1. בפניי בקשתה של לחמים – מאפייה ואספרסו בר בע"מ (להלן: "המשיבה") למחיקת הבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית ואת התובענה הייצוגית שהגישה המבקשת על הסף מחמת העדר סמכות מקומית והעדר סמכות עניינית של בית משפט זה.

רקע כללי וטענות הצדדים

2. המבקשת הגישה ביום 06/06/16 תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. עניינן של התובענה ובקשת האישור בטענות המבקשת לפיהן מפרה המשיבה את תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשנ"ג-1993, על ידי כך שהיא לא מסמנת על גבי אריזות מוצריה ובכלל זה על גבי המוצר עוגיות חמאה ופקאן את כמות שומן הטראנס המצוי במוצרים. כן מפרה המשיבה לטענת המבקשת את תקנות בריאות הציבור (מזון) (סגירה של מוצרי מזון), התשנ"ג-1992, בכך שהמשיבה בחרה לשווק את מוצריה ללא שהמוצרים ארוזים בסגירה הרמטית, בניגוד להוראות התקנות.

3. ביום 30/09/16 הגישה המבקשת בקשה להעברת הטיפול בבקשת האישור דנן לבירור בפני כב' השופט י' גריל מכוח סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), מאחר שלטענתה מתנהלות בפניו תביעות דומות בגין אותה עילה: ת"צ 45467-12-15 גבאי נ' כ.מ מעיין אלפיים (07) בע"מ ואח' ו-ת"צ 61418-12-15 לוי נ' קשת טעמים בע"מ ואח'.

4. בעקבות הגשת הבקשה להעברת הדיון בבקשת האישור דנן, הורה כב' השופט גריל בהחלטתו מיום 02/10/16 על העברת כלל כתבי הטענות שהוגשו על ידי המבקשת ובכללן את הבקשה להעברת הדיון בבקשת האישור דנן למשיבה אשר התבקשה להגיש תשובתה בכל הנוגע לבקשה להעברת הדיון בבקשת האישור עד ליום 26/10/16.

5. ביום 09/10/16 ועוד בטרם הגישה המשיבה תגובתה לבקשת האישור ו/או לבקשה להעברת הדיון בבקשת האישור, הגישה המשיבה בקשה למחיקת התובענה הייצוגית והבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית על הסף מחמת העדר סמכות מקומית ועניינית. במסגרת בקשתה הוסיפה המשיבה התייחסות לבקשת המבקשת להעברת הדיון מכוח סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות.

המשיבה טענה, כי מיד עם קבלת בקשת האישור והתובענה פנה מנהל המשיבה לב"כ המבקשת ושטח בפניו את טענותיו לעניין העדר סמכות מקומית ועניינית תוך שהציע לב"כ המבקשת למחוק את התביעה דנן ללא צו הוצאות ואולם ב"כ המבקשת התעקש בכל תוקף לנהל את התובענה ובקשת האישור.

לעניין הסמכות המקומית טענה המשיבה, כי הינה מאפיית לחמים העוסקת בתחום המזון הממוקמת בעיר תל אביב בלבד. נטען, כי למשיבה 6 נקודות מכירה הממוקמות בעיר תל אביב והלכה למעשה המשיבה משווקת את מוצריה רק באזור תל אביב. המשיבה טענה, כי בניגוד לטענת המבקשת לפיה הסמכות המקומית לדון בתובענה ובבקשת האישור נתונה לבית משפט זה, היה ידוע למבקשת והיא אף הודתה בכך עוד בטרם הגשת הבקשה למחיקה על הסף, כי כל נקודות המכירה אשר הינם בבעלות המבקשת ממוקמים בעיר תל אביב בלבד, לרבות כלל המוצרים המשווקים על ידי המשיבה אשר נמכרים אך ורק בעיר תל אביב.

בנוגע לסמכות העניינית טענה המשיבה, כי בעמוד הראשון של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגדר סכום התובענה בסך של 3,360,000 ₪. עם זאת, בגוף בקשת האישור אין כל מנגנון באשר לחישוב הסכום הנטען, וכל מה שנטען הינן טענות בעלמא ללא כל ביסוס ו/או פירוט ו/או חישוב מינימאלי של הסכום הנתבע. עוד נטען, כי המדובר במוצר יחיד הנמכר ב-6 נקודות מכירה בלבד, כאשר מחזור המכירות מסתכם לכ-70,000 ₪ בשנה אחת. בנסיבות אלה ולנוכח היקף מחזור המכירות, טענה המשיבה, כי בית המשפט המחוזי נעדר כל סמכות עניינית לדון בתובענה הייצוגית.

6. ב"כ המבקשת סבור, כי דין הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ומקומית להידחות. לטענתו סילוק על הסף הינו סעד מרחיק לכת בו נמנע מבעל דין לקבל את יומו בבית המשפט. נטען, כי סעד זה ננקט בדין הישראלי במשורה ובמקרים נדירים בלבד, מאחר והוא פוגע בזכות חשובה ומהותית במשפט הישראלי שהינה זכות הגישה הערכאות.

