לפניי בקשה לחייב את המשיבה, שהנה חברה בע"מ, להפקיד ערובה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: ""חוק החברות), או לחילופין, להפקיד ערבות אישית להבטחת הוצאות המבקש במסגרת התובענה דנן.

עניינה של התובענה שלפנינו בבקשה לפיצויים בסך של 2,686,958 ₪ בגין הכספים ששילמה המשיבה לצורך רכישת מקרקעין בהסתמך על מסמכים, שאומתו על ידי המבקש, וזאת חרף, כך לפי הטענה, היותם מסמכים מזויפים.

לשיטת המבקש, אין לנו אלא בתובעה טורדנית שאין ביסודה עילת תביעה, שכן, כך לפי הטענה, פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א 61585-01-13) קובע את ההיפך מהטענות שמציגה המשיבה במסגרת התובענה דכאן בנוגע להתנהלותו.

לעניין היעדר יכולתה הכלכלית של המשיבה, נטען, כי היא הצהירה בכתב התביעה, שהוקמה למטרה אחת ויחידה, לשם רכישת המקרקעין נשוא התביעה, וכיום אין לה כל רכוש.

המבקש מדגיש כי משעניינו בחברה בע"מ, הרי שחזקה היא לחייבה בהפקדת ערובה.

המשיבה בתגובתה טוענת, כי המבקש נטל לידיו סך של 3,500 אירו שלא כדין בגין הנפקת ייפוי כוח מזויף, וכי סכום זה לא הושב לידיה.

עוד נטען בתגובה, כי בבואו של בית המשפט לדון בבקשה להפקדת ערובה עליו ליתן דעתו, כי במסגרת הליכי העיקול הזמני שהתקיימו בתיק, הפקידה המשיבה בקופת בית המשפט ערבות צד ג' בסך של 25,000 ₪ ועירבון בסך של 20,000 ₪, ובסה"כ 45,000 ₪, ומשכך אין מקום להטיל עליה ערובה נוספת. עוד ציינה, כי לפנים משורת הדין, מסכים מנהל המשיבה לערוב באופן אישי לתשלום הוצאות המשפט, ככל שיהא צורך בכך.

המבקש בתשובתו לתגובה שולל מכל וכל את טענת המשיבה לעניין הבטחונות שהופקדו במסגרת הליכי העיקול הזמני, בתואנה, כי אין להפקדת ערובה בהליכי סעד זמני להשליך על עניינינו משהמדובר בהוראות דין ותכליות שונות. הוסיף המבקש וציין, כי לטענות בדבר נטילת סכומים שלא כדין אין כל רלוונטיות לעניינינו, וממילא הן לא הוכחו.

לבסוף הוסיף המבקש והדגיש, כי כאשר המדובר בתובעת שהנה חברה בע"מ, הרי הכלל הוא שיש להורות על חיובה בערובה, והדבר מקבל משנה תוקף כאשר הן המשיבה והן המנהל מטעמה, שהציע לערוב אישית, כלל לא הוכיחו את יכולתם הפיננסית ולא הציגו אסמכתאות רלוונטיות.

בפסיקה נקבע, כי סעיף 353א' לחוק החברות, שנחקק בחקיקה ראשית ומסדיר באופן ספציפי את סוגית הפקדת הערובה ככל שהתובעת היא חברה בע"מ, "גובר" על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 [(ראו: רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, סעיף 11 לפסק דינו של כבוד השופט ח' מלצר (פורסם במאגר נבו, 2009) (להלן:"ענין הנדסה")].

הכלל המנחה ליישום הוראות סעיף 353א' לחוק החברות נקבע בענין הנדסה, שם נפסק, כי הסוגיה תיבחן באופן תלת שלבי, כאשר נטל ההוכחה מוטל על החברה.

בשלב הראשון, תעמוד למבחן איתנותה הפיננסית של החברה. אם לא יעלה בידה להוכיח כי היא בעלת אמצעים לתשלום ההוצאות, יש לעבור לשלב השני. במסגרת שלב זה, תיבחן השאלה האם נסיבות הענין מצדיקות את חיוב החברה בערובה, תוך העדפת הכלל המורה על הפקדה ושמירה על האיזון שנקבע לענין תקנה 519 לתקנות. לא עלה בידי החברה לעמוד גם בנטל לעיל, נדרש בית המשפט לבחון את גובה הערובה, כאשר גם בחינה זו תיעשה באופן מידתי ובשמירה על איזון בין זכויות הצדדים (ראו: ענין הנדסה, בסעיף 13).

ומה בעניינינו. פרט לאזכור הטלת הביטחונות שניתנו במסגרת הליכי העיקול, אשר ניתן לראות בהם כמקור לפירעון, הרי שלא ניתנה התייחסות למצבה הכלכלי של המשיבה או המנהל מטעמה ולא צורף כל מסמך או אסמכתא המעיד על חוסן כלכלי איתן.

בשים לב שהמדובר בחברה בערבון מוגבל, הרי שנקודת המוצע בסעיף 353א היא שיש לחייב החברה אלמלא מתקיימים החריגים בהתאם לשלבים שהוצגו לעיל. בהתחשב בעובדה, שהמשיבה כלל לא הוכיחה את השלב הראשון בדבר איתנות פיננסית ולא הרימה הנטל להוכיח, בהתאם לשלב השני, שחרף היעדר איתנות פיננסית, הרי שבנסיבות דנן אין לחייבה בהפקדת ערובה - לא מצאתי שיש מקום לפטור אותה מערובה.

במצב כמו במקרה דנן ובהתאם לשלב השלישי, על בית המשפט לבחון מהי הערובה הנדרשת ולהעמידה על סכום מידתי, תוך איזון בין מכלול השיקולים.

מחד גיסא עניינינו בתביעה כספית, שהוגשה על ידי משיבה שאיתנותה הפיננסית לא הוכחה, כמו גם סיכויי ההצלחה של התביעה שהוגשה, ומאידך גיסא ישנם בטחונות בסך של 45,000 ₪. אשר על כן, ובהתחשב במכלול השיקולים לעיל, סבורני, כי העמדת הערובה על סך כולל של 30,000 ₪ הנו סכום מידתי ובר השגה, שאין בו כדי לחסום את דרכה של המשיבה מלברר תביעתה.

אשר על כן, המשיבה תפקיד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום סך של 30,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית להבטחת הוצאות המבקש, שאם לא כן, תידחה תביעתה.

אין צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ז, 21 יוני 2017, בהעדר הצדדים.