בתיק זה הוגשה תביעה למתן צו עשה המורה לנתבע שהינו עו"ד במקצועו להמציא לידי התובע מסמכים נשוא שתי תאונות דרכים בהן נפגע התובע והיה מעוניין בקבלת פיצוי בגינן.

בתחילה, ובהיעדר כתב הגנה מטעם הנתבע, ניתן פסק דין כנגדו ביום 24.11.16.

בהחלטה מיום 19.2.17 ניתנה החלטה המורה על ביטול פסק הדין וזאת מחובת הצדק, קרי בשל אי המצאת כתב התביעה מלכתחילה לידי הנתבע כדין.

לאחר ביטול פסק הדין, המציא הנתבע את המסמכים הנדרשים לידי התובע, והתובע עותר עתה למחיקת התביעה, תוך חיוב הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

לטענת התובע, עוד קודם להגשת התביעה פנה התובע לנתבע בדרישה לקבלת המסמכים ואולם זה האחרון התעלם מפנייתו. בלית ברירה נאלץ התובע להידרש לתביעה זו.

לטענת הנתבע, יש לגזור גזירה שווה על הצדדים, וכפי שהתובע לא חויב בהוצאות משפט חרף קבלת בקשתו לביטול פסק הדין, כך אין לחייב את הנתבע בהוצאות בגין מחיקת התביעה.

כמו כן, לאחר ביטול פסק הדין הומצאו על ידי הנתבע לתובע, כלל המסמכים הנדרשים, ללא צורך בניהול ההליך המשפטי.

דיון והכרעה:

ראשית, נוכח בקשת התובע, הנני מורה על מחיקת התביעה.

אשר לסוגיית החיוב בהוצאות ושכ"ט.

מעיון בכתב ההגנה וכן בתגובת הנתבע מיום 12.6.17, לא מצאתי כל הסבר המניח את הדעת לאי מסירת המסמכים לידי התובע, קודם להגשת התביעה. כך למשל, הנתבע מציין בסעיף 8 לכתב ההגנה כי אינו מתנגד להמצאת המסמכים המבוקשים, אך התנגד לאופן המצאת כתב התביעה לידיו.

ככל שלא הייתה התנגדות כאמור, לא ברור מדוע נמנע הנתבע להמציא המסמכים לידי התובע, קודם להגשת התביעה.

ודוק, פניית התובע לנתבע במכתב מיום 23.8.15, לא זכתה למענה מצדו של הנתבע, ולכל הפחות, לא נטען על ידי הנתבע כך ואף לא הוצג מכתב תשובה מטעמו לפנייה זו.

בהיעדר כל מענה לפניית התובע, נאלץ התובע להגיש התביעה דנן. אף אם סבר הנתבע כי התובע חייב לשלם לו שכ"ט בגין הטיפול בענייניו של התובע, ואולי הניח כי כתוצאה מכך מוקנית לו זכות לעכב בידיו המסמכים, הרי שכידוע זכות העכבון של מסמכים המצויים בידי עורך דין הינה קצובה בזמן, כשעם סיום תקופה זו יש להגיש תביעה לתשלום שכ"ט, וזכות העכבון פוקעת.

סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961, קובע את זכות העכבון של עורך הדין להבטחת שכר טרחתו והחזר הוצאות שהוציא. הסעיף קובע שני תנאים לקיום הזכות. הראשון מפרט מה רשאי עורך הדין לעכב במטרה להבטיח את שכר טרחתו. והשני מחייב את עורך הדין להגיש תביעה על שכר הטרחה והוצאותיו תוך שלושה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את אשר עוכב.

נוכח העובדה כי מאז פניית התובע במכתב מיום 23.8.15 ועד להגשת התביעה ביום 19.6.16, חלפו למעלה מ- 3 חודשים, ניתן ללמוד כי אף אם הייתה מועלית טענה לקיומה של זכות עכבון, הרי שבמועד הגשת התביעה, ממילא פקעה זכות זו.

בנסיבות האמורות, סבורני כי בעת שקילת סוגיית החיוב בהוצאות בתיק זה, יש לשקול מחד את העובדה כי הצורך בהגשת התביעה נבע מכך שהנתבע נמנע כאמור מלמסור המסמכים לידי התובע, ללא כל הנמקה לכך. מאידך, יש להתחשב בכך כי לאחר ביטול פסק הדין, הסכים הנתבע להמצאת המסמכים, וחסך בכך ניהול הליך משפטי מלא.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובע האגרה ששולמה בגין הגשת התביעה בסך של 650 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בגין הצורך בהגשתה וניהולה עד לשלב זה, בסך של 1,000 ₪+מע"מ.

הנתבע ישלם לתובע הסכומים האמורים בתוך 30 יום מהיום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ז, 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים.