1. בפניי 3 תביעות בהליך של סדר דין מהיר שאוחדו, בגין נזקים שנגרמו למי מרכבי התובעים השונים במסגרת אותה תאונה.

רקע ונסיבות צריכות לעניין:

1. רכב של קשר רנט א קאר בע"מ בו נהג מר גיל מיכאלי נסע מכיוון באר שבע לכיוון נתיבות (להלן: הסיטרואן).

בסביבות השעה 22:00 בצומת גילת הבחין לפתע הנהג מר מיכאלי במר ישראל אמויאל שחצה את הכביש כהולך רגל באמצע הצומת שלא במעבר חצייה וכדי לנסות ולהימנע מלפגוע בו, הסיט את רכב הסיטרואן שמאלה. תוך כך עבר אל הנתיב הנגדי ופגע ברכב טויוטה המבוטח אצל איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ בו נהג אותה עת מר מנחם עמרם ז"ל (להלן: הטויוטה). זה נהדף אחורה כתוצאה מהמכה ופגע ברנו מגאן המבוטח אצל מנורה חברה לביטוח בע"מ בו נהג אותה עת מר יאיר בסטיקר (להלן: רנו מגאן).

המחלוקת היא בשאלת אחריותו של מר מיכאלי נהג הסיטרואן לנזקי התאונה ואם למר אמויאל, הולך הרגל אחריות לתאונה; ואם כן, אם זו מלאה או משותפת.

1. בפניי העידו מר בסטיקר נהג המגאן, מר מיכאלי נהג הסיטרואן, מר אמויאל הולך הרגל, מר בוזגלו שנכח בצומת בעת התאונה ולא היה מעורב בה, מר אבי מעוז חוקר תאונות דרכים פרטי, פקד עו"ד לירון סעד ורס"מ אסף דרעי.

דיון ומסקנות:

1. לטענת מר מיכאלי נסע בצומת גילת באור ירוק. לפתע הבחין בהולך רגל מולו וכדי שלא לפגוע בו סטה עם ההגה שמאלה ופגע בכלי הרכב בנתיב הנגדי שעמדו באור אדום.

עדות זו תואמת לעדותו של מר בוזגלו שהוא עד נייטרלי לתאונה, אשר עמד ברמזור אדום בצומת מכיוון אופקים בעת קרות התאונה. לטענתו, מר מיכאלי נהג הסיטרואן הגיע מכיוון באר שבע והמשיך בנסיעה רציפה לעבר הצומת שעה שמכיוון נסיעתו מופע אור ירוק ברמזור. לפתע ראה כי הולך רגל נפגע וכן ראה שמר מיכאלי סטה לנתיב הנגדי ופגע במכוניות שהגיעו מכיוון נתיבות (עמ' 6, ש' 2).

בהתאם לעדותו של מר מיכאלי מכיוון נסיעתו במקום התאונה 3 נתיבים: 2 הממשיכים ישר לכיוון נתיבות והשמאלי ביותר פונה שמאלה לכיוון אופקים. בהתאם לעדותו, נסע מר מיכאלי בנתיב הימני מבין השניים הממשיכים ישר (עמ' 8, ש' 6).

אין מחלוקת שמר אמויאל חצה את הכביש משמאלו של מר מיכאלי לימינו – כלומר מאי התנועה הבנוי שבין הנתיבים אל עבר המדרכה. התאונה עצמה קרתה על הנתיב הימני מכיוון באר שבע, כלומר בנתיב הקרוב ביותר למדרכה. בהתאם להודעת מר בוזגלו במשטרה הולך הרגל אמויאל היה כבר לקראת סוף החצייה (מסומן נ/2).

מכאן שעד למיקום התאונה עבר מר אמויאל בחצייתו 2 נתיבים (זה הפונה שמאלה לאופקים והשמאלי מבין השניים הממשיכים ישר לנתיבות). המסקנה היא שמר אמויאל לא 'התפרץ' לכביש במפתיע. לעניין זה יש לדחות גירסתו של מר מיכאלי (עמ' 9, ש' 2).

