1. התביעה שבמסגרתה ניתנת ההחלטה היא תביעה לסילוק יד ממחסן.

המחסן הוא חלק מקומפלקס המשמש למגורים, בו מתגוררים בחלק אחד התובע וילדיו, ובחלק נוסף התגוררו המנוח ובנו, אשר החזיקו גם במחסן.

1. ביום 2.12.2020 ובעקבות פטירת הנתבע, קבעתי כי לנוכח הוראות תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות) ומשהסתיים ההליך, יוגשו סיכומי הצדדים.

ב"כ הנתבע אינו חולק על תחולת תקנה 36 לתקנות בענייננו, אלא שלטענתו לא בשלה העת להגשת סיכומים וזאת מאחר שייפוי הכוח שהיה בידיו פקע עם פטירת המנוח; לא ניתן לו ייפוי כוח חדש; לא ניתן ליתן צו עשה לסילוק יד כנגד מי שנפטר; מטרת התביעה היא להוציא נכס מנכסי עזבון המנוח ולגרוע אותו ממנו. לפיכך מבקש הוא ליתן לו שהות של 90 יום על-מנת לבדוק אם מי מיורשי המנוח מבקשים להיות צד להליך או לשמש חליפים למנוח, וככל שכן, אם הם מייפים את כוחו להמשיך ולייצג בתיק.

בתגובה מבקש התובע שלא לעכב עוד את ההליך, ולמנות כחליף המנוח את בן הנתבע, מר מוחמד גי'ת, מי שבפועל הגיע לדיונים, נתן תצהיר ונחקר, מחזיק במחסן, והיחיד שמתנגד לסילוק היד. התובע מתנגד לצירוף יורשים נוספים, מן הנימוק שהדבר רק יכביד על ההליך, יסרבלו ויאריכו. לטענתו, ממילא הצירוף אינו נצרך, שכן היורשים לא היו מעורבים עד כה ולא היו עדים או צדדים להסכם החלוקה במחסן, אשר לגביו נקבע בהליך קודם כי הוא תקף, ואשר מכוחו רכש את הזכויות במחסן ועותר לסילוק היד. לעניין זה טוען התובע כי יש לצרף את מר ג'ית כחליף, הן מכוח היותו נציג העיזבון, והן מכוח היותו המחזיק כאמור.

הנתבע מתנגד לצירוף בן המנוח, מר מוחמד ג'ית כחליף, מן הטעם שהתובע בחר שלא לצרפו לכתב התביעה המקורי כנתבע. כן מוסיף הנתבע כי הוא אינו מבקש לצרף את כלל היורשים, אלא שהוא סבור כי איתור היורשים וצירופם הוא הדרך היעילה לקידום ההליך, ומכאן הבקשה.

הכרעה

1. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון בענייננו, קבועה בתקנות 36 ו-38 לתקנות.

תקנה 36 לתקנות קובעת, כי תובענה אינה פגה על שום שאחד מבעלי הדין נפטר, כל עוד העילה בעינה עומדת:

"36.   לא תפוג תובענה על שום שאחד מבעלי הדין מת או פשט את הרגל, ובלבד שעילת התובענה בעינה עומדת; ואם מת אחד מבעלי הדין בין גמר הדיון לבין פסק הדין, לא תפוג התובענה אף אם אין עילתה קיימת עוד אלא מותר ליתן פסק דין".

עם זאת, ובהתאם להלכה הפסוקה, עיזבון הינו חסר אישיות משפטית ולפיכך אינו יכול לשמש חליף לבעל דין שנפטר (ראו למשל: רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (פורסם בנבו, 28.05.2012)‏‏. נדרשים, אפוא, חליפים אחרים המנויים בהוראת תקנה 38 לתקנות:

"38.   מת בעל דין או שפשט את הרגל או שנכס שלו נסב מכוח דין, רשאי בית המשפט או הרשם להורות – אם ראה צורך בכך לשם יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בדבר – כי מנהל העזבון, או היורשים או הנאמנים או חליף אחר של בעל הדין, כולם או מקצתם, יהיו לבעלי הדין, או שתומצא להם הודעה בדרך ובצורה שנקבעו להלן ובתנאים שייראו לבית המשפט או לרשם, והוא יתן צו בדבר המשך המשפט כפי שייראה לו".

שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט מתוקף סעיף 38 לתקנות, בכל הנוגע למתן הוראות בדבר המשך ניהול הדיון כאשר בעל דין נפטר, הינו רחב. ראו למשל: ת"א (מחוזי ת"א) 48993-03-18 דניאל טייגמן - במקום המנוח איזק רוזן ז"ל נ' אלכסיי בגירוב (פורסם בנבו, 16.04.2019)‏‏:

"הנה כי כן, התקנה מקנה לבית המשפט סמכות שברשות, ושיקול דעת רחב ליתן הוראות בדבר המשך ניהול הדיון כאשר בעל דין נפטר. על הוראות אלה לאפשר "יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בדבר". אין חובה לצרף את כל היורשים כדי להמשיך ולנהל את ההליך, ויש לבחון הדברים בהתאם לנסיבות המאפיינות את התיק הרלוונטי. שעה שבית המשפט מפעיל את שיקול דעתו בעניין זה עליו לקחת בחשבון את הצורך לנהל את הדיון בהגינות, תוך מתן הזדמנות לנוגעים בדבר לקבל את יומם. עליו לוודא שהאינטרסים העומדים על הפרק יזכו לייצוג הולם, ותינתן האפשרות לגורמים הרלוונטיים ללבן את המחלוקת - מי בצד המבקש להוציא מחברו ומי בצד המבקש להדוף את הטענות הפוגעות בזכויותיו ובאינטרסים שלו. כמו כן עליו לדאוג לניהול יעיל של ההליך, שלא יסרבל שלא לצורך, ושלא יכביד על יורשים או על חליפים מעבר לדרוש. על בית המשפט לאזן אפוא בין שורת ההגינות לשורת היעילות, והכול בהתאם לנסיבות כל מקרה לגופו".

1. לאור הגדרת התקנות ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש להורות על צירוף בן המנוח, מר מוחמד ג'ית, כחליף, וזאת מן הנימוקים הבאים:

ראשית, כעולה מטענות הצדדים, וכפי שהתרשמתי גם בביקור שערכתי במקום, מי שמחזיק בנכס כיום, ובכלל זה במחסן, הינו בן המנוח, מר מוחמד ג'ית, אשר אף השתתף בדיונים, נכח בביקור במקום נתן תצהיר ונחקר בגדר ההליך. לא נטען בשום שלב של ההליך ע"י מי מהצדדים כי מי מילדי המנוח הנוספים מחזיק בנכס, ובכלל זה המחסן, או מתגורר במקום.

כך אף כפי שמתאר מר מוחמד ג'ית עצמו, בין היתר במסגרת תצהיר עדותו הראשית, סעיפים 2-3:

"2. אני מתגורר באותו מתחם בו מתגורר אבי בבית הבנוי על גוש 30615 בחלקה 265 מאז ומתמיד ומאז לידתי.

3. אי לכך כל העובדות שלהלן הינן בידיעתי האישית מתוקף היותי עד ישיר שהיה מעורב בכל הסכסוכים בין אבי לאחיו פאוזי ובין אבי לנתבע...".

ובהמשך, בסעיפים 6, 7 ו-9 לתצהירו:

"6. הנני להצהיר אבי ואני מחזיקים בנכס נשוא התביעה (המוגדר בכתב התביעה כ"מחסן") בחזקה בלעדית ורצופה מאז שנת 1965. עוד יצוין כי אבי ואני מחזיקים במחסן שבבעלותו של אבי, בניגוד לרצון התובע וחרף הסכסוכים הרבים והממושכים, תקופה ממושכת (מעל 15 שנים)...

7. הנני להצהיר כי אבי השתמש באותו "מחסן" לחניית רכבו ואני מחנה שם את רכבי ללא מפריע מאז ומתמיד.

9. הנני להצהיר כי ליד "המחסן" יש משרד שמשמש אותי. בשנת 2008 לערך, ניסה התובע עם אחרים לפרוץ ל"מחסן" עת הגיע לשם עם אנשים ושברו את המנעול ששמתי על המחסן, ומשראו שבתוך "המחסן" היה רכבי הם נעצרו ונכנסו למשרדי וניסו לתקוף אותי. אני התעמתתי איתם ולאחר מכן ברחתי לבית שלי".

