תביעה לתשלום פיצויים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן - חוק הפיצויים) בגין נזקי גוף, שלטענת התובעת, נגרמו לה בתאונת דרכים.

רקע

1. התובעת, ילידת 4.5.1985, הייתה מעורבת ביום 20.11.2014 בתאונת דרכים כנוסעת ברכב בו נהג בעלה, הנתבע מס' 1. לטענתה, כאשר הגיעו לאזור היישוב "גבעת עוז", רכב צד ג' נכנס לנתיב הנסיעה שלהם, מה שאילץ את הנתבע 1 לסטות מהנתיב ולהתנגש בשולי הכביש.
2. לאחר התאונה שבו התובעת ובעלה לביתם. יום לאחר מכן, בשעות הערב, ניגשה התובעת לבית חולים "העמק" בעפולה, שם התלוננה על כאבים בגב התחתון. בדיקתה העלתה תנועות גב וצוואר מלאות, רגישות קלה בעמוד שדרה תחתון, צילום עמוד שדרה נמצא תקין. התובעת שוחררה לביתה באותו יום, והמשיכה במעקב רפואי בקהילה שכלל טיפולי פיזיותרפיה.
3. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הנזק בלבד.
4. ביום 5.1.2017 מונה פרופ' חיים צינמן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה (להלן - המומחה). בחוות דעתו מיום 23.4.2017 קבע המומחה, כי לדעתו לא נותרה לתובעת נכות צמיתה או זמנית כתוצאה מן התאונה. לבקשת התובעת זומן המומחה לחקירה נגדית, ולאחר חקירתו, הגישה התובעת בקשה לפסילת חוות דעתו. בהחלטתי מיום 17.4.18 דחיתי הבקשה, לאחר שלא מצאתי כי נפלו בחוות הדעת פגמים המצדיקים את פסילתה או מינוי מומחה נוסף.
5. ביום 19.4.18 הודיעה התובעת כי היא מסרבת להכרעה בתביעה לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים וביקשה לקבוע התיק לשמיעה. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 21.11.18, בה העידה התובעת בלבד, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

טענות הצדדים

1. התובעת חזרה בסיכומיה על טענותיה בבקשתה לפסילת חוות דעת המומחה, שכבר נדונה ונדחתה, וטענה כי על אף קביעת המומחה, יש לקבוע כי נותרה לה נכות כתוצאה מן התאונה. לטענתה בעקבות התאונה הייתה במעקב רפואי בקהילה, ואף שבתשעה מתוך עשרה ביקורים ציינו הרופאים שבדקו אותה שקיימת הגבלה בתנועות, בחר המומחה לצטט בחוות דעתו את הרופא היחיד שמצא כי אין לתובעת הגבלה בתנועות הגב. בעניין הנזק טענה התובעת כי יש לפצות אותה על הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, כי נדרשה לתרופות ול- 13 טיפולי פיזיותרפיה שגרמו לה להוצאות נסיעה, וכן נזקקה לעזרה מוגברת של בעלה במשק הבית ובטיפול בילדים.

1. לטענת הנתבעת, התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים קלה, כפי שהיא עצמה סברה, כשמיד לאחר התאונה, נסעה לביתה ולא פנתה לבית חולים, עד יום לאחר מכן בשעות הערב. לקביעת המומחה כי תאונה כמו זו בה הייתה מעורבת אינה יכולה לגרום לבלט דיסק, וכי לא קיים לפיכך קשר סיבתי בין בלטי הדיסק לתאונה, אין נפקות רבה, שכן אף אם היה קיים קשר סיבתי, עצם קיומם של בלטי דיסק אינו מהווה כשלעצמו נכות, שנקבעת ככלל, כאשר קיימת מגבלת תנועה, שהמומה מצא, בבדיקה קלינית שערך לתובעת, כי אינה קיימת. לא הוצגו ראיות על עזרה, הוצאות או הפסדי שכר, ובנוגע לרכיב כאב וסבל, מדובר בתלונות סובייקטיביות, ויש לפסוק פיצוי על הצד הנמוך.
2. לאחר שעיינתי במכלול הראיות, המסמכים הרפואיים, חוות דעת המומחה שמצא כי הבדיקות שנעשו לתובעת נמצאו תקינות, ולא נותרה לה נכות כלשהי, ותשובותיו בחקירתו הנגדית, ובהתאם להחלטתי על דחיית הבקשה לפסיקת חוות דעת המומחה, איני מוצאת כי עלה בידי התובעת להציג תשתית המבססת טענתה כי מדובר בתאונה שגרמה לה לנזקים קשים מעבר לאלה שפורטו בחוות דעת המומחה.

