1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב–יפו (ת"א 46084-11-11) (כב' השופטת הבכירה אושרי פרוסט פרנקל) מיום 10.4.2016.

בפסק הדין קיבל בית המשפט את התביעה העיקרית שהגיש המשיב כנגד המערער לתשלום שכר טרחתו וחייב את המערער לשלם למשיב 72,000 ₪ בצירוף מע"מ (קרן) (להלן: התביעה העיקרית). בנוסף, דחה בית המשפט תביעה שכנגד שהגיש המערער כנגד המשיב ע"ס 506,700 ₪ (להלן: התביעה שכנגד).

בית המשפט חייב את המערער לשלם למשיב הוצאותיו בגין שתי התביעות וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

יוער, כי המשיב ייצג עצמו הן בבית משפט קמא והן בערעור דנן וזאת בכל הקשור לתביעה העיקרית, וכאשר היה מיוצג על ידי משרד עוה"ד אטיאס-נוה-כהן בתביעה שכנגד, וכך גם בחלק הערעור המתייחס לתביעה זאת.

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים:

2. הצדדים הינם עורכי דין, אשר הייתה ביניהם היכרות קודמת להתקשרות ביניהם מושא הערעור, וכך גם הייתה היכרות בין המשיב לאחיו של המערער עו"ד איתן כהן (להלן: איתן).

הרקע להתקשרות בין הצדדים, סכסוך בין המערער לאשתו אריאלה כהן (להלן: אריאלה) (להלן: בני הזוג) אשר נדון בבית המשפט לענייני משפחה לרבות בענייני רכוש וילדיהם הקטינים.

בהתאם למפורט בפסק הדין, המשיב טען כי המערער ביקש ממנו לייצגו בנושא פירוק שיתוף בבית המגורים המשותף לו ולאריאלה (להלן: הבית) וכאשר המשיב יתמנה ככונס נכסים למימוש הזכויות בבית אשר הוערך על-ידי המערער שהוא גם שמאי מקרקעין בסך של 3.6 מיליון ₪.

לטענת המשיב סוכם כי שכרו ככונס יהיה 2% בתוספת מע"מ מהתמורה וכי שכה"ט ישולם בעת קבלת תמורת המכירה. כך גם נטען כי ההסכמות לא הועלו על הכתב לאור ההיכרות בין הצדדים.

3. ואכן, המשיב התייצב לדיון בין בני הזוג בבית המשפט לענייני משפחה ביום 1.11.10 (להלן: הדיון הראשון) וכאשר המשיב ציין כי "...הגעתי לדיון היום כי אני מסייע לנתבע, אכניס יפוי כוח לתיק...". בני הזוג חלקו הכיצד למכור את הבית, האם כיחידה אחת כעמדת אריאלה או כשלוש יחידות כעמדת המערער, זאת לאור היבטי מיסוי, וכאשר המערער ציין בדיון כי כשמאי מקרקעין הוא מעריך את התמורה בסדר גודל של כ-3.5 מיליון ₪.

מכל מקום מפי ב"כ הצדדים שם, הוסכם על פירוק השיתוף וכאשר תינתן לצדדים שהות של 3 חודשים למכירת הבית בעצמם ואם לאו ב"כ הצדדים ימונו ככונסי נכסים וכאשר המינוי יכנס לתוקפו מיידית אך פעילותם לא תחל לפני חלוף המועד האמור.

יוער כי במסגרת הדיון עוררה אריאלה נושאים נוספים הקשורים לסכסוך שבין בני הזוג ובכלל האמור נושא תשלום מזונות וכשהמשיב טוען בשם המערער גם בהתייחס לנושאים אלו.

4. ביום 23.12.10 הוגשה בקשה על-ידי המשיב כב"כ המערער למינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לביצוע מכר הבית באופן מיידי (להלן: הבקשה למינוי) ולאחר שהתקבלה הצעה של צד שלישי לרכישת הזכויות בבית בסכום של 3.6 מיליון ₪ (להלן: הצעת הצד השלישי). בבקשה נטען כי אריאלה השיבה לטיוטת הסכם המכר מול הצד השלישי כי החליטה כבעלת זכות קדימה לרכוש את זכויותיו של המערער בבית בתמורה כהצעת הצד השלישי, אך חרף זאת חלף כחודש ומאומה לא שולם, כאשר במקביל פועלת אריאלה להוצאת פקודות מאסר בתיק ההוצל"פ (מזונות) וכי על כן, כך נטען בבקשה, יש לממש את הזכויות באופן מיידי.

5. עוד טען המשיב, כי מעבר לטיפול באינטרסים הכלכליים והכוללים של המערער סבר כי יש לפעול לא רק ככונס נכסים אלא להגיע להסכם גירושין כולל וכי המליץ על כך למערער אשר הסכים לכך כולל הסכמתו להתעלם מלחצים שהופעלו עליו בעניין זה על ידי איתן ואמו. יתר על כן, למרות שסוכם ששכרו של המשיב יגבה רק ממימוש הבית ככונס נכסים, הסכים המערער שהמשיב יטפל בכל המחלוקות בין בני הזוג וכי טיפל באופן מקצועי ובמסירות.

ואכן, ביום 1.2.11 נכרת הסכם גירושין בין בני הזוג במסגרתו הוסדר הקשור למשמורת הילדים וזמני שהות המערער עמם, וכך גם מזונותיהם (להלן: הסכם הגירושין).

בנוסף, בכל הקשור לענייני הרכוש הוסכם שאכן ערכו של הבית 3.6 מיליון ₪ וכי חלקו של המערער בבית יועבר אגב גירושין לאריאלה, תוך התייחסות לחובות שרבצו על הבית וכך גם קיזוז חוב מזונות. ביום 6.2.11 אושר הסכם הגירושין וניתן לו תוקף של פסק דין.

6. בנוסף, טען המשיב כי לאחר חתימת הסכם הגירושין פעל לסיום המחלוקות והסכסוכים למען הילדים וכאשר המערער הודה לו על פעולותיו וגישתו המקצועית וכי המשיב פעל בכל הקשור ליישום הקשור לרכישת זכויות המערער בבית על ידי אריאלה לרבות פתיחת חשבון נאמנות. יתר על כן, את הכספים הראשונים מהתמורה העביר במלואם למערער וכאשר המתין לגביית שכרו מכספי התמורה האחרונים. אם לא די בכך, הוא אף הסכים לבקשת המערער להפחית את שכר טרחתו והעביר למערער את יתרת סכום התמורה בהפחתת שכר טרחתו המופחת. אולם, מיד לאחר מכן קיבל מכתב מהמערער בו טען המערער טענות רבות כנגד המשיב לרבות לגבי קיזוז שכר טרחתו מכספי יתרת התמורה. נוכח כל האמור הודיע המשיב למערער כי יעמוד על מלוא שכר הטרחה המוסכם, ועל כן הגיש את התביעה העיקרית בסך השווה ל-2% בתוספת מע"מ מהשווי של 3.6 מיליון ₪, ולחילופין כשכר ראוי הן בגין האמור והן בגין מכלול הטיפול הנוסף.

7. כעולה מפסק הדין, המערער טען כי לפי הצעת איתן פיטר את עוה"ד הקודם שייצג אותו בסכסוך המשפחתי, וכאשר המשיב הופיע כסיוע בלבד בהסכמת המערער, אולם לא נערכה כל פגישה או שיחה בעניין שכ"ט טרם הדיון הראשון שנערך בנוכחות המשיב, אולם רק כמסייע.

אולם, בדיעבד, כך המערער, הסתבר לו שקיימת מסכת התחשבנות בין המשיב לאיתן וכי המשיב פעל משיקולים זרים והסב לו נזקים בשיעור של 1.5 מיליון ₪ כאשר האיץ בו לסגור את התיק ולהגיע להסכמות, והציג בפניו מצגים משפטיים מטעים וכי הסתבר כי המשיב אינו מומחה בתחום דיני המשפחה. עוד נטען כי המשיב לא הכיר את מהות הסכסוך בין בני הזוג וכי המערער לא ביקש למנותו ככונס נכסים וכך גם טען כי לא העריך את הבית ב-3.6 מיליון ₪ כיוון שידע שערכו 5 מיליון ₪ במכירה במספר יחידות, וכי אם היה מבוצע פירוק שיתוף בעין היה המערער מקבל תמורה כפולה בגין זכויותיו.

כאמור, לטענת המערער הוא לא סיכם מאומה בעניין שכ"ט עם המשיב, ולאחר שהמשיב טען בפניו שהוא מקבל את שכרו מאמו, ורק בדיעבד הסתבר לו אודות מערכת הקשרים בין איתן למשיב שהוסתרה ממנו, כאשר המערער מפנה למפורט בפרוטוקול הדיון הראשון.

8. לטענתו, המשיב לא הכיר את התיק, לא השקיע עבודה אולם הפעיל עליו לחצים לסיים התיק בפשרה תוך גרימת נזקים וניצול מצוקתו, בעוד שאריאלה קיבלה כל אשר דרשה – הכל על מנת שהמשיב יוכל לקבל את שכר טרחתו במהירות האפשרית. עוד טען כי בעת חתימת הסכם הגירושין לא היה לו שיקול דעת ובניגוד לנטען, המשיב לא היה מעורב בהליכי המימוש למעט פתיחת חשבון נאמנות.

