1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עמית יריב) מיום 31/3/16 בתא"מ 38058-04-15 ולפיו התקבלה תביעה לביצוע שטר חוב שהוגשה על ידי המשיבה.

2. עניינינו בבקשה לביצוע שטר חוב על סך 10,000 ₪ אשר הוגשה על ידי המשיבה נגד המערער.

המערער הגיש התנגדות לביצוע השטר. המערער טען, כי הוא עלה לישראל כשנה לפני שחתם על שטר החוב. הוא ביקש להירשם לקורס ללימודי מקצוע. ביטל את הצטרפותו לקורס בשל אי התאמה לקורס – הובטח לו שהקורס יהיה בשפה הרוסית ובסופו של דבר הוא התקיים בשפה העברית, ולמיטב ידיעתו, הקורס לא נפתח בפועל כיוון שבית הספר הפסיק להתקיים.

המערער – הנתבע טען, כי הוא הוחתם על שטר החוב בלא ידיעתו ומבלי שהבין שהוא חותם על הלוואה חוץ בנקאית ומבלי שהבין כי מדובר בהלוואה לצורך מימון הלימודים שלו באותו מוסד. הוא לא קיבל הלוואה ולא השתתף בקורס.

לטענתו, הוחתם על השטר במרמה ומשלא השתתף בקורס, לא היה עליו לשלם עבור הלימודים כלל.

ניתנה למערער רשות להתגונן.

בדיון שהתקיים ביום 11/2/16 השיב ב"כ המערער לשאלת בית המשפט: "אין לנו טענה נגד המכללה". (עמ' 1 שורה 8 לפרוטוקול) התיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 22/2/16.

3. בישיבת ההוכחות העיד מצהיר מטעם המשיבה – התובעת, מר רביד פרחי. בתצהירו הבהיר כיצד המשיבה – התובעת העבירה כספים למכללה עבור שכר הלימוד של הנתבע – המערער.

כך צורף כנספח 4 לתצהירו אסמכתא בדבר העברת כספים ביום 22/10/10. המסמכים עליהם חתם הנתבע – המערער לא נחתמו אצל המשיבה אלא במשרדי המכללה, ולפיכך לא היה למצהיר ידע אישי בנוגע לנאמר לנתבע במעמד החתימה על המסמכים. המצהיר צירף את המסמכים שהתקבלו אצל המשיבה – התובעת מהמכללה.

משלא שולמה ההלוואה, היא הועמדה לפרעון מיידי ונפתח תיק ההוצל"פ.

4. בישיבת ההוכחות נחקר גם הנתבע – המערער. הוא אישר כי הוא חתום על התצהיר שהוגש במסגרת התיק קמא הגם שהוא לא מבין מה כתוב שם כיוון שזה בשפה העברית. אלא הבהיר, כי פקידתו של עורך הדין תרגמה לו את הדברים ברוסית.

בנוגע למעמד שבו חתם על המסמכים במכללה:

המערער העיד, כי היפנו אותו למכללה לאישה בשם אירנה, אשר הסבירה לו בשפה הרוסית אילו קורסים אפשר ללמוד במכללה. היא זו אשר רשמה אותו למכללה. כאשר נשאל אם הוא חתם על המסמכים אחרי שהסבירה לו בשפה הרוסית, הוא אישר כי כך הדבר וכי נתנו לו לחתום והגב' אירנה הסבירה לו שאפשר יהיה לשלם בתשלומים "כמה חודשים". (עמ' 7 שורות 10-11 לפרוטוקול).

כאשר נשאל, מדוע הוא מסר לאירנה את פרטי חשבון הבנק השיב: "היא ביקשה, אז כנראה שזה מה שהיה צריך" (עמ' 7 שורה 16 לפרוטוקול).

כאשר נשאל, אם למסמכים שהוא חתם עליהם צורף לוח סילוקין של ההלוואה, הוא השיב, כי נאמר לו בעל פה שיש תשלומים אך הוא ראה סכום כולל ולא זוכר שראה לוח סילוקין.

כאשר נשאל, אם הוא אומר שלא ידע על מה הוא חותם הוא השיב: "באותו רגע מה שאמרו לי זה מה שהבנתי" (עמ' 7 שורה 22 לפרוטוקול)?

על פי עדותו הוא לא השתתף כלל בקורס. הוא הגיע לשיעור הראשון אך לא נכנס לשיעור. נאמר לו שבקורס יש דוברי עברית ושהוא יחכה לקורס הבא.

פסק דינו של בית משפט קמא:

5. בפסק הדין הגיע בית משפט קמא למסקנה ולפיה יש לדחות את הגנתו של הנתבע ולחייבו במלוא סכום השטר.

על פי סעיף 29 לפקודת השטרות קיימת חזקת אחיזה כשורה וחזקת תמורה.

מי שטוען לכשלון תמורה, הוא זה הנושא בנטל להוכחת טענתו.

בית משפט קמא קבע, כי מעדותו של הנתבע – המערער עולה, כי גרסתו אינה יכולה לעמוד.

מעדותו עלה, כי הוסבר לו בשפה הרוסית על ידי נציגת המכללה כי ניתן יהיה לשלם את שכר הלימוד בתשלומים. הסבירו לו שיהיו תשלומים. משהעיד כי הוא קיבל הסברים בשפה הרוסית, נקבע כי אין לקבל את טענתו שלא ידע על מה הוא חותם, בייחוד כאשר נוסף לעדותו קיימת החזקה ולפיה מי שחתם על מסמך לא ישמע בטענה שלפיה לא קרא את המסמך ולא הבין אותו, וכאשר חותם אדם על מסמך בשפה שלא מבין אותה, אזי מדובר בהתרשלות ששוללת את טענתו בנוגע לאי תוקפו של השטר. (בית משפט היפנה לע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד נ"ד (2) 559.

