התביעה והמחלוקת

1. ענייננו בתביעה כספית, בסכום של 126,977 ₪, שהוגשה בגין ליקויי בנייה בביתם של התובעים. התביעה הוגשת נגד החברה הקבלנית שהיתה אחראית לביצוע עבודות הבנייה של הבית.
2. התובעים הינה בעלי הזכויות במגרש הידוע כגוש 18147, חלקה 174/11 בנהריה, עליו נבנה הבית נשוא התביעה. ביום 11.12.13 התקשרו התובעים עם הנתבעת ב"חוזה לבניית יחידת וילה במבנה דו משפחתי", בגדרו התחייבה הנתבעת לבנות את הוילה-בית (להלן: "הבית") על פי המפרט והתוכניות שצורפו להסכם והיוו חלק בלתי נפרד הימנו.
3. בתביעתם טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את ההסכם ובנתה את הבית בניגוד לתקנים ולהוראות שחייבו אותה ובניגוד למפרט שצורף להסכם. לטענתם, 'ליקויים' אלה מהווים אי התאמה כמשמעות המונח בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. עוד טענו התובעים, כי הנתבעת בנתה את הבית באופן רשלני ו/או בלתי מיומן ו/או לקוי וכי לא נקטה בכל האמצעים הדרושים לביצוע נאות ותקין של בניית הבית ומכאן שעליה לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם עקב כך.
4. לתמיכה בתביעתם, צירפו התובעים חוות דעת של מהנדס בניין, מר יוסף ליברמן, לביסוס הליקויים הנטענים ולהוכחת אי התאמה בין הבניה בפועל לתוכנית ההגשה (הגרמושקה), אי התאמה לפי חוק המכר (דירות) ולהוכחת עלות התיקונים. לפי חוה"ד, מדובר בליקויים שעלות תיקונים היא בסכום כולל של 66,977 ₪, לפני מע"מ. בנוסף, הוגשה מטעם התובעים חוות דעת של שמאי מקרקעין, מר אלי סידאוי, להוכחת הטענה כי לנכס נגרמה ירידת ערך, נוכח קיומם של ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. לפי חוה"ד הוערכה ירידת הערך של הבית בסכום של 60,000 ₪.
5. בתביעה נטען כי התנהלות הנתבעת גרמה לתובעים עוגמת נפש רבה, אי נוחות, טרחה מיוחדת והעדר יכולת ליהנות ולהפיק ניצול מרבי של הבית בשל הליקויים הבלתי נסבלים ובשל הצורך בפנייה לעו"ד ולמומחה להערכת הנזקים. התובעים טענו כי פנו לנתבעת בדרישה לתיקון הליקויים אך האחרונה התעלמה מדרישותיהם ותלונותיהם וסירבה לבצע את התיקונים הנדרשים.

התובעים לא 'כימתו' את עוגמת הנפש לה טענו בתביעה ולא נקבו בסכום הפיצוי הנדרש.

1. הנתבעת מנגד, ביקשה לדחות את כל טענותיהם של התובעים. היא טענה כי התובעים מסרו להם 3 תכניות; תכנית הגשה – שהוגשה לצורך קבלת היתר בניה, תכנית עבודה הכוללת את המידות המפורטות והפרטים הנחוצים לצורך ביצוע עבודות הבניה בשטח ותוכניות עיצוב שהן תוכניות העבודה בהן נעשו שינויים ע"י האדריכל ו/או מעצב הפנים ששכרו התובעים לתכנון הבית, זמן רב לפני חתימה על הסכם הבנייה בין הצדדים. עפ"י הנטען, הפרטים הנכללים בתוכניות אלה מהווים את "המילה האחרונה" של התובעים, מזמיני העבודה, ודרישתם הסופית והמחייבת מהנתבעת בדבר אופן ביצוע העבודות בפועל.
2. הנתבעת חלקה על חוות הדעת ההנדסית שהוגשה מטעם התובעים וטענה כי היא מבוססת על דרישות חוק המכר (דירות) שלא חל בנסיבות העניין ועל אי התאמות בבניה לפי תכנית ההגשה שעה שהבניה בוצעה לפי תכנית העיצוב. עפ"י הנטען, תכנית ההגשה צורפה להסכם שנחתם בין הצדדים טרם אישורה, אך ורק על מנת לתמחר את העבודות ולהגדיר את היקפן וכאשר הקבלן מקבל תוכנית עיצוב ע"י האדריכל מטעם המזמין, העבודות מבוצעות לפי תוכנית זו.
3. הנתבעים טענו עוד כי התובעים בחרו לשמש כמזמיני עבודה ולהפעיל מספר קבלנים בהיותם "המזמינים" בכדי לחסוך עלויות. הנתבעת לא הייתה הקבלן היחיד שעבד בבית והמזמין הכניס בעלי מקצוע נוספים לביצוע חלק מהעבודות שהנתבעת הייתה אמורה לבצע, ובהתאם לכך ניתנו זיכויים כספיים מהנתבעת בגין עבודות אלו.

עוד טענה הנתבעת כי כלל התיקונים עליהם הודע ע"י התובעים, תוקנו טרם מסירת הבית, בסמוך למסירה וחלקם לאחר קבלת מכתב ההתראה של ב"כ התובעים ביום 28.12.15.

מעבר לכך נטען כי, לא מן הנמנע כי תביעה זו מוגשת מתוך שיקולים ומניעים זרים לאחר שהוגשה נגד התובעים, ע"י בתו של מנהל הנתבעת, תביעה בגין הפרת חוזה שכירות.

1. עם קביעת התיק להוכחות, ולאחר שהנסיונות לקדם פשרה בין הצדדים לא צלחו, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע מס' 1 (להלן: "התובע"), אשר בעיקר הפנה לחוות הדעת שהוגשו מטעמו. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מפורט של מנהלה, בו התייחס לכל אחד מהליקויים בחוות הדעת. הנתבעת בחרה שלא להגיש חוות דעת נגדיות מטעמה וחקרה את השמאי על חוות דעתו.

דיון והכרעה

התכנית המחייבת

1. הצדדים חלוקים באשר לתכנית אשר על פיה אמורה היתה הנתבעת לבצע את הבניה; האם הגרמושקה או שמא תכניות העבודה (תוכנית אדריכל ותוכנית עיצוב). לשאלה זה השלכה ישירה על בחינת חלק מהליקויים הנטענים בחוות דעת המומחה.
2. הנתבעת טענה, כאמור, כי תכנית ההגשה (הגרמושקה) נועדה לצורכי קבלת היתר בניה בלבד בעוד שהתכניות שהנחו אותה בזמן ביצוע עבודות הבניה הן תכניות העיצוב ותכנית האדריכל. אלה עפ"י הנטען, תוכניות העבודה, הכוללת את המידות והפרטים הנחוצים לקבלן לביצוע הבניה ולפיהן זו התבצעה. אלה גם משקפות את דרישתם הסופית של התובעים והמחייבת מהנתבעת, בכל הנוגע לאופן ביצוע העבודה בפועל.
3. הנתבעת הפנתה למועד עריכתם של התוכניות השונות וביקשה להדגיש את העובדה כי על תוכנית ההגשה מוטבעת חותמת מחלקת התכנון של עיריית נהריה, מיום 11.9.13, בעוד שתוכנית מעצבת הפנים היא מיום 5.12.13 ותוכנית האדריכל היא מיום 20.1.14.
4. מנגד, התובעים טענו כי תכנית ההגשה היא זו אשר קובעת את אופן ביצוע עבודות הבניה והיא אף מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם בין הצדדים, וככל שהונחו בפני הנתבעת תכניות שונות וסותרות את תכנית ההגשה היה עליה להתריע על כך בפני התובעים בטרם תבצע את השינויים, במיוחד כאשר התכניות השונות מתכנית ההגשה אינן עומדות בתקני הבטיחות.
5. במחלוקת זה עדיפה בעיני עמדתה של הנתבעת.

דומה כי ההבדל בין תוכנית הגשה לתוכניות עבודה, ידוע לכל. תוכניות אלה שונות, בין היתר, ברמת הפירוט של הנתונים והמידות, כנגזרת מהשוני בתכלית של כל אחת מהתוכניות. תוכנית הגשה מוגשת לרשות התכנון, והיא כוללת תרשימים המראים את מיקומו של המגרש, את השטח ממבט על, כולל נקודות גובה, גבולות המגרש ופרטי הסביבה לידו. תכנון הבית מוצג תוך סימון כניסות, משטחים מרוצפים, שבילים, מדרגות, חניות, המפלסים השונים של הבית, שטחים עיקריים ושטחי שירות, וחזיתות מבנה. רמת הפירוט הנדרש של תכנון המבנה שונה אומנם מוועדה לשנייה, אם כי באופן כללי ניתן לומר כי התכנון בתוכנית ההגשה אינו תכנון היורד לרזולציות גבוהות.

תוכניות עבודה, לעומת זאת, הן תוכנית 'מוכנות' לביצוע הקבלן והן אמורות לכלול כל המידות והנתונים לביצוע הפריטים והרכיבים השונים במבנה. תוכניות אלה מפורטות יותר מתוכנית ההגשה ומטבעם של דברים, מאוחרות הן במרבית המקרים לתוכנית ההגשה.

1. גם במקרה כאן, תוכנית ההגשה קדמה בזמנים לתוכניות הביצוע. התובעים התקשרו עם האדריכל ביום 6.6.13 ועם המעצבת, ביום 25.6.13, וביקשו את שירותיהם ^[1]. תוכניות העבודה, אשר כללו את תוכניות העיצוב ותוכנית האדריכל הוכנו ונערכו במועד מאוחר יותר לתוכנית ההגשה ונעשו לבקשתם וביוזמתם של התובעים וברי כי הנתבעת היתה מחוייבת לפעול לפי תוכניות אלה.
2. הנתבעת העלתה טענה זו בפני התובעים עוד בטרם הגשת כתב הגנה מטעמה והמשיכה לטעון זאת לאורך כל ההליך. התובעים בחרו לטעון כי אינם מודעים לכך שיש תוכניות שונות, זאת אף לאחר שב"כ הנתבעת מסר להם עותקים מכל תוכניות העיצוב והתכנון. טענה זו של התובעים, אין לה מקום והיא אף טענה מיתממת, שכן ברי כי לא סתם פנו התובעים אל אדריכל ומעצבת ושכרו את שירותיהם ולא לחינם הוכנו תוכניות עבודה לאחר הגשת הגרמושקה. תוכניות אלה נחוצות הן לעבודה בפועל ובהעדר כל טענה משכנעת של התובעים בהקשר זה, אני מקבלת את טענתה של הנתבעת כי היה עליה לפעול לפי תוכניות העבודה.

תחולת חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973

1. מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לתחולתו של חוק המכר (דירות). התובעים טענו בתביעתם לתחולת החוק וחלק מ'הליקויים' הנטענים בחוות דעת המהנדס הם בגדר "אי התאמה" כמשמעות המונח בחוק המכר (דירות). מנגד, טוענת הנתבעת כי החוק לא חל משום שמדובר בבניית בית פרטי. היזמים הם בעלי הבית והם אלה שרכשו שירותי ספקים וקבלנים שונים.
2. דעתי כדעתה של הנתבעת.

בהתאם להוראות חוק המכר (דירות), תנאי הכרחי, להחלת החוק, הינו שהדירה נבנתה על מנת למכרה, היינו, למטרת מכירה, "מוכר" הוגדר כך :

"מוכר" - מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה.

בע"א 4050/15 יהודאין גוברין נ' לבנשטיין (28/12/2017) נקבע "חוק המכר דירות מסדיר את התנהלות השוק הפרטי בתחום מכר הדירות באמצעות קביעת הסדר קוגנטי, זאת מתוך הכרה בכשלי שוק אפשריים שמקורם בפערי המידע שבין מוכרי דירות לקונים. ההסדר שנקבע בחוק מחולק לשני מישורים מרכזיים: הראשון מתייחס לחובת גילוי המידע מצד המוכר, והשני נוגע לאחריות המוכר להתאמת הדירה ... סעיף 1 לחוק מגדיר מיהו מוכר כמי שמכר דירה אשר נבנתה על ידו על מנת למכרה. הסעיף מרחיב את ההגדרה גם לבנייה באמצעות אחר ולמוכר-משנה...כפי שמציין זמיר^[2], תכליתו המרכזית של החוק הינה להסדיר את אחריותן של חברות בניה שעיסוקן בשיווק דירות – כלפי קונים. ההגדרה הקבועה בסעיף 1 כוללת גם את מוכר-משנה אשר קנה דירה ממוכר כהגדרתו, על מנת למכרה – זאת על מנת למנוע תופעה של מכירת דירות על ידי חברות הבניה לאנשי קש, כדי לחמוק מתחולת החוק (זמיר, עמ' 166)".

1. בנסיבות כאן, התובעים - בעלי הזכויות במגרש - התקשרו עם הקבלן לביצוע עבודות הבנייה של הבית, מבלי שתהיה כוונה למי מהצדדים למכור אותו לאחר בנייתו. התובעים אשר בנו את הבית לשימושם האישי מתגוררים בו בפועל למן נבנה ואין הוראה בחוק המכר (דירות) אשר מכוחה ניתן להחיל את החוק על היחסים החוזיים בין הצדדים כאן. התובעים לא התמודדו עם טענותיה של הנתבעת בהקשר זה ולא הראו כל טעם מדוע, חרף לשונו של החוק, יש להחיל את הוראותיו, ומכאן אין לי אלא לדחות את טענותיהם בעניין.
2. בחוות דעתו, הקדיש המומחה מטעם התובעים את הפרק הראשון לעניין הפרות של הוראות חוק המכר (דירות) הנוגעות, בין היתר, למסירת מפרט בטופס שנקבע ע"י משרד הבינוי והשיכון, מסירת הוראות תחזוקה ושימוש ורישום פרטים שונים ברשימה שצריך למסור לרוכשים. הפרות אלה לא 'כומתו' בסכום פיצוי בחוות הדעת ולא נדרש פיצוי בגינן בכתב התביעה, ומכאן שאין בהקשר זה כל נפקות להכרעה בשאלת תחולתו של חוק המכר (דירות).
3. הנפקות לתחולת החוק נוגעת להוראת סעיף 4 לחוק המכר (דירות) אשר מכוחה סטייה "מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה" מהווה אי התאמה ולמעשה הפרה של התחייבות המוכר כלפי הקונה.

"תקן" או "תקן רשמי" עפ"י חוק המכר, כמשמעותם בחוק התקנים, תשי"ג- 1953; "תקנות הבניה" עפ"י ההגדרה, תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970.

המומחה מטעם התובעים, מבסס חלק נכבד מחוות דעתו על הפרה לתקנות התכנון והבניה, תוך שהוא טוען ל"אי התאמה". בפועל חוק המכר (דירות) לא חל ומכאן שלא ניתן לצאת מנקודת הנחה לפיה הפרה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "תקנות והתכנון והבניה") מהווה אי התאמה המזכה בפיצוי. עם זאת, ניתן להתבסס על תקנות התכנון והבניה מכוח הוראות הסכם ההתקשרות בין הצדדים, בגדרו התחייבה הנתבעת לבנות בהתאם להוראות הדין ^[3], כך שחרף טיעוני הנתבעת, הנכונות כשלעצמן, בדבר אי תחולת חוק המכר (דירות) על המקרה דנא, אין ממש רבותא לדבר ככל שטענות התובעים נשענות על הפרה להוראות תקנות התכנון והבניה. לעניין התקן, להבדיל מהתקנות, אתייחס בהמשך פסה"ד.

1. בטרם ייבחנו הליקויים הנטענים בחוות דעת התובעים, אציין כי אינני מקבלת את עמדת התובעים לפיה בהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, יש לאמץ את חוות דעת המומחים מטעמם כמות שהם. אי הגשת חוות דעת נגדיות אינו מביא באופן אוטומטי לקבלת חוות הדעת שהגישו התובעים; יש לבחון את חוות הדעת על רקע טענות הצדדים ומקום שמתברר שחוות הדעת אינה מבוססת, כולה או חלקה, אין מקום לקבלה.

הליקויים עפ"י חוות דעת המומחה

1. דלת כניסה לדירה- לפי סעיף 5.2.א לחוו"ד

בחוות דעת התובעים נטען:

• עפ"י תוכנית ההגשה, בכניסה לדירה יש להתקין דלת פלדה "רב זרועות" ברוחב של 140 ס"מ, אך בפועל הותקנה דלת ברוחב 130 ס"מ.
• הדלת שהותקנה אינה תקנית; בצד הדלת חסר בריח מוזז, הנע לתוך מזוזת הדלת. במקום בריח מוזז הותקן עוקץ קבוע, אשר אינו בהתאם לנדרש בתקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה, לפיו הבריחים יהיו ב- 4 כיוונים שונים.
• בחלק התחתון של הדלת נותר מרווח בין הריצוף לבין כנף הדלת.

לפי חוה"ד, נדרש פירוק וסילוק הדלת, הגדלת הפתח בבנייה, הספקה והתקנה של מלבן ודלת על פי דרישות התקנות, בעלות כוללת של 7,400 ₪.

מנגד טענו הנתבעים כי :

• המידה של 140 ס"מ בתוכנית ההגשה, הינה מידת פתח הבנייה ולא רוחב דלת.
• המזמין (התובעים) פנה באופן עצמאי אל היצרן לבחור דלת ובחר דלת תקנית, שונה מזו שהנתבעת תכננה להתקין, ואף שילם לספק תוספת מחיר על בחירתו הפרטית.

הנתבעת צירפה לתצהיר מטעמה ^[4] אישור מספק הדלתות, מיום 1.2.16, המעיד על תקינות הדלת.

• לעניין המרווח בין הכנף לריצוף, נטען כי התובעים בחרו דלת בה הכנף לא ניתנת לכיוון וזאת בשונה מזו שהוצעה להם ע"י הנתבעת. במקרה כזה ולפי סעיף 12.6.5 להסכם, כאשר המזמין פונה לספק במישרין לקבלת מוצר מסויים, יהיה מחויב לפנות לספק הרלוונטי לתיקון הפגם שבמוצר.
• בכל אופן, הנתבעת הציעה לתקן את הליקוי הנטען ולהתקין סף קפיצי בחלק התחתון החיצוני של הדלת בעלות של 200 ₪.

1. דלת כניסה ליחידה נפרדת- לפי סעיף 5.2.ב לחוו"ד

התובעים טענו כי דלת הפלדה אשר הותקנה בכניסה ליחידה הנפרדת בדירה, אינה תקנית שכן בצד הדלת חסר בריח מזוז שבמקומו הותקן עוקץ קבוע אשר אינו תואם את תקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה. מכאן נדרש פירוק וסילוק הדלת והתקנת דלת על פי דרישות התקנות. עלות מוערכת הינה בסכום של 6,400 ₪.

מנגד, הנתבעת הגישה אישור מהספק המעיד על תקינות הדלת.

1. אני דוחה את טענותיהם של התובעים בנוגע לשתי הדלתות, בכפוף לאמור להלן.

דלת כניסה – כפי שנטען ע"י הנתבעת, עיון בתוכנית ההגשה, עליה מסתמכים התובעים בהקשר זה מראה כי המידה של 140 ס"מ מתייחסת לרוחב הפתח ולא לרוחב הדלת ומכאן שמדובר במידה ברוטו ולא נטו. בתצהיר מנהל הנתבעת נטען כי הדלת עצמה נבחרה ע"י התובעים ובשונה מהדלת שהוצעה ע"י הנתבעת. בחקירתו הנגדית לא נשאל מנהל הנתבעת כל שאלה אודות טענתו זו ובסיכומי התובעים לא עלתה כל טענה ממנה ניתן להבין כי התובעים חולקים על טענת הנתבעת בדבר בחירת הדלת ע"י התובעים.

מכאן, איני רואה מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עלות החלפת הדלת. לעניין המרווח בין הריצוף לכנף הדלת, מאחר ותיקון 'ליקוי' זה לא 'כומת' בנפרד בחוות דעת המומחה מטעם התובעים ומאחר והעלות שננקבה ע"י הנתבעת עבור הסף שהוצע להתקינו בחלק התחתון החיצוני של הדלת, נראית סבירה, אני מחייבת את הנתבעת בסכום של 200 ₪, לצורך רכישת אותו סף והתקנתו.

דלת כניסה ודלת כניסה ליחידה נפרדת: תקנות התכנון והבניה - לפי תקנה 2.92 לתקנות, נדרשת נעילת דלת הכניסה בארבעה בריחים הננעלים בארבעה כיוונים. מומחה התובעים לא הבחין בין שתי הדלתות (דלת הכניסה ודלת יחידה נפרדת) וצירף תמונה אחת עבור שתי הדלתות ^[5]. גם הנתבעת צירפה אישור תקינות אחד עבור שתי הדלתות (נספח ז' לתצהיר הנתבעת).

1. לפי תקנה 2.92 לתקנות, נדרשת נעילת דלת הכניסה בארבעה בריחים הננעלים בארבעה כיוונים, אולם לצד הוראה זו קובעת התקנה: "נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקה, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור – תהיה על מי שטוען כך", כך שניתן לנקוט בדרך חלופית שוות ערך.

עיון בפסיקה מלמד כי בעניינה של תקנה זו ניתנו עשרות אם לא מאות פסקי דין. בחלק לא קטן מהם נשמעה הטענה לפיה הדלתות עם העוקץ הקבוע, מיוצרות מזה שנים רבות, ואף יש בהן יתרון לעומת הדלת עם מנגנון נעילה הכולל עוקץ לרצפה (בשל סתימת החור ברצפה עקב לכלוך ואבק).

אני מפנה בעניין התקנה לפסה"ד שניתן בת"א 6853/99 טל נ' א.י.י.ו מבנים (20.11.03), אשר צוטט לא אחת ע"י בתי משפט שונים ואשר נקבע בו בהקשר זה: "לשון סע' 2.92 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970 (להלן: תקנות התכנון והבניה), היא ברורה ולפיה יש להתקין בריחים בארבעה כיוונים: עם זאת, לשון הסעיף מאפשרת נעילה באמצעי אחר ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא שווה ערך תהיה על מי שטוען לכך. המומחה המוסכם מציין כי מכון התקנים העניק תו תקן לדלת. בכך עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה כי האמצעי האחר - שהוא התקנת מנעולים בשלושה כוונים ללא התקנת מנעול בכוון הרצפה - הוא שווה ערך מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו לאמצעים שפורטו בסע' 2.92, ואין מדובר בליקוי".

לעניין זה ראו גם פסק דינו של כב' השופט סוקול בת.א. (חי') 27349/99‏‏ סטארובין מרדכי נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (27.2.2005) בו נקבע:

"נעילת דלת כניסה ראשית לדירה - לפי הנדרש בסעיף 2.92 לתקנות התכנון והבניה, יהיו עוקצי נעילת הדלת הראשית בארבעה כיוונים שונים. במנעול דלת הכניסה הראשית חסר פין אנכי תחתון לנעילת הדלת אל רצפת הדירה, וסף הדלת חסר קדח לפין. המומחה המוסכם כותב בחוות דעתו כי אין מדובר בליקוי כיוון שבדלת הכניסה הותקן מוט נעילה צידי תחתון, השווה ערך לנעילה תחתונה ולפיכך מתקיימות הוראות תקנה 2.92 לתוספת השנייה. לטענת התובע בסיכומיו אין די בבריח צידי תחתון ויש למלא את לשון התקנות. בהתאם לקביעת המומחה בריח צידי תחתון הוא שווה ערך לבריח לכיוון הרצפה ואיני מוצא מקום לסטות מקביעתו המבוססת על מומחיות. לפיכך אני דוחה את דרישת התובע בפריט זה."

ראו גם פסק דינו של כב' השופט עמית בת.א. (חי') 889/98‏ ‏ אופק אריה וטוני נגד שיכון בע"מ (1.5.2005):

"המומחה בדק ומצא, כי הותקנה נעילה לדלת בחלק התחתון, כתחליף לנעילה לכיוון הרצפה, ודרך נעילה זו אף פרקטית מזו המוצעת בתקנות, כיוון שחור ברצפה נוטה להיסתם בלכלוך באופן המקשה על סגירתו. מסקנתו של המומחה הייתה, כי יש לראות בדלת הקיימת שוות ערך לדלת עם נעילה לכיוון הרצפה. כן ציין המומחה, כי בדגמים מהשנים האחרונות, כבר לא משתמשים בנעילה לכיוון הרצפה. אשר על כן, אני דוחה דרישת התובעים בפריט זה."

ראו לעניין גם פסק הדין בת.א. (חי') 8212-06-10 אריק רוזנטל נגד י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ (22.8.2016) ופסק הדין בת.א. (חי') 14760-05-13‏ ‏איציק איטח נגד א.ב. רימונים בע"מ (24.3.2015).

1. הנתבעת הגישה אישור מחברת "רב בריח" בדבר אישור דלת עם עוקץ קבוע בצד צירים, ע"י מכון התקנים, כאמצעי אחר שווה ערך בחוזק עמידות ואמינות.

מומחה התובעים לא נחקר על חוות דעתו ומנגד לא נתבקש זימונו של נציג מטעם חברת רב בריח בנוגע לאישור הדלת ע"י מכון התקנים ולא חלקו התובעים אודות נכונותו של האישור. בנסיבות אלה, לאור הפסיקה בענין, לאור לשון התקנה המאפשרת אמצעי אחר שווה ערך ולאור אישור הדלתות ע"י מכון התקנים, לא מצאתי הפרה להוראות התקנות ולא מצאתי הצדקה לפסיקת פיצויים בין רכיבים אלה.

1. חלון ממד לפי סעיף 5.2.ג לחוות הדעת

בחוות דעת המומחה נקבע כי בחלון הממ"ד יש פינות חדות העלולות לגרום נזק למשתמשים וזאת בניגוד לנדרש בת"י 1068 ועל כן נדרש להחליף את אגף החלון בעלות של 1,200 ₪. מנגד, הנתבעת הגישה אישור תקני ממכון התקנים הישראלי משנת 2014 לפיו, חלון הממ"ד שהורכב הוא בעל תו תקן לכל רכיבי הממ"ד כנדרש בחוק.

לאור אישור מכון התקנים שהוגש, לא שוכנעתי בקיומו של כל ליקוי בחלון. בכל מקרה וגם אם פינות החלון הן חדות, הדבר לא מצריך החלפת אגף החלון. על פני הדברים, ובלי מומחיות מיוחדת לדבר, אני סבורה כי ניתן ללטש ולשייף במקצת את הפינות החדות ובכך להסיר את הליקוי הנטען. מדובר בתיקון, במידה ונדרש, בעלות מזערית וזניחה (ראו למשל פסקי הדין בתא (חי') 27349/99‏ ‏ סטארובין מרדכי נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תאמ (חי') 19349-09-16‏ ‏אילן גולדמן נ' פנורמה הצפון חברה לבניה בע"מ, תא (חי') 676/00‏ ‏ שקולניק גרש וגלינה ואח' נ' א.ש. רהט הנדסה בע"מ, בהם נפסקו סכומים בין 50 -200 ₪ בגין ליטוש ושיוף פינות החלון).

