לפניי בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן מפני התובענה.

תמצית העובדות והרקע

1. עסקינן בתביעה כספית שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, על סך של 176,720 ₪ נגד הנתבעים שבכותרת, שעניינה חוב כספי של הנתבעים לתובע, שבבסיסו חשבון בנק שפתח התובע לנתבעים.

2. על פי כתב התביעה, נטלו הנתבעים בשלושה מועדים שונים 3 הלוואות (19/12/12; 18/10/13; 18/03/15), לא עמדו בהחזרי ההלוואות כסדרן ובנוסף לא הסדירו את החריגות החוזרות והנשנות שהיו בחשבונם (יתרת חוב בחשבון העו"ש; תשלומי ריבית ויתרת חוב בהתחייבויות עתידיות בכרטיסי אשראי) חרף התראות שנשלחו אליהם מטעם התובע.

3. לבקשת התובע, בד בבד עם הגשת התביעה, ניתן צו עיקול זמני ברישום, במעמד צד אחד, על זכויות הנתבעים אצל המחזיקים כפי שפורט בכותרת הבקשה להטלת העיקולים.

4. במסגרת הדיון הראשון שהתקיים ביום 27/12/16 באו ב"כ הצדדים בדברים בניסיון להגיע להסדר של פריסת החוב, וניתן להם פרק זמן לשם ניהול משא ומתן.

מאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע לכלל הסכמה, נקבע דיון נוסף בבקשת הרשות להתגונן, במסגרתו נחקרו הנתבעים.

טענות הנתבעים

5. בבקשת הרשות להתגונן הדגישו הנתבעים את היותם לקוחות ותיקים של התובע בעלי חשבון בנק מזה כ - 13 שנים, חשבון אשר נוהל על ידם בדרך מסודרת וללא כל החזרי חיובים.

הנתבעים טענו כי עמדה לטובתם תכנית חסכון שפתחו לבקשת התובע על סך כ-70,000 ₪, אשר מבלי ליידעם מראש פעל בעורמה, תוך התנכלות לנתבעים, והעביר את מלוא החיסכון הנ"ל לטובת סילוק חלק מחובם בעוד שמתנהל בין הצדדים משא ומתן לשם הגעה להסדר.

שבירת תכנית החיסכון גרמת לנתבעים, כך לשיטתם, לנזק אותו העמידו על סך של 20,000₪.

6. עוד טוענים הנתבעים כי חלקו של החוב הנטען הוא הלוואה על סך 53,700 ₪ - הלוואה שמועד פירעונה הוא רק בסוף חודש דצמבר 2017 וכי באשר לחלקו הנוסף של החוב הנטען, סוכם בינם לבין סגנית מנהל סניף התובע בדבר פריסתו לתשלומים, אולם מנהל סניף התובע הוא שהתנגד להסדר, ללא כל סיבה, ללא כל עילה משפטית, תוך החזרת הוראות קבע באופן חד צדדי, גרימת נזקים בלתי הפיכים לנתבעים ומניעת אפשרות הגעה להסדר, ללא יידועם מראש.

7. לטענתם, כתוצאה מפעולות התובע, נגרמו להם נזקים, לרבות פגיעה בשמם הטוב, נזק אותו כימתו הנתבעים בסך של 75,000 ₪.

8. הנתבעים טענו כי גרסת התובע בכתב התביעה לפיה פתחו הם בהליכי מכירת דירתם היא טענה שקרית.

לטענת הנתבעים, פעולותיהם של התובע ומי מטעמו בוצעו בזדון, תוך פגיעה קשה בזכויותיהם ובשמם הטוב וגרימת נזקים כמפורט לעיל.

טענות התובע

9. בתגובה לבקשת הרשות להתגונן, הפנה ב"כ התובע לנספחי כתב התביעה בכל הנוגע לסכום החוב הנתבע, לאופן הִתנהלות הנתבעים בניהול החשבון והפעולות שביצעו בו, כמו גם למכתבי ההתראה שנשלחו לנתבעים.