חוות דעת המומחה

1. המחלוקת העיקרית בתיק נוגעת לחוות דעת המומחה, שהתובעת טוענת כי נפלו בה פגמים ואין לקבלה, והנתבעת סבורה כי אין יסוד להתערב במסקנות המומחה.
2. טענות התובעת בבקשתה לפסילת המומחה כבר נדחו בהחלטתי מיום 17.4.18, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהונח בפני, ומשלא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בחוות דעתו המצדיק את פסילתה. המומחה פירט את עמדתו המקצועית, לפיה, התאונה לא גרמה לתובעת נכות כלשהי, תשובותיו לשאלות התובעת בחקירתו הנגדית היו עקביות ומנומקות, ולא מצאתי כי עלה בידי התובעת לעורר ספק בחוות הדעת, או להוכיח כי נפל בה פגם.
3. היות וטענות התובעת נגד חוות הדעת נבחנו כבר במסגרת ההחלטה בבקשה, אין מקום להידרש אליהן שוב. אתייחס בקיצור נמרץ לטענת התובעת, כי בתשעה מתוך עשרה ביקורים רפואיים בהם הייתה התובעת נקבע כי יש לה מגבלת תנועה, ומכולם בחר המומחה לצטט את הרופא היחיד שקבע כי אין לה מגבלת תנועה. טענה זו, לרבות בעניין מספר הביקורים וקביעות הרופאים בהם, נסתרת מן המסמכים שצרפה התובעת עצמה לתצהירה. כך למשל במסמך מחדר מיון מיום 21.11.18 נרשם שהתנועות מלאות; בביקורת אצל ד"ר חסן מחאמיד מיום 14.12.14 נרשם שאין הגבלה בתנועות; המסמך מיום 23.12.14 הוא מסמך הפניה לייעוץ ואין בו תיעוד על הגבלה; בביקור מיום 10.1.17 אצל ד"ר איוב אבו סויד, לא נרשם שיש הגבלה בתנועות; בביקור מיום 19.1.17 ביקורת אצל ד"ר מדלג', אורתופד, לא נרשם שיש הגבלה בתנועות; וגם בביקורת אצל ד"ר אבינועם שטרן מיום 9.1.18 לא נרשם שיש הגבלה בתנועות. מרבית הרופאים אפוא לא קבעו כי יש לתובעת מגבלת תנועה. המומחה התייחס בחקירתו למסמך של ד"ר מחמיד מסעוד מיום 1.11.15 בו נכתב "הגבלה בזמן הכיפוף" והשיב כי לא ברור מן האמור על איזו הגבלה מדובר ואיפה (בפרוטוקול, עמ' 7, שו' 31-32; בעמ' 8, שו' 3). יוצא מן האמור כי אין ממש בטענה כי מרבית הרופאים שבדקו את התובעת מצאו כי קיימת מגבלת תנועה.
4. כפי שציינתי בהחלטתי בבקשה על פסילת חוות הדעת, עדותו של המומחה בפניי הייתה מנומקת ועקבית, ולא מצאתי יסוד להתערב בקביעתו המקצועית, לפיה, אין סבירות רפואית כי נגרמה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה דנן, בשים לב למאפייני התאונה הספציפית, לבדיקת התובעת, לחומר הרפואי ולמכלול הנתונים, ומשלא נמצאה כל עילה לפסילתה.