מר מיכאלי אישר כי אמנם הכביש מעט מעוקל, אך לקראת צומת גילת בו קרתה התאונה הכביש מתיישר (עמ' 8, ש' 14). יתרה מזאת העיד כי הוא יכול היה להבחין בצומת לפחות 300 מ' לפני שהגיע אליה (עמ' 11, ש' 9). הדבר תואם לדו"ח הבוחן רס"מ דרעי כי ניתן היה לראות את הצומת עוד קודם שהגיע אליה מר מיכאלי (סע' 14 לחוות הדעת).

למרות זאת העיד מר מיכאלי כי הבחין לראשונה במר אמויאל רק כשהיה על נתיב נסיעתו (עמ' 8, ש' 13), וזאת למרות שכאמור מר אמויאל כבר עבר ברגל 2 נתיבים משמאלו של מר מיכאלי.

1. מהעדויות שהובאו בפניי עולה כי הצומת היה מואר בעת התאונה, כך שלא היה בכך כדי להפריע למר מיכאלי להבחין במר אמויאל קודם לתאונה. מר בסטיקר נהג המגאן העיד שהצומת היה מואר (עמ' 5, ש' 14). יוער כי מעבר לכך על-פי עדותו של מר בסטיקר לא היה ער לפרטי התאונה (עמ' 4, ש' 6 ואילך) ולפיכך לא ניתן לקבוע כל ממצא נוסף לגבי אופן קרות התאונה על בסיס עדותו.

היות הצומת מואר עולה גם מעדותו של מר בוזגלו (עמ' 7, ש' 12 וש' 21).

1. מר מיכאלי לא הספיק לבלום את רכבו קודם שפגע במר אמויאל ולכן הסיט את רכבו שמאלה (ראו לעניין זה עדותו של מר מיכאלי עצמו וכן עדותו של רס"מ דרעי לגבי דו"ח המשטרה. עמ' 22, ש' 10). יתרה מזאת גם לא הספיק לבלום את מכוניתו קודם שפגע במכוניות בנתיב הנגדי וזאת למרות שחצה בפועל 3 נתיבים עד שהגיע לנתיב הנגדי. בכך יש כדי להשליך לגבי מהירות נסיעתו הגבוהה.

מכל האמור יוצא שביחס לכיוון נסיעתו של מר מיכאלי, הכביש במקום התאונה היה ישר, הצומת מואר ומר אמויאל לא התפרץ במפתיע לנתיב נסיעתו. בצד האמור מהירות נסיעתו של מר מיכאלי היתה גבוהה מהמותר וממילא מזו שהיתה מאפשרת לו למנוע את התאונה לו היה מבחין במר אמויאל במועד. מכאן אני מוצא שמר מיכאלי היה צריך לראות את מר אמויאל חוצה את הכביש קודם לתאונה, להאט מהירות נסיעתו ולמנוע את התאונה ויש לפיכך להטיל אחריות לתאונה על מר מיכאלי.

יש לקבל אמירת מר מיכאלי וקשר רנט א קאר בסיכומיהם כי טוב עשה מר מיכאלי משבחר להסיט את רכבו ולא לקפח את חייו של מר אמויאל או לגרום לו פגיעה גופנית קשה. ואולם אין בכך כדי להפחית מאחריותו לתאונה ותוצאותיה.

1. בצד האמור מצאתי לקבוע אחריות גם למר אמויאל כהולך הרגל לתאונה ותוצאותיה, באשר באופן התנהלותו בחציית הכביש גרם לסיכון בלתי סביר, תוך שהפר את הוראות תקנות התעבורה הנוגעות לחציית הולכי רגל (תקנה 110 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961).

מהעדויות שהובאו בפניי אני מוצא שמר אמויאל חצה את הכביש בצומת ראשי שלא במעבר חצייה, שעה שברמזור לכלי הרכב אור ירוק וברמזור להולכי רגל מופע אור אדום.

בהתאם לעדותו של מר אמויאל חצה את הכביש באלכסון (עמ' 13, ש' 5). מעבר לכך שיש באופן חצייה כזה כדי להאריך את זמן שהותו על הכביש, הרי שלו היה חוצה במעבר החצייה עצמו אין סיבה כי יחצה באלכסון. מר אמויאל עצמו אישר כי לא חצה במעבר חצייה מתוך פזיזות (עמ' 14, ש' 28).

