.
3. בתביעת ישיר רכבים ובתביעת כלל רכבים, אשר הוגשו כנגד עיריית נתניה (ולא כנגד מי נתניה), העלו התובעות טענות דומות לאלו שבתביעת כלל מבנים, וטענו כי בין התאריכים 6.1.13 – 8.1.13 ירדו גשמים רבים בעיר נתניה אשר לא הוגדרו על ידי השירות המטאורולוגי כאירוע גשם חריג, וכתוצאה מכשל במערכת הניקוז וכתוצאה מסתימת פתחי ניקוז רבים מפסולת וסחף, הצטברו מים רבים אשר לא נקלטו במערכת הניקוז ומשכך הוצפו כבישים וחניונים בעיר נתניה ונגרמו נזקי רכוש לרכבים המבוטחים אצל התובעות.
4. לטענת התובעות בכל עשר התביעות המאוחדות, מאחר שהנתבעות או מי מהן היו בעלות השליטה בתכנון, בתחזוקה ובתפעול של מערכות הניקוז/התיעול/הביוב – לפי העניין, התקיימו התנאים להיפוך נטל הראיה מכוח סעיפים 41 ו – 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין"). לחלופין נטען, כי מערכות הניקוז/התיעול/הביוב לא התאימו לקליטת מי גשמים או ביוב, לא היו תקינות ולא פעלו כראוי והנתבעות התרשלו בטיפול בהן.
5. עוד טענו התובעות כי אירועי ההצפה נגרמו בשל רשלנותן של הנתבעות, בכך שלא נהגו כפי שרשויות זהירות וסבירות היו צריכות לנהוג בכל הנוגע לתכנון מערכות הניקוז/התיעול והביוב בתחומי אחריותן, לתחזוקתן השוטפת ולבדיקתן העתית וכי היה עליהן לצפות את הנזקים שנגרמו ולמונעם, בין היתר לנוכח אירועי הצפה קודמים בעיר. הנתבעות כשלו בכך שלא עשו כן. עוד נטען כי עיריית נתניה כשלה בכך שלא נערכה לחורף ובכלל זה לא מנעה סכנת הצפות באמצעות פינוי פסולת וגזם מפתחי הניקוז לפני ירידת הגשמים ובכך שלא הזהירה את משתמשי הדרכים בתחומיה בדבר האפשרות להצפה.
6. עוד טענו התובעות כי הנתבעות הפרו חובות חקוקות המוטלות עליהן בדברי חקיקה שונים ואשר תכליתם הגנה על תושבי נתניה ובתוכם מבוטחי התובעות, ואשר הפרתן הביאה לגרימת הנזק מהסוג אליו התכוונו אותם חיקוקים.
7. בסיכומיהן ציינו התובעות כי הגשמים בתאריכים מושאי התביעות דנן לא היו נדירים אלא להיפך, מדובר באירועי גשם החוזרים על עצמם ואשר ניתן וצריך היה לצפותם. לטענתן, עיריית נתניה טוענת בהליכים המתנהלים כנגדה ל"גשם חריג" אולם כמעט כל חורף מתרחשים אירועי הצפות בעיר נתניה כאשר העירייה יושבת בחוסר מעש ולא עושה דבר. כמו כן, חלק מאירועי ההצפה מושא התביעות דנן אירעו ביום 6.1.13 כך שטענת הנתבעות לגשם המצטבר על פני מספר ימים ממילא אינה רלוונטית ביחס אליהם.
8. מוסיפות וטוענות התובעות כי על תכיפות אירועי ההצפה בעיר ועל הצפיות להתרחשותם ניתן ללמוד גם מהפסיקה הענפה אליה הן מפנות, ולשיטתן יש לדחות את טענות הנתבעות למעשה בית דין ביחס לתביעות שהוגשו נגדה וסולקו, שכן עסקינן לכל היותר בהשתק פלוגתא משום שאין מדובר באותם צדדים או באותו אירוע ובכל מקרה טענה זו מהווה חרב פיפיות כלפי הנתבעות שכן בחלק לא מבוטל מפסקי הדין מתקיים השתק פלוגתא כלפי הנתבעות ביחס לאי-חריגות הגשם ולאי תחזוקה של מערכת הניקוז והביוב.

1. התובעות מוסיפות וטוענת כי התיאוריה שמבקשות הנתבעות לאמץ, לפיה מקור ההצפה ברוב הצורן הוא קיומו של שקע אבסולוטי באזור, כך שכמות המים המצטברת שם לא מספיקה להתנקז לנחל אילנות ויש להגדיל את הנחל – מהווה הרחבת חזית אסורה, ומכל מקום משלא פתחו הנתבעות חזית כלפי רשות הניקוז האחראית על ניקוז הנחלים בישראל –אין להישמע לטענה זו.
2. גם לגופו של עניין טענו התובעות כי המומחה מטעם הנתבעות איננו מהנדס אזרחי או מהנדס מים ואינו מתכנן מערכות ניקוז כך שממילא איננו מוסמך לחוות דעה באשר לסיבת ההצפות ולאופן בו נכון וצריך לתכנן מערכת ניקוז, חוות דעתו נסמכה על נתונים שלא הוצגו לגביהם אסמכתאות באופן שממילא די בו כדי להעדיף את חוות דעת המהנדס מטעם התובעות.
3. בנוסף, מהראיות הדלות שהציגו הנתבעות עולה כי הנתבעות ידעו שאזור התעשייה צורן מצוי בשקע אבסולוטי (אמבטיה) ולכן צפוי להצפות שנה אחר שנה, ידעו כי ברחוב וופלסון אין מערכת ניקוז תת קרקעית והמים נקווים על פני הרחוב ללא קולטנים, וידעו כי ברחוב הנוטע קיימת בעיית ביוב וניקוז אולם ישבו באפס מעשה.
4. לטענתן תמונות ההצפה באזור התעשייה צורן אינן מחזה נדיר בעיר, ו "הכתובת הייתה על הקיר". למרות זאת, הראיות והעדויות מלמדות על כך שעיריית נתניה מקצה תקציב דל למחלקת הניקוז שלה המונה עובדת אחת בלבד ולא הציגה כל ראיה לפרויקטים לשדרוג מערכת הניקוז ברחובות העיר – לא עובר לאירועי ההצפה מושא דיוננו ולא לאחריהם.
5. הנתבעות חדלו אפוא בתכנון מערכת הניקוז, בתחזוקתה השוטפת, בטיפול במערכת הביוב, בתקצובה הדל והלקוי של מחלקת מים ביוב ותיעול (מב"ת) בעיר, ובכך אפשרו את התרחשות אירועי ההצפה.
6. עוד טענו התובעות, כי הראיות והעדויות מלמדות על כך שלמרות ההתרעה שקיבלה העירייה לטענתה לפני אירועי 1/2013 – לא עשתה דבר למניעת ההצפות הספציפיות הצפויות.
7. הנתבעות - עיריית נתניה ומי נתניה (בתביעת כלל מבנים) ועיריית נתניה (בתביעות כלל רכבים וישיר רכבים) הכחישו את אחריותן לאירועי ההצפה, את הנזקים הנטענים ואת הקשר הסיבתי בין ההצפה לבין הנזקים הנטענים. הנתבעות גם הכחישו את התקיימות הנסיבות המצדיקות את היפוך הנטל בענייננו לפי ס' 41 ו – 38 לפקודת הנזיקין.
8. לטענת הנתבעות, מדובר באירועי הצפת מי גשם ללא קשר לתשתית הביוב העירונית – כפי שניתן ללמוד מחומר הראיות ומהעדויות שבתיק, באופן שמחייב דחיית תביעת כלל מבנים כנגד תאגיד המים העירוני "מי נתניה בע"מ".
9. עוד טענו הנתבעות כי בחורף שבין 2012-2013 ירדו כמויות גשמים חריגות. בין התאריכים 5.1.13 – 10.1.13 התחוללה סופת גשמים ששיתקה אזורים רבים בארץ עם פרצי גשם שירדו בזמנים קצרים והצטברו באזור העיר נתניה לכמות ממוצעת שבין 220-240 מ"מ. ביום 8.1.13 הגיעה הסופה למלוא עוצמתה וירדו כ - 80 מ"מ גשם כאשר הכמות הממוצעת השנתית עומדת על כ – 500 מ"מ גשם, ועל אף שמערכת הניקוז מתוכננת להתמודד עם כמות גשמים העולה על הממוצע הרב שנתי, בנסיבות המתוארות לא קמה אחריות לעירייה שכן לא קיימת מערכת ניקוז עירונית המסוגלת להתמודד עם כמות גשמים כה רבה בזמן כה קצר.
10. לטענתן, הנחלים המנקזים את מי הגשמים עלו על גדותיהם לשיא שלא היה כמותו בעבר ומנעו את ניקוז המים אליהם מתוך רחובות העיר ומדובר ב"אירוע היסטורי" שלא היה כמוהו במהלך 56 שנות מדידה.
11. בהתאם טענו הנתבעות כי אין לייחס להן אחריות לנזקי מבוטחי התובעות מן הטעם שמדובר בנזק טבע או "אסון טבע" שלא ניתן היה לצפותו מראש לפי ס' 64(1) לפקודת הנזיקין.
12. עוד טענו הנתבעות כי גם במהלך סופות גשם שאינן כה חריגות נגרמות לעתים הצפות נקודתיות עקב עלי עצים, ניילונים ופסולת אחרת אשר סותמים את הקולטנים, באופן שגם פעולות ניקוי הרחובות להן דואגת העירייה מספר פעמים בשבוע אינן יכולות למנוע, מה גם שבאירועי הסופה מושא דיוננו הנחלים באגני הניקוז סביב העיר נתניה עלו על גדותיהם ומנעו את ניקוז המים אליהם.
13. לטענת הנתבעות מחומר הראיות שהוצג עלה כי העירייה פועלת לניקוי ולהכנת מערכת הניקוז לקראת החורף בעלות שנתית של מעל 300,000 ₪; עם קבלת התחזית על גשמים צפויים מכריזה העירייה על נוהל סדור של "כוננות סערה" ומעמידה בכוננות את כל העובדים הרלוונטיים; ומן הראיות שהוצגו עלה כי ההצפה שאירעה ברחוב הצורן ביום 6.1.13 לא נגרמה בשל קולטנים סתומים או שוחות ניקוז סתומות.
14. עיריית נתניה טענה כי פעלה כפי שרשות עירונית סבירה צריכה לפעול, כי היא מתחזקת את מערכת הניקוז באופן שוטף ומכינה אותה כדבעי לחורף, וכי במהלך החורף היא מפעילה צוותים שתפקידם לנקות את הקולטנים מהסחף ומהפסולת הנסחפים אליהם עם מי הגשמים. עיריית נתניה אף הפנתה לפסיקה שדנה בהיערכות העירייה לחורף 2013 וקבעה כי העירייה פעלה בסבירות הן בהכנת המערכות לחורף והן בטיפול בתקלות בימי הגשם.
15. יצוין כי בסיכומים שהגישה העירייה לא העלתה את הטענה שצוינה במקור בכתב ההגנה, לפיה פסקי הדין אליהם הפנתה מהווים "מעשה בית דין", ומשכך מוחזקת כמי שוויתרה על טענתה לעניין זה.
16. הנתבעות טענו עוד כי הנחלים המנקזים את מי הגשמים של העיר נתניה אל הים הם באחריות תכנונית ותחזוקתית של רשות הניקוז ולא של העירייה.
17. ביחס לחלק מהתביעות טענה עיריית נתניה להיעדר אחריות מטעמים שונים או לאשם תורם של מבוטחי התובעות – טענות להן אדרש בהמשך, עת אדון בכל תביעה באופן פרטני.

ג. מסגרת הדיון והשאלות המשפטיות והעובדתיות הטעונות הכרעה - כללי

ג.1. כללי

1. למעשה כל עשר התביעות שלפניי מכוונות כלפי הנתבעות טענות להתרשלות בתכנון מערכת הניקוז ומערכת הביוב העירונית של העיר נתניה או התרשלות בתחזוקתן השוטפת של מערכות אלו כחלק מההיערכות של העירייה ושל תאגיד המים העירוני לחורף, כמו גם טענות בדבר הפרת חובות חקוקות מצד הנתבעות.
2. בכל אחת מהתביעות העלתה עיריית נתניה (ובתביעת כלל מבנים גם מי נתניה, תאגיד המים העירוני) את הטענה כי אירועי הגשמים הרלוונטיים להצפות מושא התביעות דנן היו חריגים ונדירים באופן הפוטר אותן מחבות נזיקית כלשהי לפי ס' 64(1) לפקודת הנזיקין.
3. בהמשך, בכל אחת מהתביעות עוררו התובעות טענה להיפוך הנטל לפי ס' 41 ו – 38 לפקודת הנזיקין. למרות השוני ביישום הפרטני של התקיימות תנאי ס' 41 ו – 38 לפקודת הנזיקין בתביעות השונות, המסגרת המשפטית להחלת סעיפים אלו משותפת לכלל התביעות, וכך גם משותפת לכל התביעות השאלה האם, בהנחה שהתקיימו התנאים להיפוך הנטל עלה בידי הנתבעות להראות כי לא התרשלו, והאם - בהנחה שלא התקיימו התנאים להיפוך הנטל – עלה בידי התובעות לשכנע כי הנתבעות התרשלו בתכנון מערכת הניקוז/הביוב העירונית ו/או בתחזוקתן השוטפת ו/או בהיערכותן לאירועי הגשם של חורף 2012-2013.
4. לאחר ליבון הסוגיות העובדתיות והמשפטיות המשותפות לכלל התביעות, אתפנה לבחינת הטענות הספציפיות הנוספות הייחודיות לכל תביעה וליישומם של הממצאים והמסקנות הכלליים על נסיבותיה העובדתיות הייחודיות של כל תביעה או קבוצת תביעות.

ג.2. חובתה של רשות מקומית להסדרת הניקוז בתחומיה וחובתו של תאגיד המים העירוני לדאוג להסדרת הביוב - כללי

1. אין חולק על כך שבין חובותיה של כל רשות מקומית כלפי ציבור תושביה, נמנית גם החובה לדאוג לניקוזם התקין של הרחובות.
2. על פי ס' 235 לפקודת העיריות:

"בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

....

(2)  תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;"

1. אמנם, המשפט הישראלי אינו מכיר כדבר המובן מאליו בגזירתה של חובת זהירות מתפקיד ומסמכויות שהוקנו לרשות שלטונית על פי חוק, ולא תמיד תנביע סמכות סטטוטורית חובת זהירות חופפת לחלוטין מקום שאיזון בין שיקולי מדיניות המתחרים ביניהם יוביל למסקנה שאין לגזור חובת זהירות מן הסמכות הסטטוטורית (ר' למשל ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.2006) להלן – "עניין עיריית חיפה").
2. לצד זאת, בהקשר הקונקרטי של חובתה של רשות מקומית לדאוג לניקוז הרחובות שבתחומיה, נפסק כי הסמכות הסטטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטטוטורית, מהוות אינדיקציה משמעותית לעניין סטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצדו בקיום חובותיו הסטטוטוריות תגרום נזק.
3. משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום. המידע, השליטה והפיקוח באשר לאיכותה ולמצבה של תשתית הניקוז העירונית מצויים בידי העירייה מתוקף סמכויותיה על פי דין. היא, אפוא, הגורם שבידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת צורכי הניקוז בשטח המצוי בתחום שיפוטה והיא מונעת הנזק היעילה ביותר. בשל כל אלה, יכולה וצריכה עירייה סבירה לצפות כי התרשלות מצידה בביצוע הפעולות הנדרשות להקמה, לתחזוקה ולהתאמה של תשתית הניקוז העירונית, לרבות על דרך של מחדל, עלולה לגרום נזקים למבנים ולתושבים כתוצאה מהצפה (ר' עניין עיריית חיפה לעיל, פס' 27 לפסק הדין).
4. אכן, צודקות הנתבעות בטענתן כי אחריותה של הרשות המקומית לדאוג לניקוז הרחובות שבתחומיה כאמור אינה אחריות מוחלטת. לשם חיוב הרשות בנזיקין יש להוכיח כי הרשות חרגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה ממנה ולא נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע את הכשל. השאלה מהם אותם אמצעים סבירים תלוית נסיבות, ועליה לשקול, בין היתר את ההסתברות להתרחשותו של הנזק, את ההוצאות הנדרשות למניעתו, את חומרת הנזק, את הערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, את היכולת היחסית למנוע את הנזק וכיוצא באלו שיקולים המבטאים את רעיון האשמה והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר הרשות המקומית צריכה לנקוט אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא הם אמצעים שסביר לנקטם בנסיבות העניין (ר' ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784 (1996) להלן – "עניין צבי"; וכן ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 (1983)).
5. בדומה לאחריותה של הרשות המקומית לדאוג לניקוז מי הגשמים בתחומיה, מאז חקיקתו של חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א – 2001 (להלן – "חוק תאגידי מים וביוב") האחריות לתכנון מערכות המים והביוב בתחומי הרשות המקומית, להקמתן של מערכות אלו, לתפעולן ולתחזוקתן השוטפת הועברה לתאגיד המים העירוני.
6. גם על תאגיד המים העירוני, בדומה לרשות המקומית שבתחומיה הוא פועל, לצפות כי תושבי הרשות עלולים להינזק באם לא יקיים את חובותיו הסטטוטוריות ולא ידאג להקמת תשתית מים וביוב התואמת את הצרכים במקום ולתחזוקתה.
7. טרם תיבחן השאלה כלום הפרו עיריית נתניה ומי נתניה את חובותיהן לדאוג לתקינות מערכת הניקוז והביוב של הרחובות שבתחומיהן אם לאו, יש לבחון תחילה האם עלה בידיהן להוכיח טענתן לפטור מחבות נזיקית בגין נזקי ההצפות מושא התביעות שלפניי בשל נדירותם של אירועי הגשמים והיותם "מקרה טבע בלתי רגיל".

ג.3. האם התקיימו בענייננו תנאי ס' 64(1) לפקודת הנזיקין והאם אירועי הגשמים היוו "מקרה טבעי בלתי רגיל" הפוטר את הנתבעות מכל חבות לנזקים שנגרמו בעטיים?

1. כאמור, בכתבי ההגנה העלו הנתבעות את הטענה לפטור מחבות נזיקית לנוכח התקיימות תנאי ס' 64(1) לפקודת הנזיקין בענייננו.
2. על פי ס' 64 לפקודת הנזיקין אשר כותרתו "גרם נזק באשם":

"'אשם' הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:

1. הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;

..."

(ההדגשה שלי – מר"א).

1. הנטל להוכיח טענה שכזו מוטל כמובן על הנתבעות שהעלו הטענה כטענת הגנה כללית, ונשאלת השאלה האם עלה בידיהן להוכיח כי הגשמים שירדו בתאריכים 6.1.2013-8.1.2013 היו נדירים בעוצמתם עד כי לא ניתן ולא צריך היה לצפותם מראש.
2. כאמור, תביעת כלל מבנים מתייחסת לנזקי רכוש שנגרמו ביום 6.1.13 למבני המבוטחים ברחוב הצורן שבאזור התעשייה בנתניה המצוי מבחינה גיאוגרפית באזור של שקע אבסולוטי ואשר לגביו טענה עיריית נתניה בחוות הדעת מטעמה (ולא בכתבי ההגנה) למאפייני ניקוז ייחודיים; לנזקי רכוש שנגרמו למבנים ברחוב וולפסון ביום 8.1.13 ולנזקי רכוש שנגרמו לדירת מגורים ברחוב הנוטע ביום 6.1.13. תביעות כלל רכבים וישיר רכבים מתייחסות לנזקים לרכבים בכל רחבי העיר לרבות באזור רחוב הצורן ובסביבתו, וזאת בתאריכים 6.1.13 או 8.1.13.
3. התובעות הסתמכו על חוות דעת מטאורולוגית שנערכה על ידי הגב' נעמה איזנברוך (חוות דעת נוספת שתמכה בה, לעניין תשתית הניקוז בעיר נתניה, הייתה של המהנדס אהוד לשם). מנגד, הנתבעות הגישו חוות דעת מטאורולוגית שנערכה על ידי ד"ר נוח וופלסון (חוות דעת נוספת שתמכה בה, לעניין מצב תשתית הניקוז בעיר נתניה, הייתה של המומחה שמואל ארבל).

1. אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר שבחנתי את חוות הדעת ולאחר ששמעתי את עדויותיהם של שני המומחים בתחום המטאורולוגיה כמו גם את המהנדס לשם מטעם התובעת ואת המומחה ארבל מטעם עיריית נתניה, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי הנתבעות להוכיח שאירועי הגשם בנתניה בתאריכים המדוברים עומדים בתנאי ס' 64(1) לפקודת הנזיקין ואין מדובר באירועי גשם המהווים כוח טבע בלתי רגיל שיש בו כדי לפטור את הנתבעות באופן גורף מחבות נזיקית, ואנמק.
2. ראשית, אני סבורה כי מסד הנתונים שעמד בבסיס חוות דעתו של ד"ר וולפסון והאופן בו הסיק את המסקנות שבחוות דעתו מעוררים קשיים לא מבוטלים, באופן שמקשה להסתמך על חוות דעתו.
3. אפתח בכך שד"ר וולפסון הדגיש בחוות דעתו את נדירותם של אירועי הגשם בחודש ינואר, בשונה משכיחותם של אירועים בסדר גודל כזה בעונת גשם כוללת, באופן שניסה לצייר את אירועי הגשם מושא דיוננו כנדירים יותר. ואולם, הרלוונטיות היחידה לטעמי בהקשר זה היא לנתונים בדבר שכיחות אירועי גשם מן הסוג והעוצמה מושא דיוננו ב"עונת גשם". תכנון מערכת הניקוז העירונית לא יכול ומובן כי גם איננו צריך לייצר דיפרנציאציה בין חודשים שונים, ולא יעלה על הדעת כי ביחס לחודשי ינואר תתוכנן ותופעל מערכת ניקוז אחת וביחס לחודש פברואר תתוכנן ותופעל מערכת ניקוז אחרת. מערכת הניקוז העירונית אחת היא, ועליה להתאים עצמה לתנאי הגשם הצפויים בעונת גשם, ללא כל הבחנה בין חודשי העונה השונים.
4. מסקנתי זו – הנגזרת מהפעלת שיקולי הגיון בסיסי של "הדיוט" מן היישוב – מצאה חיזוק ותמיכה גם בחוות דעתו של מהנדס לשם מטעם התובעות, אשר אמנם איננו מומחה במטאורולוגיה ואולם הוא מומחה בהנדסה סביבתית ובעל נסיון בתכנון וייעוץ לפרויקטים בתחום המים, ולפיה "תקופת החזרה" לתכנון מערכות ניקוז לא נבחנת לחודש ספציפי בשנה (עמ' 13 לחוות דעתו).
5. כאשר הופנו לד"ר וולפסון שאלות לעניין זה בחקירתו הנגדית הוא השיב תשובות ארוכות ומסורבלות אשר אודה כי לא הצלחתי לחלץ מהן הסבר מניח דעת או אחר כלשהו לשימת הדגש על חודש ינואר דווקא להבדיל מחודשים אחרים שנהוג לייחס לעונת הגשם (ר' למשל עמ' 55-54 לפרוטוקול). אדרבה, בעדותו הודה ד"ר וולפסון כי יש מספר חודשים שהם חודשי חורף מרכזיים בהם יכולות לרדת כמויות גשם גדולות, ואלו הם בד"כ חודשי נובמבר; דצמבר; ינואר, פברואר ולעתים נדירות גם מרץ ואוקטובר (עמ' 55 שורות 26-23; עמ' 56 שורות 2-1 לפרוטוקול).
6. די לטעמי כבר בטעם זה כדי לצבוע את חוות הדעת המטאורולוגית שהוגשה מטעם הנתבעות כחוות דעת מגמתית המנסה להעצים ולהאדיר את ממדי הגשם מעבר לפרופורציות הראויות. דומה כי המגמתיות שבחוות הדעת מוצאת חיזוק גם בכך שד"ר וולפסון ניסה להרחיק עצמו בחקירתו הנגדית (באופן מעט תמוה) מן הטענה כי החברה שבבעלותו מספקת שירותי חיזוי מזג אוויר לעיריית נתניה במהלך השנים האחרונות (ר' עמ' 56; עמ' 57 שורות 21-1 לפרוטוקול).
7. זאת ועוד; בחוות דעתו טען ד"ר וולפסון כי בנתניה אין תחנת מדידה לגשמים ולכן הסתמך על נתונים ממספר רב של תחנות מדידה (ס' 1.2 לחוות דעתו), והפנה לדו"ח השירות המטאורולוגי (נספח 1 לחוות דעתו) הקובע כי אירוע בסדר גודל כזה מבחינת כמויות גשם "מתקבל בממוצע אחת ל – 10-15 שנים" (ס ' 1.3 לחוות דעתו). ואולם, חוות דעתו התעלמה מן העובדה – האקוטית לטעמי - שבנתניה הייתה תחנת מדידה פעילה עד שנת 2011.
8. כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית לא מצאתי בפיו הסבר מניח דעת למחדלו, זולת טענתו כי התחנות האחרות שלקח "זה מספיק טוב בשביל הסטטיסטיקה" וכי איננו מכיר את ההצבה של התחנה בנתניה והאם הזיזו אותה במרוצת השנים מבניין פלוני לבניין אלמוני. אודה ואתוודה כי לא הצלחתי להבין את ההבחנה שביצע ד"ר וולפסון בין נתונים שאסף מתחנות המדידה של השירות המטאורולוגי מאתר האינטרנט לבין נתונים מתחנת המדידה שהייתה קיימת בעיר נתניה, על סמך מה ביסס את מסקנתו כי מיקום תחנות המדידה בהן בחר לא הוזז עם השנים ומה גרם לו לחשוד שדווקא מיקום תחנת המדידה בנתניה עצמה כן הוזז עם השנים באופן שגרם לו שלא להתייחס כלל לנתונים שאספה ואשר על פני הדברים אמורים לספק מידע מדויק יותר ביחס לנושא חוות הדעת (עמ' 60 שורות 26-25; עמ' 68-61 לפרוטוקול).
9. התהייה התחדדה בהמשך חקירתו הנגדית של העד, כאשר הוצגו לו נתונים מתחנת המדידה של נתניה מהם עולה כי כמות של 80 מ"מ ליממה היא מחזה נפוץ בעיר (עמ' 106 שורות 26-23; עמ' 107 לפרוטוקול).
10. אמנם, הגב' נעמה איזנברוך מטעם התובעות ציינה בחוות דעתה כי נכון למועד עריכת חוות דעתה לא פעלה בעיר נתניה תחנה מטאורולוגית למדידת משקעים וכי התחנה שהייתה קיימת שם נסגרה בשנת 2011 ולפיכך הנתונים שנבחנו על-ידה התייחסו לחמש תחנות מדידה סמוכות. ואולם הגב' איזנברוך – בשונה מד"ר וולפסון – כן התחשבה בחוות דעתה בנתונים מתחנת המדידה בנתניה עד לשנת 2011, עת נסגרה.
11. בנוסף, טרם אוחד הדיון בעשר התביעות דנן, הגישה עיריית נתניה כתבי הגנה במספר תביעות, אליהן צורפה חוות דעת קודמת וקצרה יותר של ד"ר וולפסון, שם ציין כי יש לצפות ליום גשם עם כמות משקעים של 75 מ"מ ומעלה בנתניה אחת לשלוש עונות גשם (ר' למשל חוות הדעת שצורפה לכתב ההגנה מיום 30.7.14 בת.א. 48487-06-14). המדובר אפוא באירוע שאינו אירוע נדיר או חריג.
12. בחקירתו הנגדית עומת ד"ר וולפסון עם תעודת עובד ציבור שהוגשה בהליך אחר על ידי ד"ר עמוס פורת בקשר לאירועי גשם מיום 30.10.2009 שם קבע ד"ר פורת כי באותו תאריך ירדו כמויות גשם של 50-80 מ"מ ותקופת החזרה של אירוע כזה היא אחת ל – 2-6 שנים (נספח 2 לחוות דעתו של מר אהוד לשם). ד"ר וולפסון לא אישר ולא הכחיש את תוכנה של תעודת עובד הציבור (עמ' 98 שורות 26-25; עמ' 100-99 לפרוטוקול).
13. לפרטים האמורים יש כמובן משמעות ראייתית, הפוגעת לטעמי באופן מהותי במשקל שיש להעניק לחוות דעתו של ד"ר וולפסון בענייננו.
14. שנית, לא שוכנעתי כי בחינת מידת החריגות של גשמי הסערה של תחילת ינואר 2013 צריכה להימדד במונחים שעתיים או דו-יומיים או סופתיים כפי שניסה לשכנע ד"ר וולפסון, אלא שוכנעתי כי הבחינה צריכה להימדד דווקא במונחים יומיים כפי שנעשה בחוות דעתה של הגב' איזנברוך, וכי בחינה זו מובילה למסקנה שאירועי הגשם בינואר 2013 לא היו חריגים.
15. הגב' איזנברוך מציינת בחוות דעתה כי ממוצע המשקעים החודשי בחודש ינואר בין השנים 1980/81-2009/10 הוא 139 מ"מ; אל מול ממוצע חודשי של 124 מ"מ בחודש דצמבר ו – 100 מ"מ בחודש פברואר. בנוסף מראה גב' איזנברוך בחוות דעתה כי בשנים האחרונות היו מספר אירועים עם כמויות גשמים יומיות דומות, לרבות בעיר נתניה (לשם המחשה היא מציגה נתונים מן השנים 2000; 2001; 2007; 2008; 2009; 2010; 2013 ו – 2015), ללמדך שאין מדובר באירועי גשם חריגים במונחים של כמויות גשם יומיות.
16. אני סבורה כי חוות דעתה של גב' איזנברוך לא נסתרה ולא נסדקה בחקירה הנגדית. אמנם, בחקירתה הנגדית עלה כי תחנות המדידה מהן דלתה נתונים לצורך עריכת חוות דעתה הן תחנות של השירות המטאורולוגי ושל משרד החקלאות והודתה כי קיימות תחנות נוספות יותר קרובות לנתניה שלא דלתה מהן נתונים בין מטעמים של היעדר נגישות לנתונים ובין מטעמים של היעדר אמינות (ר' עמ' 31 שורות 26-24; עמ' 32; עמ' 35 שורות 6-4 לפרוטוקול). גב' איזנברוך הודתה כי תחנות המדידה מהן דלתה נתונים לצורך חוות הדעת אינן מספקות מדדי גשם ביחס לשעות או דקות (עמ' 37 שורות 4-3 לפרוטוקול), ואף הודתה כי תחנות המדידה של משרד החקלאות ותחנות המדידה של השירות המטאורולוגי מתייחסות לטווחי שעות שונים, אך ציינה כי לקחה את התחנות הנוספות לצורך ההשוואה וראתה כי התוצאות שקיבלה היו דומות (עמ' 42-41 לפרוטוקול).
17. זה המקום להוסיף ולציין כי גם המהנדס לשם מטעם התובעת מציין כי כמות הגשם באירועים שבין 6.1.13 – 8.1.13 לא הייתה חריגה ומפנה בהקשר זה לחוות הדעת של ד"ר עמוס פורת שהוגשה מטעם עיריית נתניה עצמה ביחס לאירועי הצפה שאירעו בעיר בשנת 2009 (לעיל, ר' ס' 2 לחוות דעתו של מהנדס לשם ונספח 2 לחוות דעתו. בחקירתו הנגדית הבהיר מהנדס לשם כי חוות הדעת של ד"ר פורת הוגשה מטעם עיריית נתניה בת.א. 15202-11-10 – ר' עמ' 123 שורה 22; עמ' 125 לפרוטוקול, ואולם בהמשך הוברר כי הוגשה בתיק ת.א. 55598-07-15 במסגרתו הושג הסכם גישור בין התובעת לנתבעות – ר' מוצגים ת/1 ו – ת/2 שהגשתם הותרה בעמ' 30 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
18. בדומה לממצאיהם של גב' איזנברוך ושל מהנדס לשם ולמסקנותיהם, גם ממצאיו של ד"ר וולפסון עצמו, מלמדים על כך שכמויות הגשם היומיות באירועי ינואר 2013 לא היו חריגות.
19. בתוך כל למשל, לאחר שניתח כמויות גשמים שירדו בתחנות מדידה הסמוכות לחלקה המזרחי של נתניה העריך כי ביממת הגשם של 5.1.13 ירדה כמות משקעים של מעל 80 מ"מ במזרח העיר נתניה וכי משנת 1963 ועד ליום עריכת חוות הדעת אירעו 15 אירועים כאלו, כך שתקופת החזרה של אירוע כזה בעונת גשם היא אחת לחמש עונות (ס' 2.3 לחוות הדעת).
20. בנוסף, לאחר שניתח את כמויות הגשמים שירדו בתחנות מדידה הסמוכות לחלקה הדרומי מזרחי של נתניה, הגיע ד"ר וולפסון למסקנה כי כמות המשקעים שירדה ביממת הגשם 5.1.13 היא אירוע של אחת לעונה (ס' 3.4 לחוות דעתו); ביחס לאזור מזרח נתניה, דרום מזרח נתניה ורחוב הצורן הגיע ד"ר וולפסון למסקנה כי לכמות משקעים של 80 מ"מ ביממה תקופת החזרה בעונת גשם היא אחת לחמש עונות (ס' 4.3 וס' 6.4 לחוות הדעת); וביחס לאזור מרכז העיר נתניה ורחוב הנוטע ציין ד"ר וולפסון כי שכיחות משקעים של 65 מ"מ ומעלה (כפי שאירע ב 8.1.2013) בעונת גשם היא אחת לשתי עונות (ס' 5.4 לחוות דעתו).
21. כאשר עומת בחקירתו הנגדית עם חוות דעתו של המומחה ארבל מטעם הנתבעות אשר טען כי כמויות הגשם היומיות לא היו חריגות (למשל עמ' 5 לחוות דעתו של מר ארבל, טענה שאגב אושרה בהמשך על ידי המומחה ארבל גם בחקירתו הנגדית בעמ' 174-173 לפרוטוקול), השיב ד"ר וולפסון כי יש חשיבות לשאלה באיזה פרק זמן ירד הגשם ואם כמות גשם נתונה ירדה תוך פרק זמן קצר הדבר עשוי להפוך את האירוע לחריג (עמ' 87 שורות 26-24; עמ' 88 שורות 2-1 לפרוטוקול). ד"ר וולפסון ניסה לשכנע כי נסיבותיה של סערת הגשם מתחילת ינואר 2013 היו חריגות בשל כמויות הגשמים שירדו בפרק זמן קצר, והציג בחוות דעתו ממצאים לגבי כמויות גשם שעתיות. ואולם עיון בחוות דעתו ובממצאיה מלמד כי גם לשיטתו, לבד מכמות של 55 מ"מ שלטענתו ירדה ביום 6.1.13 בפרק זמן של שעה וחצי בין השעות 6:30 ל – 8:00 בבוקר במזרח העיר נתניה ואשר ההסתברות להתרחשותה עומדת לטענתו על אחת לעשרים שנה – אין מדובר באירועי גשם חריגים, אף לא בקנה שעתי.
22. גם לגופו שלעניין, ממצאיו של ד"ר וולפסון לגבי כמויות הגשם השעתיות במזרח העיר ביום 6.1.13 העומדות על 55 מ"מ בין השעות 6:30 עד 8:00 בבוקר – מעוררים קשיים לא מבוטלים.
23. הנתונים שהובילו את ד"ר וולפסון למסקנה האמורה לא פורטו בחוות דעתו. כאשר נשאל לפשר הדבר בחקירתו הנגדית השיב כי הניח שיאמינו לו ואולם אין מדובר בתשובה עניינית, בפרט כאשר היא ניתנת מפיו של מומחה המתיימר לערוך חוות דעת מקצועית (ר' עמ' 71-70 לפרוטוקול).
24. כאשר נשאל ד"ר וולפסון כיצד הגיע לנתון ה"מדויק" של 55 מ"מ גשם בנתניה השב כי מדובר בהשערה שלו על סמך תחנות מדידה סמוכות (עמ' 73 שורות 26-23; עמ' 76-74 לפרוטוקול). ד"ר וולפסון הודה כי לצורך מדידת כמויות הגשם השעתיות דלה נתונים מתחנות כפר ידידיה ורופין שאינן כה סמוכות לעיר נתניה אלא הן התחנות הכי סמוכות שיש בהן מדידה שעתית (עמ' 88 לפרוטוקול).
25. החישוב של כמויות הגשם השעתיות על סמך תחנות מדידה סמוכות לוקה בבעייתיות טבועה אשר מתחדדת גם לנוכח טענתו של המומחה מטעם הנתבעת, מר ארבל, אשר ציין כי במסגרת אירוע הסערה שבין 4-10.1.13 הייתה שונות מרחבית גדולה מאוד של כמויות גשם (לצורך ההמחשה כמות הגשם הסופתית בתל יצחק עמדה על 195 מ"מ בעוד שכמות הגשם הסופתית בקדימה עמדה על 275 מ"מ, שהם 40 % יותר (!) באופן אשר מאפשר להגיע לאמדן גס בלבד (ר' עמ' 5-4 לחוות דעתו של מר ארבל, ועמ' 194 לפרוטוקול).
26. מכל מקום, מחקירתו הנגדית של ד"ר וולפסון עלה כי לכל סטייה, ולו של מ"מ בודד, בהערכת כמות הגשם השעתית עשויה להיות השפעה על הגדרת שכיחותו של אירוע הגשם, ומדבריו של ד"ר וולפסון עצמו במהלך החקירה הנגדית עלה כי במקרה של 54 מ"מ (כלומר כמות פחותה במ"מ אחד מזו שהציב ד"ר וולפסון כהשערה בחוות דעתו) - שכיחות האירוע הייתה הופכת לאחת לחמישים שנה, באופן שדווקא נוגד את ההיגיון (ר' עמ' 76 שורות 13-1 לפרוטוקול). מעבר לכך שד"ר וולפסון לא הציג את הטבלאות והנתונים שעל בסיסם הגיע למסקנות שציין בחוות דעתו, גם לא מצאתי טעם ענייני לכך שגם ביחס לאותן תחנות מדידה המפיקות נתוני מדידה שעתיים לא ביצע סקירה היסטורית על מנת לראות האם ומתי נמדדו בהן בעבר כמויות גשם של 55 מ"מ בשעה וחצי (עמ' 82-79 לפרוטוקול).
27. בשים לב לטענה – שאומתה בעדותו של המומחה ארבל מטעם הנתבעות עצמן – בדבר שונות מרחבית רבה בין תחנות המדידה השונות ביחס לכמויות הגשם שירדו בתאריכים הרלוונטיים, ובפרט מקום שד"ר וולפסון לא הציג אסמכתאות מקצועיות לביסוס הנוסחה לפיה חישב או העריך את כמויות המשקעים השעתיות בנתניה על סמך תחנות המדידה האחרות (עמ' 91-88 לפרוטוקול) – הקושי באופן הסקת המסקנות בחוות דעתו מתחדד עוד יותר.
28. ד"ר וולפסון ניסה לשוות לאירועי הגשם של תחילת ינואר 2013 ממד של חריגות גם בקריאתו לבחון את כמויות הגשם ה"סופתיות", קרי – כמויות הגשם המצטברות שירדן במהלך כל ימי הסערה גם יחד. מובן, כי ככל שמגדילים את טווח הימים הנכלל במדידה אחת והופכים את המדידה למדידה בקנה מידה "סופתי" - כך עשויה להתחדד "נדירותה" של הסערה.
29. נשאלת אפוא השאלה האם ועד כמה נכון לבחון את חריגותם של אירועי הגשם לצורך בחינת חבותן הנזיקית של הנתבעות בקנה מידה סופתי להבדיל מקנה מידה יומי בנסיבות.
30. אפתח בכך ש"המצפן" לאורו אמורה לכאורה להתנהל עיריית נתניה בתכנון מערכת הניקוז בתחומיה הוא תכנית המתאר הארצית לניקוז (תמ"א 34/ב'/3) ותכנית האב העירונית לניקוז, אשר אמורה להיבחן ולהתעדכן אחת למספר שנים. אותה תכנית אב עירונית לניקוז לא הוצגה על ידי הנתבעות. מכל מקום, אינג' שרי פריסר, מנהלת מח' מים ביוב ותיעול בעיריית נתניה (מב"ת) ציינה מפורשות בחקירתה הנגדית כי תכנית האב העירונית לניקוז מתייחסת לתכנון לפי כמויות גשם יומיות (עמ' 119 שורות 5-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).

1. אמנם המומחה הנוסף מטעם עיריית נתניה, מר ארבל, ציין בחוות דעתו כי עוצמות הגשם הן הגורם המשפיע ביותר על כמויות הנגר באגני ניקוז עירוניים קטנים ובאגנים בהם קיימים שקעים טופוגרפיים אף יש להתייחס לעוצמות גשם לפרקי זמן ארוכים יחסית. מר ארבל ציין כי הגם שכמויות הגשם היומיות לא היו חריגות – כמויות הגשם משך יומיים ולמשך 4 ימים היו נדירות בהרבה (עמ' 5 לחוות דעתו), וכי ההסתברות לכמות גשם דו-יומית שירדה בסופה מושא דיוננו בקדימה היא 15% (אחת לשש שנים) ושל כמות הגשם הסופתית היא 5% (אחת לעשרים שנה, ר' עמ' 6 לחוות דעתו).
2. לצד זאת, כמויות הגשם הדו-יומיות שציין המומחה ארבל בחוות דעתו התייחסו לתאריכים 5.1.13 עד 6.1.13, כאשר המומחה ארבל עצמו הודה כי ביום 5.1.13 כמות הגשמים הייתה זניחה (עמ' 188 לפרוטוקול), ומכל מקום בחינת כמות הגשם הדו-יומית מובילה לשיטתו של המומחה ארבל למסקנה כי מדובר באירוע של אחת לשש שנים בלבד (עמ' 189 לפרוטוקול). המומחה ארבל אף הודה כי לא בדק כמה פעמים בעבר נמדדו כמויות גשם דו-יומיות של 130 מ"מ בתחנת נתניה (עמ' 196 שורות 26-15; עמ' 197 שורה 1 לפרוטוקול).
3. זאת ועוד, התפיסה לפיה צריך או נכון להסתמך על בחינת שכיחותו (או נדירותו) של אירוע הגשם לפי כמות הגשמים הסופתית מתבססת על תפיסה או הנחה מקדימה בדבר קשר בין קיבולת הספיקה של הנחלים עליהם מתבססת מערכת הניקוז העירונית לבין כמויות הגשם היורדות.
4. המומחה ארבל טען כי סופת ינואר 2013 הייתה נדירה בהרבה מכל אירועי הגשם עליהם כתב המהנדס לשם בהתייחסותו השגויה שניתנה אך ביחס לכמות הגשם היומית, ולטענתו גם הנתונים שעמדו בבסיס חוות דעתו של מהנדס לשם אינם נכונים ואינם מבוססים, וסופת ינואר 2013 הייתה הנדירה ביותר בעשרות השנים האחרונות, ובהסתמך על גשם ונגר – מדובר באירוע המתרחש בממוצע אחת לשלושים שנה (עמ' 9-8 לחוות דעתו).
5. לשיטתו של המומחה ארבל, בהיעדר תחנת מדידה בנתניה, דרך חלופית למדידת הסתברות עוצמות הגשם יכולה להתבסס על מדידת עוצמות הזרימה (ספיקות שיא), שכן זרימה חזקה במיוחד בערוץ ניקוז קטן סמוך מאוד למקום ההצפה הינה בהכרח תוצאה של גשם חזק במיוחד (עמ' 7 לחוות דעתו). לטענתו תחנת מדידת הזרימות הקרובה ביותר נמצאת בנחל אילנות שבמרחק 700 מ' בלבד מרחוב צורן שהוצף, ומשם ניתן ללמוד לטענתו כי זרימת מי הנגר החזקה ביותר בכל תקופת המדידות התרחשה בינואר 2013, וכך גם בנחל בית ליד בקרבת רחוב וולפסון נמדדה לטענתו ספיקת השיא הגבוהה ביותר בכל תקופת המדידות. מבחינה הסתברותית מדובר לטענתו באירוע שמתרחש פעם ב – 50 שנים (עמ' 8-7 לחוות דעתו).
6. לצד זאת, המומחה ארבל לא צירף לחוות דעתו דו"חות של נתוני ספיקות שיא בנחל אילנות בשנים קודמות על אף שהודה בחקירתו הנגדית כי גם בשנת 2009 היו אירועי גשם די נדירים (עמ' 187-186 לפרוטוקול). כמו כן, כאשר נשאל בחקירתו הנגדית לעניין אופן מדידת ספיקות השיא בנחלים ציין כי בדרך כלל המדידה מתבצעת בזמן השיא של הזרימה ובמקרה שלפנינו דובר במדידה שבוצעה ביום 7.1.13 או 8.1.13 (עמ' 178 לפרוטוקול), ולא סיפק התייחסות ישירה ומניחת דעת לשאלה האם יש במדידת ספיקת השיא של הנחל כדי ליתן אינדיקציה כלשהי לגבי אופי הגשם או רציפות הזרימה (עמ' 180-179 לפרוטוקול), ומכל מקום ברי כבר עתה כי הנתונים שלטענת מר ארבל ביסס עליהם את חוות דעתו ולא הוצגו - כלל אינם רלוונטיים לאירועי ההצפות שאירעו בסמוך לתחילת הסערה בתאריך 6.1.13.
7. ושלישית, גם לו נכון היה לבחון את מידת השכיחות (או הנדירות) של גשמי הסערה במונחים דו-יומיים או סופתיים, הרי שהבחינה ה"סופתית" ממילא פחות רלוונטית לאזורים שאינם מצויים בשקע אבסולוטי (אמבטיית ניקוז), וכלל איננה רלוונטית לאירועי ההצפה שאירעו בתחילת הסערה, קרי בתאריך 6.1.13.
8. זה המקום להבהיר ולחדד כי עצם ההתייחסות לאירוע סופתי ככולל מספר ימי סופה להבדיל מהתייחסות לכמות גשם יומית, כפי שקודמה על ידי ד"ר וולפסון ועל ידי המומחה ארבל בחוות הדעת שלהם - סויגה על ידי המומחה ארבל עצמו במהלך חקירתו הנגדית, עת הודה כי הנדירות של אירוע סופה כמתפרס על מספר ימים רלוונטית בעיקר לאזורים עם שקע אבסולוטי דוגמת רחוב הצורן, להבדיל מאזורים אחרים כגון רחוב וולפסון ורחוב הנוטע (עמ' 189-188 לפרוטוקול).
9. עוד הודה המומחה ארבל בחקירתו הנגדית, כי ביחס לאירועי ההצפה שאירעו ב- 6.1.13 כל כמויות הגשם שמיום 7.1.13 ואילך אינן רלוונטיות (עמ' 175 שורות 11-7 לפרוטוקול), וכי כמויות הגשמים שירדו ביום 4.1.13 או 5.1.13 זניחות לחלוטין (עמ' 175 שורות 14-12 לפרוטוקול).
10. אשר על כן ומכל המקובץ ניתן אפוא לסכם ולומר כי למצער בכל הנוגע לאירועי ההצפה מיום 6.1.13 או לנכסים שהוצפו ביום 8.1.13 ואינם מצויים ברחוב הצורן ובסביבתו - לא שוכנעתי שנכון היה להתייחס לאירוע כאל אירוע סופתי, אלא נכון היה דווקא להתייחס לכמויות הגשם היומיות.

1. רביעית, גם אם נכון היה להתייחס לאירוע כאל אירוע סופתי וכמקשה אחת גם לגבי הצפות שאירעו ביום 8.1.13 ברחוב הצורן וסביבתו - לא שוכנעתי כי אירועי גשם מסוג זה לא יכולים ולא צריכים היו להיצפות על ידי הנתבעות בנסיבותיה של העיר נתניה כפי שהוכחו בפניי.
2. המומחה ארבל הודה בחקירתו הנגדית כי כלל לא בדק את נתוני הגשם הדו-יומיים בתחנת המדידה נתניה שפעלה עד שנת 2011 (עמ' 196 שורות 26-15; עמ' 197 שורה 1 לפרוטוקול), ולא הכחיש כי גם בשנת 2009 היה אירוע גשם חריג, אם כי רק ציין שלצורך ההסתברות הסטטיסטית אין חשיבות לסמיכות האירועים החריגים זה לזה כי אם למספרם המוחלט על פני תקופת זמן בממוצע (עמ' 198-197; 222 לפרוטוקול).
3. המומחה ארבל מטעם עיריית נתניה ציין בחקירתו הנגדית כהאי לישנא: "אני חושב שהחריגות של האירוע הזה לא הייתה הגשם...אני חושב שפשוט זה לא יכול היה להתנקז כי הנחל היה מלא על גדותיו...בספיקה שהייתה הגדולה ביותר עד היום." (עמ' 198 שורות 19-14 לפרוטוקול).
4. המומחה ארבל עומת בחקירתו הנגדית עם הטענה שבשנים האחרונות, מדי שנה מתרחשים אירועי הצפה רבים ברחבי העיר נתניה ומוגשות תביעות רבות ותפקידן של רשויות התכנון – גם העירוניות – ליתן דעתן לכך ולמצוא לבעיה מענה. מר ארבל ציין כי הסוגיה מורכבת יותר שכן הרחבת נחלים גורמת ליותר ספיקות וחשש להצפות במורד הנחלים אם כי הודה שגורמי התכנון אמורים לקחת העניין בחשבון עם מתן ההיתרים לבנייה. לטענתו החוק מחייב כל 5 שנים לבצע עדכון של תכנית האב והדבר נעשה וכי ב – 2016 נערכה תכנית אב חדשה ונעשו "הרצות". עוד הוסיף, כי אנו מדינה צעירה והסטטיסטיקה היא בעייתית ולא קל לשנות ולהגדיל כל הזמן ו"לא פשוט לנקז בצורה יעילה וטובה שקעים אבסולוטיים" (עמ' 225-223 לפרוטוקול). בפועל, כשנשאל האם יכול להצביע על שינויים שנעשו בשטח לא יכול היה לעשות כן והודה כי לא בדק הדבר (עמ' 226 לפרוטוקול).
5. בנוסף, כאשר עומתה הגב' איזנברוך עם סיכום השירות המטאורולוגי (נספח לחוות דעתו של ד"ר וולפסון) שם צוין כי אירוע בסדר גודל כדוגמת האירוע של 4-10 בינואר 2013 מתקבל בממוצע אחת ל – 10-15 שנים, וכאשר עומתה עם ההפרש בין מסקנות השירות המטאורולוגי לבין מסקנותיה שלה, היה בפיה של גב' איזנברוך הסבר מניח דעת למדי, ולפיו השירות המטאורולוגי הוציא את הסקירה רק ביחס לחודש ינואר בעוד שהיא התייחסה לחודשים נוספים בעונת הגשם, באופן שמלמד שאירוע גשם מסוג זה חוזר על עצמו כאשר נקודת הייחוס היא עונת גשם בכללותה (עמ' 45 שורות 26-22; עמ' 46 שורות 6-1; 22-18 לפרוטוקול).
6. גב' איזנברוך גם ציינה בחוות דעתה כי ניתן לצפות ולהיערך לכמות משקעים עתידית בטווח זמנים של בין ארבעה ימים לשבוע וספציפית ביחס לחודש ינואר 2013 כל כלי התקשורת התריעו מפני כמויות משקעים גבוהות. עוד היא מציינת כי לנוכח ההתחממות הגלובלית בשנים האחרונות, הסבירות לאירועים חריגים של כמויות גשם גדולות תוך פרקי זמן קצרים היא גבוהה יותר ולכן יש לצפות ולהתכונן לטווח רחב יותר של אפשרויות. לטענתה – אירוע הגשם שהתרחש בנתניה בחודש ינואר 2013 יכול להתרחש בממוצע אחת לשלוש-ארבע שנים.
7. בנוסף, הגב' איזנברוך גם העידה מידיעה אישית – בכובעה כעובדת בכלי התקשורת – כי בחודש ינואר 2013 כלי התקשורת הודיעו והתריעו על מזג האוויר הסוער (עמ' 43-42 לפרוטוקול).
8. זה המקום לשוב ולהפנות לפסק הדין בעניין עיריית חיפה לעיל. בית המשפט המחוזי דחה שם את טענת המדינה כי מדובר באסון טבע שלא ניתן היה לצפותו, וזאת על אף שכמות הגשמים החריגה בחורף תשנ"ב הוכרזה כאסון טבע על ידי הממשלה בהתאם לחוק פיצוי נפגעי אסון טבע, ועל אף שקיבל את חוות דעתו של גאוגרף מומחה לגיאומורפולוגיה ולמורפולוגית נהרות, שהוגשה על ידי חברות הביטוח, לפיה עוצמת הספיקה של מי הגשמים שנמדדה באירוע הייתה אחת לשלושים שנה. בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי לעניין זה וקבע בפס' 36 לפסק הדין כי:

"אין לקבל את טענת המדינה כי בשל היקפם החריג של גשמי חורף תשנ"ב אין מקום לייחס לה יכולת או חובה לצפות מראש את הפגיעה העלולה להיגרם בגינם... בית המשפט קיבל אפוא את הגישה העקרונית לפיה ירדו בחורף תשנ"ב כמויות גשמים נדירות בריכוז רב על פני תקופת זמן קצרה, אשר ייתכן שיצרו ספיקות שיא העולות מבחינת תדירותן על 1:30. ... קביעותיו אלה של בית המשפט מקובלות עלי. הן תואמות את ההלכה שנפסקה בבית משפט זה מפי הנשיא ברק ולפיה 'רמת הזהירות מחייבת לנקוט אמצעים לא רק כלפי סיכון ידוע, אלא גם כלפי סיכון בלתי ידוע, אשר קיימת לגביו הסתברות סבירה של התרחשות' (ראו דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן כיורש על פי צוואה של המנוח ד"ר אברהם כחולי, פ"ד מז(5) 31, 85). הסתברות סבירה כזו קיימת במקרה שבפנינו וכתוצאה מכך אין הוא בא בגדר החריג לאשם הקבוע בסעיף 64 (1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שעניינו נזק הנגרם 'על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה'".

1. דברים שנאמרו שם כמו נאמרו לענייננו, ודומני כי כל מילה נוספת תהא מיותרת.
2. מן המקובץ עולה אפוא כי גם אם מדובר באירוע סופתי שהסיכוי להתרחשותו הוא אחת ל – 30 שנה ביחס לגשמים ברחוב הצורן, הרי סערה בעלת ממדים דומים שאירעה בנתניה אך ארבע שנים קודם לכן בשנת 2009; אירועי גשם חוזרים ונשנים שהובילו להצפות ברחבי נתניה בשנים קודמות (ר' לשם ההמחשה ת"ק 39746-03-10 חסון נ' עירית נתניה (19.12.2010); תא"מ 57662-05-16 כלל נ' עיריית נתניה (31.8.2017); תא"מ 11876-12-13 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית נתניה (03.09.2014); ת"ק 33128-01-14 עמר נ' אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ (18.12.2014); ת"א 3258/02 גרבי נ' עיריית נתניה (02.08.2006); ת"א 8973-07 זרוג נ' עיריית נתניה (15.07.2012)); בשילוב עם ההתחממות הגלובלית והשפעותיה על מזג האוויר – כל אלו היו צריכים לעמוד לנגד עיני הנתבעות, ולאפשר להן לצפות אירועי גשמים מן הסוג והעוצמה שהתרחשו בפועל בראשית ינואר 2013.
3. בנוסף, וכעניין של מדיניות משפטית רצויה, נכון לקבוע כי גם אם לא צפו הנתבעות אירועי גשם בעוצמה שאירעה בפועל, הרי שהיו צריכות לצפותם, ובהתאם גם היו צריכות להקצות משאבים סבירים על מנת לתכנן מערכות ניקוז וביוב שתוכלנה להתמודד עם אירועי הצפה כאלו או למצער שתוכלנה למזער את נזקיהם ככל הניתן.
4. משכך, אני סבורה כי אין מדובר באירוע העומד בתנאי ס' 64(1) לצורך הקניית פטור מחבות בנזיקין לנתבעות.

ג.4. האם התקיימו בעניינו התנאים להיפוך הנטל לפי ס' 38 ו – 41 לפקודת הנזיקין?

התנאים להיפוך הנטל לפי ס' 38 ו – 41 לפקודת הנזיקין - כללי

1. כידוע, יסודותיה של עוולת הרשלנות הם קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) והפרתה המהווה התרשלות; גרם נזק וקשר סיבתי בין ההתרשלות לבין אותו נזק (ר' למשל דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' קוסטמן, מז(5) 31 (1993) (להלן – "עניין דיסקונט").
2. כבכל משפט אזרחי, גם בתביעות בגין רשלנות הכלל הוא שהתובע זוכה בתביעתו אם הצליח להוכיח את הטענות הדרושות לביסוס עילת תביעתו – ובכלל זה הוכחת ההתרשלות - בהסתברות הגבוהה מ-50%, אלא שבפקודת הנזיקין נקבעו חריגים אחדים לכלל זה, ובהתקיימם עובר נטל השכנוע לכתפי הנתבע. השאלה האם מתקיימים החריגים אם לאו, נענית על ידי בית המשפט בפסק דינו לאחר תום שמיעת הראיות ולאחר שהמותב היושב בדין בחן את כל הראיות ועל פיהן הכריע על מי רובץ נטל השכנוע (ר' למשל אריאל פורת נזיקין כרך א, 275 (2013); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (05.05.2013); וכו').
3. ס' 38 לפקודת הנזיקין קובע כי:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."