9. כאמור, המערער הגיש תביעה שכנגד על סך 506,700 ₪ כנגד המשיב, וכאשר הוא מפרט את המפורט לעיל אודות ניגוד האינטרסים של המשיב, אשר שכנע אותו לחתום על הסכם הגירושין אגב הצגת מצגים מטעים.

עוד טען כי הגיש תביעה לאיזון משאבים בה טען כי זכאי הוא למלוא הזכויות בבית לאור רכישת הבית מכספו, וכך גם דרש מחצית עלויות הכשרת אריאלה בתחום שיקום הפה לרבות מוניטין, ומנגד אובדן מוניטין שלו בהיקף של כמיליון ₪ לאור טיפול בילדיו וכאשר לא פיתח את עבודתו. כך טען גם לחובות משותפים. עוד טען כי המשיב שכנע אותו לוותר על דרישתו לפירוק השיתוף בבית בעין והציג מצג משפטי רשלני וטען שהדיון ייקח שנים. כהוכחה לטענתו טען המערער כי כ-8 חודשים לאחר שהבית נמכר לאריאלה היא הציעה אותו למכירה בסך של 5.5 מיליון ₪.

עוד נטען כי הסכם הגירושין נחתם בפגישה שנועדה למשא ומתן בלבד וכי ויתר על מכלול טענותיו וזכויותיו, כי היה במצב כלכלי ונפשי קשה וכי נקבעו מזונות גבוהים, כאשר המשיב מנצל את מצבו בהאיצו בו לחתום על הסכם הגירושין.

בנוסף נטען כי המשיב התרשל באי סגירת תיק ההוצל"פ, כך במחדל לעתור למינוי שמאי מקרקעין להערכת הבית ובנוסף טענות הקשורות לנושא המשמורת והמזונות של ילדיו הקטינים ועוד טענות אודות מיסוי וטענות הקשורות בוויתור על זכויותיו, בפרטו את הנזקים המצטברים.

10. המשיב הכחיש הנטען בתביעה שכנגד וחזר וטען כי המערער ואיתן פנו אליו על מנת שיתמנה ככונס נכסים וכי המערער לווה לאורך הדרך באיתן שהינו מומחה בענייני אישות וכאשר האחרונים בחנו היטב את כל ההליכים שנוהלו על ידו וכך המסמכים שנחתמו, והיו מעורבים בהליכי המו"מ וכי המשיב נענה לבקשת המערער וייצג אותו בהליכים אחרים מול אריאלה, על מנת להביא להסכם כולל, כאשר הוא פועל בהתאם להנחיות המערער ואיתן, ובעת שהמערער היה מאוד מרוצה מהסכם הגירושין והחיסכון במיסים, לאור רכישת חלקו בבית על ידי אריאלה.

רק לאחר שהעבודה הושלמה ובהצלחה בחר המערער לא לשלם את שכר הטרחה כפי שסוכם. כך גם הכחיש המשיב את כל אשר נטען אודות מצבו של המערער כביכול, אשר אינו מסכן ו/או חסר יכולת ו/או חסר תובנות או במצוקה נפשית, אלא פעל כפרקליט מנוסה ושמאי מקרקעין מומחה וכאשר במסגרת אישור הסכם הגירושין בית המשפט בחן את הסכמתו והבנתו של המערער.

כך הכחיש כאילו מדובר בסיוע בלבד, בה בעת שייצגו והשקיע עבודה רבה תוך שהסביר את נושא נקיטת ההליכים על ידי אריאלה כולל פקודות מאסר, וכי הצליח במסגרת הסכם הגירושין לבטל את כל ההליכים המשפטיים נגד המערער תוך הכחשה כאילו המערער ביקש משמורת משותפת וכי האחרון גם אישר את סכומי המזונות.

לבסוף, הפנה המשיב להליך המשפטי שנקט המערער שלוש שנים לאחר הסכם הגירושין, לביטול ההסכם, עתירה שנדחתה על הסף וכאשר גם ערעור שהגיש המערער נדחה.

פסק הדין:

11. בית המשפט סוקר את העדויות של הצדדים וכך של עו"ד דבירי אברהם (להלן: עו"ד דבירי) אשר ייצג את אריאלה.

כך עדות המשיב אודות פעולותיו ועשרות השיחות שניהל מול עו"ד דבירי והחלפת טיוטות ומסמכים, לרבות בנושאים הנוספים מעבר למימוש הזכויות בבית, תוך הסבר לנושא הסיוע כביכול כפי שנרשם בדיון הראשון, זאת לאור רצונו דאז של המערער אשר חפץ בשליטה בנושא המימוש. כך גם מעורבותו של המערער בנושא הסכם הגירושין וכאשר המשיב הוא זה שהודיעו כי "סגר" עם אריאלה את נושא המשמורת והמזונות וכי המערער חתם על ההסכם מרצונו.

בהתייחס לעו"ד דבירי הפנה בית המשפט לעדותו כי עד שהמשיב נכנס לתמונה לא הייתה כל טיוטה ממשית בנוגע להסכם בין בני הזוג, וכי רק לאחר מכן אכן נערכה טיוטה ולאחר השגות וויתורים נכרת הסכם הגירושין, כאשר המערער לא היה במצב נפשי קשה או כנטען על ידו, וכי היה מיוצג לאורך כל ההליכים בהדגשה אודות אישור ההסכם רק לאחר שבית המשפט השתכנע אודות הנדרש באישור שכזה, דהיינו כי ההסכם נכרת ללא לחץ ומרצון חופשי והבנת תוכנו ותוצאותיו. כך גם העיד עו"ד דבירי כי ההסכם מאוזן והמזונות היו פחותים כאשר הכל מאוזן והגון.

בהתייחס לעדותו של המערער, האחרון לא הציג חוות דעת מומחה אך טען כי קיימת תשתית ראייתית בתצהיריו אודות ביקורים אצל פסיכולוג וכי אכן המשיך לעבוד על מנת להיחלץ ממצבו הכלכלי הקשה. כך גם טען כי התייעץ עם המשיב כחבר אשר קיבל 1,000 ₪ לדיון. בנוסף העיד כי אכן בשלב חתימת הסכם הגירושין המשיב ניהל את הדברים וכאשר המערער חשב כי האמור מתואם עם איתן ורק בדיעבד הסתבר לו שלא כן וכי איתן ראה את ההסכם רק כעבור שבועיים וכי ההסכם נוגד את החוק. עוד העיד כי המשיב ייצגו רק באופן פורמלי אך על בסיס חברי. עם זאת אישר כי קיבל עותק מטיוטת הסכם הגירושין לפני חתימתו, וכי היו לו הערות וכי ההסכם סביר והוא חתם עליו.

12. בית המשפט הדגיש כי המערער נמנע מלהביא לעדות את איתן אשר לטענת המשיב, שלא נסתרה, ליווה את כל ההליך שהתנהל בין בני הזוג, קרא את הסכם הגירושין ויכול היה לתמוך בגרסתו של המערער, במיוחד כאשר לטענת המשיב איתן הוא זה שקישר בין הצדדים. יתר על כן, איתן הוא הדמות המשמעותית ביותר לשאלה האם מדובר בהתנדבות המשיב לסייע בלבד.

עוד הדגיש בית המשפט את הסתירה בגרסתו של המערער כאשר מחד טען שלא הסכים לשלם למשיב שכ"ט, ומאידך גיסא ובאותו סעיף טען כי המשיב ציין בפניו כי אמו של המערער משלמת את שכרו.

13. לאור כל האמור קבע בית המשפט קמא כי הוא מקבל את גרסת המשיב וכי סוכם שאכן המשיב יקבל את שכרו ולא מדובר בהתנדבות.

כך גם נקבע כי המשיב ניהל עבור המערער את כל הקשור לנושא הגירושין לרבות ההסכם אשר כלל את נושא המזונות, משמורת ונושאים נוספים וכי מעדותו של עו"ד דבירי עלה שהמשיב ביצע פעולות משמעותיות רבות ולאורך זמן, ורק לאחר תחילת ייצוגו אכן התקדם המו"מ בין בני הזוג והוכנו טיוטות, ומשכך לא מדובר בייצוג חד פעמי בבית המשפט לענייני משפחה אלא בהתנהלות משפטית ממושכת.

עוד קבע בית המשפט כי הוא מקבל את גרסתו של המשיב בכל הקשור לפעולותיו, לרבות לאחר הסכם הגירושין כולל נושא תיק ההוצל"פ.

בנוסף קיבל בית המשפט את הגרסה לפיה לאור יחסי הידידות עם איתן לא הועלה הסכם שכר הטרחה על הכתב וכאשר המערער לא הוכיח את טענותיו אודות האינטרסים הזרים או מערכת ההתחשבנות הנטענת מול איתן, וכאשר היה עליו להעיד את איתן בנושא זה. מנגד, המשיב הוכיח תביעתו תוך הפניה למסמכים ולבקשות שהוגשו לבית המשפט, לרבות תצהירו של המערער שמאשר את הסכמתו למינויו של המשיב ככונס נכסים.