בנסיבות, לאור אישור מכון התקנים שהוגש ולאור עלות התיקון הזניחה, ככל שהיה נדרש כזה, אני דוחה את דרישת התובעים בגין רכיב זה.

1. בית שימוש אורחים- סעיף 5.3.א. לחוות הדעת

לפי תכנית ההגשה, כך טען מומחה התובעים, בית שימוש אורחים הינו ברוחב 90 ס"מ ואורך 160 ס"מ אך בפועל האורך של בית השימוש הוא 138 ס"מ והרוחב הינו 85 ס"מ, כך שגם המרחק בין האסלה לבין הדלת (במצב פתוח) הוקטן בניגוד לתקנות. המומחה קבע בחוות דעתו כי מדידת רוחב החדר בוצעה בגובה של 1.20 מ' מעל פני הרצפה ובין הציפויים וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 2.04 לתקנות. בנוסף, קבע המומחה כי גובה התקרה ליד האסלה הינו כ 181 ס"מ, במקום 2.05 ומעלה, לפי התקנות. עקב כך, כך נכתב בחוות הדעת, דלת חדר השימוש נפתחת כלפי חוץ בניגוד לתוכנית ההגשה, על פיה הדלת נפתחת כלפי פנים.

מנגד הנתבעים טענו כי השינוי במידות נעשה לפי תכנית המעצבת והאדריכל וההקטנה נעשתה לפי התכניות שהוגשו על ידם. כן נטען כי המידות אליהן מפנה המומחה הן "נטו" לפני התקנת הקרמיקה בעוד שהמידות לפי התכנית האדריכל הן "ברוטו" ובכל מקרה, פער של 5 ס"מ נובע מציפוי הקיר בחיפוי ואינו נובע מאי התאמה בין העבודות לבין התכניות.

עיון בתוכנית ההגשה מלמד, כפי שטענו התובעים, כי חדר השירותים תוכנן במידות של 90/160 ס"מ. הנתבעת אשר עליה מוטל הנטל להוכיח כי המידות שונו בתוכניות מאוחרות יותר שנמסרו לה ע"י האדריכל/מעצבת, לא עמדה בנטל זה ועיון בכל התוכניות שצורפו לתצהיר הנתבעת לא מראה שינוי במידות אלה. בתוכניות לקומה הרלוונטית, ניתן לראות כי המידות נותרו כפי שהיו בתוכנית ההגשה ולא ברור על סמך מה מעלה הנתבעת את טענותיה בעניין.

הטיעון ביחס למדידה נטו או ברוטו והטיעון כי החיפוי לא נעשה ע"י הנתבעת אם כי ע"י קבלן אחר מטעם התובעים, יכולים אולי להיות רלוונטיים ביחס לרוחב של חדר השירותים, בשל הפער של 5 ס"מ בין תוכנית ההגשה לבין המצב בפועל, אם כי לא ביחס לאורך של החדר (פער בין 160 ס"מ ל- 138 ס"מ).

מכאן, אני קובעת כי הנתבעת אחראית לאי ההתאמה בין חדר השירותים שתוכנן לחדר השירותים שנבנה.

בחוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים, קבע המומחה כי מדובר בליקוי שאינו ניתן לתיקון, הגורם לירידת ערך הנכס ובחוות דעת השמאי נקבעה ירידת ערך בגין ליקוי זה בסכום של 5,000 ₪.

השמאי נחקר על חוות דעתו ועל אף שניתן לעורר תהיות ושאלות באשר לדרך בה העריך את שוויו של הנכס, אני סבורה כי הערכת ירידת הערך בהקשר זה הינה סבירה, ובהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, אני מוצאת לקבלה במלואה.

אני מחייבת אפוא את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסכום של 5,000 ₪, בגין רכיב זה.

1. כיור בבית שימוש אורחים

בחוות דעת המומחה נקבע כי לא הותקן כיור בבית שימוש אורחים כנדרש בתכניות ולכן הנתבעת נדרשת להחזיר לתובעים את העלות של 895 ₪ ששילמו עבור כיור וברז (כיור בעלות של 700 ₪ וברז במחיר של 195 ₪). מנגד הנתבעת טענה כי, לפי התוכניות השונות לא הייתה דרישה לכיור בתוך חדר השרותים, הדרישה היא לכיור מחוץ לחדר, ובכל מקרה התובעים קיבלו זיכוי מהנתבעת לאחר שעבודות התקנת ואספקת כיור בוצעו ע"י קבלנים אחרים מטעמם.

אכן מעיון בתוכניות השונות שצורפו עולה כי לא תוכנן כיור בחדר שירותי אורחים, אם כי מחוץ לחדר ועיון בנספח ב' לתצהיר הנתבעת מלמד כי התובעים קיבלו זיכוי בגין פריט זה. ^[6]

מכאן, טענות התובעים באשר לרכיב זה נדחות.

1. מזקף ראש וחדר רחצה הורים – סעיפים 5.3.ב 5.3.ג. לחוות הדעת

עפ"י חוות דעת התובעים, גובה מזקף ראש מעל מדרגה מספר 5 (בחלק השני של מהלך המדרגות הראשון) הינו 188 ס"מ בלבד וזאת בניגוד לתקנות התכנון ובניה שקובעות כי גובה מזקף ראש מעל המדרגות יהיה 2.10 מטרים לפחות. עפ"י הנטען, הליקוי אינו מאפשר שימוש בטוח במהלך המדרגות הפנימיות ומאלץ את דיירי הבית והאורחים להיות זהירים בעת השימוש במדרגות. מדובר בליקוי מסוכן, לא בטיחותי שאינו בר תיקון וגורם לירידה בערך הנכס. לפי חוות הדעת השמאי, הוערכה ירידת ערך הבית בגין ליקוי זה בסכום של 50,000 ₪.

בנוגע לחדר רחצה הורים (הממוקם מעל המדרגות) טענו התובעים כי האורך של החדר הוקטן בשיעור של 4.81%. ליקוי זה אינו ניתן לתיקון הואיל והגדלת אורך החדר מקטינה את גובה מזקף הראש במדרגות הפנימיות ולכן הליקוי מהווה גורם בירידת ערך הבית. בחוות דעת השמאי הוערכה ירידת הערך בגין 'ליקוי' זה בסכום של 5,000 ₪.

1. הנתבעת טענה מנגד כי התובעים, בהיותם המזמינים, דרשו הנמכת גובה 2 המפלסים הפנימיים, הביניים והעליון, ככל שניתן ובהתאם לדרישה זו בוטלו 5 מדרגות באופן שהביא להנמכה ב- 85 ס"מ ביחס לתכנית ההגשה, ובסופו של יום הותקנו 24 מדרגות במקום 29 שתוכננו בתוכנית ההגשה. עפ"י הנטען, הנמכה זו גררה השלכות גם על רוחב חדר רחצה הורים הממוקם מעל חלק ממהלך המדרגות (המידה הוקטנה ל 2 במקום 2.22).
2. לטענת מנהל הנתבעת, הליקוי של מזקף ראש הינו בר תיקון ו"בזמן אמת, הובהר לתובעים כי דרישותיהם שבוצעו בהתאם לתוכניות העבודה גרמו להקטנת הגובה, וכי ניתן (היה) להסדיר את עניין הגובה ע"י הקטנה נוספת במידות חדר רחצה הורים...ובכך לאיין את הליקוי והנזק הנטען ביחס למזקף הראש האמור" ^[7]. עפ"י הנטען, התובעים בחרו לא לקבל את ההצעה ואף חתמו על אישור ביצוע ספציפי שצורף לתצהיר המנהל וסומן כנספח "ט".

לעניין חדר הרחצה, הנתבעת טענה כי מדובר בהקטנה שנגזרת מהנמכת גובה מזקף הראש ולאור התוכנית האדריכלית שהוכנה ומכל מקום, מדובר בסטייה של 4.8% שעה שהסכם ההתקשרות בין הצדדים מתיר סטייה עד 5%.

1. בסיכומים, נטען ע"י התובעים כי אומנם הם הסכימו לשינויים במסגרת תכניות העיצוב אולם, השינויים שהסכימו להם, הם אך ורק מבחינה עיצובית, ואילו הנתבעת הייתה מתריעה בפניהם כי שינויים אלו עלולים לגרום לאי עמידה בתקנים ו/או למפגעים בטיחותיים בשימוש היומיומי במתקני הבית, בוודאי שלא היו מסכימים לשינויים אלו. הם טענו כי סמכו על הנתבעת כבעלת מומחיות שתזהה את המפגעים, ככל שקיימים כאלה בתכניות השונות, ותתריע בפניהם.
2. רכיב זה משקף למעשה את עיקר התביעה, הן בהיבט המהותי והן בהיבט הכספי, כאשר הנתבעת טוענת, כאמור, כי השינוי שבוצע במהלך המדרגות נעשה בהתאם לתכנית העיצוב ובשונה מתכנית ההגשה.

הנתבעת טענה כי התובעים בעצת המעצבת, ביקשו הנמכת גובה שני המפסלים ככל הניתן, ובהתאם לכך, בוטלו 5 מדרגות באופן שגרר הנמכה של 85 ס"מ ביחס לתכנית ההגשה. לציין כי במהלך חקירתו אישר התובע כי מספר המדרגות שונה ומעדותו ניתן להבין כי השינוי נעשה בהסכמתו.

1. על סמך הודאתו של התובע בדבר השינוי במספר המדרגות ולאחר עיון בשתי התוכניות, תוכנית ההגשה ותוכנית האדירכל, ניתן לקבוע כי השינוי במספר המדרגות נעשה בהסכמתם של התובעים ואולי אף לבקשתם, אולם עובדה זה אינה מלמדת בהכרח על הנמכת גובה המפלסים וודאי שאינה מלמדת על הסכמתם של התובעים, או על היותם מודעים, להנמכת התקרה מעל המדרגות או להקטנת גובה מזקף ראש.
2. מתוכנית ההגשה לא ניתן ללמוד, כך למיטב הבנתי ובדיקתי, על גובה התקרה בחלל הרלוונטי ולא ניתן ללמוד על גובה מזקף ראש, כך שאין בפני בסיס עובדתי המלמד כי נעשה שינוי, בתוכניות העבודה ולהבדיל מתוכנית ההגשה, בגובה המפלס הרלוונטי. עם זאת, עיון בתוכנית האדריכל, מלמד כי גובה מזקף הראש מעל המדרגה הרלוונטית נופל מהגובה הנדרש בתקנות, ואסביר.

תחילה יודגש כי המדרגה הרלוונטית, בה גובה מזקף הראש הוא 188 ס"מ עפ"י מדידה שעשה מומחה התובעים (ולא נטען אחרת ע"י הנתבעת), הינה המדרגה המסומנת בתוכנית כמדרגה מספר 11.

מתוכניות האדריכל, ובאופן פרטני תוכנית "חתך 1-1 * חתך 2-2"^[8], ניתן לקבל את כל הפרטים הרלוונטיים לגבי מהלך המדרגות נשוא ענייננו. הצדדים מופנים לחתך 2-2 באותה תוכנית. מתוכנית זו עולה כי :

המדרגה מספר 6 שהינה למעשה, המדרגה הראשונה בחלק השני של מהלך המדרגות הראשון, היא במפלס 1.05+(כך לפי הרשום בתוכנית החתך).

המדרגה מס' 18, שהינה המדרגה האחרונה באותו מהלך מדרגות, הינה במפלס 3.15+.

פער הגבהים בין שתי המדרגות הוא 2.1 מטר (3.15- 1.05).

בחלק השני של מהלך המדרגות הראשון, 12 מדרגות – מהמדרגה מספר 6 למדרגת מספר 18. יוצא כי גובה כל אחת מהמדרגות הוא 17.5 ס"מ (2.1 מטר /12 מדרגות), ומכאן שמדרגה מספר 11 נמצאת במפלס 1.925 מטר (1.05 + (17.5 * 5).

גובה התקרה באותו חלל, כפי שזה מתועד בתוכנית החתך, הוא 385 ס"מ.^[9] משמעות הדברים היא כי גובה מזקף ראש במדרגה מספר 11 הוא 192.5 ס"מ (385 ס"מ– 192.5 ס"מ).

1. המסקנה העולה מהאמור היא כי גובה מזקף ראש עפ"י התוכניות האדריכליות שהתובעים עצמם הזמינו ומסרו לנתבעת נופל מהתקנות. התובעים טענו אומנם למזקף של 188 ס"מ, אם כי אין לדעת אם הפער בין החישובים לעיל לבין גובה המזקף עפ"י התובעים, נובע מחוסר דיוק במדידה של מומחה התובעים, חישוב לא מדוייק של ביהמ"ש לגובה מזקף ראש, חוסר אחידות בגובה המדרגות או מפערים הנובעים מחיפוי המדרגות. בכל מקרה, גם בתוכניות העבודה, גובה המזקף אינו תקני.
2. בנסיבות אלה, בהן פעלה הנתבעת עפ"י תוכנית אדריכלית שסופקה ע"י התובעים עצמם, אני סבורה כי אין מקום להטיל על הנתבעת אחריות כלפי התובעים, ככל שזו מבוססת על ההסכם ביניהם ועל העילה החוזית. לשיטתי, אין לחייב את הנתבעת בעילה של הפרת התחייבותה כלפי התובעים, למלא אחר הוראות הדין, שעה שהתובעים עצמם סיפקו לה תוכניות מנוגדות לדין. כאמור, מדובר בבנייה פרטית עליה לא חל חוק מכר (דירות) ודומה כי מזמיני הבניה רשאים היו לסטות מהוראות התקנות, בחלל הפנימי של ביתם, כל עוד הדבר לא מנוגד להיתר הבנייה. אציין בהקשר זה כי התובעים לא העלו כל טענה בנוגע לקבלת טופס 4, ואין לי אלא להניח כי זה התקבל בפועל.
3. עם זאת, שוכנעתי בנסיבותיו של המקרה, כי יש להטיל על הנתבעת אחריות נזיקית, מכוח עוולת הרשלנות, לה טענו התובעים מפורשות בכתב התביעה.

הצדדים לא הרחיבו, כל אחד מסיבותיו שלו, בטיעוניהם בשאלת האחריות הנזיקית; התובעים טענו בכתב התביעה לרשלנות של הקבלן ולא הרחיבו בתצהיר שהגיש התובע בעניין. מנגד, מנהל הנתבעת הסתפק בטיעון כללי לפיו הסביר לתובעים את משמעות השינוי במספר המדרגות בכל הנוגע למזקף ראש, התובעים הסכימו לשינוי וחתמו על אישור ביצוע ספיציפי – נספח ט' לתצהיר הנתבעת. מדובר במסמך שהוא למעשה תוכנית, בה ניתן לראות בעיקר את המדרגות ממספר 11 ועד 18 ואת חדר הרחצה הורים (אליו אתייחס בהמשך).

התובע בחקירתו הנגדית, למרות שנשאל מפורשות אם הוא חולק על המסמכים שצורפו לתצהיר הנתבעת, לא העלה כל טענה אודות החתימה על התוכנית, נספח ט' ומכאן שלא יכולה להיות מחלוקת שראה את התוכנית המצורפת וחתם עליה. עם זאת, לא ניתן לקבוע על סמך חתימה זו כי התובע הסכים לגובה מזקף ראש. בתוכנית לא רשומים נתונים אודות מזקף ראש ואין לצפות או לדרוש מהתובעים, שהינם הדיוטות בתחום, כי יעשו חישובים בעצמם כדי להגיע לגובה מזקף ראש. אף אם הם היו מעוניינים בכך, הרי שתוכנית זו להבדיל למשל מחתך המדרגות "2-2" אין בה כל הנתונים הרלוונטיים לחישוב מזקף ראשו, ואיני סבורה כי יש להטיל עליהם את החובה, שעה ששכרו בעלי מקצוע לשם כך, להיכנס לנבכי החתכים השונים כדי להגיע לנתון של מזקף ראש. בכל הכבוד, זוהי מלאכתם של בעלי המקצוע בעניין !

1. מנהל הנתבעת בחר ליתן בתצהירו גרסה כללית בדבר ההסברים שנתן לתובעים בהקשר זה, ולטעמי לא בכדי. למרות שהוא לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית, מטענתו של מנהל הנתבעת, כפי שזו צוטטה לעיל (ראו סעיף 34 לפסה"ד) ומאישור הביצוע הספיציפי, נספח ט', ניתן ללמוד לטעמי על כך שניתנה הסכמת התובעים, בזמן אמת, על הקטנת המידות של חדר רחצה, אם כי לא על גובה מזקף ראש.

העדר נתונים אודות מזקף ראש בתוכנית, נספח ט', העדר רישום המפלסים (הגבהים שלהם), העובדה כי רק חלק מהמדרגות נראה בתוכנית מחד ומנגד רישום כל המידות הרלוונטיות לחדר רחצה הורים והיותם של אלה שונים מתוכניות קודמות, מביא אותי למסקנה כי חתימת התובעים על תוכנית זו, באה לשקף את הסכמתם להקטנת חדר רחצה הורים, ולא מעבר לכך.

בעיני אין זה סביר כי התובעים ידעו והסכימו למזקף ראש של 1.88 ס"מ, שכן להבדיל מהקטנת חדר רחצה, 'ליקוי' או צורך שאיתו אפשר להתמודד, גובה מזקף ראש גבולי יכול להוות מפגע בטיחותי אמיתי. העובדה כי התובע ואשתו הם בגובה הנופל מ 1.70 ס"מ, עפ"י עדות התובע, אינה מעלה או מורידה, שכן אין לדעת מה יהיה גובה ילדיהם בעתיד ובוודאי שהדבר רלוונטי ביחס לכל מי שיבקרם ויבקש לעלות למפלס השני. מזקף ראש של 1.88 ס"מ הינו גבולי ובעייתי ואם התובעים היו מסכימים לו, זה היה אך טבעי כי מנהל הנתבעת ידאג להחתימם על כך, כפי שדאג לעשות בעניין חדר הרחצה, ומכאן איני נותנת אימון בגרסתו של מנהל הנתבעת לפיה הסביר לתובעים "בזמן אמת" על גובה מזקף ראש והם הסכימו לדבר.