1. אשר להיפוך הנטל מכוח ס' 38 לפקודת הנזיקין, הלכה היא, כי כדי להעביר את חובת הראיה ברשלנות לגבי דבר מסוכן או דבר שעלול לגרום נזק בהימלטו לשכם הנתבע, על התובע לעמוד בחובת הוכחה ראשונית של שלושה יסודות: (א) אירוע נזק; (ב) גרימתו על-ידי דבר מסוכן או דבר העלול לגרום לנזק בהימלטו (ג) הנתבע הינו בעליו של הדבר המסוכן או ממונה עליו. רק אם עמד בנטל ההוכחה הראשוני כאמור, נטל הראיה עובר לנתבע להוכיח כי לא הייתה לגבי הדבר המסוכן שבפיקוחו התרשלות שיחוב עליה (ע"א 7877/02 זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, נח(2) 279 (2003), להלן – "עניין זיאד"). על תנאים אלה הוסיפה הפסיקה תנאי נוסף ולפיו נדרש שהדבר המסוכן "ייעזב" או "יימסר" (ר' למשל רע"א 9113/05 מ"י נ' אבו ג'ומעה (09.12.2007)).
2. הוכחת שני היסודות הראשונים מחייבת הוכחת נזק אשר נגרם מדבר המוגדר כ"דבר מסוכן" או דבר ש"עלול לגרום נזק בהימלטו". שני יסודות אלה מחייבים הוכחת קשר גרימה ישיר בין חפץ או אותו "דבר" לבין הנזק, להבדיל מקשר סיבתי בין ההתנהגות הרשלנית של האדם לבין הנזק. הנטל הוא על התובע להוכיח את קיום קשר הגרימה כאמור, ולצורך כך על גרסתו להתיישב עם היות "הדבר" הגורם שחולל את שרשרת האירועים שהביאו לאירוע הנזק, בבחינת "הסיבה" (cause) לנזק שאירע (ר' עניין זיאד לעיל).
3. מים הם בגדר "דבר העלול לגרום נזק בהימלטו", ולכן כללי היפוך הנטל שבס' 38 לפקודת הנזיקין חלים גם על אירועי הצפת מים (ר' למשל ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ נ' משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כב(1) 211 (1967); ע"א 39304-09-11 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ישפאר הום טק בע"מ (09.05.2013); ת"א 186909/02 מנורה חברה לבטוח בע"מ נ' איגוד ערים לביוב ולתברואה אזור איילון (18.10.2007); ת"א 18956-04-13 עלי נ' מועצה מקומית עילוט (12.03.2017); תא"מ 2441-09-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עירית טמרה (19.04.2014); ת"א 1930-11-09 ינקוביץ נ' ועד הבית ברחוב אורן 23 חיפה (14.09.2012) וכיו"ב).
4. הוכחת היסוד השלישי מחייבת את התובע להוכיח כי "הדבר" המסוכן או שעלול לגרום נזק בהימלטו ואשר בעטיו נגרם הנזק מצוי בשליטתו או בפיקוחו של הנתבע. חשוב עוד לזכור כי שלא בדומה לחובת הראיה ברשלנות כש"הדבר מדבר בעדו", אשר לגביה ההנחה היא כי אין לתובע הנפגע ידיעה, או יכולת לדעת, מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לאירוע הנזק, הרי בהקשר של חובת הראיה לפי ס' 38 לפקודת הנזיקין, עובדות האירוע מצויות בדרך-כלל בידיעתו המיוחדת של הנפגע. עליו לפרוס עובדות אלה ככל שהן נוגעות לשלושת היסודות הראשונים האמורים בסעיף 38, בטרם יועבר הנטל לנתבע להשיב לתביעה המועלית נגדו ולהוכיח כי לא התרשל בשמירה על החפץ המסוכן שבפיקוחו. עמד התובע בנטל להוכיח את היסודות האמורים, הנטל עובר לנתבע להוכיח כי לא התרשל בשמירה על החפץ המסוכן שגרם לנזק (עניין זיאד לעיל).
5. החזקה שבסעיף 38 הוחלה רק מקום שנסיבות הפגיעה התבררו, ועל יסודם עלתה השאלה אם הגורם הממונה על "הדבר" המסוכן או שעלול לגרום נזק בהימלטו – אמנם התרשל בהחזקתו (להלן – "עניין זיאד").
6. ס' 41 לפקודת הנזיקין קובע כי:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

1. אשר להיפוך הנטל מכוח ס' 41 לפקודת הנזיקין, סעיף זה קובע שלושה תנאים מצטברים להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו": האחד - כי לתובע לא הייתה ידיעה או יכול לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לאירוע הנזק; השני - כי הנזק נגרם על-ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע; והשלישי – כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. רק אם יוכח על-ידי התובע כי מתקיימים כל שלושת התנאים במצטבר, יועבר נטל השכנוע אל כתפי הנתבע, כי אין לייחס את קרות הנזק לרשלנות מצדו (ראו: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539 (2001); ר' גם תא"מ 43114-07-13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (02.03.2015); וכיו"ב).
2. הנטל מכוח ס' 41 לפקודת הנזיקין משמעו הוא, שעל הנתבע להוכיח הסבר המעלה את הסיבה המדויקת, שגרמה לאירוע התאונתי, ושסיבה זו אין בינה לבין רשלנות מצדו ולא כלום. אם אין בכוחו להצביע על הסיבה המדויקת של התאונה, עדיין, מחובת הנתבע להוכיח שהוא נהג בזהירות סבירה, כדי למנוע את הסכנה. לפיכך אם בתום המשפט נותרו כפות המאזניים שבהן נשקלת שאלת הרשלנות שקולות, יזכה התובע בתביעתו. החזקה שעל הנתבע לסתור נוגעת לאחריות והיא מניחה גם את קיום הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק (ר' ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, נו(1) 539 (2001)).
3. אשר לתנאי הראשון, נפסק כי תנאי זה אינו מתקיים מקום שבו אין עמימות ראייתית והתובע מתיימר להציג גרסה עובדתית פוזיטיבית ומפורטת באשר לנסיבות קרות האירוע, להבדיל מניסיון לשער או להסיק את מה שאירע מתוך ראיות חיצוניות (רע"א 9113/05 מ"י נ' אבו ג'ומעה (9.12.2007)).
4. בע"א 1071/96 עזבון אלעבד נ' מדינת ישראל (6.2.2006) (להלן: עניין אלעבד) נקבע בהקשר זה כי:

"ביסודו של דבר, הצגת גרסה עובדתית בדבר נסיבות המקרה, והסתמכות על כלל "הדבר מעיד על עצמו" - יכול שתהיינה בבחינת תרתי-דסיתרי. נראה כי ברגיל, קשה יהיה ליישב הצגת גרסה עובדתית ברורה עם פנייה לכלל "הדבר מעיד על עצמו", שהרי אם טוען התובע כי ידועות לו נסיבות התאונה, יתכבד ויוכיח אותן. כלל "הדבר מעיד על עצמו" אינו בבחינת מפלט-לעת-חירום, לאחר שבית המשפט דוחה את הגרסה העובדתית שהוצגה על-ידי התובע. אלא שיתכנו בהחלט מקרים, שבהם אין הנפגע מתיימר להציג ראיות ישירות בדבר ההתרחשות, או לדעת באופן חד-משמעי מה ארע. יחד עם זאת, מנסה הוא, ככל יכולתו, לשער, להסיק ולהוכיח, מה גרם לנזקו. ניסיון זה, לשרטט תרחיש רשלני ספציפי, גם אם כשל, לא בהכרח יהא בו כדי למנוע מן הנפגע את הטענה החלופית, בדבר התקיימות התנאים לתחולת כלל "הדבר מעיד על עצמו". בהקשר זה, יבחן כאמור כל מקרה על-פי נסיבותיו - האם הצגת הגרסה העובדתית על-ידי התובע שמטה את הקרקע מתחת לכלל, אם לאו".

1. התנאי השני זכה לפרשנות מקלה בפסיקה. נקבע כי אין הכרח להוכיח שליטה רצופה ובלעדית, ודי בשליטה אפקטיבית בזמן האירוע (ר' למשל ע"א 241/89 ישראליפט תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פ"ד מט(1) 45 (1995); ת"א 21681/05 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל (12.05.2011) (להלן – "עניין כלל")).
2. התנאי השלישי דורש הוכחה כי במרבית המקרים בהם מתקיימת תאונה מעין זו שנדונה באותה תובענה תוצאתה נגרמה בשל רשלנות. לשם קיום התנאי השלישי נדרש התובע להניח תשתית עובדתית מספקת להערכה שיפוטית אפשרית, לפיה התרחשות האירוע מתיישבת יותר עם קיומה של רשלנות מצד הנתבע מאשר היעדרה (ר' למשל ע"א 813/06 פאול ג'ונס נ' בית הספר האזורי עמק החולה (7.2.2008)).
3. בהקשרם הקונקרטי של אירועי הצפה שגרמו לנזקים אף נקבע כי בהינתן חובת הזהירות הברורה שנגזרת מהוראות החוק בכל הנוגע לתכנון, להקמה ולתחזוקה של מערכות ביוב או ניקוז, ומשנגרמו נזקי הצפה לרכושם של פרטים בשל מים שגלשו מן המערכת העירונית, ובוודאי בנסיבות בהן היה ידוע מראש על בעיות במערכת הביוב או הניקוז וסביר שמדובר ברשלנות, מתקיימות הנסיבות המצדיקות את היפוך נטל השכנוע כקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (השוו למשל לתא"מ 1012-10-09 פוגלר נ' עירית תל-אביב-יפו (10.01.2011), להלן – "עניין פוגלר").
4. אני סבורה כי מאופן התרחשות הנזקים כפי שתוארו בתביעות השונות ניתן לקבוע כי התקיימו ביחס לכל אחת מהתביעות הנסיבות המצדיקות היפוך הנטל לפי ס' 38 או 41 לפקודת הנזיקין לפי העניין, ועל כך עוד יורחב בהמשך.
5. מכל מקום, ההכרעה בשאלת היפוך נטל השכנוע בענייננו מאבדת מחשיבותה הואיל ואני סבורה כי עלה בידי התובעות להביא די ראיות המלמדות על נסיבות שיש בהן כדי להצביע על רשלנות לכאורה מצד עיריית נתניה, באופן שמעביר אל העירייה את נטל הבאת הראיות להראות שלא התרשלה (לעניין התייתרות הצורך בהכרעה בשאלת היפוך נטל השכנוע מקום שהוכחו נסיבות המלמדות על רשלנות הנתבעת ר' למשל ת"א 1283-04 אדרי נ' מ"י (30.11.2010). לעניין זה השוו גם למשל לע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, מג(3) 343 (1989), להלן – "עניין שטרנברג"; ור' גם ת"א 25915-03-18 הכשרה היישוב חברה לביטוח נ' עיריית הרצליה (12.06.2019); ת"א 15796-09-16 ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חולון (10.03.2018); תא"מ 50849-03-18 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עירית חדרה (24.01.2019); וכיו"ב).
6. כידוע, במסגרת בחינת עוולת הרשלנות, רמת הזהירות הנדרשת מרשות מקומית מחייבת לנקוט אמצעים לא רק כלפי סיכון ידוע, אלא גם כלפי סיכון בלתי ידוע, אשר קיימת לגביו הסתברות סבירה של התרחשות" (ר' עניין דיסקונט לעיל). דומני כי הסתברות סבירה כזו קיימת במקרה שבפנינו. מן הנתונים שהוכחו בפניי ובהם ההצפות שאירעו בעיר בעבר; תשתית הניקוז באזור רחוב הצורן המצוי באזור של שקע אבסולוטי ואשר ניקוזו מבוסס על נחל אילנות; ותהליך העיור והבנייה שהמומחה ארבל מטעם עיריית נתניה אישר בעדותו כי הוא משפיע על יכולות הניקוז של הנחל - עולה בבירור כי מדובר בנזק שניתן היה לראותו מראש וניתן היה למנוע את תוצאותיו בזהירות סבירה.
7. כפי שפורט לעיל בהרחבה, כמויות הגשם שירדו ביום 6.1.13 או ביום 8.1.13 בנתניה הן כמויות המשקפות – על פי נתוני גשם יומיים – אירוע שהסתברות התרחשותו היא אחת לכחמש עונות גשם לערך. גם על פי גישתו של המומחה ארבל מטעם הנתבעות, וגם אם ניתן להתייחס לאירועי ההצפה שאירעו ברחוב הצורן וסביבתו בתאריך 8.1.13 כאל אירוע "סופתי" ולהגיע למסקנה שההסתברות להתרחשותו היא אחת לשלושים שנה, עדיין אין מדובר באירוע אשר מבחינת עצם התרחשותו או עוצמתו יש לומר עליו שהוא מצוי מחוץ לספקטרום הצפיות של עירייה סבירה בכלל ושל עיריית נתניה למודת אירועי ההצפה בפרט. בתוך כך, היה על עיריית נתניה לצפות כי העדר עדכון מתמיד ושוטף של תכנית האב לניקוז, היעדר קשר שוטף ותדיר אל מול רשות הניקוז בנסיון למצוא מענה לקשיי הניקוז באזור של שקע אבסולוטי; היעדר טיפול יסודי במערכת הניקוז, העדר תחזוקה שוטפת ראויה ומסודרת של המערכת, והיערכות לא מיטבית לחורף, עלולים להביא לפגיעה בגוף או ברכוש. משאירעה מסה כה גדולה של אירועי הצפה במקומות שונים ומגוונים ברחבי העיר - די בכך לטעמי, כדי להצביע לכאורה על רשלנות מצד הנתבעות, ועליהן להרים את הנטל הראייתי להראות כי לא התרשלו.
8. סיבה נוספת להעברת נטל הבאת הראיות אל הנתבעות נעוצה בידיעתן הייחודית של העירייה ושל מי נתניה על הנעשה בתחומיהן בכל הנוגע לתכנון מערכות הניקוז והביוב, לתחזוקתן השוטפת, להיערכות לחורף ולהתאמת המערכות לצרכיה המשתנים של העיר ובאיה (השוו לעניין שטרנברג לעיל; ור' גם ת"א 15796-09-16 ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חולון (10.03.2018); ת"א 25915-03-18 הכשרה היישוב חברה לביטוח נ' עיריית הרצליה (12.06.2019); וכיו"ב).

ג.5. האם הוכחה התרשלות הנתבעות ביחס לתכנון מערכת הניקוז והביוב (לפי העניין), תחזוקתן והכנתן לחורף?

1. כאמור, אני סבורה כי בנסיבות התקיימו התנאים להיפוך נטל השכנוע לפי ס' 38 או 41 לפקודת הנזיקין, לפי העניין ועל כך עוד יורחב במסגרת ההתייחסות לתביעות פרטניות בהמשך.
2. לצד זאת, אני סבורה כי גם אלמלא היה עובר נטל השכנוע אל כתפי הנתבעות להוכיח שלא התרשלו בפעולותיהן או במחדליהן, עדיין לנוכח כלל הידיעה המיוחדת, ובשים לב שהנתונים העובדתיים והידע המקצועי לגבי תכנון מערכות ניקוז וביוב מצויים בידיעתן המיוחדת של הנתבעות, הנהנות לעניין זה מיתרון בולט וחד משמעי על פני התובעות, ובשים לב למסת ההצפות והנזקים בכל רחבי העיר נטל הבאת הראיות צריך לעבור אל כתפיהן להראות שלא התרשלו ודומה כי לא עמדו בנטל זה באופן שמאפשר לקבוע כי עלה בידי התובעות להוכיח שהנתבעות התרשלו בתפקידן.

ג.1.5. התרשלות בתכנון מערכת הניקוז העירונית

1. מחוות דעתו של מהנדס לשם מטעם התובעות עולה כי על-פי תכנית המתאר הארצית המשולבת למשק המים נחלים וניקוז תמ"א 34/ב'/3, תקופת החזרה המנחה לתכנון מערכת ניקוז בשטחים מבונים היא תקופת חזרה של בין 5 ל - 50 שנים, וזאת למניעת נזקים לשטחים האורבניים.
2. לטענת מהנדס לשם, כמות הגשם שירדה ביום 6.1.13 הייתה כמות המתאימה לתקופת חזרה של 6-2 שנים והמסקנה העולה מכך היא שמערכת הניקוז לא תוכננה על פי הוראות התכנית. לטענתו, רשות עירונית סבירה צריכה לבנות ולהתאים את התשתית למספר שנים סביר גדול ככל הניתן תוך הפקה מתמדת של לקחים מהעבר, ותשתית המערכת העירונית קרסה בשל היעדר מערכת "קולטנים" מספקת לקליטת מי הנגר שזרמו ממספר כבישים ורחובות והגיעו לשקע אבסולוטי ברחוב הצורן. לטענתו בהיעדר קולטנים בכמות סבירה גם בכמויות גשם לא חריגות המים לא ייקלטו וייקוו בנקודת נמוכות ברחוב, והפתרון לכך הוא הגדלת מספר הקולטנים בשני צדי הכביש ובניית קולטנים גם ברוחב הכביש באופן שאינו כרוך בעלויות גבוהות או חריגות במיוחד (ס' 4.1 לחוות הדעת).
3. מהנדס לשם מציין בחוות דעתו כי השוואת תכנית האב לניקוז של העיר נתניה 2016 לזו משנת 2012 מלמדת על כך שאין כל הבדל בין התכניות (ס' 5 לחוות הדעת, עמ' 29 לחוות דעתו).
4. לעומתו, לטענת המומחה ארבל מטעם עיריית נתניה (שאגב איננו מהנדס בהכשרתו), סופת ינואר 2013 משקפת אירוע המתרחש בממוצע בין אחת ל- 50 שנה לאחת ל – 20 שנה (במסקנות חוות דעתו התייחס לשכיחות של אחת ל- 30 שנה – ר' עמ' 16 לחוות הדעת) ותקופות החזרה הנדרשות מהעירייה לתכנון הניקוז בעיר לפי תכנית המתאר הארצית תמ"א 34/ב'/3 בשטחי מסחר ותעשיה הן לתקופת חזרה של 10 שנים (עמ' 10-9 לחוות דעתו). לטענת מר ארבל, אין מערכת ניקוז עירונית כלשהי שיכולה להכיל ספיקות שיא נדירות, ועל מנת להכיל ספיקות שיא שנוצרות מעוצמות גשם נדירות תידרש צנרת ניקוז בקטרים גדולים ביותר שעלותם גבוהה בהרבה מזו הנדרשת לתקופות חזרה מקובלות –דבר שאין לו הצדקה הנדסית או כלכלית (עמ' 10 לחוות דעתו).
5. מר ארבל מסביר בחוות דעתו, כי המהנדס לשם מציג תמונה מעוותת של מערכת ניקוז עירונית, שכן מערכת ניקוז עירונית כוללת שילוב של שני רבדים שונים המשלימים זה את זה: האחד - מערכת ניקוז עילית הכוללת דרכי מים שלאורכן מתקיימת זרימה על פני הקרקע אל מוצא ניקוז תקין או לנקודה נמוכה אבסולוטית והן המהוות את המרכיב העיקרי והחשוב ביותר של מערכת הניקוז העירונית; והשני – מערכת ניקוז סגורה תת קרקעית המבוססת על מערך קולטנים הקולטים את הזרימה העילית אל מערך צנרת תת קרקעית ואל מוצא תקין. לטענתו, במרבית המקרים המערכות שלובות ואין די באחת מהן, אם כי לא תמיד יש צורך בקולטנים ובניקוז תת קרקעי בנוסף לניקוז העל קרקעי ובדרכי המים (עמ' 13-12 לחוות דעתו).
6. אפתח סוגריים ואעיר כבר עתה, כי טענתו של מר ארבל לפיה לא תמיד יש צורך בקולטנים ובניקוז תת קרקעי בנוסף לניקוז העל קרקעי ובדרכי המים, בפרט ככל שהדבר מתייחס לאזורי שקע אבסולוטי כדוגמת רחוב הצורן – נסתרה כבר בעדותה של אינג' פריסר מנהלת מחלקת מב"ת בעירייה. מחקירתה הנגדית של אינג' פריסר עלה כי לאחר אירועי ההצפה בשנת 2013 העירייה הוסיפה קולטנים ובורות ניקוז גם ברחוב הצורן ליד מספרים 2, 4 במקום הכי נמוך (עמ' 102 שורה 15; עמ' 163 שורות 26-25; עמ' 164 שורות 12-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20). אם אמנם האמינה העירייה באמת ובתמים כי אין כל צורך או תועלת בהוספת קולטנים במקומות של שקע אבסולוטי, מדוע השקיעה כסף ומשאבים בהוספת קולטנים כאלו בדיעבד? – תמהתי.
7. זאת ועוד, המומחה ארבל צירף לחוות דעתו מקטע מתכנית האב לניקוז של עיריית נתניה ממנו ניתן ללמוד לטענתו כי מוזכרות ספיקות שיא בהסתברויות 10% ו – 20%, בדיוק כפי שנדרש בהוראות תמ"א 34/ב'/3 (עמ' 11-10 לחוות דעתו).
8. מאחר שכפי שציינתי לעיל, הטענה להתייחסות לאירוע הגשם מינואר 2013 כאל אירוע סופתי רלוונטית בענייננו, אם בכלל, לאירועי גשם באזור התעשייה של רחוב הצורן וסביבתו וביחס להצפות ביום 8.1.2013 בלבד, ביחס לאירועים אלו השאלה השנויה במחלוקת היא מהו סיווגו של אזור זה לצורך הוראות תמ"א 34/ב'/3 לעניין תקופת החזרה בשנים שביחס אליה יש להיערך לתכנון תשתית הניקוז באזור.
9. טבלת האזורים מוצגת בסעיף 4 לחוות דעתו של מר ארבל מטעם הנתבעות. לטענת מר ארבל, מדובר באזור שתקופת החזרה בשנים הרלוונטית לתכנון מערכת הניקוז שלו היא עד אחת לעשר שנים. ואולם אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח טיעון זה. במילים אחרות, מחקירתו הנגדית של מר ארבל עלה כי הנחת המוצא לפיה אזור התעשייה בו מצוי רחוב הצורן קטן מ – 500 דונם באופן שאינו "מקפיץ" אותו למדרגת תכנון מחמירה יותר הרלוונטית לתקופות חזרה של אחת לעשרים שנה או אף אחת לחמישים שנה – לא הוכחה על ידי הנתבעות.
10. בחקירתו הנגדית לא הכחיש המומחה ארבל כי אזור התעשייה ספיר הוא מעל 2,000 דונם וכי נחל אילנות מתחיל באזור פרדסיה שהיא רשות מקומית נפרדת מהעיר נתניה (עמ' 211-209 לפרוטוקול). בהתאם, כאשר עומת עם הטענה כי דרישות התכנון הרלוונטיות לפי תמ"א 34/ב'/3 עצמה מתייחסות לשכיחות אירועי גשם של אחת ל – 20 שנה טען כי דרישות תמ"א 34/ב'/3 רלוונטיות לגודל אגן ההתנקזות ולא לגודל אזור התעשייה וכי גודל האגן המתנקז הוא קטן ועומד למיטב בדיקתו על סדר גודל של כ – 500 דונם או פחות (עמ' 214-211 לפרוטוקול). באותה נשימה הודה המומחה ארבל כי הנתונים המדויקים לגבי גודל אגן ההתנקזות אמורים להימצא בידי מתכנני תכנית האב לניקוז, כי הוא ביקש לקבל התכנית לידיו אך לא קיבל אותה (עמ' 215-214 לפרוטוקול).
11. מיותר לציין כי תכנית האב לניקוז של עיריית נתניה לא הוצגה על ידי הנתבעות כמוצג מטעמן, נתונים מדויקים לגבי גודל אגן ההתנקזות של אזור התעשייה הרלוונטי – לא הוצגו, ולמעשה לא הוצג כל נתון גולמי רלוונטי לבחינת טענותיו של המומחה ארבל לעניין גודלו של אגן ההתנקזות באופן שיאפשר לקבוע כי הנתבעות הוכיחו כי אכן עמדו בדרישות התכנון הקבועות בתמ"א 34/ב'/3 לעניין זה.
12. בהתאם, ומשקבעתי כי ברמת העיקרון נטל הבאת הראיות בענייננו מוטל על הנתבעות – לא עלה לטעמי בידי הנתבעות להוכיח כי עיריית נתניה מילאה אחר הוראות תכנית המתאר הארצית לניקוז בענייננו בכל הנוגע לתכנון מערכת הניקוז בעיר בכלל ובאזור התעשייה בו מצוי רחוב הצורן בפרט.
13. למעשה, טענת הנתבעות – כפי שהוצגה על ידי המומחה מר ארבל, היא כי למצער בכל הנוגע לאזור התעשיה בו מצוי רחוב הצורן, ומאחר שמדובר בשקע אבסולוטי ומי הגשם מתנקזים לנחל אילנות בסופו של יום, הרי ככל שהנחל מלא – לא יעזרו קולטנים נוספים שהלוא ממילא הקולטנים מובילים לנחל שלא יכול לקלוט עוד מים. גם אם אתעלם מכך שהטענה בדבר ספיקות מים מלאות בנחלים באגן הניקוז של האזורים מושאי התביעות לא הועלתה על ידי הנתבעות בכתבי ההגנה ומהווה משום הרחבת חזית אסורה, עדיין לגופו של עניין לא עלה בידי הנתבעות להוכיח הטענה שהנחלים – ובפרט נחל אילנות הסמוך לאזור התעשייה בו מצוי רחוב הצורן – אמנם התמלאו.
14. בחקירתו הנגדית הדגיש מר ארבל את העובדה כי כאשר צינור הניקוז מלא והוא צריך לזרום לנחל אילנות והנחל מלא – הוא לא יכול להתנקז בצורה יעילה והדבר מאוד רלוונטי כשמדובר בשקע אבסולוטי (עמ' 181 שורות 23-18 לפרוטוקול). כאשר נשאל מדוע לא נכון היה להגדיל את קוטר צינור הניקוז כפי שהומלץ לעשות לאחר אירועי ינואר 2013 השיב כי הגדלת כמות הקולטנים או הרחבת קוטר צינור הניקוז לא היו עוזרים אלא דרוש "נחל נוסף" (עמ' 184 לפרוטוקול).
15. אודה ואתוודה כי לא ברורה לי התשובה. לו מערכת הניקוז הייתה מתאימה והבעיה היחידה הייתה בנחל אילנות עצמו, הרי שלכל היותר ניתן היה לצפות שהמים שהתנקזו לנחל היו גורמים לנחל לעלות על גדותיו. ואולם המומחה ארבל הודה בחקירתו הנגדית כי נחל אילנות לא עלה על גדותיו ולא הציף את סביבתו (עמ' 200-198 לפרוטוקול). אמנם במקום אחר בחקירתו הנגדית ציין המומחה ארבל כי כשהנחל מלא – צינור הניקוז חוזר אחורה והוא ייצא אל הנחל רק כשפני המים בנחל ירדו (עמ' 227 שורות 13-3 לפרוטוקול), ואולם הדברים נוגדים את ההיגיון הבסיסי, בפרט מקום שמר ארבל עצמו הודה כי הנחל לא עלה על גדותיו.
16. גם אם אתעלם מתהייה זו, אציין כי לא צורף לחוות דעתו של המומחה ארבל או למוצגי העירייה כל תיעוד המלמד על כך שנחל אילנות אכן היה מלא במועדים הרלוונטיים בינואר 2013 (ר' גם תשובותיו של המומחה ארבל בחקירתו הנגדית עמ' 230 שורות 25-20; עמ' 231; עמ' 232 שורות 8-1 לפרוטוקול). בנוסף, המומחה ארבל לא זכר לומר האם מדידת ספיקת השיא של נחל אילנות הייתה ביום 6.1.13 או 8.1.13 (עמ' 232 שורות 26-10) אם כי ציין שלמיטב זכרונו בשנת 2013 היו שני שיאים. מכל מקום, הדבר לא צורף לחוות הדעת (עמ' 233 לפרוטוקול), והוא גם הוסיף כי מדידת ספיקות השיא מתייחסת ל"פיקים" מבלי שנמדד רצף, כך שאין יכולת מעשית לדעת כמה זמן חלף מרגע שהנחל התמלא ועד שהמערכת המשיכה לזרום (עמ' 233 שורות 26-23; עמ' 234 שורות 9-1 לפרוטוקול).
17. אמנם גרסתו של מר ארבל מצאה תמיכה בעדותה בעל-פה של מנהלת מחלקת מב"ת בעירייה שטענה כי בתאריכים הרלוונטיים לאירוע, נחל אילנות התמלא ונכנס למערכת הניקוז של עיריית נתניה, כי הנחלים מצויים באחריות רשות הניקוז וכי בשנתיים האחרונות יצא פרויקט של המדינה בשיתוף עם משרד החקלאות ורשות הניקוז להטיית נחל אילנות (עמ' 107 לפרוטוקול מיום 4.2.20). לצד זאת, כאשר נשאלה כיצד היא יודעת שנחל אילנות נכנס למערכת הניקוז העירונית השיבה תשובה לא ברורה, וודאי לא מעוגנת באסמכתאות כלשהן לפיה: "בגלל שמשם באו ההצפות. היה, היה כמות גשם גדולה בשלושה ימים היה בסביבות 200 מ"מ, שבדרך כלל כל שנה יש לנו 500 מ"מ. אבל זה גם נכנס את, המערכת ניקוז בנויה לקבל כמות מסוימת, אבל לא כמות שנחל נכנס." (עמ' 108 שורות 10-7 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
18. מכל מקום, טענתו של המומחה ארבל ושל אינג' פריסר בדבר התמלאות נחל אילנות נשללו לחלוטין על ידי מהנדס לשם בחקירתו הנגדית, אשר ציין כי "אין אף הוכחה שנחל אילנות התמלא ויצא חזרה לעיר.." (עמ' 127-126 לפרוטוקול).
19. בנוסף, גם לו היה עולה בידי העירייה להוכיח כי פעלה לתכנון תשתית ניקוז באופן המחויב לפי תכנית המתאר הארצית לניקוז גם ביחס לרחוב הצורן – אינני סבורה כי יש בהכרח קורלציה בין הוראות תכנית המתאר הארצית לניקוז לחובותיה כרשות מקומית סבירה מכוח ס' 235 לפקודת העיריות בשילוב עם בחינת חובת הזהירות וסטנדרט הזהירות הנדרשים ממנה במסגרת עוולת הרשלנות.
20. המומחה ארבל מטעם הנתבעות הודה בחקירתו הנגדית כי העובדה שמדובר בשקע אבסולוטי ושהיו ברחוב הצורן גם בעבר הצפות הם נתונים שהיו ידועים לעירייה (עמד 182 שורות 5-1 לפרוטוקול).
21. המומחה ארבל גם הודה כי מערכת הניקוז בעיר נתניה איננה מתאימה היום לעידן המודרני ולשינויים הטופוגרפיים והדמוגרפיים שהתחוללו בעיר, כי השינויים שצריכים לבצע דורשים תקציבי ענק שלרשויות קשה להתמודד עמן וכי לא בדק האם נעשו שינוים ועדכונים מינוריים יותר בתשתיות הניקוז, להבדיל מגרנדיוזיים (עמ' 227 שורות 26-24; עמ' 229-228; עמ' 230 שורות 12-1 לפרוטוקול).
22. בנוסף, המומחה ארבל הודה בחקירתו הנגדית כי האזורים הבנויים של העיר נתניה, בתווך שבין שני רכסי הכורכר וממזרח לרכב המזרחי, הם אזורים שקיימים בהם תנאים טבעיים נחותים לניקוז מי גשם עקב המבנה הטופוגרפי הטבעי של מרחב זה (עמ' 221-220 לפרוטוקול), ואף הודה כי העירייה צריכה להיערך לזה וכדבריו: ".....אלה תקציבי ענק, זה בעייתי. זה שהעירייה צריכה להיערך לזה, בוודאי. הנה לדוגמה, פה, הולכים לעשות עוד נחל. זה לא תפקיד של העירייה, היא לא מסוגלת לעשות את זה, זו רשות הניקוז. זו מדינת ישראל, והם הולכים לעשות את זה. אבל זו לא העירייה, העירייה לא מסוגלת לתכנן נחלים ולהתקין נחלים." (עמ' 221 שורות 25-20; עמ' 222 שורות 2-1 לפרוטוקול).
23. אם לא די בכך אוסיף, כי על מנת ללמד שהעירייה לא קופאת על שמריה צירף המומחה ארבל לחוות דעתו קטע מ"מבחני ההרצה בתכנית החדשה שמתייחס לאגן בו נמצא רחוב צורן" כמו גם "המלצות לביצוע" (עמ' 12-11 לחוות דעתו). ואולם אציין כי אין בכך לטעמי כל מענה לטענה שבפועל לא נעשה כל שינוי בין שנת 2012 לשנת 2016 בכל הנוגע לתכנית האב העירונית לניקוז. בנוסף, תכנית האב לניקוז של עיריית נתניה לא צוינה ברשימת המקורות ששימשו את המומחה ארבל בחוות דעתו (עמ' 3 לחוות הדעת; עמ' 171 שורות 14-10 לפרוטוקול); היא לא צורפה למוצגי עיריית נתניה בתיק באופן שלא היה לו הסבר מניח דעת (עמ' 200-202 לפרוטוקול), וממילא לא הוצגו לעיניי תכניות האב במלואן ולא ברור מה הן אותן תכניות בדיקה מהן נלקחו המקטעים שצוטטו בחוות דעתו של מר ארבל ותכניות אלו לא הוצגו – וודאי לא במלואן.
24. למעשה, עיריית נתניה לא הציגה כל ראייה לפעולות שביצעה – אם ביצעה – לבחינת צרכי מערכת הניקוז בעיר והתאמתה לשינויים הדינמיים בשטח.
25. אם בכל האמור לא די, הרי שלצורך ביסוס טענתה של אינג' פריסר, מנהלת מחלקת מב"ת בעירייה, כי מערכת הניקוז העירונית נבנתה על פי כל התקנים הבינלאומיים הנדרשים והמקובלים בארץ ובעולם ועל פי תכניות המתאר המאושרות על ידי משרד הפנים (ס' 10 לתצהירה), נסמכה אינג' פריסר על חוות דעתו של המהנדס גיורא שחם משנת 2010, המשמש כיום כמנהל רשות המים ויו"ר מועצת המים הארצית.
26. ואולם זה המקום להזכיר כי חוות הדעת האמורה הוצאה מהתיק ולא ניתן להסתמך עליה כראיה עמ' 25 לפרוטוקול מיום 2.2.20), לאחר שמהנדס שחם ביקש פטור מהתייצבות למתן עדות מן הטעם שחוות דעתו ניתנה בהליך אחר וביחס לאירוע הצפה קודמים משנת 2009 ולא ביחס לאירועי ההצפה משנת 2013.
27. בנוסף, מן העדויות שנשמעו לפניי עולה כי עיריית נתניה לא קיימה מערך הפקת לקחים מסודר ביחס לאירועי ההצפה הגדולים שאירעו בתחומיה בשנת 2009, ואין לכך כל תיעוד. כך למשל, כאשר נשאל מר בנימין ארנון מנהל התחזוקה בחברת בוצ'ן (המספקת שירותי תחזוקה לנתבעות בתחום הניקוז והביוב) האם לאחר הסערה הגדולה משנת 2009 נעשה סיעור מוחות בעירייה לצורך הפקת לקחים, השיב מר ארנון כי תמיד לאחר יום של סערה נעשה "סיכום" וכי הוא עצמו מגיש המלצות לשיפור ולתיקון לעירייה, ו"מישהו עובר על זה ורואה שדברים חוזרים על עצמם", אם כי אין להמלצות אלו תיעוד בכתב (עמ' 205; עמ' 225 שורות 26-25;עמ' 226 שורות 21-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20). מר ארנון גם הודה כי הוספו ברחוב הצורן ובאזור מכללת אורט קולטנים אך לא לפני הסערה של 2013 אלא רק לאחר מכן (עמ' 207-206 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
28. לא ברור אפוא היכן הייתה עיריית נתניה בפרק הזמן שבין שנת 2009 לשנת 2013, ומדוע לא פעלה באופן כלשהו לשדרוג מערכת הניקוז, למצער ביחס לאותם מוקדים שהתבררו כבעייתיים באירועי 2009.
29. גם עדותה של אינג' פריסר, מנהלת מח' מב"ת בעירייה, הייתה מבולבלת ולא סדורה והיא לא יכלה לציין באופן ברור, חד ונתמך אסמכתאות אילו פרויקטים מיוחדים בתחום הניקוז נעשו בשנת 2013 או בכלל (עמ' 122-121 לפרוטוקול מיום 4.2.20). גב' פריסר זכרה כי מאז שנות ה – 90 בוצעו כשלושה פרויקטים גדולים בעירייה אך לא זכרה לציין כמה פרויקטים קטנים יותר בוצעו והיכן בדיוק (עמ' 123-122 לפרוטוקול). האמנם באופן כזה יכולה עיריית נתניה לשכנע כי פעלה בדבקות, בחריצות ובנחרצות לשיפור מערכת הניקוז בתחומיה ולהתאמתה לצרכי העיר הדינמיים והמשתנים כפי שמצופה מרשות מקומית סבירה לעשות? נראה שהתשובה לכך שלילית.
30. מן המקובץ עולה אפוא, כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח חריגות או נדירות של אירועי הגשם, ובכל מקרה עירייה סבירה יכלה וצריכה הייתה לצפות כי הרחבת אוכלוסייה ללא תשתית ביוב וניקוז מתאימות עלולה לגרום להצפות ולנזקים למבנים ולתושבים והיה עליה להבטיח את הגדלת כושר הניקוז של תשתית הניקוז העירונית באופן שימנע פגיעה בתושבים וברכושם או למצער יצמצמהּ (השוו למשל לעניין פוגלר, לעיל).
31. גם על פי הגישה המחמירה יותר המייחסת חשיבות לבחינת האירוע כאירוע סופתי ואשר רלוונטית לאזורי שקע אבסולוטי ובענייננו רחוב הצורן וסביבתו- טענת העירייה לכך שהפתרון לניקוזו של האזור קשור בתכנון הנחל וכרוך בהשקעות עתק איננה יכולה לעמוד בענייננו.
32. אמנם הפסיקה קבעה כי החובה המוטלת על-פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ, וכי בהחלט ייתכנו מקרים שבהם תקיים הרשות את החובות המוטלות עליה במידה ראויה, בשקידה ובקפדנות בלא שמאמצים אלה יניבו את התוצאות הרצויות. באותם המקרים אין מקום להטיל על הרשות אחריות לנזקים, אם נגרמו כאלה ((ר' למשל עניין צבי לעיל וע"א 1678/01 מ"י נ' וייס, פ"ד נח(5) 167 (2004)).
33. ואולם בענייננו, העירייה לא הראתה כל פנייה לרשות הניקוז או לממשלה, לא הראתה כל מעש מצידה, לא צירפה את תכניות האב העירוניות לניקוז משנת 2012 או משנת 2016, לא צירפה את "תכניות ההרצה" עליהן דיבר המומחה ארבל כדי ללמד על שינויים או עדכונים כלשהם שנעשו עם הזמן, לא הגישה הודעה לצד שלישי כנגד רשות הניקוז ולמעשה לא הוכח שום מאמץ ואף שום מעש מצד עיריית נתניה להתמודדות עם בעיות ניקוז שהוכח כי היו ידועות מספיק שנים קודם לאירועי ההצפה משנת 2013.

