לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להגיש כתב תביעה שכנגד בגין מחדלי התובעת בביצוע הפרוייקט מושא כתב התביעה.

הצדדים פנו לשני מגרשים אשר פעלו לפתרון הסכסוך על פי הסדר דיוני שאושר ביום 17.8.17.

אציין כי כתב תביעה שכנגד הוגש לתיק בית המשפט ביום 27.8.17 בהסכמת התובעת על פי הודעה שהוגשה לתיק באותו יום- זאת על מנת לאפשר לצדדים לדון באמצעות המגשרים בכל הסוגיות העולות מכתבי הטענות העולות מהתיק ובכלל זה טענות הנתבעת כנגד התובעת במסגרת כתב התביעה שכנגד.

בתאריך 31.8.18 הגישה הנתבעת הודעה ובמסגרתה ביקשה למחוק את כתב התביעה שכנגד תוך שציינה כי קיימת הסכמה לדון בכל הסוגיות העולות מכתב התביעה שכנגד במסגרת הגישור. בהתאם – הוריתי באותו יום על מחיקת כתב התביעה שכנגד.

בדיון אשר התקיים ביום 8.5.18 הודיעו הצדדים כי לא עלה בידם לאתר את המגשרים או למצות את הליך הגישור עד תום. בהתאם ביקשה הנתבעת להגיש כתב תביעה שכנגד וטענה כי ההליך עדיין בתחילתו וכי אי מתן רשות לצרף את כתב התביעה שכנגד מסרבל את ההליכים שכן תוגש תביעה נפרדת ובקשה להורות על איחוד הדיון בשתי הבקשות, דבר אשר יגרום לבזבוז זמן יקר של בית המשפט. לעמדתה, עניינו של כתב התביעה שכנגד בסוגיות העולות מכתב התביעה. הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי המועד להגשת כתב תביעה שכנגד חלף במועד אשר נקבע להגשת כתב ההגנה ולא מתקיימים טעמים להתיר את הגשתו בשלב זה.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ונסיבות התיק שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

עיון בכתב התביעה שכנגד מלמד כי טיעוני הנתבעת מתייחסם לפרוייקטים מושא כתב התביעה ולסוגיות העומדות להכרעה בדיון בתביעה לפניי.

איני משוכנעת כי מתן רשות לנתבעת להגיש את כתב תביעה שכנגד יגרום עיוות דין לתובעת או יעכב את ההליכים בתיק. בהתחשב בשלב המקדמי שבו מצוי התיק, נכון ויעיל כי כל המחלוקות הקיימות בין הצדדים בגין אותו עניין ועל רקע אותן עובדות יידונו ויוכרעו במסגרת ההליך דנן. דיון בפני ערכאות שונות באותו עניין עלול לסרבל את ההליכים, להטריד את בעלי הדין ואף להביא להכרעות שיפוטיות סותרות.

לאור האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה.

כתב התביעה שכנגד יוגש עד 5.6.18.

כתב ההגנה שכנגד יוגש לתיק עד 5.7.18.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשע"ח, 30 מאי 2018, בהעדר הצדדים.