1. בנסיבות, ומאחר והתובעים שכרו את שירותיה של חברה קבלנית מנוסה ומיומנת (הנתבעת), אשר התחייבה לבנות לפי הדין ולאחר שמנהל הנתבעת הצהיר באופן מפורש כי היה מודע לגובה מזקף ראש "בזמן אמת", אני סבורה כי היה על הנתבעת להסביר לתובעים באופן מפורש את ההשלכות של ביצוע הבנייה לפי תוכנית האדריכל, ליתן בידיהם כל המידע אודות גובה מזקף ראש ולהזהירם מגובה זה. משלא עשה כן, הוא הפר את חובתו כלפיהם.

נוכח מערכת היחסית בין התובעים, מזמיני העבודה, לקבלן, שהוא איש המקצוע בעניין (בנוסף כמובן לעורכי התוכניות), אין צורך להרחיב בדבר קיומה של חובת זהירות מושגת וקונקרטית כלפי התובעים. בנייה בניגוד להוראות התקנות בהקשר של מזקף ראש מעל מדרגות בהן נעשה שימוש יומיומי, והסיכון הבטיחותי שנוצר עקב כך, מהווה לטעמי הפרה של חובת הזהירות כלפי התובעים.

העובדה כי העבודות בוצעו לפי תכנית שהכין האדריכל, אין בה כדי לפטור את הקבלן, אשר התחייב לבצע את העבודות במקצועיות, ברמה נאותה ובהתאם לדין, מהאחריות כלפי התובעים, שהינם כאמור הדיוטות בתחום.

שני הצדדים בחרו שלא להזמין את האדריכל למתן עדות, ואין למעשה לפני גרסה מטעמו, ואולם גם אם האדריכל התרשל כלפי התובעים – ואיני קובעת מסמרות בעניין - הרי שאין בדבר כדי להסיר את האחריות המוטלת בכגון דא על הקבלן להסביר לתובעים את ההשלכות של ביצוע העבודה, בכל הנוגע למזקף ראש, לפי תוכנית האדריכל.

1. משהגעתי כאן אדגיש כי בדיון זה סביב עוולת הרשלנות לא הרחבתי בדבר השאלה המקדמית, אם היה על הנתבעת כקבלן מבצע להבדיל למשל ממתכנן, טרם בניית המדרגות, לדעת את גובה מזקף ראש או להסיק נתונים אלה מהתוכניות. כשלעצמי, אני נוטה לחשוב כי התשובה על כך היא בחיוב, ואולם, שאלה זו התייתרה בענייננו לאור טענת מנהל הנתבעת כי היה מודע לבעייה בזמן אמת. אין צורך למעשה לבחון אם היה עליו לדעת מהתוכניות שקיבל את גובה מזקף ראש; עפ"י עדותו שלו, הוא כן ידע. מכאן ומשלא שוכנעתי כי הדבר הוסבר לתובעים או כי הם הבינו והסכימו לכך, אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובעים ויש לחייבה בגין הנזקים שנגרמו להם עקב בעייתיות זו במזקף ראש.
2. בשונה מכך, אני קובעת כי מידותיו של חדר רחצה הורים, הוסברו לתובעים ובחתימתם על אישור הביצוע, הם הסכימו לשינוי שנעשה בעניין ומכאן אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין רכיב זה.

בכל מקרה יצויין כי הסטיה במידות הינו בשיעור הנופל מ 5%, אשר לפי ההסכם הסכימו לה הצדדים ^[10]

1. נזק (מזקף ראש) – התובעים טענו כי את הליקוי הנוגע למזקף ראש לא ניתן לתקן ומכאן שנגרמה ירידת ערך לבית, בסכום שהוערך בחוות דעת השמאי ב - 50,000 ₪. מנגד, טען מנהל הנתבעת כי הליקוי הוא בר תיקון. לטענתו, ניתן לפרק את חיפוי שיש המדרגות שהותקן ב – 12 מדרגות, ממדרגה מספר 7 ועד מדרגה מספר 18, ולהסיט את חיפוי השיש אופקית בכ- 5 ס"מ, לכיון מזרח.

בחקירתו בביהמ"ש הסביר מנהל הנתבעת את הפתרון המוצע והרחיב בענייננו, לאחר שנשאל גם ע"י ביהמ"ש אודות הצעתו. מנהל הנתבעת העריך את עלותו של התיקון המוצע בסכום של 5,000 ₪.

1. לטעמי, הפתרון שהוצע ע"י מנהל הנתבעת הינו פתרון ריאלי שראוי כי יישקל בכובד ראש ע"י התובעים, שכן נראה כי יש בו כדי לתקן את הליקוי ולהביא לשינוי בגובה מזקף ראש, ואולם איני סבורה כי יש בהסבריו של מנהל הנתבעת, שהינו בעל דין בתיק, כדי לייתר את הצורך בהגשת חוות דעת של מומחה בעניין ולייתר הגשת תוכנית מפורטת של המדרגות. ביהמ"ש אינו יכול לאמץ את הצעתו של מנהל הנתבעת, מבלי שתינתן התייחסות של איש מקצוע בנוגע לאפשרות ביצוע הפתרון המוצע ומידת השפעתו על אלמנטים אחרים, לרבות אלמנטים קונסטרוקציוניים.

חשוב מכך, גם אם ניתן היה לאמץ את הפתרון המוצע ברמה של הביצוע, איני מקבלת את הערכת מנהל הנתבעת הנוגעת לעלות תיקון זה. אין זה סביר כי פירוק 12 מדרגות שיש, סיתות המדרגות וחיפויין מחדש, יהיה כרוך בהוצאה כספית של 5,000 ₪ בלבד. סכום זה אינו משקף את העבודה הכרוכה בדבר ואת עלות רכישת שיש חדש (בין אם לכל המדרגות באותו חלק של מהלך המדרגות, ובין אם לחלקן) ואינו מביא בחשבון הוצאות נלוות הכרוכות בתיקון, ובין היתר, תיקוני צבע בקיר הצמוד, עקב פירוק הפאנלים של המדרגות.

בהעדר חוו"ד לעניין תיקון הליקוי, ובהעדר הערכה ריאלית לעלותו, אני דוחה את הטענה כי ניתן לתקן את הליקוי בסכום של 5,000 ₪.

1. אשר לירידת הערך שהוערכה ע"י המומחה – לאחר עיון בחוות דעתו של המומחה והתרשמותי מתשובותיו בחקירתו הנגדית, שוכנעתי כי ירידת הערך בגין ליקוי זה הוערכה באופן מופרז ועל הצד הגבוה ומתוך הנחה, שלטעמי אינה מבוססת דיה, כי מדובר בליקוי שאינו בר תיקון. אומנם, ביהמ"ש אינו יכול לאשר פוזיטיבית, על סמך עדותו של מנהל הנתבעת, את הדרך שהוצעה לתיקון הליקוי, ואולם סביר להניח כי ניתן לתקן את הליקוי ע"י פירוק החיפוי ותיקון מבנה המדרגות. הדבר מצריך אומנם תכנון מפורט הלוקח בחשבון את כל המגבלות וההשלכות הסביבתיות, אם כי לא הונחה דעתי כי מדובר בליקוי שאינו בר תיקון.
2. בנסיבות, לאור התרשמותי מהערכתו המופרזת של מומחה התובעים לעניין ירידת ערך הבית עקב הליקוי של מזקף ראש, מאחר ולא שוכנעתי כי מדובר בליקוי שאינו בר תיקון ובהעדר חוות דעת אודות עלות התיקון המוצע, אני מעריכה את הנזק ברכיב זה, בסכום של 30,000 ₪.

מודעת אני לכך כי מדובר בהערכה שאינה מבוססת על חוות דעת מקצועית, ואולם בקובעי סכום זה לקחתי בחשבון מחד את ירידת הערך הנטענת ע"י מומחה התובעים, בהפחתה הבאה לשקף ירידת ערך מתונה וריאלית יותר, ומנגד הערכה כללית המבוססת על הגיון ונסיון החיים, של פירוק המדרגות בחלק הרלוונטי, תיקון המבנה שלהן וחיפויין מחדש.

לסיכום – אני פוסקת לתובעים בגין רכיב זה פיצוי בשל 30,000 ₪.

1. ריצוף בחצר- לפי סעיף 5.4.א.

לפי חוות דעת מומחה התובעים, הריצוף בחצר משופע בסדקים; מדובר בריצוף שהותקן מבטון מוטבע "דמוי פרקט". הליקוי נובע, לשיטת המומחה, מביצוע לקוי המתבטא במחסור בתשתית ו/או הידוק לא מספיק של התשתית והמצעים. בחוות הדעת נקבע בנוסף לכך כי הצבע של הבטון, דמוי הפרקט, דהה עם הזמן. עוד נקבע כי ברצפת החצר הותקנה מדרגה בודדת בגובה של 17 ס"מ, בניגוד להוראות התקן הישראלי לפיהן: מספר המדרגות במהלך לא יפחת מ- 3, הפרשי גבהים בין משטחי רצפה נגישים סמוכים יתאימו לנדרש בטבלה המפורטת בתקן והפרשי גבהים יטופלו ע"י כבש.