בהפנותו לאסמכתאות כאמור ובכללן לפלט מסגרות אשראי ולתדפיס חשבון העו"ש, הדגיש ב"כ התובע כי הנתבעים חרגו באופן עִקבי ושיטתי ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון העו"ש ואף הפסיקו בחודש 03/16 להפקיד את משכורתם לחשבון (ראו, בין היתר, ת/4 ו-ת/5).

10. ב"כ התובע הפנה למסמך תיעוד שיחה, בכתב ידו של פקיד הבנק, על גבי אובליגו חשבון הנתבעים (סומן ת/2), בה צוין כי הנתבעים חורגים בכל פרמטר בחשבונם, וכי הגם שבחשבון קיימות בטוחות על סך של 67,225 ₪, הרי שלא די בהן נוכח החוב אשר עמד באותה העת על סך של 259,837 ₪.

11. צוינו הפגישות שהתקיימו בין הצדדים, בפרט שתיים מרכזיות (בחודש 12/15 ובחודש 02/16), נוכח ההפרות החוזרות והנשנות של הנתבעים את תנאי ניהול החשבון ובעיית האשראי בחשבונם, אשר לא הוסדרה.

נטען, כי בפגישה מחודש 02/16 הודיעה הנתבעת 1 כי יש בכוונתה למכור בתקופה הקרובה את נכס המקרקעין שברשותם.

12. ב"כ התובע הציג תכתובת מסרונים עם הנתבע 2 (סומנה ת/3), הפנה לתוכנה ולאיומי הנתבע 2 ופירט כי עקב איומים מצד זה האחרון והטלת אימתו על עובדי סניף התובע, הוצא כנגדו צו הרחקה. בתוך כך, צוין כי החקירה שנפתחה עקב תלונה שהגיש הנתבע 2 בחודש 02/16 נסגרה בחודש 07/16 (מסמך שהגיש הנתבע 2 במסגרת הדיון – סומן נ/1 ).

13. ב"כ התובע הפנה למכתבי ההתראה שנשלחו אל הנתבעים עצמם ואל בא כוחם לרבות מכתב שנשלח טרם הגשת כתב התביעה, בתאריך 22/06/16, על מנת לנסות ולהגיע להסדר אשר ייתר את נקיטת ההליך המשפטי.

14. נטען, כי במסגרת הניסיונות להגיע להסדר עם הנתבעים, דרשו אלה האחרונים תנאי להסדרת חובם והוא כי התובע יקזז סך של 50,000 ₪ בגין הנזקים אשר לכאורה, לטענתם, נגרמו להם – תנאי אשר לא היה מקובל על התובע.

דיון והכרעה

15. לאחר ששמעתי את באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי לרבות עדויות הנתבעים, ולאחר שעיינתי בכלל המסמכים שהוגשו לתיק ובכתבי הסיכומים - מסקנתי היא כי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן מפני התובענה, אם כי רשות זו תינתן בכפוף להפקדה וכפי שיפורט להלן.

16. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524.

נפסק, כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן, אולם מי שהגנתו היא "הגנת בדים" - תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל , פ"ד נט(3) 41).

עוד נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו, אך עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר ובו­ֹ כל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו .

ומן הכלל אל הפרט:

17. בבקשת הרשות להתגונן, במסגרת החקירה, ואף במסגרת הסיכומים, לא ניתן על ידי הנתבעים הסבר המניח את הדעת בדבר החריגה מצדם מהמסגרות המוסכמות שאושרו להם בהתאם לתנאי ניהול החשבון.

בתוך כך, לא ניתן על ידי הנתבעים נימוק כלשהו אשר יש בו כדי לבסס, למִצער לשלב הדיוני בו מצוי התיק, את סיבת אי הסדרת החריגות והסרת מחדליהם.

מתדפיסי חשבון העו"ש ומאסמכתאות שהגיש התובע, עולה כי הנתבעים חרגו ממסגרת האשראי שאושרה להם, הפסיקו בחודש 02/16 להפקיד את משכורתם לחשבון ולא בוססה כדבעי הטענה כי התובע נהג שלא כדין עת הועמד חובם לפירעון מידי.