הנזק

1. הבחינה במישור הנזק תעשה על יסוד קביעת המומחה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה.
2. כאב וסבל – התובעת טוענת כי חומרת התאונה, הכאב והסבל שנגרמו לה בעטיה כפי שעולה מן המעקב וטיפולי הפיזיותרפיה מצדיקים קביעת פיצוי בשיעור של 10% לפי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976. אני סבורה שפיצוי מקסימאלי בנסיבות בהן לא נגרם לתובעת שבר ולא נותרה לה נכות, אין לו הצדקה, אך גם את טענת הנתבעת כי מדובר בתאונה של מה בכך שמזכה בפיצוי בסך 3,000 ₪ אין בידי לקבל. בשים לב למכלול הנסיבות הנזכרות לעיל, הביקורים הרפואיים וטיפולי הפיזיותרפיה להם נזקקה, אני מוצאת לפסוק לתובעת, מכוח סמכותי לפי סעיף זה, פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 10,000 ₪.
3. הפסדי שכר בעבר ולעתיד– לטענת התובעת היא עבדה בין השנים 2011-2013 כמזכירה והשתכרה סך של 3,500 ₪ לחודש. לתצהירה צרפה אישורי מחלה מקופת חולים למשך 26 ימים שלאחר התאונה. כפי שעולה מדו"ח תקופות עיסוק שצרפה לתצהירה (נספח ז'), התובעת לא עבדה במועד התאונה או בחדשים שבסמוך לה. בהעדר תלושי שכר, דו"ח נוכחות בעבודה או אישור מעסיק, המעידים כי עבדה ונעדרה בפועל מן העבודה בעקבות התאונה, לא הוכחו הפסדי השתכרות ואין מקום לפסיקת פיצוי בגין אובדן שכר בעבר. משנקבע כי לא נותרה לה נכות והעדר הראיות כאמור, אין מקום לפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד.
4. הוצאות - התובעת טענה כי נגרמו לה הוצאות על טיפולים רפואיים, תרופות ונסיעות, היא לא צרפה כל אסמכתא לא נקבה בתצהירה בסכום ההוצאות שנגרמו לה. בשים לב לטיפולי הפיזיותרפיה שקיבלה, לחומר הרפואי שצורף ולכך שמרבית ההוצאות, למעט נסיעות, חניה וכיוצב', ממומנות על ידי קופת חולים, אני פוסקת לה על דרך הערכה גלובלית, פיצוי בגין הוצאות בסך 1,000 ₪.
5. עזרת צד ג' - התובעת מבקשת פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר. לטענתה, נזקקה לעזרה חריגה ומוגברת מבעלה במטלות משק הבית ובטיפול בילדים. בסיכומים בעל-פה טען בא-כוחה כי בעלה של התובעת נאלץ ללוות אותה לביקורים הרפואיים, טענה זו לא נטענה על ידי התובעת. בשים לב לעובדה שהמומחה לא קבע לתובעת נכות זמנית, וליתר נסיבות המקרה כמפורט לעיל, אני מוצאת לפסוק לתובעת פיצוי על דרך האומדנא בסך 1,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר.
6. הפיצוי בגין נזקי התובעת עומד אפוא, על 12,000 ₪.
7. על פי הפרקטיקה הנוהגת נושאת הנתבעת-המבטחת בשכר טרחת המומחה במימון ביניים, ואם בסופו של יום מתברר שלא היה צורך במינוי, ניתן לחייב את התובע בהוצאה האמורה (רעא 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ. (פורסם בנבו)(‏30.5.2012). בנסיבות דנן, אני קובעת כי התובעת תישא במחצית שכר המומחה ששולם, בסך 2,500 ₪ וסכום זה יקוזז מהפיצוי.
8. סוף דבר, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 9,500 ₪, בצירוף האגרה ששלמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 13%. כן תישא הנתבעת ביתרת האגרה. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד לתשלום בפועל.
9. מעבר לאמור, יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ט, 05 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.