בהתייחס לתביעה שכנגד קבע בית המשפט כי המערער לא הוכיח את הנטען אודות רשלנותו של המשיב. כך לא הוכח שהמו"מ להסכם הגירושין נעשה בחטף וכשמנגד עו"ד דבירי העיד על המו"מ הארוך ובעת שהמערער לא הוכיח כי לא היה כשיר, ושוב תוך הפניה להימנעות מלהעיד את איתן או את אמו או מומחה שיקבע את כשירותו, ובמיוחד נוכח עדותו שהמשיך בעבודתו וייצג לקוחות, וכאשר לא העיד לקוח שסרב לייצגו. דברים אלו יפים גם בהתייחס למצבו הנפשי, כאשר עולה כי נטל חלק משמעותי ודומיננטי במו"מ מול אריאלה יחד עם איתן והיה מעורב בניסוח המסמכים וכאשר לא העיד כל גורם רפואי אודות מצב נפשי קשה ושוב תוך הפניה להליך אישור הסכם הגירושין.

14. בנוסף מצא לנכון בית משפט קמא וכהערת אגב, לקבוע כי גם אם היה מוצא, דבר שלא נמצא, כי למשיב טעות בשיקול דעת משפטי הרי לא מדובר ברשלנות.

מנגד לא מצא כל תימוכין לטענותיו של המערער בתביעה שכנגד. כך לא נמצאה כל הודאה מטעם המשיב כאילו ידע על מצב נפשי זה או אחר של המערער או יעץ לו יעוץ פזיז ורשלני, ושוב תוך הפניה לנטען על ידי המשיב מחד גיסא והעדר כל עדות מטעמו של המערער מאידך גיסא ובנוסף אותו אישור של בית משפט לענייני משפחה ועדותו של עו"ד דבירי.

בסופו של יום קבע בית המשפט כי לא רק שלא מצא כל רשלנות בהתנהלותו של המשיב אלא נהפוך הוא, המשיב הוא זה שקידם את מכלול הסוגיות בגירושי המערער וכי לא מצא שהסכם הגירושין מקפח את האחרון אשר חתם עליו מרצון חופשי.

תמצית טיעוני המערער:

15. המערער, במסגרת ערעורו על פסק הדין על חלקיו השונים, ערער גם על החלטה מיום 4.4.16 אשר לפיה דחה בית משפט קמא את בקשתו לצירוף ראיות מפריכות, כאשר לטענתו מדובר במסמכים ותכתובות מייל של המשיב שסותרים את עדותו בתיק. כך מדובר בראיות הסותרות את הטענה להסכם בעל פה וכך גם מתייחסות להיקף הטיפול המשפטי, תכתובת משנת 2010 וכאשר רק בשלב הסיכומים הסתבר לו כי ניתן לאתרם, וכי ניתן לרפא את הפגם בהצגתם המאוחרת בתשלום הוצאות, וכי נגרם לו נזק ראייתי לאור בירור ההליך לאחר 5 שנים.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי לא מדובר בהפרכת עדותו וכי המסמכים אותם ביקש המערער להציג תומכים בטענותיו.

בית המשפט קבע כי המפורט בבקשה אינו בבחינת ראיות מפריכות אלא מדובר במסמכים שהיו אמורים להיות בידו טרם הגשת כתבי הטענות וכי באותה דרך שהוא גילה את המסמכים בעת הגשת הבקשה יכול היה לפעול ולהשיגם קודם לכן. עוד נקבע כי לא נמצאה במסמכים הפרכה של עדות המשיב ולמעלה מהצורך ובהתייחס להימשכות ההליכים, הפנה בית המשפט לאורכות ובקשות לדחיית דיונים שהגיש המערער.

משכך נדחתה הבקשה (להלן: ההחלטה בעניין ראיות מפריכות).

16. לטענת המערער בית המשפט קמא פגע בכבוד בית המשפט בהליך המשפטי בקבלו עדויות ותצהירים כוזבים וכך גם השמיט טענות מהותיות אשר לא זכו להתייחסות, לרבות ראיות סותרות. כך ביסס בית המשפט את פסק דינו על דבר שקר וכשהמערער אף טוען כי לא מדובר בטעות אלא פעולות מתוכננות ומתוחכמות של שופט להטיית עדים, בין היתר לטובת לקוח משרד יו"ר לשכת עורכי הדין, כך המערער בטיעוניו. כך הוסיף, טען והפנה אף לחוק העונשין וזאת בהתייחס למשיב אשר ביצע לטענתו עבירות פליליות וכאשר גם בית המשפט השמיט דבר קיומן ותוכנן של ראיות ופסק בדרך שתמנע התערבות ערכאת הערעור, בהפנותו גם להחלטה בעניין ראיות מפריכות על נימוקי הבקשה שם.

כך טען כי המשיב השמיט תכתובות בין הצדדים, נספחים ועוד.

17. המערער אף פרט את לוח הזמנים של הגשת התביעות שהוגשו במסגרת בית המשפט לענייני משפחה והדיונים שם, ובהמשך מציאת רוכש על ידי המערער לרכישת הבית, הודעת אריאלה על רצונה לרכשו, בהפנותו לתכתובות ובקשות לרבות בנושא הסכם הגירושין והטיוטות לו והקשור לביטול צווי מאסר.

18. במסגרת טיעוניו מצא לנכון המערער להידרש למערכת היחסים שבינו לבין אריאלה החל מעת נישואיהם בשנת 1999 וכאשר לטענתו הוא היה בעלים של בית וכשמנגד לאריאלה היו חובות כספיים. כך גם כי בין השנים 2009-2004 למדה אריאלה לימודי התמחות בשיקום הפה בירושלים וכאשר המערער הוא זה שטיפל בילדי הצדדים. עוד התייחס לנטילת כספים על ידי אריאלה.

בהמשך התייחס לפעולותיו של עו"ד דבירי אשר נטען כי הגיש תצהירים חלקיים וכוזבים וכך גם פעל להוצאת צווי מאסר בגין אי תשלום מזונות, וכשמנגד מצבו הכלכלי והנפשי של המערער הדרדר ואף חלה בסוכרת ונתון נוכח צווי מאסר וכך גם הגבלת חשבונותיו בבנק.

19. בעניין ייצוגו על ידי המשיב טען המערער כי יוצג בתחילה על ידי עו"ד פיינברג ולאחר מכן על ידי איתן אשר ביקש להשתחרר מייצוגו, וכאשר טרם הדיון בקדם המשפט בסכסוך מול אריאלה, פנה אליו איתן וביקש שלא יופיע לדיון בעצמו אלא ייקח עו"ד שיסייע בידו, תוך שהוא חוזר על אשר טען בפני בית משפט קמא לרבות טענה כי השכר שסוכם בסך 1,000 ₪ בלבד שולם על ידי אם המערער וכי מדובר בסיוע חברי. כך הפנה לפרוטוקול הדיון הראשון ודברי המשיב כי הוא מסייע למערער. עוד התייחס למציאת רוכש במהירות לאור צווי המאסר וכשאריאלה בחרה להשהות את הרכישה, באופן שנאזק על ידי המשטרה בתוך בית משפט בעת שייצג לקוח.

בנוסף טען לאשר הוגדר על ידו כ"מו"מ במחשכים בין בראל לדבירי מתחילת חודש 1/11 עד ליום 19/1/11" וכאשר לשיטתו, המשיב הוא זה שפעל מיוזמתו לנהל משא ומתן לסיום כולל של הסכסוך במקום שיחתם הסכם המכר ורק לאחר מכן יתנהל מו"מ כאמור. כך גם טען כי עו"ד דבירי הוא זה שהכתיב את תנאי הסכם הגירושין והמשיב המליץ לו לחתום עליו לרבות ויתור על מרבית טענותיו וזכויותיו כפי שהעלה בתביעה לפירוק שיתוף.

20. לטענתו, רק בדיעבד הסתבר, למרות שאריאלה ועו"ד דבירי הצהירו כי שכרה של הגרושה 4,000 ₪ בלבד, כי אריאלה הצהירה כ-3 חודשים לאחר מכן, לבנק למשכנתאות, על הכנסה של 20,000 ₪.

21. בנוסף, המערער טען כי המשיב שלח יד בכספי הנאמנות, תוך שיצר גרסה אודות הסכם שכר טרחה לאחר שהתקבלו כספי התמורה וזאת בסך של 21,000 ₪ שלא הועברו אליו, וכאשר רק במסגרת מכתב תשובה של המשיב אליו, יצר יש מאיין את גרסת ההתקשרות בנושא הסכם שכר הטרחה. עוד הפנה למו"מ שנוהל עם גורם מלשכת עורכי הדין.

22. לטענתו של המערער כל הגרסה שהובאה בתביעה העיקרית הינה גרסה בעל פה שנוצרה בדיעבד וכאשר תצהירו של המשיב בוסס על מסמכים בודדים וללא חוות דעת מומחה בעניין שכר ראוי, וכשמנגד ראיות מהותיות של תכתובות ביניהם הוסתרו, וכשדברים אלו גם יפים בהתייחס לתצהירו של המשיב כנתבע בתביעה שכנגד.

מנגד, תצהירו הוא ארוך ומפורט כדבעי ובהתייחס לשתי התביעות.

מכאן עבר המערער להתייחס לאשר צוין על ידו כ"...הטיית הדין המתוכננת", וכאשר בכלל האמור נטען לפגמים בניהול הפרוטוקול והקצבת זמן מועט לחקירות, ובעת שלא נרשמה הערת המערער כי לא יספיק לחקור בזמן שהוקצב. כך גם, בית המשפט התערב עשרות פעמים במהלך חקירתו של המערער את המשיב וכשהדברים לא צוינו בפרוטוקול.

