לבית המשפט הוגשה המרצת פתיחה ובה עותרת המבקשת, בין היתר, לסעד הצהרתי, לפיו חתימה הנחזית להיות חתימתה על גבי יפוי כוח בלתי חוזר, אינה חתימתה ולפיכך כל שימוש שנעשה ביפוי הכוח האמור בטל ומבוטל.

המשיב (להלן: "הבנק") מבקש, על פי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1982 (להלן: התקנות") "להעביר את התובענה לפסים רגילים" ו"להורות על ניהול התובענה בתיק דנן, כתובענה המתנהלת במסגרת סדרי הדין הרגילים". המבקשת מתנגדת לבקשה זו.

אין חולק כי בשנת 2012 נתן הבנק הלוואה על שם המבקשת ובעלה (להלן: "בני הזוג"), אשר דירת המגורים של בני הזוג שימשה לה בטוחה. משהופר ההסכם, ותשלומי ההלוואה לא שולמו במועדם, פעל הבנק כדי לפרוע את החוב ובין היתר פעל כדי לממש את הבטוחה.

המבקשת טוענת כי מעולם לא חתמה על יפוי הכוח מיום 20.5.2012 שעליו מופיעה לכאורה חתימתה, אשר אושרה ע"י הנוטריון עו"ד אבי אוליאל (להלן: הנוטריון). המבקשת מוסיפה וטוענת כי מעולם לא ביקרה במשרדו של הנוטריון, כי בעלה ורק הוא נטל את ההלוואה, כי לא ידעה על נטילת ההלוואה, ולא היתה שותפה בכל דרך להתקשרות האמורה עם הבנק ולנטילת הכספים ממנו.

בתצהיר שהוגש לבית המשפט ושעליו נחקר, מאשר בעלה של המבקשת, מר אליעזר קמיל, את דברי אשתו.

בעדותו בבית המשפט מסר הנוטריון בין היתר:

"יש את המסמך וזה אומר שהיא בהחלט התייצבה עם בעלה במשרד שלי ... ובאופן כללי אוכל לומר שאין מצב שמישהו חותם על מסמך נוטריוני בלא שראיתי אותו וזיהיתי אותו על פי תעודת זהות, צילמתי את תעודת הזהות ווידאתי. במקרה הספציפי הזה הגיעו שניים. זיהיתי את האישה והיא חתמה בפניי, אלא אם כן באותו רגע בדיוק היא התחלפה, אך היא חתמה בפניי."

מטעם המבקשת הוגשה חוו"ד מומחית בשאלה אם החתימה שעל המסמך היא חתימתה של המבקשת. הבנק חולק על חוות הדעת ומבקש לבחון הצגת חוות דעת מטעמו.

בטרם מיצוי השאלה העובדתית אם החתימה שעל יפוי הכוח היא חתימתה של המבקשת, התקיים דיון בבקשתו האמורה של הבנק "להעביר את הדיון לפסים רגילים".

לטענת הבנק יריעת המחלוקת בין הצדדים רחבה בהרבה מההכרעה בשאלה העובדתית האמורה, זאת מאחר שלטענת הבנק המבקשת אחראית להשבת כספי ההלוואה לא רק מכוח חתימתה (השנויה כאמור במחלוקת) על הסכם ההלוואה האמור, אלא גם בגין עילות אחרות. לטענתו מן הראוי להכריע בשאלת חבותה של המבקשת בהזדמנות אחת.

הבנק מוסיף וטוען שיש לאפשר לו לצרף כבעלי דין את הנוטריון ואת בעלה של המבקשת, זאת כדי שההכרעה בשאלה העובדתית האמורה תהווה פלוגתא שנפסקה בין כל הצדדים לעניין. פיצול הדיון, לכזה המתנהל בשלב ראשון בין הבנק למבקשת ובשלב שני בין הבנק לבין הנוטריון והבעל, פוגע ביעילות ואף עלול להביא לקביעת ממצאים סותרים בהליכים נפרדים בשאלה אחת והיא אם המבקשת היא שחתמה על המסמך או לא. הכרעה סותרת כאמור עלולה לפגוע בבנק.

המבקשת מתנגדת לבקשה ועומדת על קיום ההליך במסגרת המרצת הפתיחה. לשאלת בית המשפט, עומדת המבקשת גם על סעדים ג' ד' כפי שפורטו בסעיף 37 לבקשה ולפיהם בית המשפט מתבקש, בנוסף לקביעה העובדתית בשאלת החתימה, גם לקבוע כלהלן:

"ג. להצהיר כי המבקשת אינה חייבת מאומה למשיב וכי חלקה בדיקה נקי מכל חוב ו/או שיעבוד כלפי המשיב.

ד. להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקשת ועל החזר כל סכום שגבה המשיב מהמבקשת במסגרת תיק ההוצאה לפועל".

לאחר שמיעת הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה מהטעמים שלהלן.

משעומדת המבקשת על קבלת מלוא הסעדים שבבקשתה, הרי שלא ניתן עוד לקיים דיון מצומצם בשאלה העובדתית האמורה בלבד. על בית המשפט להידרש למלוא השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולאפשר למשיב לפרוס את טיעוניו במלואם. לכך יש להוסיף את החשש, שאינו תאורטי, כי ניהול ההליך בין הצדדים המבקשת והבנק בלבד עלול להוביל בהמשך הדרך לקביעות עובדתיות סותרות בהליכים נפרדים – דבר העלול לפגוע במי מהמעורבים.

לפיכך אני מקבל את הבקשה וקובע, לפי תקנה 258 לתקנות, כי תובענה זו תדון "כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה" ולשם כך יוגשו כתבי טענות.

המבקשת תגיש כתב תביעה במסגרת תיק זה עד ליום 15.1.2017 ולאחר מכן יוגשו כתבי טענות מאת הצדדים על פי התקנות.

בכתבי טענותיהם מתבקשים הצדדים להתייחס, בין היתר, לשאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לדון בתביעה זו.

החלטה בעניין הוצאות הדיון בבקשה תתקבל בתום ההליך.

התיק יועבר לעיוני ביום 19.2.2017

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.