רקע כללי

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כבוד השופט יאיר דלוגין) מיום 15/6/16 בת.א. 13036-07-14 שקיבל את תביעת המשיב כנגד המערערת בגין ארבעה פרסומים של לשון הרע שנעשו באינטרנט ובפייסבוק וחייב את המערערת לשלם למשיב פיצוי בגין פרסומי לשון הרע ופגיעה בפרטיות בסך כולל של 52,500 ₪ וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד.
2. מדובר בפרסומים שעסקו במשיב, נטיותיו המיניות, בן זוגו, אי מוסריותו ומופקרותו המינית שאין ספק שפרסומם מהווה לשון הרע, כפרסומים העלולים להשפילו, לבזותו ולפגוע בו.
3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה לגבי טענת המערערת שהפרסומים נשוא העניין לא פורסמו על ידה.
4. בית המשפט קמא, בפסק דין מפורט, התייחס לארבעה פרסומים וקבע כי המשיב עמד בנטל השכנוע לשכנע את בית המשפט שהמערערת ביצעה את הפרסומים הנ"ל וזאת משעמד במאזן ההסתברויות במשפט האזרחי והביא די ראיות שהעבירו את נטל הבאת הראיות למערערת ובית המשפט לאחר שקלול הראיות הגיע למסקנה שישנה סבירות גבוהה יותר לגרסת המשיב שהביא די ראיות לשכנעו שהפרסומים בוצעו על ידי המערערת שלא הביאה די ראיות לשנות מאזן זה ובשקלול כל הראיות הכף נוטה לטובת המשיב.
5. המערערת חוזרת בערעורה על כך שלא הוכחו הפרסומים על ידה ושבית המשפט טעה בקבלת טענות התביעה הרעועות, בהעברת נטל השכנוע ובאי קבלת ההכחשה הגורפת שלה כי לא ביצעה את הפרסומים כאשר לא הובאו עדי תביעה להוכחת הפרסומים.
6. כן נטען כי בית המשפט הכשיר שינויי והרחבת חזית אסורים של המשיב, התעלם מכלל הראיה הטובה ביותר, הכשיר עדויות שמיעה וסברה, התעלם מעדות המשיב שהמסמכים מזויפים ומאי הוכחת הפרסומים וערך חישוב שגוי של מאזן ההסתברויות.
7. מנגד, מאמץ המשיב את קביעותיו של בית משפט קמא וטוען שאין מקום לערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ומשפטיות אלו לכך שהוכחו הפרסומים שביצעה המערערת.
8. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון של המשיב (המערערת והמשיב הסכימו לראות בהודעת הערעור מטעמה כעיקרי טיעון) החלטנו לדחות את הערעור.
9. מדובר בפסק דין מפורט ומנומק של בית משפט קמא שניתח את הראיות שהובאו בפניו, קיבל את גירסת המשיב וקבע כי הפרסומים נעשו על ידי המערערת ושהמשיב עמד בנטל השכנוע המוטל עליו וזאת לאחר שהביא די ראיות ששקלולן הביא לכך.
10. כפי שקבע בית משפט קמא, מדובר בארבעה פרסומים, שחלקם נעשו בבלוג/כתבות שפורסמו באינטרנט בבלוג הנושא את שמה של המערערת והשייך לה וזאת באתר האינטרנט של המערערת http://lorry-shemtov.com שבו מופיעים גם שמה ותמונתה.
11. כך בכותרת הפרסום הראשון נכתב:

"posted on 26 במאי 2014 לורי שם טוב" כשגם התוכן עוסק בחשיפה של התחקירן מוטי לייבל (שהיה הנתבע 2 בתביעה בבית משפט קמא וניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה) וכפי שבית משפט קמא ציין, גם אם היה מוכח שמדובר בטקסטים של מר לייבל (דבר שלא הוכח) הייתה אחריות למערערת גם להם כמי שחזרה עליהם ופרסמה אותם.

1. כך גם הוכח כי המערערת העלתה לדף הפייסבוק שלה קישור (לינק) לפרסום הנ"ל ורשמה בדף הפייסבוק קישור לפרסום, המגלה כי מיקומו של הפרסום הינו באתר שלה, כאשר הקישור מוכיח כי הפרסום מצוי באתר האינטרנט שלה.
2. בנוסף, ישנו גם צילומים מדף הפייסבוק של המערערת שבהם ניתן לראות כי מסמך המחשב נמצא בכתובת: https:// www. Facebook.com/ lorishmtov

וגם במסמכים אלו יש פרסום של לשון הרע כנגד המשיב, כך שהוכח שמדף הפייסבוק שלה פורסם הפרסום באתר שלה וגם בהעדר כתובת אינטרנט על גבי הדפים שבהם בוצע הפרסום המסקנה הסבירה בסבירות של הטיית מאזן ההסתברות הינה שמדובר בפרסום שהמערערת אחראית לו.