18. התובע צירף לכתב התביעה והגיש במהלך הדיון מסמך אובליגו של חשבון הנתבעים (סומן ת/2) ממנו עולות החריגות בעו"ש ובמסגרת כרטיסי האשראי;

עוד מטעם התובע, הוגש עותק ממכתבי ההתראה שנשלחו לנתבעים (סומן ת/1) העומדים, על פניו, בסתירה לטענתם בדבר אי יידועם ועדכונם מראש.

בנוסף הוגשה מטעם התובע, כפי שצוין לעיל, תרשומת אודות שיחה מיום 21/12/15 שנערכה בין נציג התובע לנתבעים (על גבי ת/2) וכפי שיצוטט להלן:

"תרשומת

שולמית טוענת שלא הייתה מודעת לרמת החוב (כ-180-200) אלף שקל) וידעה על יתרות של כ-100 אלף לערך.

שולמית מסכימה שהחוב אינו סביר לשכיר ולהכנסות בטל"א כפי הקיים בחשבון וכי יש לנסות לצמצמו.

לשאלת הירושה של האבא של חנן, בעל הח.ן. ... טענה כי הנושא יארך זמן רב ובהליכים משפטיים.

הוסבר לשולמית כי אין כושר החזר ויש להקטין חבות באופן רציף.

הובהר כי לא יאושרו חריגות כלל!"

הנתבעת 1 אישרה בחקירתה את קיומן של הפגישות והנושא עליהן נסובו:

ש. לפני הדיון דברתי עם מנהל הסניף, והוא גם כתב תצהיר שהוגש במסגרת הבקשה לעיקולים זמניים. יש שתי פגישות מרכזיות שהיו אתך. אחת דצמבר 15, השנייה פברואר 16. אתה יכולה לאשר את זה?

ת. אני מאשרת.

ש. בשתי הפגישות האלה, הובהר לך שיש בעיה בחשבון וצריך להסדיר את החוב. נכון?

ת. נכון, דברנו גם על זה. הבסיס לשיחה שלי עם מנהל הסניף, הייתה בעקבות הסכם שהיינו אמורים, הוא נתן את ידו לסגנית שלו, היינו אמורים לחתום על הסכם שיכסה את המינוס ולהתחיל דרך חדשה. באנו לחתום על הסכם, הסגנית כמעט חתמה, היא העבירה לאישור סופי שלו, חזרה בתשובה שהוא לא מסכים, לאחר שהוא אמר לה בפירוש שמה שהיא תסגור אתנו מקובל עליו. משום מה הוא חזר אחורה . הוא החליט שאין לנו כוח להחזיר את ההלוואה הזו. אני באתי לשוחח אתו, למה בעצם. אני כבר 16 בבנק הזה, למה אתה כמנהל בנק חדש, דיברתי על לבו, אדם עם כיפה, למה אתה הולך להרוס משפחה, שעבדה עם הבנק 16 שנה ללא דופי, אתה עם כיפה, תפחד קצת מאלוהים. אפילו פרצתי בבכי. בסערת רגשות הייתי. כי ראיתי שהוא הולך להרוס לנו את החיים וזה היה משהו אישי, לא לקוח מול מנהל סניף. אני אפילו נרגשת עכשיו כי אני נזכרת בשיחה. ראינו מהלכים אישיים.

(עמוד 10 שורות 26-33).

עוד אישרה הנתבעת 1 בחקירתה ,כי הובהר לה בשיחה טלפונית כי לא יאושרו חריגות נוספות:

ת. הוא סיכם אתי ככה: מאחר וכל החוב שלי מצטבר סכום כך וכך. בימ"ש שואל אותי באיזה סכום מדובר, ואני לא זוכרת בדיוק. האשראי שלי עבר את 60,000 ₪. היה 50,000 ₪, הגיע אל 60,000 ₪, חריגה של איזה 10,000 ₪. הוא סיכם אתי ככה, כל סכום שיצא מהחשבון ואת תפקידי, ייכנס משכורת שלך ושל בעלך, אני אאשר את כל הוראות הקבע שיהיו. כל סכום שיהיה מעבר לזה, תצטרכי לבוא ולהפקיד את הכסף כדי שאני אאשר את ההוראה. וככה אני עשיתי. בימ"ש מבקש ממני להבהיר פעם נוספת את ההסדר. אני לא זוכרת סכומים ספציפיים. הוא אמר כל סכום שתכניסי לבנק, משכורת, בט"ל או מכל מקור אחר, אני אמשיך לאשר לך את כל הוראות הקבע שירדו מחשבונך. כך פעלתי. לגבי החוב והחריגות הוא אמר שהוא ימתין להסדר. זה מה שעשיתי, כל המשכורת שלי נכנסה לבנק ב-1 לחודש, הוא החזיר את כל ההוראות, בכלל לא עמד בהסכם. בימ"ש ממתי הוא התחיל להחזיר, ואני משיבה שאחרי הפגישה שהייתה בחודש פברואר. אם אני לא טועה. אפשר לראות את זה בתדפיס.

