החלטה

1. החלטה בבקשה לביטול עיקול זמני שניתן, בתחילה, במעמד צד אחד ביום 22.6.16 ובהמשך נותר על כנו על בסיס הסכמת הצדדים בתום דיון שנערך ביום 11.7.16 לאחר חקירת הצדדים.

בחלוף המועד לתגובה שאושר בהחלטתי מיום 15/8, ניתנת החלטה זו.

הוסכם בתום הדיון על ידי הצדדים, שישמור כל צד על טענותיו, ואולם יצומצם העיקול כך שיחול רק על יחידה 10, תוך שנקבע שלא יהא בעיקול זה כדי למנוע אפשרות לרישום הבית כבית משותף. בד בבד הוסכם, שיוסיפו הצדדים וינהלו את המשא ומתן ביניהם, וככל שלא יעלה יפה, יוכל כל אחד מביניהם לחזור לבית המשפט ולבקש החלטה בבקשה לגופה ללא קשר להסכמה הנ"ל. ואכן, ככל הנראה לא צלח המשא ומתן, וב"כ הנתבעים שב לבית המשפט ומבקש החלטה לגופה של בקשה. נוכח זאת, ניתנת בזה החלטת בית המשפט.

2. במוקד דברי ב"כ התובעת טענת מר סילבר שבמסגרת הסכם, וייתכן, לקראת הסכם שלא נחתם, העביר 192,820 ₪ לידי הנתבע 2.

3. ולגרסת המצהיר מטעמה של הנתבעת 1, כאמור בסעיפים 3.14 ו-3.15 לתצהיר אינדינג: "כפי שעולה מן האמור לעיל ומן המסמכים שצירפה התובעת לתביעתה, התובעת לא שילמה לנתבעת מאומה וזו לא חתמה עימה על הסכם כלשהו. אם וככל שיש למאן דהוא עילת תביעה, הרי שזהו מר יהודה סילבר הזכאי לקבל את ההלוואה שנתן לנתבע, הא ותו לא. מר יהודה סילבר מודע לכל האמור וזה לא תבע את הנתבע להחזר ההלוואה שנתן, ובצדק".

גם הסכום – במחלוקת; לרבות ההקשר בו הועבר הכסף.

4. קיומה של תשתית ראייתית מהווה אחת מאבני הפינה לדיון מן הסוג שעל הפרק. כלל ועיקר: על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התנאי לסעד זמני הינו, כי ישתכנע בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה –

לשונה המדויקת של תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי – שכותרתה "בקשה לסעד זמני" – היא: "אם שוכנע [בית המשפט] על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה". הדרישה הראייתית איננה מעמידה רף גבוה. אך הרף קיים. הסיבה לכך היא שהצד המבקש את הסעד הזמני עותר להכרעה משפטית בשלב הראשוני, טרם נפסק הדין. ישנם מצבים המצדיקים התערבות כזו. אך אל יתפלא צד המבקש סעד זמני כי עליו לפחות להוכיח סיכוי מינימאלי להוכחות תביעתו. בענייננו, כאמור, ההפך הוא הנדון" [רע"א 4187/12 יפה עמית נ' בנק לאומי לישראל, פורסם בנבו, 29.5.2012].

5. במישור ראייתי ניתן, לפחות ברמה הלכאורית, לקבוע, אפוא, כדלקמן:

א. הסכם בכתב כראוי וכנדרש – אין בנמצא.

ב. עם זאת, סכום כסף אכן עבר לידי הנתבע 2, ומעבר לאמור בתצהיר אזכיר גם את אישורו של אינדיג לכך בחקירתו הנגדית [ראה שורות 7-6 בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון].

ג. ואשר לשאלה האם עברו הכספים כמקדמה בהקשרו של הסכם שטרם נחתם או כהלוואה, אין בפני בית המשפט תשתית ראייתית של ממש, ואולם, גם כשיטת הנתבע 2 אין בפני בית המשפט גרסה לפיה ההלוואה הוחזרה.

6. יש, אפוא, אחיזה למסקנה שמגיעים לתובעת כספים או זכויות אחרות, וזאת במקביל לאי בהירות מספקת בשאלה מי מבין הנתבעים הוא החייב, וכמה. לשון אחר: יש בסיס לעיקול זמני מידתי וסביר אך במקביל קיים ספק מי מהמשיבים הוא החייב, היינו, כי אם החייב הוא הנתבע 2, כי אז העיקול הזמני התקף לעת הזאת על נכס השייך לנתבעת 1, אינו מוצדק.

7. בשאלה מי מבין המשיבים, לכאורה, חייב ובאיזה הקשר, אין בידי להשיב במסגרת החלטה זאת, ולצורך שאלת העיקול הזמני, אף אין הדבר נדרש. ואת הספק שפורט בסעיף 6 והנובע מהשוני בגרסאות ומכך שאין הסכם בכתב, ניתן לאזן במישור הערובה שעל מבקשת העיקול להפקיד.

8. סוף דבר, העיקול הזמני במתכונת המוסכמת הינו ענייני ומידתי ויישאר על כנו. כערובה להבטחת נזקי הנתבעת 1 שהנכס שייך לה, למקרה בו ייפסק שהחייב הוא הנתבע 2 ויוכח שנגרם לה נזק בעקבות העיקול הזמני, יופקד הסך של 60,000 ₪. באשר 40,000 ₪ כבר מופקדים, יושלם בתוך שבעה ימים הסכום המופקד בדרך של הפקדת 20,000 ₪ נוספים והעיקול הזמני במתכונתו עובר למתן החלטה זו יוסיף וייוותר רשום על חלק מהנכס של הנתבעת 1, בדיוק כפי רישומו עתה.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ז, 06 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.