1. כך גם לגבי הפרסום מדפי הפייסבוק של מר לייבל, עולה כי המערערת ביצעה בדף זה שיתוף של קישור לאותו פרסום וזאת בזמן שהמערערת גם אחראית לפרסומי לייבל בכך שחזרה על דברים אלו, כשניתן לראות שמדובר גם בפרסומים בעלי תכנים זהים, דבר המצביע לכאורה על שיתוף פעולה ביניהם.
2. כך גם התוכן של הפרסומים שזור בפרטים הקושרים את המערערת לדברים שפורסמו כמו הכיתוב "לורי שם טוב זעקת האמהות" תוך ציון כתובתה הפרטית, המספר הנייד שלה וקישורי אינטרנט "המוקלקים ביותר".
3. בית המשפט קמא התייחס גם לאמינות גרסת המשיב וקיבל את הסבריו כאמינים עליו, בין היתר, לגבי הסרת הפרסומים ע"י המערערת לאחר כשלושה חודשים.
4. כך גם בדין דחה בית המשפט קמא את טענות המערערת שהמשיב או בא כוחו הם שזייפו את דפי האינטרנט (עמודים 74-73 לפרוטוקול מיום 13/1/16 כשיש לציין שבמכתבה של המערערת לב"כ המשיב מיום 9/6/14 לא התכחשה המערערת לפרסומים וטענה שהפרסום מקצועי, מדוייק ומהיימן למציאות.
5. כל זאת בזמן, שכפי שקבע בית משפט קמא, למערערת היה מניע לפרסם את הדברים הללו כפי שהוכח בגירסת המשיב ועדותו שנמצאו אמינים על ידי בית המשפט ובעדותה ותצהירה של המערערת שיש לה טענות רבות נגד רשויות הרווחה והעובדים הסוציאליים על רקע הוצאת הילדים מחזקתה על ידי רשויות הרווחה והיא עוסקת בנושאים אלו במשך שנים וטוענת טענות העולות בקנה אחד עם הטענות שפורסמו מבחינת התוכן וזהות הגופים והאנשים, כולל המשיב.
6. כך גם קבע בית המשפט כקביעה עובדתית שהוכח כי המערערת ביקרה במקום מגוריו של המשיב, צילמה את תיבת הדואר שלו ואח"כ ביקרה במקום עבודתו של בן זוגו וצילמה גם אותו תוך קבלת עדות המשיב ועדות בן הזוג שלו כאמינות.
7. קביעה זו אף היא משתלבת עם הקביעות לגבי הפרסומים האינטרנטיים ולגבי הקשר שבין המערערת לפרסומים, תוכנם ומטרתם כשישנה גם זהות בין התנהגות זו לתכנים המופיעים באינטרנט ובדפי הפייסבוק, ובהתחשב גם במניע, שהוכח, של המערערת המנהלת שנים חזית כנגד העובדים הסוציאליים ורשויות הרווחה וכנגד המשיב אישית על רקע תפקידו כדובר ויועץ התקשורת של איגוד העובדים הסוציאליים בישראל, והנ"ל מחזק את מכלול הראיות ואת הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא.
8. בסופו של יום מדובר בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא שקבע, ובדין, שהונחה לפיו תשתית ראייתית מספקת לבסס במידה הדרושה במשפט אזרחי את גרסת המשיב שנמצאה אמינה שלפיה המערערת פרסמה ולמצער אחראית לארבעה פרסומים, תוך דחיית גרסתה לכך שהמשיב זייף מסמכים אלו ואין מקום לערכאת הערעור להתערב בקביעות וממצאים אלו.
9. בנוסף לקביעתו העובדתית של בית משפט קמא יש מקום להוסיף, כי לכאורה מעת שמדובר בפרסום באתר אינטרנט של נתבע בתביעת לשון הרע, יכול ותקבע חזקה כי הפרסום נעשה על ידי הנתבע ובמיוחד שכל הקשור לאתר בידיעתו, ועל כן ניתן היה לשקול קביעה שבנסיבות שכאלו ייקבע כי על נתבע – בעלים של האתר, לשכנע כי ידו לא במעל.

אולם, במקרה דנן אין אנו נצרכים להיזקק להיפוך נטל הבאת הראיות, נוכח הקביעות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, ועל כן ניתן להשאיר הכרעה בנסיבות שכאלו, למקרה המתאים.

התוצאה

1. לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערת לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים, כאשר למערערת יש לשלוח את פסק הדין באמצעות שב"ס.

ניתן היום, ד' חשוון תשע"ח, 24 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.