בנוסף נטען כי הפגם החמור ביותר בניהול הפרוטוקול קשור לעדותו של עו"ד דבירי ובעת שבית המשפט מנע הגשת צווי מאסר שהוצאו על ידי עו"ד דבירי "בשם ילדי המערער" ובעת שבית המשפט הפסיק את החקירה בטיעון כי "אתה לא מנהל הליך כנגד עו"ד דבירי" וכאשר גם לכך אין אזכור בפרוטוקול.

טענות אלו חזרו גם בהתייחס להליכי הסיכומים והשמטת עיקרי הנטען בסיכומים במסגרת פסק הדין ומעת שהוקצב מספר עמודים מועט לסיכומים, וכאשר מרבית טענותיו של המערער והאסמכתאות שהגיש בסיכומיו הושמטו בפסק הדין. אמנם בית המשפט אינו אמור להתייחס לכל טענה וטענה, אך אין הדבר אמור בהתייחס לעיקרי הדברים, הראיות ומסגרת הטיעון.

כך גם נטען כי בית המשפט, באופן אקטיבי פעל למניעת הכנסת ראיות לתיק, זאת במסגרת ההחלטה בעניין ראיות מפריכות וכשבית המשפט נמנע מלציין או לצטט את תוכנם או מהותם של המסמכים להליך, והחמור, מניעת אפשרות להגשת בר"ע בעת שפסק הדין ניתן מיד לאחר מתן ההחלטה האמורה.

23. בעניין תוצאת פסק הדין נטען כי הוא תוצאת הטיית הדין תוך חיוב המערער בסכום מצטבר של כ-150,000 ₪ (כולל שיערוך) וללא קיזוז אותם 21,000 ₪ שהמשיב נטל מכספי הנאמנות, וכאשר בית המשפט מתבטא באופן חמור ושלא כדין כנגד המערער וללא ביסוס ראייתי כדין ותוך הצגת מצגים חלקיים, מגמתיים וכוזבים.

עוד נטען להעדר הנמקה, למרות שעל פניו נחזה פסק הדין כמנומק, אולם בית המשפט הציג את העובדות באופן מגמתי וחסר תוך הפניה לדוגמאות לכך, לשיטתו.

בנוסף, הפנה המערער לראיות מהותיות כולל מסמכים שהושמטו במסגרת פסק הדין והתייחסות לתהייה, הכיצד קיבל בית המשפט גרסה של תשלום שכר טרחה בשיעור 2% משווי מלא של הבית. בהמשך גם הפנה למסמכים הסותרים לטענתו את אשר העיד המשיב.

המערער אף טען כי גם בכל הקשור ל"ליבת התביעה בנוגע לאופי היחסים בין המשיב למערער" קיבל בית המשפט גרסה בעל פה, אגב הסתרת מידע מבית המשפט וכאשר לבית המשפט הוגשו "בדלי ראיות" הסותרות גרסה זו, ואף כאן בית המשפט בחר להשמיטם, וכדוגמא הודאת המשיב בפרוטוקול כי התייצב כמסייע וכך גם העולה מחילופי תכתובות המייל שבין הצדדים.

24. עוד טען המערער כי מעת שהמשיב טען כי "סגר" על הסכם שכר הטרחה עם המערער ואיתן היה על המשיב לאושש הטיעון בזימונו של איתן כעד מהותי, אולם המשיב נמנע מזימונו דבר הפועל לרעתו, וכאשר בית המשפט הפך את היוצרות וייחס את המחדל לאי זימונו של איתן כעד, דווקא למערער.

דברים דומים נטענו בהתייחס לעדותו של עו"ד דבירי וקבלת עדותו וכשבהמשך הפנה המערער לקביעות חלקיות, לטענתו, של בית המשפט בהתעלמו ממסמכים סותרים והשמטת טענות רבות של המערער כגון בעניין הרשלנות הנטענת. כך גם התייחס ללוח הזמנים הקצר של המו"מ בין בני הזוג במקום אשר נקבע על ידי בית המשפט למהלך של חודשים ומו"מ ארוך.

25. המערער משיג על הקביעה כי לא הוכיח את אי כשירותו בעת ניהול המו"מ ו/או חתימת הסכם הגירושין, זאת מעת שהמשיב לא הציג כל ראיה בפני בית המשפט וכאשר מנגד הונחה תשתית ראייתית כדבעי הכוללת עשרות מסמכים וראיות וכי נטיית בית המשפט לבסס פסק דין באמצעות "עדויות" היא פגומה וכי די בהתנהלות של המערער וויתורו על טענותיו וזכויותיו במסגרת הדיון הראשון להצביע על פגמים בשיקול דעתו, וכי די בחוסר סבירות הוראות הסכם הגירושין לבסס את טיעונו. לכך יש להוסיף את צווי המאסר שהוסרו רק לאחר חתימת ההסכם וכן התפרצות מחלת הסוכרת תוך הפניה לאותה תשתית עובדתית אודות מצבו הכלכלי הקשה.

26. המערער אף משיג על אותה קביעה של בית משפט קמא כי בכל מקרה מדובר רק בטעות בשיקול דעת ולא ברשלנות, קביעה אשר באה לתת גיבוי למשיב.

דברים אלו יפים גם בנושא השכר הראוי.

בנוסף, הסביר המערער כי רק במסגרת התביעה העיקרית הבין כי בניגוד לאשר סבר שהמשיב פועל כמסייע בלבד וללא תמורה, וכלשונו כ"שומר חינם" הסתבר למערער כי מדובר ב"שומר שכר" וכי על כן נאלץ להגיש את התביעה שכנגד.

בעניין תביעה זו, לא היה מקום לקביעת בית משפט כי המערער לא הוכיח בבדל ראיה את תביעתו תוך הכפשתו ובעשותו שימוש באותה סתירה בכתב ההגנה ובסיכומים על העדר ייצוג מחד גיסא ותביעה לרשלנות מאידך גיסא, וכאשר גם ביחס לתביעה שכנגד מפנה המערער וחוזר על טיעונים שטען במסגרת טענותיו בעניין התביעה העיקרית, לרבות העדר מעורבותו של המערער בעריכת הסכם הגירושין ותנאיו, ובמיוחד מעת שהמערער נותר חסר כל ובמצב נפשי קשה.

בסוף טיעוניו עתר המערער כי בית המשפט יתערב במסקנותיו של בית משפט קמא אשר עומדות לביקורת ערכאת הערעור וכך גם יפעיל סמכותו ויכריע על בסיס נימוק שונה, תוך צרוף ראיות נוספות אשר בית משפט קמא סרב לקבלן וביטול כלל הקביעות העובדתיות.

טיעוני המשיב בעניין התביעה העיקרית:

27. המשיב טוען כי המערער לא הצביע על טעות של בית משפט קמא ובוודאי לא טעות קיצונית ובלתי סבירה הנדרשת לדיון בפני ערכאת הערעור, ובעת שמדובר על הכרעה המבוססת על עובדות ומהימנות בהפנותו לקביעותיו של בית משפט קמא, בקבלו את גרסתו של המשיב ודחיית טענותיו של המערער, לרבות בנושא השכר הראוי וכשהאמור נסמך על מסכת עובדתית שהוכחה באמצעות ראיות, לרבות ראיות בכתב וכן על העדויות ובכללן עדות חיצונית של עו"ד דבירי, עו"ד ותיק ומנוסה אשר מולו בוצעה ההתנהלות של המשיב בייצוגו של המערער.

כך מדובר בהתרשמות בית משפט קמא מהעדים שהופיעו בפניו, וכי בהתאם לפסיקה בנסיבות שכאלו ערכאת הערעור אינה מתערבת.

28. לטענת המשיב נוכח אשר חש המערער באפסות טענותיו להראות על טעות בפסק הדין, בחר המערער להשתלח במותב בית משפט קמא, תוך העלאת טענות קשות ובוטות ובכלל זה על כל המערכת המשפטית. לטענת המשיב התנהלות זו אינה חדשה ובעת שהמערער אינו מציית לפסקי דין ומאשים את כלל מערכת המשפט והאשמת באי כוח אריאלה וכך באי כוחו וערכאות משפטיות, ובעת שהמערער מתכחש לחובותיו המשפחתיות, הסכמים שעשה, חובות כספיים ועוד, בעושקו אחרים.

29. המשיב טוען כי הינו עורך כדין למעלה מעשרים שנה וללא דופי וכאשר המערער, שהוא בעצמו עורך דין ושמאי מקרקעין, היה מוכר לו כמו גם איתן, אשר מתמחה בדיני משפחה ושכר חדר במשרד המשיב והיה מעורב בענייניו של המערער ואף ייצגו בשלב מוקדם.

בהמשך טיעונו חוזר המשיב על גרסתו הן אודות אשר סוכם והן אודות פעולותיו הרבות במסגרת הייצוג והטיפול המשפטי, טיפול רציף שהחל מסוף חודש אוקטובר 2010 ועד לחודש אוגוסט 2011 ובצדק קיבל בית המשפט את עדותו של עו"ד דבירי ואף אשר עלה מעדותו של המערער עצמו אודות הייצוג המשפטי, וכי נוכח היקף העבודה הגדול ברור שלא מדובר בשירות משפטי "חברי" או חד פעמי שניתן בהתנדבות אלא בהתאם להסכם וכמקובל, בעת שמדובר בשכר לכונס נכסים, דהיינו בשיעור של 2% פלוס מע"מ משווי הבית, ורק לאור ההכרות, הדברים סוכמו ברוח טובה ולא נרשמו, ועל כן צדק בית המשפט גם בקביעתו בעניין השכר הראוי.