ג.2.5. התרשלות בתחזוקתה השוטפת של מערכת הניקוז העירונית

1. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה (וראו לעניין זה עניין שטרנברג וכן עניין זוהר לעיל), על מנת לבסס את התנהגותה הסבירה של הרשות, על הרשות המקומית לפרוס בפני בית המשפט מה היה שיקול הדעת שהפעילה, מהי המדיניות אותה היא נוקטת ומהן שיטות העבודה בהן היא עושה שימוש, תחת מגבלותיה התקציביות, על מנת למנוע את המפגעים הרלוונטיים ולטפל בהם. לשם כך עליה להציג נתונים ולבסס תשתית ראייתית לקיומו של נוהל עבודה מסודר בתחומים שנמסרו לאחריותה. כך ובין היתר נקבע בפסיקה, כי על הרשות להציג יומני עבודה, תיעוד פעולות שבוצעו, תיעוד פעולות פיקוח ובקרה, להציג את האופן בו נערכה לקראת החורף וכיצד יישמה היערכות מתוכננת זו. אי הצגת תשתית ראייתית כגון זו, מהווה אינדיקציה לכך שהרשות לא פעלה כרשות מקומית סבירה (השוו לעניין זה למשל לת"א 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה (22.7.2004); ע"א 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (30.1.2013)).
2. בהקשר זה נשאלת השאלה האם עלה בידי עיריית נתניה להראות כי נהגה ככל רשות סבירה בתחזוקתן השוטפת של מערכות הניקוז ובהכנתן לחורף 2012-2013.
3. לטענת מהנדס לשם מטעם התובעות, עיריית נתניה כשלה בתחזוקה השוטפת של המערכת כולל הכנה ובדיקה לקראת החורף ויכולות התמודדות בעת האירועים עצמם (ס' 4.2 לחוות הדעת), ולתמיכה בטענתו הוא מצרף תמונות שצילם משנת 2015 המלמדות על כך שבשיא תקופת החורף, מקומות רבים בעיר נתניה לוקים בחוסר תחזוקה (עמ' 35-30 לחוות דעתו).
4. המומחה ארבל מטעם הנתבעות, הגיב לטענה האמורה בחוות דעתו בציינו כי "גם אם תדאג העירייה לניקוי העלים כל יום הרי כל רוח וגשם תפיל עוד קצת עלים ואין בכך כדי לטעון כי העירייה לא מבצעת תחזוקת ניקוז ראויה....עיריית נתניה אחראית ומקפידה על עדכון תכניות האב ועל טיפול ותחזוקת מערכות הניקוז." (עמ' 12 לחוות דעתו – ההדגשות במקור). התייחסותו של המומחה ארבל לקונית ולא ברור על מה היא נסמכת.
5. כפי שאראה להלן – לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות שהוצג לפניי, התמונה שהצטיירה רחוקה מלהיות אידילית.
6. אינג' פריסר, מנהלת מחלקת מב"ת בעירייה טענה בתצהירה כי העירייה פעלה ופועלת ככל רשות עירונית סבירה, מטפלת באופן שוטף בתחזוקת מערכת הניקוז ומכינה אותה בכל שנה לקראת החורף לרבות תיקון וניקוי הקולטנים ותעלות הניקוז בעלות של כ – 350,000 ₪ בשנה, משקיעה בגיזום עצים עירוניים, ודואגת לניקוי רחובות העיר והקולטנים מפסולת מספר פעמים בשבוע כך שהרחובות נשמרים נקיים (ס' 5; 6; 7 לתצהיר).
7. לצורך תמיכה בטענתה כי נערכה כראוי לחורף 2012-2013 צירפה עיריית נתניה את יומני העבודה של חברת משה בוצ'ן (מוצג ב') והביאה למתן עדות את מר בנימין ארנון – שהיה אחראי מטעם חב' משה בוצ'ן על נושא תחזוקת מערכת הניקוז והביוב בעיריית נתניה נכון לינואר 2013 (עמ' 185 שורות 24-23 לפרוטוקול מיום 4.2.20), כמו גם את מר אופיר זיגדון, מנהל מח' חזות העיר – מחלקת שפע בעירייה.
8. אשר לנקיון העיר ופינוי הגזם, מר זיגדון ציין בתצהירו כי העירייה מתקשרת עם קבלנים בחוזים לביצוע נקיון ברחובות העיר במשך כל ימות השנה לרבות קבלן רכב טיאוט הפועל על פי תכנית שנתית (ס' 1 לתצהירו), וכי העירייה מכינה את העיר לקראת החורף ובכלל זה פועלת לביצוע נקיון יסודי בכלל הרחובות, וכאשר מתקבלות התרעות על מזג אוויר חריג מבוצעות פעולות מנע נוספות ודחופות על ידי מחלקת שפ"ע, אשר נותנת מענה אף בזמן אמת (ס' 2 לתצהירו).
9. מחקירתו הנגדית של מר זיגדון עלה כי הקבלן שנותן שירותי נקיון לאגף שלו הוא קבלן פינוי הגזם צבי כהן ושלושה קבלנים נוספים לניקוי רחובות ואולם חוזי ההתקשרות עימם לא הוצגו (עמ' 34 לפרוטוקול מיום 4.2.20). בהמשך אף הודה מר זיגדון כי אין דו"חות ויומני עבודה בנושא (עמ' 37 שורה 19; עמ' 72 לפרוטוקול מיום 4.2.20). מר זיגדון גם לא יכול היה להציג לבית המשפט כל תכנית עבודה שנתית של העירייה לנקיון הרחובות בתחומיה הגם שציין כי תכנית שכזו קיימת אך לא הביא אותה עמו (עמ' 69-67; 71 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
10. מיותר לציין כי עיריית נתניה לא הציגה כל אסמכתה לביצוע פעולות הגיזום שלטענתה ביצעה (עמ' 134 שורות 16-12 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
11. בכל הנוגע לתחזוקת מערכת הניקוז והכנתה לקראת החורף, כאשר התבקש מר ארנון לתאר את הפעולות שחברת בוצ'ן ערכה כהכנה לחורף 2012-2013, ציין מר ארנון כי באזור סוף אוגוסט הם מוציאים צוותים עם טרקטור ואנשים ופותחים כל קולטן ומנקים אותו, בודקים את השוחה ומנקים אותה (עמ' 191 שורות 17-5 לפרוטוקול מיום 4.2.20). ואולם כאשר נתבקש מר ארנון להציג תכנית עבודה לחורף 2012-2013, הפנה למסמך שכותרתו "ניקוי שוחות בקרה" (מוצג ב') והסביר כי "זה נייר שיש לי אותו, שעל סמך הנייר הזה אני מבצע נגיד רחוב הגפן ניקו 6 קולטנים." במהלך חקירתו הנגדית הובהר כי אין מדובר בתכנית עבודה מסודרת לחורף 2012-2013 אלא מדובר בנייר שהוא "אחרי הביצוע" כדבריו, יש שינויים משנה לשנה, ועל דו"ח זה הוא עובר לטענתו עם מהנדס של העירייה (עמ' 193 שורות 26-20; עמ' 194 שורות 8-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20). מר ארנון הודה כי זו תכנית העבודה ואין "תכנית עבודה" אחרת, וכי זו הרשימה שעל בסיסה עובדים מדי שנה ועל גביה מעדכנים שינויים ככל שישנם (עמ' 194 שורות 26-9; עמ' 195 שורות לאותו פרוטוקול).
12. מאחר שאותה "תכנית עבודה" שהוגשה אינה נושאת תאריך, משנשאל העד לאיזו שנה היא רלוונטית, הפנה מר ארנון לחשבון שהוגש ב – 10/2012 (עמ' 196-195 לפרוטוקול מיום 4.2.20), ואולם כאשר נשאל כיצד ניתן לקשר את המסמך אליו הפנה קודם כאל "תכנית העבודה" לעבודות בפועל או לחשבונית המס מ 10/2012 השיב העד: "אני בעניין החשבונית אני לא החלטי, בוא נגיד ככה. אבל זה דוח ביצוע שזה מה שאנחנו עושים. על סמך זה אנחנו עובדים ומנקים את כל העיר" (עמ' 197; עמ' 198 שורות 13-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20). בהמשך חקירתו ציין כי הבחין בכך שהמסמך המפרט עבודות נושא תאריך מחודש 10/2012 (מוצג ב' למוצגי הנתבעת) וניתן לקשרו לחשבונית (עמ' 211 שורות 26-25; עמ' 217 שורות 2-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
13. גם אם אניח כי חשבונית המס מיום 31.10.12 (מוצג ב' למוצגי הנתבעות) אכן מקושרת לעבודות ההכנה או "לתכנית העבודה" של הכנת תשתית הניקוז העירונית לחורף 2012-2013, עדיין מדובר בחשבונית המתייחסת לעבודות שבוצעו בחודשים הקודמים להוצאתה. לא הוצגו כל מסמכים או אסמכתאות שיכולים ללמד על עבודות שביצעו הנתבעות (בין באמצעות חברת בוצ'ן ובין באמצעות אחרים מטעמן) בחודשים שלאחר הוצאתה ולפני ינואר 2013, באופן שאף הוא מעורר קושי ובעייתיות.
14. דומה כי אין זה סביר לבצע עבודות היערכות לחורף ולנקות קולטנים בחודש ספטמבר ולצפות כי עבודות אלו תספקנה לכל החורף (השוו לעניין זה תא"מ 57662-05-16 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עירית נתניה (31.08.2017) אשר התייחס לאירועי ההצפה בנתניה מיום 31.1.13, ומתח ביקורת על מחדלי ההיערכות של העירייה לאחר אירועי ההצפה מושא תביעות אלו).
15. מר ארנון לא יכול היה להציג את דו"ח העבודות של השנה הקודמת (2011-2012) (עמ' 199-198 לפרוטוקול מיום 4.2.20), והוסיף כי גם בעבודות התחזוקה השוטפת, חברת משה בוצ'ן עובדת עם קבלני משנה לפי תעריף יומי תחת פיקוחו. למרות זאת - לא יכול היה להציג חוזי התקשרות עם קבלני המשנה או דו"חות אחרים כלשהם שילמדו האם וכיצד נעזרה חברת משה בוצ'ן בקבלני המשנה לצורך עבודות תחזוקת המערכות לקראת חורף 2012-2013 (עמ' 202 שורות 21-11; עמ' 204-203 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
16. אם לא די בכך, מחקירתו הנגדית של מר ארנון התעורר גם חשש לאי התאמה בין רישום מספר הקולטנים שנוקו בפועל על ידי חברת משה בוצ'ן על פי רישומיהם שלהם עצמם, לבין מספר הקולטנים שמצויים בפועל ברחובות השונים באופן שמטיל ספק במהימנות הדו"חות ובדיוקם (ר' עמ' 216-214 לפרוטוקול מיום 4.2.20), ומעדותו עלה עוד כי בהחלט ייתכנו מקרים בהם לא ניקו את כל הקולטנים שברחוב נתון, אם כי מר ארנון טען שמדובר בדבר "נדיר" (עמ' 224-216 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
17. בהמשך חקירתו הנגדית גם עלה חשש לכך שמספר הקולטנים הרשום כמספר קולטנים קיים בדו"חות של חברת בוצ'ן איננו תואם את המצב הקיים בשטח (כך למשל לגבי רחוב וולפסון מהנדס לשם מטעם התובעת הבחין בקולטן אחד ומר ארנון מטעם בוצ'ן התייחס לקולטן זה כאל 6 קולטנים אך לא היה בפיו הסבר מניח דעת לפער או לכך שבדיווח על ניקוי הקולטנים דיווחה חברת בוצ'ן על ניקוי 2 קולטנים בלבד, ולא יכול היה לציין באופן מדויק כמה קולטנים היו בפועל ברחוב וולפסון נכון ל 8.1.2013 (עמ' 234-231 לפרוטוקול מיום 4.2.20)).
18. אינג' פריסר אישרה בחקירתה הנגדית כי הקבלן בוצ'ן עובד עם העירייה בכל הנוגע לניקוז מזה כ – 30 שנה בחוזים מתחדשים אחת לחמש שנים (עמ' 143-144 לפרוטוקול מיום 4.2.20). למרות זאת, אף אחד מן החוזים – גם לא החוזה הרלוונטי לינואר 2013 – לא צורפו.
19. בנוסף, אינג' פריסר אישרה כי נכון לשנת 2013, מהנדס בשם מיכאל שעבד לצידה במחלקת מב"ת הוא שהיה בודק את העבודות בשטח אל מול הקבלן בוצ'ן והוא גם זה שחתם על דו"חות הפיקוח על הקבלן (עמ' 94 שורות 24-15 לפרוטוקול מיום 4.2.20). אותו מהנדס לא הובא על ידי הנתבעות למתן עדות ואינג' פריסר לא ידעה לספק הסבר לכך. מטבע הדברים אינג' פריסר גם לא ידעה לפרט כיצד מולאו הדו"חות האלו, על ידי מי, כיצד המהנדס מטעמה מילא אותם אל מול הקבלן ורק ציינה כי: "אני רק קיבלתי ואני סמכתי על העבודה של מיכאל" (עמ' 112-11 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
20. מעדויותיהם של אינג' פריסר, של מר ארנון ושל מר זיגדון הצטיירה אפוא לטעמי תמונת מצב עגומה לפיה קבלני התחזוקה עמם עובדות הנתבעות משך שנים פעלו במידה רבה מכוח האינרציה, בלא תכנית עבודה רשומה וסדורה, תוך דיווח לאחר מעשה שמהימנותו לוקה בחסר במקרה הטוב או בהיעדר דיווח כלל במקרה הרע, וכל זאת באופן לא תקין ולכל הפחות באופן שאינו ראוי לרשויות מנהליות.

ג.3.5. התרשלות בהיערכות לקראת אירועי הסערה בינואר 2013

1. שאלה נוספת הנשאלת בענייננו היא האם עלה בידי עיריית נתניה להראות כי נהגה ככל רשות סבירה בהיערכות לקראת אירועי הסערה הספציפיים שבין 6.1.13-8.1.13.
2. על העובדה כי עומדים לרדת גשמים, ואפילו גשמים עזים ניתן ללמוד מראש מהתחזית המתפרסמת על ידי השירות המטאורולוגי או חברות אחרות, ואין ספק כי על רשות מקומית להיערך לקראת היתכנותם של גשמים עזים ולדאוג כי פתחי הקולטנים המיועדים לקלוט את מי הגשמים יהיו תקינים, וכי פתחים אלה לא ייחסמו על ידי ניילונים, קרטונים, ענפים וכיוצא באלה דברים המונחים ברחוב (ר' ת"א3258/02 גרבי נ' עיריית נתניה (02.08.2006)).
3. אני סבורה כי מהראיות שהוצגו לפניי ומהעדויות שנשמעו לפניי לא הוכח שעיריית נתניה אכן קיבלה התרעה מהשירות המטאורולוגי אודות אירועי הגשם הצפויים בינואר 2013; גם אם קיבלה התרעה - לא עלה בידי עיריית נתניה להוכיח שהכריזה על כוננות סערה במועדים הרלוונטיים לאירועים מושא התביעות דנן, ואף אם עלה בידיה להוכיח שהוכרח על "כוננות סערה", לא עלה בידיה להוכיח כי נערכה להתמודדות עם הסערה כפי שרשות מקומית סבירה צריכה להיערך – בין לפני התרחשותה ובין במהלכה, ואפרט.
4. מר אופיר זיגדון מנהל מחלקת שפ"ע בעירייה העיד בחקירתו הנגדית כי ידוע לו שהמוקד העירוני מקבל שירותי חיזוי (עמ' 73 שורה 20 לפרוטוקול מיום 4.2.20), אם כי לא ידע לציין האם הדבר היה רלוונטי לאירועי 2013 או רק לאחר מכן (עמ' 73 שורות 26-21 לפרוטוקול מיום 4.2.20). גם גב' פריסר מנהלת מחלקת מב"ת בעירייה לא ידעה לאשר החל מאיזו שנה התקשרה העירייה בחוזה עם חברת מטאוטק לרכישת שירותי חיזוי לעירייה (עמ' 115 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
5. אינג' פריסר, ציינה בתצהירה כי כל אימת שמתקבלת התרעה על סערה צפויה מהשירות המטאורולוגי מפעילה העירייה "כוננות סערה" במסגרתה מוזעקים עובדי העירייה, ולפני בוא הסערה נערך סיור קולטנים נוסף לבדיקת נקיון הקולטנים במקומות הנמוכים בעיר (ס' 6 לתצהיר). עוד הוסיפה אינג' פריסר כי במהלך הגשמים עצמם העירייה מפעילה צוותי קבלן המצוידים בטרקטורים ובציוד נדרש אחר המוזנקים על ידי המוקד למקומות בהם אירעה סתימה נקודתית במערכת הניקוז, לפינוי הסתימה – כפי שאירע גם באירועים מושא תביעות אלו (ס' 7 לתצהירה).
6. ואולם, כשנשאלה על כך בחקירתה הנגדית, והגם שציינה כי יוצא מכתב מהמנכ"ל בעניין כוננות סערה - לא יכלה להציג מכתב שכזה בפועל (עמ' 133 שורות 26-24; עמ' 134 שורות 11-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
7. בנוסף, אינג' פריסר ציינה כי כאשר העירייה מקבלת התרעה על מזג אוויר גשום סוער כיומיים קודם נשלחים צוותים ובודקים קולטנים ומקומות בעייתיים, ולמרות זאת לא הציגה כל תיעוד לניקוי קולטנים במקומות הבעייתיים בעיר לפני אירועי הגשם (עמ' 152 שורות 23-4 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
8. גם מר אופיר זיגדון ציין בעדותו כי העירייה קיבלה התרעות לפני הסופה ולטענתו אף נכנסה ל"כוננות" (עמ' 41 שורות 11-1; עמ' 46 שורות 21-1; עמ' 52 שורות 8-7 ; עמ' 82 שורות 26-15; עמ' 83 שורות 3-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20), והגם שציין כי מנכ"ל העירייה הכריז על כוננות סופה – אף הוא לא ידע להציג מסמך התרעה על כוננות כאמור מאת מנכ"ל העירייה, הרלוונטי לינואר 2013 (עמ' 66 לפרוטוקול מיום 4.2.20). בנוסף, הוא לא יכול היה להציג דו"חות או מסמכים כלשהם המלמדים על כך שצוותי נקיון של העירייה הוצאו לשטח קודם לסופה (עמ' 41; 44-43; 49 שורות 17-11; עמ' 51 שורה 14-9; עמ' 88-85 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
9. עוד הודה מר זיגדון בחקירתו הנגדית שככל שמוזעקים קבלנים לפינוי גזם בנוסף לעבודה השוטפת הם מקבלים תשלום נוסף והדבר אמור להיות מסודר ומתועד בהנהלת החשבונות. למרות זאת מסמכים אלו לא הוצגו (עמ' 45 שורות 26-22; עמ' 46 שורות 3-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
10. בנוסף, משנשאל מר זיגדון כיצד הוא זוכר בשנת 2020 האם הוכרזה כוננות סערה בשנת 2013 הפנה לתוספות השכר שלטענתו קיבל בשל עבודה בשעות נוספות או ב "כוננות" (עמ' 55-54 לפרוטוקול מיום 4.2.20), אך לא הציג כל אסמכתה לדיווח שביצע לעירייה על עבודה ב"כוננות" במועדים הרלוונטיים ושוב הפנה לזכרונו הטוב... (עמ' 58-56 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
11. מכל מקום, מר זיגדון הודה בחקירתו כי לפני אירועי 6.1.13 ולאחר שניתנה לעירייה התרעה על סופה, לא ניתנה לתושבים הנחייה שלא להוציא גזם לפינוי תוך שציין כי ערימות גזם שמהוות סיכון מפונות באותו יום. מר זיגדון ציין כי ערימות הגזם פונו באותו יום ויום קודם אך לא צירף אסמכתאות, לא ידע לציין תאריכים מדויקים ונסמך אך על זכרון שהתברר בחקירתו הנגדית כעמום ולא מדויק, וזאת בלשון המעטה (עמ' 40-35; 51-50 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
12. מר זיגדון הציג בחקירתו מסמך שכותרתו "הערכות למזג אוויר סוער" מחודש דצמבר 2018 שהוציא הוא בעצמו, ובהמשך גם הציג מסמך של מנכ"ל העירייה מיום 21.1.20 המתריע מפני סערה ומתייחס לינואר 2020 (נ/2). לצד זאת, לא הוצג כל מסמך הנושא תאריך רלוונטי לאירועי הגשם מינואר 2013 (עמ' 43-41 לפרוטוקול מיום 4.2.20), ומר זיגדון הודה בהמשך חקירתו הנגדית כי נכון לחודש ינואר 2013 לא הוצא נייר דומה לזה שהוצא בחודש דצמבר 2018 – לטענתו בשל נהלי עבודה אחרים אל מול ראש מנהל אחר (עמ' 61 שורות 26-20 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
13. גם מר ארנון מחברת משה בוצ'ן לא זכר לומר האם בינואר 2013 אינג' פריסר מהעירייה אכן התריעה בפני חב' בוצ'ן מפני הסערה והניח כי "סביר שכן" (עמ' 236 שורות 26-15; עמ' 237 שורות 18-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
14. מר ארנון ציין כי יש לחברת בוצ'ן נוהל פנימי לעובדיה לגבי התנהלות בזמן "כוננות סערה" אך נוהל כזה איננו מעוגן בכתובים (עמ' 202 שורות 10-4 לפרוטוקול מיום 4.2.20). עוד הוסיף מר ארנון כי בזמן סערה משה בוצ'ן מתוגברים בעובדי קבלני משנה העובדים לפי תעריף יומי, וגם בשוטף חלק מהעבודה מתבצע על ידי קבלני משנה תחת פיקוחו – ולמרות זאת לא יכול היה להציג חוזי התקשרות של משה בוצ'ן עם קבלני משנה או חשבוניות על עבודות מתוגברות שהוזמנו מקבלני המשנה בימי הסערה (עמ' 202 שורות 21-11; עמ' ; 204-203; 211-210 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
15. בחקירתו הנגדית גם לא ידע מר ארנון להצביע על אסמכתה כלשהי לכך שהציב טרקטור/ים ברחוב הצורן בתאריך 6.1.2013 או 8.1.2013 (עמ' 231 שורות 15-7 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
16. מן המקובץ עולה אפוא, כי כל אחד מהעדים שהביאה עיריית נתניה למתן עדות העיד מזכרונו על ההכרזה על "כוננות סערה" בהתייחס לאירוע שאירע למעלה משבע שנים, ואיש מהם לא הציג כל תיעוד או אסמכתה מזמן אמת לכך שנוהל כאמור אכן הוכרז והופעל הלכה למעשה.
17. מכל מקום, גם אם אניח לטובת העירייה כי די בעדויות כדי לעמוד בנטל ההוכחה לעניין זה (ואינני מניחה זאת), הרי מעדותו של מר זיגדון התעוררה תמונת מצב עגומה למדי ביחס לאופן יישומו של אותו נוהל "כוננות סערה", המלמדת על כך שבעיריית נתניה יד ימין איננה יודעת על יד שמאל. בעוד שעל פי נוהל "כוננות סערה" (נספח ה' לכרך המוצגים של עיריית נתניה) על מינהל ההנדסה להכין ולהפיץ מפות הצמתים ונקודות ההצפה וסימון רשתות הניקוז בכל צומת וצומת – מר זיגדון אשר לטענתו משתייך למנהל התפעול טען כי לא קיבל מפה כאמור ממינהל ההנדסה ואין לו המפות שיש למנהל ההנדסה. משנשאל האם ידוע לו האם מנהל ההנדסה הכין מפה כזאת השיב: "לא ידוע לי ואין לי צורך במפות. כי אני לא מתעסק עם מה שהיא מתעסקת שם." (עמ' 80-75 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
18. גם מר ארנון מחברת בוצ'ן אישר בחקירתו הנגדית כי במסגרת "נוהל כוננות סערה" לא קיבל ממינהל ההנדסה מפה עם הצמתים המועדים להצפה בנתניה אלא כי מדובר בנוהג של שנים וחברת בוצ'ן מקבלת הודעה בטלפון מעיריית נתניה (עמ' 236 שורות 26-15; עמ' 237 שורות 18-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
19. אינג' פריסר מצידה הודתה כי בהתאם לנוהל "כוננות סערה" של העירייה אמנם אין לה מפות של נקודות ההצפה הצפויות אך רשימות כן ובכל זאת לא ידעה להסביר מדוע רשימות אלו לא צורפו (עמ' 157, עמ' 158 שורות 6-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
20. מן האמור אכן עולה תמונת מצב עגומה. הנתבעות לא הציגו ולו מסמך או ראיה אחת המלמדים על הכרזה על נוהל "כוננות סערה" בחורף 2013, וגם אם הוכרז נוהל כזה בפועל – הוכח בפניי כי יישומו לקה בחסר ויד ימין בעירייה לא ידעה מיד שמאל, בהתנהלות המלמדת על היעדר תיאום והיעדר שיתוף פעולה בין גורמי העירייה השונים בניגוד להוראות הנוהל עצמו, וודאי שבניגוד להתנהלות המצופה מרשות מקומית במצבים מסוג זה ובכלל.