לתיקון הליקוי נדרש להרוס את המשטח הקיים מבטון, להדק את התשתית והמצעים ולצקת רצפת בטון עם כבש ללא מדרגה; עלות תיקון הפגמים בחצר לפי חוות הדעת עומדת על סך של 19,000 ₪ והיא כוללת החלקה והטבעה עם ערבוב בצבע לבטון, מריחת שכבת סילר ופינוי פסולת.

1. מנגד, הנתבעת טענה כי מדובר בליקויים אסתטיים הנראים לעין ושאין להם זכר בפרטיכלי הבדיקה למסירת הדירה ^[11] ולכן, התובעים מושתקים מלהעלות טענות הנוגעות לפגם זה ולדרוש פיצוי או תיקון. בנוסף, הנתבעת טענה כי הנזק הנטען נגרם ע"י קבלן התקנת מערכת השואב המרכזי של התובעים ובניגוד להנחיותיה. לעניין הצבע נטען כי בגמר היציקה נמרח סילר ועל התובעים לחדש מריחת סילר בכל תקופת זמן במסגרת תחזוקה שוטפת לשיפור המראה.

בחקירתו הנגדית טען מנהל הנתבעת כי הוראות התקן אליהן הפנה מומחה התובעים לעניין המדרגה, לא חלות על בנייה פרטית. בעניין הריצוף הוא טען בעדותו: "מזמין העבודה לא שאל אותנו. הביא בעלי מקצוע כרצונו. בחלק מהמקרים תוך תיאום איתנו. בחלק אחר בלי תיאום. דוגמא לחוסר תיאום ניתן לראות בתצהיר שלי עניין של התייחסות עבודות בחצר...סדקים קוסמטיים במשטח הבומנייט שזה משטח בטון יצוק שהתחייבנו לעשות עפ"י המפרט...מפנה לעמוד 7 למפרט...הסדקים שנגרמו במשטח הבומנייט נגרמו עקב קבלן של שואב אבק שרצה בדקה התשעים להתקין שואב אבק מרכזי, שם צנרת בגובה פני הבטון, צנרת של שני צול בגובה פני הבטון והסדקים הולכים לכל אורך הצנרת הזאת. אנחנו התרענו בזמן אמת שהוא צריך לקבור את הצנרת עמוק בתחתית היציקה מתחת לברזל. הוא לא עשה זאת ומשכך נוצרו הסדקים. אילו היו לוקחים מדגמים של קידוח גלילה. במקרים כאלה שיש ספקות ממה נובעת הבעיה, לוקחים קידוחי גלילה שהם מאפיינים את צפיפות החומר, חוזק החומר. במקרה זה לא בוצע העניין הזה תוך העלאת סברות כאלה ואחרות של המומחה שלא הוכחו" (עמ' 13, שו' 28 ואילך).

1. תחילה למדרגה שנטען כי הוקמה בחצר בניגוד לתקן. התובעים לא הצביעו על מקור החובה של הנתבעת לבנות בהתאם להוראות התקן. כאמור, חוק המכר (דירות) הקובע כי סטייה מהוראות התקן הישראל היא בגדר אי התאמה, לא חל. בהסכם בין הצדדים ^[12] התחייבה הנתבעת כי החומרים שישמשו אותה לשם ביצוע העבודות יהיו מאיכות טובה ויעמדו בדרישות התקן, אם כי לא התחייבה כי הבנייה תהיה לפי הוראות התקן. הנתבעת התחייבה בהסכם לבנות בהתאם להוראות הדין ואין משמעות הדבר כי התחייבה לבנות לפי הוראות התקנים השונים.

תקן ישראלי הינו מיפרט או אוסף של כללים והגדרות טכניות המתארים את תכונותיו של מוצר מסוים ואת תהליך ייצורו והפעלתו. חוק התקנים, מגדיר שני סוגי תקנים: תקן ישראלי ותקן ישראלי רשמי. ההבחנה בין שני סוגי התקנים הינה מהותית (בג"ץ 7023/93 איגוד יצרני מוצרי עץ נ' שר המסחר והתעשייה), שכן התקן הישראלי נעדר תוקף מחייב. כל תכליתו להעיד על איכות המוצר. התקן הישראלי הרשמי, לעומת זאת, הינו בעל מעמד נורמטיבי מחייב (בגץ 7961/03 טל-רון תעשיות 1979 בע"מ נ' שר המסחר, התעשייה והתעסוקה).

הואיל והמומחה התבסס על התקן הישראלי ומאחר והתובעים לא ביססו את מקור החובה של הנתבעת לבניה לפי התקן, אני דוחה את טענתם בכל הנוגע למדרגה בחצר.

1. גם בנוגע לסדקים בריצוף הבטון, לא מצאתי לקבל את טענותיהם. מנהל הנתבעת העלה בתצהירו גרסה והסבר באשר לסדקים שנוצרו. התובעים לא ביקשו להציג כל עמדה בענין זה, לא ניסו להתמודד עם גרסת הנתבעת ו/או להכחישה, לא בפתח חקירת התובע ולא בחקירתו הנגדית.

מומחה התובעים ביקש ללמוד מהסדקים על ביצוי לקוי והצביע על כמה סיבות אפשריות לכך : מחסור בתשתית ו/או הידוק לא מספיק של התשתית והמצעים, אם כי לא נעשתה בדיקה בפועל (וניתן לעשות בדיקה כזו) כדי לאשר או לשלול שתי השערות אלה. מרגע שמנהל הנתבעת הציג חלופה נוספת, הגיונית ורלוונטית, היכולה לגרום לסדקים, ומאחר והתובעים בחרו שלא להתמודד עם טענתו העובדתית המפורטת בהקשר זה, אני סבורה כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם בכגון דא ולא הוכיחו כי דווקא ביצוע לקוי של הנתבעת, ולא עבודתו של קבלן אחר במקום, היא זו אשר גרמה לסדקים בריצוף.

מכאן אני דוחה את טענותיהם של התובעים ברכיב זה.

1. בית שימוש אורחים – מעבר בין רצפה רטובה ללא רטובה - סעיף 5.4.ב

מומחה התובעים הפנה בהקשר זה להוראות התקן הישראל (תקן 1555, חלק 3) לפיו מעבר בין רצפה רטובה ללא רטובה יהיה מדורג וטען כי בפועל לא בוצעה בסף הנמכת רצפה בבית שימוש אורחים. עפ"י חוות הדעת, יש לפרק את הריצוף ולהתקינו מחדש בהתאם לתקן, בעלות של 2,500 ₪.

מנגד, טענה הנתבעת כי מדובר בבית שימוש שעפ"י תוכניות העבודה לא הותקן בו כיור רחצה, אם כי רק אסלה, ומכאן שאין בו חלל "רטוב". כן נטען כי חדר בית השימוש רוצף בריצוף זהה לסלון והשטח הצמוד לו באריחים יקרים שרכש המזמין מכספו. הדירוג היה גורם לפחת גדול של הריצוף ולפגם אסטטי ומכאן דרש המזמין ביצוע העבודה כפי שבוצעה בפועל. לראיה לכך, כך נטען, בכל החדרים הרטובים האחרים בבית בוצע דרוג כנדרש.

1. לאחר שקבעתי כי הנתבעת לא היתה מחוייבת לבצע את העבודות לפי התקן הישראלי, אין צורך להרחיב בעניין, וניתן לדחות את טענת התובעים על בסיס נימוק זה בלבד.
2. למעלה מן הנדרש אומר כי גם לגופה של הטענה וגם אם הנתבעת היתה מחוייבת לפעול לפי הוראות התקן, אני סבורה כי לא נפל כל ליקוי בעניין.

בתקן 1555.3 נקבע כי באזורים הרטובים של הבית, יש לתכנן מעבר מדורג בין השטח הרטוב ליבש. לא מצאתי הגדרה בתקן ל"חדר רטוב", אם כי מקובל להתייחס לחדר שירותים כחדר רטוב, זאת יש להניח, נוכח העובדה כי לרוב נמצא בו גם כיור רחצה. משהותקן הכיור מחוץ לחדר השימוש, לבקשתם של התובעים, דומה כי אין עוד צורך בדירוג לפי התקן. כך או כך, גרסתו המפורטת וההגיונית של מנהל הנתבעת, בדבר רצון התובעים שלא לבצע את הסף, בשל טעמי חסכון ואסתטיקה, לא נסתרה והיא מקובלת עלי לחלוטין. התובעים לא ביקשו להתייחס לטענה, לא הציגו גרסה נגדית ומנהל הנתבעת כלל לא נחקר על גרסתו בענין.

מכאן ומכל אחד מהנימוקים לעיל, אני דוחה את התביעה ברכיב זה.