המשיב דוחה את הנטען כאילו קביעותיו של בית משפט קמא אינן מבוססות ולאחר שהוצגה בפניו תשתית עובדתית ארוכה ומהימנה אודות הטיפול המשפטי כולל מסמכים.

30. עוד טוען המשיב כי אין בטענות המערער מאומה, ובעת שהמערער סבור כי אם יחזור על טענותיו תוך שימוש בלשון בוטה ירקמו לפתע חיים והשקר ייהפך לאמת ולא היא, תוך שהמערער מנסה לגזור קרעי משפטים וכשהוא מודע לחולשת טענותיו ואי התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים.

המשיב מדגיש כי לאחר שמשך 14 חודשים בהם פעלו המערער ואחיו איתן מול אריאלה, ללא הצלחה להביא את הסכסוך לסיומו, רק לאחר תחילת פעילותו כמייצג, פעל במרץ וביעילות מול עו"ד דבירי על מנת להביא לסגירת הסכמים וכי המערער מעולם לא שחרר את המשיב מהייצוג ולא מחה על איכות הייצוג ואף לא טען כי אין לו כוונה לשלם בגין ייצוג זה.

יתר על כן, הוכח, לרבות באמצעות הבקשה למינוי אשר נתמכה בתצהירו של המערער, אשר כללה את כל הקשור לנושא מכירת הבית והבקשה למנות את ב"כ הצדדים ככונסי נכסים, תוך אישור הסכמת המערער למינוי המשיב ככונס נכסים, וכאשר ברור היה לו כי לפי המוסכם ישולם למשיב שכר טרחת כונס כמקובל. יתר על כן, ממועד הגשת התצהיר ותוכנו, הוכח אודות הייצוג וכך גם אודות ניהול המו"מ שנחל הצלחה וכשהמערער הצהיר בפני בית המשפט כי ההסכם מקובל עליו ויש לדחות את כל הניסיונות לטעון כאילו המשיב פעל רק כמסייע וללא תמורה.

עוד הוסיף המשיב, במאמר מוסגר, כי כפי שהוכח בראיות ובעדותו של עו"ד דבירי מדובר בהסכם מאוזן וכי בצדק קבע בית המשפט כי אין כל מקום לטענת הרשלנות, תוך הפניה לניסיונות המערער לתקוף את הסכם הגירושין, טענות שנדחו לרבות בערכאת הערעור.

31. בהתחשב באמור צדק בית המשפט בעת שקבע כי מעבר לעבודת הכינוס הרגילה פעל המשיב מעל ומעבר בניהול המו"מ וסיום מכלול המחלוקות והעניינים שבין בני הזוג, כולל הטיפול בתיקי ההוצל"פ באופן שבוודאי שהמשיב זכאי לשכר ראוי לפחות בסכום הנדרש בתביעתו.

32. בהתייחס לטענותיו של המערער כאילו קופחו זכויותיו, הרי מעיון בפרוטוקול הדיון ומהלכו עולה כי בית המשפט הקפיד להעניק למערער את מלוא זכויותיו ואפשר לו חקירות ארוכות וממושכות, וכשבמסגרת פסק הדין בית המשפט מרחיב בפירוט טענותיו אחת לאחת. אכן, למרות התוקפנות והמורא שניסה המערער להטיל, דחה בית משפט קמא את גרסתו ובפרט את טענת היסוד כי מדובר בהתנדבות, טענה שלא היה בה מאומה.

כך גם צדק בית משפט בעת שדחה את בקשת המערער להוסיף ראיות בשלב מאוחר וכאשר היה מדובר בבקשה תמוהה ולא מובנת, וכי למקרא אשר צורף עולה כי המשיב טיפל היטב בענייני המערער ועל כן צדק בית המשפט בהחלטה בעניין הראיות המפריכות.

המשיב אף הפנה לחקירתו של המערער אשר הודה כי עקב פעולתו של המשיב התקבלה התוצאה העובדתית והמשפטית.

בהמשך, התייחס המשיב לניסיונו של המערער הן כעורך דין מנוסה והן כשמאי מקרקעין אשר ערך תחשיבים כלכליים לרבות שיקולי כדאיות בכל הקשור למכירת הבית, הכל בידיעה צלולה והסכמה, ובעת שבכל הזמנים המשיך בעבודתו, לרבות טיפל בלקוחות וברור כי לא ניתן לקבל טענה כי לא היה כשיר בעת שחתם על ההסכם, ובמיוחד כשהמערער לא הביא כל חוות דעת מומחה או בדל ראיה אודות טענתו בדבר כשירותו.

על אחת כמה וכמה, לאחר שטענתו נדחתה גם בערעור אחר שהגיש במסגרת ניסיונו לבטל את הסכם הגירושין. לכך יש להוסיף כי לצד המערער עמד אחיו איתן אשר מתמחה בדיני משפחה ואשר ייצג בעבר את המערער.

כך גם אין כל שחר לנטען אודות פעולות בחטף בעת שהתנהל מו"מ ארוך ואינטנסיבי משך כמה חודשים ובעת שהמערער הוא זה שהתעקש על תנאיו וקיבל אותם וכשהוא מעורה לפני ולפנים. אך בכך לא די הואיל וגם לאחר חתימת ההסכם המשיך המשיב לטפל ולייצג את המערער בפתיחת חשבון הנאמנות, ניהול תקבולי התמורה, טיפול בנושא המשכנתא, התייחסות לפניות עו"ד דבירי על הפרות וכאשר הייצוג הופסק רק בחודש אוגוסט 2011, עת המערער התכחש לחובתו לתשלום שכר הטרחה.

33. המשיב התייחס גם לאופן ניהול ההליך על ידי המערער, העלאת טענות שאינן מבוססות תוך עירוב של טענות כלפיו וטענות כלפי גרושתו וכך גם כלפי שופטים שדנו בעניינו וכשהוא עצמו התחמק ממתן תשובות ישירות לאשר נשאל, ועל כן בצדק נדחתה גרסתו.

לבסוף, הבהיר המשיב כי גם את אותם 21,000 ₪ שלא העביר למערער על חשבון שכר הטרחה לא נטל כל עוד ולא ניתן פסק דין אלא הפקידו בפיקדון. משכך, כל הטענה אודות שליחת יד בפיקדון הינה חסרת שחר.

טיעוני המשיב בעניין התביעה שכנגד:

34. בפתיחת הטיעונים בנושא זה נטען כי יש לשים קץ להתנהלות המערער בעת שהוא מגיש תביעות סרק, אינו מקיים את החלטות בית משפט ופסקי דין שנפסקו לחובתו, לרבות אי תשלום הוצאות והשתלחות בשופטי בתי המשפט ובמערכת בתי המשפט ועושה ככל העולה על רוחו.

35. המשיב אף מפנה ועתה באמצעות בא-כוחו, לאותה השתלחות ואשר יוחס לבית משפט קמא לרבות חשד ל"טיפול מיוחד" למשרד המייצג ועוד, וכשגם אם היה בטענות הקשות שמץ של אמת, לא זו המסגרת לבירורן.

36. גם בהתייחס לנושא זה נטען כי מדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על מהימנות והעדר כל ראיה לטענת רשלנות. במיוחד יפים הדברים מעת שהמערער סתר עצמו וטען כי המשיב כלל לא ייצג אותו אלא פעל כמתנדב וכי לא נתן לו שירות משפטי, ומשכך לא ניתן לטעון כי המשיב אחראי בהתייחס לפעולה זו או אחרת. יתר על כן, בית המשפט בצדק השתכנע מעדותו של עו"ד דבירי אודות הצלחתו של המשיב להביא לקידום משמעותי בהגעה להסכמים.

כאמור, מדובר בהתרשמות בלתי אמצעית וכאשר המערער ,עורך דין פעיל ושמאי מקרקעין במקצועו ובהכשרתו, לא עמד בנטל להוכיח תביעתו ואף לא נעשה כל ניסיון, לרבות אי הגשת חוות דעת פסיכיאטרית מעת שנטען להעדר כשירות, כך לא הובאו ראיות להוכחת המצב הנפשי הנטען ואף לא זומנו עדים שנכחו בחייו בתקופת הגירושין, וכאשר המערער עצמו העיד כי נטל חלק משמעותי ודומיננטי במו"מ עם גרושתו וכי ייצג לקוחות וניהל עסקאות מקרקעין באותה תקופה.

כך הפנה המשיב לטענותיו של המערער כהגנה בפני התביעה העיקרית כי ערך מסמכים בעצמו.

בכל הקשור לנושא הכשירות הרי ניתן פסק דין חלוט במסגרת ערעור שהגיש המערער על פסק הדין אשר דחה על הסף את תביעתו לביטול הסכם הגירושין וכאשר נקבע כי המערער לא הצביע על נסיבות יוצאות דופן שהביאו לחתימת ההסכם ואף לא טען לפגם מהותי בהסכם, ובהפנותו לקביעותיו של בית משפט בנושא זה.

עוד נטען לטענות עובדתיות סותרות במסגרת ההליך המשפטי ובמסגרת הודעת הערעור, וכאמור כאילו מדובר בשתי תביעות שונות המוגשות על ידי בעלי דין שונים וכאשר עדותו של המערער התבררה כבלתי מהימנה.