בנוגע לטענת כשלון התמורה:

בית משפט קמא קיבל את הטענה שהתמורה שהיתה צריכה המשיבה – התובעת ליתן היא העמדת הלוואה לטובת שכר לימוד למכללה והיא אכן עשתה זאת.

הנתבע מצידו לא הביא ראיה הסותרת את חזקת התמורה ואת הגיונם של הדברים.

עסקת היסוד שבלב השטר היא לא העסקה שבין הנתבע למכללה אלא עסקת הלוואה בין הנתבע למכללה.

נקבע, כי ככל שהנתבע טוען כי המכללה הפרה את החיובים כלפיו, פתוחה בפניו הדרך לנקוט נגדה בהליכים.

6. המערער טוען, כי בית משפט קמא שגה בפסק דינו. הוא לא ידע על ההלוואה. איש לא יידע אותו בנוגע להלוואה ומעולם הוא לא נפגש עם נציג של המשיבה. המשיבה לא מסרה לו כל מידע והוא בוודאי לא צריך להחזיר כספים למשיבה.

המערער טוען, כי המשיבה לא הפריכה את טענותיו הן בנוגע לכך שלא קיבל הסבר על ההלוואה ובוודאי שלא קיבל הסבר על ההלוואה חוץ בנקאית וכל ההסברים שקיבל היו על הלימודים בלבד ועל כך שהתשלום לקורס יתבצע בתשלומים.

נקבע, כי בית משפט קמא שגה בקביעותיו בנוגע לכשלון התמורה כיון שהוא לא למד בקורס אפילו לא דקה.

7. המשיבה טענה, כי יש לדחות את הערעור.

המערער חתם מרצונו החופשי על מסמכי ההלוואה ועל שטר החוב. כל הליך הרישום שלו למכללה לרבות הסברים שקיבל כאשר חתם על מסמכי הלוואה היו בשפה הרוסית. התמורה שניתנה כנגד שטר החוב היא העמדת הלוואה למערער. התמורה שולמה למכללה על ידי המשיבה כאשר נרשם המערער ללימודים למכללה. אם סבור המערער כי המכללה הפרה ההסכם בינה ובינו, הרי טענה זו היא במישור היחסים בינו ובין המכללה ולא בנוגע למישור היחסים בין המערער למשיבה, לכל היותר יכל לבקש להגיש הודעת צד ג' כנגד המכללה ולנסות ולהוכיח טענותיו.

המשיבה מדגישה, כי ההלוואה בוצעה על פי מסמכים כתובים הכוללים בין היתר הסכם הלוואה, לוח סילוקין ושטר חוב. כך שכל הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג – 1993 מולאו בדווקנות.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א) סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע:

"(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

ב) בנסיבות אלו, אין מחלוקת על כך, שהנתבע – המערער הוא זה שהיה צריך להוכיח כי לא ניתן ערך בעד השטר ו/או כי המשיבה אינה אוחזת כשורה.

גם אם בדיון שהתקיים בערעור טען ב"כ המערער פעם אחר פעם, כי השטר הוצא מהמערער במרמה או כי היתה קנוניה בין המשיבה ובין המכללה, הרי מדובר בדברים בעלמא בלבד אשר לא הוכחו אף לא לכאורה.

המשיבה מימנה למעוניינים להירשם לקורסים במכללה את שכר הלימוד באמצעות העמדת הלוואה.

הסכום הועבר על ידי המשיבה למכללה והתלמיד אשר נרשם לקורס – הלווה היה צריך על פי המסמכים, עליהם חתם, להחזיר את ההלוואה לגורם המממן. כלומר – למשיבה, וזאת בתשלומים כפי שהוסכם במסמכי ההלוואה.

ג) למצהיר מטעם המשיבה לא היה ידע אישי בנוגע לנאמר למערער באותה פגישה שבמסגרתה חתם על המסמכים בפני נציגת המכללה וכל שיכל הוא להראות, כי ניתנה תמורה בעד השטר. כלומר – כספי ההלוואה הועמדו לטובת המערער והועברו על ידה למכללה.

המשיבה איננה זו שהנטל מוטל עליה לא בעניין התמורה ולא בעניין הנאמר למערער בעת החתימה על המסמכים.

החזקה פועלת לטובתה והמערער הוא זה שצריך לסתור את החזקות שנקבעו בפקודת השטרות. המערער לא עמד בנטל המוטל עליו. מעדותו עלה כי הוא התנהל מול נציגת המכללה שדיברה איתו בשפה הרוסית, השיבה לשאלותיו, והוא חתם בפניה על המסמכים. הוא לא ביקש לזמן את הנציגה לעדות וממילא בית משפט קמא התרשם ישירות מעדותו והגיע למסקנה ולפיה לא הוכחה טענתו כי לא ידע במה מדובר.

ד) עסקת היסוד מאחורי שטר החוב היא עסקת יסוד בין הצדדים הקרובים לשטר, כלומר – המערער והמשיבה. לא נסתרה הטענה ולפיה התמורה ניתנה על ידי העמדת הלוואה וכי ההלוואה לא הוחזרה. עסקת היסוד במישור מערכת היחסים בין המערער והמכללה איננה זו העומדת בתביעה השטרית שלפנינו וממילא בדין נקבע בפסק הדין, כי לא נסתרה חזקת התמורה במקרה דנן.

9. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) המערער ישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ג) הערבון יחולט ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ז, 20 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.