ג.4.5. התנהלות הנתבעות במהלך אירועי הסערה עצמם

1. אם לא די בכל האמור, אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח שפעלו כנדרש במהלך אירועי הסערה עצמם.
2. אינג' פריסר ציינה כי בחורף 2012-2013 ירדו גשמים בעוצמה ובריכוז שלא היו כדוגמתם במשך עשרות שנים וסופת הגשמים נשאה עימה עלים שנשרו מהעצים, פסולת שעפה מחצרות, מרפסות וגגות והצטברות פסולת זו שזרמה עם מי הגשם גרמה לסתימות נקודתיות בקולטנים של מערכת הניקוז העירונים בכל פעם במקום אחר (ס'4 לתצהירה). בחקירתה הנגדית הודתה כי עמדתה זו אינה עמדה הנסמכת על נסיון מקצועי אישי רלוונטי אלא בהסתמך על חוות דעת הידרולוג מטעם העירייה (עמ' 151-150 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
3. כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית על סמך מה ידעה כי מה שגרם להצפות אלו הניילונים והפסולת שהצטברה בקולטנים ובשים לב לכך שאין כל מסמך או נייר שראתה לעניין זה השיבה כי מקור הידיעה הוא מנסיון ו"זה לא קשה לראות את הניילונים" (עמ' 130 שורות 26-7 לפרוטוקול מיום 4.2.20), על אף שמהמשך תשובתה ניתן היה להניח כי ידיעתה אינה אלא הסקת מסקנה כדבריה: "בגלל שכל גשם מביא, ורוח, מביאה את הניילונים והקרטונים." (עמ' 131 שורה 6 לאותו פרוטוקול), בהמשך עדותה היא שדרגה את תשובתה וטענה כי ראתה את הפסולת במו עיניה גם בשנת 2013 שכן "זה מתחת למשרד שלי." (עמ' 131 שורה 12 לאותו פרוטוקול).
4. בנוסף, אינג' פריסר הודתה שברחובות הצורן, וולפסון, רמז, הנוטע, המחקר המחשב – קיימת בעיה (עמ' 151 שורות 26-17; עמ' 152 שורות 3-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20). למרות זאת, לא הייתה לה כל אסמכתה או אינדיקציה להוכיח שהצבת הטרקטור באזורים אלו ובפרט בכיכר ברחוב הצורן נעשתה לפני 8.1.13, כשהכיכר כבר עלתה על גדותיה (עמ' 153 שורות 26-16; עמ' 154 שורות 5-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
5. בחקירתה הנגדית גם לא ידעה גב' פריסר להצביע על רשימת עובדים שעמדו בכיכר הצורן לצד הטרקטור והפנתה לחברת בוצ'ן – ממנו לא נושעה (עמ' 154 שורות 26-20 לפרוטוקול מיום 4.2.20), ולכל האמור יש להוסיף גם את עדותו של מר עמית נוימן, מנהל האחזקה של מתחם קריית הצורן מטעם התובעות – עדות אשר לא נסדקה בחקירה הנגדית והייתה מהימנה ועקבית לגופה - לפיה כאשר יצא ביום 6.1.13 למפלס הרחוב בזמן ההצפה, לא ראה שם טרקטורים וצוותי קבלן שעובדים ומנקים (עמ' 255 שורות 8-1 לפרוטוקול).
6. בשולי הדברים אזכיר כי תביעת כלל מבנים הוגשה גם כנגד תאגיד מי נתניה. מטעם נתבעת זו לא הובא כל עד למתן עדות ולא הוגשה כל ראיה, וממילא שלא עלה בידיה לעמוד בנטל להוכיח כי לא התרשלה בנסיבות.

ג.5.5. סיכום ביניים

1. מן המקובץ עולה אפוא תמונת מצב בעייתית ועגומה. רצון טוב אולי קיים, ואולם בין רצון טוב להתנהלות סבירה רב המרחק. מן העדויות ששמעתי ומהראיות שהוצגו בפניי (ולא פחות מכך מהראיות שלא הוצגו בפניי אך ניתן היה להציגן בקלות לו היו קיימות) נראה כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח שלא התרשלו בתכנון מערכות הניקוז והביוב, בתחזוקתן השוטפת בכלל ובהיערכות לקראת אירועי הגשמים של ינואר 2013 בפרט.
2. בהתאם, משהוכחו אירועי ההצפה ובהינתן חוות דעת המומחים מטעם התובעות- עלה בידי התובעות לעמוד בנטל להוכיח כי הנתבעות התרשלו בתכנון מערכות הניקוז והביוב בתחומיהן ובתחזוקתן השוטפת במסגרת היערכות לחורף בכלל ולאירועי הגשם מושא דיוננו בפרט. כעת נשאלת השאלה האם עלה בידי התובעות להוכיח את הנזקים שנגרמו להן ואת הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעות לבין נזקיהן.
3. לבחינה זו אתפנה להלן.

ד. תביעת כלל מבנים (ת.א. 41110-07-15)

1. כאמור, תביעת כלל מבנים מתייחסת לנזקים שנגרמו לרכוש המבוטח ברחוב הצורן, ברחוב וולפסון וברחוב הנוטע בעיר. להלן אתייחס לנסיבותיהם הייחודיות של אירועי ההצפה והנזקים בכל אחד מהרחובות מושא תביעה זו.

ד.1. נזקי ההצפה ברחוב הצורן

1. שניים מנכסי המבוטחים מושא תביעה זו מצויים ברחוב הצורן בנתניה וניזוקו באירוע הצפה מיום 6.1.13: האחד נכס שבוטח על ידי מ.ב.ל מרכז הבאולינג הלאומי בע"מ (להלן – "מרכז הבאולינג"), והשני נכס שבוטח על ידי עם רם פיתוח דרום נתניה בע"מ (להלן – "עם רם").

ד.1.1. טענות הצדדים

1. לטענת התובעת בסיכומיה, אירוע ההצפה של הנכסים המבוטחים המצויים ברחוב הצורן אירע כתוצאה מכך שמי גשמים התערבבו עם מי ביוב, הציפו את תחנת השאיבה, ומשם חדרו דרך קו הסניקה העירוני המצוי מתחת לתחנת השאיבה לעבר מגרש הצורן 2, לכיוון החניון, בחיבור תת קרקעי שלא היה ידוע למבוטחות התובעת קודם לכן.
2. לטענתה המתחם קיבל טופס 4 מעיריית נתניה כדת וכדין ולו רצו הנתבעות לתקוף את ההיתר שניתן למתחם – יכלו להגיש מסמכים סותרים ולא עשו זאת. עוד מוסיפה התובעת כי טענות הנתבעת ביחס לליקוי לכאורה בנכס מתחם הצורן ראויה להידחות מפאת הרחבת חזית לה התנגדה התובעת בזמן אמת.
3. התובעת מוסיפה וטוענת כי הוכח בנסיבות שמי גשמים חדרו למתקן שאיבת מי ביוב (בפרט מקום שהנתבעת 2 לא הביאה איש מטעמה למתן עדות באופן הפועל לחובתה) ומדובר בהפרת חובות חקוקות, כאשר הנתבעות לא רק שאפשרו חדירת מי גשמים למתקן מי שופכין אלא שלא דאגו לניקוז מי הגשם באופן שלא יפגע במתחם קריית צורן.
4. התובעת טענה כמובן להיפוך נטל הראיה ולרשלנות מצד הנתבעות, תוך שהותירה את שאלת חלוקת האחריות בין העירייה לתאגיד המים העירוני לשיקול דעת בית המשפט.
5. לעניין הבניין ברחוב הצורן טענו הנתבעות כי מדובר בבניין בבעלות פרטית ולנתבעות אין כל נגיעה אליו. בנוסף טענו הנתבעות כי מעצם קרות מקרי ההצפה עולה כי מבוטחי התובעת לא פעלו כפי חובתם הקבועה בתקנות 5.34 - 5.35 לתקנות התכנון והבניה (היתר, תנאים ואגרות) התש"ל – 1970 (להלן – "תקנות התכנון והבניה") לפיהן כל המבנים מושאי התביעה היו צריכים להיות אטומים כך שמי גשם לא יחדרו לתוכם, ועל בעלי המבנים היה להתקין במרתפים משאבות אוטומטיות לפינוי המים במקרים של הצפה – דבר שלא נעשה.
6. עוד נטען כי חיבור הבניין למערכת הניקוז לא היה מצויד ב"שסתום אל חוזר" כפי שמחייבות התקנות – דבר שהיה מונע את חזרת המים ממערכת הניקוז העירונית שהתמלאה בשל הצפת "נחל אילנות".
7. לטענת הנתבעות, כשלים אלו בהתנהלות מבוטחי התובעת הם "הסיבה בלעדיה אין" שגרמה להצפת החניון והמרתף ברחוב הצורן ועל כן דין תביעה זו להידחות.

ד.2.1. נסיבות ההצפה

1. מטעם עם רם ומרכז הבאולינג העידו מר עמית נוימן ומר ציון אפרתי, בהתאמה.
2. אציין כבר עתה כי עדויותיהם של השניים היו עקביות ומהימנות, חיזקו זו את זו ולא נסדקו בחקירה הנגדית.
3. מר עמית נוימן, מנהל חברת האחזקה של מתחם קריית הצורן שברחוב הצורן 2-4, ציין כי למד על אירוע ההצפה ממראה עיניו, היה נוכח במתחם והבחין בכמויות גדולות מאוד של מים מלוכלכים מבוץ כפי הנראה, אשר חדרו לחניון דרך פתחי הניקוז בכניסה לחניון והציפו אותו עד לגובה של כמטר (ס' 7; 11 לתצהירו).
4. לטענתו, ביום ההצפה פרץ זרם מים חזק מאוד מכיוון בריכת חנון – תחנת שאיבה ופנוי מי דלוחין של תאגיד מי נתניה – הנמצאת בצד השני של החומה המקיפה את מתחם צורן, אל עבר פתחי הניקוז בכניסה לחניון והציף החניון עד לגובה של כמטר (ס' 14-12 לתצהירו).
5. בחקירתו הנגדית ציין מר נוימן כי "המים ירדו מהכיכר לכיוון החומה לכיוון כל רחוב המחשב עד תחנת הזה, היה מלא מים." (עמ' 267 שורות 24-22 לפרוטוקול), ובהמשך הוסיף כי: "אני ראיתי זרם מים שפורץ מתחנת השאיבה שנמצאת בצד הצפון מזרחי של המתחם, כן? ועד הכיכר שנמצאת בצד הצפון מערבי של המתחם. כל זה היה זרם מים שפרץ משני הצדדים והתנקז עד אליי מעבר לחומה והגיע לחניון." (עמ' 268 שורות 11-8 לפרוטוקול).
6. עוד טען מר נוימן בתצהירו כי התברר לו שהתרחשה תקלה בתחנת השאיבה וכתוצאה ממי הגשמים הוצפה תחנת השאיבה, מים עלו על גדותיהם וכתוצאה מכך חדרו לחניון דרך חיבור תת קרקעי שקיים בין קו הסניקה העירוני לצנרת הניקוז של החניון – חיבור שלא היה ידוע עליו למבוטחים ושהתבצע על ידי תחנת השאיבה. כשעתיים לאחר האירוע תוקנה כפי הנראה התקלה בתחנת השאיבה שכן המים מהחניון נשאבו חזרה לקו הסניקה העירוני (עמ' 16-15 לתצהירו). לטענתו- משאבות העירייה האמורות לשאוב את מי הגשמים באזור לא עבדו במועד ההצפה ולכן המים לא נוקזו והציפו את המקום. מעבר לכך הגיעו מי גשמים רבים מרחוב צורן והציפו את תחנת השאיבה (ס' 17 לתצהיר).
7. טענתו של מר נוימן לגבי החיבור בין קו הסניקה העירוני לצנרת הניקוז של החניון לא נסתרה על ידי הנתבעות, שכן איש מטעם הנתבעת 2 (מי נתניה) או מטעם משרד המתכננים של בריכת השאיבה לא הגיש תצהיר ולא התייצב למתן עדות, ומתשובתו של מהנדס שי סיבוני מטעם הנתבעת 2 לשאלה 7 בשאלון שהוצג לו על ידי התובעת (מוצג ת/4) עולה כי: "במועדים נשוא התביעה ירדו גשמים רבים ונכנסה ספיקה גבוהה משמעותית מהרגיל לתחנת ברכת חנון." מדובר בהודאה מטעם הנתבעת 2 (שלא נסתרה) כי מי ניקוז חדרו למערכת הביוב המצויה בבריכת חנון.
8. עדותו של מר נוימן נתמכה גם בעדותו של מר ציון אפרתי, הבעלים של מרכז הבאולינג, אשר ציין כי נודע לו על אירוע ההצפה מיום 6.1.13 באותו יום, ומיד הגיע למקום והבחין כי מים רבים הציפו את החניון עד לגובה של כמטר ומשם חדרו למחסן מרכז הבאולינג בכמות כה גדולה עד כי לא יכול היה לפתוח את דלת המחסן (ס' 4 לתצהיר). לאחר מס' שעות, עם ירידת מפלס המים במחסן הצליח לפתוח הדלת והבחין כי רוב התכולה ניזוקה ללא אפשרות שיקום. (ס' 5 לתצהיר).
9. מר אפרתי ציין גם הוא בתצהירו כי כמויות המים שהציפו את רחוב הצורן ואשר חדרו לחניון דרך פתחי הניקוז בכניסה לחניון היו כה גדולות עד כי שום משאבה או כמה משאבות לא היו יכולות למנוע את כניסתם לחניון (ס' 7 לתצהירו). בחקירתו הנגדית הבהיר מר אפרתי כי " אני ראיתי את המים פורצים דרך הקולטנים שמקושרים לתחנת שאיבה" (עמ' 176 שורות 7-6 לפרוטוקול מיום 4.2.20), אם כי הבהיר שלא ראה במו עיניו תקלה שהתרחשה בתחנת השאיבה אלא "ראיתי את ההשפעה של המים שיצאו החוצה. מים אמורים שם להיקלט ולא לצאת כמו מזרקה." (עמ' 177 שורות 22-19 לפרוטוקול מיום 4.2.20). מר אפרתי גם ציין כי לא ראה שהתקלה שלטענתו אירעה בתחנת השאיבה תוקנה אלא רק ציין כי "ראיתי את המים...מתהפכים ומתחילים להישאב." (עמ' 180 שורות 18-4 לפרוטוקול מיום 4.2.20). באופן דומה ציין כי מכך שהמים זינקו החוצה הבין שמשאבות העירייה לא עבדו במועד ההצפה, תוך שהבהיר כי אין מדובר במי ביוב (עמ' 180 שורות 26-19; עמ' 181 שורות 22-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
10. עוד טען מר אפרתי כי התברר לו שהתרחשה תקלה בתחנת השאיבה וכתוצאה ממי הגשמים הוצפה תחנת השאיבה, מים עלו על גדותיהם וכתוצאה מכך חדרו לחניון דרך חיבור תת קרקעי שקיים בין קו הסניקה העירוני לצנרת הניקוז של החניון. התקלה תוקנה כשעתיים לאחר מכן כאשר המים מהחניון נשאבו חזרה לקו הסניקה העירוני (ס' 12-11 לתצהיר). לטענתו, משאבות העירייה האמורות לשאוב את מי הגשמים באזור לא עבדו במועד ההצפה ולכן המים לא נוקזו והציפו את המקום. מעבר לכך הגיעו מי גשמים רבים מרחוב צורן והציפו את תחנת השאיבה ובנסיבות ברור כי ההצפה לא קשורה אליהם והם לא יכלו למנוע אותה (ס' 13; 15 לתצהיר).
11. בהערת אגב אציין בהקשר זה כי לא נעלמה מעיניי טענת ב"כ הנתבעות לכך שתצהיריהם של מר אפרתי ומר נוימן דומים עד כדי חשד. ואולם, מעבר לכך שנסיבות האירועים דומות ואף זהות (שכן מתחם הבאולינג ממוקם בחניון מתחם קריית הצורן), מעדויותיהם של שני העדים לפניי שוכנעתי כי היו מעורבים באופן אקטיבי בתיאור נתוני האירוע לצורך הכנת התצהיר (ר' גם הדברים שמסר מר אפרתי פרוטוקול, ולפיהם העביר הערות ותיקונים לתצהיר שניסחה עבורו ב"כ התובעת, עמ' 183-182 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
12. חיזוק לאופן תיאור נסיבות האירוע על ידי העדים נוימן ואפרתי ניתן למצוא גם בחוות דעת השמאי שוורץ שחם (עמ' 3 לחוות דעתו ביחס למבוטחת מרכז הבאולינג; עמ' 4-3 לחוות דעתו ביחס למבוטחת עם רם) כמו גם בתמונות שצילם וצירף לחוות דעתו, שם ציין כי מפלס המים בחניון הגיע לכמטר. חוות דעתו של השמאי לא נסתרה שכן ב"כ הנתבעות ויתר על חקירתו הנגדית ולא הוצגה חוות דעת נגדית לעניין זה.
13. אכן, גם מר נוימן וגם מר אפרתי העידו על תקלה שאירעה לטענתם בתחנת השאיבה של תאגיד המים העירוני. ואולם איש מהעדים הללו לא יכול היה להעיד על התקלה על סמך מראה עיניים או ידיעה אישית וגם לא יכול היה להציג אסמכתה לעניין זה. עדויותיהם ניתנו על דרך ההשערה ועל בסיס ראיות נסיבתיות מהן גזרו את השערתם.
14. בתוך כך מר נוימן ציין בעדותו כי:"...ברגע שסודרה התקלה במשאבה המדוברת של עיריית נתניה, המים יצאו, היה שם מטר גובה, אני מדבר על כל העשרת אלפים מטר חניון בערך, כל המים יצאו כמו צונאמי ממש החומה במהירות מטורפת לכיוון הזה. ברגע שפתחו את השאיבה. כמו, את הסתימה." (עמ' 258 שורות 25-20 לפרוטוקול), וכי באותו רגע כל המים נשאבו החוצה גם מהכיכר וגם מהחניון (עמ' 273 שורות 19-17 לפרוטוקול).
15. מר נוימן הודה בחקירתו כי המים שהציפו את החניון לא היו מי ביוב (עמ' 268 שורות 17-12 לפרוטוקול). לצד זאת, כאשר נשאל מר נוימן מניין ולאן התנקזו המים השיב כי אי אפשר היה לראות מאיפה בגלל שהרחוב היה כולו מוצף (עמ' 273 שורות 4-1 לפרוטוקול), וכשהתבקש להציג אסמכתה לטענתו לפיה הייתה תקלה בתחנת השאיבה לא יכול היה לעשות כן אלא ציין: "אני רק יכול להגיד מה קרה באותו אגע. באותו רגע שתוקנה תקלה, הניקוז נפתח, משהו נעשה שם, פעולות של זה..." (עמ' 273 שורות 15-14 לפרוטוקול).
16. מר נוימן לא שלל את האפשרות לכך שפשוט נפתח המוצא של המים לכיוון התיעול שמנקז את המים מכל האזור ושהדבר לא בהכרח קשור לתחנת השאיבה (עמ' 273 שורות 26-20) והודה כי לא ראה בעיניו תקלה בתחנת השאיבה (עמ' 273 שורות 26-25; עמ' 274 שורות 6-1 לפרוטוקול).
17. גם מר אפרתי ציין בתצהירו כי מבירור שערך הבין כי המים חדרו לחניון ומשם למחסן, דרך הקולטנים בכניסה לחניון וזאת מאחר שהמשאבות העירוניות כלל לא עבדו באותו יום (ס' 6 לתצהירו), אך מעבר לכך לא הציג אסמכתה לחיזוק טענתו.
18. מהנדס לשם אמנם חיזק בחוות דעתו את השערת המבוטחים ואולם חשוב לציין כי גם הדברים שציין מהנדס לשם לעניין אופן קרות האירוע לא ידועים לו מידיעה אישית כי אם מחקירה שביצע לאחר מעשה (עמ' 8; 11 לחוות דעתו ועמ' 154-135; עמ' 155 שורות 6-1 לפרוטוקול).
19. לצד זאת, בחקירתו הנגדית מהנדס לשם שלל לחלוטין את האפשרות לכך שההצפה אירעה כתוצאה מפיצוץ צינור בקומפלקס הבניינים שמצפון לרחוב הצורן 2-4, וציין כי אם היה פיצוץ בתוך הקומפלקס המים היו נמצאים באחת הקומות או החדרים והם לא היו שם (עמ' 155 שורות 25-20; עמ' 156 לפרוטוקול), והתעקש על כך שכאשר המים פרצו מעבר לחומה לכיוון החניון לא צריך היה לבדוק מה קורה אצל השכנים בגלל שהמים הגיעו מהקו, ויש שם כנראה גם קו ביוב וגם קו ניקוז (עמ' 164, 165 שורות 2-1 לפרוטוקול).
20. חיזוק למסקנתו מצא מהנדס לשם בתשובתו המתחמקת של מהנדס תאגיד מי נתניה לשאלון שהועבר אליו (ת/4) ובמסגרתה "במועדים נשוא התביעה ירדו גשמים רבים ונכנסה ספיקה גבוהה משמעותית מהרגיל לתחנת ברכת חנון."
21. מתשובתו של מהנדס מי נתניה הסיק מהנדס לשם כי מי גשמים חדרו למערכת תחנת השאיבה דרך קווי הביוב, וזאת בניגוד להוראות לתקני תברואה, הל"ת – 1970 האוסרות על ניקוז מי גשם לתוך ביב (ס' 9 לחוות דעתו של מהנדס לשם, עמ' 36-33 לתיק המוצגים בתביעת כלל מבנים), וחיזוק נוסף למסקנתו מצא בכך שבאירועי הגשם החריגים משנת 2015 ומשנת 2018, בהם ירדו כמויות גשם גדולות משמעותית בהשוואה לאירוע מושא דיוננו – לא הגיעו מי הגשם לחניון למרות היותו נמוך ממפלס הרחוב (עמ' 28; 32-31 לתיק מוצגי תביעת כלל מבנים).
22. לשיטתו של מהנדס לשם, הצפת החניון באירוע של 40-50 מ"מ שהיא אירוע שתקופת החזרה שלו בין 2-6 שנים, מאפשרת להסיק כי מערכת הניקוז העירונית לא הייתה בנויה וערוכה גם לתקופות חזרה של 2-6 שנים (ס' 6.1 לחוות דעתו), והוא הצביע בחוות דעתו על מחסור משמעותי בקולטנים לניקוז מי גשם ברחוב הצורן, כאשר לאחר האירוע מושא תביעה זו הוספו קולטנים ברחוב (עמ' 28-22 לתיק המוצגים של תביעת כלל מבנים).
23. חיזוק לכשל במערכת הניקוז ובתחזוקתה ניתן למצוא גם בעדותו של מר נוימן עצמו שציין כי סמוך למתחם אין בכלל קולטנים או שיש קולטנים בודדים בלבד ולמעשה אין מערכת ניקוז שמתפקדת, ולאחר המקרה הוספו נקודת ניקוז נוספות ברחוב (ס' 10 לתצהיר). עוד עלה מעדותו של מר נוימן כי כאשר יצא למפלס הרחוב לא ראה שם טרקטורים וצוותי קבלן שעובדים ומנקים (עמ' 255 שורות 8-1 לפרוטוקול). בעדותו הוסיף וציין מר נוימן כי לאחר אירועי 2013 העירייה הוסיפה בורות ניקוז, וכחלק מההיערכות לסערות גם מציבה טרקטורים בכיכר המדוברת (עמ' 257 שורות 26-14; עמ' 263 שורות 17-15 לפרוטוקול).
24. בתשובה לעדויותיהם של עדי התובעות ולמומחה מטעמה מהנדס לשם, הביאו הנתבעות אך את המומחה מטעמן מר ארבל, אשר ציין כי הואיל ומהנדס לשם הדגיש בחוות דעתו שההצפה ברחוב הצורן לא נגרמה בשל מי נגר שנערמו ברחוב הצורן, הרי טענתו של מהנדס לשם לכך שהיעדר קולטנים גרם להצפה – איננה נכונה, ואין כל קשר בין מספרם והימצאותם של קולטנים ברחוב למקרה ההצפה הנדון.
25. מר ארבל ציין כי תפקיד הקולטנים הוא לקלוט את מי הנגר ולהעבירם בצנרת תת קרקעית אל מוצא מוסדר – ובענייננו אל נחל אילנות. רחוב הצורן קיים שקע אבסולוטי המתמלא מים בסופות גשם נדירות ומתרוקן בזמן הפוגות הגשם. קיימת תחנת שאיבה השייכת למבנה החניון ובאחריות בעליו, שתפקידה לשאוב נגר מהגשם הישיר שיורד על שטחי הירידה לחניון. המחזיקים במבנה יכולים באישור הרשויות לחבר את חלק המבנה הנמוך למערכת הניקוז העירונית במערכת עצמאית (למשל מתקן שאיבה) תוך נקיטת כל האמצעים למניעת זרימה חוזרת אל המבנה המחובר (שסתום אל חוזר למשל). מתקן השאיבה הינו פרטי והאחריות על תקינותו, אחזקתו ותפעולו חלה בלעדית על המחזיקים במבנה.
26. עוד טען המומחה ארבל, כי מי הנגר מרחוב הצורן מתנקזים דרך צנרת ניקוז ולא על ידי תחנת השאיבה לביוב. מערכות הניקוז והביוב נפרדות כפי שמחייבות התקנות. בימי גשם נדירים יחסית חודרים גם מי גשם אל מערכות הניקוז אך אין לכך קשר כלשהו אל הניקוז של החניון שכן מערכת השאיבה הפרטית של החניון מחוברת אל מערכת הניקוז ולא אל מערכת הביוב. לטענתו, מערכת הניקוז של העירייה ברחוב הצורן מתפקדת בהתאם למתוכנן והחניון מחובר למערכת הניקוז העירונית בעזרת מתקן שאיבה פרטי בכניסה לחניון, כאשר ההצפה נגרמה כתוצאה מכשל במערך השאיבה הפרטי ו/או באמצעי למניעת זרימה חוזרת, ואין כל קשר בין תפקוד מערכת הניקוז העירונית להצפות בחניון. (עמ' 15-13 לחוות דעתו).
27. עמדתו של המומחה ארבל מעוררת קושי לטעמי. בהקשר זה אבקש להפנות לדיון המפורט בחלק הכללי לפסק הדין לעיל, אשר מציב באור בעייתי את מסד הנתונים עליו נסמך מר ארבל בחוות דעתו לעניין בעיות הניקוז של אזור שקע אבסולוטי, כאשר גם לשיטתו של מר ארבל עצמו בעיית הניקוז כלל לא אמורה להיות רלוונטית למועדים שאין בהם ספיקות שיא בנחל אילנות שבאגן הניקוז, והלוא אירוע ההצפה מושא תביעות המבוטחים ברחוב הצורן התרחש ביום 6.1.13, בתחילתה של הסופה.
28. בנוסף, גם מר ארבל עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי אינו יכול לומר מהו הכשל שאירע בחניון אלא רק ציין שהכשל היה במרתף שכן המים מהרחוב לא נכנסו למרתף והצביע על הכשלים האפשריים, שכן לא ראה את תיק הבניין של המבנה ברחוב הצורן ולא בדק אפשרות לכשלים בבניינים אחרים (עמ' 208 שורות 26-7; עמ' 209 שורות 22-1 לפרוטוקול).
29. מר ארבל גם לא התמודד עם תשובתו של מהנדס מי נתניה לשאלון שהופנה אליו (ת/4) לפיה נכנסה ספיקת גבוהה משמעותית מהרגיל לתחנת ברכת חנון, וגם לא ידע לספק הסבר לסימון על גבי תשריט תחנת השאיבה ממנו ניתן ללמוד לכאורה על החיבור בין קו הסניקה העירוני לצנרת הניקוז של החניון.
30. גם טענתו של מר ארבל לפיה אין כל חיבור או עירוב בין מערכת הניקוז למערכת הביוב – לא הוכחה.
31. אם אנסה לזקק אפוא מכל העדויות וחוות הדעת את נסיבות אירוע ההצפה שהוכחו בפניי אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח שמי גשמים הציפו את תחנת השאיבה שאמורה לשאוב רק מי ביוב, ומשם חדרו המים מתחת לחומה המפרידה בין תחנת השאיבה למתחם קריית הצורן אל מגרש הצורן 2 לכיוון החניון, כמו גם דרך קו הסניקה העירוני המצוי מתחת לתחנת השאיבה אל עבר מגרש הצורן 2 לכיוון החניון. כתוצאה מאותה הצפה זרמו המים ופרצו מהקולטנים בחניון. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח תקלה ספציפית בתחנת השאיבה, אך בשים לב לתשובת מהנדס מי נתניה עלה בידיה להוכיח כי נכנסה לתחנת השאיבה ספיקה גבוהה משמעותית מהרגיל, וכי היה חיבור בין מערכת הניקוז למערכת הביוב העירונית.