37. כך גם נטען כי המערער לא הציג כל נימוק להתערב באשר נקבע בהחלטה בעניין הראיות המפריכות ומעת שלא מדובר בראיות שכאלו ובוודאי לא כראיות המבססות חשדות לביצוע עבירות פליליות. מנגד, מדובר בתכתובות דוא"ל שהיו ברשותו ואשר יכול היה לגלותם בעת המתאימה ולא בתום הראיות ולאחר הגשת סיכומי הצדדים, ובעת שמסמכים אלו דווקא תומכים במעורבותו של המערער בניהול הליכי המו"מ ובאופן שהמערער בדק כל מסמך ומסמך והעיר הערותיו.

38. לבסוף נטען כי המערער גם לא הוכיח אודות נזקים שנגרמו לו, כביכול, ובצדק נדחתה התביעה שכנגד.

השלמת הטיעונים:

39. במסגרת הדיון בערעור טען המערער כי בית המשפט קמא ירד לזירה באופן חריג אך לאור הערות בית המשפט התנצל והסיר את הביטוי כאילו בית המשפט זיהם את ההליך המשפטי. המערער הפנה לאשר טען בעיקרי הטיעון, לרבות לוח הזמנים אשר בית משפט קמא נמנע מלהתייחס אליו, תוך יצירת מצגים שאינם אמת, בהסבירו כי לא מדובר על ניהול מו"מ של מספר חודשים אלא כמה ימים בהפנותו לראיות ומסמכים אשר המשיב ערך בטענו כי מדובר על תקופה קצרה יותר.

גם בדיון בפנינו חזר והפנה לפרוטוקול הדיון הראשון ודברי המשיב כי הופיע לדיון כמסייע וכך לטענותיו במסגרת אותו דיון, וכאשר טען כי מעת שקיבל את ההצעה על 3.6 מיליון ₪ הפנה אותה למשיב. לשאלת בית משפט כיצד מתיישב הדבר עם טיעונו, הסביר כי במהלך הדיון הראשון חלה תפנית מעת שעו"ד דבירי לא הסכים למכור את הבית אלא כיחידה אחת והוא נאלץ להסכים, ולאור הלחץ ברמה הכלכלית פעל במהירות לאתר רוכש, וכי פנה למשיב, בין היתר, כי הוא כבר מונה ככונס והתחיל אפילו ברמה של סיוע חברי, כך גם כי לא יתכן שהייתה הסכמה או הסכם על 2% מ-3.6 מיליון ₪ לפני כן. עוד טען המערער כי הוא זה שערך את טיוטת הסכם המכר וכי בדיעבד התבררה לו, כך המערער, התכתובת בינו לבין המשיב אשר בית משפט קמא סרב לצרפה לתיק, תכתובת ארוכה מחודש נובמבר עד דצמבר ובעת שהוא שכח מהתכתובת, והמשיב הציג חלק בלבד מאותם מסמכים וכי הגיש בקשה לצירוף ראיות.

לא בכדי נשאל מדוע לא הגיש בקשה לצרף ראיות נוספות בערעור ותשובתו כי הגיש שכזאת. עוד טען כי המשיב הודה שרק בחודש דצמבר נטל את הייצוג. בהמשך ולשאלת בית משפט בהתייחס לפעולות האופרטיביות שבוצעו, השיב המערער כי המשיב לא עשה דבר. עם זאת אישר כי הוא היה מעורב בהסכם הגירושין אך לא מונה ככונס נכסים בפועל.

בהמשך, לשאלת בית משפט מה סיכם עם המשיב, הסביר כי לאיתן אחיו ולמשיב היסטוריה משותפת של העברת תיקים ותשלום של שליש וכי איתן ציפה לקבל שליש מהתיק שלו וכי המשיב היה צריך לזמן את איתן לעדות כדי לאשש את הגרסה להסכם בעל פה.

מנגד, טען המערער כי לא הוא היה צריך לזמן את איתן, קל וחומר בעת שמדובר בחשד או חשש שאיתן פעל יחד עם המשיב להעברת התיק כדי לקבל שכר טרחה, וכי אם היה מזמן את איתן היה בכך משום לרפא את הפגם של המשיב. עוד טען כי בהיותו עורך דין ושמאי מקרקעין ביקש להתמנות ככונס כמפורט בתצהירו וזאת עוד כ-4 חודשים לפני מועד הדיון הראשון ומשכך מדוע נדרש למשיב.

עוד נדרש המערער לסתירה, מעת שטען כי לא היה ער להסכם ועל כן צריך לבטלו וכי נטען כי ההסכם נערך על ידי המשיב שלחץ עליו, ומשכך כיצד ניתן לטעון בעת שהדבר נוח כי המשיב לא עשה מאומה. המערער הסביר כי המשיב קיבל את טיוטת הסכם הגירושין וכאשר בהתאם לעדות המשיב עו"ד דבירי הכתיב את תנאי ההסכם כטיוטה לחתימה וכי כמעט ולא נוהל מו"מ וכשאין כל תכתובת בהתייחס לטיוטה.

בהתייחס לתביעה שכנגד הפנה למצבו ובמיוחד לאותו ויתור על כ-600,000-500,000 ₪ שוויתר תוך עשר דקות, דבר המלמד על שיקול הדעת הפגום שלו. כך לשאלה מדוע לא הובא מומחה מטעמו בעניין הרשלנות השיב מדוע לא הובא מומחה לקביעת שכר הטרחה הראוי, וכי הוא מצדו תבע רק שליש מהנזקים מאחר ואכן היה גם אשם תורם מצדו.

עם זאת אישר כי אכן בוטלו פקודות מאסר ואף במהלך המו"מ.

בהתייחס לערעור על דחיית תביעתו על הסף לביטול ההסכם טען כי לא ציינו את עילות התביעה.

בהתייחס להוכחת הנזק טען כי היה בעל נכס בבנימינה עוד טרם הנישואין וכי היה נשוי עשר שנים ובני הזוג התגוררו בתחילה בנכס שרכש ולאחר מכן בנכס אחר שקנו בני הזוג בעת שמכר את הנכס שלו, וכשהבית נרשם על שם בני הזוג, וכי כינוס הנכסים אכן היה בהתייחס לנכס החלופי.

בנוסף טען כי אריאלה במרמה הצליחה להעביר את הבית גם על שמה.

40. המשיב יצא חוצץ על התעמרות המערער בו והכפשת שמו וכאשר מעולם לא הוגשה נגדו תלונה או תביעה. כך טען כי לא היה עליו לזמן את איתן, אחיו של המערער, לעדות, כשהאחרון היה בסוד העניינים ותמך באחיו ואף העביר מסרים כי אם המשיב לא "יתכופף" אזי המערער יפשוט את הרגל והמשיב לא יקבל מאומה. כך טען כי איתן היה הגורם המקשר וכי בזמנו לא דובר על 2% מ-3.6 מיליון ₪ אלא 2% מהמחיר שהבית יימכר בכינוס, לכן בא כמסייע למרות שהביאו לו קלסרים עבים שניהלו במשך 14 חודשים המערער ואחיו אשר לא הצליחו להגיע לשום דבר וכשמדובר בענייני מזונות, משמורת ורכוש וכאשר מראש אמר כי הוא מטפל בתיק, במכירת הבית וגובה 2%.

עוד טען כי רוב התקשורת הייתה בטלפונים ופקסים וכי מלכתחילה המטרה של המערער הייתה כי אריאלה תרכוש את חלקו בבית באמצעות כספים של אמה.

כך הבהיר אודות המשא ומתן הממושך עם עו"ד דבירי אשר כלל עשרות שעות. עוד טען כי אכן נכנס לתמונה על מנת להתמנות ככונס נכסים ואף מונה ככזה, ונתן יד חופשית למערער, וכי בסופו של דבר הבית לא נמכר כהליך בכינוס אבל כל הפעולות בוצעו כמכר, משכנתא, דיווחים, חשבון נאמנות ואף מעבר לזה.

כך גם הסביר כי הפקיד את ה-21,000 ₪ בחשבון פיקדון עד שהתקבל פסק הדין וכי העביר לו מאות אלפי שקלים ונשאר הסכום הסופי, כאשר המשיב אף היה מוכן להפחית מהסכומים וכאשר הכל השתנה לאור מכתבו של המערער אשר גם איים עליו כי לא יקבל מאומה.

גם המייצגים בעניין התביעה שכנגד חזרו על אשר נטען והתייחסו לאי עמידתו של המערער בהוראות בית משפט ובמועדים שנדרש להגיש את החומר מטעמו.

עוד נטען אודות הרחבת חזית וכי התביעה של המערער נעדרה כל תחשיב בסיסי או ראיות וכאשר הטענה המרכזית הייתה אודות אי כשירות שלא הוכחה.

41. לבסוף התייחס המערער קצרות לאשר נטען תוך חזרה למעשה על טענות שנטענו .

דיון והכרעה:

42. ראשית, אין מנוס להידרש לסגנון ולביטויים הקשים שנקט המערער בהתייחסו לבית משפט קמא.

אכן רשאי מערער להשיג על קביעה או מסקנה של בית משפט קמא, לרבות הקשור להתנהלות הדיונית, אולם עליו לעשות כן בדרך ראויה ולא בדרך שנקט המערער.