(עמוד 11 שורות 29-33).

19. בזיקה לאמור, לא למותר יהיה להפנות לסעיף 24 לבקשת הרשות להתגונן שם נכתב בהאי לישנה:

"לגבי יתרות אחרות, הוסכם בין סגנית המנהל, הגב' רבקה, לבין המבקשים, כי יתרות החוב בסך של כ-118,000 ₪ ייפרסו לתקופה ארוכה".

20. חרף האמור ועל אף שכידוע, חובת הפירוט של בקשת רשות להתגונן היא בבחינת הלכה פסוקה עליה חזרו בתי המשפט השכם והערב, הנתבעים מצדם לא סיפקו הסבר כלשהו לכך, שעל אף חריגתם מהמסגרות שאושרו להם, לא הסירו הם את מחדליהם, ואף הוציאו את משכורתם מהחשבון.

הנתבע 2 העיד בדבר נסיבות אי ההגעה להסדר בזו הלשון:

ש. למה לא הסדרת את החוב בפרק הזמן הזה?

ת. מה זה למה לא הסדרתי, כי את הכול במכה! הכול במכה? שום פנים ואופן, אי אפשר. גם מיליונר שתוריד לו את האשראי בבנק, מכל סיבה שהיא, הוא לא מיליונר.

(עמ' 8 שורות 10-12).

מתדפיסי חשבון העו"ש ומאסמכתאות נוספות עולות חריגות כאמור והנתבע 2 בעת חקירתו לא סיפק התייחסות עניינית ומבוססת לגופן של טענות התובע בכל הנוגע לחריגות אלה ולגובהן:

ש. אני מציג לך משהו שהיה חודש לאחר מכן, דצמבר. אני אומר לך שבדצמבר היה לך חריגה.

ת. בגלל שלקחו את כל ההלוואות והכניסו אותי לחריגה. אבל ב-22/11 אני הכנסתי לבנק 60,000₪ לערך שמתוכם הוצאתי 26,000 ₪.

ש. אתה יכול להראות לי את זה?

ת. את מה? אין לי את זה פה.

(עמ' 6 שורות 13-17)

ובהמשך,

ש. אני מפנה לת/2. גם כ"א שלך מסוג ישראכרט שהיה מסגרת של 38,000 ₪ עמד על 39,000₪ כלומר חריגה של 1,000 ₪, גם בויזה כ.א.ל. היה בחריגה, במקום 42,000 ₪ היה 44,000 ₪.

ת. מה יש לי להגיד, מאיפה אני זוכר, מאיפה אני יודע, מישהו עדכן אותי? מה אתה רוצה דבר מלפני שנה שנתיים?

ש. אני הופך את הדף.

ת. תהפוך, תהפוך את עצמך גם. תביא את הזבל הזה.

(עמ' 6 שורות 25-30)

21. בהתייחס לטענות הנתבעים הנוגעות לגובה החוב, אין זאת אלא שהנתבעים לא הציגו אסמכתאות כלשהן מטעמם לביסוס טענותיהם, לרבות חוות דעת חשבונאית ומכאן שיש לדחות טענה זו.

הנתבעים לא הציגו גרסה סדורה וברורה לעניין שיעור החוב; לעניין הריבית, כמו גם שלא הציגו גרסה מפורטת כדבעי בכל הנוגע לנגזרת הכספית של טענתן הנוגעת לשבירת תכנית החיסכון והעמדת ההלוואות לפירעון מידי.

אין בטענות הנתבעים כדי להוות גרסה מפורטת, חשבונאית ומבוססת בכל הנוגע ליתרת חובם ואין גם פירוט הנוגע לנזקים אשר לטענתם נגרמו להם כתוצאה מפעולות התובע.