ד.3.1. אחריות הנתבעות ושאלת אשמם התורם של המבוטחים

1. בנסיבות אלו, משום שהוכח באמצעות עדי ראיה ובהיעדר ראיה לסתור, כי מים הציפו את החניון ועלו מאזור קולטני הניקוז שבשליטת הנתבעת 1, התקיימו תנאי היפוך הנטל לפי ס' 38 למצער בכל הנוגע לנתבעת 1. בנוסף, בשים לב לעדויותיהם של העדים אודות תקלה בתחנת השאיבה של הנתבעת 2, בשים לב לכך שזרם מים הציף את חניון מתחם קריית הצורן גם מאזור תחנת השאיבה, בשים לב לכך שמהנדס הנתבעת 2 הודה כי במועדים נשוא התביעה ירדו גשמים רבים ונכנסה ספיקה גבוהה משמעותית מהרגיל לתחנת השאיבה (תשובתו לשאלה מס' 7 מוצג ת/4), בשים לב לסימון הלא ברור על תכנית תחנת השאיבה המלמד לכאורה על חיבור בין קו הסניקה העירוני לבין צנרת הניקוז של החניון באופן שאיננו כדין (עמ' 12 לחוות דעתו של מהנדס לשם), משהתובעים אינם יודעים במדויק את האופן והסיבה להצפת המים, משהשליטה במערכות המים והביוב מצויה בידי הנתבעות ומשהראיות שהוצגו מלמדות על הסתברות גבוהה יותר לכך שהתרשלו מאשר על האפשרות ההפוכה – לטעמי גם התקיימו נסיבות היפוך הנטל שבס' 41 לפקודת הנזיקין ביחס לשתי הנתבעות.
2. כפי שפורט לעיל בהרחבה – אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעת 1 לעמוד בנטל זה. דברים אלו שרלוונטיים ביחס לנתבעת 1 רלוונטיים מכוח קל וחומר גם ביחס לנתבעת 2 שלא הביאה איש מטעמה למתן עדות ולא הציגה כל ראיה מטעמה, ולפיכך יש להחיל עליה את הכלל לפיו אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ר' למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה(4) 651 (1991).
3. אשר על כן, אני סבורה כי בנסיבות לא עלה בידי הנתבעות להוכיח שלא התרשלו בתחזוקת מערכות הניקוז ו/או הביוב, לפי העניין.
4. כפי שציינתי בהרחבה קודם כמו גם בפרק הכללי לעיל, אני סבורה כי גם אלמלא היו חלים על הנתבעות בענייננו כללי היפוך נטל השכנוע לפי ס' 38 ו – 41 לפקודת הנזיקין בנסיבות, ובשל כלל הידיעה המיוחדת, מוטל עליהן נטל הבאת הראיות להראות שלא התרשלו בתכנון מערכת הניקוז והביוב ובתחזוקתן והן לא עמדו בנטל זה. בנוסף, עלה בידי התובעת לעמוד בנטל השכנוע להוכחת התרשלותן של הנתבעות כאמור.
5. משנגרם למבוטחי התובעת נזק, ומשהוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק – על הנתבעות לשאת בנזקים אלו, יחד ולחוד.
6. בהקשר זה אציין כי לא מצאתי לנכון להטיל אשם תורם כלשהו על מבוטחי התובעת בנסיבות שבפניי.
7. בתצהירו ציין מר נוימן כי למתחם קריית הצורן הוצא טופס 4 (ס' 5 לתצהיר והנספחים שצורפו אליו) וכי בקומת המרתף הותקנה משאבה ובורות ספיגה – הכל בהתאם לתכניות הבניה שהוגשו לתיק הבניין ואשר אושרו על ידי הוועדה מקומית לתכנון ובניה בעיריית נתניה (ס' 6 לתצהירו).
8. מהנדס לשם אישר בחקירתו הנגדית כי בדק שיש בחניון ברחוב הצורן משאבות למקרה של הצפה וראה משאבות כאמור (עמ' 149 שורות 26-12 לפרוטוקול), אם כי הודה שלא בדק אם המשאבות מחוברות למערכת הפעלה אוטומטית (עמ' 150 שורות 26-21 לפרוטוקול). עוד הוא הוסיף וטען כי הבניין קיבל טופס 4 וכי מי שהיה צריך לבדוק את קיום המשאבות הוא מנפיק טופס 4 (עמ' 151 שורות 26-8; עמ' 152 לפרוטוקול).
9. דבר קיומה של משאבה במרתף אושר גם על ידי אינג' פריסר מטעם העירייה (עמ' 161 שורות 18-17 לפרוטוקול מיום 4.2.20), תוך שציינה כי לא ראתה במו עיניה מים נכנסים דרך החלונות (עמ' 163 שורות 21-4 לפרוטוקול מיום 4.2.20), ואף המומחה מטעם הנתבעות לא יכול היה לסתור את דבר הימצאותה של משאבה במרתף, שכן הודה כי לא בדק הדבר (עמ' 215 לפרוטוקול).
10. בחקירתו הנגדית ציין מר נוימן כי המשאבה מותקנת ברמפה שבכניסה לחניון וכי מי הגשמים מועלים אל הרחוב עם המשאבה של מתחם קריית הצורן שהיא משאבה טבולה בתוך בור, וכי בנוסף למשאבה זו יש במרתף משאבות לפינוי מי ביוב בלבד וכי מעבר לכך יש למתחם משאבה ניידת (עמ' 250 שורות 25-19; עמ' 252; עמ' 253 לפרוטוקול). מר נוימן הודה כי אין במרתף משאבת חירום אוטומטית ולא ידע לציין באיזה הספק ומאיזה סוג ספציפי המשאבה המצויה שם, אך ציין כי במקרה מושא דיוננו זה גם לא היה עוזר כי לא היה לאן לנקז את המים כי כל הרחוב היה מוצף, וב"כ הנתבעות אף הסכים עמו לעניין זה (עמ' 254 שורות 24-5; עמ' 257-256 לפרוטוקול).
11. לטענתו של מר נוימן, כמויות המים שהציפו את רחוב הצורן ואשר חדרו לחניון המתחם דרך פתחי הניקוז בכניסה לחניון היו כה גדולות ששום משאבה או כמה משאבות לא היו יכולות למנוע את כניסתם לחניון (ס' 8 לתצהירו). לראיה ציין מר נוימן כי משנת 1998 לא הייתה בעיית הצפה שכזו והמשאבה המצויה שם הספיקה לניקוז מי הגשמים (עמ' 270 שורות 19-17 לפרוטוקול). בנוסף, מר נוימן הוסיף וטען כי עם היוודע דבר ההצפה שכרו משאבה נוספת שתשאב את המים מהחניון אולם נוכח כמות המים הגדולה הדבר לא הועיל (ס' 9 לתצהיר).
12. מר נוימן הוסיף וטען כי לאחר שנודע למבוטחי התובעת על החיבור בין קו הסניקה העירוני לצנרת הניקוז של החניון, המבוטחים פנו לעיריית נתניה ולתאגיד המים שיתקינו שסתומי אל חוזר מצנרת הניקוז של החניונים לתחנת השאיבה העירונית הסמוכה אך משלא נענו – פעלו להתקנות שסתומים כאלו על חשבונם (על אף שלא נדרשו לכך שכן עמדו בכל דרישות העירייה והוועדה המקומית לצורך קבלת טופס 4), כמו גם בנו רמפה לאורך הקטע הצפון מזרחי של מגרש המתחם (ס' 19-18 לתצהירו).
13. הנתבעות לא הציגו כל ראיה לסתור את תקינות מרכז הבאולינג ותקינות תחזוקתו, את עמידתם של המבוטחים בכל הדרישות הרשותיות לצורך קבלת טופס 4; לא הביאו כל ראיה לסתור את טענת המבוטחים לקיומו של חיבור בין קו הסניקה העירוני לצנרת הניקוז של החניון, ולא הביאו כל ראיה לסתור את טענת המבוטחים כי נודע להם על החיבור האמור רק לאחר האירוע מושא דיוננו.
14. זאת ועוד, גם לו היו הנתבעות מציגות ראיות לתמיכה בטענתן כי הנכס לא תוחזק כראוי על ידי מבוטחי התובעת, עדיין עיון בחוות דעתו של שמאי התובעת מר שוורץ שחם ובתמונות החניון שצורפו אליה (צורפו לראיות התובעת) מלמד כי מפלס המים בחניון עלה לגובה של כמטר. קשה להעלות על הדעת תרחיש לפיו משאבה פרטית גם לו הייתה מותקנת בחניון – אכן יכולה הייתה לשאוב ולהשתלט על כמות מים כה גדולה. הנתבעות ויתרו על חקירתו של השמאי שוורץ שחם והדברים שציין בחוות דעתו והתמונות שצילם וצירף אליה – לא נסתרו.
15. אשר לטענת הנתבעות כי היה על מבוטחי התובעת להתקין שסתום אל חוזר אשוב ואפנה לטענות העדים – אשר לא נסתרו - לפיהן קיבלו טופס 4 וקיימו את מלוא דרישות העירייה והוועדה המקומית; כי נודע להם על החיבור בין קו הסניקה העירוני לצנרת הניקוז של החניון רק לאחר אירועי ההצפה מושא דיוננו וכי מרגע שנודע להם הדבר ופניותיהם לעירייה בבקשה שתתקין שסתום אל חוזר לא נענו – התקינו השסתום בעצמם על אף שלא נדרשו לעשות כן על פי דין.
16. בנוסף, גם לו היו מוכיחות הנתבעות כי מבוטחי התובעת פעלו שלא כדין באי התקנת שסתום האל חוזר בנסיבות, משנטען כי מאז קיומו של החניון בשנת 1998 לא הייתה הצפה כזו בחניון מחד, ומשנטען כי לאחר אירועי ההצפה בהיעדר שיתוף פעולה מאת הנתבעות פעלו המבוטחים להתקין שסתומים אל חוזרים על חשבונן ולאחר אירוע ההצפה מושא דיוננו אירע ביום 1.2.13 אירוע הצפה נוסף מאידך (ס' 18; 21 לתצהירו של מר נוימן), ומשלא נסתרו הטענות האמורות – ממילא לא עלה בידי הנתבעות להראות קשר סיבתי כלשהו בין מחדליהם של המבוטחים בהתקנת השסתום לבין ההצפה ונזקיה.
17. אשר על כן אינני סבורה כי יש להטיל אשם תורם כלשהו על המבוטחים עם רם או מרכז הבאולינג בענייננו.
18. אשר לחלוקת האחריות בין עיריית נתניה לתאגיד מי נתניה אציין כי התקלה שמייחסת התובעת לנתבעות היא תקלה של הצפת תחנת השאיבה במי גשמים – תקלה שנובעת בעיקרה מבעיית תכנון מערכת הניקוז העירונית ותחזוקתה. התובעת עצמה מודה בסיכומיה, כי הצפת תחנת השאיבה של תאגיד מי נתניה במי גשמים בספיקה משמעותית התאפשרה נוכח הצפת כל רחוב הצורן בשל ליקויים במערכות הניקוז במקום אשר מצוי באחריות העירייה (ס' 4.42 לסיכומים).
19. לצד זאת, בהנחה שהצפת מי הניקוז וחדירתם דרך קולטני החניון התאפשרה כתוצאה מן החיבור הלא תקני (שנטען על ידי התובעות והוצגו אף ראיות לכאוריות להוכחתו באופן שלא נסתר על ידי הנתבעות) בין קו הסניקה העירוני לפתחי הניקוז של החניון – חיבור אשר אסור לפי דין, ומקום שהדין מחייב הפרדה בין מערכות הביוב למערכות הניקוז (הוראות למתקני תברואה הל"ת – 1970), הרי שלמצער לעניין עצם העירוב בין מערכת הביוב למערכת הניקוז קיימת אחריות משותפת לעיריית נתניה ולתאגיד המים העירוני אם כי לעניין זה קיימת אחריות רבה יותר לעירייה שגם נושאת בסמכות הפיקוח הכללית על הנעשה בתחומיה - בין בעצמה ובין באמצעות הוועדה המקומית לתכנון ובניה מטעמה.
20. בנוסף, בהקשר זה מקובלת עליי טענת התובעת בסיכומיה כי החובה להתקין שסתום אל חוזר חלה על כל בעלי הנכסים באשר הם, לרבות על תאגיד המים העירוני אשר בבעלותו ובאחריותו מבנה תחנת השאיבה. מטעם התאגיד לא הובא איש למתן עדות ולא הוכח ששסתום כזה אכן הותקן. גם המומחה מטעם הנתבעות – מר ארבל – הודה כי לא שוחח עם אף גורם מתאגיד מי נתניה לצורך הכנת חוות דעתו וכלל לא בדק את סוגיות הביוב (עמ' 173-172 לפרוטוקול מיום 2.2.20). כמו כן בחוות דעתו של מר לשם מטעם התובעת הוצג שרטוט של קו הביוב היוצא מתחנת השאיבה וגובל ברחוב הצורן 2 ועל גביו סימון לא ברור שמתכנן תאגיד המים לא ידע להסביר, באופן שפועל לחובת התאגיד.
21. לאור האמור, לנוכח אחריותן המשותפת של הנתבעות, ביחד ולחוד, לנזקים שנגרמו כתוצאה מהצפת מתקן שאיבת מי ביוב שהוצף במי גשמים, אך מאחר שבמקרה דנן הגורם המכריע להצפה הוא כשל במערכת הניקוז העירונית – אני מוצאת לנכון לחלק את האחריות לנזקי מבוטחי התובעת בין הנתבעות, מכוח סמכותי לפי ס' 84(ב) לפקודת הנזיקין, כך ש – 80% מהאחריות תוטל על עיריית נתניה ו - 20% על תאגיד מי נתניה בע"מ.

ד.4.1. הנזק

1. מן החומר שצורף לכתב התביעה עולה כי ביחס לנכס שבוטח על ידי מרכז הבאולינג מינתה התובעת את השמאי מיקי שוורץ אשר שם את הנזק בסך של 58,360. התובעת שילמה למבוטחת מרכז הבאולינג סך של 49,739.66 ₪ לאחר ניכוי דמי ההשתתפות העצמית, וכן נשאה בשכ"ט השמאי בסך 2,183.
2. התובעת תמכה את סכום התביעה בחוות דעתו של השמאי מיקי שוורץ – אשר לא נסתרה (שכן לא הוגשה חוות דעת שמאית נגדית מטעם הנתבעות), בהוראות התשלום שצורפו למוצגי התובעת, כמו גם בתצהירה של הגב' שירלי טויק ממחלקת תביעות השיבוב אצל התובעת – שלא נסתר (ב"כ הנתבעות ויתר על חקירתה).
3. אשר על כן אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל הוכחת נזק זה בסך כולל של 51,923 ש"ח.
4. בנוסף, מן החומר שצורף לכתב התביעה עולה כי ביחס לנכס שבוטח על ידי עם רם מינתה התובעת את השמאי מיקי שוורץ יחד עם מהנדס המעליות מר יעקב טל. השמאי שם את הנזק בסך של 554,399 ₪ והתובעת שילמה למבוטחתה עם רם סך של 525,456 ₪ לאחר ניכוי השתתפות עצמית, כמו גם סך של 9,779 ₪ בגין שכ"ט המומחה וסך של 2,808 בגין שכ"ט השמאי.
5. התובעת תמכה את סכום התביעה בחוות דעתו של השמאי מיקי שוורץ – אשר לא נסתרה (שכן לא הוגשה חוות דעת שמאית נגדית מטעם הנתבעות); בחוות דעתו של המהנדס יעקב טל – אשר לא נסתרה אף היא (שכן לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעות והן גם לא ביקשו לזמנו לחקירה); בהוראות התשלום שצורפו למוצגי התובעת, כמו גם בתצהירה של הגב' שירלי טויק ממחלקת תביעות השיבוב אצל התובעת – שלא נסתר (ב"כ הנתבעות ויתר על חקירתה).
6. אשר על כן אני קובעת כי התובעת עמדה גם בנטל הוכחת נזק זה, בסך כולל של 538,043 ש"ח.

ד.2. הצפת הנכסים ברחוב וולפסון

1. ארבעה מנכסי המבוטחים מושא תביעה זו מצויים ברחוב וולפסון 3א', 3ב', 3ג' ו – 3ד' בנתניה – ארבעתם בוטחו על ידי מר סמי אסולין.

ד.1.2. טענות הצדדים

1. התובעת טענה כי ביום 8.1.2013 נכסי המבוטח הוצפו וניזוקו. לטענתה, לאורך רחוב וולפסון אין קולטנים ואין כלל תשתיות של מערכת ניקוז ואף עיון בתכנית האב לניקוז העיר משנת 2016 מראה כי למרות ההצפות החוזרות ונשנות באזור – העירייה ישבה בחיבוק ידיים ולא שינתה את מערכת הניקוז ברחוב.
2. לטענתה, הנחת המומחה מטעם הנתבעות כי אין צורך במערכת ניקוז סגורה ברחובות אינה רצינית שכן בכל גשם, לאו דווקא חריג – הרחובות ישמשו להובלת מים במקום הולכי רגל ונוסעים בכביש. שומה היה על הנתבעות להקים מערכת ניקוז סגורה ברחוב או להגדיל את מובל הניקוז הזורם לנחל אביחיל שהתמלא לטענתן (על אף שהדבר לא הוכח) אך לא עשו דבר. מכל מקום לטענתה מדובר בהרחבת חזית אסורה, ובכל מקרה לא טרחו הנתבעות לפתוח חזית כלפי רשות הניקוז.
3. לעניין המבנים ברחוב וולפסון טענו הנתבעות כי היו בשלבי בניה וטרם קיבלו טופס 4 ועל התובעת היה להפנות התביעה לקבלן שאכלס המבנים טרם חוברו לתשתית הניקוז והביוב העירונית.
4. עד טענו הנתבעות כי התקנת משאבות לפינוי מי הצפה במרתפים (להבדיל ממשאבה טבולה המפנה את מי הביוב משירותי המרתף) היא חובה שבדין ועל התובעת הנטל להוכיח קיומן. מוסיפות הנתבעות וטוענות כי עדותו של עד התובעת – מר אסולין – לא הייתה מהימנה לעניין זה והדבר אך התחזק לטענתן בעדותו של ההנדסאי מטעם התובעת, מר טריכטר, עת הוכח שלא הותקנה משאבה אוטומטית כאמור.
5. גם כאן, לטענת הנתבעות, אי התקנת המשאבות מהווה את "הסיבה בלעדיה אין" שהובילה להצפתם של מרתפי המבנים ודי בכך כדי לדחות התביעה כנגדן.
6. מבלי לגרוע מן האמור הנתבעות גם טענו לכך שהוכחת הנזק בתביעה זו בעייתית שכן הוכח כי היה אירוע נזק קודם בו הנזק חפף בחלקו את הנזק מושא תביעות אלו ולא הוכח כי הנזק הקודם אכן תוקן בפועל.

ד.2.2. נסיבות ההצפה

1. מר סמי אסולין, מבוטח התובעת, ציין בתצהירו כי הוא הבעלים של פרויקט הכולל 4 יחידות דיור דומות ונפרדות אשר כל אחת מהן כוללת 2 קומות ומרתף, וכן בריכת שחיה (ס' 2 לתצהירו). לטענתו מדובר בפרויקט שקיבל היתר בניה ונכון למועד האירוע טרם קיבל טופס 4 (ס' 3 לתצהירו), והוסיף בחקירתו הנגדית כי במועד האירוע הבנייה כבר הסתיימה והוא המתין לטופס 4 אותו קיבל חודשים ספורים לאחר אירוע ההצפה (עמ' 279 שורות 15-1 לפרוטוקול).
2. מר אסולין ציין כי ההצפה אירעה ביום 8.1.13 ונודע לו עליה למחרת מהשכן. הוא הגיע למקום והבחין כי כמויות גדולות מאוד של מים שסחפו עימם בוץ ולכלוך רב חדרו וגלשו מרחוב וולפסון לפרויקט וגרמו נזקים בעיקר למרתפים ולחדר המכונות כאשר גובה המים נע בין חצי מטר למטר (ובחלק מהשטח המים הגיעו אף לגובה מטר ושבעים) (ס' 5 לתצהיר).
3. לטענת מר אסולין, מערכת הניקוז העירונית כלל לא תפקדה באותו יום, ומי הגשמים חדרו למרתף דרך הפתחים ולכן יש לדחות כל טענה לבעיית איטום בקירות (ס' 8-7 לתצהירו).
4. לטענתו, לאחר האירוע הגיע למקום ביובית של העירייה ושאבה את המים, לאחר האירוע פנה לעירייה ונדחה בטענה שהיה מדובר בגשם חריג ונדיר, ואולם למיטב ידיעתו אין זו הפעם הראשונה בה התרחשו אירועי הצפה ברחוב זה (ס' 10-9 לתצהירו).
5. עדותו של מר אסולין לעניין אופן גרם הנזק מצאה חיזוק בעדויותיהם של השמאי מטעם התובעת מר יהודה לוי ושל ההנדסאי מטעמה מר גיא טריכטר.
6. השמאי יהודה לוי אמנם העיד כי הגיע למקום כמה חודשים לאחר האירוע, אך ציין כי על פי היקף הנזקים בהם נוכח גם חצי שנה לאחר האירוע – ברור שמדובר במים מהכביש ולא מהדירה עצמה (עמ' 60 שורות 8-1 לפרוטוקול מיום 6.2.20), והוא שלל חד משמעית את ההשערה כי המים שהציפו את מרתפי המבנים ברחוב וולפסון חדרו דרך החלונות של המבנה (עמ' 64 שורות 26-18; עמ' 65; עמ' 66 שורות 8-1 לפרוטוקול מיום 6.2.20).
7. ההנדסאי טריכטר אמנם הודה בחקירתו הנגדית כי לא ראה את ההצפה בעיניו אך לפי כמויות המים שצילם השמאי יהודה לוי בגובה של כחצי מטר – אין מדובר בכמויות של מים שמתנקזים במגרש וחודרים לתוך המרתף (עמ' 34 שורות 23-20 לפרוטוקול מיום 6.2.20). ההנדסאי טריכטר אמנם לא יכול היה לשלול לחלוטין את האפשרות של חדירת מים דרך פתחי החלונות או הדלתות אך שלל את הטענה כי נזקי המרתפים נגרמו כתוצאה מחדירת מים בחלונות בקומות העליונות, וציין כי גם אם היה מדובר בחדירת מים דרך החלונות - מדובר בעניין זניח ושולי ביחס לכמויות המים בהן הוצפו המרתפים מושא דיוננו וטען כי לו היו מגיעים המים מחלונות בקומות העליונות סביר היה לראות נזקים גם בקומות העליונות, דבר שלא נראה ולא נתבע (עמ' 34 שורות 26-24; עמ' 38-35 לפרוטוקול מיום 6.2.20).
8. מקובלת עליי טענת התובעת כי טענת הנתבעות לכך שמים הציפו את הנכסים דרך החלונות היא הרחבת חזית אסורה ואולם גם לגופו של עניין – מדובר בטענה שלא הוכחה. על כן אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי מרתפי המבנים של המבוטח מר אסולין הוצפו ממים שזרמו בכביש/ברחוב.
9. בנסיבות אלו, מאחר שהכביש והרחוב מצויים בחזקתה ובשליטתה של הנתבעת 1, התקיימו נסיבות ס' 38 לפקודת הנזיקין בדבר היפוך נטל השכנוע.