ודוק, בעל דינו הינו המשיב ולא בית המשפט, וכאשר לא למותר לציין כי טרם הטלת דופי וטיעון כלפי בית משפט יש להציב תשתית עובדתית ראויה ותוך הזהירות הראויה.

43. לגופם של דברים, למעשה היה על בית משפט להכריע בשתי תביעות שעל פניהן אינן תביעות חריגות, ובעת שהיה על בית משפט לבחון האם התובע בכל אחת מהתביעות הוכיח תביעתו.

44. התביעה העיקרית, מבחינת סדר הגשתה ולא מבחינת הסכומים המדוברים, הינה תביעת המשיב לשכר טרחת עורך דין. מדובר בגרסת המשיב מצד אחד ולפיה סוכם כי יקבל שכר טרחה בשיעור של 2% בתוספת מע"מ משווי הבית, וכאשר מצד שני גרסת המערער לפיה פעל המשיב כמסייע בלבד, תוך הוספת גרסה כי דובר על תשלום של 1,000 ₪ לדיון, וכאשר אמו היא זו ששילמה סכום זה.

כפי שקבע בית משפט קמא וכעולה גם מהעדויות, לא מדובר על ייצוג של לקוח מזדמן אלא מדובר בקשר קודם בין אחיו של המערער, איתן, לבין המשיב. על רקע האמור ניתן להבין הן את נכונותו של המשיב להסתפק בשכר טרחה ככונס והן רצונו לסייע למערער ואחיו להביא את סכסוך הגירושין לקצו תוך הבאת בני הזוג להסכמה, ולאחר שהדבר לא צלח משך חודשים רבים טרם לכן.

כך גם ניתן להבין את העדרו של הסכם שכר טרחה כתוב.

לאור האמור היה על בית המשפט לקבוע מהפן העובדתי האם אכן נכרת הסכם בין הצדדים ומה תוכנו של אותו הסכם.

יתר על כן, כפי שאף המערער עצמו טען, האם מדובר כלשונו ב"שומר חינם" או מדובר ב"שומר שכר" דהיינו האם פעל המשיב כמתנדב וכחבר או כעורך דין אשר אמור לבוא על שכרו.

45. בית המשפט קמא קבע באופן חד וברור כי נותן הוא אמון בגרסת המשיב, זאת הן בהתייחס לשאלה הראשונית אודות מערכת היחסים שבין הצדדים והן באשר לתוכנו של אותו הסכם.

מדובר בראש ובראשונה בהתרשמות הערכאה הדיונית, התרשמות שהינה חיונית על מנת להכריע במחלוקות האמורות.

עם זאת, בית המשפט קמא לא הסתפק בקביעה שכזו – ובניגוד לאשר נטען על ידי המערער – אלא מצא לנכון לבחון את הדברים גם בהיבטים נוספים.

כך בצדק ובראש ובראשונה, התייחס לשאלת העדר זימונו של איתן לעדות בנושאים האמורים. דומה כי אין חולק שאיתן הינו דמות מפתח במערכת היחסים שבין הצדדים ובמיוחד לאחר שאיתן ייצג או היה מעורב בייצוגו של המערער, במסגרת הסכסוך המשפחתי בין בני הזוג וכאשר הוא זה אשר "שידך" בין המשיב למערער.

אכן, נטל ההוכחה להוכחת הסכם אשר נטען שנכרת בעל פה הינו על הטוען כן, אולם עדיין יש לבחון מי היה אמור לזמן את איתן לעדות. אין חולק כי מדובר באחיו של המערער, אח שהיה מעורב כאמור בהליכים הן טרם פעילותו של המשיב והן במהלך פעילותו, כולל הקשור להסכם הגירושין. משכך, אם אכן אין בסיס לנטען על ידי המשיב היה מצופה מהאח, דהיינו המערער, כי יזמן את אחיו לעדות על מנת לסתור את אשר נטען על ידי המשיב, וכי העדר זימון שכזה יש בו כדי להצביע על אותה הלכה ידועה, לפיה הימנעות שכזו מצביעה על חשש כי העד יעיד בניגוד לגרסת מזמנו. ודוק, למעשה לא ניתן כל הסבר ראוי, אם בכלל, על ידי המערער מדוע אכן לא זימן את איתן וכשלא נטען אודות מערכת יחסים זו או אחרת ביניהם שבגינה לא זימנו.

לא התעלמנו מאשר נטען על ידי המערער, בין השיטין, אודות חשד לקנוניה כביכול, בין המשיב לאיתן לפיה אמור איתן לקבל שליש משכר הטרחה. יוער, כי עצם העלאת חשד שכזה משמיט את הבסיס לנטען על ידי המערער, הואיל וחשד זה מבוסס על ההנחה שאכן קיים הסכם שכר טרחה שאיתן אמור אף הוא ליהנות ממנו.

משכך, ומעת שאותו חשד אשר לא נמצאו לו כל תימוכין מועלה על ידי המערער, היה עליו לבסס חשד שכזה ולאפשר בחינתו בבית המשפט ולא די בהעלאת טיעון ללא כל תשתית.

מכל מקום, סבורני כי בנסיבות דנן בצדק זקף בית משפט קמא לחובתו של המערער את אי זימונו של איתן לעדות על כל המשתמע מכך.

(וראו עמ"ש (ת"א) 3405-09-14 פלונית נ' אלמונית (15.11.15) וכן ע"א (ת"א) 60041-05-12 נופר נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (19.3.14)).

46. גם בכך לא הסתפק בית משפט קמא ובחן גם את עדותו של עו"ד דבירי אודות פעולותיו של המשיב לא רק בהתייחס למימוש הזכויות בבית, אלא בהבאת בני הזוג לכריתת הסכם הגירושין. יתר על כן, דומה כי אשר העיד עו"ד דבירי בנושאים אלו מצא תימוכין גם בשאר החומר שעמד בפני בית משפט קמא, ולרבות ודווקא לאור הנטען על ידי המערער כי כביכול לא ידע מאומה וכי המשיב הוא זה שפעל בכל הקשור לכריתת הסכם הגירושין, וכשלא נסתרה עדותו של המשיב כי פעל אכן בכלל המישורים שנדרשו להסכם הגירושין, ובכלל האמור גם בהתייחס לנושא המשמורת ונושא מזונות הילדים והקשור ברכוש.

לכל האמור יש להוסיף את אותן סתירות קשות ומהותיות אשר מצא בית משפט קמא בגרסאותיו השונות של המערער. כך, כבר בכתב ההגנה נטען כי לא סוכם כלל על שכר טרחה וכי מדובר בהתנדבות, אולם בד בבד נטען כי שולם שכר על ידי אמו של המערער, דבר שאינו מתיישב.

יתר על כן, אין זה סביר כי עורך דין יפעל כמתנדב וכשלמעשה פעל בשני מישורים, הן במישור של מימוש הזכויות בנכס וכשהוא מגיש אף את הבקשה לאישור הנתמכת בתצהירו של המערער, וכך גם במישור הבאת בני הזוג להסכם גירושין.

אין מקום לחזור על אשר נטען ונקבע בהתייחס לטענותיו של המערער, אך דומה כי עצם טיעונו בפנינו, כי חפץ שהוא עצמו יתמנה ככונס נכסים, במסגרת הסכסוך מול אריאלה – מדבר בעד עצמו.

כך גם האמור בפרוטוקול הדיון הראשון יש בו משום סתירה לאשר נטען על ידי המערער אודות הערכת הבית על ידו, וזאת לאחר שטען בפני בית משפט קמא אודות "שוק" הביקוש בבנימינה והערכת הבית בכ-3.5 מיליון ₪, דהיינו המערער היה מודע כבר אז להערכת הבית על ידו ולא בכדי המערער לא מצא לנכון להפנות לדבריו שם, בה בעת שמצא לנכון להפנות להערות אחרות בנושא פרוטוקול הדיון הראשון.

47. לאור האמור, אין מקום להתערב בקביעה ובמסקנה שאכן המשיב לא פעל כמתנדב ואף לא לפי שכר של הופעה בבית משפט, אלא בהתאם לאשר שוכנע והתרשם בית המשפט, ואשר אף נהוג ומקובל, דהיינו שכר של 2% כשכר כונס משווי הנכס ואף אם מדובר בפירוק שיתוף באופן של רכישת זכויות בן הזוג האחד על ידי בן הזוג האחר (ראו עמ"ש (ת"א) 38393-02-16 פלונית נ' רענן מזרחי עו"ד (16.3.17) והפסיקה שם).

יתר על כן, בית המשפט אף קיבל את גרסת המשיב, כי היה נכון להסתפק בשכר טרחה האמור, למרות שפעל מעל ומעבר לקשור בנושא מימוש הזכויות בבית ואף היה נכון להמתין עם קבלת שכרו עד שהתקבלה מלוא התמורה.

אכן, יכול ובתחילת זימונו של המשיב לבית המשפט, לקראת הדיון הראשון, מדובר היה בשאלת פירוק השיתוף ועל כן גם סוכם נושא שכר הטרחה בנושא זה. אולם, לרבות מעיון בפרוטוקול הדיון הראשון עולה כי המשיב נדרש לטעון בשם המערער טענות הקשורות לכלל הסכסוך שבין בני הזוג ולאו דווקא בנושא מימוש הזכויות בבית, דבר שאינו מתיישב עם אותה גרסה של המערער.