22. המסמכים שהוגשו מטעם התובע מהווים רשומה מוסדית – על כל המשתמע מכך, ועל מנת לבסס טיעון בהתייחס לגובה החוב, היה על הנתבעים להתכבד ולהגיש חוות דעת מקצועית כאמור.

23. לא מצאתי, נכון לשלב זה, ביסוס לטענת הנתבעים לפיה יש לקשור בין קיזוז הפיקדונות להתנהלות מנהל הסניף, ואין זאת אלא כי אף לשיטתם של הנתבעים עצמם, הודע להם על ידי מי מטעם התובע שאין הסכמה להצעתם, כפי שאישרה גם הנתבעת 1 בחקירתה.

טענות הנתבעים הנוגעות למשא ומתן שהתנהל לשם הסדרת החוב אינן פוטרות את הנתבעים מהחובה לשלם את יתרת חובם לאחר שעל פניו, ועל פי המסמכים שהוגשו, לא עמדו הם בתנאי ניהול החשבון, חרגו מהמסגרות המאושרות ולא החזירו את ההלוואות במועד (והדברים אמורים הגם שלא נעלמה ממני טענתם בדבר הלוואה אשר מועד פירעונה הוא בחודש 12/17).

24. אין מחלוקת כי חתימה על הסכם לא יצאה אל הפועל וגם אם טעמיו של התובע או מי מטעמו אינם מקובלים על הנתבעים, אין בכך כדי להוות טענת הגנה ממשית מפני התובענה .

את טענתם אודות אופן ניהול החשבון וחוסר תום לב מצד התובע אשר גרמו להם נזקים כספיים, לא כימתו הנתבעים שעה שהיה עליהם להעלותה בצורה ברורה, מלאה ומפורטת.

25. גרסת הנתבעים ניתנה בהתעלם מהמסמכים שהגיש התובע, הן אלה הנוגעים ליתרות החוב והן אלה הנוגעים למכתבי ההתראה שנשלחו אליהם.

26. הנה כי כן, טענות הנתבעים מעלות קשיים – הן מבחינה ראייתית והן מבחינה משפטית - וההגנה שהציגו דחוקה היא עד מאוד.

27. על כל אלה, ולאור הקשיים עליהם עמדתי, מוצאת אני כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים, בנסיבות הענין, מצוי בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 המסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

ויובהר, הרשות להגן, גם בהתנייתה בהפקדה, ניתנת לנתבעים במקרה זה על מנת שלא לחסום דרכם מבירור טענותיהם ועל מנת שינתן להם יומם בבית המשפט, אולם גובה ההפקדה עליה אורה נקבע כשהנחת המוצא היא הגנתם הקלושה של הנתבעים, גם במידה הנדרשת לשלב דיוני זה.

ידוע וברור, כפי שציינתי לעיל, כי בשלב זה של ההליך, אין ביהמ"ש קובע ממצאים עובדתיים, ולא נשקלים שיקולי מהימנות, ואולם ההכרעה אמורה להיעשות לאור הגנה ראויה לכאורה.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן:

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. "

התוצאה:

28. ניתנת לנתבעים רשות להתגונן בפני התובענה, בכפוף להפקדת סך של 65,000 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת עד ליום 11/12/17.

בקביעת סכום ההפקדה הבאתי בחשבון את כלל טענות הצדדים לרבות את טענות הנתבעים באשר למצבם הכלכלי והרפואי, וכן לטענה הנוגעת להלוואה שמועד פירעונה טרם הגיע (ואין בכך משום קביעה מחייבת כלשהי באשר לעניין זה), תוך איזון עם זכויות התובע ובשים לב לסכום התובענה ולעיקולים שהוטלו.

29. עם הפקדת הסכום האמור, ככל שיופקד, תועבר התובענה לפסים של סדר דין רגיל והמזכירות תעביר את התיק לשם הקצאתו למותב השיפוטי שידון בו.

30. בהעדר הפקדה, יהא רשאי התובע להגיש בקשה למתן פסק דין על מלוא סכום התובענה.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו למשרדי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.