החלטה

1. במוקד הליך זה – זכויות במקרקעין ובקשה למתן החלטות, הגם שאין בפני בית המשפט כתבי הגנה מצד כל בעלי הזכויות ו/או שאר הנתבעים. גם פקיד ההסדר שנדרש על ידי לעמדה, טרם הגיב.

אכן, כפי שהובהר בהחלטותי הקודמות, אילו היו הצדדים נכונים לפסיקה שתהא תקפה רק בינם לבין עצמם, ייתכן שניתן היה להקל. אך עיון בכתב התביעה מלמד, שחפצים התובעים גם בהערת אזהרה. אין בפני ביטוי לנכונות התובעים לוותר על כך. ומשלב זה, נדרשת, כאמור, זהירות.

2. ער אני לבקשה לפסיקה בהיעדר שהוגשה בהליך זה, ואולם, בהליך מסוג זה, נדרש בית המשפט להתנהלות מוקפדת ביותר. זאת, לרבות, נוכח הוראת סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, הקובע כי: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו..". עוד אציין, שביחס למקרקעין שאינם מוסדרים, הגם שקובע החוק, שיהווה הרישום 'ראיה לכאורה' לתוכן הדברים, בלבד, תקף כל האמור, ואולי אף ביתר שאת, בשים לב, לבעייתיות הנוגעת לקרקע שאינה מוסדרת. פשיטא, שבנסיבות אלה ייזהר בית המשפט מכל פסיקה שעלולה להוביל לשינוי לא זהיר ברישום הזכויות. וגם הערת אזהרה, לטעמי, טעונה זהירות. אין אלה נסיבות בהן ניתן לשקול פסיקה בהעדר.

3. בתוך כך אציין גם את תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, ממנה עולה שרשאי בית המשפט לבקש מתובע להוכיח את טענותיו גם בהעדר הנתבע, וככל שעל הפרק זכויות במקרקעין, ראוי לאפשר לשופט שבפניו יובא הליך זה, לשקול את האפשרות לבקש מהתובע ראיות נדרשות, קודם שיתבקש לפסוק את דברו.

4. נוכח זאת, יועבר הליך זה לדיון בפני שופט שייקבע לכך.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ז, 11 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.