הדבר עולה גם מעדותו של מר בוזגלו לפיה התאונה קרתה בחלק הכביש שבו אין מעבר חצייה (עמ' 6, ש' 7. ראו גם שרטוט הצומת נ/1).

זאת ועוד גם אם מר אמויאל היה חוצה את הכביש במעבר חצייה, הרי שאין מחלוקת כי לבאים בנסיעה מכיוון נסיעתו של מר מיכאלי מופע הרמזור היה ירוק ולפיכך הרמזור להולכי רגל צריך שיהיה אדום.

מר אמויאל העיד כי אינו זוכר אם עבר באדום (עמ' 13, ש' 17), אך העיד שממילא סבר שהכביש פנוי (עמ' 13, ש' 24).

יוצא איפוא שמר אמויאל חצה את הכביש בצומת בינעירוני שלא במעבר חצייה, באלכסון מבלי שנוכח כי ניתן לחצות את הכביש בביטחה קודם לחצייתו, וזאת כפי שנהג לעשות פעמים רבות על-פי עדותו.

מכאן יש לקבוע כי מר אמויאל יצר סיכון בלתי סביר באופן חצייתו את הכביש באופן שיש להטיל גם עליו אחריות לקרות התאונה.

מכל האמור אני מוצא אחריות משותפת של מר מיכאלי ומר אמויאל לתאונה. בהתחשב בכך שמצאתי כי מר אמויאל לא התפרץ לכביש הגם שגרם סיכון בלתי סביר באופן חצייתו את הכביש, ובכך שמהירות הנסיעה של מר מיכאלי היתה גבוהה וכי הוא היה אמור לראות את מר אמויאל, אני מטיל אחריות בשיעור של 90% על מר מיכאלי ואחריות בשיעור של 10% על מר אמויאל, וזאת באשר לנזקי כל אחד מכלי הרכב המעורבים בתאונה ובכלל זה ברכב בו נהג מר מיכאלי עצמו.

משמדובר במעוולים במשותף שלא ניתן להפריד הנזק לו גרמו, אחריותם ביחס לנזקים הנתבעים היא ביחד ולחוד.

גובה הנזק:

1. בתיק 32960-09-13 זכאים התובעים (עמרם ז"ל ואיי.די.איי) לפיצוי של 31,400 ₪ בתוספת אגרה ( 784 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 5,510 ₪. סה"כ 37,694 ₪.

בתיק 26930-03-14 זכאית התובעת (מנורה) לפיצוי של 6,275 ₪, בתוספת אגרה (379 ₪), שכר העד 600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪. סה"כ 9,054 ₪.

לא מצאתי לפסוק למנורה החזר הוצאות מהדיון מיום 25/5/15 באשר באותו מועד ביקשה בעצמה תיקון של כתב התביעה.

בתיק 27048-06-16 זכאית התובעת (קשר רנט א קאר) לשיפוי בשיעור של 10% מתוך סכום פיצוי של 62,059 ₪, אגרה (1,549 ₪), שכר העד (850 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 10,891 ₪. סה"כ 7,535 ₪.

עדותם של מר מעוז ופקד סעד למעשה לא נדרשה ולפיכך אין החזר הוצאות בגין עדותם.

התוצאה:

1. אשר על כן, אני מחייב את מר אמויאל וקשר רנט א קאר לשלם לתובעים בתיק 32960-09-13 הפיצוי כשיעור חלקם באחריות לתאונה. החיוב הוא ביחד ולחוד.

אני מחייב את מר אמויאל וקשר רנט א קאר לשלם לתובעת בתיק 26930-03-14 הפיצוי כשיעור חלקם באחריות לתאונה. החיוב הוא ביחד ולחוד.

אני מחייב את מר אמויאל לשלם לקשר רנט א קאר בתיק 27048-06-16 סך של 7,535 ₪.

קשר רנט א קאר תישא בחיוביה תוך 30 ימים מהיום.

מר אמויאל יישא בחיוביו תוך 90 ימים מהיום.

הצדדים או מי מהם רשאים להגיש פסיקתה לחתימה.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ז, 27 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.