1. בקשה להפחתת צו התשלומים החודשי של החייבים, וכן לשחרור כספי הפיצויים לידי החייבים.

2. ביום 8.8.16 ניתנו צווי כינוס כנגד החייבים, בגדרם הושת על החייבת צו תשלומים בסך 400 ₪, ועל החייב – בסך 700 ₪. כנגד חייבת הוגשו 6 תביעות חוב בסך 1,078,241 ₪, וכנגד החייב – 10 תביעות חוב בסכום כולל של 2,806,241 ₪.

3. החייבים טוענים בבקשתם כי חל שינוי נסיבות מאז נתינת צו הכינוס, והוא – פיטורי החייבת שעבדה כמנהלת חשבונות במשרד רו"ח והשתכרה כ- 5,500 ₪ בשל גילה ובשל מצבה הרפואי. החייבים טוענים כי לאחר פיטורי החייבת, אין ביכולתם לעמוד בצו התשלומים כמתכונתו, ועל כן עותרים הם להפחיתו לסך 100 ₪ לחייבת, ו-200 ₪ לחייב. עוד לטענתם, מצבה הרפואי של החייבת בכי רע, ובחודש 10/2016 אף התאשפזה למשך 10 ימים.

כמו כן, עתרו החייבים לשחרור כספי הפיצויים בסך 5,800 ₪ לידיהם לצורך מחייתם. לטענת החייבים לכשתגיע החייבת לגיל הפרישה כספי הפיצויים יהיו מוגנים מפני חלוקה.

4. המנהל המיוחד טוען בתגובתו כי מן הדוחות של החייבים עולה כי הכנסות התא המשפחתי עומדות על 10,135 ₪ המורכבות ממשכורתו של החייב בסך 6,400 ₪; קצבת ביטוח לאומי בסך 2,033 ₪ ופנסיה בסך 1,702 ₪. לעומת זאת, הוצאות החייבים עומדות על 9,084 ₪. על כן, לטענת המנהל המיוחד אין מקום להפחתת צו התשלומים, במיוחד בשים לב לכך שהוצאותיהם מופרזות בסעיפי הכלכלה החשמל והתקשורת. בנוסף, מתנגד המנהל המיוחד לשחרור כספי הפיצויים, אשר מוקנים לשיטתו לקופת הכינוס, במיוחד כאשר אין מדובר בהוצאות חריגות, אלא בצרכי מחייה שוטפים.

5. בתשובה לתגובה חזרו החייבים על טענותיהם.

6. לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

7. כעולה מתגובת המנהל המיוחד, עליה לא חולקים החייבים, ההפרש בין הוצאות החייבים להכנסותיהם הוא בסך 1,100 ₪ לערך – כגובה צו התשלומים הנוכחי. דהיינו לחייבים הכנסה פנויה בגובה התשלום החודשי, ועל כן איני רואה מקום להפחיתו. עוד אציין כי החייבת לא פוטרה מעבודתה אלא פרשה מרצונה, כעולה מן המכתב שצורף לבקשה (מיום 4.8.16), לאחר שניתן צו הכינוס בעניינה. זאת, אף שתחלואיה הרבים של החייבת אינם חדשים, כעולה מסיכום האשפוז בבית החולים. אוסיף עוד בהקשר זה, כי ראוי כי החייבים יצמצמו בהוצאותיהם, לרבות בהוצאות הכלכלה.

8. באשר לשחרור כספי הפיצויים, נראה כי החייבים מעוניינים למשכם על מנת שלא יהפכו לחלק מקופת הפנסיה, ולא ניתן יהיה עוד לפדותם, כעולה מבקשתם. בכל הכבוד, אין בטעם זה כדי להוות הצדקה לשחרור הכספים לידי החייבים. אולם אף מבלי להידרש למניע שעומד מאחורי בקשתם, כספי הפיצויים יוקנו לקופת הפש"ר, של הנאמן לפדותם באישור בית המשפט, ובכפוף להוראות סעיף 85 לפקודה. על כן, ובשל העובדה שהחייבים לא הצביעו על טעם מיוחד, איני רואה מקום להיעתר לבקשתם לשחרור כספי הפיצויים לידיהם, ואין לי אלא לדחותה.

9. סוף דבר, הבקשה על שני ראשיה – נדחית בזאת.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.