לאחר עיון בטענות הצדדים הנני מורה על בטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקש ביום 14.5.17.

המבקש ישלם למשיב הוצאות מחדלו להגיש כתב הגנה במועד בסך 1,000 ש"ח.

כתב הגנה יוגש תוך 15 יום ממועד המצאת החלטה זו לידי ב"כ המבקש.

נימוקי ההחלטה הם כדלקמן:

המבקש מודה כי פגש בשליח במועד הנטען בו ניסה השליח לבצע לו מסירה של הזימון לדין אך אינו מתמודד כלל עם טענת השליח לפיה סירב לחתום על אישור המסירה לאחר שקיבל את המסמכים לידיו.

המבקש מסתפק בטענה אחת בלבד - השליח לא הותיר בידיו את המסמכים זאת ותו לא.

טענה סתמית שאינה מסבירה ואינה מתארת כלל את האירוע ולפיכך מוטל בה ספק משמעותי.

איזה אינטרס יש לשליח הבא לבצע את עבודתו, פוגש במבקש ואז נמנע לעשות את שבא לעשותו כך סתם? כיצד יתכן שפגישתם של השניים הסתכמה באי מסירת המסמכים? נראה כי המבקש מגלה טפח ומסתיר טפחיים בהימנעותו לפרט אפילו אם היה דו שיח כלשהוא בין השניים במעמד פגישתם.

גרסתו של המבקש תמוהה וחסרת היגיון והנני לדחותה.

דינו של פסק הדין להתבטל בגלותו עילת הגנה הראויה לבירור.

אין שחר לטענת ב"כ המשיב לפיה טענותיו של המבקש הן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב כאשר טענות המבקש הינן טענות כפל חיוב, פירעון וזיוף מסמך.

כנגד כל חיוב וחיוב בכתב תביעתו של המשיב, נטענת גרסתו של המבקש שאינה ניתנת לדחייה על הסף.

לבסוף הנני לדחות טענת ב"כ המשיב לפיה היה צורך בהמצאת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה לתגובת המבקש.

מדובר בכפל ביצוע מיותר וחסר תוחלת.

בית המשפט רשאי להניח כי אם בחר הנתבע שלא להתגונן כנגד התביעה במועד - הוא מסכים לה. פסק הדין בהעדר הגנה אינו אלא ביטוי להסכמה זו.

הזימון לדין הנמסר לנתבע מציין במפורש כי בית המשפט יתן פסק דין בהעדר הגנה אם לא יוגש כתב ההגנה במועד כך שאף לא ניתן לומר כי הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נדונה במעמד צד אחד.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ז, 11 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.