ב"כ המבקשת עמד במסגרת התגובה על הנימוקים מכוחם נעתר בית המשפט לבקשת בעל דין למחיקת הליך על הסף, שיקולים הנמנים בתקנות 100, 122, 156, 157, 450 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לרבות: העובדה, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה; נראה כי התובענה היא טרדנית או קנטרנית; שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את כתב הטענות תוך המועד שנקבע לכך; שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך; אי קיום צו בית משפט בנוגע לשלבים מקדמיים בניהול התביעה; חוסר מעש; אי התייצבות בעלי הדין של שני הצדדים או רק של תובע ובשל אי התייצבות לערעור של שני הצדדים או רק של המערער.

לטענת ב"כ המבקשת בנסיבות העניין, ניתן להיווכח, כי המשיבה אינה רשאית להגיש בקשה למחיקה על הסף, מאחר שהעילות הנטענות בבקשת הסילוק – חוסר סמכות מקומית ועניינית אינן נופלות במסגרת העילות שנמנו לעיל מכוח תקנות סדר הדין האזרחי. נטען, כי ככל שעומדת המשיבה על בקשתה היה על המשיבה להגיש בקשה לדחייה על הסף בהתאם להוראות תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לגופם של דברים טען ב"כ המבקשת ביחס לשאלת הסמכות המקומית, כי בניגוד לנטען על ידי המשיבה, הסמכות המקומית בהליך של תובענה ייצוגית אינה נקבעת על פי עילת התביעה האישית בלבד. נטען, כי סעיף 5 לחוק תובענות ייצוגית קובע מבחן אחד לסמכות המקומית והעניינית, אשר מתייחס לסמכותו של בית המשפט לדון בתובענה הייצוגית ככל שתאושר. מכאן סבור ב"כ המבקשת, כי המבחן הקובע לעניין הסמכות המקומית הוא מבחן הזיקה והעילה הקבוצתית ולאו דווקא מבחן העילה האישית של המבקש. ממילא טוען ב"כ המבקשת, כי בית המשפט העליון הביע דעתו לא אחת על החשיבות הנמוכה אותה הוא מייחס לשאלת הסמכות המקומית, בפרט לאור תכלית קידום נוחות הדיון. דברי בית המשפט העליון יפים ביתר שאת לטענת ב"כ המבקשת על רקע העובדה, כי מרכז הכובד בתובענה הייצוגית ניתן לאינטרס של חברי הקבוצה בהגנה על זכויותיהם וזאת על פני העדפתו על פני האינטרס האישי של המבקש, יוזם ההליך.

לעניין הסמכות העניינית טען ב"כ המבקשת, כי טענה זו דינה להידחות על הסף, משזו נטענה על ידי המשיבה בעלמא וללא כל דיון בעובדות.

7. ביום 28/10/16 דחה כב' השופט הבכיר גריל את בקשת המבקשת מכח סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות להעברת הדיון, בקובעו, כי אין בנימוקי הבקשה, כדי להצדיק את העברת הדיון, שכן הן בבתי משפט אחרים והן בפני מותב זה נידונו בקשות אישור דומות לאלו הנדונות בפניו, כך שאין בסיס לטענת המבקשת, כי מותב זה נעדר בקיאות בסוגיות שעולות מבקשת האישור דנן.

8. על רקע ההכרעה בבקשה להעברת הדיון, נותרה כעת להכרעה בקשת המשיבה למחיקת התובענה ובקשת האישור על הסף מחמת העדר סמכות מקומית ועניינית. בעניין זה, סבורה המשיבה כאמור, כי יש להורות על מחיקת התובענה ובקשת האישור על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית ועניינית ואילו המבקשת סבורה, כי אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק את מחיקת בקשת האישור והתובענה.

דיון

9. כללי הסמכות המקומית נשענים על התפיסה ההיסטורית לפיה על הנתבע להישפט על ידי בני הקהילה אליה הוא משתייך. אולם, משעה שתכלית זו נותרה, שריד ממציאות נורמטיבית שאין נוהגים על פיה כיום בשיטתנו, מתייחסת פסיקת בית המשפט העליון לשתי תכליות עיקריות העומדות בבסיס כללי הסמכות המקומית: האחת, חלוקה יעילה של עומס התיקים בין בתי המשפט השונים; השנייה, קידום נוחות הדיון. ראה: רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473 (2003), כאשר לתכלית קידום נוחות הדיון ניתן מעמד הבכורה בין התכליות. על רקע האמור, בית המשפט העליון הביע דעתו לא אחת על החשיבות הנמוכה אותה הוא מייחס לשאלת הסמכות המקומית, בפרט בכל הקשור לתכלית קידום נוחות הדיון. ראה: רע"א 6920/94 לוי נ' פלג, פ"ד מט(2) 731 (1995)

10. בענייננו, סוגיית הסמכות המקומית והעניינית ביחס להליכי תובענה ייצוגית, מעוגנת בסעיף 5 לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כדלקמן:

בקשה לאישור תוגש לבית המשפט אשר לו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה הייצוגית אם תאושר, ולעניין הסמכות העניינית, יראו את סכום התביעה או שווי נושאה כסכום או כשווי המצטבר של תביעותיהם של כל הנמנים עם הקבוצה שבשמה מוגשת הבקשה לאישור."

11. כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופף, התייחס בהחלטתו בתיק ת"צ (מרכז) 57574-12-13 זוהר כהן נ' סינרון ביוטי בע"מ (24/04/14), למשמעויות העולות מלשון סעיף 5 לחוק תובענות ייצוגיות, בציינו, כי מלשון החוק עולה, כי המבחן אותו הציב המחוקק לקביעת הסמכות המקומית והסמכות העניינית בכל הקשור להליכי תובענות ייצוגיות הוא מבחן אחד, לפיו, בית משפט רוכש סמכות מקומית ועניינית לדון בהליך של תובענה ייצוגית, ובכלל זה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית אם עומדת לו הסמכות "לדון בתובענה הייצוגית אם תאושר".

נקבע, כי בבחינת הסמכות המקומית והעניינית בהליכי תובענות ייצוגיות, אימץ המחוקק את גישת העילה הקבוצתית.

לצד זאת, ציין השופט גרוסקופף, כי לשון החוק הינה אך נקודת המוצא לפרשנות דבר חקיקה ועל מנת להבין את משמעותו המשפטית יש לפנות גם לתכליתו.

בשים לב לתכליתו של חוק תובענות ייצוגיות, קבע השופט גרוסקופף , כי ככלל יש לאפשר הגשת תובענה ייצוגית לא רק במחוז השיפוט בו ניתן היה להגיש את התביעה האישית של המבקש, "אלא בכל מחוז שיפוט שיש לו זיקות מספיקות לתובענה הייצוגית, לפי חלק לא זניח של חברי הקבוצה".

12. בענייננו, ממקרא תגובת המבקשת לבקשת המשיבה למחיקה על הסף עולה, כי אין מחלוקת של ממש מצד המבקשת, כי למשיבה 6 נקודות מכירה שכולן מצויות בעיר תל אביב. בנוסף, אין מחלוקת, כי המשיבה משווקת את מוצריה בתחומי העיר תל אביב בלבד. בנסיבות אלה, ומשלא עלה בידי המבקשת להצביע על זיקות מספיקות לחלק בלתי זניח מחברי הקבוצה למחוז חיפה, סבורני, כי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה הייצוגית דנן הוא בית המשפט המחוזי בתל אביב, לו מירב הזיקות לדון בתובענה ובבקשת האישור.

13. מעבר לסוגיית הסמכות המקומית חלוקים הצדדים גם בשאלת הסמכות העניינית. סעיף 5 לחוק תובענות ייצוגיות, קובע, כי הסמכות העניינית תקבע בהתאם לשווי המצטבר של תביעותיהם של כל הנמנים על הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור. המשיבה טוענת, כי לנוכח מחזור המכירות הנמוך שלה ובהעדר הגשת תחשיב על ידי המבקשת שמצביע על אופן חישוב סכום התביעה, בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה ובבקשת האישור.

14. עיון בבקשת האישור מעלה, כי המבקשת העמידה את סכום התובענה על סך של 3,360,000 ₪. אמנם, המבקשת לא הצביעה בבקשת האישור על תחשיב כלשהו שמעיד על אופן חישוב הנזק שנגרם לחברי הקבוצה. עם זאת, לנוכח השלב המקדמי בו הועלתה הטענה ומשלא הונחה כל תשתית עובדתית ביחס למחזור עסקיה של המשיבה, סבורני, כי בשלב זה, לא ראוי להכריע בשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בבקשת האישור ובתובענה, וזו תוכרע על ידי בית המשפט המוסמך בשלב בירור בקשת האישור.

סוף דבר

15. סיכומו של דבר, הנני מקבלת את בקשת המשיבה באופן חלקי, במובן זה שאני מקבלת את טענת המשיבה להעדר סמכות מקומית לדון בתובענה, ומורה על העברת הדיון בתובענה ובבקשת האישור לבית המשפט המחוזי בתל אביב שהוא בעל מירב הזיקות לדון בתובענה ובבקשת האישור.

בשלב זה ולאור השלב המקדמי בו מצוי ההליך דנן , סבורני, כי לא ניתן להכריע בשאלת הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בבקשת האישור ותובענה. סוגיה זו תוכרע, בבוא העת על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בהתאם לראיות שיובאו בפניו ובהתאם לשיקול דעתו.

16. בנסיבות העניין, הנני מחייבת את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

17. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים ותעביר את התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ז, 01 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.