שנית-, התובענה היא תובענה לסילוק יד בלבד, בגדר סמכות בית המשפט בענייני חזקה ושימוש במקרקעין. התובע אינו מבקש לצרף צדדים נוספים, אינו טוען לחזקה שלהם וממילא אין מקום לצירוף כלל היורשים, דבר שהיה נדרש לו היה מתבקש צו שעניינו הצהרה על זכויות קנייניות.

אמנם, בהתאם לפסיקת בתי המשפט, דרך המלך לחילופי בעל דין שנפטר הוא על-ידי צירוף יורשיו, עפ"י צו ירושה או צו קיום צוואה (או מנהל עיזבון), ואולם אני סבורה כי בענייננו, שעה שעסקינן בתביעת פינוי, בעל הדין הרלוונטי ומי שהינו החליף הראוי, הינו בן המנוח, מר ג'ית, שכאמור מחזיק בנכס כיום, וזאת על מנת שלא יהיה ספק כי מסקנות פסק הדין מחייבות אותו, אף כי למעשה ניתן היה בהתאם לתקנה 36 ליתן פסק דין אף ללא צירוף חליף. לעניין זה יודגש כי במסגרת כתב התביעה, עתר התובע, לסילוק ידם של הנתבע, או מי מטעמו, מהמחסן. כך, בסעיפים 8-9 לכתב התביעה:

"8. הנתבע או מי מטעמו משתלט עליו שלא כדין, לא מכוח חוזה או חוק.

9. התובע יטען כי מעשיו של הנתבע או מי מטעמו וכל הפועל בשמו או במקומו הם בבחינת משיגים גבול ו/או פולשים למחסן ומשום כך יש להורות על פינוים מהנכס".

1. עם זאת, לא מצאתי כי יש מקום להורות על צירופו של מר מוחמד ג'ית לתיק כנציג העיזבון. עיזבון כאמור הינו חסר אישיות משפטית, ואם התובע עומד על כך כי העיזבון יצורף לתובענה, לא ניתן לערוך קיצורי דרך ולצרף יורש אחד כנציג. ככל שהתובע עומד על צירוף יורשי המנוח, יגיש הודעה עד יום 10.2.2021 ותינתן לו האפשרות לצרף את כלל היורשים. בהקשר זה יובהר, כי צירוף היורשים אין משמעו ניהול ההליך מראשיתו, התיק קבוע לסיכומים ולאחר ההמצאה ליורשים התיק יתנהל מהמקום שבו הופסק.
2. שאלה אחרת היא שאלת הייצוג. אכן, כטענת ב"כ הנתבע, בשלב זה ועם פטירת המנוח פקע ייפוי הכוח שניתן לו עפ"י דיני השליחות, שכן על-פי הוראת סעיף 14(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, השליחות מסתיימת עם מות השולח:

"14. (א) השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח, וכן במותו של אחד מהם, בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או - אם היה תאגיד - בפירוקו".

באמצעותו ייפה המנוח את עו"ד שוקרי, וזכותו של החליף להמשיך לנהל את ההליך בעצמו, או להודיע, אם הוא מבקש להיות מיוצג ע"י עו"ד שוקרי באמצעות מייצג אחר.

1. לאור כל האמור אני קובעת כדלקמן:
2. אני מורה על צירופו של בן המנוח, מר מוחמד ג'ית, ת.ז 080233745, מרח' אום קולתום מס' 2, בשכונת בית חנינא נפת ירושלים, בסמוך למסגד שומאן, כחליף הנתבע בהחזקה במקרקעין.
3. עד יום 15.2.2021 יודיע ב"כ התובע אם הוא מבקש לצרף את יורשי המנוח, הנתבע המקורי, ובהיעדר הודעה כאמור, יונח כי הוא מבקש להמשיך בתובענה רק נגד החליף מכוח החזקתו במחסן.
4. עילת התובענה ממשיכה להתקיים, והחליף יגיש סיכומים מטעמו בין באמצעות עו"ד שוקרי, אם יגיש ייפוי כוח כדין, בין בעצמו ובאמצעות מי שיבחר, עד יום 15.3.2020.

עו"ד שוקרי יודיע לחליף על צירופו ועל המועד להגשת סיכומים מטעמו.

ניתנה היום, ז' שבט תשפ"א, 20 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.