ד.3.2. אחריות הנתבעת 1 ושאלת אשמו התורם של מבוטח התובעת

1. לטענת מהנדס לשם בחוות דעתו, ברחוב וולפסון לא נצפו מערכות קולטנים למעט בסוף הרחוב ליד הבתים שהוצפו, ואף ברחובות הסמוכים לא נצפו קולטנים למי הנגר, כך שהנגר העילי מתנקז לעבר סוף רחוב וולפסון בקולטן אחד לעבר נחל אביחיל, בסמוך לבתים שהוצפו. לטענתו מערכת הניקוז ברחוב וולפסון קולטת 3 רחובות שאין בהם ניקוז כלל. מסקנתו של מהנדס לשם היא כי הערמות מים בכמויות גשם שאינן חריגות גרמו לשיטפון והצפת הדירות ברחוב וולפסון, הנמצאות מטרים ספורים לפני הנקודה הסופית של ניקוז מספר רחובות (ס' 41-37 לחוות דעתו).
2. מנגד המומחה ארבל טוען כי אין הכרח בהתקנת מערכת ניקוז סגורה בכל הרחובות ומי הנגר זורמים ברחובות ומתנקזים אל מוצא מוסדר במובל ניקוז לנחל אביחיל. מאחר שמובל הניקוז אביחיל תוכנן להולכת ספיקת שיא שתקופת חזרתה אחת לחמש שנים, ומאחר שסופת הגשם והנגר מושא דיוננו מתאפיינת בתקופת חזרה של אחת לשלושים שנה – מדובר בכמויות נגר גדולות בהרבה מהנדרשות לניקוז על ידי העירייה ומובל הניקוז היה מלא לחלוטין באופן שלא אפשר התנקזות רחוב וולפסון אליו וקולטנים נוספים לא היו משנים זאת (עמ' 15 לחוות דעתו).
3. בהקשר זה מקובלת עליי טענת התובעת בסיכומיה כי מדובר בהרחבת חזית שלא נטענה בכתבי הטענות, וממילא לא הוכחה.
4. בנוסף, וכפי שפורט בפרק הכללי לעיל בהרחבה, קיימת בעייתיות לא מבוטלת בהוכחת המסד העובדתית שעליו מבסס מר ארבל מטעם הנתבעות את חוות דעתו. בתוך כך, בין היתר, קיימת בעייתיות בהוכחת טענתו לספיקות שיא בנחלי הניקוז הרלוונטיים או בהוכחת הרלוונטיות בין ספיקות הנחלים לאירועי ההצפה מושא דיוננו בשים לב לבעייתיות שבהתבוננות על כמויות הגשם שירדו ככמויות "סופתיות" להבדיל מיומיות. מכל מקום וכפי שציינתי כבר בפרק הכללי לעיל, אם וככל שנכון יהיה להתבונן על אירוע הגשם כעל אירוע "סופתי" מבחינת כמויות הגשמים שירדו, עדיין גם לשיטתו של מר ארבל עצמו הדבר רלוונטי בעיקר לאזורים של שקע אבסולוטי כדוגמת רחוב הצורן וסביבתו ולא ביחס לרחוב וולפסון.

1. אשר על כן, לא שוכנעתי כי עלה בידי הנתבעת עיריית נתניה להוכיח שלא התרשלה בתכנון מערכת הניקוז ברחוב וולפסון ובכך שלא התקינו ברחוב כמות מספקת של קולטנים לניקוז מי הגשמים, ועלה בידי התובעת לעמוד בנטל השכנוע להוכחת התרשלותה של העירייה בהקשר זה.
2. אשר לנתבעת 2 מי נתניה, ממילא לא נטען על ידי התובעת לכשל במערכת הביוב הקשור לנזקי ההצפה ברחוב וולפסון וממילא גם לא הוכחה אחריות מצידה בהקשר זה.
3. אשר לסוגיית אשמו התורם של המבוטח, בחקירתו הנגדית ציין מר אסולין כי בכל מרתף התקין משאבה (עמ' 279 שורות 26-22; עמ' 280 שורות 16-12; עמ' 282 שורות 26-18 לפרוטוקול), אם כי במהלך חקירתו הנגדית נראה היה כי לא הבין את ההבדל בין משאבה טבולה לבין משאבה לניקוז מי גשמים וציין כי קיבל טופס 4 ואם הייתה בעיה כלשהי לא היה מקבל טופס 4, וניתן להפנות את השאלות בעניינים הטכניים לאינסטלטור שלו (עמ' 283-280 לפרוטוקול).
4. אינג' פריסר טענה בתצהירה כי המבנים ברחוב וולפסון היו בשלבי בנייה ואוכלסו טרם קיבלו טופס 4 ובעליהם הפרו את תקנות התכנון והבניה (ס' 15-14 לתצהירה), אם כי בחקירתה הנגדית הודתה כי לא בדקה את המשאבות במבנים האמורים (עמ' 162 שורות 7-6 לפרוטוקול מיום 4.2.20). כאשר עומתה עם עניין פתרונות הניקוז למרתפי המבנים ברחוב וולפסון בחקירתה הנגדית הודתה כי אם ניתן היתר – משמע שהיא אישרה את תכנית הניקוז ובתכנית הניקוז מופיעות משאבות ולפיכך לא יכלה לשלול את טענתו של מר אסולין כי התקין משאבות (עמ' 166 שורות 25-7; עמ' 167 שורות 14-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
5. לצד זאת, ההנדסאי טריכטר מטעם התובעת, אשר התייחס לטופוגרפיה ולניקוזים של השטח הצביע בחוות דעתו על ליקויים במערכת ניקוז מי הגשמים במבנים. לטענתו, בחיבור בין הרחוב וחניית הרכבים קיימת תעלת ניקוז עם סבכה שאמורה לקלוט את מי הגשמים לתא שאיבה ומשם להזרים את מי הגשמים למערכת הביוב באמצעות מערכת שאיבה. לטענתו, מערכת ניקוז מי הגשמים לוקה בחסר, שכן אין כל מענה למקרה בו מערכת הסניקה אינה מחוברת למערכת החשמל ו/או במקרה של הפסקת חשמל, ובנוסף קיים איסור על חיבור של מערכת הניקוז למערכת הביוב שכן חיבור מעין זה עלול לגרום להצפת קומות המרתף במקרה של כשל במערכת הסניקה. לטענתו, המבוטחים לא ביצעו כל שינוי במערכות הניקוז בין אירוע ההצפה הראשון שהתרחש במבנים ב2/2012 לבין האירוע מושא דיוננו ולא מן הנמנע כי האירוע יחזור על עצמו בעתיד (ס' ג לחוות הדעת).
6. לצד זאת, כאשר נשאל הנדסאי טריכטר בחקירתו הנגדית האם, לנוכח הליקויים עליהם הצביע בחוות דעתו, נכון יהיה לומר שלו הייתה מערכת סניקה תקינה ב – 2013 בעקבות ההצפה של 2012 אז המרתף לא היה מוצף כי מערכת הסניקה הייתה מפנה את המים - השיב כי הדבר לא נכון בהכרח, וייתכנו מצבים בהם גם במבנים תקינים עם מערכות סניקה תקינות, כאשר מגיע גל שטפון מסיבי הוא זורם מעל לסבכות שאמורות לקלוט את המים, וכדבריו:

"..המערכות האלה אמורות לשאוב מים שיש במקרה של יורד גשם והוא מתנקז לסבכות ואז ממלא איזה בור או בור מתמלא ואז מרוקנים את המים. באירוע של הצפה של כמויות מים גדולות, של זרימת מים גדולה, הם פשוט (לא ברור) על הסבכות, הם אפילו לא מגיעים לאזור של הניקוז. עכשיו, אחת הבעיות שלמה מערכות הניקוז האלה אמורות לנקז את המים? בוא נגיד שזה לא היה מחובר לביוב, לאן הן אמורות לחבר, לנקז את המים? לרחוב, ואז אנחנו במן לופ כזה, ואז מה שקורה זה שהמערכות האלה נשרפות כי הן עובדות על ריק. הן שואבות מים מלמטה, מעלות אותם למעלה, אותם מים שבאו זרקו למעלה הן חוזרות למרתף בכיוון של הזרימה. אז הרבה פעמים מה שקורה זה שבכאלה אירועים, אין הרבה מה לעשות גם אם מערכות הסליקה (צ"ל סניקה – מר"א) חזקות וחדשות ובאמת, ראינו עשרות אם לא מאות מקרים כאלה..."

(עמ' 46-45 לפרוטוקול מיום 6.2.20).

1. ההנדסאי טריכטר הוסיף וטען כי המבוטחים חיברו את זה למערכת הביוב כי הבינו את הבעיה שהם נמצאים במקום נמוך וגם אם ישאבו את המים החוצה למערכת הניקוז העירונית – זה יחזור אליהם ב"לופ". לטענתו אכן אין מדובר בחיבור תקני אך "זה מה יש" באילוצים הטופוגרפיים הקיימים אלא אם כן יש ניקוז ראוי של הרחוב שאמור לקבל את המים (עמ' 46 שורות 25-18; עמ' 47 שורות 16-1 לפרוטוקול מיום 6.2.20).
2. אשר על כן, ועל אף שהוכח כי מבוטח התובעת חיבר את מערכת הניקוז של המבנים למערכת הביוב שלא כדין ובאופן שאינו תקני, עדיין הוכח כי התקין מערכות סניקה. בשים לב לאירוע ההצפה ולכמויות הגשם הרבות באירוע מיום 8.1.13, לא עלה בידי הנתבעות להראות כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין החיבור הלא תקני האמור לבין נזקי ההצפה בענייננו, ולפיכך לא מצאתי לנכון להטיל אשם תורם כלשהו על מבוטח התובעת.

ד.4.2. הנזק

1. כאמור, מחומר הראיות והעדויות עלה כי בשנת 2012 נגרמו נזקים למבנים המבוטחים כתוצאה מאירוע הצפה קודם, והנתבעות עוררו את הטענה שלמצער חלק מהנזקים הנתבעים בתביעה דנן נגרמו באירוע הקודם. אינני סבורה כי יש לקבל את הטענה.
2. אכן, ההנדסאי טריכטר ציין כי לא הוצג בפניו תיעוד ויזואלי לעניין החלפת הריצוף בעקבות האירוע מ 2/2012 ובגין האירוע מ 1/2013 והוא נסמך בעניין זה על דברי המבוטח (עמ' 40 שורות 8-1 לפרוטוקול מיום 6.2.20).
3. לצד זאת, אני סבורה כי עלה בידי התובעת לעמוד בנטל השכנוע כי הנזקים הנתבעים הם חדשים ולא נגרמו באירוע הקודם משנת 2012. השמאי יהודה לוי ציין בחקירתו הנגדית כי כאשר ביקר במקום (תאריך הביקור היה 11.6.13) נוכח בנזקים - שטרם תוקנו (עמ' 70 שורות 12-1 לפרוטוקול מיום 6.2.20). אמנם לתיקיית המוצגים ולחוות דעתו של מר יהודה לוי צורפו חשבוניות ובהן חשבונית הנושאת תאריך 3.4.13 בגין עבודות צבע וגבס. ואולם יש לזכור כי תאריך החשבונית קודם למועד ביקורו של השמאי בנכס, והגם שהוא מאוחר לאירוע ההצפה מושא הליך זה, למוצגי התובעת צורפו שני מכתבים מאת המבוטח מר אסולין בעניין החשבונית ובהם גם מכתב בו פנה המבוטח לקבלן, ציין כי החשבונית מתייחסת לעבודות שבוצעו בחודשים 6-7/2012 וביקש ממנו לשנות את התאריך. למרות זאת תאריך החשבונית לא שונה. כאשר עומת השמאי לוי עם חשבונית זו בחקירתו הנגדית הסביר כי ייתכן שהחשבונית צורפה כדי להראות שאכן הבית שופץ כבר אחרי האירוע הקודם וכי לא הוגשה תביעה בגין הסכום הרשום באותה חשבונית והוא איננו חלק מתביעה זו שבפנינו. מר לוי הסביר כי ייתכן שהמבוטח שילם קודם לקבלן בלי חשבוניות – כפי שקורה לטענתו המון פעמים – וכדי להוכיח שבוצעו עבודות אחרי האירוע הקודם הוא ביקש ממנו להוציא חשבונית מאוחר יותר (עמ' 70 שורות 26-16; עמ' 71 שורות 10-1 לפרוטוקול מיום 6.2.20). עוד יש להזכיר, כי תאריך החשבונית קודם למועד ביקורו של השמאי בנכס.
4. ב"כ הנתבעות לא חקר את מר אסולין אודות הנזק הקודם או אודות המכתבים שבחתימתו של מר אסולין ואשר צורפו למוצגי התובעת ולפיכך לא נסתרה טענת התובעת כי כל הנזק מושא תביעה זו אכן נגרם באירוע ההצפה מינואר 2013.
5. כאמור, מן החומר שצורף לכתב התביעה עולה כי ביחס לנכסים שבוטחו על ידי מר סמי אסולין מינתה התובעת את השמאי יהודה לוי ואת המהנדס גיא טריכטר, לבדיקת נסיבות אירוע ההצפה ולהערכת שווי הנזק לנכסי המבוטח.
6. השמאי שם את הנזק לדירת המבוטח ברחוב וולפסון 3א' בסך של 49,366 ₪. התובעת שילמה למבוטח סך של 40,979.97 לאחר ניכוי דמי ההשתתפות העצמית, וכן נשאה בשכ"ט ההנדסאי בסך 1,416 ₪, ובשכ"ט השמאי בסך 1,652 ₪, ובסך כולל של 44,048 ₪.
7. השמאי שם את הנזק לדירת המבוטח ברחוב וולפסון 3ב' בסך של 46,520 ₪. התובעת שילמה למבוטח סך של 38,589.14 ₪ לאחר ניכוי דמי ההשתתפות העצמית, וכן נשאה בשכ"ט ההנדסאי בסך 1,416 ₪, ובשכ"ט השמאי בסך 1,652 ₪, ובסך כולל של 41,657 ₪.
8. השמאי שם את הנזק לדירת המבוטח ברחוב וולפסון 3ג' בסך של 34,668 ₪. התובעת שילמה למבוטח סך של 28,633.26 ₪ לאחר ניכוי דמי ההשתתפות העצמית, וכן נשאה בשכ"ט ההנדסאי בסך 1,416 ₪, ובשכ"ט השמאי בסך 1,506 ₪, ובסך כולל של 31,555 ₪.
9. השמאי שם את הנזק לדירת המבוטח ברחוב וולפסון 3ד' בסך של 34,668 ₪. התובעת שילמה למבוטח סך של 28,886.69 ₪ לאחר ניכוי דמי ההשתתפות העצמית, וכן נשאה בשכ"ט ההנדסאי והשמאי בסך 3,068 ₪, ובסך כולל של 31,955 ₪.
10. התובעת תמכה את סכומי התביעה בחוות הדעת של השמאי יהודה לוי ושל ההנדסאי גיא טריכטר – אשר לא נסתרו לעניין גובה הנזק (שכן לא הוגשה חוות דעת שמאית נגדית מטעם הנתבעות); וכן בהוראות התשלום וצילומי ההמחאות שצורפו למוצגי התובעת, כמו גם בתצהירה של הגב' שירלי טויק ממחלקת תביעות השיבוב אצל התובעת – שלא נסתר (ב"כ הנתבעות ויתר על חקירתה).
11. אשר על כן אני קובעת כי התובעת עמדה גם בנטל הוכחת נזק זה.

ד.3. ההצפה ברחוב הנוטע 11/13

1. נכס מבוטח נוסף מושא תביעה זו מצוי ברחוב הנוטע 11/13 בנתניה, אשר בוטח על ידי מר גיל פריז.

ד.1.3. טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, ביום 6.1.13 הוצפה דירת המבוטח בשלולית מים שיצאה מכיוון המקלחון ולאחר שהתקשר לעירייה – הגיעה זו לפתוח את הסתימה שמקורה במערכת הביוב העירונית. מעצם העובדה שהמוקד העירוני שלח למקום את קבלן עבודות הביוב והניקוז בעיר – עולה שהייתה בעיה במערכת הביוב העירונית שאם לא כן לא הייתה העירייה משחררת הסתימה על חשבונה.
2. גם כאן – הנתבעת 2, מי נתניה, נמנעה מהבאת עדים מטעמה על אף היותה האחראית ובעלת השליטה במערכות הביוב בעיר. מר ארנון מטעם חב' בוצ'ן העיד אך ביחס למערכת הניקוז על אף שהודה כי לא הייתה מניעה לכך שיעיד או ייתן תצהיר גם ביחס לסתימות הביוב. הנתבעת 2 גם נמנעה מהבאת דו"חות מוקד ביחס לביוב - וטענות התובעת לעניין זה לא נסתרו.
3. הנתבעות טענו מנגד, כי מדובר בדירת מרתף אשר ככל הנראה נבנתה ללא היתרים וללא חיבור למערכת הניקוז והביוב העירונית.
4. עוד טענו הנתבעות כי מערכת הביוב אליה מתחבר המקלחון בדירת המבוטח לא הייתה מצוידת בשסתום אל חוזר וכן לא הייתה מצוידת במשאבות אוטומטיות לפינוי מי הצפה. לטענתן, מעדות המבוטח מר פריז עלה כי ההצפה בדירה נגרמה עקב סתימת ביוב. הוא לא שלל כי הסתימה נגרמה בשל חפצים שנזרקו לביוב על ידי הדיירים הרבים בבניין ואישר כי אין כל קשר בין הצפת הביוב לניקוז מי הגשם ובכך נשמטה הקרקע מתחת לטענת התובעת בהקשר לנזק זה, שהתרחש יומיים קודם לאירוע ההצפה הגדול מיום 8.1.13.
5. עוד נטען כי ברחוב הנוטע מותקנים קולטנים רבים ולכן הנסיון לקשר בין הצפת הביוב לאירועי הצפות הגשם – חסר בסיס.
6. גם כאן, לטענת הנתבעות, אי התקנת שסתום אל חוזר ומשאבות בדירת המרתף מהווה את "הסיבה בלעדיה אין" שהובילה להצפת דירת המרתף, וגם כאן – דין התביעה להידחות.

ד.2.3. נסיבות ההצפה

1. מר גיל פריז, הבעלים של הדירה ברחוב הנוטע 11 ציין בתצהירו כי רכש את הדירה כדין כדירת מרתף בשנת 2012, ביום 6.1.13 התעורר לריח ביוב חזק, כשירד ממיטתו רגליו טבלו בשלולית מים והבחין כי הדירה מוצפת עם ריח של ביוב כאשר זרם המים יוצא מכיוון המקלחון. מיד צלצל לאחיו שהגיע עם משאבה חשמלית ששאבה את המים מעבר לחלון החוצה. במקביל התקשר למוקד של עיריית נתניה ושל מי נתניה שהגיעו למקום ופתחו את סתימת הביוב שמקורה במערכת הביוב העירונית. לטענתו אירוע דומה חזר על עצמו ביום 8.6.13 כשגם אז הגיעו למקום נציגי תאגיד המים המקומי ופתחו את הסתימה בביוב (ס' 4-2 לתצהירו).
2. לטענתו הא מתגורר ברחוב הנוטע סמוך לפינת רחוב רמז וברחוב רמז כמעט בכל שנה מתרחשים אירועי הצפה, ולפני כשנתיים רכבו הוצף כשחנה ברחוב רמז והעירייה שיגרה למקום ביובית. לטענתו רחוב רמז ורחוב הנוטע מוזנחים ומערכת הניקוז כלל אינה מתפקדת (ס' 8 לתצהירו).
3. אמנם הפרטים שמסר מר פריז לשמאי יהודה לוי לגבי אופן קרות האירוע כפי שפורטו בחוות דעתו של השמאי אינם תואמים אחד לאחד את הפרטים שמסר בתצהירו. בחוות דעתו של השמאי צוין כי "פגשנו במשתכן שמסר לנו כי במהלך מזג אויר סוער וגשום במיוחד ששרר באזור מגוריו הוצפה הדירה במי גשם ובוץ." בחוות הדעת לא אוזכרה בעיית ביוב. משנשאל השמאי בחקירתו הנגדית האם בבדיקת הדירה ניתן להבחין בין הצפת מי גשם והצפת ביוב השיב כי רואים מיד (עמ' 80 שורה 17 לפרוטוקול מיום 6.2.20). השמאי הוסיף כי ייתכן שהמבוטח סיפר לו את עניין הביוב והוא לא רשם זאת בחוות הדעת וזה מופיע בפרוטוקול שמילא בביקור בדירה ואולם לא יכול היה להציג פרוטוקול זה, ולא ביקש לשנות דבר מחוות הדעת שהגיש ומעדותו (עמ' 82-81 לפרוטוקול מיום 6.2.20).
4. ואולם למרות אי ההתאמה האמורה, לא שוכנעתי שיש מקום לפקפק במהימנות גרסתו של המבוטח בתצהיר שמסר, שכן חזר על דבריו באופן עקבי גם בעדותו לפניי, ולא מצאתי כל טעם לפקפק בה.
5. מר פריז חזר על התיאור בחקירתו הנגדית (עמ' 93 שורות 6-1 לפרוטוקול מיום 21.5.20), וטען כי כאשר הזעיק את נציגי העירייה (חב' בוצ'ן) הם פתחו את הביובים של הרחוב ולא של הבניין שלו (עמ' 93 שורות 21-18 לפרוטוקול מיום 21.5.20). הנתבעות לא הכחישו שהגיעה למקום ביובית מטעמן (ר' עמ' 230-228 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
6. כאשר נשאל לקשר בין ההצפות ברחוב רמז לסתימת הביוב בביתו לא מצאתי בתשובותיו הסבר מניח דעת הקושר בין השניים. מר פריז השיב כי כשיש סתימה בביוב בביתו הוא מתקשר לחברת בוצ'ן או למוקד והנציג שנשלח ניגש ישירות לביוב של רחוב רמז 21, ולשאלתו של מר פריז השיב הנציג שזה הרחוב המרכזי וכשהוא משחרר את הסתימה שם – כל הביובים בסביבה משתחררים. לטענתו של מר פריז, כך קורה כל הזמן (עמ' 92 שורות 7-1 לפרוטוקול מיום 21.5.20), ובהמשך עדותו אף הסכים כי אין קשר בין הביוב לניקוז (עמ' 92 שורות 18-11 לפרוטוקול מיום 21.5.20).
7. גם מהנדס לשם אשר ערך חוות דעתו בהסתמך על דברי המבוטח פריז, לא הצביע על קשר קונקלוסיבי בין ההצפה בדירתו של פריז לבין מערכת הניקוז העירונית ואך קבע בחוות דעתו כי כמויות הנגר העילי ביום האירוע היו רגילות (40-50 מ"מ), כי ברחוב הנוטע לא נצפתה מערכת קולטנים לניקוז, וכי ההצפה נבעה לכאורה מסתימה במערכת הביוב העירונית (עמ' 45 לחוות דעתו של מהנדס לשם).
8. כאשר נשאל מהנדס לשם בחקירתו הנגדית לקשר שבין סתימת הביוב בבית ברחוב הנוטע לבין עיריית נתניה או תאגיד המים העירוני השיב מהנדס לשם תשובה כללית ולפיה: "זה היה באותו יום של האירוע, באותו יום האירוע של הגשם, של ה – 06. וכנראה המערכת הוצפו, כנראה המערכות הוצפו, והייתה סתימת ביוב. נכנסו למערכת הביוב. כשאתה נוסע לפעמים בעיר, ופתאום כשיש לך הרבה גשם, פתאום גם ...עולים למעלה, בגלל שהרימו אותם, המים....הגיעו לצנרת הביוב והרימו את המכסים." (עמד 158 שורות 22-16 לפרוטוקול).

1. תשובתו של מהנדס לשם הייתה מסויגת ונקטה בלשון "כנראה". מהנדס לשם חזר כ"מנטרה" על כך שאין ברחוב הנוטע קולטנים אך לא שלל את האפשרות לכך שברחוב הנוטע אין קולטנים כי הניקוז הוא ניקוז עילי גרביטציוני (עמ' 159 לפרוטוקול).
2. לעומתו, המומחה ארבל מטעם הנתבעות ציין כי יציאת מי ביוב במרתף דרך האסלה ובמחסן דרך תא הביקורת מצביעה על היעדר אמצעים למניעת זרימה חוזרת כנדרש, ואין כל קשר בין תפקוד מערכת הניקוז העירונית להצפה במרתף שכן חיבור המרתף הוא למערכת הביוב ואינו קשור לניקוז (עמ' 15 לחוות דעתו).
3. יתרה מכך, בעדותו של מר פריז הוא הודה כי יש מערכת ניקוז ברחוב הנוטע וברחוב רמז בניגוד למה שצוין בחוות דעתו של מהנדס לשם, ואולם הוסיף כי "כנראה שיש מס' מאוד מועט של מערכות ניקוז, כל שנה יש ברחוב רמז אני כול האלה שגרים ברמז סובלים מהצפות מטורפות..." (עמ' 91 שורות 28-25; עמ' 92 שורות 8-1 לפרוטוקול מיום 21.5.20).
4. אם לא די בכך, בחקירתו הנגדית גם הודה מר פריז כי מספר חודשים לאחר האירוע מושא דיוננו הייתה בדירתו הצפה נוספת שאינה קשורה לגשם, ולטענתו היו עוד כמה קריאות חוץ מזה, וכי מאז התקין את שסתום האל חוזר לא היו הצפות אך כן הייתה עליית מים של הביוב כתוצאה מסתימה (עמ' 95 שורות 28-21; עמ' 96 שורות 8-1 לפרוטוקול מיום 21.5.20). מר פריז הוסיף כי התקין 2 שסתומים ולמרות זאת בגלל סתימת ביוב ברחוב, המים עולים לביתו וכנראה שהפתרון לכך צריך להיות מערכתי (עמ' 96 שורות 28-9; עמ' 97 שורה 1 לפרוטוקול מיום 21.5.20).
5. מן המקובץ עולה אפוא כי התקלה עליה הצביעה התובעת היא תקלה במערכת הביוב. העדויות (טענת המבוטח מר פריז לריח ביוב), יחד עם העובדה שלא יכול היה לשלול סתימת ביוב כתוצאה מהשלכת פסולת לביוב על ידי השכנים, יחד עם העובדה שאירוע הצפה דומה אירע גם בחודש יוני ללא קשר למי הגשמים, יחד עם העובדה שהנתבעות שלחו ביובית לשחרור הסתימה, יחד עם העובדה ששחרור הסתימה בדירת המבוטח מצריך פתיחת הביוב ברחוב רמז המרוחק יותר, ובשים לב לחוות דעת המומחה מטעם התובעת שהצביע אף הוא על קשר בין התקלה למערכת הביוב אך לא יכול היה להצביע על קשר דומה בין התקלה למערכת הניקוז זולת טעה כללית להיעדרם של קולטני ניקוז ברחוב (טענה שהוכחה עובדתית כלא מדויקת בחקירתו הנגדית של המבוטח עצמו) – מובילים כולם למסקנה כי ההסתברות לכך שמדובר בתקלה במערכת הביוב גדולה מההסתברות לכך שהתקלה קשורה למערכת הניקוז.

ד.3.3. אחריותן של הנתבעות ואשמו התורם של המבוטח

1. בהתאם לממצאים שנקבעו לעיל, ובהינתן כך שהתובעת הוכיחה קשר סיבתי בין הנזק לבין מערכת הביוב בלבד, התקיימו בענייננו נסיבות המצדיקות את היפוך נטל השכנוע ביחס לנתבעת 2 לפי ס' 38 לפקודת הנזיקין. הנתבעת 2 לא הביאה שום עד או ראיה מטעמה וממילא לא עלה בידיה לעמוד בנטל השכנוע שלא התרשלה, ובהתאם עלה בידי התובעת להוכיח את התרשלותה.
2. משכך, בשים לב לכך שמערכת הביוב מצויה תחת אחריותו של תאגיד המים העירוני לפי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א – 2001, ובשים לב לחובות שנקבעו בפסיקה על רשות מקומית – וכיום על תאגיד המים העירוני בא שבנעליה לעניין מערכות הביוב- לדאוג בין השאר, לבדיקתם, להחזקתם, להסדרתם, לניקויים ולהרחקתם של ביבים (השוו למשל לת"א 2000/01 גרגורה נ' עיריית נצרת (21.06.2011) ור' גם עניין פוגלר לעיל) - עלה בידי התובעת להוכיח התרשלותה של הנתבעת 2 בעניין זה.
3. כעת נשאלת השאלה האם יש מקום להטיל אשם תורם כלשהו על המבוטח עצמו.
4. השמאי יהודה לוי ציין בחקירתו הנגדית כי אינו זוכר אם ראה בדירה משאבה אוטומטית (עמ' 80 שורות 9-2 לפרוטוקול מיום 6.2.20), ומהנדס לשם לא זכר האם בדק שניתן למבנה היתר בניה (עמ' 165 שורות 26-21 לפרוטוקול) ואף הודה כי לא בדק שבצנרת המרתף יש התקן למניעת זרימה חוזרת של מי ביוב. הוא גם לא זכר לציין האם בדק לאן מתנקז הביוב של המרתף (עמ' 166 שורות 21-1 לפרוטוקול), אך ציין כי הביוב של אותה משפחה שמתגוררת בדירת המרתף ברחוב הנוטע לא מגיע לגובה של מטר (עמ' 166 שורות 16-13 לפרוטוקול). גם אינג' פריסר, מנהלת מחלקת המב"ת בעירייה הודתה בחקירתה הנגדית כי לא בדקה אל מול מר פריז האם הייתה או לא הייתה לו משאבה (עמ' 161 שורות 22-19; עמ' 162 שורות 5-1 לפרוטוקול מיום 4.2.20).
5. מכל מקום, מר פריז הודה כי בביתו לא הייתה מותקנת משאבה (עמ' 94 שורה 18 לפרוטוקול מיום 21.5.20) והודה כי רק לאחר האירוע התקין במקלחון שסתום אל חוזר משום שלא ציפה שיחזרו לדירתו מי הביוב של העירייה ושל כל הרחוב (עמ' 95 שורות 6-1 לפרוטוקול מיום 21.5.20).
6. מר ארבל המומחה מטעם הנתבעת ציין בחקירתו הנגדית כי מים חוזרים זו בעיה של שסתום אל חוזר ובעיה של המרתף עצמו ולא של העירייה (עמ' 206 שורות 24-20; עמ' 207 שורות 3-1 לפרוטוקול). דברים אלו לא נסתרו על ידי מומחי התובעות אשר כאמור לא נדרשו כלל לבדיקת הנושא.
7. אשר על כן, בנסיבות שבפניי, הוכח שהמבוטח לא התקין שסתום אל חוזר בדירתו וזאת בניגוד לחובה הקבועה בתקנות התכנון והבניה הקובעות כי:

"5.34    מרתף או מקלט תת-קרקעי שאינו מנוקז בדרך גרביטציונית והנמצא במקום שעלול להיות מוצף על-ידי מי תהום, מי גשם או דליפות מצנרת אספקת המים או מערכת ביוב, יצויד במערכת שאיבה המסוגלת להסיר מעליו את מי ההצפה.