1. חומה בחצר- סעיף 5.4.4

החומה בגבול הקדמי של המגרש מחופה באריחי קרמיקה במידות של 30/60 ס"מ. מדובר בחומה המחופה משני צדדיה, באורך של 12.5 מ', גובה של 1.2 מ' בעובי של 25 ס"מ.

עפ"י חוות דעת המומחה מטעם התובעים, נמצאו הרבה חללים מתחת לאריחים ונמצא אריחים שבורים ומתפרקים וישנם חיתוכים לא ישרים באריחים. לחוה"ד צורפו תמונות המשקפות ליקוי זה. לפי המומחה, נדרש לפרק את החיפוי ולחפות את החומה מחדש בעלות של 10,700 ₪.

הנתבעת טענה בתצהיר מנהלה, בהקשר זה, "הלקוי תוקן"^[13]. טענה ולא פירטה!

הנתבעת שידעה בהקשרים אחרים לצרף ולהפנות למסמכים רלוונטיים, לא הפנתה לכל מסמך ו/או ראייה המוכיחים את דבר תיקון הליקוי. אדרבא. ליקוי זה מתועד מפורשות בשני פרוטוקולים שונים למסירת הדירה מיום 29.12.14 ^[14]. בפרוטוקל השני, מאותו תאריך, נכתב ליד ליקוי זה: "לביצוע" אם כי, כאמור, לא הוצגה כל ראיה בדבר ביצוע התיקון.

מכאן, אני קובעת קיומו של ליקוי בחומה בחצר. אשר לעלות התיקון – משלא בוצע התיקון ע"י הנתבעת כפי שצריכה היתה לעשות, משלא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת ומשלא נחקר מומחה התובעים על חוות דעתו, אני מקבלת את הערכת המומחה מטעם התובעים ומחייבת את הנתבעת במלוא עלות התיקון שהוערכה, בסכום של 10,700 ₪.

1. שונות – סעיף 5.5. לחוות הדעת

תחת סעיף זה כלל המומחה ליקויים שונים.

• נטען כי בלוח חשמל שהותקן בקומה א', נשארו פתחים ללא סימוכין של מעגלי החשמל. נדרש עפ"י המומחה לסמן את המעגלים על ידי חשמלאי מוסמך ולסגור את הפתחים, בעלות של 400 ₪.

הנתבעת טענה כי הליקוי תוקן, אם לא הוכיחה את הטענה.

משלא חלקה הנתבעת על עצם הצורך בסימון המעגלים וסגירת הפתחים ולא הוכיחה את טענתה בדבר תיקון הליקוי, אני מחייבת אותה בעלות תיקונו לפי חוות הדעת, בסכום של 400 ₪.

• נטען כי בארון תקשורת שהותקן בקומת קרקע לא הותקן בית תקע, כנדרש בסעיף 10.7 לתקנות; התקנת בית תקע הוערכה בעלות של 400 ₪.

הנתבעת טענה כי הדבר לא הוזמן, לא שולם עבורו ולכן לא בוצע.

עפ"י הוראת תקנה 10.7. לתקנות התכנון והבניה, "בכל דירה יותקן ארון תקשורת דירתי סגור במקום נגיש לתפעול ולשירות...". לפי סעיף 10.7 (ב), בארון יותקן בית תקע לחשמל. הואיל והנתבעת התחייבה לבנות בהתאם להוראות התקנות, אני דוחה את טענתה כי "הדבר לא הוזמן" ומחייבת אותה בעלות תיקון הליקוי בסכום של 400 ₪.

• נטען כי ארגז הרוח בגג משופע בכתמים. חידוש הצבע הוערכה עלותו בסכום של 1,500 ₪.

הנתבעת טענה כי מדובר בתחזוקה שוטפת לקויה וחידוש צבע הינו במסגרת תחזוקה שוטפת.

בשים לב לכך שחוה"ד נערכה ביום 18.8.15, ויש להניח כי התמונות שצורפו לחוה"ד צולמו סמוך לאותו מועד, אני דוחה את טענה הנתבעת לפיה כתמי הצבע הם עקב תחזוקה ליקויה, שכן לא חלף מספיק זמן למן קבלת החזקה בדירה, כדי להניח בסיס עובדתי הגיוני לטענה זו.

משלא חלקה הנתבעת על עלות הצביעה שהוערכה בחוות דעת המומחה, אני מחייבת אותה בתשלום סכום של 1,500 ₪ בגין רכיב זה.

• נטען למחסור באפי מים בתחתית יציקות בולטות. יצירת אפי מים ע"י התקנת פרופילים אלומינום בתחתית יציקות בולטות הוערכה עלותה בסכום של 1,200 ₪.

הנתבעת טענה כי לא נדרש התקנת אפי מים בתכנית העבודה ובכל אופן, התיקון בוצע.

התובעים לא הצביעו על מקור החובה לביצוע אפי המים. לא הפנו לכל תקנה או סעיף בהסכם ולא טענו כי הדבר נכלל בתוכניות העבודה ומכאן, אני דוחה את טענותיהם בהקשר זה.

התובעים ביקשו לבסס את טענותיהם לעניין ירידת ערך הדירה, על חוות דעת שמאית שצורפה לתביעה. נקודת המוצא בהקשר הינה אפוא כי הליקוי או פגם שאינם ברי תיקון או שאין כדאיות כלכלית בתיקונם, גוררים ירידת ערך הדירה. זו גם התשובה שניתנה ע"י השמאי מטעם התובעים.

1. מומחה התובעים סבר כי הליקוי בגובה מזקף ראש אינו בר תיקון וכי מדובר במפגע בטיחותי הגורם לירידת ערך. לשיטתו, הצעת התיקון של מנהל הנתבעת אינה מעשית ולשיטת התובעים מדובר בפתרון שאינו עונה על הוראות הדין.

עוגמת נפש

1. התובעים טענו בתביעה כי נגרמה להם עוגמת נפש עקב התנהלותה של הנתבעת ונוכח הליקויים בבית. בסיכומים הרחיבו וטענו כי עפ"י חוות דעת המומחה, משך תקופת התיקון הינה חודש ימים דבר שיגרום אי נוחות לתובעים עקב הפיכת ביתם לאתר עבודה וכן להפסד ימי עבודה רבים לצורך פיקוח על העבודות ועל בעלי המקצוע ולצורך השגחה על הבית בתקופת ביצוע התיקונים.
2. התובעים לא נקבו בתביעה בסכום הפיצוי הנדרש ומכאן טענה הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית שנטענה לראשונה בסיכומים.
3. בע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.2005) התייחס ביהמ"ש העליון לשיקולים המנחים בקביעת פיצוי בגין עוגמת נפש. נקבע שם:

"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד".

1. לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, כולל היקף הליקויים, עלות התיקונים והיקף הפיצוי בגין ירידת ערך הבית, בשים לב לכך שחלק נכבד מהפיצוי נפסק בזיקה לתוכנית אדריכלית שהתובעים סיפקו לנתבעת, ובשים לב לכך שהתובעים לא 'כימתו' בכתב התביעה את טענתם בהקשר זה, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש.

סוף דבר

1. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים:

סכום של 35,000 ₪, בגין ירידת ערך. סכום זה נפסק נכון להיום.

סכום של 15,444 ₪, שהינו הסכום הכולל בגין התיקונים השונים שאושרו ובתוספת מע"מ^[15]. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ^[16].

בסה"כ, תשלם הנתבעת לתובעים, בגין נזק, סכום של 50,444 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את הוצאות ההליך בסכום של 11,063 ₪, בגין חוות דעת לפי הקבלות שצורפו ובגין אגרת ההליך, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום הוצאת כל הוצאה. כן תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג כסלו תש"פ, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.

1. הסכמים עם האדרכיל והמעצבת צורפו לתצהיר הנתבעת – נספחים ג' ו-ד'. ↑

2. אייל זמיר חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 – פירוש לחוקי החוזים. ↑

3. סעיף 7 להסכם. ↑

4. נספח ז' לתצהיר הנתבעת. ↑

5. נספח ח2 לחוות הדעת. ↑

6. הזיכוי מופיע תחת הכותרת "שרותי אורחים" בטבלה מרוכזת ובטבלה מפורטת. ↑

7. סעיף 81 לתצהיר מנהל הנתבעת. ↑

8. לביהמ"ש, כמו גם לב"כ התובעים, נמסר עותק שלם בגודל רגיל, של התוכנית. ↑

9. הגובה עצמו רשום בתוכנית; הוא גם נגזרת של מפלס הרצפה במפלס שמעל 4.2+ בניכוי 35 ס"מ רוחב/גובה התקרה ↑

10. ראו סעיף 15 (ד) להסכם. ↑

11. הפרטיכלים צורפו כנספח י' לתצהיר הנתבעת. ↑

12. סעיף 7 (ד) להסכם. ↑

13. סעיף 71 לתצהיר. ↑

14. נספח י' לתצהיר הנתבעת. ↑

15. הסכומים בחוות דעת מומחה התובעים הם לפני מע"מ. ↑

16. בסיכומי התובעים נדרשו הסכומים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, להבדיל מחוות דעת המומחה בהקשר זה. ↑