לרבות נוכח האמור לא שוכנענו כי בנסיבותיו של המקרה דנן יש מקום להתערב בממצאים עובדתיים לרבות התרשמות ושאלת מהימנות, של הערכאה הדיונית (ראו ע"א 3773/16 עו"ד איתן ארז בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת רחל סופר נ' סופר (3.10.18)).

48. לכל האמור יש להוסיף, כי הגם שאכן על תובע להוכיח תביעתו, הרי מעת שקיימות שתי גרסאות סותרות על בית המשפט לבחון גם את סבירותן של אותן גרסאות, לרבות מעת שמדובר בהתנהלות של ייצוג על ידי עורך דין.

דומה כי מעת שלא הייתה מחלוקת בפועל אודות פעילותו של המשיב במישורים השונים, ומכל מקום בית משפט קבע כגרסת המשיב אודות פעולותיו, באופן טבעי מצופה שאכן עורך הדין יבוא על שכרו. בנסיבות שכאלו ובהעדר הסכם שבכתב, על הטוען כי עורך הדין פעל כמתנדב מוטל נטל לשכנע בטיעון שכזה ובדומה לטענת "הודאה והדחה". ושוב, בקלות ניתן היה לנסות ולהוכיח האמור, ככל שהיה נכון, באמצעות אחיו של המערער איתן.

בנסיבות המקרה דנן, לא הוצבה כל תשתית אשר ניתן היה להסיק ממנה שאכן בין המערער למשיב שררה מערכת יחסים מיוחדת אשר בגינה יאות המשיב "להתנדב" ולפעול בחינם.

משכך, מעת שבית המשפט קיבל את גרסת המשיב בשאלה המרכזית שהייתה שנויה במחלוקת, תוך קביעה כי אינו מקבל את גרסת המערער ובעת שלא נתן אמון בדבריו, שוב רשאי היה בית משפט לקבל גם את תוכנו של אותו הסכם נטען, ואשר לא חרג מהמקובל.

בלשון אחרת, מעת שצד טוען שלא נכרת כלל הסכם בין הצדדים אודות קבלת שכר טרחה בגין פעילותו כעו"ד לא רשאי הצד שכנגד לטעון, כביכול לחילופין, לתוכן אחר – דבר שאינו מתיישב.

49. בנושא התביעה העיקרית יש להוסיף כי לעתים "כל המוסיף גורע" וכי נוכח אשר קבע בית משפט בהתייחס לטענותיו האחרות של המערער, לרבות הקשור בתביעה שכנגד, הדבר גם משליך על הקביעות הקשורות לתביעה העיקרית כדלעיל.

50. אם נעבור עתה לתביעה שכנגד, דומה כי מוטב היה לה שלא הייתה מוגשת משהוגשה.

במסגרת תביעה זו יש להידרש לשני היבטים. ההיבט האחד כשירותו של המערער לחתום על הסכם הגירושין, וההיבט השני טענה לרשלנות מקצועית של המשיב.

51. בהתייחס להיבט הראשון דומה כי בית המשפט לא היה נצרך לבחון היבט זה לגופו. למעשה, מעת שהסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין ואושר לאחר שבית המשפט בחן את הדברים בהתאם להוראות הדין, בחינה זו תוצאתה שאכן המערער חתם על ההסכם בהבינו את תוכנו ומשמעותו ומרצונו החופשי, על כל המשתמע מכך (ראו עמ"ש (ת"א) 39289-12-17 פלונית נ' אלמוני (22.11.18) והפסיקה המובאת שם).

על כן לא ניתן לאחר מכן לטעון היפוכם של דברים ומבלי להגיש ערעור על פסק הדין שאישר את ההסכם, ככל שנפל פגם בהליך האישור.

מכל מקום, על פניו לא היה מקום לקבל את טענות המערער בכל הקשור לנושא כשירותו.

אם לא די בכך, המערער מתעלם מאותו הליך שננקט על ידו (תה"ס 48635-01-14 בבית המשפט לענייני משפחה) וכאשר באותו הליך בחר "בתקיפה ישירה" ועתר לביטולו של הסכם הגירושין וכאשר תביעתו נדחתה על הסף (כב' השופטת הדס גולדקורן מיום 27.4.15), וכך גם נדחה ערעור שהגיש (עמ"ש (חי') 50876-06-15 בפני כב' השופטים וילנר, ד"ר זרנקין וג'יוסי מיום 19.11.15), באופן שטענה זו שנטענה במסגרת ההליך בבית משפט קמא, נוגדת פסק דין חלוט.

יוער, כי אף ללא האמור, צדק בית המשפט בקביעותיו בנושא זה. המערער בנוח לו לטעון כי היה מעורב בעריכת הסכמים לרבות אשר נטען על ידו כי הוא ערך את טיוטת הסכם המכר. כך הגיש תצהיר ועוד, וקשה לקבל טענות אודות אי הבנה או אי כשירות.

יתר על כן, לא הובאה כל חוות דעת מקצועית אשר יהיה בה להצביע על ליקוי זה או אחר או נסיבה זו או אחרת אשר יש בה להצביע על הנטען על ידי המערער. בסופו של יום מדובר בטענה שהועלתה לחלל ,ללא כל בסיס וללא כל תימוכין והסותרת, כאמור, פסקי דין חלוטים.

52. גם בנושא ההיבט השני אין מקום להתערבות בית המשפט.

מעת שנטען לרשלנות בייצוג יש לבסס טיעון זה בראיות כבדות משקל ובנוסף יש להגיש חוות דעת מקצועית על מנת לבסס טיעון שכזה.

למעשה גם בערעור שבפנינו לא יכול היה המערער להצביע אודות הרשלנות שניתן לייחס למשיב בכל היבט שהוא. כך גם נמנע המערער לפרט, בבחינת פעולותיו של המשיב, היכן טעה טעות שהינה בגדר רשלנות ולא די בטענה כללית ואשר לא בוססה ולא הובאה תשתית בעניינה, על מנת להוכיח טענה שכזו.

במיוחד יפים הדברים מעת שלא מדובר במי שאינו יודע דת ודין אלא בעורך דין שהוא אף שמאי מקרקעין וכאשר נלווה אליו גם אחיו, אשר כאמור אף הוא עורך דין ואף מתמחה בתחום דיני המשפחה, ובעת שעל פני הדברים, ומבלי כמובן לקבוע מסמרות בדבר, המשיב הצליח להביא את בני הזוג יחד עם ב"כ אריאלה לסיום הסכסוך, וכשאין למעשה מאומה שיש בו להצביע על רשלנות.

ודוק, מעת שמדובר בעריכת הסכם גירושין לא ניתן לבחון הסכם ולהחליט כי מדובר ברשלנות זו או אחרת לאור תוכנו של סעיף זה או אחר, הואיל ויש להידרש לכלל מערכת היחסים שבין בני הזוג המדוברים כולל הקשור לילדים, להשתכרות הצדדים ועוד, וכמובן להיבטים הרכושיים השונים וכשכל האמור לא הוכח ולא בוסס.

לכל האמור יש להוסיף שאם אכן "כצעקתה", לא מובן מדוע מצא לנכון המערער "להחריש", וכאשר נזקק לטיעונים שכאלו, רק לאחר שנדרש לשלם את אשר התחייב כלפי המשיב.

לא למותר לציין כי בכל מקרה כשל המערער בכל הקשור להוכחת אותם נזקים נטענים.

53. גם בעניין ההחלטה בעניין ראיות מפריכות, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור. המערער לא טרח להגיש בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור, בנימוק שבימ"ש קמא לא נאות לקבלן, בקשה שהייתה אמורה להיות נתמכת בתצהיר ועוד, ובמיוחד הנמקה מדוע לא הובאו ראיות אלו בעתו ובזמנו, בפני הערכאה הדיונית.

יתר על כן, מעיון במסמכים השונים שהובאו בפני בית המשפט וכך גם לאור אשר נטען על ידי המשיב ונוכח קביעותיו של בית המשפט, עולה כי בניגוד לנטען על ידו, אין בהם לסתור את טענותיו של המשיב ומעת שעולה שאכן המשיב השקיע זמן רב לנושא הסכם הגירושין ותוכנו, וכאשר הדברים נתמכו, כאמור, גם בעדותו של עו"ד דבירי.

יתר על כן, מאותם מסמכים אף עולה אודות מעורבותו הרבה של המערער בקשור להשגת הסכם הגירושין וסיום הסכסוך, וכך גם הקשור לעריכת הסכם המכר.

54. הנה כי כן, אכן בית המשפט קמא לא נצרך היה להידרש לשאלת השכר הראוי ומעת שקבע כי נכרת הסכם בין הצדדים אודות שכר הטרחה וכך גם תוכנו די היה בכך.

כך גם לא היה צורך להידרש לנושא של טעות מול רשלנות, ולאחר שלמעשה המערער לא עמד כלל בנטל הראשוני להוכחת רשלנות המיוחסת למשיב.

55. לאור כל האמור יש לדחות את הנטען על ידי המערער ובמיוחד אותן התרסות כלפי בית המשפט וכשלא מצאנו כי יש בסיס לאשר נטען על ידו לרבות בכל הקשור לאופן ניהול ההליך או לאשר נטען אודות תוכנו של פסק הדין.

56. לאור כל האמור הערעור נדחה ואנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

המזכירות תעביר את העירבון שהפקיד המערער למשיב ע"ח האמור, וכן תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ל' בתשרי תש"פ (29.10.2019).

-