5.35    (א)  במרתף של בנין רב-קומות או בנין המשמש להתקהלות ציבורית, שאינו מנוקז בדרך גרביטציונית והמכיל גנרטורים, משאבות מים, או מכונות לאיוורור, להסקה או להפעלת מעליות, יותקן תחת רצפתו בור אטום ובו משאבות ניקוז להסרת מי ההצפה מעליו.

         (ב)  משאבות הניקוז יופעלו באופן אוטומטי עם עליית פני המים במרתף לגובה העלול לסכן את פעולתם התקינה של הגנרטורים והמכונות האחרות שבמרתף."

1. משהודה מר פריז כי מאז התקין את שסתום האל חוזר לא היו הצפות אך כן הייתה עליית מים של הביוב כתוצאה מסתימה (עמ' 95 שורות 28-21; עמ' 96 שורות 8-1 לפרוטוקול מיום 21.5.20) – הוכח למעשה הקשר הסיבתי שבין התרשלותו של המבוטח לבין הנזק והיקפו, ולפיכך אני מוצאת לנכון לקבוע כי למבוטח אשם תורם בשיעור של 50%.

ד.4.3. הנזק

1. מן החומר שצורף לכתב התביעה עולה כי ביחס לנכס שבוטח על ידי מר פריז מינתה התובעת את השמאי יהודה לוי לבדיקת נסיבות אירוע ההצפה ולהערכת שווי הנזק לנכסי המבוטח.
2. השמאי שם את הנזק לדירת המבוטח פריז בסך של 92,103 ש"ח. התובעת שילמה למבוטח סך של 91,909.07 ₪ לאחר ניכוי דמי ההשתתפות העצמית, וכן נשאה בשכ"ט חברת אינפרטק בסך 750 ₪ ובשכ"ט השמאי בסך 2,686 ₪, ובסך כולל של 95,345 ש"ח.
3. התובעת תמכה את סכומי התביעה בחוות דעתו של השמאי יהודה לוי כמו גם בדו"ח חברת אינפרטק – אשר לא נסתרו לעניין גובה הנזק (שכן לא הוגשה חוות דעת שמאית נגדית מטעם הנתבעות); וכן בהוראת התשלום והחשבונית שצורפו למוצגי התובעת, כמו גם בתצהירה של הגב' שירלי טויק ממחלקת תביעות השיבוב אצל התובעת – שלא נסתר (ב"כ הנתבעות ויתר על חקירתה).
4. אשר על כן אני קובעת כי התובעת עמדה גם בנטל הוכחת נזק זה, ולפיכך על הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 47,672 ₪, לאחר ניכוי אשמו התורם של המבוטח.

ה. תביעת ישיר רכבים

1. כאמור, בתביעה זו נטען לאחריותה של עיריית נתניה לנזקי הצפה שנגרמו לרכבים שונים שהיו מבוטחים אצל התובעת. עוד נטען להתקיימותם של תנאי היפוך הנטל לפי ס' 41 לפקודת הנזיקין.
2. הנתבעות הסירו מעל עצמן כל אחריות מהטעמים שפורטו לעיל, לרבות בתביעת כלל מבנים.
3. ביחס לרכבים פרטניים העלו הנתבעות טענות קונקרטיות המסבירות מדוע נסיבותיהם מצדיקות דחיית התביעה כפי שיפורט בהמשך.
4. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית אשר תועדה בפרוטוקול הדיון מיום 3.2.20 ולפיה הנתבעת תוותר על חקירת כל הנהגים בכפוף לכך שככל שמדובר ברכבים חונים שנפגעו מהצפה, ככל שהתביעה תתקבל – ישולם שיעור של 100% מהנזק ולגבי רכבים נוסעים אשר נכנסו למוקדי הצפה או שלוליות במהלך נסיעה, ככל שהתביעה תתקבל – ישולם שיעור של 60% בלבד מגובה הנזק.
5. בהתאם להסכמה אתייחס לפירוט נזקי התובעת לפי תביעות המבוטחים השונים כדלקמן:
6. תביעת המבוטח סורין מרכוס בגין הנזקים לרכבו מ.ר. 95-804-56 – דובר ברכב שהוצף עת חנה בחניון ליד מכללת אורט והוכרז אובדן מוחלט. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו בניכוי שרידי הרכב עמדו על 7,934 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי קובי רובין (ממשרד אריה צמח), בפירוט תשלומים לתביעה, ובחשבון שכר טרחתו של השמאי ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

אמנם הנתבעות הפנו בסיכומיהן לעניין זה לכל טענותיהן ביחס לרחוב הצורן ולהיעדר אחריותה של העירייה לנזקי ההצפה ברחוב זה ואולם מקום שדחיתי את טענותיהן שם – קביעתי יפה גם לכאן.

לכך יש להוסיף עוד כי בחקירתו הנגדית הודה המומחה ארבל מטעם עיריית נתניה כי לא ראה את ההצפה בחניון של בית ספר אורט ולא נכנס לחניון הזה (עמ' 218 שורות 22-15 לפרוטוקול), כך שממילא לא בדק אותו והעירייה לא הצליחה לראות כי לא התרשלה בתכנון מערכת הניקוז או בתחזוקתה ביחס לחניון זה.

משכך, בהתאם להסכמה הדיונית על הנתבעות לשלם לתובעת 100% מסך תביעה זו בסכום כולל של 7,934 ₪.

1. תביעת המבוטח בוריס גרוניס בגין הנזקים לרכבו מ.ר. 49-606-56– דובר ברכב שהוצף עת חנה בחניון ברחוב הצורן והוכרז כאבדן מוחלט. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו בניכוי שרידי הרכב עמדו על 15,421 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי מושקוביץ חנן, בפירוט תשלומים לתביעה, ובחשבון שכר טרחתו של השמאי ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

אמנם הנתבעות הפנו בסיכומיהן לעניין זה לכל טענותיהן ביחס לרחוב הצורן ולהיעדר אחריותה של העירייה לנזקי ההצפה ברחוב זה ואולם מקום שדחיתי את טענותיהן שם – קביעתי יפה גם לכאן.

בהתאם להסכמה הדיונית על הנתבעות לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח, בסכום כולל של 15,421 ש"ח.

1. תביעת המבוטחת בת אל חדד בגין הנזקים לרכב מ.ר. 78-167-35 – דובר ברכב שהוצף עת חנה בחניון הדרים באזור התעשייה נתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו בניכוי השתתפות עצמית עמדו על 7,309 ₪. נזקי המבוטחת נתמכו בחוות דעת השמאי בן דוד אברהם (ממשרד בני הרפז), בפירוט תשלומים לתביעה, ובחשבון שכר טרחתו של השמאי ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

הנתבעות הפנו בעניין זה לת.א. 36336-10-13 שהתייחס להצפה באותו אזור, ואולם התביעה שם נדחתה בהסכמה באופן שאין בו כדי להשליך על המקרה דנן או על ההכרעה בו.

בנוסף המומחה מטעם הנתבעת (מר ארבל) הודה בחקירתו הנגדית כי כלל לא נכנס לחניון שליד קניון הדרים ולא בדק אותו (עמ' 218 שורות 26-23; עמ' 219 שורות 16-1 לפרוטוקול), כך שממילא לא הצליחה העירייה להראות כי לא התרשלה בתכנון מערכת הניקוז או בתחזוקתה ביחס לחניון זה.

משכך, ובהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים לפניי, על הנתבעות לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 7,309 ש"ח.

1. תביעת המבוטח שלום תייר ז"ל בגין הנזקים לרכב מ.ר. 98-368-59 – דובר ברכב שהוצף עת חנה בחניון מוסך אגד בעיר. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו בניכוי השתתפות עצמית וכינון עמדו על 3,713 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי איתן יקיר (ממשרד עזרא חן), בפירוט תשלומים לתביעה, ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

בהקשר זה הנתבעות הפנו בסיכומיהן למספר הליכים. בתוך כך למשל הפנו לתא"מ 5345-03-16 שם התביעה נדחתה כנגד העירייה בפסק דין מנומק. ואולם, פסק הדין התייחס לאירוע הצפה מיום 8.1.13 בעוד שהאירוע מושא התביעה שבפניי אירע ביום 6.1.13. גם תא"מ 27861-05-14 אליו הפנו הנתבעות מתייחס לאירוע בחניון הרכבת ולא בחניון מוסך אגד; תא"מ 26221-06-12 מתייחס לאירוע הצפה משנת 2011; ובתיקים האחרים התביעות נדחו בהסכמה ולא בפסק דין מנומק. אין אפוא בפסקי הדין אליהם הפנו הנתבעות כדי להשליך על נסיבות המקרה שלפניי ובהתאם לקביעותיי הכלליות לעיל – הוכחה אחריות העירייה לכשל במערכות הניקוז ברחבי העיר בנסיבות דנן.

בנוסף, המומחה מטעם הנתבעת (מר ארבל) הודה בחקירתו הנגדית כי כלל לא נכנס לחניון של אגד ולא בדק אותו (עמ' 218 שורות 26-23; עמ' 219 שורות 16-1 לפרוטוקול), כך שממילא לא הצליחה העירייה להראות כי לא התרשלה בתכנון מערכת הניקוז או בתחזוקתה ביחס לחניון זה.

בהתאם להסכמה הדיונית על הנתבעות לשלם לתובעת 100% משיעור הנזק המוכח בסכום כולל של 3,713 ₪.

1. תביעת המבוטח בני בציר בגין הנזקים לרכב מ.ר. 73-250-10 – דובר ברכב שהוצף עת חנה ליד בית המבוטח ברח' ויתקין 39 נתניה והוכרז כאבדן מוחלט. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו בניכוי שרידי הרכב עמדו על 15,348 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי שחף פופר (משרד אריה צמח) ובפירוט תשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה. לצד זאת, בהתאם להסכמות הדיוניות בין הצדדים אשר ניתן להן תוקף של החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 4.2.20 – גובה הנזק הופחת והועמד על סך של 11,848 ₪.

הנתבעות טענו בסיכומיהן כי רחוב ויתקין מצוי במזרח העיר נתניה והאמור ביחס לרחוב הצורן יפה גם לגביו. מאחר שקיבלתי את טענות התביעה ביחס לרחוב הצורן – יש לקבלן גם ביחס לרחוב ויתקין.

בנוסף, המומחה מטעם הנתבעת (מר ארבל) הודה בחקירתו הנגדית כי כלל לא בדק את רחוב ויתקין במסגרת חוות דעתו (עמ' 218 שורות 26-23; עמ' 219 שורות 16-1 לפרוטוקול), כך שממילא לא הצליחה העירייה להראות כי לא התרשלה בתכנון מערכת הניקוז או בתחזוקתה ביחס לרחוב זה.

בהתאם להסכמה הדיונית הנוספת לעיל, על הנתבעות לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק האמור בסכום כולל של 11,848 ₪.

1. תביעת המבוטח SVC ו/או ישראל סקופ בגין הנזקים לרכב מ.ר. 49-484-17 – דובר ברכב שהוצף עת חנה בחניון מכללת אורט נתניה והוכרז כאבדן מוחלט. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו בניכוי שרידי הרכב עמדו על 17,794 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי ירון קייזר (משרד עזרא חן), בפירוט תשלומים לתביעה, ובחשבון שכר טרחתו של השמאי ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

אמנם הנתבעות הפנו בסיכומיהן לעניין זה לכל טענותיהן ביחס לרחוב הצורן ולהיעדר אחריותה של העירייה לנזקי ההצפה ברחוב זה ואולם מקום שדחיתי את טענותיהן שם – קביעתי יפה גם לכאן.

בנוסף, המומחה מטעם הנתבעת (מר ארבל) הודה בחקירתו הנגדית כי כלל לא ראה את ההצפה בחניון של בית ספר אורט ולא נכנס לחניון הזה (עמ' 218 שורות 22-15 לפרוטוקול), כך שממילא לא הצליחה העירייה להראות כי לא התרשלה בתכנון מערכת הניקוז או בתחזוקתה ביחס לחניון זה.

בהתאם להסכמה הדיונית על הנתבעות לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 17,794 ₪.

1. תביעת המבוטח יורם תשובה בגין הנזקים לרכב מ.ר. 49-882-60 – דובר ברכב שהוצף עת חנה ליד בית המבוטח ברחוב התור 3 נתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו בניכוי השתתפות עצמית וכינון עמדו על 5,464 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי גינדי עזרא, בפירוט תשלומים לתביעה, ובחשבון שכר טרחתו של השמאי ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה. לצד זאת, בהתאם להסכמות הדיוניות בין הצדדים אשר ניתן להן תוקף של החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 4.2.20 – גובה הנזק הופחת והועמד על סך של 2,964 ₪.

הנתבעות טענו בסיכומיהן כי רחוב התור מצוי במזרח העיר נתניה והאמור ביחס לרחוב הצורן יפה גם לגביו. מאחר שקיבלתי את טענות התביעה ביחס לרחוב הצורן – יש לקבלן גם ביחס לרחוב התור.

בנוסף, המומחה מטעם הנתבעת (מר ארבל) הודה בחקירתו הנגדית כי כלל לא בדק את רחוב התור במסגרת חוות דעתו (עמ' 218 שורות 26-23; עמ' 219 שורות 16-1 לפרוטוקול), כך שממילא לא הצליחה העירייה להראות כי לא התרשלה בתכנון מערכת הניקוז או בתחזוקתה ביחס לרחוב זה.

בהתאם להסכמה הדיונית הנוספת לעיל, על הנתבעות לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק האמור בסכום כולל של 2,964 ₪.

1. תביעת המבוטח איתי איצקוביץ בגין הנזקים לרכב מ.ר. 12-240-74– דובר ברכב שהוצף כתוצאה משלולית מול בית ספר עוזיאל בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו בניכוי השתתפות עצמית וכינון עמדו על 12,971 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי אנגל מרדכי, בפירוט תשלומים לתביעה, ובחשבון שכר טרחתו של השמאי ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

הנתבעות הפנו בסיכומיהן לחובת הזהירות המוטלת על נהג, כאשר כניסה ביודעין לשלולית אינה עולה בקנה אחד עם חובת זהירות זו. טענה זו מובנת וידועה היא, ומכל מקום היא שוקללה במסגרת ההסכמה הדיונית בין הצדדים אשר ניתן לה תוקף של החלטה ולפיה על הנתבעות לשלם לתובעת 60% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 7,783 ₪.

1. תביעת המבוטחת יהודית פוטשניקוב בגין הנזקים לרכב מ.ר. 83-609-72 – דובר ברכב שהוצף עת חנה בחניון ליד בנין סלקום באזור התעשייה נתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו בניכוי השתתפות עצמית וכינון והשתתפות עצמית לירידת ערך עמדו על 14,963 ₪. נזקי המבוטחת נתמכו בחוות דעת השמאי גבי עדי ובפירוט תשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

הנתבעות טענו כי בניין סלקום מצוי ברחוב הצורן והפנו בסיכומיהן לעניין זה לכל טענותיהן ביחס לרחוב הצורן ולהיעדר אחריותה של העירייה לנזקי ההצפה ברחוב זה. ואולם מקום שדחיתי את טענותיהן שם – קביעתי יפה גם לכאן.

בהתאם להסכמה הדיונית על הנתבעות לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 14,963 ₪.

1. בהתאם לבקשת התובעת – ביום 14.3.2019 נמחקו מכתב התביעה הטענות המתייחסות לנזקי המבוטח לאוניד באלין והופחת סך של 4,047 ₪ מסכום התביעה.
2. בנוסף, מאחר שרק התובעת (להבדיל ממבוטחיה) היא צד להליך – אינני מוצאת לנכון לפסוק לה את הנזקים שנגרמו למבוטחיה בגין תשלום השתתפות עצמית, נזקי כינון, ירידת ערך והפסד פרמיה.
3. אשר על כן סך נזקי התובעת כפוף להסכמות הדיוניות עומד על 89,729 ₪ ועל הנתבעות לשלמם לתובעת.

ו. תביעות כלל רכבים

1. כאמור, בתביעות אלו נטען לאחריותה של עיריית נתניה לנזקי הצפה שנגרמו לרכבים שונים שהיו מבוטחים אצל התובעת בתאריכים 6.1.13 וכן 8.1.13. עוד נטען להתקיימותם של תנאי היפוך הנטל לפי ס' 41 ו - 38 לפקודת הנזיקין.
2. הנתבעת הסירה מעל עצמה כל אחריות מהטעמים שפורטו לעיל, לרבות בתביעת כלל מבנים.
3. ביחס לרכבים פרטניים העלתה הנתבעת טענות קונקרטיות המסבירות מדוע נסיבותיהם מצדיקות דחיית התביעה כפי שיפורט בהמשך.
4. ת.א. 48487-06-14 - תביעת המבוטח בועז אנגל בעניין נזקי הצפה לרכב מ.ר. 30-375-75 שהוצף ביום 8.1.13 עת היה הרכב בנסיעה ונכנס לשלולית סמוך לרחוב הלפרין בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 96,691 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי ארז ערן ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

הנתבעת הפנתה בסיכומיה לחובת הזהירות המוטלת על נהג, כאשר כניסה ביודעין לשלולית אינה עולה בקנה אחד עם חובת זהירות זו. טענה זו מובנת וידועה היא, ומכל מקום היא שוקללה במסגרת ההסכמה הדיונית בין הצדדים אשר ניתן לה תוקף של החלטה ולפיה על הנתבעות לשלם לתובעת 60% מגובה הנזק המוכח, בסכום כולל של 58,014 ₪.

1. תא"מ 59563-05-16 - תביעת המבוטח שדה כרמל בעניין נזקי הצפה לרכב מ.ר. 42-884-68 מיום 6.1.13 עת הרכב הוצף בעודו חונה בחניון תחנת הרכבת בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 6,237 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי גלזר ליאור ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה. בהתאם להסכמה הדיונית על הנתבעת עיריית נתניה לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 6,237 ₪.

הנתבעת הפנתה בסיכומיה למספר הליכים כגון תא"מ 5345-03-16 שם התביעה נדחתה כנגד העירייה בפסק דין מנומק ואולם פסק הדין התייחס לאירוע הצפה מיום 8.1.13 בעוד שהאירוע מושא התביעה שבפניי אירע ביום 6.1.13. אמנם תא"מ 27861-05-14 מתייחס לאירוע בחניון הרכבת באותו תאריך, ואולם הצדדים להליך שונים והנתבעת ויתרה על חקירת נהג רכב התובעת והשמאי מטעמה באופן שאינו מאפשר להשוות בין נסיבות האירועים ומיקומי הרכבים כך שממילא אין בכך כדי להשליך על המקרה דנן; תא"מ 26221-06-12 התייחס לאירוע הצפה משנת 2011; ובתיקים האחרים התביעות נדחו בהסכמה ולא בפסק דין מנומק. אין אפוא בפסקי הדין האמורים כדי להשליך על נסיבות המקרה שלפניי ובהתאם לקביעותיי הכלליות לעיל – הוכחה אחריות העירייה לכשל במערכות הניקוז ברחבי העיר בנסיבות דנן.

בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים על הנתבעות לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 6,237 ₪.

1. תא"מ 57742-05-16 - תביעת המבוטחת פיינגרש אבילינה בעניין נזקי הצפה לרכב מ.ר. 89-211-73 שהוצף ביום 8.1.13 עת חנה באזור התעשייה החדש מול מכללת הרמלין בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 5,886 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי אדיב חברוני ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

הנתבעת טענה כי מדובר בחניה ברחוב הצורן והפנתה בסיכומיה לעניין זה לכל טענותיה ביחס לרחוב הצורן ולהיעדר אחריותה של העירייה לנזקי ההצפה ברחוב זה. ואולם מקום שדחיתי את טענותיה שם – קביעתי יפה גם לכאן.

משכך, בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים על הנתבעת עיריית נתניה לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 5,886 ₪. בסיכומי התובעת הסכום הועמד על 5,666 ₪ בלבד ומשכך התובעת מוחזקת כמי שוויתרה על היתרה.

1. תא"מ 57342-05-16 - תביעת המבוטחת אדרעי עליזה בעניין נזקי הצפה לרכב מ.ר. 24-338-79 שהוצף ביום 6.1.13 עת חנה הרכב בחניון בסמוך לקניון הדרים בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 5,460 ₪. נזקי המבוטחת נתמכו בחוות דעת השמאי מיכאל מנשה (משרד חברוני אדיב) ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

הנתבעת הפנתה לתא"מ 36336-10-13 אשר עסק בנזקי הצפה באותו מקום ובאותו תאריך ושם התביעה נדחתה לאחר שמיעת ראיות ובהמלצת בית המשפט. אין מדובר בפסק דין מנומק, אין מדובר באותם צדדים והנתבעת ויתרה על חקירת נהגת רכב התובעת באופן שאינו מאפשר השוואה בין נסיבות ההצפה ומיקום הרכבים וממילא גם אינו מאפשר להשליך מההליך האחר ביחס להליך זה.

בנוסף, המומחה מטעם הנתבעת (מר ארבל) הודה בחקירתו הנגדית כי לא נכנס לחניון שליד קניון הדרים ולא בדק אותו (עמ' 218 שורות 26-23; עמ' 219 שורות 16-1 לפרוטוקול) כך שממילא לא הצליחה העירייה להראות כי לא התרשלה בתכנון מערכת הניקוז או בתחזוקתה ביחס לרחוב זה.

משכך, בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים, על הנתבעת עיריית נתניה לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 5,460 ₪.

1. תא"מ 57337-05-16 - תביעת המבוטח הרשקו יוסף בעניין נזקי הצפה לרכב מ.ר. 19-143-65 שהוצף ביום 8.1.13 עת חנה בחניון באזור התעשייה החדש מול מכללת הרמלין בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 25,955 ₪. נזקי המבוטחת נתמכו בחוות דעת השמאי חברוני אדיב ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

הנתבעת טענה כי מדובר בחניה ברחוב הצורן והפנתה בסיכומיה לעניין זה לכל טענותיה ביחס לרחוב הצורן ולהיעדר אחריותה של העירייה לנזקי ההצפה ברחוב זה. ואולם מקום שדחיתי את טענותיה שם – קביעתי יפה גם לכאן.

משכך, בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים, על הנתבעת עיריית נתניה לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 25,955 ₪.

1. תא"מ 57346-05-16 - תביעת המבוטח יעקב כהן-סעד בעניין נזקי הצפה לרכב מ.ר. 68-034-35 שהוצף ביום 8.1.13 עת חנה ברחוב ירמיהו בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 4,941 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי ארז ערן ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים, על הנתבעת עיריית נתניה לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 4,941 ₪.

1. תא"מ 58073-05-16 - תביעת המבוטח נצראללה מוצטפה בעניין נזקי הצפה למשאית מ.ר. 10-729-63 שהוצפה ביום 8.1.13 עת חנתה ברחוב הצורן בנתניה. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 33,189 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי רפי ונציה ובפירוט התשלומים לתביעה ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

הנתבעת הפנתה בסיכומיה לעניין זה לכל טענותיה ביחס לרחוב הצורן ולהיעדר אחריותה של העירייה לנזקי ההצפה ברחוב זה. ואולם מקום שדחיתי את טענותיה שם – קביעתי יפה גם לכאן.

משכך, בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים, על הנתבעת עיריית נתניה לשלם לתובעת 100% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 33,189 ₪.

1. תא"מ 49741-06-14 - תביעת המבוטח בן אפרים נאור בעניין נזקי הצפה למשאית מ.ר. 30-088-73 מיום 6.1.13, עת הייתה בנסיעה משכונת קריית השרון בנתניה לכיוון כפר נטר ואזור התעשייה החדש של נתניה, והוצפה על ידי גל מים שלא נקלט על ידי מערכת הניקוז העירונית. הוצאות התובעת לתשלום תביעה זו עמדו על 99,174 ₪. נזקי המבוטח נתמכו בחוות דעת השמאי עמי מימון, בפירוט התשלומים לתביעה ובחשבון שכ"ט השמאי ובכך עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

בסיכומיה מביעה הנתבעת פליאה ביחס לנסיבות האירוע בהן משאית הוצפה על ידי נחשול מים ולטענתה מכך שלא הוגשו תביעות על ידי מכוניות שנסעו בכביש לפני המשאית יש להסיק כי ההצפה במשאית נגרמה רק כתוצאה מכניסה לשלולית בנסיעה מהירה תוך הפרת חובת הזהירות של הנהג.

הטענה לפיה לא הוגשו תביעות על ידי מכוניות אחרת שנסעו לפני המשאית היא כמובן טענה עובדתית שלא הוכחה, ומכל מקום טענת העירייה לרשלנות תורמת של מבוטח התובעת ממילא שוקללה במסגרת ההסכמה הדיונית בין הצדדים אשר ניתן לה תוקף של החלטה ולפיה על הנתבעות לשלם לתובעת 60% מגובה הנזק המוכח כמפורט לעיל.

משכך, ובהתאם להסכמה הדיונית, על הנתבעת עיריית נתניה לשלם לתובעת 60% מגובה הנזק המוכח בסכום כולל של 59,504 ₪.

1. אשר על כן דין התביעות להתקבל בסכום כולל של 198,966 ₪.

ז. סיכום

1. לאור כל המפורט לעיל, דין התביעות להתקבל בחלקן הארי באופן הבא:
2. בתביעת כלל מבנים (ת.א. 41110-07-15) הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 51,923 ש"ח בגין נזקי המבוטחת מרכז הבאולינג ובסך של 538,043 ₪ בגין נזקי המבוטחת עם רם, וזאת בהתאם לחלוקה הפנימית בין הנתבעות ולפיה 80% מהנזק ישולם על ידי הנתבעת 1 (עיריית נתניה) ו – 20% על ידי הנתבעת 2 (מי נתניה בע"מ).

הנתבעת 1 (עיריית נתניה) תשלם לתובעת סך של 149,215 ₪ בגין נזקי המבוטח מר סמי אסולין והתביעה כנגד הנתבעת 2 (מי נתניה בע"מ) בגין ראש נזק זה - נדחית.

הנתבעת 2 (מי נתניה בע"מ) תשלם לתובעת סך של 47,672 ₪ בגין נזקי המבוטח גיל פריז והתביעה כנגד הנתבעת 1 (עיריית נתניה) בגין ראש נזק זה - נדחית.

בנוסף, הנתבעות תישאנה בעלות שכרו של המהנדס לשם בגין מתן חוות דעתו, בשכר עדי כלל מבנים כפי שנפסק במעמד הדיון, באגרת משפט מלאה כפי ששולמה ובנוסף לאמור גם בשכ"ט ב"כ כלל מבנים בסכום של 60,000 ₪.

1. בתביעת ישיר רכבים (ת.א. 14431-12-15) – הנתבעות תשלמנה לתובעת סכום כולל של 89,728 ₪ בתוספת אגרת משפט מלאה ובתוספת שכ"ט ב"כ התובעת בסכום של 18,000 ש"ח.
2. בתביעת כלל רכבים תשלם הנתבעת (עיריית נתניה) לתובעת את הסכומים הבאים:

ג.1. ת.א. 48487-06-14 – סך של 58,014 ₪

ג.2. תא"מ 59563-05-16 – סך של 6,237 ₪

ג.3. תא"מ 57742-05-16 – סך של 5,666 ₪

ג.4. תא"מ 57342-05-16 – סך של 5,460 ₪

ג.5. תא"מ 57337-05-16 – סך של 25,955 ₪

ג.6. תא"מ 57346-05-16 – סך של 4,941 ₪

ג.7. תא"מ 58073-05-16 – סך של 33,189 ₪

ג.8. תא"מ 49741-06-14 – סך של 59,504 ₪

לסכומים האמורים יתוספו שכר עדותה של גב' איזנברוך כפי שנפסק במעמד הדיון, עלות חוות הדעת שערכה גב' איזנברוך, אגרות משפט מלאות כפי ששולמו, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪.

1. בקביעת סכום ההוצאות ושכ"ט באי כוח הצדדים לקחתי בחשבון את מספרם הרב של הדיונים שהתקיימו בתיק – שש ישיבות קדם משפט וארבעה ימי הוכחות (כמו גם מועד נוסף שנקבע לחקירתו של אחד ממבוטחי התובעת בתביעת כלל מבנים); את מורכבות ניהולו של ההליך מבחינת כמות חוות הדעת המקצועיות, כמות המוצגים וכמות העדים, ואת התרשמותי מכך שהתובעת בתביעת כלל מבנים הובילה את ניהול ההליך בשים לב למורכבותה הרבה של תביעת כלל מבנים ובשים לב לסכום התביעה - הגבוה משמעותית מסכומי התביעה בתביעת ישיר רכבים ובתביעות כלל רכבים.
2. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"א, 18 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.